אפי פלדות בע"מ - אליעד (א.מ.) פרויקטים בע"מ, יעקב מזוז

 
אפי פלדות בע"מ - אליעד (א.מ.) פרויקטים בע"מ, יעקב מזוז
תיקים נוספים על אפי פלדות בע"מ | תיקים נוספים על אליעד (א.מ.) פרויקטים בע"מ, יעקב מזוז

4378/98 א     08/08/2005




א 4378/98 אפי פלדות בע"מ נ' אליעד (א.מ.) פרויקטים בע"מ, יעקב מזוז




101
בתי המשפט
א 004378/98
בית משפט השלום רחובות
08/08/2005
תאריך:
בפני
: כבוד השופט גדעון ברק

אפי פלדות בע"מ

בעניין:
התובעת
עו'ד גדות
על ידי ב"כ:
נ ג ד
1 . אליעד (א.מ.) פרויקטים בע"מ

2 . יעקב מזוז
הנתבעים
עו'ד גלוסקה

על ידי ב"כ:

פסק דין
1. תחילתו של דיון זה, בהגשת בקשה לביצוע 4 שיקים, שהגישה התובעת כנגד הנתבעים בתיק הוצל"פ 4-97-06065-21 שנפתח ביום 30.3.97 בלשכת ההוצל"פ ברחובות.
כל אחד מארבעת השיקים הינו ע"ס 20,811 ₪ וז"פ: 31.9.96, 31.2.97, 31.4.97 (כל אחד מהתאריכים הנ"ל אינם מופיעים בלוח השנה) ושיק שז"פ 31.3.97 וכך נפתח תיק ההוצל"פ הנ"ל על סכום כולל של 83,244 ₪. (השיקים המקוריים הוגשו וסומנו ת/4 עד ת/7). אין חולק כי השיקים שהוגשו לביצוע הם חלק מסדרה של 12 שיקים, וכ"א מהם היה על סך 20.811 ₪, כאשר ז"פ של השיק האחרון היה 31.4.97.

2. הנתבע 2, מר יעקב מזוז
(להלן: "הנתבע"), שהינו אחד ממנהליה של אליעד (א.מ) פרויקטים בע"מ (להלן: "הנתבעת") הגיש התנגדות לביצוע השיקים הנ"ל, בשמו ובשם הנתבעת ובהתנגדות זו העלה, בין היתר, את הטענות הבאות:

א. הנפרעת של השיקים היא חברת שש"ר (להלן:"ששר") , אשר הוציאה חשבוניות של שתי חברות: שש"ר חברה לסחר ופיתוח בע"מ (להלן:"חברה לסחר") ו-שש"ר פלדות וברזל מקצועי (1995) בע"מ (להלן:"ששר פלדות").
ששר פלדות החליפה את שמה ל- אפי פלדות בע"מ
(להלן:"התובעת") והתובעת הוסיפה, ללא רשות, לאחר השם שש"ר את המלים "פלדות וברזל מקצועי 1995 בע"מ".
המגעים של הנתבעת היו עם עמוס ארביב, שהיה מנהלן של שתי החברות (להלן:"ארביב"), ומבחינת הנתבעת לא היה הבדל בין שתי החברות וגם ארביב התייחס אליהן כאל גוף אחד.

ב. על התובעת להשיב ו/או לקזז מהסכומים המגיעים לה את הסכומים בגין סחורה שנלקחה שלא כדין וללא הסכמת הנתבעים או מי מטעמם, הוחזרה סחורה פגומה לתובעת מבלי שהנתבעים יקבלו זיכוי ו/או סחורה חלופית במקומה וגם קיים פער בחישובי שער הדולר, כאשר בסופו של דבר מתברר כי הנתבעים שילמו בשל כך ביתר - הכל כפי שעוד יפורט להלן.

