מישרקי ג'וזיף - ליפוף העמק בע"מ, אליהו חברה לבטוח בע"מ

ניתן להפיק דוחות מלאים על הצדדים בתיק זה

מצאנו עבורכם דוחות זמינים על הצדדים בתיק זה. יתכן שתאלצו להזין נתונים נוספים כגון ת.ז
מישרקי ג'וזיף ליפוף העמק בע"מ אליהו חברה לבטוח בע"מ
 
מישרקי ג'וזיף - ליפוף העמק בע"מ, אליהו חברה לבטוח בע"מ
תיקים נוספים על מישרקי ג'וזיף | תיקים נוספים על ליפוף העמק בע"מ | תיקים נוספים על אליהו חברה לבטוח בע"מ |

6520/01 א     31/07/2005




א 6520/01 מישרקי ג'וזיף נ' ליפוף העמק בע"מ, אליהו חברה לבטוח בע"מ




1
בתי המשפט

א 006520/01
בית משפט השלום חיפה
31/07/2005
תאריך:
כב' השופטת חני הורוביץ

בפני
:
מישרקי ג'וזיף

בעניין:
תובע
שאער מטאנס

ע"י ב"כ עו"ד
- נ ג ד -
1 . ליפוף העמק בע"מ

2 . אליהו חברה לבטוח בע"מ
נתבעות
גיל בן ארי ושות'

ע"י ב"כ עו"ד
- נ ג ד -
1 . מוחמד עבד אל קאדר ושות' בע"מ
2 . מנורה חברה לבטוח בע"מ
3. סהר חברה לביטוח בע"מ

צדדים שלישיים
2. מ. אלמאדי ושות'
3. צבי יעקובוביץ ושות'
ע"י ב"כ עו"ד
- נ ג ד -
1 . ליפוף העמק בע"מ

2 . אבו ערידה
3. אליהו חברה לביטוח בע"מ
4. סהר חברה לביטוח בע"מ

צדדים רביעיים
1 ו-3 גיל בן ארי ושות'

4. צבי יעקובוביץ ושות'
ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין
1. בפני
י תביעה לפיצויים עקב נזקי גוף שנגרמו לתובע בעקבות תאונת עבודה מיום 18.12.98.
הצדדים חלוקים בעניין החבות והנזק.

רקע עובדתי והצדדים לתביעה

2. התובע יליד 10.7.1973, חשמלאי במקצועו, עבד במועדים הרלוונטיים אצל נתבעת 1, אשר בוטחה ע"י נתבעת 2.
לטענת התובע, ביום 18.12.98, בסביבות השעה 12:00 בצהריים עבד בשירות הנתבעת באתר עבודה בשם "אלנאעמה" באזור שפרעם. הנתבעת הנה חברה העוסקת בהרכבת מנועים.
במהלך העבודה עמד התובע יחד עם מנהל העבודה, צד ד' מס' 2 ( להלן : "אבו ערידה"), ועובד נוסף על זרוע אחורית של מנוף קבוע בגובה 34 מ', לצורך הרכבת שני דיגונאלי מתכת לזרוע האחורית של המנוף. (לכל מנוף 4 זרועות, 2 מקדימה ו-2 מאחור שנועדו לאזן אותו. הזרוע נקראת בשפה מקצועית דיגונאל. לכל זרוע 3 חלקים, (גלגלי שיניים המוכנסים ומקובעים באמצעות פין).

3. לאחר הרכבת הדיגונאל הראשון, עסקו התובע, אבו ערידה והפועל הנוסף בהרכבת הדיגונאל השני. כשניסה התובע להרכיב את הדיגונאל, הפין נתקע.
התובע פנה להביא לום לצורך החדרת פין לדיגונאל. הלום נמצא בין כלי העבודה על זרוע המנוף. לפתע, שמע את אבו ערידה צועק לעברו "תיזהר !", וכשהסתובב נפל הדיגונאל שהיה בשלבי הרכבה, על גופו ופגע בעיקר בכתפו ובכף ידו השמאלית (להלן : "התאונה").

