אתי גרינברג - אליתה ליוינג ישראל בע''מ
ניתן לקבל מידע נוסף על הצדדים בתיק זה
אתי גרינברג אליתה ליוינג ישראל בע"מ




אתי גרינברג - אליתה ליוינג ישראל בע''מ

תביעות קטנות 42249-02/15     20/12/2015 (תק)



תיקים נוספים על אתי גרינברג
תיקים נוספים על אליתה ליוינג ישראל בע"מ




תק 42249-02/15 אתי גרינברג נ' אליתה ליוינג ישראל בע"מ








בית משפט לתביעות קטנות בנתניה



ת"ק 42249-02-15 גרינברג נ' אליתה ליוינג ישראל בע"מ


תיק חיצוני:


בפני

כבוד הרשמת הבכירה
מרי יפעתי


תובעת

אתי גרינברג


נגד


נתבע
ת

אליתה ליוינג ישראל בע"מ




פסק דין


לפני תביעה כספית שעניינה שיגור פרסומים באמצעות מסרונים לטלפון הנייד בניגוד להוראת סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב – 1982 (להלן "החוק").

1.
טוענת התובעת בכתב התביעה כי הנתבעת שיגרה למכשיר הטלפון הנייד של התובעת, שמספרו 052-2496603, שני מסרונים, האחד מיום 29.5.14 והשני מיום 11.9.14, המהווים דבר פרסומת, וזאת ללא הסכמתה המפורשת. עוד נטען כי דברי הפרסומת ששוגרו אף אינם עומדים בדרישות החוק ואל צוינו דרכי יצירת הקשר עם הנתבעת לצורך מתן הודעת סירוב.

2.
מנגד, טוענת הנתבעת בכתב הגנתה כי יש לדחות התביעה בשל העדר יריבות מאחר והתובעת לא הרימה הנטל להוכיח כי ההודעות המצורפות לכתב התביעה נשלחו אל מספר הטלפון בבעלותה.
עוד נטען כי התובעת ו/או בעלת הקו או מי מטעמה מסרה לנתבעת את פרטיה ונכונותה לקבלת הודעות מהנתבעת וזאת תחת השם "אתי גל". הנתבעת הפנתה להצעת מחיר מיום 19.12.08.
עוד טוענת הנתבעת כי היא אינה שולחת מסרונים למי שאינם רשומים בכרטיס הלקוח של הנתבעת ועושה כן רק לאחר שהלקוח נתן הסכמתו לכך ו/או על פי בקשתו המפורשת.
גם טענת התובעת לפיה לא ניתנה אפשרות להסיר עצמה מרשימות הנתבעת אינה מדויקת שהרי התובעת ביקשה הסרתה מרשימת התפוצה ביום 22.9.14 ובהתאם לכך הוסר מספר הטלפון מרשימות הנתבעת ולא נשלחו הודעות נוספות לתובעת. משהסירה הנתבעת את מספר הטלפון מרשימת התפוצה הרי שלא נגרם לתובעת כל נזק. עוד נטען כי הנתבעת פעלה בתום לב ובהתאם לחוק וכי היתה בידי התובעת האפשרות שלא לקבל מסרונים מהנתבעת כבר לאחר משלוח המסרון הראשון ומשלא עשתה כן היא אינה זכאית לכל פיצוי מהנתבעת.

3.
בדיון בפני
העידה התובעת והעיד נציג הנתבעת מר יגאל סייג.
דיון והכרעה
:

4.
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ובראיות שהוצגו ולאחר ששמעתי העדויות וטיעוני הצדדים בפני
, החלטתי לקבל את התביעה.

5.
לא מצאתי לקבל טענת הנתבעת להעדר יריבות. עדותה של התובעת לפיה המסרונים, אשר העתקם צורף לכתב התביעה, נשלח לטלפון המצוי בבעלותה מאז שנת 1994, מהימנה עלי. מעבר לכך, גרסתה של התובעת קיבלה חיזוק מטענות הנתבעת בכתב ההגנה והנספחים שצורפו לו.
התובעת העידה כי שמה המלא הינו אתי גרינברג
גל ואף הציגה אסמכתא המעידה על כך. מהצעת המחיר מיום 19.12.08 (נ/2) ודו"ח כרטיס לקוח (נ/1) עולה כי לצד שם הלקוח אתי גל צוין מספר הטלפון הוא הטלפון שצוין בכתב התביעה. ודוק, אין הנתבעת טוענת כי לא נשלחו מסרונים למספר הטלפון המצוין בכתב התביעה ובכרטיס הלקוח אלא טוענת להסכמה שניתנה על ידי הלקוח "אתי גל" לצירופה לרשימת התפוצה.

