מיצר לפיתוח בע''מ - בנק הפועלים סניף המאספים, שותפות בנין 71 מיתחם 5




מיצר לפיתוח בע''מ - בנק הפועלים סניף המאספים, שותפות בנין 71 מיתחם 5

תיק אזרחי 72552/99     09/06/2005 (א)



תיקים נוספים על מיצר לפיתוח בע"מ
תיקים נוספים על בנק הפועלים סניף המאספים
תיקים נוספים על שותפות בנין 71 מיתחם 5




א 72552/99 מיצר לפיתוח בע"מ נ' בנק הפועלים סניף המאספים, שותפות בנין 71 מיתחם 5




1
בתי המשפט
ת"א 072552/99
בבית משפט השלום
בתל אביב-יפו
כבוד השופט מאיר יפרח

בפני
:
מיצר לפיתוח בע"מ

התובעת:

נ ג ד
1 . בנק הפועלים סניף המאספים

2 . שותפות בנין 71 מיתחם 5

הנתבעים:
פסק דין
1. התובעת הגישה תובענה למתן

פסק דין
הצהרתי נגד הנתבעות. ההצהרה שנתבקשה היא כי אין לעשות כל שימוש בערבות בנקאית (שהנפיק הנתבע 1 לבקשת התובעת, לטובת הנתבעת 2), מן הטעם שלא נתמלאו התנאים למימושה. כן ביקשה התובעת שיינתן

פסק דין
המחייב את הנתבעת 2 להשיב לתובעת את הערבות הבנקאית.
אין חולק כי הערבות הבנקאית דנן (שהיא ערבות אוטונומית) ניתנה ע"י התובעת לנתבעת 2 בהתאם לחוזה מיום 13.2.96, לפיו ביצעה התובעת עבודות בנייה (של בניין מגורים משותף בן 24 דירות) עבור הנתבעת 2. לשיטת התובעת, עמדה הערבות על 5% משכר החוזה (סעיף 6 (א) לחוזה). ערבות זו (שהיא "ערבות ביצוע" לדברי התובעת) אמורה הייתה להיות מוחלפת בערבות בשיעור של 3% משכר החוזה ("ערבות טוב" בלשון התובעת). החלפת הערבויות הייתה אמורה להיעשות עם השלמת הבנייה ומסירת הדירות לבעליהן. התובעת טוענת כי השלימה את כל עבודות הבנייה בחודש אוגוסט 1998 ומסרה את הדירות לרוכשיהן עד לסוף חודש אוקטובר 1998. דא עקא, חרף פניות התובעת לנתבעת 2 בבקשה להחליף את הערבות הראשונה בערבות הטיב, ממשיכה הנתבעת 2 להחזיק שלא כדין ושלא בתום לב בערבות וממאנת להחליפה. הערבות נועדה להבטיח את השלמת הבנייה ומסירת הדירות. מטרה זו הושגה עוד בשלהי חודש אוקטובר 1998. שימוש בערבות שלא למטרה לשמה נועדה, הוא שימוש שלא בתום לב ולמטרה זרה. במיוחד כך הוא שעה שהנתבעת 2 לא ביקשה לממש הערבות עד סמוך להגשת התובענה ואיימה על התובעת במימושה של הערבות אם תמאן התובעת לקבל את הצעת הפשרה שהעלתה הנתבעת 2. דרישת המימוש היא אפוא ניסיון סחיטה, שאין להתירו.

