קלוד דהן, יעקב מנחם - עיתון - אינדקס העמק והגליל, עמנואל בן סבו, יוסף ליבוביץ

ניתן להפיק דוחות מלאים על הצדדים בתיק זה

מצאנו עבורכם דוחות זמינים על הצדדים בתיק זה. יתכן שתאלצו להזין נתונים נוספים כגון ת.ז
קלוד דהן יעקב מנחם עיתון - אינדקס העמק והגליל עמנואל בן סבו יוסף ליבוביץ
 
קלוד דהן, יעקב מנחם - עיתון - אינדקס העמק והגליל, עמנואל בן סבו, יוסף ליבוביץ
תיקים נוספים על קלוד דהן | תיקים נוספים על יעקב מנחם | תיקים נוספים על עיתון - אינדקס העמק והגליל | תיקים נוספים על עמנואל בן סבו | תיקים נוספים על יוסף ליבוביץ |

5718/02 א     15/03/2005




א 5718/02 קלוד דהן, יעקב מנחם נ' עיתון - אינדקס העמק והגליל, עמנואל בן סבו, יוסף ליבוביץ




1
בתי המשפט
א 005718/02
בית משפט השלום נצרת
15/03/2005
תאריך:
כב' השופטת דינה מויאל

בפני

1. קלוד דהן

2. יעקב מנחם

בעניין:
התובעים

ע"י ב"כ עו"הד נבון ובן חיים

נגד
1. עיתון - אינדקס העמק והגליל

2. עמנואל בן סבו

3. יוסף ליבוביץ
הנתבעים

ע"י ב"כ עו"ד מוקטרן

פסק דין

מבוא
1. זוהי תביעה לתשלום פיצויים לתובעים בגין פרסום כתבה, בעיתון "אינדקס כל העמק
והגליל" (להלן: "העיתון"), אשר לטענת התובעים מהווה הפרה של חוק איסור לשון הרע, שכן היא נועדה לפגוע בתובעים, להשפיל ולבזות אותם באופן אישי ואת עסקם ומשלח ידם.

2. לטענת התובעים, מדובר בכתבה מבישה ומשמיצה, אשר פורסמה על ידי הנתבעים, תוך פגיעה גסה בזכויותיהם של התובעים, כבודם האישי והמקצועי, שמם הטוב והמוניטין שלהם.

3. התובעים טוענים, כי נזקיהם הישירים והעקיפים מוערכים על ידם בסכומים גבוהים, אך מטעמי אגרה וסמכות וכן מהטעם שהנתבעים פרסמו התנצלות מעל דפי העיתון על פי דרישת התובעים, הם העמידו את תביעתם על סך של 50,000 ₪, כל אחד.

הפרסום
4. ביום שישי, ה- 8.2.02, במדור הספורט של העיתון אינדקס, פורסמה כתבה תחת הכותרת:

"חשד לסבוטאג' של חלק משחקני אסי גלבוע במשחק מול טירת הכרמל"

הכתבה התפרשה על פני עמוד שלם וכללה כותרות משנה, כפי שיפורט להלן.

מתחת לכותרת הראשית, נכתבה באותיות גדולות כותרת המשנה של הכתבה, בזו הלשון:

"הקבוצה הפסידה לאחרונה בטבלה במשחק ביתי. מנהל הקבוצה, מנחם יעקב ומאמן הקבוצה, קלוד דהאן התפטרו. ציון מרילי מונה למאמן הקבוצה עד לתום העונה".

מפאת חשיבות הדברים, להלן נוסח הקטעים שפורסמו בכתבה:

"ממשיך להיות שמח באסי גלבוע, שממשיכה לצנוח בטבלה לאחר הפסד שלישי ברציפות, והפעם מול סוגרת הטבלה מטירת הכרמל שהכפילה את מספר הניצחונות שלה העונה. מאמן הקבוצה, קלוד דאהן, התפטר ויחד איתו מנהל הקבוצה מנחם יעקב. הקבוצה הפסידה 0:2 משער עצמי של רמון תמים ושער נוסף בפנדל, והשאלה המתבקשת היא האם השחקנים עשו סבוטאג' למאמן ולא התאמצו, במטרה שתוצאה גרועה מול האחרונה בטבלה תביא אותו להתפטר, ובדיעבד זה אכן מה שקרה. קלוד דאהן מונה במקומו של דרור כהן, שהתפטר בעקבות חילוקי דעות מקצועיים עם ההנהלה. מנהל הקבוצה, מנחם יעקב, שהוא חברו הקרוב של קלוד, דחף להביא אותו לקבוצה למרות התנגדותם של חלק גדול של ההנהלה, ויעקב היה היחיד שבמהלך כל התקופה יצא להגנתו של המאמן, למרות התוצאות העלובות אותן השיגה, והירבה להשתמש בטיעון שאסי אינה מתמודדת על העליה והיא קבוצת מרכז טבלה. הטענה שהקבוצה ניצחה "במזל" בתקופתו של דרור, כלל וכלל אינה רלוונטית מכיוון שאף אחד אינו זוכר כיצד הושגו הנקודות, וניתן לראות לפי הטבלה את התוצאות אותן השיג דרור כהן לעומת התוצאות אתן השיג קלוד דהאן, וההבדלים בולטים בכל הפרמטרים: צבירת נקודות, אחוזי הצלחה ויחס שערים. הנהלת אסי גלבוע עשתה טעות גדולה, בכך שהתערבו בעבודתו של דרור כהן כתוצאה מלחץ מצד מקורבים לשחקני הבית, ודרור איש של עקרונות, קם ועזב את הקבוצה. קלוד דאהן, המאמן המתפטר אמר: "איני מוכן לדבר, לא הגבתי מאז היכנסי לתפקיד עד היום וכך אני בוחר לעשות גם עכשיו. כשאחליט לדבר אני כבר אדע לאן לפנות". גם מנהל הקבוצה, מנחם יעקב הכועס על כותב שורות אלו, אמר בתגובה: "אני ביקשתי מקלוד שיקום וילך יחד איתי. אני כתבתי מכתב מפורט מדוע החלטתי להתפטר, אבל מכיוון שלא היתה מספיק הגינות בעבר בסיקור הקבוצה והסתמכת על שמועות מפי מקורבים, איני מוכן לפרט לך את תוכנו של המכתב ותצטרך לקרוא אותו בעיתונים אחרים. לגבי האם השחקנים עשו סבוטאג' מול טירת הכרמל, אני לא רוצה להגיב ושאחרים יגיבו על כך". יאמר לזכותו של מנחם יעקב, שהפעם הוא עשה את הצעד המתבקש ולקח על אחריותו את הכישלון בהבאתו של קלוד דהאן לאסי גלבוע. הערה למנחם יעקב לפני שהוא מאשים אחרים בהסתמכות על מה שהוא הגדיר כ"מקורבים", שיסתכל קודם על עצמו שהרס לקבוצה עונה, שהיתה יכולה להיות פנטסטית בסופו של דבר, מכיוון שנכנע לאותם "מקורבים" שדרשו שדרור כהן יתקפל לדרישות מקצועיות של אותם מקורבים. לתפקיד מונה ציון מרילי, שחקנה הבינלאומי לשעבר של מכבי חיפה, שהיה בהפסקה של מספר שנים מאימון בגלל עסקיו הפרטיים. מרילי הוחתם עד לתום העונה. מרילי נכח במשחק של הקבוצה מול קרית אתא מהליגה הארצית במסגרת גביע המדינה, שהסתיים בתוצאה 6:2 לקרית אתא, מרילי יחל להדריך את הקבוצה מהמשחק הקרוב מול טורעאן".

