פחימה ציונה - קופת חולים כלית של עובדי ההסתדרות -מרכז רפואי העמק עפולה

ניתן להפיק דוחות מלאים על הצדדים בתיק זה

מצאנו עבורכם דוחות זמינים על הצדדים בתיק זה. יתכן שתאלצו להזין נתונים נוספים כגון ת.ז
פחימה ציונה קופת חולים כלית של עובדי ההסתדרות -מרכז רפואי העמק עפולה
 
פחימה ציונה - קופת חולים כלית של עובדי ההסתדרות -מרכז רפואי העמק עפולה
תיקים נוספים על פחימה ציונה | תיקים נוספים על קופת חולים כלית של עובדי ההסתדרות -מרכז רפואי העמק עפולה

28767/99 א     03/08/2005




א 28767/99 פחימה ציונה נ' קופת חולים כלית של עובדי ההסתדרות -מרכז רפואי העמק עפולה




80
בתי המשפט

א 028767/99
בית משפט השלום חיפה
03/08/2005
תאריך:
כב' השופט ח. שילוני
- סגן נשיא
בפני

פחימה ציונה

בעניין:
התובעת
ז. ליסון ואח'

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
קופת חולים כלית של עובדי ההסתדרות -
מרכז רפואי העמק עפולה
הנתבעת
ר. וייס ואח'

ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין

כללי
1. התובעת היא ילידת 19.8.1963 והחל מתאריך 1.12.97 הועסקה ע"י הנתבעת במחלקה האורטופדית של בית חולים העמק בעפולה ככח עזר, כולל סיעוד והאכלת מטופלים ועבודות נקיון.
בתאריך 2.6.98, תוך כדי הרמת חולה מהמיטה יחד עם אחות אחראית במחלקה חשה התובעת כאבים עזים בצואר ועוד באותו יום הופנתה לבדיקת סי.טי של הצואר ואובחן בקע דיסק מרכזי בחוליות c5-6 משמאל (להלן: התאונה).
ב - 11.6.98 עברה בדיקת mri צוארי ונראתה פריצת דיסק גדולה ב - c5-6 וכן בלט ב - c3-4. משגברו הכאבים והחלו להקרין ליד שמאל היא נותחה בתאריך 28.6.98 בבית חולים הדסה בירושלים שם עברה כריתה של דיסק c5-6 ובוצע קיבוע בין חולייתי. בבדיקה נוספת של mri מ- 10.12.98 נמצא בקע ב- c4-5 ולחץ ב- c5-6 ולדברי התובעת היא ממשיכה לסבול מכאבים.
התובעת הגישה תביעה זו לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לה כתוצאה מהתאונה.