ג. בעדותו בבית המשפט, מסכם הנתבע את הגנת הנתבעים באומרו שאין הנתבעים חייבים לתובעת - זאת בשל שלש סיבות : האחת :ארביב נכנס לחצר הנתבע ולקח את החומר כשהוא דורש עליו כסף למעשה, השניה: בחשבונית הוגש שער מטבע הרבה יותר גבוה מהשער היציג לפי הפירוט שפורט בתצהירו והשלישית : התובעת לא זיכתה את הנתבעת בחומר שהוחזר לה. (ראה בעמ' 35 לפ')

3. א. תיק זה נפתח בשנת 1998 והדיון בו החל בתחילת שנת 1999 ובסופו של הדיון לאחר שמיעת העדים,הגיעו באי כח הצדדים לשתי הסכמות,(כמפורט להלן) שהיה בהן - למעשה- לסיים את ההליך המשפטי מוקדם ככל האפשר:

א) בתאריך 6.5.02 ,לאחר שכל אחד מב"כ הצדדים הכריז "אלה עדי", הגיעו להסכמה לפיה ימנה בית המשפט מומחה-רואה חשבון- אשר יברר את ההתחשבנויות בין הצדדים, כפי שעולה מכתבי הטענות.
בתאריך 9.5.02 ניתנה החלטה על מינוי רואה חשבון - כפי שהסכימו ב"כ הצדדים - ובאותה החלטה אף ניתנו הנחיות לרואה החשבון מה וכיצד עליו לערוך את ההתחשבנות, בהתחשב בזיכויים ובהתחשב בהסכמות באי כח הצדדים. (ראה עמ' 87 לפ', ועמ' 89 לפ').
ב) לאחר שכל החומר-כולל חוות הדעת של רואה החשבון- כבר היה מצוי בתיק בית המשפט, הסכימו ב"כ הצדדים - ביום 16.10.02- להסמיך את בית המשפט ליתן

פסק דין
לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט(נוסח משולב),התשמ"ד-1984(להלן:"החוק") וגם הוסכם,שבמסגרת פסק הדין יתייחס בית המשפט גם לאמור בחוו"הד ויחליט האם מגיע לנתבעת הסכום שנקבע על ידי המומחה הנ"ל או האם מגיע לתובעת סכום שנקבע על ידי המומחה, כלומר, בית המשפט רשאי להחליט אם מגיע לנתבעים הסכום על פי חוות הדעת - הגם שענין זה לא היה מעיקרי התביעה.
מהאמור לעיל, לא משתמע כפי שציין ב"כ הנתבעים בסיכומיו כאילו:"בית המשפט הוסמך בהסכמה לפסוק לטובת הנתבעים את הסכום שננקב בחוות דעת המומחה על אף שלא הונחה בפני
ו תובענה מטעמם" (ראה סעיף 6 לסיכומי ב"כ הנתבעים-ההדגשה שלי - ג.ב.).
בענין זה מסכים אנוכי לטענה שהועלתה על ידי ב"כ התובעת בסיכומי התגובה כי אין להבין את הכתוב כפי שפירש זאת ב"כ הנתבעים, אלא שהמשמעות היא, שאם בית המשפט יגיע למסקנה, שמגיע סכום כלשהו לנתבעים, הרי שגם במסגרת תביעה זו אפשר יהיה להחליט על כך.
בית המשפט גם התיר - לבקשת ובהסכמת ב"כ הצדדים - כי כל צד יגיש סיכומים קצרים.

ב. כך ולאור ההסכמות הנ"ל, ניתן ביום 25.12.02 פסק הדין ולמרות שהצדדים הסמיכו את בית המשפט ליתן פס"ד על פי סעיף 79א לחוק, בכל זאת לא הסתפקתי במתן

פסק דין
קצר ללא נימוקים, אלא שבגוף פסק הדין ציינתי בפירוש כי :"על אף שלא חלה עלי חובת ההנמקה, מצאתי לנכון להביא העקרונות העיקריים העומדים ביסוד מסקנתי הנ"ל - הכל כפי שיפורט בהמשך".
גם ב"כ התובעת ציין בסיכומיו מיום 24.5.05 כי אכן פסק הדין מיום 25.12.02 היה מנומק. (ס' 8 לסיכומים - ההדגשה במקור).
ואכן, בהמשך הבאתי אותם נימוקים אשר הביאו אותי אל המסקנה ואל התוצאה כפי שהגעתי באותו

פסק דין
. (ראה עמ' 95 לפ')

