אמנון שיחרור - רפטינג נהר הירדן בע"מ , מדראפט ישראל (2001) בע"מ

ניתן להפיק דוחות מלאים על הצדדים בתיק זה

מצאנו עבורכם דוחות זמינים על הצדדים בתיק זה. יתכן שתאלצו להזין נתונים נוספים כגון ת.ז
אמנון שיחרור רפטינג נהר הירדן בע"מ מדראפט ישראל (2001) בע"מ
 
אמנון שיחרור - רפטינג נהר הירדן בע"מ , מדראפט ישראל (2001) בע"מ
תיקים נוספים על אמנון שיחרור | תיקים נוספים על רפטינג נהר הירדן בע"מ | תיקים נוספים על מדראפט ישראל (2001) בע"מ |

104995
1907/03 עב     23/03/2005




עב 1907/03 אמנון שיחרור נ' רפטינג נהר הירדן בע"מ , מדראפט ישראל (2001) בע"מ




1
בתי הדין לעבודה
עב 001907/03
בבית הדין האזורי לעבודה בנצרת
בפני
: כב' השופטת עידית איצקוביץ

נציג ציבור (עובדים): מר ערפאן זועבי
נציג ציבור (מעבידים): גב' דינה בולוס
אמנון שיחרור

בעניין:
התובע

ע"י מר יהודה רפטאר - מועצת פועלי חצור הגלילית
נ ג ד
1. רפטינג נהר הירדן בע"מ

2. מדראפט ישראל (2001) בע"מ


הנתבעות
א. גורי

ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין
1. בענייננו תביעה בגין פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת לפיטורים, פדיון חופשה, דמי הבראה והפרשות לביטוח מנהלים.

2. לטענת התובע, כפי שעולה מכתב התביעה המתוקן, הוא הועסק כמנהל תפעול אצל נתבעת 1 החל מ- 2/00 עד 2/03.
התובע טען שהוא הועסק על ידי שתי הנתבעות, אשר נתנו שירותי רפטינג בארץ ובחו"ל (תורכיה).
התובע טען כי סוכם איתו על שכר גלובלי בסך 10,500 ₪ לחודש. בחודש 10/02 מנהל הנתבעות מר ערן בורכוב פנה לכלל העובדים ואמר שעקב בעיות כלכליות הוא מבקש לקזז משכרם 20%. התובע הסכים להפחתה בשכרו והשכר אכן הופחת ב- 20% בחודשים 11,12/02 ו- 1.03.
בחודש 1.03 ביקש מנהל הנתבעת מהתובע להסכים לקיזוז נוסף עד ל- 50% משכרו ובחילופי דברים ביניהם אמר לתובע " take it or leave it" ומכך משתמע שהתובע פוטר מעבודתו אצל הנתבעות.
התובע ביקש לחייב את הנתבעות בתשלום פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת וכן, פדיון חופשה ודמי הבראה.
לגרסת התובע, לכל העובדים הקבועים אצל נתבעת 1 היה ביטוח מנהלים אך היא לא ביטחה את התובע. לכן, הוא מבקש לחייב את הנתבעות בגין ההפרשות שלא נעשו במהלך כל תקופת עבודתו.

3. לטענת הנתבעות, כפי שעולה מכתב ההגנה המתוקן, התובע עבד החל מחודש 2/00 עד 11/00, חזר לעבוד בחודש 3/00 עד 11/00 ומ- 3/02 עד אשר הפסיק התובע להגיע לעבודה.
הנתבעות פנו לעובדיהם והודיעו להם כי עקב מצבן הכספי יש צורך בהפחתת משכורת העובדים וכי עובד שלא יסכים לכך, יוכל לסיים עבודתו ולקבל פיצויי פיטורים.
לגרסת הנתבעות, התובע חדל להופיע בעבודתו בחודש 2/03 או בסמוך לו, מבלי להודיע על כך מראש.
לגרסת הנתבעות, בחודשים האחרונים טרם התפטרותו, דרש התובע מהנתבעות כי הן יסכימו לאפשר לו חופשות ארוכות בתשלום, דבר לו סרבו הנתבעות.