2. הנתבעת 2 טענה בכתב הגנתה כי היא זכאית למימוש הערבות. התובעת התחייבה להשלים את עבודות הבנייה עד 1.9.97, אך לא השלימה אותן, לא במועד ולא בכלל. עבודות התובעת רוויות ליקוים, פגמים וחוסרים. אלה לא תוקנו חרף דרישות הנתבעת 2. אמנם כן, הדירות אוכלסו בחודש אוקטובר 1998, אך זאת נעשה מן הטעם שבעלי הדירות לא יכולים היו לשאת את העיכובים, וכניסתם לדירות נעשתה מבלי שהליקויים תוקנו ומבלי שהדירות נמסרו בהליך מסירה תקין עפ"י החוזה.
הערבות הבנקאית שנמסרה לנתבעת 2, היא אוטונומית ועל כן - נפרדת ומבודדת מן החוזה. תנאי מימושה של הערבות קבועים בה בלבד. הערבות נועדה להבטיח שהתובעת תמלא כל התחייבויותיה החוזית. היא אמורה לעמוד בתוקף ולא להיות מוחזרת כל עוד לא השלימה התובעת את העבודות עפ"י החוזה וכל עוד לא מסרה הדירות עפ"י הוראות החוזה. הנתבעת 2 הוסיפה כי התובעת הפרה את התחייבויותיה וחייבת אפוא לנתבעת 2 כספים רבים שסכומם עולה כדי 3,700,000 ₪ לערך, אלא שאין הנתבעת צריכה להוכיח את חובות התובעת, שכן הערבות דנן היא ערבות אוטונומית.
הנתבעת 2 עשתה שימשו בערבות הבנקאית למטרה לשמה נמסרה: התובעת נותרה חייבת לה כספים, לא השלימה את עבודות הבנייה ולא מסרה את הדירות לנתבעת 2 עפ"י החוזה. יתר על כן: הנתבעת 2 לא פעלה אגב איומים כלשהם ולא אגב הפעלת לחץ. טענות התובעת בעניין הפעלת הלחץ מיוסדות על הצעות פשרה שהוחלפו במו"מ ואין לפי הדין מקום להיזקק לדברים שהוחלפו במהלך מו"מ.

3. כאן המקום להדגיש שלשה אלה: ראשית, ניתן צו מניעה זמני האוסר מימוש הערבות (בש"א 126606/99); שנית, בין הצדדים נתקיים הליך נוסף, בבית המשפט המחוזי בתל אביב, בגדרי תובענת התובעת נגד הנתבעת 2 (ו-20 נתבעים נוספים) לתשלום חוב בגין חוזה הבנייה, כמו גם תביעה שכנגד שהגישה הנתבעת 2, בין השאר בגין ליקויים בבנייה ואיחור במסירת הדירות (ת"א (ת"א) 2257/99). בתובענות אלה ניתן

פסק דין
(מפי כב' השופטת ד"ר פלפל) ביום 5.7.04, ממנו עולה כי התובעת נותרה חייבת כספים לנתבעת 2.

פסק דין
זה הוגש לביצוע בלשכת ההוצל"פ (תיק 26-10109-04-7). על פסק הדין הוגשו ערעור וערעור שכנגד לבית המשפט העליון (ע"א 9323/04) והליכי הגישור שנתקיימו בגדריהם - לא נשאו פרי; שלישית, בהליך שבפני
י הסכימו הצדדים שלא יביאו ראיות (היינו: יוותרו על חקירות נגדיות) ויגישו סיכומים בכתב.

4. העיון בסיכומי הצדדים מעלה כי הפלוגתאות שביניהם הן כדלקמן:
(א) האם פקעה זכות הנתבעת 2 להחזיק בערבות הבנקאית ומכאן שהיא מנועה לדרוש את מימושה;
(ב) האם נתקיימו בנסיבות העניין החריגים למימושה של הערבות הבנקאית.

5. טענת התובעת היא שכאשר הסכם, שעל פיו נמסרת ערבות בנקאית, קובע נסיבות בהן תוחזר הערבות או תפקע, ונסיבות אלה התקיימו - פוקעת זכותו של המחזיק לעשות שימוש בערבות הבנקאית על פי גישה זו, סבורה התובעת כי הנתבעת מחזיקה בערבות שלא כדין. זאת מן הטעם שהוראות החוזה (קרי: עסקת היסוד) קובעות הערבות אמורה להיות מוחלפת בערבות טוב לאחר השלמת הבנייה ומסירת הבניין. אלא הושלמו בחודש אוקטובר 1998, אך הנתבעת 2 הוסיפה להחזיק בערבות וביקשה לממשה בחודש יולי 1999. החזקה זו היא שלא כדין וללא זכות חוקית. היא משמיטה את הבסיס לדרישת הפרעון.

