המעיין סוכנויות לביטוח (1997) בע''מ - פייסל ג'בילי, נזיר מג'לי, אל-טריק בע''מ

מידע על פייסל גבילי    מידע על נזיר מגלי   



המעיין סוכנויות לביטוח (1997) בע''מ - פייסל ג'בילי, נזיר מג'לי, אל-טריק בע''מ

תיק אזרחי 4868/00     01/05/2005 (א)



תיקים נוספים על המעיין סוכנויות לביטוח (1997) בע"מ
תיקים נוספים על פייסל ג'בילי
תיקים נוספים על נזיר מג'לי
תיקים נוספים על אל-טריק בע"מ




א 4868/00 המעיין סוכנויות לביטוח (1997) בע"מ נ' פייסל ג'בילי, נזיר מג'לי, אל-טריק בע"מ




1
בתי המשפט
א 004868/00
בית משפט השלום נצרת
01/05/2005
תאריך:
כב' השופט סוהיל יוסף

בפני
:

המעיין סוכנויות לביטוח (1997) בע"מ

בעניין:
התובעת
אלביר מני

ע"י ב"כ עוה"ד
נגד
1. אלאתחאד ללנשר ואלאעלאם בע"מ (ניתן

פסק דין
)

2. פייסל ג'בילי

ע"י ב"כ עוה"ד א. עבוד ואח'


3. נזיר מג'לי

ע"י ב"כ עוה"ד י. קורין ואח'

4. אל-טריק בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד ע. סעדי ואח'

הנתבעים
נגד

1. אלתיחאד ללנשר ואלאעלאם בע"מ

2. אל - טריק בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד סעדי אחמד
צדדי ג'

פסק דין
רקע:
1. סכסוך כספי שמקורו בהלוואה שנתנה התובעת לנתבעת מס' 1, ואשר הובטחה ע"י ערבותם האישית של הנתבעים מס' 2 ו- 3.
התובעת הינה סוכנות ביטוח, העוסקת, בין היתר, במתן הלוואות; מנהלה ובעל השליטה בה הינו מר אסכנדר חדאד, (להלן: "חדאד").
הנתבעת מס' 1 הינה חברה בע"מ המוציאה לאור של עיתון "אל - איתיחאד" בערבית.
הנתבעים 2 ו- 3 היו בעת הרלוונטית מנהלי הנתבעת 1, וכאמור, ערבו אישית להלוואה שניתנה לה ע"י התובעת.
ההלוואה בסך 400,000 ₪ ניתנה בתחילת שנת 1999 - ראה הסכם ההלואה מצורף לתצהיר התובעת - ת/1.
הנתבעת 1 התחייבה להחזיר את ההלוואה ב- 24 תשלומים חודשיים ושווים, כשהם כוללים ריבית מוסכמת בשיעור של 6%, ומסרה לצורך זה 24 המחאות לפקודת התובעת.
חלק מההמחאות נפרעו, אך בשלב מסוים, הנתבעת 1 לא עמדה יותר בתשלומים החודשיים.
בחודש 8/99 עברה השליטה בעתון "אל-אתיחאד" מהנתבעת מס' 1 לנתבעת מס' 4 - חברת "אלטריק", ומאז היא המוציאה לאור של העיתון.
מעבר זה היה כרוך בחילופי גברא ובסכסוכים כספיים אשר הגיעו לפתחו של בית המשפט המחוזי בחיפה, שם מונה ח"כ ברכה מוחמד כבורר.
ח"כ ברכה פעל כבורר וכמפשר, אשר, כפי שהצהיר והעיד בפני
י, פעל למתן פסק בורר מוסכם על הצדדים.
ראוי לציין, כי העובדות והרקע שתיארתי עד כה, אינם במחלוקת.

2. נגד הנתבעת מס' 1 ניתן

פסק דין
בהעדר הגנה (ר' פסק הדין מיום 5.2.01), והתביעה נותרה נגד הנתבעים 2, 3 ו- 4.
כאמור, נתבעים 2 ו- 3 נתבעים בתור ערבים לחובה של נתבעת 1, ואילו נתבעת מס' 4 נתבעת בתור מי שנכנסה בנעליה של נתבעת 1 וקיבלה על עצמה את כל חיוביה, וגם זכויותיה.

