המועצה הארצית לתכנון ולבניה ואח' - קיבוץ משמר העמק ואח'

ניתן להפיק דוחות מלאים על הצדדים בתיק זה

מצאנו עבורכם דוחות זמינים על הצדדים בתיק זה. יתכן שתאלצו להזין נתונים נוספים כגון ת.ז
המועצה הארצית לתכנון ולבניה קיבוץ משמר העמק
 
המועצה הארצית לתכנון ולבניה ואח' - קיבוץ משמר העמק ואח'
תיקים נוספים על המועצה הארצית לתכנון ולבניה ואח' | תיקים נוספים על קיבוץ משמר העמק ואח'

380/95 הפ     04/12/1995




הפ 380/95 המועצה הארצית לתכנון ולבניה ואח' נ' קיבוץ משמר העמק ואח'





בבית משפט המחוזי בנצרת
מס' התיק המרצה 1384/95
בפני
כבוד השופט אהרן אמינוף
תיק ה.פ. 380/95

בעניין: .1המועצה הארצית לתכנון ולבניה.
.2וועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית
לתכנון ולבניה.
.3הועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז הצפון.
.4הועדה להשלמת תכניות מחוז הצפון.
.5ממשלת ישראל.
.6שר הפנים.
.7שר הבטחון.
.8שר המשפטים.
.9השירות ההידרולוגי.
המבקשים
- נ ג ד -

.1קיבוץ משמר העמק.
.2העמותה לאיכות הסביבה במרחב יזרעאל.
.3אדם טבע ודין.
.4הקרן הקיימת לישראל.
.5החברה להגנת הטבע.
.6אגודת דור הפלמ"ח.
.7המועצה לשימור מבנים ואתרי התישבות.
.8קיבוץ עין השופט.
.9מ.א. מגידו.
10הועדה המקומית לתכנון ולבניה עמק יזרעאל.

ה ח ל ט ה

.1זו בקשה לסלק על הסף את המרצת פתיחה 380/95וכן המרצה 861/95
מחמת חוסר סמכות עניינית, ולחלופין להעביר את הדיון לבית המשפט
הגבוה לצדק.

.2נימוקי הבקשה
א. המבקשים 1-9הם ארגונים של מדינת ישראל, גופים שלטוניים
וסטטוריים, הנוטלים חלק בתהליך קבלת החלטות הקבוע בחוק
ביחס לקביעת אתר לאסוף פסולת בעין השופט על פי תוכנית
מיתאר ארצית מס' ( 16להלן-תמ"א).

ב. ענין הבקשות שהוגשו בתובענה העיקרית, ע"י המשיבים ,1-3הוא
מתן צו המצהיר כי החלטות המבקשים בדבר הקמת אתר לאסוף
פסולת בעין השופט בטלה ומבוטלת. המשיבים 1-3טענו, הן
בבקשותיהם והן בתצהיר אשר צורף אליהן, כי בהחלטת המשיבה 10
נפלו פגמים כה רצינים, היורדים לשורשו של ענין, עד כי מן
הדין לבטל את החלטותיה, לגבי התוכנית. המשיבים תוקפים את
החלטת המבקשות הן מבחינה צורת ההליך של קבלת ההחלטות והן
את סבירותן.

ג. חוך התכנון והבניה (תיקון מס' )43התשנ"ה :1995
לאחרונה פורסם תיקון מס' 43לחוק התכנון והבניה
התשנ"ה-( 1965להלן-החוק המתקן). בסעיף 135לחוק המתקן הוסף
פרק י' 1העוסק בהסדרת הדיון בעתירות בעניני תכנון ובניה.
סעיף 225א(ב) כפי שהוסף לחוק העיקרי קובע כי "עתירות
שעניינן תוכנית מיתאר ארצית, או מחוזית, דינו בבית המשפט
העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק".

אין ספק כי על פי חוק המתקן הסמכות היחודית לדיון בבקשה זו
נתנה לבית המשפט העליון בשבתו כבג"צ. סעיף (142ב) לחוק
המתקן מורה כי תחולתם של סעיפים 138-126ביום ו' באלול
תשנ"ה, ( 1בספטמבר .)1995פרק י' 1חוקק במסגרת סעיף 135
לחוק המתקן, לפיכך הוא בתוקף מיום .1.1.95

בהתאם להלכה הוראת חוק שבסדרי דין הינן בעלי תחולה
רטרוספקטיבית, לפיכך, התיקון לחוק חל על הבקשה העיקרית אף
שזו הוגשה טרם חקיקת החוק המתקן. כל עוד לא החל בית המשפט
לדון בתיק העיקרי, לא קובעה בידו הסמכות, ולכן אם שונתה
הסמכות מיום שהוגשה התביעה ובטרם החל הדיון בה, שינוי זה
חל על התביעה מכיון שבענינינו טרם נפתח הדיון בבקשה
העיקרית.

