יצחק שטרן ושות' בע''מ - עיריית מגדל העמק
ניתן לקבל מידע נוסף על הצדדים בתיק זה
יצחק שטרן ושות' בע"מ




יצחק שטרן ושות' בע''מ - עיריית מגדל העמק

תיק אזרחי 2056/04     04/07/2005 (א)



תיקים נוספים על יצחק שטרן ושות' בע"מ
תיקים נוספים על עיריית מגדל העמק




א 2056/04 יצחק שטרן ושות' בע"מ נ' עיריית מגדל העמק




1
בתי המשפט
א 002056/04
בית משפט השלום עפולה
04/07/2005
תאריך:
כב' השופט יוסף בן חמו
- ס.נשיא
בפני
:

יצחק שטרן ושות' בע"מ

בעניין:
התובעת
עו"ד אביתר רגר

ע"י ב"כ
נ ג ד
עיריית מגדל העמק
הנתבעת
עו"ד לימור מגן תלם

ע"י ב"כ
החלטה

התובעת, חברה בע"ח, העוסקת ביזום ובניה, נדרשה לשלם ושילמה לנתבעת אגרות והיטלים שונים בגין פרויקט בניה של 80 יחידות דיור בתחום המוניציפאלי של הנתבעת במגדל העמק.

הנתבעת טוענת כי הדרישה לתשלום היתה שלא כדין. הנתבעת התנתה מתן היתרי הבניה בתשלום האגרות וההיטלים, תוך ניצול מצוקתה של התובעת שנאלצה לשלם את הסכומים שנדרשה, מכיוון שהיתה קשורה בהתחייבויות חוזיות כלפי צדדי ג'. דרישות העירייה התייחסו ל-היטל ביוב, אגרת חיבור מים, ואגרת בדיקת רשת מים.

עוד טוענת התובעת כי במסגרת הסכם ההתקשרות שלה עם משרד השיכון, היא חויבה לשלם למשב"ש עבור עבודות פיתוח התשתיות והכבישים, כולל כבישי גישה, מערכת ניקוז, קווי ביוב מאספים, תחנות שאיבה וסניקה, כך שעבודות הפיתוח הושלמו על ידי משב"ש. העירייה לא ביצעה ולא מימנה את העבודות, ובכלל זה, את עבודות ביוב ציבורי וביוב מאסף. חיבור ועלויות ההקמה של צנרת המים לא נעשו על ידי העירייה ולא על חשבונה.
הרציונל מאחורי האגרות וההיטלים שהעיריה הוסמכה לגבותם, הוא כדי לאפשר לבצע את אותן תשתיות עבור הציבור, ובאין השקעה מצד העירייה אין הצדקה לגביית האגרות. התובעת טוענת שהנתבעת פעלה תוך הפרת חובה חקוקה והתעשרות שלא כדין, בחוסר תום לב ובהתרשלות.
סה"כ שילמה התובעת אגרת ביוב 466,649 ₪; אגרת חיבור מים - 69,381 ₪; אגרת בדיקה 8,186 ₪ [סכומי קרן]. התשלומים בוצעו תחת מחאה.

הנתבעת טוענת להעדר סמכות עניינית.
לעניין היטלי הביוב ששילמה התובעת, הדרך היחידה להשיג על התשלום היא פניה לוועדת ערר במועד הקבוע בחוק, כאמור בסעיף 30 לחוק הרשויות המקומיות, [ביוב], תשכ"ט. התובעת לא פנתה לוועדת הערר ומאז החיוב חלפו כ - 6 שנים. המועד להגשת ערר חלף מזמן, ועל כן דין התביעה להדחות.
הסמכות להארכת מועד איננה לא של וועדת הערר ולא של בית המשפט, אלא של המשיבה, וארכה כזו לא ניתנה. הצגת הדברים כתביעת השבה אינה יכולה להקים סמכות לבית המשפט. התביעה הוגשה בשיהוי רב, מספר שנים לאחר התשלום.
לגופו של עניין, התשלומים שנדרשה הנתבעת לשלם הינם כדין. התובעת לא חויבה בגין "ביוב ציבורי", אלא רק עבור "ביוב מאסף". היא לא חויבה בגין אגרות הנחת צינורות. החיוב של התובעת היה רק עבודות שלא היו כלולות בהסכם של התובעת עם משב"ש . העירייה הניחה קו ביוב מאסף בכל השכונה וחייבה את הנתבעת בחלק היחסי ובסכום נמוך יחסית. מכון טיהור קיים בעיר, וחזקה שנבנה כדין. שיעור ההיטל נקבע בחוק עזר למגדל העמק [היטל ביוב] תשנ"ו - 1996. במסגרת החוזה עם משב"ש התחייבה התובעת לשלם לעירייה עבור "זכויות מים" ולשלם את האגרות וההיטלים בגין החיבור לרשת המים העירונית.