3. הנתבעת 4 טענה בהגנתה, לאחר שסיימה פרק "ההכחשות הגורפות", כי "היא הסכימה לקבל על עצמה את התחייבויות נתבעת מס' 1 בכפוף וכנגד כל הצהרותיו והתחייבויתיו של מר ג'בילי, הוא הנתבע מס' 2, (ראה סעיף 2 לפרק ההצהרות בהחלטת הבורר וכן ר' סעיף 19 לכתב ההגנה); וכי משלא קויימו התחייבויות אלו ע"י מר ג'בילי, ובעיקר התחייבותו להעביר לנתבעת 4 את כל החשבונות והכספים שקיבל מחב' "אלספיר", לא קמה מצידה כל חובה לשאת בהתחייבויות נתבעת מס' 1, לרבות החוב נשוא תביעה זו.

4. הנתבעים 2 ו- 3 (הערבים) טענו בהגנתם, כי הם שוחררו מערבותם זו, בהסכמת התובעת, שניתנה ע"י מר חדאד; וכי הדברים עולים מפסק הבורר עצמו.
מנגד, טוענת התובעת כי שחרורם של הערבים, הנתבעים 2 ו- 3, היה מותנה בהבאת שני ערבים אחרים במקומם, ע"י הנתבעת מס' 4, ומשלא הובאו כאלה, הרי שערבותם של הנתבעים 2 ו- 3 שרירה וקיימת.

ההודעה לצד שלישי:
5. הנתבעים מס' 2 ו- 3 שלחו הודעה צד ג' נגד "אל - איתיחאד" (צד ג' 1/הנתבעת 1) ונגד "אל - טריק" צד (ג' 2/ הנתבעת מס' 4); ההודעה נגד צד ג' מס' 1 בהיותה החייב העיקרי לפרעון ההלוואה, וההודעה נגד צד ג' 2 כמי שקיבלה לידיה התחייבותיות צד ג' 1.
ההודעה נשלחה במקור ע"י הנתבע מס' 3, אך הנתבע מס' 2 הצטרף בשלב מאוחר יותר כמודיע בהודעה (ראה הסכמת הצדדים - עמ' 10 לפרוטוקול הדיון מיום 22.5.02).

6. שתיים הן השאלות העיקריות שבמחלוקת והטעונות הכרעה:
האחת : האם הנתבעים 2 ו- 3 פטורים מערבותם שנתנו לטובת התובעת, להבטחת פרעון ההלוואה שניתנה לנתבעת מס' 1.
השנייה: האם הנתבעת 4 חייבת לשאת ביתרת ההלוואה כמי שנטלה על עצמה את התחייבויות הנתבעת 1.

7. עפ"י מסמכי ההתאגדות של הנתבעת 1, הנתבעים 2 ו- 3 הינם המייסדים של נתבעת 1, מנהליה היחידים, ומחזיקים לבדם, בחלקים שווים, בהון המניות שלה.
ערבותם להלוואה נשוא התביעה ניתנה בכתב ע"ג הסכם ההלוואה מיום 12.1.99 (ראה העתק מצורף לתצהיר התובעת ת/1).
יובהר, כי נזיר מג'לי
(הנתבע 3), הינו אותו נזיר חמד זבידאת כמופיע במסמכי ההתאגדות (השווה מס' ת.ז.).

פסק הבורר של ח"כ ברכה:
8. כאמור, פסק הבורר ניתן ע"י ח"כ ברכה, עפ"י מינוי של בית המשפט המחוזי בחיפה (ת.א. 1064/99), בו התנהלה תביעתם של ג'בילי ואל - איתיחאד נגד "אל - טריק".

אמנם התובעת כאן לא היתה צד להליך שם, אך פסק הבורר התייחס גם להלוואה נשוא עניינו, כחלק מכלל המחלוקות שנזקק להן הבורר, והתובעת היתה מעורה במהלכים שקדמו למתן פסק הבורר.
פסק הבורר נוסח על דרך הפשרה, ויש בו למעשה ביטוי להסכמות אליהן הגיעו הצדדים בהתערבותו הפעילה של הבורר עצמו.
הדברים עולים הן מנוסח פסק הבורר, והן מעדויותיהם של ח"כ ברכה ומר חדאד בפני
י.
ח"כ ברכה ציין בפרק ה"הקדמה" של פסקו, כי העביר לצדדים את טיוטת החלטותיו בטרם יעבירה לבית המשפט "וזאת על מנת לקבל את הערותיהם האחרונות".
עוד ציין בפרק ה"הקדמה", כי ביום 27.9.99 שלח טיוטת הפסק אל ב"כ שני הצדדים, וקיבל הערותיהם.