ד. סעיף ( 142ג)( )1לחוק המתקן מורה כי "תחילתו של פרק י' 1
ביום שקבע שר המשפטים בצו ורשאי הוא להחילו בהדרגה על בית
משפט מחוזי אחד, או יותר, הכל כפי שיקבע בצו". צו כאמור
טרם ניתן.

הפרשנות לפיה פרק י' 1יחול מהיום שיקבע בצו על בית המשפט
העליון והמחוזי כאחד מרוקנת מתוכן את הוראת סעיף (142ב) של
החוק המתקן. חזקה על המחוקק שלא השחית מילותיו לריק. על
הפרשן לכוון מלאכתו וליתן מהות לדבר חקיקה העולה בקנה אחד
עם כוונת החוק. ובענייננו, ליתן את הסמכות לדון בתוכניות
מיתאר ארציות ומחוזיות לבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט
גבוה לצדק.

ניתן להעלות רק עוד שלוש אפשרויות המקנות מהות לדבר חקיקה
ומיישבות את הוראת סעיף (142ב) עם (142ג)(:)1

( )1תחולת פרק י' 1על שני בתי המשפט היא מיום ,1.9.95
אולם מאחר שעל שר המשפטים לתקן תקנות בדבר סדרי הדין
בבית המשפט לענינים מינהלים, ואפשר משום אילוצים אשר
סימן להם באפשרות להחלה בהדרגה של התיקון על בית המשפט
המחוזי ידון בית המשפט המחוזי, בשבתו כבית משפט
לעניינים מינהלים, החל מהיום שיקבע בצו.

( )2תחולת פרק י' 1מיום 1.9.95על בית המשפט העליון בלבד.
בהקשר זה יש לציין כי אפשר ושינוי הסמכות בבתי משפט
שונים ייעשה במועדים שונים (בג"צ 282/93שרגא).

( )3פרק י' 1חל מיום 1.9.95על בית המשפט המחוזי בלבד.
שלוש אפשרויות אלו מלמדות כי מיום 1.9.95אין בסמכותו
של בית המשפט המחוזי לדון בבקשות, או בתביעות שענינן
תוכנית מיתאר ארצית, או מחוזית.

ה. המשיב 8מוסיף עוד נימוקים מדוע יש להעדיף את פרשנות
המבקשות ביחס לתחולת תיקון מס' 43לחוק התכנון והבניה על
המקרה שלפנינו, ואלה נימוקיו:

( )1הטעם הלשוני:
סעיף ( 142ג)( )1מפרט בצורה מילולית מפורשת מהו תחום
סמכותו של שר המשפטים בצו:
"... ורשאי הוא להחילו בהדרגה על בית משפט מחוזי, אחד
או יותר, הכל כפי שיקבע בצו".

כמו כן, סעיף ( 142ג) ( )2חוזר ומפרט בצורה חד משמעית
כי כל אשרי יכול להיות מפורט בצו הוא שמות בתי משפט
והוראות בדבר סמכות מקומית, ומכאן שהצו מתיחס לבתי
משפט מחוזיים בלבד.
( )2ההגיון החוקי
נושא הצו, שיפורסם ע"י שר המשפטים, בא להסדיר את הצד
המינהלי והנוהלי של הקמת בתי משפט לעניינים מינהליים
על כל המשתמע מכך: סדרי דין, אגרות וכו'. אין בין הצו
לבין סמכותו היחודית של בג"צ ולא כלום.

( )3רוח החוק או תכלית החקיקה
בתיקון לחוק התכנון והבניה מצא המחוקק לנכון להעניק
סמכות יחודית לבג"צ בנושאים ארציים, בנושאים שהראיה
המדינית הכוללת יפה להם. מתוך תפיסה זו יוחדה לבג"צ
סמכות הדיון בתוכניות מיתאר ארציות והיא בתוקף החל
מהיום שנקבע בחוק, היינו, החל מיום .1.9.95

ו. אף לפי הפסיקה ערב החוק המתקן נתונה הסמכות לדון בבקשה
לבג"צ בלבד. משורת פסקי דין בסוגית העברת עניינים מנהליים
לבית המשפט המחוזי, עולה במקובץ כי לבג"צ יש שיקול דעת
להעביר עניינים מנהליים מכח עקרון "הסעד החלופי" משנמצא
לצד הסכסוך המנהלי סכסוך אזרחי, דהיינו, עילה בת תביעה
מהמשפט האזרחי (פרטי), כלשונו של כב' השופט חשין "מדואליות
של מהות לדואליות של סמכות".