6. נתקשיתי לקבל עמדתה זו של התובעת, אשר חותרת תחת עקרון העצמאות של הערבות הבנקאית. עקרון זה משמיע הפרדה מלאה ומוחלטת של הערבות הבנקאית לעומת עסקת היסוד: ע"א 73/00 ams techical systems inc נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, פ"ד נד (2) 394, 400; ע"א 3130/99 שובל הנדסה ובניין (1988) בע"מ נ' י.ש.מ.פ חברה קבלנית לבניין בע"מ, פ"ד נח (3) 118. יודגש כי ברע"א 9161/03 מיצר לפיתוח בע"מ
נ' שותפות הרצל 108 ואח', דינים עליון כרך סו 869, נדונה ונדחתה טענה דומה של המבקשת, תוך שנקבע כדלקמן:
"טענתה של המבקשת היא, כאמור, כי משהשלימה את עבודות הבנייה, היה על המשיבים להחזיר לידיה את הערבות, וממילא, כך היא טוענת, אין המשיבים רשאים לממשה. טענה זו אין לקבל"

עקרון העצמאות כפוף אמנם לשני חריגים: חריג המרמה וחריג הנסיבות המיוחדות. טענתה דלעיל של התובעת מבקשת ליצור חריג נוסף לעקרון העצמאות, אך אין כל נימוקים שכוחם עימם להצדקת יצירתו של חריג נוסף כנטען. "הערבות הבנקאית מהווה כלי חשוב להגברת הוודאות והיציבות בחיי המסחר בכך שהיא מבטיחה פרעונם של חובות במהירות ובפשטות ללא תלות בהכרעה במחלוקות הנוגעות לעסקת היסוד" (רע"א 6435/04 רשות שדות התעופה בישראל נ' סולל בונה בע"מ ואח', תקדין עליון 2004 (3) 3324). זאת ועוד: "על המשפט לצמצם ככל הניתן את תחומי ההתערבות החיצונית בעצמאותה של הערבות האוטונומית כפי שהוגדרה בידי הצדדים, על דרך הכפפתה במידה זו או אחרת לעניינים הקשורים בעיסקת היסוד" (פרשת שובל הנדסה הנ"ל, בעמ' 133).
אילו חפצה התובעת להגביל באופן כלשהו את מועד תוקפה של הערבות הבנקאית - יכולה הייתה לעשות כן תוך קביעה בגוף הערבות כי תוקפה יהא עד למועד פלוני מסוים שלאחריו תוחלף היא בערבות אחרת או שלאחריו יפחת סכומה באופן כזה או אחר. כזאת לא נעשה במועד הרלבנטי (היינו: מועד הנפקת הערבות בידי הנתבע 1) ומשכך, החמיצה התובעת את ההזדמנות לפעול באופן האמור.

7. האם נתקיימו בפרשתנו החריגים לעקרון העצמאות אשר מצדיקים מנית פרעונה? שניים הם החריגים המוכרים: חריג המרמה וחריג הנסיבות המיוחדות (ראו בין היתר פרשת שובל ופרשת ams הנ"ל). בענייננו, אין התובעת טוענת כי נתקיים חריג המרמה. טענתה היא כי הנסיבות המיוחדת הן המצדיקות קבלת התובענה. אותן נסיבות מיוחדות מצויות הן בכך שהערבות מוחזקת ע"י התובעת 2 שלא כדין (סעיף 31 לסיכומי התובעת) ולחילופין - דרישת המימוש נעשתה כהפעלת לחץ או מתוך נקמנות. אלה עולות כדי התנהגות חמורה, שכוחה עימה למנוע פרעון הערבות.