לטענת הנתבעות, התובע קיבל מלוא זכויותיו לחופשה שנתית ודמי הבראה ולא הייתה התחייבות כלשהי לבטח את התובע בביטוח מנהלים.
כמו כן, טענו הנתבעות כי יש לקזז מכל סכום שייפסק כנגדן שווי דמי הודעה מוקדמת.

4. העובדות הדרושות לענייננו:

א. נתבעת 1 היא חברה המנהלת אתר רפטינג בארץ .
נתבעת 2 היא חברה המנהלת אתר רפטינג בתורכיה.
נתבעת 2 הוקמה בארץ בחודש 5/01 והייתה קיימת חברה בתורכיה עוד מתחילת שנות ה- 90.
שתי הנתבעות הן בבעלות מר ערן בורכוב (להלן: "ערן") שהוא גם מנכ"ל נתבעת 2. מנכ"ל נתבעת 1 הוא מר אייל הורביץ (להלן: "אייל").

ב. התובע התחיל לעבוד אצל נתבעת 2, בהקמת אתר בתורכיה, בשנת 1992 וסיים לעבוד ב- 1996.
ג. בחודש 2/00 התחיל התובע לעבוד עבור נתבעת 1 כמנהל תפעול. במהלך תקופת עבודתו הוא עבד במקביל באתר בתורכיה, ונסע לצורך עבודתו לשם מספר פעמים.

ד. לא הייתה הפרדה ברורה לגבי התקופות שבהן עבד התובע עבור כל אחת מהנתבעות. התובע קיבל תלושי שכר מהנתבעת 1 בלבד עד לחודש 2/02, החל מחודש 3/02 הוא קיבל תלושים חודשיים מטעם שתי הנתבעות.
כפי שגם עולה מטענות הגנה, לא הייתה הפרדה בין העסקת התובע על ידי שתי הנתבעות וניתן לראות אותן כמעבידות במשותף. התובע קיבל אותו שכר, ששולם על ידי הבעלים של הנתבעות, ללא קשר להיקף עבודתו בארץ או בתורכיה.

ה. בתקופה שמחודש 11/00 עד 2/02 ומחודש 11/01 עד לחודש 2/02, התובע יצא לחל"ת או קיבל מכתב פיטורים, וקיבל דמי אבטלה מהמוסד לביטוח לאומי.
הפסקת העבודה הפורמלית בתקופות אלה הייתה בהסכמה בין הצדדים ולא מדובר בניתוק בפועל של יחסי העבודה. לפי עדותו של התובע, שלא נסתרה, הוא עבד בפועל, בהיקף מצומצם, בתקופות אלה והנתבעות השלימו את השכר לעומת הסכום שהוא קיבל מהמוסד לביטוח לאומי.

ו. בחודש 10/02 פנה מר ערן לתובע וליתר העובדים וביקש מהם להסכים להפחתת שכרם עקב בעיות כלכליות של הנתבעות. התובע הסכים להפחתת שכרו.

ז. התובע סיים לעבוד בפועל בחודש 2/03.

4. נסיבות הפסקת העבודה של התובע:

לפי האמור בתביעה, התובע רואה כעילה להפסקת העבודה השיחה שהתנהלה עם ערן שבה הוא התבקש להסכים להפחתה נוספת בשכרו עד ל- 50%, כאשר לפי הנטען שם, נאמר על ידי ערן שאם התובע לא מסכים הוא מחוץ לחברה (" take it or leave it").

מאידך גיסא, לטענת הנתבעות, התובע עזב את העבודה מיוזמתו, כאשר לא הייתה כל דרישה להפחתה נוספת בשכרו, מעבר לזו של 20% שלגביה הייתה הסכמה.
התובע תיאר בעדותו את הדיון הסוער שהתנהל בינו לבין ערן ואמר:

"אני לא קיבלתי כמובן מאיליו שאני מפסיק את העבודה אחרי כל כך הרבה שנים, ירדתי למר ערן על מנת לשוחח ושם הוצעה לי עבודה אך לא באותו אופן ולא באותו שכר, רק להוציא טיולים בתורכיה דרך הנתבעת 2" (ע' 4 ש' 34-32 לפרוטוקול).