העברת הדיון כאמור נעשית מכוח סעיף 40לחוק בתי המשפט
(נוסח משולב) תשמ"ד- ,1984המקנה לבית המשפט המחוזי סמכות
שיורית בעניינים אזרחיים, ומשקיימת סמכות לדון בענין
אזרחי, יכריע בית המשפט המחוזי אגב אורחא בסכסוך המינהלי.

בענייננו אין הבקשה העיקרית מגלה עילה בת תביעה מהמשפט
האזרחי אלא המדובר בסכסוך מינהלי טהור. אין היא מגלה
מחלוקת מהמשפט האזרחי אלא המדובר בסכסוך מינהלי טהור. אין
היא מגלה מחלוקת עובדתית והיא עתידה להיקבע לפי מסמכים
והכרעה בסוגיות משפטיות. הסעד המבוקש הינו למעשה צו עשה
היחודי לבג"צ, ולהחלטה תהא השפעה כלל ארצית ונוגעת לרשויות
השלטון הבכירות בסוגן, ממשלה ומועצה ארצית.

.3המשיבים 1-3מתנגדים לבקשה, ואלה נימוקיהם:
א. מקריאתו של החוק המתקן עולה כי אינו חל על התובענה. האופן
היחיד בו ניתן לקרוא את סעיף 142הוא כי כניסתו של פרק
י' 1לתוקף אפשרית מיום ,1.9.95אלא שמותנית היא בהוצאת צו
של שר המשפטים, שיקבע נהלים לקיומו של הסדר החדש. מקריאת
סעיפי החוק ומבנה ההסדר החדש עולה כי יש לראותו כהסדר כולל
ואין כל אפשרות להפעלתו באופן חלקי.

ההסדר החדש קובע חלוקת סמכויות בין בית המשפט המחוזי, ובין
בית המשפט העליון. החוק אינו קובע מועד להוצאת הצו ע"י שר
המשפטים. לא יתכן שעד למועד הוצאת הצו ע"י השר, יועברו כל
העניינים המנויים בסעיף 225א(ב) לבית המשפט העליון, ואילו
לבית המשפט המחוזי לא יועבר דבר. פרשנות כזו תגרום לעומס
בלתי אפשרי על בית המשפט העליון.

קיומו של סעיף 255ו', לפיו יש להתקין תקנות לביצוע הפרק,
שיקבעו מועדים להגשת עתירה, אגרות וכו', נהלים החלים על כל
פרק י' ,1מעיד אף הוא כי יש לראות את כל הפרק כמקשה אחת.

טענת המדינה לפיה סעיף ( 142ג) קובע כי רק חלק מסעיפיו של
225א יכנסו לתוקף ביום שיקבע שר המשפטים בצו אינה מתקבלת
על הדעת, ואינה מתישבת עם סעיף 225א כולו, ועם קריאת סעיף
142בכללותו.

ב. סעיף ( 142ג)( )2לחוק המתקן קובע:
"ניתן צו כאמור בפיסקה ( )1תהיה מסורה הסמכות לדון בכל
ענין הנוגע לתכנון ובניה כאמור בסעיף 225א לבתי המשפט
הקבועים בצו, ובהתאם להוראות בדבר סמכות מקומית שיקבעו בו.
למעט דיון בתובענות כאמור שהוגשו לערכאה אחרת קודם לתחילתו
של הצו". הסעיף קובע במפורש כי המועד הקובע לתחולתו של
החוק הוא מועד הגשת התובענות ולא מועד תחילת הדיון, אין
מקום לפרש את הסעיף כמתיחס לסמכות מקומית בלבד, שכן הסעיף
נוקט בביטוי "הוגשו לערכאה אחרת" - וערכאה היא דרגה
(אינסטנציה) שונה.

סעיף ( 142ג)( )2מתיחס לסמכות כאמור בסעיף 225א, ולא
לסעיף 225א (א) בלבד. ההתיחסות לסמכות המקומית הינה
במצטבר להתיחסות לסמכות הענינית הקבועה בסעיף 225א כולו.

ברור כי לא היתה כוונה לגרום לאנדרלמוסיה במערכת המשפטית
ע"י העברת תביעות מבית המשפט העליון לבתי המשפט המחוזיים
ולהפך, ולפיכך תביעות שהוגשו קודם לחקיקתו של החוק, ידונו
בבית המשפט אליהם הוגשו.

