אנגל ג'נרל דיבלופרס בע"מ - עיריית מגדל העמק

ניתן להפיק דוחות מלאים על הצדדים בתיק זה

מצאנו עבורכם דוחות זמינים על הצדדים בתיק זה. יתכן שתאלצו להזין נתונים נוספים כגון ת.ז
אנגל ג'נרל דיבלופרס בע"מ
 
אנגל ג'נרל דיבלופרס בע"מ - עיריית מגדל העמק
תיקים נוספים על אנגל ג'נרל דיבלופרס בע"מ | תיקים נוספים על עיריית מגדל העמק

3334/03 א     12/04/2005




א 3334/03 אנגל ג'נרל דיבלופרס בע"מ נ' עיריית מגדל העמק




1
בתי המשפט
א 003334/03
בית משפט השלום עפולה
12/04/2005
תאריך:
כב' השופט יוסף בן חמו
- ס.נשיא
בפני
:

אנגל ג'נרל דיבלופרס בע"מ

בעניין:
התובעת
עו"ד רגר אביתר

ע"י ב"כ
נ ג ד
עיריית מגדל העמק
הנתבעת
עו"ד מגן-תלם לימור

ע"י ב"כ
פסק דין
התובעת, חברה ציבורית, העוסקת בייזום ובניה, בנתה בתחום המוניציפאלי של הנתבעת 84 יחידות דיור. כתנאי לקבלת היתר הבניה, היא נדרשה לשלם אגרות והיטלים שונים. היא שילמה אגרת חיבור מים ואגרת בדיקת רשת מים. לטענתה, הסכומים שהיא שילמה נגבו ממנה שלא כדין. היא איננה חייבת לשלם את הסכומים, והנתבעת לא היתה רשאית לגבותם. התשלום העיקרי היה היטל ביוב. התובעת שילמה 524,667 ₪ [קרן]. לטענתה, הסכום שנקבע היה שרירותי, כלל בתוכו תשלומים בגין "ביוב ציבורי", "ביוב מאסף", מתקנים אחרים, ומתקני טיהור. התובעת טוענת שהנתבעת לא מימנה ולא ביצעה את עבודות הביוב וגם לא התקינה ביוב. כל עבודות הביוב מומנו על ידי משב"ש, והתובעת שילמה למשב"ש עבורן. אגרת חיבור מים ובדיקה נגבתה ממנה בסכום של 76,182 ₪ + 8,786 ₪ [קרן], למרות שלאור אי גביית תשלום אגרת הנחת צינורות, ניתן להסיק שהיא לא היתה רשאית לגבות עבור חיבור למפעל המים, ועבור בדיקה שלא התבקשה כלל ולא נעשתה.

הנתבעת טוענת לחוסר סמכות עניינית. לטענתה, הדרך להשיג על תשלום "היטל ביוב", הינה בהגשת ערר לוועדת ערר לביוב, כקבוע בסעיף 30 לחוק רשויות מקומיות. הסמכות הינה ייחודית לוועדה. על כן, יש לדחות את התביעה על הסף.

בתשובה לטענות הנתבעת, השיבה התובעת כי קיימת סמכות מקבילה, ומאחר ומדובר בתביעת השבה, מוסמך בית המשפט להכריע בה. הרשות המקומית, כרשות שלטונית, איננה צריכה להעלות טענת התיישנות. בדרישת התשלום שנשלחה לתובעת לא צוינה זכותה להגיש ערר. תביעת ההשבה מנומקת כדבעי ואין לסגור בפני
ה את הדלת.
דיון -
נוכח התכלית העומדת ברקע הקמתם של גופי הערר השונים, מסתמנת מגמת הרחבה בפרשנות תחומי הסמכות הנתונים לגופי ערר אלה. וועדת הערר רשאית לדון גם בטענות של חריגה מסמכות או חוסר סבירות.
גם כאשר התביעה מנוסחת כתביעת השבה, אין בכך כדי למנוע את סמכותה של הערר אם שאלת ההשבה מעוגנת כל כולה בחוקיות דרישת התשלום, שכן שאלת ההשבה איננה אלא צידה האחר של שאלת החוקיות.
למרות הרחבת הסמכות של גוף הערר, עדיין גוף הערר חייב לפעול תמיד במסגרת סמכותו ולא לחרוג ממנה.

הסמכות שניתנה לוועדות הערר על פי חוק רשויות מקומיות [ביוב] תשכ"ב - 1962, וסעיף 28 לפקודת העיריות, אספקת מים [1936], הינה סמכות לבחון בחינה כוללת של התנהלות ודרישת הרשות, כאשר היא מטילה היטל, והיא איננה מוגבלת לעילות ביקורת ספציפיות וזאת בשונה מביקורת לגבי הארנונה, על פי סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות [ערר על קביעת ארנונה כללית] תשל"ו - 1976, שם מדובר ברשימה סגורה של עילות.