בין שורות הכתבה, פורסמה "ידיעה" נפרדת אשר נשאה את הכותרת "חמש מחמש" וכך נכתבו הדברים בגוף "הידיעה":

"מקריות וצירוף נסיבות מתמיה בנושא העסקתו של קלוד דהן
כמאמן כשהמספר חמש מככב בו. לקרוא, לשפשף עיניים ולהאמין. קלוד כיהן כמאמן בני נצרת ופוטר אחרי 5 הפסדים, כמאמן אכסאל פוטר אחרי 5 הפסדים, כמאמן בבני מנדא פוטר אחרי 5 הפסדים, כמאמן מכבי עפולה הוריד אותה ליגה והשיא, באסי גלבוע, הוא פוטר אחרי הפסד שישי. אלי מלול חבר הדירקטוריון של המתנ"סים בעפולה מגיב על התפטרותו של קלוד דהן
: "הבעיה אצל קלוד, שאינו מסוגל להיות במסגרת וזה הוכח ברקורד שלו"

5. אין חולק כי הפצת העיתון ביום 8.2.02 מהווה "פרסום" כמשמעותו בסעיף 2 לחוק איסור לשון הרע (להלן: "החוק") באשר הוא נעשה בדפוס והיה מיועד לאנשים אחרים זולת התובעים. זאת ועוד התובעים הוכיחו פרסום ברבים מכח החזקה הקבועה בסעיף 23 לחוק, שכן התובעים הגישו עותק מהעיתון והנתבעים לא הביאו כל ראיה מטעמם לסתור.

לשון הרע בכתבה
6. התובעים טוענים כי פרסום הכתבה מהווה הוצאת לשון הרע עליהם.

7. סעיף 1 לחוק קובע:

לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול -

(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;

(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;

(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו; ..:

8. בית המשפט העליון קבע כי המבחן לפרשנות הפרסום הוא מבחן אובייקטיבי:

"מהי המשמעות של הדברים שפורסמו בעיני הקורא הסביר והרגיל. ההלכה היא, שאין חשיבות לשאלה מה היתה כוונתו של המפרסם מחד גיסא ואין חשיבות לשאלה כיצד הבין את הדברים בפועל מי שקרא את הדברים מאידך גיסא. המבחן הקובע הוא, מהו, לדעת השופט היושב בדין, המשמעות, שקורא סביר היה מייחס למילים " (ע"א 740/86 תומרקין נ' העצני פ"ד מג(2) 333, 337).

9. כאמור, עצם פרסום הכתבה אינו שנוי במחלוקת ולפיכך השאלה הדרושה הכרעה, האם יש בדברים שנכתבו בכתבה משום "לשון הרע", במובנו של סעיף 1 לחוק.

10. התובעים הגישו מטעמם רשימת מסרים פוגעניים מתוך הכתבה, שלטענתם, עולים כדי לשון הרע.

א. "חשד לסבוטאג' של חלק משחקני אסי גלבוע במשחק מול טירת הכרמל"

ב. "ממשיך להיות שמח באסי גלבוע"

ג. "והשאלה המתבקשת היא האם השחקנים עשו סבוטאג' למאמן ולא התאמצו, במטרה
שתוצאה גרועה מול האחרונה בטבלה תביא אותו להתפטר ובדיעבד זה אכן מה
שקרה"

ד. "קלוד דהאן מונה מקומו של דרור כהן שהתפטר עקב חילוקי דעות מקצועיים עם
ההנהלה"

ה. "יאמר לזכותו של מנחם יעקב שהפעם הוא עשה את הצעד המתבקש ולקח על
אחריותו את הכישלון בהבאתו של קלוד דהאן לאסי גלבוע"

ו. ו. "הערה למנחם יעקב, לפני שהוא מאשים אחרים שהסתמכות על מה שהוא הגדיר כ"מקורבים" שיסתכל קודם על עצמו שהרס לקבוצה עונה, שהיתה יכולה להיות פנטסטית בסופו של דבר, מכיוון שנכנע לאותם מקורבים"

ז. ז. תוכן הידיעה "חמש מחמש" - כפי שהובאה לעיל.