ג. התובענה דנן הוגשה לבית משפט זה למעלה מארבעה חודשים, לפני
פרסום החוק. הפסיקה התייחסה עקרונית לעתירות המעוררות
שאלות עובדתיות בעלות פן אזרחי, וקבעה שידונו בביהמ"ש
המחוזי. בענייננו עולות שאלות עובדתיות כבדות משקל,
כשהעקרית הינה מיקומו של האתר לאסוף הפסולת. בירור השאלה
מתאים לסוג ההליך בבית משפט מחוזי. כפי שעולה מהפסיקה
סברו, הן כב' הנשיא (לשעבר) שמגר והן כב' המשנה לנשיא
(כתוארו אז) ברק, כי בית המשפט המחוזי הינו הערכאה המתאימה
לליבון עתירות שעניינן תכנון ובניה.

גם גישתו של כב' השופט חשין, המכונה על ידו "המודל
הדיפרנציאלי", מאפשרת דיון בתובענה בפני
בית המשפט המחוזי,
שכן קיים, כלשונו של השופט חשין, אינטרס פרטי לגיטימי בידו
של התובע לסכסוך, נשוא התובענה, שני צדדים אזרחיים, קיבוץ
משמר העמק, - העלול להינזק באופן בלתי הפיך מאשורה של
התוכנית, בין היתר ע"י כך שמי השתיה שלו לא יהיו ראויים
עוד לשתיה - וקיבוץ עין השופט, יוזם התוכנית, המבקש להפעיל
את אתר איסוף הפסולת לכשיופעל. כך שגם על פי "המודל
הדיפרנציאלי" מקום הדיון הוא בפני
בית המשפט המחוזי.

.4א. השאלה הראשונה שעלי לדון ולהכריע בה היא אם חל סעיף 135
לחוק המתקן (פרק י' )1על ענייננו.

אין חולק שלפי סעיף 225א, כפי שהוסף לחוק העיקרי, הסמכות
היחודית לדון בעתירות שעניינן תוכניות מתאר מחוזית, או
ארצית, נתונה לבית המשפט העליון בשבתו כבג"צ, ולכן תשובה
חיובית לשאלה הנ"ל תייתר את הדיון בשאר השאלות השנויות
במחלוקת בין הצדדים.

ב. דעתי היא כי פרק י' 1כפי שהוסף לחוק העקרי אינו חל על
העתירה שלפנינו. בטרם אנמק דעתי זו אביא את הוראת סעיף 142
לחוק המתקן כלשונה:

"(142א) תחולתו של חוק זה, למעט הסעיפים המפורטים בסעיף
קטן (ב), ביום ט' בטבת התשנ"ו ( 1בינואר .)1996
(ב) תחולתם של סעיפים ... 126עד ... 138ביום ו'
באלול התשנ"ה ( 1בספטמבר .)1995
(ג)()1 תחולתו של פרק י' 1ביום שיקבע שר המשפטים בצו,
ורשאי הוא להחילו בהדרגה על בית משפט מחוזי
אחד, או יותר, הכל כפי שיקבע בצו.
()2 ניתן צו כאמור בפיסקה ( )1תהיה מסורה המסכות
לדון בכל ענין הנוגע לתכנון ובניה, כאמור בסעיף
225א, לבתי המשפט הקבועים בצו, ובהתאם להוראות
בדבר סמכות מקומית מקומית שיקבעו בו למעט דיון
בתובענות כאמור שהוגשו לערכאה אחרת, קודם
תחילתו של הצו.

על מרכיבי הפרשנות במשפט עמד כב' הנשיא אהרן ברק בספרו
פרשנות במשפט כרך ,1בעמ' ,222בציינו:

"נראה לי כי כל תורת הפרשנות צריכה לפעול במסגרת שלושה
מרכיבים אלה: מרכיב של לשון, מרכיב של מטרה ומרכיב של
שיקול דעת.

המרכיב הראשון - מרכיב הלשון - קובע את גבולות הפרשנות.
אילו היתה הלשון מרכיב מדויק הנותן לטקסט לשוני מובן חד
משמעי, ניתן היה למצות את הפרשנות במרכיב זה. דא עקא,
הלשון האנושית אינה מעבירה בכל המקרים מסר חד משמעי וברור
מהמחבר לקורא. במקרים רבים יש ללשון מספר מובנים, דבר
הפוגע כמובן בבטחון ובוודאות המשפטית, וביכולת אדם לתכנן
את התנהגותו בעתיד... לאור תכונות אלה של הלשון נדרש
המרכיב השני - מרכיב המטרה - אשר באמצעותו נעשית הבחירה
בין המשמעויות הלשוניות השונות תוך בחירת משמעות אחת
ויחידה, המחייבת במישור המשפטי.