ג. א) הנתבעים,אשר קודם לכן הסכימו ליתן פסק הדין לפי סעיף 79א לחוק,
הגישו ערעור על פסק דיני לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ע"א 1288/03).
בסופו של דבר,הדיון בערעור לא התקיים לגופו של ענין, אלא, שביום 21.12.04 שוב הגיעו הצדדים להסכם לפיו: פסק הדין מיום 25.12.02 יבוטל, התיק יחזור לבית המשפט ברחובות ויתנהל דיון לא לפי
סעיף 79א, אלא לגופו של ענין.
האמת היא, שלא ירדתי לסוף דעתם של ב"כ הצדדים ובמיוחד לסוף דעתו של ב"כ הנתבעים,אשר הגיש את הערעור ובסוף הסכים, כפי שהסכים בבית המשפט המחוזי.
הרי הצדדים עצמם, הם הם אשר הסמיכו את בית המשפט ליתן

פסק דין
לפי סעיף 79א' לחוק ובפסק הדין כבר התייחסתי גם לגופו של ענין - למרות שלא הייתי חייב לעשות כן ולכן לא מובן לי פשר הגשת הערעור וגם לא מובנת ההסכמה הנוספת שניתנה בבית המשפט המחוזי.

ב) מכל מקום, משהוחזר כך התיק אלי נתתי ביום 2.3.05 החלטה כדלקמן:
"לאחר שעיינתי בפסה"ד של בית המשפט המחוזי, נראה לי כי אין עוד צורך לקיים דיון לגופו של עניין וליתן פס"ד שלא לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט אלא פס"ד עם נימוקים מפורטים" ועל החלטה זו ביקשתי את תגובת ב"כ הצדדים.

ג) (1) ביום 14.3.05 הגיש ב"כ התובעת תגובתו לאמור בהחלטה הנ"ל
וציין בה כי התובעת: "מסכימה כי יינתן על ידי בית המשפט הנכבד

פסק דין
עם נימוקים מפורטים, ללא צורך בקיום דיון נוסף לגופו של ענין, במטרה להביא לקיצור ההליכים ולסיום התיק הנ"ל".
(2) ביום 12.4.05 הגיש ב"כ הנתבעים את תגובתו ובה ציין כדלקמן:" על פי פסק הדין בערעור בוטל לחלוטין פסק הדין של בית המשפט קמא ולפיכך היו הנתבעים זכאים לכך שכל ההליך יחל מתחילתו.יחד עם זאת ולאחר עיון בחומר מבקשים הנתבעים להגיש סיכומי טענות בכתב בהתבסס על חומר הראיות והעדויות המצויים בפני
בית המשפט הנכבד".

(3) להודעה הנ"ל של ב"כ הנתבעים, הגיש ב"כ התובעת תגובה בה סבר שאין מקום להתיר לנתבעים הגשת סיכומים נוספים בכתב, תוך פירוט הסיבות להתנגדות זו.
יחד עם זאת, ציין ב"כ התובעת בתגובתו, כי אם יוחלט לאפשר לנתבעים להגיש סיכומים נוספים בכתב, הרי שיש ליתן גם לתובעת זכות להגיש סיכומי תשובה לסיכומי הנתבעים.

(4) בסופו של דבר, אפשרתי לכל צד להגיש סיכומים וכך הגיש ב"כ התובעת את סיכומיו, ב"כ הנתבעים הגיש סיכומים מטעמו וב"כ התובעת הגיש גם סיכומי תגובה מטעמה.

4. א. ב"כ הצדדים עשו תחילה את כל המאמצים לקצר ההליך המשפטי ולסיים את הדיון בתיק בהקדם האפשרי ולכן הסכימו למינוי מומחה, הסכימו למתן

פסק דין
על דרך סעיף 79 א' לחוק- ועל כך אף הודיתי להם בזמנו - וגם בבית המשפט המחוזי רצו הם לקצר וגם שם הסכימו לבטל פסק הדין, מבלי לשמוע את הערעור לגופו ולהחזיר התיק לבית המשפט וליתן