דיון -
ההחלטה כאן עוסקת אך ורק בטענת חוסר הסמכות העניינית. השאלה היא אם לבית משפט זה סמכות עניינית, ייחודית או לפחות מקבילה לדון בתביעה.

אין ספק כי רשות עירונית חייבת לפעול במסגרת הסמכויות שהוקנו לה על פי הדין, שאם לא כן, תהווה פעולתה זו של הרשות חריגה מסמכות. ללא הסמכה, אין בכוחה של הרשות לפעול [ע"א 630/97 פד"י נב(3), 339].

נוכח התכלית העומדת ברקע הקמתם של גופי הערר השונים, מסתמנת מגמת הרחבה בפרשנות תחומי הסמכות הנתונים לגופי ערר אלה. וועדת הערר רשאית לדון גם בטענות של חריגה מסמכות או חוסר סבירות.
גם כאשר התביעה מנוסחת כתביעת השבה, אין בכך כדי למנוע את סמכותה של הערר אם שאלת ההשבה מעוגנת כל כולה בחוקיות דרישת התשלום, שכן שאלת ההשבה איננה אלא צידה האחר של שאלת החוקיות.
למרות הרחבת הסמכות של גוף הערר, עדיין גוף הערר חייב לפעול תמיד במסגרת סמכותו ולא לחרוג ממנה.

הסמכות שניתנה לוועדות הערר על פי חוק רשויות מקומיות [ביוב] תשכ"ב - 1962, וסעיף 28 לפקודת העיריות, אספקת מים [1936], הינה סמכות לבחון בחינה כוללת של התנהלות ודרישת הרשות, כאשר היא מטילה היטל, והיא איננה מוגבלת לעילות ביקורת ספציפיות וזאת בשונה מביקורת לגבי הארנונה, על פי סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות [ערר על קביעת ארנונה כללית] תשל"ו - 1976, שם מדובר ברשימה סגורה של עילות.

המטרה העומדת ברקע פעולתם של גופי הערר הינה להפקיד בידם בחינה מחודשת של החלטת הרשות לחייב את האזרח בהיטל.
על כן, ככלל, כאשר קיימת סמכות לגופי הערר, מצדיק מצב זה הימנעות של בית המשפט לדון כערכאה ראשונה בשאלות הנתונות לסמכותם של גופי הערר, להוציא מקרים חריגים, בהם קיים אינטרס ציבורי לקיום הדיון בערכאה השיפוטית הכללית, בשל חשיבותו הציבורית והעקרונית של הנושא. [ראה רע"א 2425/99, עירית נס ציונה, נ' י.ח ייזום והשקעות בע"מ, פד"י נד(4), 481; בג"צ 764/88 דשנים וחומרים כימים בע"מ נ' עירית קרית אתא, פד"י מו(1), 793; ע"א 1130/90 חברת מצות ישראל בע"מ נ' עירית פתח תקווה; ת.א 4868/04 בית משפט השלום כפר סבא, מפי כב' השופטת ניצה מימון שעשוע].
אמנם בכותרת לתביעה נרשם כי מהות התביעה הינה כספית נזיקית, אך מתוך נוסח כתב התביעה, והסעד המבוקש בסעיף 16 לכתב התביעה, אין ספק שמדובר בתביעת השבה בלבד, שהיא צידה האחר של שאלת חוקיות התשלום.

זה המקום לציין כי התובעת מציינת בכתב התביעה כי שילמה את הסכומים תחת מחאה. במילים אחרות, במועד התשלום סברה התובעת כי התשלומים הנדרשים ממנה אינם כדין ושהיא איננה חייבת בתשלום. באותו שלב, עמדה בפני
ה הזכות לפנות לוועדת הערר, אלא שהיא בחרה שלא לעשות כן.

ככל שיש מקום לטעון לסמכות מקבילה, הרי שהסמכות המקבילה, ככל שישנה, הינה לבית המשפט לעניינים מנהליים ולא לבית משפט זה.