6.
ההסדר המעוגן בהוראת סעיף 30א לחוק התקשורת נועד להתמודד עם הפצה המונית של הודעות פרסומת בלתי רצויות באמצעות רשתות תקשורת.

חוק התקשורת קובע כלל ברירת מחדל לפיו חל על המפרסם איסור לשלוח "דבר פרסומת", כהגדרתו בסעיף 30א(א) לחוק, לנמען שלא נתן הסכמתו לכך קודם לכן, בכפוף לחריגים המפורטים בסעיף 30א(ג) לחוק. גם במצבים שבהם נתן הנמען את הסכמתו, החוק מקנה לו זכות להודיע בכל עת על ביטול ההסכמה שנתן שאז האיסור לשלוח דברי פרסומת ישוב על כנו.

7.
אין חולק בענייננו כי המסרונים ששוגרו על ידי הנתבעת הינם בגדר "דבר פרסומת" כהגדרתו בחוק, קרי "מסר המופץ באופן מסחרי, שמטרתו לעודד רכישת מוצר או שירות או לעודד הוצאת כספים דרך אחרת".
סעיף 30א(ב)
לחוק קובע איסור על משלוח דבר הפרסומת "בלא קבלת הסכמה מפורשת מראש של הנמען, בכתב, לרבות בהודעה אלקטרונית או בשיחה מוקלטת".

סעיף 30א(ג)
קובע כי ניתן לשגר דבר פרסומת אף ללא קבלת הסכמת הנמען ובלבד שמתקיימים כמה תנאים מצטברים : (1) הנמען מסר את פרטיו למפרסם במהלך רכישה של מוצר או שירות או במהלך משא ומתן לרכישה כאמור והמפרסם הודיע לו כי הפרטים שמסר ישמשו לצורך משלוח דבר פרסומת מטעמו (2) המפרסם נתן הזדמנות לנמען להודיע לו כי הוא מסרב לקבל דברי פרסומת כאמור והנמען לא עשה כן (3) דבר הפרסומת מתייחס למוצר או לשירות מסוג דומה למוצר או לשירות האמורים בפסקה (1).


עוד מוסיף החוק וקובע בסעיף 30א(ד) כי אפילו ניתנה הסכמת הנמען לקבלת דברי פרסומת (לפי הוראת סעיף קטן (ב)) או לא הודיע על סירובו לקבלם (לפי הוראת סעיף קטן (ג)), ראשי הנמען בכל עת להודיע למפרסם על סירובו לקבל דברי פרסומת ולחזור בו מהסכמתו, ככל שניתנה. הודעת הסירוב לא תהיה כרוכה בתשלום למעט עלות משלוח ההודעה. הודעת הסירוב תינתן בכתב או בדרך שבה שוגר דבר הפרסומת, לפי בחירת הנמען.


הוראת חוק נוספת, סעיף 30א(ה), קובעת את הפרטים שיש לכלול בדבר הפרסומת ובכלל זה את היותו דבר פרסומת, את שמו של המפרסם, כתובתו ודרכי יצירת הקשר עמו וכן את זכותו של הנמען לשלוח בכל עת הודעת סירוב ודרך למשלוח הודעת הסירוב שהיא פשוטה וסבירה בנסיבות העניין. אם דבר הפרסומת שוגר בהודעה אלקטרונית יש לציין כתובת תקפה של המפרסם ברשת האינטרנט לצורך מתן הודעת הסירוב.

8.
בחינת הראיות בענייננו מובילה למסקנה כי הנתבעת לא קיימה את הוראות החוק.

ראשית, הנתבעת לא הציגה כל ראיה המעידה כי התובעת מסרה את הסכמתה המפורשת, אם בכתב או בדרך אחרת, לקבלת דבר פרסומת מהנתבעת. גם אם נכחה התובעת בחנות הנתבעת, קיבלה הצעת מחיר ומסרה את פרטיה לנתבעת אין בכך די
שכן על התובעת ליתן הסכמתה המפורשת לקבל דבר פרסומת.