פסק דין
שלא על דרך סעיף 79 א לחוק, אלא

פסק דין
מנומק.
קיצור הדרך בשלבים הראשונים לא עמדה במבחן, שכן התנהלות הענינים מצביעה על כך כי הצדדים אמנם ביקשו לקצר, אך נמצאו מאריכים (במיוחד ב"כ הנתבעים) ובאופן כזה תיק שהיה יכול וצריך להסתיים בשנת 2002 נמשך עד לשנת 2005 עם הגשת סיכומים נוספים - אם כי עלי להודות לב"כ הצדדים על כך, שלפחות, חסכו מזמנם, מזמנם של עדים ומזמנו של בית המשפט, משהסכימו להסתפק בעדויות שכבר נשמעו ולא לשמוע את כל העדים מחדש.
ב. בכל ההליכים הנ"ל,קרי בהתמשכות ההליכים היו צריכים הנתבעים ובא כוחם לשקול אם באמת ראוי ורצוי להמשיך כך לנהל את ההליכים, אשר יכלו להסתיים בשנת 2002 והם נמשכים עד שנת 2005, כאשר אין לשכוח כי תיק ההוצל"פ נפתח בשנת 1997 והתיק האזרחי נפתח בשנת 1998.
באומרי כך, אין בכוונתי, חס וחלילה, לבקר צד זה או אחר על שיקול דעתו לנהל הליך כאוות נפשו,משום שרשאי כל צד לנסות ולהגיע לתוצאה, שנראית לו בנסיבות הענין וגם בדרך של הערעור, ברם ציינתי כך כי ממה נפשך: אם התביעה תדחה הרי שבוודאי שהנתבעים יצאו נשכרים, אך אם התביעה תתקבל או שתתקבל בחלקה, הרי שהסכום שיהיה על הנתבעים לשלם יהיה גבוה פי כמה לאור העובדה שעסקינן בתיק הוצל"פ משנת 1997 ואם יהיה חיוב הרי שהריבית והפרשי ההצמדה יחולו משנת 1997 ?!
מכל מקום, אני כשלעצמי, עושה את כל המאמצים לסיים תיק זה משנת 1998 בהקדם האפשרי מאז הגשת הסיכומים ולכן הנני נותן

פסק דין
זה בפגרה.

5. הגשת בקשה לביצוע השיקים מצביעה על כך כי עסקינן בעילה שטרית ולמעשה, טענת הנתבעים היא כשלון תמורה חלקי קצוב בסכום, כאשר לטענת הנתבעים עולה סכום הכישלון על סכומי השיקים שהוגשו לביצוע. זאת על שום מה ?

א. בחודש ספטמבר 1996, או סמוך לכך, לקחה ששר חזרה-ללא רשות- את הברזל המגולוון שסיפקה לנתבעת, זאת מחצר פרטית של הנתבע , שהכיל את כל החומר שסופק בחשבונית 1212 מיום 30.11.95 ע"ס 49,744 ₪ וחשבונית 1243 מתאריך 1.12.95 ע"ס 37,495 ₪ ובסה"כ 87,239 ₪.
לכן, היות ששווי הסחורה שנלקחה עולה על סך 87,000 ₪ ביטלה הנתבעת את השיק מס' 230 ובעקבות כך התחייב ארביב להחזיר את החומר המגולוון שנלקח.
לאור התחייבותו של ארביב להחזיר חומר, שילמה הנתבעת את השיקים שנועדו לפרעון מאוקטובר 1996 ועד ינואר 1997.
לאחר שששר לא עמדה בהתחייבויותיה ולא החזירה את הפח המגולוון, בוטלו יתר השיקים כדין.

לכן יש להפחית מהסכום שהנתבעת היתה צריכה לשלם לששר את מלוא הסכום של החשבוניות 1212, 1243 הנ"ל בשווי של 87,239 ₪, כך שבסופו של דבר בוטלו השיקים כדין והנתבעת לא חייבת מאומה לששר, אלא שעוד מגיעה לנתבעת יתרה בסך 26,000 ₪.

ב. בתאריך 12.12.96 הוחזרה לששר סחורה ומששר התקשרו והודיעו שהסחורה שהוחזרה היא פח 3 מ"מ ולא כפי שרשום בתעודת המשלוח.
הוחזרה סחורה במשקל של 10,068 ק"ג כאשר עלות טונה של פח שחור, על פי החיוב של ששר היא 370 דולר ובאופן הזה מגיע שווי הסחורה שהוחזרה לסכום בש"ח של 13,586ש"ח (לפי שער יציג של 3.117 ₪ לדולר).
הנתבעים לא קיבלו כל זיכוי ו/או סחורה חלופית תחתיה.