4. הנתבעות הגישו הודעת צד ג' למי שהייתה מזמינת עבודת הרכבת המנוף, שבמהלכה אירעה התאונה, הבעלים של המנוף ותופסת המקרקעין אשר בשטחם אירעה התאונה, מוחמד עבד אל קאדר ושות' בע"מ (להלן: אל קאדר), וכנגד מי שביטחו אותה במועדים הרלוונטיים , בין היתר, בביטוח חבות מעבידים (צדדי ג' מס' 2 ו-3).

האחריות

5. אין חולק כי על המעביד מוטלת אחריות מוגברת. אחריותו כוללת מתן הנחיות לביצוע העבודה באופן שלא יסכן את העובדים ופיקוח על ביצוע העבודה.
במועד התאונה עבד התובע ביחד עם אבו ערידה שהיה ותיק ומנוסה בהרכבת מנועים והיה אחראי על ביצוע העבודה. המעביד אחראי באחריות שילוחית למעשיו של אבו ערידה.
אבו ערידה טוען כי לא הוא הורה לתובע להביא את הלום, אלא זה עשה כן מיוזמתו. לא שוכנעתי כי אכן אבו ערידה הורה לתובע להביא את הלום. בכתב התביעה ובהודעה הראשונה למל"ל טוען התובע כאילו אבו ערידה היה מי שניסה לחבר את 2 חלקי הדיגונאל. לא ניתן לסמוך על עדותו היחידה בעניין זה. התובע היה בעל ניסיון וסביר כי תיאורו של אבו ערידה, לפיו "התובע החליט ללכת להביא כלי עזר" משקף את מה שקרה.
אולם, התרשלותו של המעביד מתבטאת בכך שלא פיקח על ביצוע העבודה באופן בטוח. גם לא שוכנעתי כי העובדים קיבלו תדרוך לביצוע בטוח של העבודה.
בתצהירו הבהיר אבו ערידה כי הרכבת הדיגונאל הראשון נעשתה כך שהוא החזיק את החלק הכבד, הפועל הנוסף את החלק השני ואילו התובע עסק בחיבור שניהם.
משום מה, בעת הרכבת הדיגונאל השני, נשוא התאונה, עבדו רק התובע ואבו ערידה.
כדבריו של אבו ערידה "התובע עזב את החלק שהוא החזיק והתחיל ללכת... התובע היה צריך להניח את החלק שהוא חיבר ורק אז ללכת להביא כלי עזר".
החלק היה "תקוע" ולכן לא ניתן היה להורידו והוא נשאר תלוי על בלימה. העובדה כי תתכן אפשרות שהחלק לא יתחבר בקלות, הייתה צפויה. הראיה שהעובדים הצטיידו בלום ובכלי עזר כשעלו לגובה 34 מ' על המנוף. על המעביד הייתה חובה לדאוג כי תמיד שניים יחזיקו את 2 חלקי הזרוע כדי שלא תהיה סכנה לשלישי העוסק בחיבור, בעת שיזקק לכלי עבודה.
רשלנות המעביד חמורה, שכן רק בזכות נס תוצאות התאונה היו קלות יחסית ולא קטלניות. למזלו של התובע, עת נפגע בידו מהחלק שנפל לעברו , לא מעד ונפל מגובה 34 מ'!