8. אכן, חריג הנסיבות המיוחדות רחב יותר מחריג המרמה בכך שאין צורך במקרה של זיוף או מרמה על מנת להיכנס לגדריו. לעומת זאת, אין די בקיום מחלוקת חוזית בין הצדדים לעיסקת היסוד. יש להצביע על התנהגות חמורה או שרירותית של המוטב או התנהגות המונעת משיקולים זרים, הפעלת לחץ או נקמנות (ראו פרשת שובל הנ"ל). זאת ועוד: לאור המטרות שבבסיס עקרון העצמאות, ראוי שהשימוש בחריגים לעקרון העצמאות ייעשה במשורה (פרשת רשות שדות התעופה הנ"ל).

9. אינני סבור כי נתקיימו נסיבות מיוחדות כלשהן בפרשתנו. ראשית, לגבי טענת ההחזקה בערבות שלא כדין ע"י הנתבעת 2, הרי אין ממש בטענה זו. אף אם נפנה לעסקת היסוד (לאמור: החוזה מיום 13.2.96) נגלה כי הערבות שמסרה התובעת לנתבעת 2 נועדה "להבטחת מילוי התחייבויות הקבלן (התובעת - מ' י') לפי חוזה זה". (סעיף 6 (א) לחוזה נספח א' לכתב התביעה), וביניהן עמידה בלוח הזמנים החוזי (סעיף 6 (ב) לחוזה האמור). באין חולק על כך שהתובעת התחייבה לסיים העבודות עד 1.9.97 (סעיף 2 (ב) לחוזה), מחד, ועל כך שהעבודות לא נסתיימו אלא בשלהי 1998, מאידך, מתבקשת המסקנה שהנתבעת 2 זכאית לגבות מן התובעת את הפיצוי בגין האיחור (פיצוי שנפסק בגדרי ת"א (ת"א) 2257/99 הנ"ל). טענת התובעת כאילו משלהי 1998 מוחזקת הערבות שלא כדין ולכן לא ניתן לממשה, אינה ראויה להתקבל אפוא.
שנית, אין כל ראיה לפיה דרישת המימוש נבעה מנקמנות או מתוך הפעלת לחץ על התובעת. אכן, לא נעלם הימני כי התובעת מבקשת לקשור בין כשלון המו"מ שנערך בין הצדדים לבין האיום במימוש הערבות. אך לטעמי אין למצוא כל קשר בין השניים ועל כל פנים לא קשר שיפעל לחובת הנתבעת 2. הנתבעת 2 הייתה זכאית לממש הערבות עוד בשלהי 1998. העובדה שהעדיפה להמתין ולנהל מו"מ עם התובעת מתוך מטרה ליישב את המחלוקת בדרך מוסכמת, אינה פועלת לרעת הנתבעת 2 ואינה מלמדת על פעולה נקמנית.

10. מסקנתי היא אפוא כי דין התובענה להידחות, וכך אני מורה. צו המניעה הזמני שניתן ביום 28.10.99 בטל בזה והנתבעת 1 תעביר לנתבעת 2 את סכום הערבות הבנקאית בהתאם לדרישת הנתבעת 2 מיום 22.7.99 ללא דיחוי.
התובעת תישא בהוצאות הנתבעת 2 בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום ההוצאה ואילך וכן בשכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ + מע"מ, להיום (ובנוסף את הוצאות שכר הטרחה שנפסקו בבש"א 126606/99 ביום 28.10.99).

ניתן היום, 09 ביוני 2005 (ב' בסיון התשס"ה), בהעדר הצדדים.

מאיר יפרח
- שופט








א בית משפט שלום 72552/99 מיצר לפיתוח בע"מ נ' בנק הפועלים סניף המאספים, שותפות בנין 71 מיתחם 5 (פורסם ב-ֽ 09/06/2005)











תיקים נוספים על מיצר לפיתוח בע"מ
תיקים נוספים על בנק הפועלים סניף המאספים
תיקים נוספים על שותפות בנין 71 מיתחם 5




להסרת פסק דין זה לחץ כאן



הוספת מידע משפטי למאגר
שתפו אותנו במידע משפטי שנוכל להוסיף למאגר שלנו. פסקי דין, כתבי תביעה ו/או הגנה, החלטות וכו' יוספו למערכת ויוצגו באתרנו ובגוגל.


הוסף מידע משפט