הנכות
2. המל"ל הכיר בתאונה כתאונת עבודה וקבע תקופות של אי כושר לעבודה כדלקמן:
מיום התאונה ועד 31.1.99 - נכות זמנית של 100%.
מיום 1.2.99 ועד 16.4.99 - נכות זמנית בשיעור של 30%, אך כיוון שהתובעת הוכרה כ"נכה נזקק" הועלתה דרגת הנכות בתקופה זו לשיעור של 100%.
המל"ל קבע כי החל מיום 16.4.99 נותרה לתובעת נכות צמיתה של 20% ומצא לנכון להפעיל את תקנה 15 כך שהנכות היא בשיעור של 30% לצמיתות.
ד"ר ח. צינמן, מומחה רפואי בתחום האורטופדי מטעם התובעת, קבע בחוות דעתו כי עקב התאונה נגרמה לתובעת נכות צמיתה בשיעור של 20% והוא ראה לנכון להפעיל את תקנה 15 במלואה.
מומחה לרפואה תעסוקתית מטעם התובעת ד"ר א. וינר קבע בחוות דעתו כי נותרה לתובעת נכות רפואית של 32% ובהתחשב במגבלה תעסוקתית ראה לנכון להפעיל תקנה 15 כך שלדעתו הנכות התפקודית היא בשיעור של 48% לצמיתות.
ד"ר דניאל משה, מומחה רפואי בתחום האורטופדי מטעם הנתבעת, קבע בחוות דעתו כי אמנם מצא הגבלה בתנועות הצואר של התובעת אך לא נותרה לה נכות בגין התאונה הנדונה הואיל וסבלה כבר לפני התאונה מבעיות של כאבים בצואר ובגב תחתון.
ד"ר דן ברק, מומחה לרפואה תעסוקתית מטעם הנתבעת סבור שרק רופא מומחה בתחום האורטופדי מוסמך לקבוע את הנכות הרפואית של התובעת בפרט לאור העובדה שלפני התאונה סבלה התובעת ממחלות בעמוד השידרה. באשר לקטע של רפואה תעסוקתית מקובלת עליו דעתו של ד"ר וינר מטעם התובעת על הצורך בהדרכת עובדים למניעת תאונות עבודה מהרמה בלתי נכונה של משאות, כולל הרמת חולה מהמיטה וקבע בחוות דעתו שהתובעת כשירה להמשיך בעבודתה ככח עזר עם הגבלה למאמץ פיזי קשה והרמת משאות כבדים.

3. לאור הפער המשמעותי והמחלוקת בין המומחים הרפואיים מטעם שני הצדדים, הוחלט בהסכמת הצדדים למנות את ד"ר אהרון צ'צ'יק מבית חולים שיבא כמומחה רפואי מטעם ביהמ"ש והועמדו לרשותו המסמכים הרפואיים וחוות הדעת של המומחים מטעם הצדדים, כולל התיק הרפואי של התובעת מלפני התאונה ומסמכי המל"ל.
ד"ר א. צ'צ'יק הנ"ל מצא כי עפ"י התיק הרפואי של התובעת היא סבלה מכאבי גב תחתון בשנים 91, 93, 96, 97. בבדיקה מצא שקיימת הגבלה בתנועות הצוואר של התובעת בכל הכיוונים וקיים חסר של רפלקס ביד שמאל, אך אין פגיעה תחושתית או מוטורית.
עפ"י חוות דעתו של ד"ר צ'צ'יק נותרה לתובעת נכות צווארית בשיעור של 20% שנגרמה כתוצאה מתאונת העבודה הנדונה, דהיינו בזמן הרמת חולה ועקב כך הופיע כאב חריף שהוביל לניתוח. עוד קובע ד"ר צ'צ'יק כי "יתכן שהיה רקע אורגני קודם (בליטות דיסק) אשר לא גרם לתופעות קליניות . מאידך, מוכרים מצבים רבים בהם קיימים ממצאים שכאלה שנים רבות ללא כאבים או הפרעה תפקודית".

4. לאחר ששקלתי האמור בחוות הדעת של המומחים מטעם הצדדים, אני מחליט לקבל ולהסתמך על ממצאיו ומסקנתו של מומחה מטעם ביהמ"ש, ד"ר א. צ'צ'יק, בכל הקשור לנכות הרפואית שנגרמה לתובעת וכן את מסקנתו כי הנכות נגרמה כתוצאה מארוע תאונתי של הרמת חולה. אני סבור שחוות דעתו מבוססת היטב על מסמכים רפואיים ולקחה בחשבון את עמדתם של המומחים האחרים מטעם שני הצדדים.
הכלל עפ"י הפסיקה הוא שהנכות הרפואית נותנת ביטוי גם לנכות התפקודית, אך ביהמ"ש הוא המוסמך לחרוג מכלל זה ולקבוע את הנכות התפקודית על פי הראיות שהובאו בפני
ו. ד"ר צ'צ'יק ציין בחוות דעתו כי בבדיקה מצא שקיימת אצל התובעת הגבלה בתנועות הצוואר בכל הכיוונים וקיים חסר של רפלקס ביד שמאל וכן הובאו ראיות בתחום הרפואה התעסוקתית שהתובעת מוגבלת לביצוע עבודה הכוללת הרמת משקל מעל 10 ק"ג. לפיכך, ובהתחשב בהשכלתה, בעיסוקה ובמגבלות בתנועת הצואר, אני סבור שלעניין הנכות תהפקודית יש להפעיל את תקנה 15 ולפיכך נכותה היא בשיעור של 30%.