11. לענין המסרים, שצוטטו בסעיפים א-ד לעיל, ואשר הופנו, כביכול, כלפי קלוד דהן
(להלן:
"דהן"), אינני סבורה כי תיאור הדברים, כפי שבא לידי ביטוי באותם משפטים, מהווה, כשלעצמו, השפלה של דהן בעיני הבריות או שם אותו ללעג, במובנם של הדברים בסעיף 1(1) לחוק. מטבע הדברים, כלי התקשורת ישתמשו במונחים קיצוניים, כגון המונח "סבוטאג'", על מנת למשוך קהל קוראים, אך בוודאי שאין בכך כדי להשפיל את דהן או לבזותו בעיני הבריות. זאת ועוד, מעיון באותם משפטים עולה כי לדהן לא מיוחס כל מעשה חבלה במשחק, אם כי החשד לחבלה בתוצאות המשחק מופנה כלפי השחקנים, וכלפיהם בלבד, מכאן שדהן לא יכול היה להיפגע מיחוס אותה התנהגות קיצונית לשחקנים. לדעתי, אין באותם משפטים אף כדי לפגוע "במשרתו ובמקצועיותו" של דהן ומכאן שהם לא מהווים לשון הרע במובן סעיף 1(3) לחוק.

12. אמנם, המשפט המצוטט בסעיף ג לעיל - בדבר החשד לחבלה במשחק, שנעשתה, כביכול, במטרה שתוצאה גרועה מול האחרונה בטבלה תביא את דהן להתפטר - אינו מחמיא לדהן ואף מציג אותו באור שלילי, ברם, סבורתני כי אין בדברים מסוג זה כדי לקיים את הדרישות המופיעות בסעיף 1 לחוק, על כל תת סעיפיו. לאמור, שלא כל תיאור שלילי וביקורתי שאינו מחמיא עם אדם יהווה הוצאת לשון הרע.

יפים לענין זה הדברים שנאמרו בע"א 723/74 - הוצאת עתון "הארץ" בע"מ נ' חברת החשמל לישראל , פ"ד לא(2), 281 ,עמ' 307-308.

"ההגנה על הבעת דעה גם אינה נשללת בגלל אפיה הביקורתי החריף או נעדר-האובייקטיביות והפרסום אינו מאבד בשל כך מסבירותו. נוסח דברים, שאינו לטעמו של איש מתון ושקול, אינו הופך את הפרסום בשל כך לבלתי-סביר. אין בית-המשפט יכול לכפות טעמו והגיונו הוא על המפרסם, אלא עליו להותיר מקום להבעות דעה תקיפות".

13. לא זו אף זו, הנתבע 3 העיד בסעיף 7 לתצהירו - ועדותו זו לא נסתרה בחקירה נגדית או בעדותם של התובעים - כי החשד לחבלה במשחק הנ"ל לא היה תלוש מהמציאות לאור העובדה שאסי גלבוע ספגה הפסד ביתי מהקבוצה החלשה בליגה וזאת לאחר שבמשחק הקודם בין שתי הקבוצות, הביסה קבוצת אסי גלבוע את קבוצת טירת הכרמל בתוצאה 0:3 ללא קושי. החשד לחבלה אף התחזק לאור העובדה שהשערים שספגה קבוצת אסי גלבוע היו כתוצאה מטעויות של שחקני ההגנה, שער עצמי ופנדל. לטענת הנתבעים מדובר בצירוף מקרים נדיר שמעורר סימני שאלה. דהן לא הכחיש את העובדות הנ"ל, הוא אף אישר את העובדה שהוא התפטר כיומיים אחרי המשחק הנ"ל, ומכאן שברי כי כתבה שנוגעת לחשד בלבד בדבר חבלה במשחק מצד השחקנים, נוכח מצב הדברים הנ"ל, אין בה משום הוצאת שם רע לדהן.

14. אשר על כן, אני דוחה את התביעה בראש פרק זה כבר בשלב הנוכחי.

15. אפנה עתה, לדון במשפטים שצוטטו בסעיפים ד-ה שלעיל, ואשר הופנו כביכול, כלפי מנחם יעקב (להלן: "יעקב").

16. קריאת הכתבה, בכללותה, והקטעים הנ"ל, בפרט, במשקפי האדם הסביר, מותירה את הרושם כי דהן מונה כמאמן קבוצת אסי גלבוע בשיטת "חבר מביא חבר", בכך שחברו יעקב דחף להביא אותו לקבוצה למרות התנגדותם של חלק גדול של חברי ההנהלה. ייאמר כבר עתה, כי הצגה זו של העובדות אינה תואמת את העדויות והראיות בתיק בדבר תמיכת חברי ההנהלה במינויו של דהן כפי שיבואר להלן. מקריאת הכתבה עולה הרושם כי יעקב "נכשל" בהבאת דהן לקבוצה שכן בכך הוא הרס לקבוצה עונה שלמה שהיתה יכולה להיות פנטסטית אילולא "הבאתו" של דהן לאימון הקבוצה. הנתבעים ציינו בלעג בגוף הכתבה כי ייאמר לזכותו של יעקב שהפעם הוא עשה את הצעד המתבקש ולקח אחריות על "הכישלון" "בהבאתו" של דהן לקבוצה.

17. התמונה המצטיירת מקריאת הכתבה, לפיה יעקב "דחף" את דהן לאימון הקבוצה חרף התנגדותם של רוב חברי ההנהלה יש בה כדי להטיל דופי במשרתו ובמקצועיותו של יעקב כמנהל הקבוצה, ששיקולים זרים ואישיים הם שמניעים אותו בביצוע תפקידו כמנהל, וזאת אף במחיר של הריסת עונה שלמה לקבוצה. דברים אלה יש בהם כדי להשפיל את יעקב בעיני הבריות ואף כדי לפגוע במשרתו כמנהל הקבוצה.

18. בידיעה המוכתרת בכותרת המשנה "חמש מחמש", שצוטטה בסעיף "ז" לעיל, לא זו בלבד שדהן מתואר כבעל רקורד שלילי, אלא מצוירת שם תמונה של "לוזר" אמיתי, מאמן כושל, שקבוצות תחת אימונו יודעות רק הפסדים וכשהענין מגיע להפסד החמישי הוא ישר מפוטר מתפקידו, כך קרה בבני נצרת, באכסאל, ובבני מנדא. את עפולה הוא הוריד ליגה ואילו באסי גלבוע היה השיא שלו עת פוטר אחרי הפסד שישי.