התובע הצהיר כי יום העבודה האחרון היה יומיים אחרי ההודעה על ההפחתה של 50%, בחודש 2/03. לדברי התובע, ביום שבו דובר על הפחתת שכר עד ל- 50% נכחו ערן, אייל ולמיטב זכרוני גם עובדת בשם רחל.
התובע הצהיר שהוא לא ענה באופן מיידי לבקשה להפחית משכרו וביקש לחשוב והמשיך את העבודה.

בשלב מאוחר יותר בעדותו הצהיר התובע שלדעתו "היה שבוע שבועיים בין שתי הפגישות" (ע' 6 ש' 6).

התובע הזמין כעד מטעמו עובד בשם ניקולאי וולציק. אותו עובד הצהיר כי ביקשו ממנו להסכים להפחתת שכרו בשעור 20%, הוא לא הסכים לכך, ביקש מכתב פיטורים וקיבל אותו.
העד סיים לעבוד עקב הפחתת השכר שהייתה בחודש 10/02 ולכן, אינו יכול להעיד לגבי נסיבות הפסקת עבודה של התובע כ- 3 חודשים לאחר מכן.

מטעם הנתבעות העיד אייל, שהצהיר שלא הייתה כל הצעה להפחתת שכר נוספת לזו של 20% שהייתה מוסכמת על התובע אלא בחודש 12/02 כשראו שהקשיים הכלכליים ממשיכים ביקשו מהעובדים לשלם את שכרם בשני צ'קים ללא כל הורדה נוספת (ע' 9 ש' 8-6).
מר אייל הצהיר שלקראת סיום העבודה התובע נסע לדרום אפריקה לשבועיים. לאחר חזרתו הוא עבד מספר ימים ואז הפסיק לעבוד. יום אחד הוא הגיע לאתר העבודה ואמר שהוא נוסע לביתו של ערן.
לפי עדותו של אייל: "התובע במשך חודשים רבים הביע בפני
שהוא לא רוצה לעבוד יותר, כי נמאס לו, הוא בסה"כ עבד הרבה זמן בחברה הזאת, והוא אמר שיש לו רצונות לעשות דברים אחרים, הוא הביע את זה פעמים אין ספור" (ע' 9 ש' 21-19).

כן, העיד מטעם הנתבעות מר ערן, אשר אישר את עדותו של מר אייל על כך שלא הייתה כל הצעה להפחתה נוספת בשכר העובדים אלא המנהלים ביקשו מהעובדים את הסכמתם לפצל את תשלום השכר בשני תשלומים. לדבריו, הוא אינו זוכר מה הייתה תשובתו של התובע.
לדברי ערן, בפגישה עם התובע שהתקיימה בביתו, התובע אמר שהוא לא מוכן להמשיך לעבוד תחת ניהולו של אייל והוא ניסה למצוא פתורונות יצירתיים להמשך העסקת התובע.
ערן הצהיר כי הוא לא פיטר את התובע ולא רצה שהוא יפוטר כי הוא היה עובד חשוב בחברה (ע' 12 ש' 20-19).

כלל יסוד בדיני ראיות הוא, כי כל בעל דין, הטוען טענה החשובה לעמדתו במשפט, נושא בנטל השכנוע להוכחת אותה טענה (ראה אליהו הרנון, דיני ראיות, חלק ראשון, עמוד 200 ופסיקה שהוזכרה על-ידו).
התובע, המבקש סעד, נושא בנטל השכנוע שהתקיימו כל העובדות המהוות את עילת התובענה - דהיינו, אותן עובדות בהן מתנה הדין המהותי את מתן מבוקשו, קרי, המוציא מחברו - עליו הראייה.
לכן, על התובע הוטל הנטל הראיתי להוכיח את מעשה הפיטורים.

המסקנה העולה מהעדויות שנשמעו בדיון היא שהתובע לא הצליח להוכיח את גרסתו בכתב התביעה על כך שהוא פוטר עת הוצעה לו הפחתה נוספת משכרו עד ל- 50%.