ארוע התאונה והאחריות-
5. בסעיף 4 לכתב התביעה (המקורי) שהוגש בתאריך 30.11.99 נטען כי התאונה ארעה בעת שהתובעת "החלה יחד עם אחות , בהרמת חולה לשם שינוי תנוחתו במיטה . תוך כדי הרמת החולה חשה התובעת בכאבים עזים בצווארה".
בתאריך 3.11.03 וסמוך מאוד לפני ישיבת ההוכחות הראשונה, הגיש ב"כ התובעת בקשה (בתיק בש"א 16568/03) לתקן את סעיף 4 לכתב התביעה המקורי בכך שבמקום המילים "לשם שינוי תנוחתו במיטה" ירשם: "לשם הורדתו מהמיטה לכסא".
החלטתי להתיר את התיקון המבוקש של כתב התביעה למרות שהבקשה הוגשה באיחור רב וזאת בהסתמך על הפסיקה שיש לאפשר תיקון כתב תביעה בכל שלב של ההליך המשפטי ובודאי לפני תחילת שמיעת ההוכחות.
עפ"י הראיות שהובאו בפני
, אני סבור שהתובעת הוכיחה כי התאונה ארעה תוך כדי הרמת חולה מהמיטה וגם בסעיף 4 לכתב התביעה המקורי נאמר שהתאונה ארעה "תוך כדי הרמת החולה" ולעניננו אין רלונטיות וחשיבות לצורך איזו מטרה הרימה התובעת (יחד עם אחות נוספת מהמחלקה) חולה ששכב במיטה. יותר סביר שהרימה את החולה כדי להורידו מהמיטה לכסא ולא לצורך שינוי תנוחתו במיטה, שכן לצורך כך אין צורך להרים את החולה אלא להזיזו בלבד.
לענין אופן קרות התאונה, גרסת התובעת נתמכת בעדותה של עדת ההגנה תמר פרץ המהימנה עלי, כי עזרה לתובעת בהרמת החולה לצורך הורדתו מהמיטה לכסא שהיתה בעת אירוע התאונה. עדה זו היתה בעת התאונה סגנית אחות אחראית במחלקה האורטופדית, ונראה שהיא עדיין עובדת אצל הנתבעת.
התובעת חזרה על תאור התאונה בפני
גורמים שונים סמוך לאחר קרות התאונה ובטרם הוגש כתב התביעה ושם אמרה כי בעת הרמת החולה הרגישה כאבים חזקים בצוואר. גירסתה זו מוצאת ביטוי במסמכים רפואיים שונים כגון: בתעודה הרפואית שרשם ד"ר גזי ביום התאונה 2.6.98 מפי התובעת, בהודעה של התובעת על פגיעה בעבודה מיום 15.6.98 ומאותו יום בטופס הפניה למחלקה רפואית תעסוקתית וכך גם נרשמו הדברים מפי התובעת בגליון סיכום מחלה של בית החולים הדסה מיום 30.6.98 ובטופס תביעה לקביעת נכות בעבודה במל"ל וגם בפרוטוקול הועדה הרפואית של המל"ל מתאריך 3.12.98. בכל המסמכים הנ"ל, ע"י גורמים שונים, נרשם כי התאונה ארעה בעת שהתובעת הרימה חולה מהמיטה ויש בכך להוכיח את אופן קרות התאונה.