גם בפרק ה"סיכום" ציין ח"כ ברכה, כי "כל ההחלטות בבוררות זו ניתנו בהסכמה מירבית של שני הצדדים וברוח טובה ועל מנת להבטיח את המשך הוצאתו ושגשוגו של עיתון "אל - איתיחאד".

בסעיף 3 לפרק ה"החלטות" של פסק הבורר באה ההתייחסות לענין שבפני
נו כדלקמן:
"3. חברת "אל - טריק" תחליף בצ'קים מחשבונה את הצ'קים שניתנו ע"י אל אתיחאד ללנשר ולאעלאם" לחברת הביטוח המעיין (התובעת 1 - ס.י) בגין הלוואה שהתקבלה מחברת הביטוח הנ"ל. וכן חברת "אל - טריק" תמנה מטעמה נושאי ערבות אישית להלוואה הנ"ל ומשחררת את מר ג'בילי ומר זבידאת מהאחריות האישית שניתנה מטעמם להלוואה הנ"ל, מחברת הביטוח.
האמור בסעיף הזה נעשה בתיאום והסכמת מר אסקנדר חדאד מנכ"ל החברה". (ההדגשות שלי - ס.י).

התובעת טוענת, כי מדובר בשחרור מותנה של הערבים, מותנה בכך שיוחלפו ע"י שני ערבים אחרים; ואילו הנתבעים 2 ו- 3 טוענים כי מדובר בשחרורם מערבות ללא כל תנאי.

טוענת התובעת, כי אין כל הגיון במתן הסכמתה לשחרור הערבים ללא כל תנאי, מה גם שמדובר בבטוחה היחידה לפרעון ההלוואה; ואילו הנתבעים 2 ו- 3 טוענים, כי אין כל הגיון שהם יסכימו לשחרר את הסך של כ- 450,000 ₪ לטובת הנתבעת מס' 4, (ר' עדות עה/2 בעמ' 31 ש' 39) כפי שעשו לאחר מתן פסק הבורר, אילולא היה מוסכם על כל הצדדים, לרבות התובעת, כי שחרורם הינו מיידי וללא כל תנאי.

9. הנתבעים וצד ג' 2 ניסו להכניס לזירת ההתגוששות כאן, את הסכסוכים הכספיים בינם לבין עצמם, סכסוכים אשר, כאמור, נדונו בבית המשפט המחוזי בחיפה.
התביעה שבפני
הינה תביעה כספית מכוח הסכם הלוואה, כאשר נדרשת, בין היתר, הכרעה בשאלה אם הערבים שוחררו מעול הערבות כלפי התובעת, ובאם הנתבעת מס' 4 התחייבה לשאת ביתרת ההלוואה שנטלה הנתבעת מס' 1 מאת התובעת, ולא מעבר לכך.

פסק הבוררות של ח"כ ברכה רלוונטי לענייננו ככל שהתייחס למערכת היחסים וההסכמות שהיו בין בעלי הדין כאן, והנוגעים לענייננו. על כן נקודת המוצא הינה אותו סעיף רלוונטי בפסק הבורר, הלא הוא סעיף 3 לפרק ה"החלטות" כפי שצוטט לעיל.
10. נטל הראיה:
לדידי טענתם של הנתבעים 2 ו- 3 כי הם שוחררו מערבותם האישית, הינה בגדר "הודאה והדחה", ועל כן נושאים הם בנטל הראיה.
מכל מקום, הנטל להוכיח זאת רובץ על הנתבעים 2 ו- 3, בהתבסס על הכלל לפיו נטל השכנוע להוכחת טענה מסויימת מוטל על הצד שהטענה מקדמת את עניינו במשפט, אם זה הצד התובע או הצד הנתבע.
(ר' בענין זה קדמי, על הראיות מהד' תשס"ד - 2003, עמ' 1509 עד 1510, ופסקי הדין המאוזכרים שם).