לצורך ההכרעה בהליך שבפני
, אינני סבור שיש צורך להיכנס למחלוקת שבין המלומדים, בשאלה האם מדובר בסמכות שהיא מקבילה או ייחודית לבית המשפט לעניינים מינהלים, ולשאלה מה קובע את ייחודיות הסמכות, האם מבחן הסעד או מבחן משולב של עילה וסעד.

בפס"ד ברע"א 1124/04 בעניין המועצה המקומית פרדסיה נ' מוריס בלונדר, קיבל בית המשפט העליון בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, שדחה את בקשת העירייה לסלק על הסף תובענה שהוגשה נגדה על ידי המשיבים. טענת העירייה היתה כי הסמכות לדון בתובענה בנוגע לבטלות דרישת תשלום ששלחה להם המבקשת בשל היטלים ואגרות, נתונה לבתי המשפט לעניינים מינהלים. בית המשפט העליון קבע כי הסמכות העניינית להשגות ביחס לפעולות מנהליות כאלה, המבוצעות על ידי רשות מקומית או על ידי נושא משרה בתפקיד בה, תהיה נתונה, בד"כ, ובהעדר הסבר מיוחד, לבתי המשפט לעניינים מינהלים ולא לבתי המשפט האזרחיים.
התביעה שם התייחסה לדרישת תשלום ששלחה העירייה בגין היטל פיתוח כבישים ומדרכות, ואגרת הנחת צנרת והיטל ביוב.
בית המשפט העליון, מפי כב' השופט א.גרוניס, מונה רשימה ארוכה של נימוקים, מדוע הסמכות צריכה להיות לבתי המשפט המינהלים ולא לבתי המשפט האזרחיים הרגילים.
מצוין שם כי הניסיון לעשות הבחנה בין פעולות מנהליות שונות שבוצעו על ידי רשות מינהלית, איננה רצויה מטעמים מעשיים. הבחנה זו עלולה לגרום לתוצאה שעניינים מסוימים ידונו בבתי משפט המינהלים ועניינים אחרים בפני
בתי משפט אזרחיים. זו תוצאה שאיננה מתיישבת עם תכליתו של חוק בתי המשפט המינהלים שעניינה ריכוז הדיון בעניינים מינהלים בפני
ערכאה שיפוטית אחת בעלת סדרי דין ייחודיים למשפט המנהלי, כגון המועד המיוחד שנקבע להגשת העתירות המנהליות, והשלכה לגבי שאלת השיהוי.

במסגרת ההליך שבפני
, השאלה שעלי לבחון הינה האם בית משפט זה מוסמך לדון בתביעה שהוגשה.

המסקנה אליה הגעתי, שבכל מקרה העניין איננו בסמכותו של בית משפט זה, בין אם הוא נתון לוועדת הערר, ובין אם הוא נתון לבית המשפט המינהלי.
אין נחוצה גם קביעה שלי, כי התובעת איחרה את המועד, שכן, כאשר יש מצב שבו רשות גובה מהאזרח כספים שלא כדין, חובה עליה להשיבם, אלא אם התקיימו נסיבות המצביעות על הגנות מיוחדות המצדיקות הימנעות מהשבה. בנימוק זה השתמשה כב' השופטת צור, בעמ"נ 227/04 פרץ בונה הנגב נ' עירית בית שמש.

אם אכן, הכספים נגבו על ידי הרשות שלא כדין, ובניגוד לסמכותה, הרי יש למנוע מצב של הנצחת פעולה בלתי חוקית, והפיכתה לבלתי הדירה.

אשר על כן, וכדי להימנע ממעשה בי-דין אני נמנע מלהורות על דחיית התביעה, ומורה על מחיקתה.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 4,000 ₪ + מע"מ.

ניתן היום כ"ז בסיון, תשס"ה (4 ביולי 2005) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

_____________
יוסף בן חמו
,שופט
ס.נשיא

02056/04א 115 ליאור ממן








א בית משפט שלום 2056/04 יצחק שטרן ושות' בע"מ נ' עיריית מגדל העמק (פורסם ב-ֽ 04/07/2005)











תיקים נוספים על יצחק שטרן ושות' בע"מ
תיקים נוספים על עיריית מגדל העמק




להסרת פסק דין זה לחץ כאן



הוספת מידע משפטי למאגר
שתפו אותנו במידע משפטי שנוכל להוסיף למאגר שלנו. פסקי דין, כתבי תביעה ו/או הגנה, החלטות וכו' יוספו למערכת ויוצגו באתרנו ובגוגל.


הוסף מידע משפט