ג. בהמשך תצהירו מפרט הנתבע חישוב שנעשה על ידי ששר ולטענתו חייבה
ששר את הנתבעת בסכומים לפי שער לא נכון ובגין כך מגיע לנתבעים החזר
בסך 8,831 ₪ - סכום ששולם ביתר בשל הפרשי שער דולר. (ראה סעיף 7 לתצהיר נ/1).

6. עברתי שוב על כל העדויות, הן כפי שנמסרו על ידי העדים בבית המשפט והן בתצהירי העדות ובמסמכים שהוגשו במהלך המשפט ועיינתי שוב בכל 99 עמודי הפרטיכל וכמו כן עיינתי בסיכומי ב"כ הצדדים, הן אלה שהוגשו בעבר והן אלה שהוגשו בהווה ובסופו של דבר לאחר שבדקתי את כל הממצאים כפי שעלו במהלך הדיון-לא מצאתי שיש שוני במסקנה הסופית אליה הגעתי בפסק הדין מיום 25.12.02-הכל כפי שיפורט בהמשך פסק הדין.

7. אני מסכים לטענת ב"כ הנתבעים כי משבוטל פסק הדין על ידי בית המשפט המחוזי, הרי שהוא איננו קיים עוד והדיון מתחיל מבראשית למעט העובדה שהראיות כבר נשמעו ועל פי הסכמת ב"כ הצדדים אין עוד צורך לשמוע ראיות מחדש.
לכן, מאחר ופסק הדין מיום 25.12.02 בוטל וכבר לא קיים, אתן

פסק דין
חדש, תוך פירוט נימוקים , כפי שאלה עלו במהלך הדיון וכפי שהתרשמתי מעדויות העדים ומחוות הדעת של רואה החשבון.
8. א) ארביב מסביר בעדותו כיצד נוצר החוב, כאשר לדבריו נשלחו מדי פעם לנתבעת,
בהתאם לדרישתה,סחורות וחומרי גלם ופעם לתקופה מסויימת נפגשו הצדדים והתובעת קיבלה את התמורה בשיקים. (ראה עמ' 3 לפ',ש'18-21).
השיקים שניתנו על ידי הנתבעת נפרעו, עד שבשלב מסויים התעוררו בעיות בין הנתבע ואחיו - בעיות שהביאו לקשיים כספיים ובעקבות כך החלו לחזור שיקים של הנתבעת.
על פי בקשת הנתבע, נאותה התובעת להמתין עם פרעון השיקים, כאשר בינתיים על אף ששיקים לא נפרעו, המשיכה התובעת לספק לנתבעת חומר גלם לעבודה.
מאחר והנתבע לא עמד בהבטחותיו לשלם השיקים, הפסיקה התובעת לספק סחורה לנתבעת.
עוד מציין ארביב, כי ההסכם נחתם היות והנתבע לא יכול היה לעמוד בשיקים שהיו עתידיים להיפרע ורצה לסכם את כל החשבון. לכן, החליטו להתישב ועשו הסכם לאחר ששיקים שקודם לכן חוללו כובדו לאחר מכן. (עמ' 28 לפ',ש' 13-15).

ב) ביום 25.4.96 לאחר דין ודברים הגיעה ששר פלדות להסכם עם הנתבעת - באמצעות הנתבע - (להלן:"ההסכם" -ת/1) ובהסכם זה הוסכם על קיום חוב פתוח עבור חודשים מרס,אפריל 1996 בסך 107,194 ₪ ובנוסף לכך היו בידי ששר 4 שיקים בסך כולל של 142,539 ₪, כמפורט בהסכם (שיקים, שז"פ 21.4.96, 2.5.96, 21.5.96, 21.6.96) ובאופן כזה הגיע החוב של הנתבעת לששר פלדות לסך כולל של 249,733 ₪.
בהסכם הנ"ל נקבע כי הסכום הנ"ל ישולם ב-12 שיקים שווים ורצופים בסך של 20,811 ₪ כ"א.
כמו כן צויין בהסכם כי 12 השיקים הנ"ל באים במקום השיקים המפורטים בהסכם - שסכומם הכולל 142,539 ₪- הנמצאים בידי ששר וששר התחייבה להחזיר את 4 השיקים הנ"ל תוך כשבוע ימים מיום חתימת ההסכם.
למעשה, מי שחתם על ההסכם ת/1 הוא אלי, בנו של הנתבע (להלן:"אלי") (ראה עמ' 60 לפ',ש' 17-18), אך החתימה נעשתה בהסכמתו המלאה של הנתבע.
ביום 1.8.96 חתם הנתבע ואישר, בגוף ההסכם קבלת 4 השיקים המפורטים בהסכם. (ראה ת/1).