19. בתיאור "צבעוני" זה יש כדי לפגוע "במקצועיותו" של דהן וכפועל יוצא מכך להוות לשון הרע, במובן סעיף 1(3) לחוק, כפי שנאמר באחת הפרשות:

"פירסומים המטילים דופי במקצועיותו של אדם נתפשים בגדר לשון הרע, כאמור בסעיף 1(3) לחוק לפיו: "לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול - .. לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו"
(ע"א 3199/93 - קראוס נגד ידיעות אחרונות בע"מ ואח', פ"ד מט (2) 843).

20. לאור כל האמור לעיל, אני קובע כי הקטעים המצוטטים בסעיפים א-ד לעיל אינם מהווים הוצאת "לשון הרע", הקטעים המצוטטים בסעיפים ד-ה לעיל, ביחד עם אמירות נוספות בגוף הכתבה לפיהן יעקב "דחף" את מינויו של דהן חרף התנגדות חברי ההנהלה, מהווים הוצאת "לשון הרע" כנגד יעקב ואילו הקטע המצוטט בסעיף "ז" לעיל מהווה הוצאת "לשון הרע" כנגד דהן, וזאת כמובנו של המונח "לשון הרע" בסעיף 1 לחוק.

בטרם אעבור לדון בהגנות הנטענות על ידי הנתבעים, אתעכב קמעא בנושא אחריותם של הנתבעים לפרסום.
אחריות הנתבעים
21. בעמ' 2 לכתב התביעה, התובעים מפרטים את תפקידיהם של הנתבעים, ובהמשך הם טוענים כי הנתבעים אחראים, ביחד ולחוד, לפיצוי התובעים בגין נזקיהם, כמפורט בכתב התביעה.

22. הנתבעים מכחישים את אחריותם לפרסום לשון הרע, כנטען על ידי התובעים, ובפרט הם מכחישים את אחריותו של הנתבע 1, מהטעם שאינו אישיות משפטית.

23. הנטל להוכחת קיומו של גוף משפטי הנושא את שם הנתבע הינו על התובעים. התובעים לא הרימו נטל זה ולא הצביעו על קיומו של גוף משפטי שניתן לחייבו באחריות משפטית. זאת ועוד, סעיפים 11 ו-12 לחוק, הדנים בנושא האחריות לפרסום אינם מזכירים את אחריותה של מערכת עיתון לפרסום לשון הרע, הסעיפים הנ"ל נוקבים בבעלי תפקידים מסוימים אשר נושאים באחריות על פי החוק ומערכת עיתון אינה נמנית עליהם.

24. לאור האמור לעיל, אני קובעת כי לא הוכחה אחריותו של הנתבע 1.

25. הנתבע 2 הינו עורך העיתון, וכפי שהתברר במהלך הדיונים הוא אף הכתב שכתב את רוב הכתבות נשוא התביעה.

26. אחריותם של עורך הכתבה ומי "שהביא את דבר לשון הרע לאמצעי התקשורת וגרם בכך לפרסומו" מעוגנת בסעיף 11 לחוק, ועל כן אני קובעת כי הוכחה אחריותו של הנתבע 2 לפרסום.

27. בענין הנתבע 3, לאור הקביעה הנ"ל, לפיה אין באמור בכתבה בנושא החשד לחבלה כדי להוות "לשון הרע" ועל סמך הצהרת ב"כ הנתבעים מיום 11.11.03, לפיה "מוסכם על הנתבעים שמר ליבוביץ כתב רק את החלק שנוגע לחשד לחבלה", הצהרה שהתובעים לא השיגו עליה ולא כפרו בה בסיכומיהם, אזי לא נותרת כל עילת תביעה כנגד הנתבע 3, ולפיכך יש להורות על דחיית התביעה נגדו.

28. לפיכך, מכאן ואילך ההתיחסות תהיה אך ורק לאחריותו של הנתבע 2 לפרסום.

משנקבע כי מדובר בהוצאת לשון הרע כנגד התובעים, יש לראות האם עומדת לנתבע 2 (אשר יקרא להלן: "הנתבע") אחת מההגנות המצוינות בחוק.

הגנת האמת שבפרסום
29. הנתבעים טוענים כי עומדת להגנתם טענת "אמת דיברתי", המעוגנת בסעיף 14 לחוק.

30. סעיף 14 לחוק קובע, כי עומדת לנתבע הגנה, אם הדברים שפרסם הם אמת ואם היה בפרסום ענין ציבורי:

"במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום ענין ציבורי; הגנה זו לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש"

הנטל להוכחת הטענה רובץ על שכמו של הנתבע.

31. הנתבע לא עמד בנטל הוכחת אמיתות הקטעים המתיחסים ליעקב. הנתבע לא הוכיח כי יעקב הוא שהביא את דהן לקבוצה, בניגוד לדעת רוב חברי ההנהלה כנטען בכתבה, ואף לא הוכח כי יעקב הרס לקבוצה עונה שלמה בכך שנכנע למקורבים, כפי שנטען בכתבה.

32. לעומת זאת, הן בתצהירי העדות הראשית של התובעים (סעיף 4 לתצהיר יעקב וסעיף 6 לתצהיר דהן) והן בעדותו של מנחם יעקב, הוכח כי מינויו של דהן כמאמן הקבוצה היה על דעת כל חברי ההנהלה, ומכאן שכל מה שנאמר בפרסום בענין זה אינו אמת, כך העיד יעקב בענין מינויו של דהן כמאמן:

"ש. ניסית לשכנע חברי הנהלה אחרים לתמוך בקלוד?
ת. לא.
ש. מה היו השיקולים שעמדו מאחורי ההחלטה להביא את קלוד כמאמן?
ת. יו"ר הקבוצה ישב עם מספר מאמנים, הביא את הנתונים של כולם לישיבה של חברי הנהלה, חסרונות ויתרונות, שם כולם החליטו פה אחד שקלוד הכי מתאים".
(עדותו של מנחם יעקב מיום 11.11.03, עמ' 4, שורות 24-28)

33. הנתבע אף לא הביא כל ראיה להוכחת הטענה כי יעקב נכנע למקורבים ובכך הרס לקבוצה עונה שלמה.

34. לפיכך, אני קובעת כי הנתבע לא עמד בנטל הוכחת הטענה בדבר אמיתות הפרסום כנגד יעקב.