11. טוענים הנתבעים 2 ו- 3 בתצהירי עדותם הראשית, כי במסגרת הליך הבוררות אצל ח"כ ברכה הוסכם על שחרורם מהערבות, ללא כל תנאים וכי שחרורם מערבות היה בהסכמת התובעת. גם ח"כ ברכה אישר בעדותו ששחרורם של הנתבעים מס' 2 ו- 3 מערבותם האישית להלוואה נשוא התביעה נעשה בהסכמתו ובנוכחותו של מר חדאד מנהל התובעת.
מנגד טוען מר חדאד, כי הוא לא נתן הסכמתו לשחרור הנתבעים 2 ו- 3 מערבותם. יחד עם זאת הוא מאשר בחקירתו הנגדית, כי חלק פסק הבורר המתייחס להסדרת החזר ההלוואה נשוא התביעה היה בהסכמתו (עמ' 13 ש' 8 לפרוטוקול), אלא שלטענתו הסכמתו ניתנה להחלפת אותם שני ערבים בשניים אחרים, ועל סמך זאת אף הסכים שיתרת ההלוואה תיפרע ע"י הנתבעת מס' 4. אותם שני ערבים שהוצעו הם מוחמד נפאע ואחמד סעד, אך הנתבעים לא דאגו להמצאת כתב ערבות שיחליף את ערבותם של הנתבעים 2 ו- 3, ומשום כך נותרו נתבעים אלה ערבים לאותה הלוואה (ר' עמ' 13 ש' 24 - 25, ע' 14 ש' 1 - 7 לפרוטוקול).

12. כאמור, נקודת המוצא הינה החלק הרלוונטי בפסק הבורר, כפי שהובא לעיל. מעבר להיותו פסק בורר, מדובר למעשה בביטוי להסכמות הצדדים לסכסוך כאן בכל הקשור להסדרת החזר ההלוואה שנתנה התובעת לנתבעת 1 לרבות שאלת הערבויות שנתנו הנתבעים 2 ו- 3.

המעיין שוב בניסוחו של סעיף 3 הנ"ל, לפסק הבורר, למד כי מדובר במקשה אחת של הסכמות והצהרות שאין להפריד ביניהן.
בסיפא סעיף 3 הנ"ל נרשם:
"האמור בסעיף זה נעשה בתיאום והסכמת מר אסקנדר חדאד מנכ"ל החברה".

ולמה הוא הסכים? הוא הסכים להמחאת החיוב של אל-אתיחאד (הנתבעת 1) כלפיו, לנתבעת מס' 4, וכן הסכים לשחרור הנתבעים 2 +3 מערבותם , כנגד החלפתם בערבים אחרים.

אלא שהתברר כי המחאת חיובי הנתבעת 1 לנתבעת 4, אינה נקייה מספקות תנאים וטענות; ואילו החלפת שני הערבים באחרים כלל לא התבצעה.

סבורני כי מדובר בתנאים מתלים. אלה הן הסכמות הכרורות וסבוכות אחת בשנייה, עד שדי היה באי-קיום תנאי אחד כדי להביא לשמיטת היסוד מתחת להסכמות אלו, ולענייננו, מתחת להסכמתו של מר חדאד.

הסכמתו של מר חדאד לאמור בסעיף 3 לפסק הבורר ניתנה למכלול האמור באותו סעיף, ולא לחלק אחד ממנו במנותק משאר חלקיו. על פניו ועל פי היגיון הדברים, הסכמה זו כוללת 3 מרכיבים: האחד - שהנתבעת מס' 4 נוטלת התחייבויות הנתבעת מס' 1 כלפי התובעת; שניים - הנתבעת מס' 4 תספק ערבים שיחליפו את הנתבעים 2 ו- 3; שלוש - הנתבעים 2 ו- 3 ישוחררו מעול הערבות.

אלא, שבפועל לא כך התגלגלו העניינים. הנתבעת מס' 4 לא קיימה את התחייבותה ולא עמדה בתשלום יתרת ההלוואה לתובעת, ולא סיפקה לתובעת שני ערבים שיחליפו את הנתבעים 2 ו- 3; ומכאן הרי שנשמט היסוד מתחת להסכמתה של התובעת לשחרור הערבים 2 ו- 3.