6. אני מקבל עמדתו של המומחה לרפואה תעסוקתית ד"ר א. וינר כי פעולה של הרמת חולה מהמיטה בצורה נכונה דורשת הכנה והדרכה מיוחדת במסגרת סדנאות שניתנות לצוות אחים, אחיות וכח עזר בבתי חולים.
על קביעה זו של הצורך במתן הדרכה להרמת חולה ממיטתו, מצאתי הסכמה גם בחוות דעתו של ד"ר דן ברק (מומחה לרפואה תעסוקתית מטעם הנתבעת) וכך עולה גם מעדותו בביהמ"ש שם אמר (בעמ' 65 לפרוטוקול) כי יכולים לקרות דברים כאלה של פגיעה בעמוד השידרה כתוצאה מהרמת חולה לצורך הורדתו מהמיטה אך הכל תלוי בצורת ההרמה ובזוית. הדרכה בתחום זה דרושה דוקא משום שפעולה זו היא כמעט שיגרתית בבתי חולים ובמוסדות שיקום וחיונית כדי למנוע אפשרות של פגיעה בעמוד השידרה של אלה העוסקים בכך, כולל כח עזר בבתי חולים.
עפ"י האמור בפקודת הבטיחות בעבודה חלה חובה על מעביד לספק לעובדיו כל המידע וההכשרה הדרושים לשם מניעת תאונות עבודה ומחלות מקצוע.
על פי הראיות שהובאו, שוכנעתי כי התובעת לא קיבלה במסגרת עבודתה אצל הנתבעת כל הדרכה בתחום זה של הרמת חולה ממיטתו ובכך לא מילאה הנתבעת את חובתה כמעביד לדאוג לבריאות ובטיחות של עובדיו. נראה שהתובעת לא קבלה הדרכה בתחום זה גם בבתי אבות ובמוסדות שיקום שעבדה קודם לכן ככח עזר.
אינני מקבל האמור בחוות דעתו של ד"ר י. וינר כי במקרה שבפני
נו היה צורך להשתמש במנוף לצורך הרמת החולה ממיטתו שכן התובעת לא הוכיחה שמדובר בחולה שמשקלו חורג ויוצא דופן ואף לא הוכח שמדובר בחולה שנתון במצב שאינו מסוגל לשתף פעולה. אני סבור שהשימוש באמצעי זה של מנוף להרמת חולה, הוא רק במקרים חריגים ויוצאי דופן.