ג) אלי מאשר כי חתם על ההסכם -ת/1-(עמ' 60 לפ',ש' 17-18) ומתאר כיצד הגיע לחתום על ההסכם לפי בקשת הנתבע. הוא קיבל טלפון מהנתבע , אשר ביקש ממנו להגיע למשרד ובמשרד היו הנתבע וארביב. ההסכם היה כבר מוכן והיו גם שיקים.הנתבע ביקש מאלי לחתום על ההסכם וגם על השיקים ואלי מילא אחר בקשת הנתבע וחתם הן על ההסכם והן על השיקים, אך חתם מבלי לבדוק נתונים. ( עמ' 60 לפ',ש' 20-25 ועמ' 61 לפ',ש' 8-12).
עוד מעיד אלי כי בעת שחתם על ההסכם או על השיקים, לא נעשו בנוכחותו חישובים ולא דיברו איתו על חישוב כלשהו. פעולתו הסתכמה בכך שהנתבע
אמר לו לחתום והוא חתם וארביב קיבל מיד את השיקים לידיו. (עמ' 60 לפ', ש' 20-27). הנתבע מאשר כי אכן הזמין את אלי לחתום על ההסכם ועל השיקים. (עמ' 84 לפ',ש'5).

ד) (1) ארביב אמנם לא זוכר מתי באמת נחתם ההסכם, אך הוא מניח שהוא נבנה ביום 25.4.96 ונחתם יותר מאוחר ולא זוכר מתי. (עמ' 27 לפ',
ש' 18-22 ועמ' 28 לפ', ש' 31-32).
מדברי הנתבע עולה כי ההסכם אכן נחתם ביום 25.4.96 משום שהנתבע מתאר כיצד קבע לשבת עם ארביב ולהתחשבן והנתבע גם מעיד על כך כי ארביב הגיע עם כרטיס יתרת חובה נכון ליום 23.4.96 (הוא המסמך
חנ/1) ולאחר מו"מ ולאחר שיחה סוכם כיצד להתייחס לשיקים שישנם אצל ארביב והגיעו לסכום החוב ולחלוקתו לתשלומים כפי שמופיעים בהסכם ת/1.
הנתבע גם מציין כי יומיים לפני ה-25.4.96 התקשר אליו ארביב ואמר לו שעושים בעיות ולא משלמים לו כסף ויש לו שיקים שחוזרים ורוצה לבוא לסגור את כל הענין ויש גם חוב פתוח.
הנתבע הסכים לשבת עם ארביב על כל החשבון, ולדבריו הסכים
לא לשבת מבחינה חשבונאית אלא מבחינה מה חייבים לו ומה לא חייבים לו.

אם סיכמו כך הצדדים לשבת על כל החשבון מבחינה מה חייבים ומה לו חייבים, מדוע ההסתייגות הזאת של הנתבע, שהם קבעו לשבת אך לא מבחינה חשבונאית ? מה זה לשבת על כל החשבון מה חייבים ומה לא חייבים אם לא בחינה חשבונאית? (ראה בעמ' 81 לפ',ש' 18-21).
הנתבע מעיד גם, כי בעת שישב עם ארביב לא ידע על כמה נתונים שהיו לא נכונים בחשבונות שלו ואילו היה יודע, ההסכם לא היה נחתם וגם היה מקזז לו את סכומי החובה שהוא חייב. זה נודע לו יותר מאוחר.
עמ' 81 לפ',ש'21-27).
הנתבע אף מוסיף ואומר, שהוא לא יודע אם מישהו קרא את ההסכם. (עמ' 82 לפ',ש'1-2), וכי הוא ישב עם ארביב לבד בלי אלי, לא בדק חשבוניות ויצא מתוך הנחה שאם ארביב מגיע עם מסמך מרוכז ביתרה כזו וכזו אז החשבונות האלה בדוקים - מאושרים. (עמ' 82 לפ',ש' 6-8).