מכתבו של מר חדאד מיום 5.4.00 (נספח לתצהיר התובעת) המופנה אל ח"כ ברכה, עו"ד ג'מאל (ב"כ עתון אל -אתיחאד דאז), ומר ראאיד פרח, מלמד, כי מר חדאד הביע הסכמתו להחלפת נושאי הערבות בשני ערבים אחרים. בשלב מסויים משראה מר חדאד, כי המו"מ מתקדם, ואף קבל לידיו טיוטת הסכם לפיו עובר החוב אל שכמי הנתבעת מס' 4, ואף ננקבו בו שמות שני הערבים שאמורים להחליף את הנתבעים 1 ו-2, משך את השיקים שניתנו על ידי הנתבעים 2 ו- 3 מהבנק, ושהיו מיועדים להבטחת פרעון ההלוואה.
אלא שמאחר ומו"מ זה לא הבשיל לכדי הסכם חתום, וערבות אחרת לא ניתנה לו, שב מר חדאד והפקיד את השיקים בחזרה בבנק בתאריך 10.1.00.

התנהגות זו אף היא מלמדת על אומד דעתם של הצדדים ועל כי הסכמתה של התובעת לשחרור הנתבעים 2 ו-3 מערבותם האישית, היתה מותנית כאמור.

13. טוענת הנתבעת 4, כי גם הסכמתה לקבל על עצמה התחייבויות הנתבעת 1 ניתנה בתנאים ובכפוף להצהרות והתחייבויות מר גבילי, שלא קויימו; משכך פטורה היא מהתחייבותה זו.

מטעם הנתבעת 4 העיד מר עזמי חטיב - מנהל חב' "אלקטריק". בתצהיר (נ/5) העיד, כי משלא קיים מר ג'בילי פייסל הצהרותיו והתחייבותיו, ובעיקר התחייבותו להעביר לחב' "אלטריק" את כל החשבונות והכספים שהוא קיבל באמצעות חב' "אלספיר" שנאמדים ביותר ממליון ₪, לא קמה כל חובה על הנתבעת 4 בקשר לחובות הנתבעת 1, ובכלל זה החוב הנתבע.

שוב אציין, כי לא מונח בפני
י להכרעה הסכסוך הכספי בין הנתבעת 1 לנתבעת 4, ואין בכוונתי להכריע בו.
זאת ועוד, לא הוכח בפני
י כי נטילת התחייבות הנתבעת 1 ע"י הנתבעת 4 היתה נקייה מתנאים, או שהתנאים לכך קויימו ע"י שאר הנתבעים.

מאידך, אין התובעת יכולה לאחוז במקל משני קצותיו. משבקשה התובעת, וקיבלה

פסק דין
נגד הנתבעת 1 בהיותה החייב העיקרי, הגם שמדובר ב

פסק דין
בהעדר הגנה, לא תוכל עוד לטעון, כי הנתבעת מס' 4 באה בנעלי הנתבעת 1 ונטלה על עצמה את עול החוב כלפיה, ובכך הפכה בעצמה לחייב העיקרי. זוהי למעשה טענה עובדתית חלופית האסורה על פי דין.

זאת ועוד, טענת התובעת כי הנתבעת מס' 4 נטלה את חיובי הנתבעת מס' 1 כלפי התובעת, אינה עולה בד בבד עם טענתה כי הנתבעים 2 + 3 היו ונותרו ערבים לחוב; זאת משום שבמצב דברים זה מתבקשת מאליה, כתנאי שבלעדיו אין, הסכמת הערבים להמחאת החיוב מהנתבעת 1 לנתבעת 4, הסכמה שכאמור לא ניתנה. (ר' סעיף 8 לחוק המחאת חיובים, תשכ"ט - 1969).

14. לאור המקובץ לעיל, הריני קובע שהנתבעת מס' 1 היתה ונותרה לבדה, החייב העיקרי בחוב נשוא התביעה, הנתבעים 2 + 3 היו ונותרו ערבים לחוב של הנתבעת 1 כלפי התובעת ושמקורו בהלוואה נשוא התובענה.

המסקנה המתבקשת מכל האמור, שדין התביעה נגד הנתבעת 4 להידחות.