35. אשר לטענה בדבר אמיתות הפרסום שהוכתר בכותרת "חמש מחמש" ואשר הופנה כנגד
דהן, הנתבעים לא הביאו כל ראיה להוכחת אמיתות הפרסום הנ"ל, וכל אשר טענו היה כי הם האמינו באמיתות תוכן הכתבה.

36. לעומת זאת, התובעים הוכיחו בעדויותיהם כי מדובר בפרסום שקרי. בסעיף 7 לתצהירו של דהן הוא כתב:

"בניגוד גמור לאמור בכתבות נשוא תביעה זו, לא הפסדתי במשך 5 משחקים בכל קבוצה. לא פוטרתי משום קבוצה.

א. א. בבני נצרת אימנתי כ- 4 חודשים ועזבתי בעיקר בגלל בעיות תקציב אך בוודאי שלא הפסדתי שם חמשה משחקים, ובוודאי גם לא פוטרתי.
ב. ב. באיכסאל אימנתי כ-ארבעה חודשים ובגלל בעיות תקציב ואי הגעת שחקנים למשחקים ולאימונים (משום שלא שילמו להם משכורות) וגם בגלל עיכוב תשלום שכרי העדפתי להתפטר. בקבוצה זו מעולם לא הפסדתי אף לא משחק אחד.

ג. ג. בבני מנדא סוכם ביני לבין מנהל הקבוצה, עו"ד טארק זידאן, כי אאמן את הקבוצה למשך שבוע ימים על מנת להתרשם ממצב הקבוצה ובהתאם להתרשמותי אחליט אם אמשיך לאמן. בתום אותו שבוע החלטתי שלא לאמן את הקבוצה מבלי שהקבוצה שיחקה תחת אימוני והדרכתי אף לא משחק אחד כך שברור כי לא "נגרמו" הפסדים (וגם לא נצחונות וגם לא תוצאות תיקו).

ד. ד. בעפולה אימנתי ארבע עונות בהם הצליחה הקבוצה מעל ומעבר למעט העונה האחרונה בה ירדה הקבוצה ליגה. בעונה זו החלו תביעות משפטיות (ותביעות בוררות) בין שחקני הקבוצה לבין הקבוצה ומנהליה שגרמו להפסקת פעילות של הקבוצה והפסד נקודות יקרות שגרמו לירידת ליגה. עשרת המשחקים הראשונים לא שוחקו על ידי הקבוצה בגלל תביעות כספיות כך שבסופו של דבר הקבוצה "התפרקה"..

ה. ה. גם בתוכן הכתבות עצמן יש סתירה כאשר הכתב כותב כי באסי גלבוע הפסדתי שישה משחקים כאשר בטבלה המצורפת מפורסם כי הפסדתי שלושה משחקים בסך הכל מתוך השישה שבהם אימנתי.."

טענותיו הנ"ל של דהן אף גובו במסמכים המאששים את גרסתו, לפיה מעולם לא פוטר מקבוצה ומעולם לא הפסיד בחמישה משחקים רצופים, והוא עמד על גרסתו הנ"ל אף בחקירה נגדית ובחקירה חוזרת. (ראה עדותו של דהן מיום 11.11.03, עמ' 8 ו- 9 לקבוצה).

37. יצוין כי, הפרטים השקריים שנכללו בגוף הכתבות אינם מהווים "פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש" כאמור בסיפא של סעיף 14 לחוק. ציון העובדות הנכונות והעמדת הדברים על דיוקם היתה נותנת צביון אחר לכתבה והיתה מעמידה את האמת לעיני "הקורא הסביר". המשמעות ש"קורא סביר" היה מיחס לכתבה אז היתה שונה לחלוטין.

38. לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי הנתבע לא עמד בנטל הוכחת התנאי הראשון לתחולתו של סעיף 14 לחוק, הלא הוא, אמיתות הפרסום.

39. משנפל התנאי הראשון, אין, לדעתי, כל טעם להמשיך בבחינת התנאי השני. במאמר מוסגר אציין כי על פניו מדובר ב"ענין ציבורי" על פי המבחנים שנקבעו בפסיקה, ברם, אינני מתיימרת להכריע בשאלה עקרונית זו, לאור המסקנה אליה הגעתי.

40. לאור האמור לעיל, אני קובע כי הנתבע לא עמד בנטל הוכחת טענת אמיתות הפרסום.
הגנת תום הלב
41. הגנת תום הלב מעוגנת בסעיפים 15 ו-16 לחוק.

הנתבע סומך על ההגנות המנויות בסעיפים 15(1), 15(4) ו- 15(6) לחוק:

"15. במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע לא תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו:

(1) (1) הוא לא ידע ולא היה חייב לדעת על קיום הנפגע או על הנסיבות שמהן משתמעת לשון הרע או התיחסותה לנפגע כאמור בסעיף 3;
..
(4) (4) הפרסום היה הבעת דעה על התנהגות הנפגע בתפקיד שיפוטי, רשמי או ציבורי, בשירות ציבורי או בקשר לענין ציבורי, או על אפיו, עברו, מעשיו או דעותיו של הנפגע במידה שהם התגלו באותה התנהגות;
..
(6) הפרסום היה ביקורת על יצירה ספרותית, מדעית, אמנותית או אחרת שהנפגע פרסם או הציג ברבים, או על פעולה שעשה בפומבי, ובמידה שהדבר כרוך בביקורת כזאת - הבעת דעה על אפיו, עברו, מעשיו או דעותיו של הנפגע במידה שהם נתגלו באותה יצירה או פעולה;.."

סעיף 16 הקובע נטל הוכחה:

"16.
(א) הוכיח הנאשם או הנתבע שעשה את הפרסום באחת הנסיבות האמורות בסעיף 15 ושהפרסום לא חרג מתחום הסביר באותן נסיבות, חזקה עליו שעשה את הפרסום בתום לב.
(ב) חזקה על הנאשם או הנתבע שעשה את הפרסום שלא בתום לב אם נתקיים בפרסום אחת מאלה:

(1) הדבר שפורסם לא היה אמת והוא לא האמין באמיתותו;

(2) הדבר שפורסם לא היה אמת והוא לא נקט לפני הפרסום אמצעים
סבירים להיווכח אם אמת הוא אם לא;
(3)הוא נתכוון על ידי הפרסום לפגוע במידה גדולה משהיתה סבירה
להגנת הערכים המוגנים על ידי סעיף 15"

42. המחוקק קבע הוראה בדבר הנטל להוכחת הטענה של הגנת תום הלב בסעיף 16 לחוק. הוראת סעיף 16(א) קובעת חזקת תום לב והוראת סעיף 16(ב) קובעת חזקת היעדר תום לב.