המרכיב השלישי - מרכיב שיקול הדעת השיפוטי פרשני - נדרש
שכן גם המרכיב השני אינו יכול ליתן פתרון חד משמעי בכל
המקרים. באמצעות שלושת המרכיבים האלה ניתן להבין כי מודל
פרשני במשפט אינו מבוסס על אמת שאין בלעדיה. אין בה אמת
צרופה, אלא איזון בין יתרונות לבין חסרונות ובחירת השיטה
הנראית עדיפה.

לפיכך, נקודת המוצא של כל שיטה פרשנית ראויה היא הלשון
וגבול הפרשנות הוא גבול הלשון. "הקשר הטקסטואלי בין קרוב
לבין רחוק עשוי להסיר לעיתים את חוסר הבהירות הנובעת
מהטקסט. אך גם ההקשר הטקסטואלי אינו יכול להסיר את חוסר
הבהירות בכל המקרים. ההקשר הטקסטואלי אף הוא מחייב פרשנות,
והקשיים העולים מפרשנות הטקסט עשויים להתקיים גם כפרשנות
הקונטקסט". (ראה ספרו של ברק, שם).

ג. בהתאם להנחיות אלה אנסה בהמשך הדברים לפרש את הוראת סעיף
142לחוק המתקן, וללבן את סוגית תחולת ההוראה שעניינה
חלוקת הסמכויות בין בית המשפט המחוזי לבג"צ, בכל הנוגע
לעניני התכנון והבניה.

סעיף 142קובע למעשה דבר והיפוכו. מצד אחד, סעיף (142ב)
קובע כי תחולתם של סעיפים ... 126עד ... 138ביום .1.9.95
סמכות שיפוט בתי המשפט המחוזיים ובג"צ בעתירות נגד מוסדות
התכנון והבניה, בכל ענין הנוגע לתכנון ובניה, הוסדרה
במסגרת סעיף 135לחוק המתקן ולכן, לכאורה, תחולתה של הוראה
זו, לפי האמור בסעיף (142ב) לחוק המתקן, היא מיום .1.9.95

מצד שני, סעיף ( 142ג)( )1לחוק המתקן קובע כי תחילתו של
פרק י' 1ביום שיקבע שר המשפטים בצו. למעשה סעיף 135לחוק
המתקן ופרק י' 1הם היינו הך.

סתירה זו אינה ניתנת, לעניות דעתי, לישוב, כפי שמוצע ע"י
המבקשים. מסקנה אפשרית היא שהוראה אחת ניתנה בהיסח הדעת
ועל כן בטלה.

דבר אחד ברור, מהוראת סעיף 142הנ"ל, והוא שיש להחיל את כל
הפרק הדן בעתירות בענייני תכנון ובניה, כמקשה אחת שכן
בסעיף ( 142ב) החיל המחוקק את סעיף ( 135היינו הפרק כולו)
ביום 1.9.95ובסעיף ( 142ג)( )1החיל המחוקק פרק י'( ,1הפרק
על כל סעיפי המשנה שבו), ביום שיקבע בצו.

הסתירה בין שתי ההוראות (( 142ב) ו-( 142ג)( ))1מתיחסת אך
ורק לתאריך התחולה . אך בשתי ההוראות מדובר על תחולת כל
הפרק.

ד. המבקשים טוענים כי האפשרות לפיה תחולת כל הפרק מהיום שיקבע
ע"י שר המשפטים בצו, מרוקנת מתוכן את הוראת סעיף ( 142ב)
וחזקה על המחוקק שלא השחית מילותיו לריק ולכן על הפרשן
לכוון מלאכתו ליתן מהות לדבר חקיקה העולה בקנה אחד עם מטרת
החוק.

החזקה האמורה תומכת, לדעתי, דווקא בפירוש השני, לפיו
תחולתו של סעיף ( 135או פרק י' )1הוא מהיום שיקבע ע"י שר
המשפטים בצו, שכן בסעיף ( 142ג)( )1לחוק המתקן נוקט המחוקק
מילים מפורשות שתחולת פרק י' 1היא מהיום שיקבע בצו ואילו
סעיף ( 142ב) מונה סעיפים שתחולתם מיום 1.9.95וסעיף 135
הוא אחד מיני כמה. כמובן מספרו של הסעיף הזה לא נכתב
מפורשות, כל שנכתב הוא שתחולתם של הסעיפים ... 126עד 138
... הוא מיום .1.9.95ברור הדבר שאין בכוחה של הוראה כללית
מעין זו לגבור על מילותיו המפורשות של סעיף ( 142ג)()1
המתיחסות ספציפית לפרק י'.1