הטענה, כי אל קאדר היה בעל המנוף וכי התאונה קרתה עקב חלק בלתי תקין במנוף ולכן הוא אחראי לתאונה- אינה מקובלת עלי, הן עובדתית והן משפטית.
ראשית, הטענה, כאילו הפלטה הייתה עקומה "נולדה" רק במהלך המשפט. מעבר לכך, לא הוכחה. אבו ערידה העיד תחילה כי התובע לא הכניס טוב את 2 חלקי הזרוע ולא כי היה ליקוי במערכת עצמה. שנית, אל קאדר שכר בעלי מקצוע להרכבת המנוף ולכן הם היו אחראים לכל הכרוך בהרכבה, כולל בחינת חלקי המנוף בטרם ביצוע ההרכבה בפועל. אין שום ראיה כי אל קאדר ידע, או כבעלים של המנוף חייב היה לדעת, כי פלטה כלשהי במנוף עקומה מעט.
גם אם אכן הפלטה במקום החיבור הייתה עקומה, הדבר היה צפוי ולא היה סיכון בלתי סביר. הרי לצורך כך נעזרו המרכיבים בלום מתאים. לפיכך איני מוצאת כי אל קאדר אחראי מכח בעלותו על המנוף.
לא כן, לעניין היותו הקבלן הראשי.
על מעמדו וחובתו של קבלן ראשי כ"מבצע בניה" ראה ע"פ 701/78 חברת מבנה תעשיה בע"מ נ. מדינת ישראל פ"ד לד (2) 136 עמ' 138; ע.א. 655/80 מפעלי קירור נ. מרציאנו פ"ד לו (2) 592 בעמ' 600, וכן ע.א. 857/86 612/86 ,611/86 600/86 מגידש ואח' נ. גת גבעת חיים ואח' פ"ד מו (3) 233.
6. מטעם אל קאדר לא הובאה שום עדות.
הטענה כי מדובר בקבלן הראשי, "המזמין" לא נסתרה. כך גם הטענה כי לא היה מטעמו אחראי בטיחות שיפקח על העבודה וינהיג שיטת עבודה בטוחה.
איני מקבלת את טענת אל קאדר כי הנתבע לא היה קבלן משנה שלו וכאילו אין מדובר בעבודות בנייה.
ראשית, לא הוכח כי עבודות הבניה בפרוייקט- בניית קניון שפרעם, טרם החלו. הרי כבר הובא לשטח מנוף שגובהו 34 מ'! צד הנמנע מלהביא עד לגבי עניין שבידיעתו, הרי שהדבר פועל לחובתו.
שנית, עבודות הבנייה עפ"י פקודת הבטיחות בעבודה, כוללות גם עבודות הכנה. בע"א 3805/01 דואני נ. מלחי פ"ד נ"ז (3) 682 נקבע כי גם עבודת פירוק תומכות, נכללת בעבודת הבנייה, אותו הגיון חל לגבי עבודות הכנה לעבודות הבניה. "אחריותו של מבצע הבניה נמשכת וראוי שתימשך , גם כל עוד מתבצעות פעולות נלוות למלאכת הבניה, היוצרות סיכון בטיחותי".
האבחנה המלאכותית שיצר ב"כ הנתבע, בין קבלן משנה חשמלאי, איסנטלטור ובונה פיגומים לבין מרכיב מנוף - אינה מקובלת עלי. כולם נשכרו כקבלני משנה לצורך עבודה מסויימת לצורך עבודת הבנייה וההכנה לבניה.
בע"א 7130/01 סולל בונה נ. תנעמי פ"ד נח (1 ) אליו הפנה ב"כ הצד השלישי 1 ו-2 פטרו את המזמין שהיה בעל הקרקע, כיוון שלא היה בבחינת "מבצע עבודה" עפ"י הפקודה והטיל "את ביצוע העבודה על קבלן ראשי" שהיה "מבצע עבודה" עליו מוטלות החובות. לא כך בענייננו. המזמין לא הוכיח כי היה "מבצע עבודה" אחר, שהיה אחראי לנוהל עבודה בטיחותי ופיקח עליו.

לפיכך במקרה דנן, אין מקום לפטור את מבצע העבודה לחלוטין מאחריות, כיוון שהוא היה אחראי לגבי פיקוח על העבודה והנחייה לביצוע בטיחותי של העבודה. אולם עיקר הרשלנות על המעביד שהיה בעל הידע בתחום הרכבת מנופים ואשר עליו היתה מוטלת חובת הפיקוח הצמוד. לפיכך יהיה מקום להטיל על הצד השלישי מס' 1 20% משיעור הנזק (לאחר ניכוי אשם תורם של התובע).
7. סכום השיפוי יחולק בין 2 מבטחות אל קאדר, הצדדים השלישיים 2 ו-3.
האמור לעיל מסיים את הסכסוך ומתייתר הצורך לדון בהודעה לצד רביעי. (גם בסיכומים אין התייחסות נוספת להודעה לצד רביעי. כיוון שהייתה יריבות בין הצדדים במסגרת ההודעה לצד שלישי, משלוח ההודעה הנוספת היה מיותר).
(אין מקום לחייב באופן אישי את אבו ערידה, שהיה עובד של נתבעת מס' 1).