7. כדי לקבוע אם במקרה שבפני
נו קיימת אחריות הנתבעת בעוולת הרשלנות יש להוכיח שנתקיימו יסודות העוולה כולל הפרת חובת הזהירות עפ"י סעיף 36 לפקודת הנזיקין (נוסח משולב) תשכ"ח 1978 הקובע כי חובת הזהירות "מוטלת כלפי כל אדם וכלפי כל נכס, כל אימת שאדם סביר היה צריך באותן נסיבות לראות מראש שהם עלולים, במהלכם הרגיל של הדברים, להיפגע ממעשה או מחדל...".
אין עוררין על כך שבמקרה שבפני
נו שמתקיימים יחסים של עובד ומעביד קיימת מצד הנתבעת, חובת זהירות מושגית כלפי התובעת, אך היא אינה מספקת כדי שיתמלאו היסודות של עוולת הרשלנות. מתעוררת השאלה האם קמה לנתבעת גם חובת זהירות קונקרטית כלפי הנתבעת בארוע הנדון שגרם לה פגיעה בעמוד השידרה, כלומר האם הנתבעת יכלה וחייבת הייתה לצפות התרחשותו של הנזק שנגרם לתובעת.
למרות האמור בחוות דעתו של ד"ר א. צ'צ'יק (מומחה מטעם ביהמ"ש) כי סוג זה של פעילות בהרמת חולה מהמיטה אינו גורם בדרך כלל לתוצאות שנגרמו לתובעת, אני סבור שלאור העקרון של "הגולגולת הדקה" והפסיקה לאחריות מוגברת של מעביד כלפי פעולות המוטלות על עובדו, ולאחר שבחנתי הראיות שהובאו בפני
אני סבור שהתובעת הניחה תשתית ראייתית מספיקה להוכיח קיומה של חובת זהירות קונקרטית, כי על הנתבעת היה לצפות מראש שללא הדרכה ספציפית על הרמה נכונה של חולה מהמיטה יש בפעולה זו משום סכנה של פגיעה בעמוד השידרה של התובעת. בעניין זה אני מסתמך על עדות מומחה לרפואה תעסוקתית, ד"ר א. וינר, בדבר החובה לתת לעובדים הדרכה מקצועית על שיטת הרמה רצויה של חולים במיטה או מהמיטה כדי למנוע נזקים בעמוד השידרה. עמדתו זו על החשיבות בהדרכה נאותה, נתמכת גם על ידי ד"ר דן ברק, מומחה לרפואה תעסוקתית מטעם הנתבעת.
הוכח שהנתבעת לא נתנה לתובעת ולעובדים אחרים את ההדרכה הנדרשת בתחום זה וכך גם עולה מדברי עדת ההגנה, תמרה פרץ, שהיתה בעת הארוע סגנית אחות אחראית במח' האורטופדית של בי"ח העמק שבבעלות הנתבעת.
משהוכחה קיומה של חובת הזהירות המושגית והקונקרטית של הנתבעת כלפי התובעת והפרת חובות אלה, התוצאה היא שהנתבעת אחראית לקרות התאונה ותוצאותיה.

8. אשם תורם
המומחה הרפואי מטעם ביהמ"ש, ד"ר א. צ'צ'יק קבע בחוות דעתו כי מצבה הרפואי ונכותה של התובעת נגרמו כתוצאה מהתאונה (הרמת חולה ממיטתו) למרות שסוג זה של פעילות אינו גורם בד"כ לתוצאות שכאלה ואף ש"יתכן כי היה (לתובעת-ח.ש) רקע אורגני קודם (בליטות דיסק) אשר לא גרם לתופעות קליניות.
על יסוד דבריו אלה של ד"ר א. צ'צ'יק, אני סבור שהנתבעת נושאת באשם תורם ממשי לתאונה ותוצאותיה עפ"י המבחן של "מידת האשמה" ובענין זה נקבע בע.א 417/81 מלון רמדה שלום נ' אליהו אמסלם (פד"י ל"ח 1, עמ' 72, 81) כדלקמן:
"עיקרו של המבחן הוא בהצבת מעשי הרשלנות של המזיק והניזוק זה מול זה, כדי להשוות ולהעריך, מבחינת האשמה המוסרית את מידתם ומשקלם של מעשיו ומחדליו של כל צד. מידת האשמה המוסרית עולה בעיקר מתוך בחינת התנהגותם של הנוגעים בדבר במקרה הקונקרטי, אשר נדון בפני
ביהמ"ש, אם כי לעיתים יזדקק ביהמ"ש למבחן חיצוני, המפנה את רמתו של האדם הסביר".
בבואו של ביהמ"ש לקבוע את מידת האשם התורם של העובד (התובעת) בוחן הוא את הסיכון שנטל על עצמו העובד, במנותק מהסיכון אותו יצר המעביד בהתרשלותו . במקרה שבפני
נו הוכח עפ"י תעוד רפואי ומסמכי המל"ל שלתובעת עבר רפואי בעמוד השידרה ולקתה לסרוגין במשך כ-10 שנים לפני התאונה הנדונה מכאבי גב אקוטים בגב התחתון וגם מבעיות בעמוד השידרה כתוצאה מהרמת חולה במסגרת תאונות עבודה בבתי אבות סיעודיים בהם עבדה בעבר ככח עזר. היא הכירה היטב את העבודה והמאמץ הפיזי הדרוש ברמת חולה ממיטתו ולמרות זאת לא מצאה לנכון להודיע לתובעת, בעת שנתקבלה לעבודה, על עברה הרפואי בתחום כאבי הגב ועמוד השידרה שהיה לה בעבר בעקבות הרמת חולה במקומות עבודה קודמים.
אילו התובעת היתה מוסרת לנתבעת את האמור לעיל יתכן והיו פוטרים אותה מהרמת חולה, או שהיו מעמידים לרשותה לצורך הרמת חולה עזרה של עובד שלישי ולא מסתפקים בעזרה שניתנה לה ע"י אחות במחלקה או שהיו נותנים לה הדרכה על הרמת חולה בצורה נכונה כדי למנוע פגיעה בעמוד השידרה.
לפיכך, אני סבור שהאשם התורם של התובעת הוא בשיעור של 30%.