לאור האמור לעיל, טענת המדינה לפיה סעיף ( 142ג)( )1קובע
כי רק חלק מהוראותיו של סעיף 225א, כפי שהוסף לחוק העקרי,
יכנסו לתוקף ביום שיקבע שר המשפטים בצו, מנוגד בראש
ובראשונה, למלותיו המפורשות של סעיף ( 142ג)( )1עצמו. זאת
ועוד, המבקשים לא הצליחו להראות מדוע החלת סעיף 225א
בהדרגה ובמועדים שונים הוא ראוי ומוצדק מבחינת המדיניות
המשפטית. טענתם הנ"ל של המבקשים לפיה יש להחיל את התיקון
לפחות על ביהמ"ש העליון בשבתו כבג"צ כבר ביום 1.9.95אינה
עולה בקנה אחד עם סעיף 255ו', שהוסף במסגרת סעיף 135לחוק
המתקן. סעיף זה מסמיך את שר המשפטים להתקין תקנות בכל
הנוגע לביצוע פרק י' ,1ובכלל זה תקנות בדבר סדרי דין,
מועדים להגשת עתירה, אגרות וערובה לענין סעדים זמניים.

סעיף זה נותן סמכות לשר המשפטים לשנות את סדרי הדין בבית
המשפט הגבוה לצדק, בכל הנוגע לביצוע פרק י' .1הדבר נעוץ
בעובדה שסמכותו של שר המשפטים להתקין תקנות בדבר סדרי דין
בבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים כבר
עוגנה בסעיף אחר, הוא סעיף 255ד, שהוסף במסגרת סעיף 135
לחוק המתקן.

להסמכה זו להתקין התקנות בענין סדרי הדין בבג"צ, יש טעם
רב:
סדרי הדין הנהוגים בבית המשפט הגבוה לצדק אינם מתאימים
לבירורן של מחלוקות עובדתיות המחייבות חקירות ובדיקות, וזה
היה הטעם העיקרי שהועלה בפסיקה (ראה בג"צ 1921/94סוקר נ.
הועדה לבניה למגורים ולתעשיה, מחוז ירושלים, פד' מח(,)4
)237להעברת ענייני תכנון ובניה לבית המשפט המחוזי.

מרגע שיכנס ההסדר החדש לתוקף, סוגי עתירות שהיו נדונים גם
בבית המשפט המחוזי, יועברו לסמכותו היחודית של בג"צ ולהפך.
לפיכך, חלוקת סמכויות חדשה זו מן הראוי שתלווה בשינוי סדרי
הדין בשתי הערכאות כדי להתאים סדרי דין אלה לדיון בעתירות
המוגשות בהתאם להסדר החדש. הדבר בולט ביתר שאת בבג"צ שאין
לו כיום הכלים ללבן שאלות עובדתיות, כמתחייב בעתירות
בעניני תכנון ובניה.

נימוק זה מחייב את התוצאה ההגיונית כי חלוקת הסמכויות
בהתאם לתיקון מס' 43לחוק התכנון והבניה, תיכנס לתוקף רק
עם מתן צו ע"י שר המשפטים.

ה. זאת ועוד, מקובלת עלי טענת המשיבים 1-3לפיה עצם קיומו של
סעיף 255ו, שהוסף במסגרת סעיף 135לחוק המתקן, לפיו יש
להתקין תקנות לביצוע הפרק י' ,1שיקבע מועדים להגשת עתירה,
סדרי דין, אגרות וכו'. נהלים החלים על כל הפרק י' )1מעיד
אף הוא כי יש לראות את כל הפרק כמקשה אחת.

.5סמכות בית המשפט המחוזי לדון בתובענה זו ערב חקיקת החוק המתקן:
א. טענת המבקשים היא שאף לפי הפסיקה ערב חקיקת החוק המתקן
נתונה הסמכות לדון בבקשה לבג"צ בלבד. לפי הטענה, לבג"צ
שיקול דעת להעביר עניינים מנהליים מכח עקרון "הסעד החלופי"
משנמצא לצד סכסוך מנהלי סכסוך אזרחי, דהיינו, עילה בת
תביעה מהמשפט האזרחי (הפרטי). המבקשים טוענים עוד
שבענייננו אין הבקשה העקרית מגלה עילה בת תביעה מהמשפט
האזרחי אלא מדובר בסכסוך מינהלי טהור.