אשם תורם

8. כלל הוא כי אין להחמיר עם העובד בקביעת רשלנות תורמת. לעיתים בלחץ העבודה ודווקא מתוך רצונו של העובד לתרום לקידומה הוא עלול לפעול באופן רשלני, אולם אין מקום להקפיד עמו על כך. מצד שני, מקום שהתובע בהתנהגותו תרם באופן ממשי לאירוע התאונה, מוצא ביהמ"ש לנכון לקבוע לו אשם תורם.

9. התובע אומנם ביצע את העבודה שביצע עובר לתאונה עשרות פעמים, אולם לא היה בעל הסמכה כלשהי באשר למנוף בכלל, ובענייני בטיחות בפרט, ועבד בעבודה זו, בפיקוח אבו ערידה שהיה בעל ניסיון של 17 שנים, כשלוש וחצי שנים בלבד. זאת להבדיל מעניין שבנדון בת.א. 279/99 סעיד הריש נ. מתכת המוביל, מחוזי חיפה, אליו הפנה ב"כ הנתבע, שם מדובר היה ברתך מזה כעשרים שנה.
יחד עם זאת, התובע הוא שעזב את החלק התלוי על בלימה ולא ביקש את עזרתו של הפועל הנוסף ו/או הנחיות מאבו ערידה. גם העובד אמור לנהוג בשיקול דעת סביר. כל אדם, ובפרט פועל ותיק ומנוסה, אמור לדעת כי השארת חלק כבד ללא אבטחה כלשהי, עלולה לסכן את הסובבים.
(ראו: ע"א 655/80 מפעלי קרור בצפון בע"מ נ' א' מרציאנו ואח', פ"ד לו (2) 592, בעמ' 603-604).
לפיכך יש מקום במקרה דנן לייחס לו אשם תורם בשיעור 10% בלבד.
מצבו הרפואי של התובע

10. בעקבות התאונה פנה התובע לקבלת טיפול רפואי בחדר מיון של בי"ח "העמק" , ואובחן כסובל מחבלה ביד שמאל, רגישות במישוש, כאבים והגבלה בתנועות האצבעות 5 ו-6 בכף יד שמאל וכן שבר בעצם המסרק הרביעית בכף יד שמאל.
ידו של התובע גובסה והוא שוחרר לביתו. לאחר מכן היה תובע במעקב רופא וקיבל טיפולי פיזיותרפיה.

11. בהמשך עבר התובע בדיקת us של כתף שמאל ואובחן כסובל מקרע חלקי בשריר כתף שמאל והומלץ על ניתוח בכתף. בבדיקה שעבר התובע ביום 8.12.99 בבי"ח אי.מ.מ.ס בנצרת, אובחן כסובל מ- impingment syndrom .

נכותו הרפואית של התובע

12. המומחה מטעם התובע, ד"ר שטהל, קבע כי בעקבות התאונה נותרה לתובע נכות צמיתה משוקללת בשיעור 14.5% בגין פגיעה בכף היד וכן פגיעה והגבלות בכתף.
מנגד, הנתבעות והצדדים השלישיים בחרו (בהסכמת התובע ) להסתמך על קביעת המל"ל, אשר הכיר בתאונה כתאונת עבודה וקבע כי לתובע לא נותרה שום נכות בגינה.