הנתבעת אף לא הוכיחה כי מתקיים בענייננו החריג הנקוב בסעיף 30א(ג) לחוק. אמנם, הנתבעת הציגה הצעת מחיר שניתנה לתובעת, או למי מטעמה, בשנת 2008 בה מופיעים פרטי התובעת ובכלל זה מספר הטלפון הנייד. ואולם, לצורך תחולת החריג בסעיף קטן (ג) אין די בכך כי הפרטים נמסרו במהל רכישה או משא ומתן לרכישה אלא על המפרסם להודיע לנמען כי הפרטים שמסר ישמשו לצורך משלוח דבר פרסומת מטעמו ואף ליתן לנמען הזדמנות להודיע לו כי הוא מסרב לקבל את דבר הפרסומת.

הנתבעת לא הוכיחה התקיימותם של התנאים המצטברים המנויים בסעיף קטן (ג).


יוער בהקשר זה כי התובעת העידה כי אינה זוכרת אם ביקרה חנות הנתבעת בשנת 2008 ואולם, לא שללה כי יכול ופנתה לנתבעת, בעצמה או מעצבת מטעמה, לצורך קבלת הצעת מחיר ומסרה את פרטיה לצורך כך. ואולם, וכפי שתואר לעיל אין די במתן הפרטים האישיים כדי להעיד על מתן הסכמה למשלוח דבר הפרסומת.

הנתבעת אף הפרה את הוראות סעיף 30א(ד) ו- 30א(ה). לפי הוראות חוק אלו על המפרסם לאפשר לנמען, גם אם זה נתן הסכמתו מראש לקבלת דבר הפרסומת, להודיע בכל עת על סירובו לקבל דבר פרסומת. על המפרסם לציין כי מדובר בדבר פרסומת ואת זכותו של הנמען לשלוח בכל עת הודעת סירוב.
בענייננו, לא צוין במסרונים ששיגרה הנתבעת לתובעת כי מדובר בבר פרסומת. יתר על כן, הנתבעת לא ציינה בדבר הפרסומת את זכותו של הנמען לשלוח הודעת סירוב.

אין לקבל טענת הנתבעת כי עמדה בהוראת סעיף קטן (ה)(2) מאחר ודי בציון שם המפרסם ודרכי יצירת הקשר עמו לצורך מתן הודעת סירוב. לטענתה, צוין בדבר הפרסומת כתובת האתר של הנתבעת, בעת כניסה לאתר הנתבעת קיימת אפשרות להסרה מרשימת התפוצה.

אין די בציון כתובת האתר מבלי לציין את זכותו של הנמען לשלוח הודעת סירוב. ממילא לא ניתן ללמוד מדבר הפרסומת כי משלוח הודעת הסירוב ייעשה באמצעות האתר. זאת ועוד, בהתאם לסעיף קטן (ד) לחוק "הודעת הסירוב תינתן בכתב או בדברך שבה שוגר דבר הפרסומת, לפי בחירת הנמען", קרי על הנתבעת היה לאפשר משלוח הודעת סירוב באמצעות מסרון.

9.
יש לדחות טענת הנתבעת לפיה התובעת יכולה היתה לפעול למשלוח הודעת "הסר" כבר לאחר משלוח ההודעה הראשונה.

מעבר לכך כי נקבע לעיל כי הנתבעת לא עמדה בהוראת החוק בכל הנוגע ליידוע הנמען על זכותו למשלוח הודעת סירוב והדרך לעשות כן, הרי שברע"א 1954/14 חזני נ. הנגבי (פורסם בנבו) קובע בית המשפט העליון כי נקודת המוצא בבסיס החוק היא שחל איסור לשלוח הודעות פרסומת למי שלא הסכמה על כך ועל כן השולח מפר את הוראות החוק החל מהפרסומת הראשונה. לעניין משלוח הודעת סירוב חוזר בית המשפט שם על קביעות קודמות של בית המשפט העליון לפיהן אין להטיל על הנמען הנטל לשלוח הודעת סירוב ואי משלוח הודעת סירוב אינה מפחיתה את עצם חבות המפרסם בפיצוי. בפסה"ד בעניין חזני קובע בית המשפט כי מתן האפשרות לשלוח הודעת סירוב אף אינה מהווה שיקול להפחתת סכום הפיצוי. מכאן, כי שאלת ההסרה מרשימת התפוצה או אי ההסרה אינה גורעת מעצם האחריות להפרת החוק ואף אין בה כדי לגרוע, ככלל, מגובה הפיצוי.