התובע בעצמו הצהיר כי הוא לא נתן תשובה מידית להצעה זו והמשיך לעבוד מספר ימים כאשר, לפי גרסתו, עבר בין שבוע לשבועיים עד לפגישה הסופית בביתו של ערן, אז הוצע לו דרך התקשרות אחרת ובסופו של דבר נותקו היחסים.

בנוסף, התובע לא הצליח להוכיח כי הנתבעות הציעו הפחתה נוספת בשכרו כתנאי להמשך העסקתו.

כנגד עדותו בנקודה זאת, עומדות העדויות המתאימות של ערן ואייל, שהצהירו בדיון כי לא הייתה כל דרישה להפחתה נוספת בשכר, אלא בקשה מהעובדים להסכים לפיצול תשלום השכר לשני תשלומים.
גם העדות של העד מטעם התובע, מר ניקולאי וולציק, לא תומכת בגרסה שבכתב התביעה.
אותו עד כבר לא עבד בסיום עבודת התובע וכאשר הוא לא הסכים כי יופחת שכרו בשיעור 20% (הפחתה שהייתה מוסכמת על התובע) הוא קיבל מכתב פיטורים.

בשל האמור לעיל, אנו סבורים כי התובע לא הצליח להרים את הנטל הראייתי שהוטל עליו על מנת להוכיח כי היה מעשה פיטורים המזכה בפיצויי פיטורים לפי חוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963.

5. תביעה לביטוח מנהלים:

ב"כ התובע לא חזר על טענה זו בסיכומיו ויש לראות בכך כי דרישה זו הוזנחה.

מעבר לנדרש נציין כי לא הובאה כל ראייה על מנת להוכיח כי קיים נוהג אצל הנתבעות לבטח את כלל העובדים בביטוח מנהלים, כמקור לזכאות התובע.

מנכ"ל נתבעת 1, מר אייל, הצהיר שהוא עובד שלוש שנים בחברה ואין לו ביטוח מנהלים.
לכן, דין תביעה זו להידחות.

6. תביעה בגין פדיון חופשה:

ב"כ התובע ביקש לחייב את הנתבעות בתשלום פדיון חופשה בגין התקופה שלא התיישנה, מחודש 6/00, בסכום שתוקן בדיון מיום 20/6/04.

הנתבעות טענו כי התובע ניצל ימי חופש במהלך תקופת עבודתו, למרות שלא נוהל רישום מסודר.
התובע הצהיר בעדותו כי במהלך תקופת העבודה הוא היה מקבל ימי חופש בתשלום לפי בקשתו . התובע לא ידע לציין כמה פעמים הוא קיבל ימי חופש וגם הוא לא ניהל רישום מסודר של חופשותיו (ע' 6 ש' 34-26).

אייל הצהיר בעדותו כי התובע קיבל ימי חופש כל פעם שהוא חזר מעבודתו בתורכיה וכן, נסע מספר פעמים ללונדון (ע' 10 ש' 14-12).

הנטל הראייתי להוכיח ניצול של ימי חופש, בהתאם להוראות חוק חופשה שנתית תשי"א-1951 הוטל על המעביד, שגם חייב לנהל פנקס חופשות.

במקרה שבפני
נו, עדויותיהם של התובע וערן היו מהימנות. התובע הודה שהוא ניצל ימי חופש במהלך תקופת עבודתו אך אף אחד מהצדדים לא ניהל רישום מסודר ולא ידעו לציין כמה ימי חופש נוצלו בפועל.

לכן, בשל הנטל הראייתי שהוטל על הנתבעות, ובהעדר הוכחה כלשהי באשר לניצול בפועל של ימי חופש על ידי התובע, אנו סבורים שיש לחייב את הנתבעות בפדיון חופשה בגין ימי חופש אשר הגיעו לתובע עבור תקופת עבודתו, החל מחודש 6/00, תוך הפחתה של התקופה מ- 12/00 עד 2/01 שבה התובע הוגדר כבחופשה ללא תשלום.
בגין תקופה זו התובע זכאי ל- 27 ימי חופש שיחושבו לפי ערך של יום חופשה.
בהתאם לתלושי שכר של התובע, היו מספר חודשים שבהם נרשם שכר יסוד כולל בסך 10,500 ₪. בתלושים אחרים אותו סכום שהתובע קיבל כ"סה"כ תשלומים" פוצל בין שכר יסוד, אחזקת טלפון, שעות נוספות ועבודה בשבת.
החל משנת 2002 התובע קיבל את אותו סכום שפוצל בין תלושי שכר נפרדים מטעם שתי הנתבעות.