13. לנוכח פערים שבין חוות הדעת, מונה מטעם בית המשפט ד"ר צינמן (להלן: "המומחה") בכדי להעריך , האם עקב התאונה הנדונה נותרה לתובע נכות צמיתה ואם כן , מה שיעורה.
המומחה קבע כי לתובע נותרה נכות צמיתה כתוצאה מן השבר בכף היד אשר "התחבר עם תזוזה מועטה וקיצור", בהערכה חופשית, כיוון שלא קיים סעיף מתאים בתקנות, קבע המומחה בגין כף היד נכות בשיעור 5%.
המומחה מציין כי הידיים מיובלות ומשומנות, ולא קיים דלדול שרירים, דבר המעיד כי התובע עובד עם שתי ידיו.
באשר לכתף קבע המומחה כי "החבלה בכתף החלימה באופן מלא. לא נשארה הגבלה בתנועה או הפרעה תפקודית. הנני קובע שלא נשארה נכות צמיתה המתבטאת באחוזים כתוצאה מהפגיעה בכתף".
בבדיקה הקלינית מצא המומחה כי תנועות הכתף מלאות.

14. הן התובע והן הנתבעות הלינו על קביעת המומחה:
התובע טען כי המומחה התעלם בהערכתו מן הממצאים שאובחנו בכתפו השמאלית עקב התאונה, הכוללים מסמכים בהם מופיע אבחון בגין קרע ברצועה בכתף והמלצה לניתוח (אם כי במסמכים גם מצויין כי התובע סירב לעבור ניתוח בכתפו).
לפיכך טוען התובע, יש להתחשב בפגיעה בכתפו ולחשב הפסדיו לפי נכות בשיעור 7.5%.

15. מנגד, טוענות הנתבעות כי אל לביהמ"ש לקבל את קביעת המומחה לעניין כף היד, הואיל והמומחה הודה בחוות דעתו כי קבע את שיעור נכותו של התובע "בהערכה חופשית בהעדר סעיף מתאים בספר התקנות של המוסד לביטוח לאומי".

16. הנתבעות טוענות כי התקנות קובעות נכות בגין הגבלת תנועה, ולא בגין ממצא קליני של חיבור עצם בזווית מזערית. משכך, לדידן, לו היה המומחה מכפיף עצמו לתקנות כלשונן, היה עליו לקבוע כי נותרה נכות בשיעור 0%. היות ולא כך נהג, הרי שעל ביהמ"ש לתקן המעוות.
אין מקום להתערב בקביעות המומחה. לעניין הכתף - הסבריו ומימצאיו מקובלים עלי. המומחה נחקר ארוכות בביהמ"ש והיה עקבי בעמדתו.
אין ספק כי כף היד לא החלימה לחלוטין, שכן אין מצבה כפי שהיה לפני התאונה. לכן היה בסיס לקביעת המומחה. לטענות הנתבעים, לעניין היעדר מגבלה בתנועה, משקל רב לעניין הנכות התיפקודית. בסופו של דבר, השאלה אם נגרמה נכות תיפקודית, היא השאלה המשמעותית.

נכותו התפקודית של התובע

17. לטענת התובע, מאז אירוע התאונה הינו סובל מכאבים ומוגבלות בכף יד וכתף שמאל, דבר המונע ממנו ביצוע עבודות הכרוכות במאמץ פיזי וכן מתקשה בביצוע פעולות המצריכות כישורי מוטוריקה עדינה. לפיכך הוא מבקש כי חישובי הנזק יערכו על בסיס 7.5% נכות.
לעניין זה מבקש התובע לסמוך יתידותיו על תשובת המומחה בחקירתו הנגדית, כאשר נשאל :
"תסכים איתי שלאור פגיעתו של התובע הקשת של היד במקרה הנדון נפגעה והדבר משפיע וגורם לו הפרעה ו/או קושי בביצוע עבודות מוטוריקה עדינה ולו הצורה הקלה ?", אישר המומחה בתשובתו :"כן".

18. לטענת הנתבעות, העובדה שהמומחה לא יכול היה לקבוע נכות בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי, מלמדת כי לתובע לא נותרה כל נכות, מה גם שמדובר בכף יד שמאל, שאינה ידו הדומיננטית של התובע.
כמו כן, הן עפ"י חוו"ד המומחה והן עפ"י קביעת המל"ל, לתובע לא נותרה כל מגבלה בתנועה ביד.
עוד בתקופת אי הכושר, החליט התובע להיות עצמאי. לצורך כך עוד בינואר 1999 פתח עסק, העסיק עובד ורכש משאית . בתקופה שידו של התובע הייתה מגובסת נהג העובד במשאית. לאחר מכן ועד היום התובע עוסק בהובלות והוא נוהג במשאית.