הלכה פסוקה, היא כי החזקה הקבועה בסעיף 16(ב) גוברת על זו הקבועה בסעיף 16(א), כך שאם מצליח התובע להוכיח אחת מן הנסיבות המנויות בסעיף 16(ב), תעמוד לזכותו חזקת חוסר תום הלב של הנתבעים, והחזקה הקבועה בסעיף 16(א) לא תעמוד לנתבעים אפילו אם הם הצליחו להוכיחה.

כך נפסק בע"א 5653/98 אמיליו פלוס נגד דינה חלוץ ואח', תק-על 2001(3) 399, סעיף 39 לפסק הדין:

"ואולם תובע יכול שיסתור את החזקה העומדת לזכות הנתבע, בהעלותו של החזקה שבסעיף 16(ב) לחוק. יכה יוסי את יוסי. וכך, אם תוכח לבית המשפט אחת מן הנסיבות המנויות בסעיף 16(ב)(1) עד (3), תיעלם ואיננה חזקת תום הלב הקבועה בסעיף 16(א) ולמעשה - הגם שלא להלכה - תיעלם ואיננה הגנת הנתבע לפי סעיף 15 לחוק"

ראה לענין זה גם:

ע"א 250/69 הוצאת מודיעין בע"מ ואח' נ' מזל חתוקה, פ"ד כג (2) 135; ע"א 809/89 משעור נ' חביבי, פ"ד מז (1) 1, 8-9.

43. על כן, אפנה עתה לבחון את התקיימותה של אחת מהחלופות המנויות בסעיף 16(ב) לחוק.

במקרה דנן, מתקיימת החלופה המעוגנת בסעיף 16(ב)(2) לחוק, שכן כפי שקבעתי לעיל, הדברים שפורסמו לא היו אמת, וכן הנתבע לא נקט לפני פרסום הכתבה אמצעים סבירים כדי להיווכח אם אמת הם אם לאו.

בתצהיריהם של הנתבעים, הם טענו כי מטעמי חסיון עיתונאי הם לא יכולים לחשוף את זהות המקור ממנו נודע להם על תוכן הכתבות. הנתבעים אף טוענים כי ניסו לקבל את תגובתם של התובעים עובר לפרסום הכתבה, אך אלה סירבו בתוקף להגיב לתוכן הכתבה.
מעדותו של מנחם יעקב, עולה כי הנתבע 3 אכן פנה אליו לפני פרסום הכתבה, הוא שאל אותו רק לענין התפטרותו,ברם, הוא לא הזכיר בפני
ו כי עומדת לצאת כתבה בענין.
(ראה עדותו של יעקב מיום 11.11.03, עמ' 3, שורות 17-19)

גם מעדותו של דהן עולה כי הנתבע 3 פנה אליו ושאל אותו בענין החבלה במשחק בלבד, והוא העיד שאכן הוא סירב להגיב. הנתבע 2 מעולם לא פנה אליו.
(ראה עדותו של דהן מיום 11.11.03, עמ' 6, שורות 17-18)

יוצא איפוא, כי התובעים מעולם לא נתבקשו להגיב לתוכן הקטעים נשוא הפרסום, אשר נקבע כי מהווים "לשון הרע", כך יעקב מעולם לא נתבקש להגיב בנושא מינויו של דהן כמאמן או בנושא התפטרותו של דרור ודהן מעולם לא נתבקש להגיב לתוכן ה"ידיעה" של "חמש מחמש". מכל מקום, בפני
ת הנתבעים לתובעים הם לא ציינו בפני
הם כי עומדת לצאת כתבה בכלל. מכאן, שהטענה כי הנתבעים ביקשו את תגובתם של התובעים בטרם פרסום הכתבה לא תעמוד לנתבע, אשר הסתפק בטענה סתמית כי נודע לו על תוכן הכתבה ממקור חסוי וכי הוא פנה לדהן אך הלה סירב להגיב.

זאת ועוד, במקרה דנן, הנתבע יכול היה לאמת, בנקל, את תוכן הדברים שפורסמו, הן על ידי פניה להנהלת הקבוצה לצורך בירור ענין מינויו של דהן והתפטרותו של דרור והן על ידי פניה להתאחדות הספורט לצורך קבלת תוצאות המשחקים נשוא הידיעה - חמש מחמש. משלא עשה כן, הוא נחשב כמי שלא נקט באמצעים סבירים כדי להיווכח אם הדברים שפורסמו הם אמת אם לאו. לפיכך חלה חזקת חוסר תום הלב הקבועה בסעיף 16(ב)(2).

לאור כל האמור לעיל, במקרה דנן הקערה נהפכה על פיה, חזקת תום הלב נעלמה, ואיתה נעלמו הגנות תום הלב להן טוען הנתבע.

על כן, משנתקיימה חזקת חוסר תום הלב של הנתבע, מתייתר הצורך לדון ביתר טענות הגנת תום הלב המועלות על ידי הנתבעים.

44. מכל המקובץ לעיל, עולה, איפוא, כי הכתבה דנן כוללת קטעים המהווים "לשון הרע"
כהגדרתו בחוק, הנתבע במעשיו עבר על האיסורים הקבועים בחוק, ומתקיימת החזקה בדבר חוסר תום לבו, ועל כן קמה חובתו לפצות התובעים בגין נזקיהם.

בטרם אכנס לדון בשאלת גובה הנזק לו זכאים התובעים, אתיחס לטענת בדבר פרסום התנצלות על ידי הנתבעים.