10.
אין אף לקבל טענת הנתבעת כי שלחה ההודעות בתום לב שכן כוונת המפרסם השולח אינה מעלה ואינה מורידה ודי בעצם משלוח דבר הפרסומת בניגוד להוראות החוק כדי לחייב השולח בפיצוי.

11.
אף טענת הנתבעת כי לא נגרם לתובעת נזק דינה להידחות. נקבות המוצא בחוק הינה כי כל אחד מדברי הפרסומת מהווה הפרה עצמאית של סעיף 30א לחוק המזכה את הנמען בפיצוי ללא הוכחת נזק בסכום שלא יעלה על 1,000 ₪ להפרה (סעיף 30א(י)).

בפסה"ד בעניין חזני קובע בית המשפט העליון כי נקודת המוצא לקביעת הפיצוי בעדיף 30א(י) היא שנמען של דבר פרסומת שנשלח בהפרה של החוק לא יטרח להגיש תובענה לפיצוי בגינה משום שהנזק האישי שנגרם לו נמוך מן העלות הכרוכה בניהולה. בשל כך נקבע בחוק פיצוי עד לסך של 1,000 ₪ ללא הוכחת נזק. הסעיף מניח אפשרות כי הנזק שנגרם לתובע בגין ההפרה הינו זניח ואף על פי כן מסמיך את בית המשפט לפסוק פיצוי בסכום לא מבוטל בגים כל הפרה. מטרת הפיצוי אינה להשיב את מצבו של התובע לקדמותו כי אם לאכוף את החוק, להתריע את הנתבע ולתמרץ הגשת תביעות יעילות.

לעניין גובה סכום הפיצוי נקבע בפסה"ד חזני כי שומה על ביהמ"ש לשים נגד עיניו את השיקולים המנויים בחוק אשר נועדו להשיג את תכלית החוק, אכיפה, התרעה, והגשת תביעות יעילות, ולוודא מאידך כי הפיצוי לא יהא מעבר לנדרש לצורך השגתן. נקבע כי : "הפיצוי נועד למעשה להכווין את התנהגות הנתבע באופן שפרסום עתידי במכונת זו יהיה בלתי כדאי עבורו". לשם כך על ביהמ"ש לשקול שני סוגי שיקולים, האחד מתמקד בנסיבות ביצוע ההפרה והשני עניינו בשאיפה לעודד הגשת תביעות יעילות על מנת להגשים את תכליות החוק.


12.
בענייננו, לאחר ששקלת את מכלול השיקולים, ובכלל זה מספר ההודעות שנשלחו, תוכנן של ההודעות, אי יידוע הנמען בזכותו למשלוח הודעת סירוב, הסרת התובעת מרשימת התפוצה והפסקת משלוח ההודעות לאחר פניית התובעת, החלטתי לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 700 ₪ בגין כל הודעה.

לפיכך, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת הסך של 1,400 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.
כמו כן, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 600 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום.


המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים בדואר
.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור מבית משפט מחוזי מרכז בתוך 15 יום
.




ניתן היום,
ח' טבת תשע"ו, 20 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.










תק בית משפט לתביעות קטנות 42249-02/15 אתי גרינברג נ' אליתה ליוינג ישראל בע"מ (פורסם ב-ֽ 20/12/2015)











תיקים נוספים על אתי גרינברג
תיקים נוספים על אליתה ליוינג ישראל בע"מ




להסרת פסק דין זה לחץ כאן



הוספת מידע משפטי למאגר
שתפו אותנו במידע משפטי שנוכל להוסיף למאגר שלנו. פסקי דין, כתבי תביעה ו/או הגנה, החלטות וכו' יוספו למערכת ויוצגו באתרנו ובגוגל.


הוסף מידע משפט