19. בפועל הנכות הקלה לא גרמה לתובע הפסדי השתכרות ואינה פוגעת ביכולתו להשתכר היטב. התובע הודה כי הוא מגיע אף לשכר של 10,000 ₪ נטו בחודש, תלוי בשוק העבודה.
עפ"י שומות המס שצירף התובע ועפ"י עדותו בביהמ"ש עולה, כי שכרו עלה משמעותית לאחר התאונה (למעלה מפי 2 בהשוואה לשכר עובר לתאונה משוערך בהצמדה מלאה, להיום).
התובע השכיל להתאים לעצמו עבודה, בה הפגיעה הקלה בכף היד אינה משפיעה על כושרו להשתכר. (בכתף לא נותרה שום נכות).
במקרים רבים, בהם הנכות הנה בשיעור 10%- 5%, ביהמ"ש אינו פוסק הפסדי השתכרות כלל, ודאי שאין מקום לחישוב אריתמטי כפי שמבקש ב"כ התובע.
עקב הפגיעה בכושר העבודה, אי יכולת לעסוק בעבודות מוטוריקה עדינה (התובע מוכשר לעבודות נוספות, הדורשות גם מוטוריקה עדינה) יהיה מקום לקבוע במקרה דנן, לעתיד סכום גלובלי נמוך ואילו לעבר רק הפסד בתקופת אי הכושר.
הנזק

כאב וסבל
20. התובע לא אושפז.
הנני קובעת פיצוי בסך 18,000 ₪. (נכון להיום).

הפסד השתכרות בעבר
21. בעקבות התאונה אושרה לתובע ע"י המל"ל תקופת אי כושר לעבודה עד ליום 30.4.99.
מתוך מסמכי המל"ל שצירף התובע לתצהירו עולים הנתונים הבאים:
מיום 19.12.98- 30.4.99 - אי כושר
מיום 1.5.99 - 29.2.00 - נכות זמנית 10%
מיום 1.3.00 נכות צמיתה 0% .
התובע החל ללמוד לפני התאונה, החל מחודש אוקטובר 98' בקורס לטכנאי קירור ומיזוג אוויר. התובע התמיד בלימודיו גם במשך תקופת אי הכושר וסיים את הקורס בהצלחה בספטמבר 99'.

22. מתוך תלושי שכר, שצירף התובע לתצהירו, עולה כי בחודש 12.98 קיבל התובע שכר מלא, לרבות בימי אי הכושר בחודש זה.
כבר בינואר 99 החל התובע לעבוד במסגרת העצמאית, אולם העסיק עובד בשכר חודשי בסך 1,200 ₪ נטו. לא הוכח כי העסקת הפועל, אם נעשתה גם מעבר לתקופת אי הכושר, הייתה כיוון שנבצר מהתובע לנהוג ברכב או לעבוד באותה עת. התובע בחר, כפי שהעיד, לפתוח עסק עצמאי ולכן לא פנה בשלב מוקדם יותר אל המעביד ע"מ לשוב לעבודה. כמו כן, כאמור היה עסוק בלימודים.
התובע זכאי להפסד שכר לחודשים בהם היה באי כושר בלבד, (גם זאת על אף שכבר בפברואר 99 החל לעבוד כעצמאי!)

23. מתוך תלושי שכר שצירף התובע לתצהירו עולה כי בחודשים 98/ 11- 9 השתכר בממוצע סך 3,769 ₪ ברוטו. בהצמדה למדד המחירים לצרכן - סך 4,293 ₪.
לפיכך התובע זכאי לעבר לפיצוי בגין 4 חודשים בסך 17,172 ₪.
כיוון שגם ניכוי המל"ל יחושב ללא ריבית, לצורך האיזון לא הוספה ריבית גם ברכיב זה.