ההתנצלות
45. אין חולק כי ביום 27.3.02 פורסמה התנצלות בעיתון "אינדקס", בנוסח הבא:

"עיתון אינדקס העמק והגליל מקבוצת אינדקס תקשורת ועיתונות, מתנצל בפני
המאמן של הפועל אסי גלבוע מר קלוד דהן
, ובפני
מנהלה לשעבר של הקבוצה, מר מנחם יעקב, על הנזק המיידי והעתידי אשר נגרם להם בגין כתבות שפורסמו בעיתוננו. כתב העיתון הוזן על ידי גורמים אינטרסנטיים, לצערנו לא בדק כנדרש את העובדות והטעה את ציבור קוראי העיתון. למען הסר ספק הרינו לפרסם את העובדות הבאות:

-קלוד דהן
מונה למאמן קבוצת הפועל אסי גלבוע בהחלטה פה אחד ע"י כל ששת חברי הנהלת הקבוצה, וזאת לאחר שההנהלה בדקה אפשרויות נוספות. הפניה אל קלוד דהן
נעשתה ללא כל קשר לחברותו עם מר מנחם יעקב.

-בעת מינויו של קלוד דהן
סוכם בהנהלה על שמירת השקט התקשורתי כמוסכם עם ההנהלה.
-קלוד דהן
מעולם לא פוטר מקבוצה אותה אימן.
-קלוד דהן
מעולם אל הוליך את שחקניו ל-5 משחקי הפסד רצופים, וכן גם לא היו עילות לפיטורין בגין סיבה זו.
-כל מנהלי הקבוצות בהן אימן קלוד דהן
, למעט מר דוד דניאל, לחצו על קלוד דהן
להמשיך ולאמן את הקבוצות.
-כל הפסקות העבודה של קלוד בקבוצות נעשו ביוזמתו שלו, מסיבות מקצועיות, ותוך שמירה על יחסים טובים עם הקבוצות ומנהליהן"

46. הנתבע טוען כי הנתבעים פרסמו התנצלות מיד לכשנתבקשו לעשות כן וכי פרסום ההתנצלות היה במסגרת הבנה וסיכום בינו לבין ב"כ התובעים לפיה עם פרסום ההתנצלות יבוא קץ לכל הפרשה ולא יהיו טענות ו/או תביעות כלשהן של התובעים כנגד הנתבעים.

47. התובעים מכחישים את הטענה הנ"ל, וטוענים כי אמנם ההתנצלות פורסמה בעקבות פניתם ודרישתם לפרסום ההתנצלות, ברם, לא היה בפרסום אותה התנצלות בכדי לפצותם בגין נזקיהם ולהשיב את שמם הטוב לקדמותו.

48. כיוון שבין הצדדים לא קיים הסכם בכתב, יש לבחון קיומו של הסכם מחייב בין הצדדים על
בסיס הסתמכות על חילופי התכתבויות בין הצדדים, מהימנות העדים השונים והשכל הישר.

49. הלכה פסוקה, היא כי היותו של ההסכם בעל-פה ולא בכתב אין בה כדי לשלול את תוקפו,
בהתאם לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: "החוק") בסעיף 23:

"חוזה יכול שייעשה בעל פה, בכתב או בצורה אחרת, זולת אם היתה צורה מסויימת תנאי לתקפו על פי חוק או הסכם בין הצדדים".

50. הנטל להוכחת קיומו של ההסכם הנטען הינו על הנתבע.

51. מעבר לעדותו של הנתבע כי ב"כ התובעים הבטיחה לו כי פרסום ההתנצלות יהווה סוף פסוק, הנתבע לא הביא כל ראיה לתמיכה בטענה בדבר קיומו של הסכם לויתור על כל טענותיהם של התובעים בענין הפרסום. אף מעיון בחליפת המכתבים שהיתה בין הצדדים לא ניתן ללמוד על קיומו של הסכם כאמור. אמנם, מעיון במסמכים עולה כי הנוסח שפורסם בסופו של דבר הוא הנוסח שהוכתב על ידי התובעים, אך אין בעובדה זו כדי להוכיח קיומו של הסכם לפיו התובעים מסכימים כי עם פרסום ההתנצלות התובעים יוותרו על כל טענותיהם בנוגע לפרסום.

52. לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי לא הוכח קיומו של הסכם בעל פה כנטען על ידי הנתבע.

53. יחד עם זאת, עובדת פרסום ההתנצלות, בנוסחה לעיל, עשויה להשפיע על שיעור הנזק
והערכתו, בהתאם לסעיף 19 לחוק, כפי שיפורט להלן.

הנזק
54. כדי לזכות בפיצוי מכח החוק, אין התובע נדרש להוכיח את קיומו של הנזק, ודי באפשרות
של פגיעה, והדבר עולה מהשימוש במונח "עלול" שבסעיף 1 לחוק.

כך נפסק בע"א 334/89 רבקה מיכאלי ואח' נ' בלה אלמוג, פ"ד מו (5), 555 עמ' 569:

"אין צורך שיוכח שלמעשה נגרום נזק על ידי הוצאת השם הרע באופנים השונים, אלא די בכך שיוכח כי הדברים שנאמרו עלולים להביא לתוצאות האמורות בסעיפים הקטנים הנ"ל"

55. אין ספק שלפי המבחן האובייקטיבי הלשון והביטויים שבהם השתמש הנתבע, כמפורט לעיל, מהווים לשון הרע.

56. התובעים טוענים כי נגרם להם נזק עקב פרסום הכתבה.