הכרעה בהודעה לצדדים השלישיים:
15. משהגעתי למסקנה כי הנתבעת 1, היא הצד השלישי מס' 1, היתה ונותרה החייב העיקרי לתשלום סכום ההלוואה לתובעת, ומשקבעתי כי הנתבעים 2 +3 היו ונותרו ערבים כלפי התובעת בגין אותו חוב, הרי שמתבקשת הקביעה כי דין ההודעה לצד השלישי מס' 1 - אל-איתחאד, להתקבל, במובן זה שהמודיעים (הנתבעים 2 + 3) יהיו רשאים לחזור על הצד השלישי מס' 1 ולהיפרע ממנו כל סכום שישלמו לתובעת עפ"י

פסק דין
זה.

לא כך יהא גורלה של ההודעה לצד השלישי מס' 2 - "אלטריק". משקבעתי כי "אלטריק" לא נטלה על עצמה את החיוב נשוא ההלוואה, הרי שדין ההודעה נגדה להידחות.

סכום החוב הפסוק:
16. התובעת טענה בתביעתה כי יתרת החוב, דהיינו סכום הההלוואה בניכוי תשלומים ששולמו, הינה 235,080 ₪ שהם 12 תשלומים ע"ס 19,590 ₪ כל אחד, נכון ליום 12.2.00, וכשהם משוערכים ליום הגשת התביעה הגיעו לסך של 243,197 ₪.

הנתבע מס' 3 הכחיש סכומים אלה מחוסר ידיעה, ואילו הנתבע מס' 2 הכחיש סכומים אלה, ללא כל פירוט.

מר חדאד פירט בתצהירו (ת/1) את יתרת החוב נשוא ההלוואה (ר' סעיפים 9 ו- 17 לתצהירו), מהם עולה כי יתרת ההלוואה עמדה על 235,080 ₪ נכון ליום 12.2.00, וכשהם משוערכים ליום הגשת התביעה (22.10.00) הגיעו ל- 243,197 ₪.

הנתבעים לא התייחסו, לא בתצהיריהם ולא בעדותם בבית המשפט, לגובה יתרת ההלוואה; גם מר חדאד לא נחקר בחקירתו הנגדית אודות נכונות הסכומים הנתבעים.

מכאן שעדותו של מר חדאד נותרה לבדה, נתמכת בהסכם ההלוואה עצמו, ללא שנסתרה ע"י מי מהנתבעים.
סיכומי של דבר:
17. הנני מקבל את התביעה נגד הנתבעים 2 ו- 3 ומחייבם, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את הסך של 243,197 ₪ בצירוף הפרשי וריבית שנתית בשיעור של 6%, כמוסכם בסעיף 6 להסכם ההלוואה. כן הנני מקבל את ההודעה לצד שלישי מס' 1 כמפורט בסעיף 15 לעיל.
התביעה נגד הנתבעת מס' 4 נדחית בזאת.
ההודעה לצד השלישי מס' 2 נדחית בזאת.

הוצאות משפט:
18. הנני מחייב את הנתבעים 2 + 3, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 6,000 ₪, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 18,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.

הנני מחייב את התובעת לשלם לנתבעת מס' 4 הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪, ושכ"ט עו"ד בסך של 3,500 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.

הנני מחייב את הצד השלישי מס' 1 לשלם למודיעים הוצאות משפט בסך 21,000 ₪, ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪, בתוספת מע"מ כחוק.

הנני מחייב את המודיעים לשלם לצד השלישי מס' 2, הוצאות משפט בסך 1,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 3,500 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.

המזכירות תשלח העתק מפסק-דין זה לב"כ הצדדים.

ניתן היום כ"ב בניסן, תשס"ה (1 במאי 2005) בהעדר הצדדים.

סוהיל יוסף
, שופט
אפרת מנשקו








א בית משפט שלום 4868/00 המעיין סוכנויות לביטוח (1997) בע"מ נ' פייסל ג'בילי, נזיר מג'לי, אל-טריק בע"מ (פורסם ב-ֽ 01/05/2005)











תיקים נוספים על המעיין סוכנויות לביטוח (1997) בע"מ
תיקים נוספים על פייסל ג'בילי
תיקים נוספים על נזיר מג'לי
תיקים נוספים על אל-טריק בע"מ




להסרת פסק דין זה לחץ כאן



הוספת מידע משפטי למאגר
שתפו אותנו במידע משפטי שנוכל להוסיף למאגר שלנו. פסקי דין, כתבי תביעה ו/או הגנה, החלטות וכו' יוספו למערכת ויוצגו באתרנו ובגוגל.


הוסף מידע משפט