9. הנזק -

9. א. נזק לא ממוני של כאב וסבל -
עקב התאונה נזקקה התובעת לעבור ניתוח של כריתת דיסק וקיבוע בהרדמה כללית והמל"ל קבע תקופת אי כושר מלא לעבודה (נכות של 100%) למשך 8 חודשים ולאחר מכן נכות רפואית של 20%. התובעת ממשיכה לחוש בכאבים ולסבול ממגבלה בתנועות הצוואר. יש בכל האמור כדי להצביע על מידת הכאב והסבל שנגרמו לתובעת ועל הפיצוי המגיע לה בגין כך תוך זיקה ואבחנה לענין גובה הפיצויים עפ"י חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים ובהתחשב בפסיקה בענין זה.
לפיכך הפיצוי המגיע בגין כאב וסבל משוערך להיום והוא בסך של 75,000 ₪.

9. ב. הפסד השתכרות בעבר -
חישוב הנזק של הפסד השתכרות בעבר יש לעשותו בהתאם לנכויות הזמניות שנקבעו ע"י המל"ל, דהיינו 8 חודשים של הפסד השתכרות מלא (מיום התאונה ועד 31.1.99) ולאחר מכן הפסד השתכרות של 30%.
לפיכך, מגיע לתובעת פיצוי בגין הפסד השתכרות בעבר, מחושב להיום לפי תוכנת משערכת, סך של -.154,937 ₪.

9. ג. הפסד השתכרות בעתיד-
התובעת ילידת 1963 ומשכורתה המשוערכת להיום היא 5,643 ₪.
עפ"י חישוב של הפסד השתכרות בשיעור של 30%, כולל מקדם ההיוון מגיע לתובעת הפסד השתכרות בעתיד עד הגיעה לגיל 67 הוא סך של -.292,380 ₪ .
לא הובאו ראיות לענין הסדרי הפנסיה אצל הנתבעת, אך עפ"י טופס 106 ותלושי המשכורת שהוגשו הוכח כי בתקופת עבודה הופרשו עבור הנתבעת כספים למטרה זו. עפ"י הסכומים החודשיים שבתלושי המשכורת שהופרשו אני סבור שמגיע לתובעת פיצוי על הפסד זכויות פנסיה בהערכה גלובלית של 5% מהפסד השתכרות בעתיד, דהיינו סך של -.14,619 ₪.

9. ד. עזרת צד ג' בעבר ובעתיד-
אני סבור שמגיע לתובעת פיצוי גלובלי בגין עזרת צד ג' בעבר בסך של 32,000 ₪ לתקופה בעבר של אי כושר מלא שהוכרה לה ע"י המל"ל.
אני דוחה התביעה לפיצוי בגין עזרת צד ג' לתקופה בעבר ובעתיד שהוכרה לתובעת נכות רפואית של 20%.