אין כל הסבר בטענות המבקשים מדוע החלטת מוסדות התכנון
להקים אתר לאסוף פסולת סמוך לישוב מסוים (אשר לפי הטענה
עלול להסב נזקים חמורים לאותו ישוב, ובין היתר זיהום מי
השתיה) אינה יוצרת עילה בנזיקין בגין רשלנות, או מטרד.
לכן, האמירה שהסכסוך כל כולו מצוי בתחום המשפט הציבורי,
ואינו מגלה כל עילה בת תביעה מהמשפט האזרחי, הינה אמירה
סתמית, התלויה על בלימה.

ב. ההלכה היא כי לבית המשפט הגבוה לצדק ולבית המשפט המחוזי יש
סמכות מקבילה (ראה בג"צ 4306/93חלפון נ. הועדה המחוזית
פ"ד מז( ,37 )4וכן ענין סוקר הנ"ל). ביסוד סמכותם המקבילה
של בית המשפט הגבוה לצדק ובתי משפט מחוזיים עומדות שתי
גישות:

( )1תחום הסמכות המקבילה אינו מוגבל, לשון אחרת, כל
העניינים המינהליים מצויים בו בזמן, בסמכות המקבילה של
בג"צ ושל בית המשפט האזרחי, קרי, בית המשפט המחוזי, או
בית משפט השלום לפי הענין, זוהי גישתו של השופט י.
זמיר (ראה מאמרו מכרזים ציבורים בבית משפט אזרחי, משפט
וממשל תשנ"ב .)200-201 ,197

( )2הדעה הרווחת, ככל הנראה, היא כי התחום מוגבל, כלומר
שלא כל העניינים המינהליים מצויים גם במסכותו של בית
המשפט האזרחי (זמיר, שם).

המשנה לנשיא (כתוארו אז) כב' השופט ברק קבע בפסקה 7
לפסק דינו הנ"ל בענין סוקר שאינו רואה כל חובה לברר
היכן הגבול, ואם בכלל ניתן להקים קיר חוצץ בין שתי
הסמכויות. טעמו לחופש שיפוטי זה מקורו בגישה כי תהא
הקונסטרוקציה המשפטית אשר תהא, יש לקבוע כי לבית המשפט
האזרחי נתונה הסמכות (המקבילה) ליתן

פסק דין
הצהרתי
הקובע כי פעולות השלטון אשר נעשו מכוח חקיקת התכנון
והבניה ... הן בלתי חוקיות ועל כן בטלות ומבוטלות.
(ההדגשות שלי - א.א.).

עמד על כך גם הנשיא (לשעבר) שמגר, בציינו:
"עתירה שעניינה למעשה השגה, או ערעור על חוקיותה של
תוכנית בנין ע"י שההליכים לגביה לפי חוק התכנון והבניה
- התשכ"ה- 1965מוצו, או לגבי חוקיות הפעלתה של התוכנית
לרבות מתן היתרים לפיה, תלבש בעתיד לבוש של תובענה לפי
תקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-( ,1984בג"צ ,4306/93
חלפון).

באותה פרשה ציין הנשיא דאז שמגר כי "עניני תכנון ובניה
נושאים בחובם יסודות דואלים, הן של המשפט הפרטי והן של
המשפט הציבורי". עם זאת הדגיש הנשיא דאז כי "כדי
שנושאי תכנון ובניה ייחשבו כבעלי מרכיב אזרחי, אין
צורך שכל מקרה פרטני יהיה בעל תכונות דו כווניות כראשו
של יאנוס. לצורך סווגו הכללי של הנושא, די במסקנה שיש
מצבים ויש נסיבות בה יכול ויתגלה השילוב המתואר
שתוצאתו מגוון נורמטיבי". (ההדגשות שלי - א.א.).

ג. לפני שאבחן את משמעות הדברים הנ"ל לגבי ענייננו, ברצוני
להביא שתי הערות מפסק דינו של המשנה לנשיא (כתוארו אז) ברק
בענין סוקר:

( )1סמכותו של בית המשפט הגבוה לצדק בדבר פעולות שלטוניות
בתחומי התכנון והבניה היא "שיקול דעתית". במסגרת שיקול
דעת זה בית המשפט הגבוה לצדק אינו חייב לדון בעתירה כל
עוד עומד לעותר סעד חלופי שעניינו קבלת

פסק דין
הצהרתי
על בטלותה של פעולת השלטון בגדרי חוקי התכנון והבניה.
בפעולת שיקול הדעת יש לקחת בחשבון שיקולים כמו:

(א) קיומה, או העדרה של מחלוקת עובדתית אשר הכרעה בה
מחייבת חקירות ובדיקות אשר הכלים הראויים למימושן
מצויים בידי הערכאה האזרחית.
(ב) קיומה, או העדרה של מחלוקת מתחום המשפט הפרטי -
גלויה, או סמויה בין הצדדים.
(ג) מידת פתוחו של הדין - החקוק או ההלכתי - בענין
נשוא העתירה.