(2) הנתבע לא יכול עתה להישמע בטענה כי לא קרא את ההסכם וכי יצא מתוך הנחה זו או אחרת.
הלכה היא,כי אדם מוחזק כמי שיודע את תוכנו של מסמך שעליו הוא חותם ולא תישמע מפיו הטענה שלא כך הם פני הדברים מן הטעם שאין הוא מסוגל לקרוא את המסמך מסיבה כלשהי.
אם באדם שאינו מסוגל לקרוא כך, קל וחומר באדם-כמו הנתבע ואלי - אשר יודעים לקרוא .
חזקה על מי שחותם על הסכם,שהוא קרא ויודע את תוכנו וחזקה עליו שהוא הבטיח שתוכנו של המסמך יובא לידיעתו ויובהר לו וגם חזקה
על הנתבע כי היה ער לאותה התחשבנות שנעשתה עמו בטרם נחתם ההסכם. (ראה ע"א 2119/94 צפורה לנדאו נ. ברוך וין, פד"י מט (2)
77, 84).
מי שחתם ומבקש לשלול את האמור במסמך, מוטל עליו נטל כבד לשכנע שלא כך הם פני הדברים.
הנתבע לא עמד בנטל זה.

(3) טענתו של הנתבע על כי בעת חתימת ההסכם לא היה מודע לפרטים או שלא ידע כמה נתונים שהיו לא נכונים בחשבונות - לא יכולה להישמע .
בהתיחס לתעודת המשלוח 396, אומר הנתבע, כי לא ידע על חומר שנלקח על ידי ארביב, משום שאם היה יודע היה ישר מחשב את החשבון ומוריד אותה מהחשבונית. (עמ' 82 לפ',ש' 13-15).
אני לא מאמין לנתבע, שהוא לא ידע, השיחה אמנם היתה עם אלי אך אלי עדכן את הנתבע בכל ענין שהיה לו עם ארביב.
כל שהיה על הנתבע לבדוק ולברר, היה צריך להיעשות בטרם חתם על ההסכם ובטרם נתן שיקים חלופיים לכיסוי החוב, ומשנחתם ההסכם לאחר ישיבה משותפת וליבון החשבון - אין מקום לשמוע טענתו של הנתבע. לא שמעתי בעדויות כי ההסכם נחתם תחת לחץ או שלא ניתנה לנתבע שהות לבדוק את נכונות החשבון.

(4) רק לאחר הישיבה המשותפת ועריכת החישובים - רק אז ביקש הנתבע מאלי לחתום על ההסכם ולחתום על השיקים לאחר שעוד קודם לכן נתבקש מר פרג'ון שמעון,שהיה מנהל החשבונות של הנתבעת (להלן:
"מר פרג'ון") (עמ' 36 לפ') לכתוב את 12 השיקים ומסירתם לארביב. (עמ' 53 רישא לפ').
מר פרג'ון מעיד כי השיקים נרשמו ביום 25.4.96 ועל הספח יש תאריך נתינה ותאריך זמן פרעון. לדבריו, רשום על כל השיקים 25.4.96 (עמ' 36 רישא לפ').
מר פרג'ון מעיד גם, שהוא נתבקש לרשום 12 שיקים על סכומים שווים וכתב השיקים לפי הוראות הנתבע וארביב בא לקחת אותם כדי שיחתמו עליהם. (עמ' 53 לפ').
מעניין לציין, כי מר פרג'ון היה מנהל החשבונות של הנתבעת ולכן מפליא כיצד זה לא נעזר הנתבע במר פרג'ון לעבור על ההתחשבנות או החשבונות בטרם נחתם ההסכם.
(5) קבעתי כך לגבי ההסכם משום שיקול דעתי ומשום קביעה משפטית ועובדתית ולא בשל אמירתו של ב"כ התובעת : "אל לו לבית המשפט..לשנות את מסקנתו...". במקום המילים :"אל לו" אפשר היה להשתמש במלים כגון:"בית המשפט מתבקש שלא לשנות... - מה עוד שפסק הדין הקודם על ממצאיו בוטל.

ה) בעת שהנתבע מסר את השיקים לארביב, חתם הוא על גב השיק בתוך חותמת האומרת:" הנני ערב ערבות מוחלטת בון פור אוואל לתשלום הסכום הנקוב בשיק זה..." (ראה במקור השיקים המסומנים ת/4-ת/7).
שיק אחד נחתם על ידו ביום 12.5.96 ועל גבי 3 שיקים אחרים חתם ביום
25.4.96.