דהן טוען כי נגרם לו נזק ממוני בכך שבעקבות הכתבה הוא התקשה למצוא עבודה כמאמן
קבוצות כדורגל, ובמשך עונה וחצי של משחקי כדורגל הוא לא עבד כמאמן. לפיכך נגרם לו נזק
של 97,500 ₪. (סעיף 14 לתצהיר דהן)

כמו כן, הוא טוען כי נגרם לו נזק נפשי בכך שהוא נפגע מאוד ואף התבייש לצאת מהבית
לתקופה ארוכה. (סעיף 10 לתצהיר דהן)

יעקב אף הוא טוען כי נגרמה לו עוגמת נפש בעקבות פרסום הכתבה. (סעיף 8 לתצהיר יעקב)

57. על חומרתה של עוולת לשון הרע, נפסק בע"א 802/87 עקיבא נוף נגד אורי אבנרי, פ"ד מה

(2) 489:

"חומרתה של עוולת לשון הרע רבה היא עד מאד, והנזקים העלולים להיגרם בעקבותיה עלולים להיות כבדים ומרחיקי לכת עד אשר פעמים שכל סכום שבעולם אשר ייפסק כפיצויים לצד הנפגע לא יהיה בו כדי לשפותו וכדי להשוות את מצבו לזה שהיה קודם שעוולו כלפיו בדברי לשון הרע ועל ידי כך פגעו בשמו הטוב. הפיצויים אשר אותם מוסמך בית משפט לפסוק למי שנפגע מעוולת לשון הרע מגמתם כפולה: ראשית - ליתן סיפוק לנפגע - הן על ידי שיוכל לדעת כי מכירים בכך שנעשתה כלפיו עוולה בכך שפגעו ללא הצדקה בשמו הטוב, והן על ידי כך שסכום הפיצוי שישולם לו יוכל לשפר במשהו את מצבו ולקרבו במידת האפשר - עד כמה שכסף יכול לתרום לכך - למצב שהיה נתון בו קודם התרחשות העוולה.
שנית - כפי שנאמר כבר בפסיקת בית משפט זה - נועדו הפיצויים הנקבעים בגין עוולת לשון הרע גם כדי "שיחנכו את הקהל ויחדירו לתודעתו כי שמו הטוב של אדם, בין אם הוא איש פרטי, ובין אם איש ציבור, אינו הפקר, וכי יש ממש במה שנאמר בספר 'קוהלת': 'טוב שם משמן טוב'"

וכן ראה את דבריו של כבוד נשיא בית המשפט העליון בבג"ץ 6126/94 - גיורא סנש ו-4 אח' נ' יו"ר רשות השידור תק-על 99(2), 806 ,עמ' 811.

"הגוזל את רכושי עשוי לפצות אותי בממון. הגוזל את שמי הטוב גזל את טעם קיומי. שמו הטוב של האדם קובע את התייחסותו שלו לעצמו ואת ההתייחסות של חבריו אליו. הוא קובע את יחסה של החברה אליו. הנכס היחיד שיש לרבים - בין המכהנים ברשויות השלטון ובין הפועלים במגזר הפרטי - הוא שמם הטוב. הוא יקר להם כחיים עצמם. כך לגבי אנשים חיים. כך לגבי המתים".

58. לאור כל האמור לעיל, לא נותר, איפוא, אלא לקבוע את גובה הפיצויים המבטאים את
חומרת הפגיעה בתובעים.

ברע"א 4740/00 - לימור אמר ואח' נ' אורנה יוסף ו-2 אח', תק-על 2001(3), 489 ,עמ' 496,
מנה כבוד הנשיא ברק את השיקולים שעל בית המשפט לשקול בבואו לפסוק פיצויים בגין
עוולת לשון הרע:

"בפסיקת פיצויים בגין לשון הרע יתחשב בית המשפט, בין היתר, בהיקף הפגיעה, במעמדו של הניזוק בקהילתו, בהשפלה שסבל, בכאב והסבל שהיו מנת חלקו, ובתוצאות הצפויות מכל אלה בעתיד. הבחינה היא אינדיבידואלית. אין לקבוע "תעריפים". בכל מקרה יש להתחשב בטיב הפרסום, בהיקפו, באמינותו, במידת פגיעתו ובהתנהגות הצדדים. אכן, התנהגותו של הניזוק לפני פרסום ולאחריו עשוי להוות אמצעי בעזרתו ניתן לעמוד על נזקו. בדומה, התנהגותו של המזיק אף היא עשויה להשפיע על שיעור הנזק והערכתו. כך, למשל, התנצלות על דברי לשון הרע עשויה להקטין את הנזק שהם גרמו ובכך להשפיע על שיעור הפיצויים (ראו סעיף 19 לחוק). חומרת הפגיעה ברגשותיו של הניזוק ובשמו הטוב, נמדדת לעתים בחומרת מעשיו וביטוייו של המזיק. ודוק: אין בכך פיצוי עונשי. זהו נזק מוגבר המביא לפיצוי מוגבר ( (agrravated בשל התנהגות המזיק. כך, למשל, מזיק היודע כי דבריו אינם אמת והעושה כל מאמץ בבית המשפט להוכיח את אמיתותם, עשוי לגרום להגברת נזקו של הניזוק, ובכך להגביר את הפיצוי לו הוא יהיה זכאי".

59. באשר לשיעור הנזק, נראה לי שדהן לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכחת נזק ממוני. לא הוכח די הצורך שאי העסקתו של דהן כמאמן במשך עונה וחצי של משחקי כדורגל נבעה מאותו פרסום, או כי נגרמו לו הפסדים כספיים כתוצאה מפרסום הכתבה.

60. מאידך גיסא, מקובלת עלי גרסת התובעים כי נגרמה להם עוגמת נפש רבה כתוצאה מהפרסום.

61. בחוק איסור לשון הרע (תיקון מס' 6), התשנ"ט-1999, נקבע (בהוספת סעיף 7א(ב) לחוק):

"במשפט בשל עוולה אזרחית לפי חוק זה רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על 50,000 שקלים חדשים, ללא הוכחת נזק".

62. לאור כל האמור לעיל, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים בנסיבות הענין, לרבות פרסום
ההתנצלות, כפי שנוסחה על ידי ב"כ התובעים, אני מחייבת את הנתבע לשלם לדהן סך של
13,000 ₪ וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 3,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. כמו
כן, אני מחייבת את הנתבע לשלם ליעקב סך של 4,000 וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך
של 2,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. הסכומים הנ"ל ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום
ועד ליום התשלום בפועל.
ניתן היום ד' באדר ב', תשס"ה (15 במרץ 2005) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

דינה מויאל
, שופטת









א בית משפט שלום 5718/02 קלוד דהן, יעקב מנחם נ' עיתון - אינדקס העמק והגליל, עמנואל בן סבו, יוסף ליבוביץ (פורסם ב-ֽ 15/03/2005)












להסרת פסק דין זה לחץ כאן