לאור זאת, אנו סבורים כי יש לראות כשכר גלובלי כולל של התובע סך של 10,500 ₪ ולכן, ערך של יום חופש הוא 420 ₪.

בהתחשב כי לא ניתן לחייב יותר מאשר הסכום שנתבע, אנו מחייבים את הנתבעות לשלם לתובע סך של 10,080 ₪ בגין פדיון חופשה.

7. תביעה בגין דמי הבראה:

כפי שנאמר לעיל, תלושי השכר שהונפקו לתובע כללו רכיבים שונים, והשתנו מחודש לחודש.
במספר חודשים מופיע תשלום בגין דמי הבראה, אך מבלי שסך הכל התשלומים הסופיים שקיבל התובע השתנה.

על המעביד להוכיח כי שולמו לעובד דמי הבראה, בהתאם להוראות צו הרחבה בעניין.
לאור הרישומים שבתלושי השכר, אנו בדעה כי הסכומים שמופיעים בתלושי השכר אינם משקפים תשלומים אמיתיים בגין דמי הבראה.
על הנתבעות לשלם לתובע הסכום המתוקן שנתבע, סך של 2,754 ₪, שהוא הסכום המגיע בגין השנתיים האחרונות לעבודתו, לאחר הפחתת התקופה של "חופשה ללא תשלום".

8. טענת הקיזוז של הנתבעות:

הנתבעות טענו בכתב ההגנה כי יש לקזז מכל סכום אשר יגיע לתובע פיצוי על אי מתן הודעה מוקדמת על התפטרותו, בהתאם לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א -2001.

בהתאם לאמור לעיל, נקבע כי לא הוכח כי התובע פוטר על ידי הנתבעות.

אולם, לצורך הוכחת טענת הקיזוז, על הנתבעות להוכיח כי התובע התפטר מבלי שנתן הודעה מוקדמת על כך.

בהתאם לעדויות שנשמעו בדיון, עלה כי יחסי עובד-מעביד בין הצדדים הסתיימו לאחר השיחה שהתקיימה בין התובע לבין ערן, בביתו של ערן, אז דובר על אפשרויות להמשך העסקה של התובע, שלא יצאו לפועל.
לא הוכח באופן פוזיטיבי מועד הודעת ההתפטרות של התובע, או מועד עזיבתו, וכי לא ניתנה הודעה מוקדמת כדין. לכן, ובהתחשב כי הנטל הראיתי הוטל על הטוען, אין אנו מקבלים את טענת הקיזוז.

9. לסיכום:

לאור האמור לעיל, אנו מחייבים את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סכומים כדלקמן:

א. סך של 10,080 ₪ בגין פדיון חופשה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מתאריך 1.3.03 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

ב. סך של 2,754 ₪ בגין דמי הבראה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מתאריך 1.3.03 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

התביעות בגין פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת וביטוח מנהלים נדחות.

בהתחשב כי התביעה התקבלה באופן חלקי בלבד, אין צו להוצאות. כל צד ישא בהוצאותיו.

10. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לביה"ד הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.
ניתן היום י"ב באדר ב' תשס"ה (23 במרץ, 2005) בהעדר הצדדים .

__________________ ________________ _________________
עידית איצקוביץ
-שופטת ערפאן זועבי דינה בולוס
נציג ציבור (עובדים) נציג ציבור (מעבידים)
נבאל פאהום+ענבל








עב בית דין אזורי לעבודה 1907/03 אמנון שיחרור נ' רפטינג נהר הירדן בע"מ , מדראפט ישראל (2001) בע"מ (פורסם ב-ֽ 23/03/2005)













להסרת פסק דין זה לחץ כאן