המטרה העומדת ברקע פעולתם של גופי הערר הינה להפקיד בידם בחינה מחודשת של החלטת הרשות לחייב את האזרח בהיטל.
על כן, ככלל, כאשר קיימת סמכות לגופי הערר, מצדיק מצב זה הימנעות של בית המשפט לדון כערכאה ראשונה בשאלות הנתונות לסמכותם של גופי הערר, להוציא מקרים חריגים, בהם קיים אינטרס ציבורי לקיום הדיון בערכאה השיפוטית הכללית, בשל חשיבותו הציבורית והעקרונית של הנושא. [ראה רע"א 2425/99, עירית נס ציונה, נ' י.ח ייזום והשקעות בע"מ, פד"י נד(4), 481; בג"צ 764/88 דשנים וחומרים כימים בע"מ נ' עירית קרית אתא, פד"י מו(1), 793; ע"א 1130/90 חברת מצות ישראל בע"מ נ' עירית פתח תקווה; ת.א 4868/04 בית משפט השלום כפר סבא, מפי כב' השופטת ניצה מימון שעשוע].
במקרה שלנו, אמנם בכותרת לתביעה נרשם כי מהות התביעה הינה כספית נזיקית, אך מתוך נוסח כתב התביעה, והסעד המבוקש בסעיף 16 לכתב התביעה, אין ספק שמדובר בתביעת השבה בלבד, שהיא צידה האחר של שאלת חוקיות התשלום.

יצוין כי על פי הנספחים לכתבי הטענות, התובעת לא גילתה בדיעבד שחויבה שלא כדין, אלא ניהלה תכתובת "בזמן אמת" וניסתה לחלוק על הדרישה, כך ניתן להבין מהנספחים לכתב התביעה [נספח ת6, ת7].

לעניות דעתי, גם אם קיימת סמכות מקבילה, הרי שהרשות השיפוטית המקבילה לוועדת הערר הינה בית המשפט לעניינים מינהליים.

לצורך ההכרעה בהליך שבפני
, אינני סבור שיש צורך להיכנס למחלוקת שבין המלומדים, בשאלה האם מדובר בסמכות שהיא מקבילה או ייחודית לבית המשפט לעניינים מינהליים, ולשאלה מה קובע את ייחודיות הסמכות, האם מבחן הסעד או מבחן משולב של עילה וסעד.

בפס"ד ברע"א 1124/04 בעניין המועצה המקומית פרדסיה נ' מוריס בלונדר, קיבל בית המשפט העליון בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, שדחה את בקשת העירייה לסלק על הסף תובענה שהוגשה נגדה על ידי המשיבים. טענת העירייה היתה כי הסמכות לדון בתובענה בנוגע לבטלות דרישת תשלום ששלחה להם המבקשת בשל היטלים ואגרות, נתונה לבתי המשפט לעניינים מינהליים. בית המשפט העליון קבע כי הסמכות העניינית להשגות ביחס לפעולות מנהליות כאלה, המבוצעות על ידי רשות מקומית או על ידי נושא משרה בתפקיד בה, תהיה נתונה, בד"כ, ובהעדר הסבר מיוחד, לבתי המשפט לעניינים מינהליים ולא לבתי המשפט האזרחיים.
התביעה שם התייחסה לדרישת תשלום ששלחה העירייה בגין היטל פיתוח כבישים ומדרכות, ואגרת הנחת צנרת והיטל ביוב.
בית המשפט העליון, מפי כב' השופט א.גרוניס, מונה רשימה ארוכה של נימוקים, מדוע הסמכות צריכה להיות לבתי המשפט המינהליים ולא לבתי המשפט האזרחיים הרגילים.
מצוין שם כי הניסיון לעשות הבחנה בין פעולות מנהליות שונות שבוצעו על ידי רשות מינהלית, איננה רצויה מטעמים מעשיים. הבחנה זו עלולה לגרום לתוצאה שעניינים מסוימים ידונו בבתי משפט המינהליים ועניינים אחרים בפני
בתי משפט אזרחיים. זו תוצאה שאיננה מתיישבת עם תכליתו של חוק בתי המשפט המינהליים שעניינה ריכוז הדיון בעניינים מינהליים בפני
ערכאה שיפוטית אחת בעלת סדרי דין ייחודיים למשפט המנהלי, כגון המועד המיוחד שנקבע להגשת העתירות המנהליות, והשלכה לגבי שאלת השיהוי.

במסגרת ההליך שבפני
, השאלה שעלי לבחון הינה האם בית משפט זה מוסמך לדון בתביעה שהוגשה.

המסקנה אליה הגעתי, שבכל מקרה העניין איננו בסמכותו של בית משפט זה, בין אם הוא נתון לוועדת הערר, ובין אם הוא נתון לבית המשפט המינהלי.
אין נחוצה גם קביעה שלי, כי התובעת איחרה את המועד, שכן, כאשר יש מצב שבו רשות גובה מהאזרח כספים שלא כדין, חובה עליה להשיבם, אלא אם התקיימו נסיבות המצביעות על הגנות מיוחדות המצדיקות הימנעות מהשבה. בנימוק זה השתמשה כב' השופטת צור, בעמ"נ 227/04 פרץ בונה הנגב נ' עירית בית שמש.

אם אכן, הכספים נגבו על ידי הרשות שלא כדין, ובניגוד לסמכותה, הרי יש למנוע מצב של הנצחת פעולה בלתי חוקית, והפיכתה לבלתי הדירה.

אשר על כן, וכדי להימנע ממעשה בי-דין אני נמנע מלהורות על דחיית התביעה, ומורה על מחיקתה.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 5,000 ₪ + מע"מ.

ניתן היום ג' בניסן, תשס"ה (12 באפריל 2005) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

____________
יוסף בן חמו
, שופט
ס.נשיא

003334/03א 115 ליאור ממן








א בית משפט שלום 3334/03 אנגל ג'נרל דיבלופרס בע"מ נ' עיריית מגדל העמק (פורסם ב-ֽ 12/04/2005)












להסרת פסק דין זה לחץ כאן