( )2בית המשפט האזרחי יפסוק את הדין על פי הלכות המשפט
המינהלי הנהוגות בכל בית משפט בישראל. ההליך בפני
בית
המשפט האזרחי נחתך על פי המשפט המינהלי. התביעה שבפני
ו
היא ל

פסק דין
(הצהרתי) על תוקף ההחלטות ולא תביעה
לתרופות בגדר עוולות הנזיקין. על כן עומדת התביעה, גם
אם על פי דיני הנזיקין אינה מתגבשת עילת תביעה, או
קיימת הגנה. כל הכרעה שיפוטית - בגדרי הענין שבפני
ו -
אשר בית המשפט הגבוה לצדק רשאי היה לקבלה, רשאי גם בית
המשפט האזרחי לקבלה. הדין הולך אחר הענין, ואין הוא
משתנה עם הדין".

על כן, אין מקום לענין זה להבחין בין פעולת מנהל בטלה
)void(לבין פעולת מנהל נפסדת .)voidable(בדונו בענין
תכנון ובניה, בית המשפט האזרחי הוא בית משפט מינהלי
בקבעו כי פעולת מינהל אינה תקפה אין הוא פועל בגדרי
תקיפה עקיפה אלא בגדרי תקיפה ישירה.

ד. בית המשפט הגבוה לצדק הגיע בשני פסקי הדין, סוקר וחלפון
הנ"ל, מנימוקים של מדיניות משפטית, למסקנה כי ראוי להעביר
את העתירות בעניני תכנון ובניה לבית המשפט האזרחי. אחד
הנימוקים לכך הוא, כי ענייני תכנון ובניה כוללים בדרך כלל
מערך רחב ומסועף של נתונים עובדתיים, ביניהם החלטות של
ועדות ודיונים בין רשויות התכנון לבין יוזמי התכנון,
היינו, מחלוקות שהן עובדתיות בעיקרן ומחייבות ברוב המקרים
חקירת עדים כפשוטה.. וקשה לא אחת לקיים בירור כאמור בבית
המשפט הגבוה לצדק.

אין לעומת זאת קושי בקיום חקירה על תצהיר, או בהבאת עד
בערכאה האזרחית הרגילה (ראה בג"צ , 4306/93חלפון).

נימוקים אלה יפים ביתר שאת לגבי התובענה העקרית בענייננו,
שנימוקיה משתרעים על פני כ- 30עמודים, וככל הנראה התשתית
העובדתית בה אינה פשוטה כלל ועקר.

זאת ועוד, המבקשים לא הצביעו על שאלה משפטית יוצאת דופן,
או על קיומה של פסיקה נוגדת בבתי המשפט האזרחיים, או בבית
המשפט העליון, או על הסבר כבד משקל אחר לפיו העתירה
שלפנינו הינה חריגה ויוצאת דופן.

ה. האם בהפעלת שיקול הדעת יש להתחשב ברצון המחוקק כפי שבא
לידי ביטוי בחוק המתקן, קרי, להעביר את בירור העתירות
שעניינן תוכניות מיתאר ארצית, או מחוזית לבית המשפט הגבוה
לצדק.

התשובה לשאלה זו צריכה להיות שלילית, זאת לאור הוראתו
המפורשת של סעיף ( 142ג)( )2לחוק המתקן לפיה הסמכות לדון
בכל ענין הנוגע לתכנון ולבניה כאמור בסעיף 225א, .. למעט
דיון בתובענות כאמור שהוגשו לערכאה אחרת קודם תחילתו של
הצו. כמוכן ראוי שהשינוי בחלוקת הסמכויות יבוא אחרי הסדרת
כל הענינים הפרוצדורלים הכרוכים בהפעלת חלוקה חדשה זו.

.6לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה ומחייב את המבקשת לשלם,
לכל אחד מן המשיבים, הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום של
-. 1,000ש"ח שישולם עד לתאריך 1.1.96שאם לא כן ישא ריבית
והפרשי הצמדה כחוק החל מהיום.
.7המזכירות תשלח העתק מהחלטה זו לכל אחד מן הצדדים.

היום י"א בכסלו התשנ"ו - .4/12/95

אהרן אמינוף
, שופט
בית משפט המחוזי
נ צ ר ת

י.ז. - ר013845ב.ת








הפ בית משפט מחוזי 380/95 המועצה הארצית לתכנון ולבניה ואח' נ' קיבוץ משמר העמק ואח' (פורסם ב-ֽ 04/12/1995)












להסרת פסק דין זה לחץ כאן