עזרת צד ג' בעבר

24. לטענת התובע, בעקבות התאונה והפגיעה בידו וכתפו נזקק לעזרה מוגברת מצד בני משפחתו לצורך ביצוע פעולות יומיומיות פשוטות, באופן שיש לפצותו בסך 7,000 ₪.

25. לטענת הנתבעות אין לפצות: התובע לא הגיש כל תצהיר של מי מבני משפחתו, שכביכול עזר לו לאחר התאונה , ואף אינו נוקב בתצהירו בבן משפחה ספציפי אשר נגרמו לו לכאורה הפסדי השתכרות כתוצאה מהענקת עזרה מוגברת לתובע.
מדובר בנזק מיוחד שלא הוכח כדבעי.
זאת ועוד , העובדה שהתובע פתח בחודש 2.99 עסק עצמאי מעידה כאלף עדים על מצבו וכושרו התפקודי.
כיוון שהתובע היה תקופה של מספר חודשים בגבס, יש מקום לפסוק פיצוי מה גלובלי בסך 3,000 ₪, נכון להיום.

הוצאות בעבר ובעתיד

26. לא הוכחו הוצאות רפואיות שאינן כלולות בסל הבריאות והוצאות, לרבות השתתפות עצמית, שאינן מכוסות ע"י המל"ל. כזכור עסקינן בתאונת עבודה והתובע זכאי לקבל במל"ל הוצאות ריפויו כולל נסיעות לצורך כך.

הפסד השתכרות בעתיד

27. הנני פוסקת סכום גלובלי בסך 30,000 ₪.
בעניין קז פסק ביהמ"ש המחוזי בת"א לתובע פיצוי גלובאלי בגין הפסד השתכרות לעתיד, על אף שנקבעו לו 19% נכות. ביהמ"ש העליון, בדחותו את ערעור התובע על גובה הפיצויים, פסק כי -
"אמת, כשאין לביהמ"ש נתונים הולמים אחרים לקביעת כושר הפסד ההשתכרות, רשאי ביהמ"ש לחשב הפסד זה עפ"י שיעור אחוז הנכות לצמיתות של התובע עקב התאונה, כמשקף את שיעור הפסד כושר ההשתכרות. אך במה הדברים אמורים? כשהנכות והמגבלות הרפואיות שבעקבותיה, אכן מגבילים את כושר ההשתכרות, ויש בהן ללמד לכאורה על גבהו של ההפסד. השאלה אם כך הוא תלויה בטיבה של הנכות, טיב התעסקותו של התובע ומידת הסתגלותו של התובע לעבודתו על אף נכותו, ושיקולים כיוצא באלה הקשורים בכושר השתכרותו על אף מומו."
ע"א 286/89 קז נ' המאגר הישראלי לביטוח (לא פורסם).

התוצאה

28. סכום הפיצויים מסתכם בסך 68,172 ₪.
מסכום זה יש לנכות אשם תורם בשיעור 10%
מהסכום שנותר יש מקום לנכות את תקבולי המל"ל סך 18,310 ₪ (תדפיס משערכת בתיק המוצגים).
הנתבעות ישלמו לתובע את היתרה בסך 43,045 ₪. כמו כן הוצאות אגרת בימ"ש, חוו"ד רפואיות, (למעט שכ"ט חקירת המומחה בביהמ"ש, לנוכח מסקנתי כמפורט לעיל), וכן שכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪ בצירוף מע"מ.
הצדדים השלישיים מס' 1-3 ישפו את הנתבעות בשיעור 20% מהסכומים הנ"ל, בהם חוייבו הנתבעות (פיצויים + הוצאות ושכ"ט).
הצדדים השלישיים 2 ו- 3 יתחלקו כל אחד במחצית מסכום החיוב של הצדדים השלישיים.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים

ניתן היום כ"ד בתמוז, תשס"ה (31 ביולי 2005) בהעדר הצדדים.

________________
ח. הורוביץ, שופטת

קלדנית: לימור ב. + דליה








א בית משפט שלום 6520/01 מישרקי ג'וזיף נ' ליפוף העמק בע"מ, אליהו חברה לבטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 31/07/2005)












להסרת פסק דין זה לחץ כאן