9. ה. הוצאות -
לאור תוצאות המשפט מגיע לתובעת החזר מחצית הוצאות ששילמה עבור מומחים רפואיים מטעמה והחזר מלא של הסכום ששילמה למומחה רפואי מטעם ביהמ"ש בתוספת ריבית חוקית והפרשי הצמדה.
לפיכך, הסכום המגיע לתובעת בגין ההוצאות הנ"ל הוא בסך של 8,769 ₪.

9. ו. ניכויים -
מטעם הנתבעת הוגשה חוות דעת של האקטואר שי ספיר הקובע כי שולמו בעבר וישולמו בעתיד לתובעת תגמולים מהמל"ל בסכום של -.314,248 ₪ וסכום זה מהוון ומשוערך ליום חוות דעתו, 2.1.02.
מטעם התובעת הוגשה חוות דעת של מנהל חשבונות מוסמך, יצחק הורינג, כי הסכום ששולם בעבר לתובעת ע"י המל"ל וישולם לה בעתיד בגין קצבת נכות מעבודה (כולל היוון ושיערוך ליום חוות דעתו 30.10.03) הוא בסך של -.240,580 ₪.
מנהל החשבונות יצחק הורינג העיד בביהמ"ש ונחקר על חוות דעתו. מפאת מחלתו לא הגיע האקטואר שי ספיר להחקר על חוות דעתו והיא הוגשה בהסכמת ב"כ התובעת.
אני מחליט להסתמך על חוות דעתו של האקטואר שי ספיר שהוא מוכר כמומחה מוסמך ומקובל בבתי משפט ושוכנעתי שהוא לקח בחשבון את כל הנתונים הנדרשים לצורך החישוב האקטוארי שערך, כולל בסיס החישוב במל"ל לענין תגמולים וקיצבאות זיקנה.
לעומת זאת המומחה מטעם התובעת , יצחק הורינג הוא מנהל חשבונות מוסמך, אך אין לו הכשרה והסמכה כאקטואר ולא שוכנעתי שיש לו הכישורים והנסיון לחשב כראוי הכשרה ומומחיות לחשב כראוי את הסכומים שיש לנכות מהפיצוי המגיע לתובעת בגין תשלומים בעבר ובעתיד שישולמו לתובעת ע"י המל"ל.

10. התוצאה והפיצוי-
א. לאור האמור לעיל, הפיצוי המגיע לתובעת הוא כדלקמן:
א.1 בגין נזק לא ממוני של כאב וסבל סך -.75,000 ₪.
א.2 בגין הפסד השתכרות בעבר סך -.154,937 ₪.
א.3 בגין הפסד השתכרות בעתיד סך -.292,380 ₪.
א.4 בגין הפסד זכויות פנסיה סך -.14,619 ₪.
א.5 בגין עזרת צד ג' בעבר סך -.32,000 ₪.
א.6 בגין הוצאות למומחים רפואיים סך -.8,769 ₪.

ב. מהסכום הכולל של 10.א. הנ"ל יש לנכות בגין תשלומים של מל"ל בעבר ובעתיד
סך של -.314,248 ש"ח.

ג. מהסכום עפ"י סעיף 10.ב. הנ"ל יש לנכות 30% בגין אשם תורם של התובעת.

ד. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סכום המגיע עפ"י האמור בסעיף 10 א',
ב', ג' דלעיל בצרוף אגרת ביהמ"ש ושכ"ט עו"ד בשיעור של 18% + מע"מ כחוק.
הסכום הנ"ל ישולם לתובעת תוך 21 יום שאם לא כן ישא תוספת של ריבית חוקית והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום כ"ז בתמוז, תשס"ה (3 באוגוסט 2005) בהעדר הצדדים.

ח. שילוני
, סגן נשיא

אורית ג.








א בית משפט שלום 28767/99 פחימה ציונה נ' קופת חולים כלית של עובדי ההסתדרות -מרכז רפואי העמק עפולה (פורסם ב-ֽ 03/08/2005)












להסרת פסק דין זה לחץ כאן