9. קיימת מחלוקת בין הצדדים אם 4 השיקים המסתכמים לסך 142,539 ₪ הוחזרו לנתבעים וגם מחלוקת היא מתי הוחזרו - אם בכלל הוחזרו - ברם , אין זו שאלה רלוונטית לאור העובדה שבגוף ההסכם נרשם המועד 1.8.96 כמועד החזרת 4 השיקים וגם מצויה חתימה של מקבל 4 השיקים הנקובים בסעיפים 1-4 להסכם (ת/1).
מכל מקום, הנתבע מאשר כי 4 השיקים הוחזרו לידיו- גם אם טען שהוחזרו לו באיחור. (עמ' 84 לפ',ש' 2-5).

10. א) בהמשך לאותו הסכם, שלחה התובעת אל הנתבעת חשבון בגין סכום הריבית שהצטבר בגין אי פרעון במועד - סכום המגיע לסך 26,297 ₪ (ראה ת/2).
לא רק שהנתבע סרב לשלם את סכום הריבית, אלא שגם החלו לחזור שיקים שניתנו על פי ההסכם.

ב) (1) מאחר והנתבע סרב לשלם, פנה ארביב אל אלי וזה אמר לארביב כי הנתבע לא מתכוון לשלם, ברם היות ונותרו כמה חבילות פח מגולוון מהחומר שסופק לנתבעת, הסכים אלי שארביב ייקח את החומר ויקזז מסכום החוב הכללי .(עמ' 5 לפ',ש' 15-17).
אלי מכחיש שנתן לארביב לקחת החומר וטוען כי אמר לדרור מזוז,בנו של הנתבע (להלן:"דרור"),שאם ארביב יחזור שלא יתן לו את החומר המגולוון ואין לו רשות מאלי לקחת דבר.
עם זאת, מעיד אלי כי אחרי יום יומיים כאשר הגיע למקום, שם היה מונח החומר, כבר לא מצא את החומר שרק לפני 3 ימים ראה אותו שם. אז הבין אלי כי ארביב לקח החומר.
אלי מעיד כי בראותם כי החומר איננו, התקשר הוא והנתבע אל ארביב וזה הודה שהוא לקח את החומר והתחייב להחזיר חומר חלופי. (מ' 61 לפ',ש' 18-27).
ארביב מאשר ומתאר בעדותו, כיצד הגיע למקום ומה הקשיים שהיו לו בלקיחת החומר, אך בסופו של דבר העמיס את חבילות הפח המגלוון אשר סופקו קודם לכן לנתבעת. (ראה בעמ' 5 לפ').

(2) כהן מאיר (להלן:"כהן") מעיד כי אכן הגיע למקום עם ארביב והעמיס את החומר על משאית שהביא. (עמ' 69 לפ').
כהן נשאל בשאלה הראשונה בחקירה הראשית האם הגיע למקום ביום 10.10.96 יחד עם ארביב עם משאית ותשובתו החיובית אמנם נרשמה, ברם שאלה היא כיצד ביום מתן העדות-21.10.01 יכול היה כהן לדעת את התאריך המדויק שהושם בפיו?
ואכן כאשר נשאל בחקירה הנגדית, איך הוא זוכר שהאירוע עליו מעיד היה דווקא באוקטובר 96', חזר בו והשיב:"אני לא זוכר. תבדוק, אני לא אמרתי" ובהמשך אמר:" לא זוכר אוקטובר ולא כלום. אל תכניס לי מילים לפה. אני נכנסתי למגרש, לקחתי את הפחים..."(עמ' 70 לפ',
ש' 23-27).
בכל זאת ולמרות שכהן הודה שהוא לא זוכר מתי היה האירוע, ממשיך הוא ומעיד כי הוא זוכר בגלל שטר המטען של ההובלה ההיא, כאשר שטר מטען כזה לא היה לנגד עיניו בעת מתן העדות וגם שטר מטען כזה לא הוצג. (עמ' 71 לפ',ש' 3-5).
כהן זוכר כי באותו יום הגיע עם משאית היכולה לקחת 14.5 טון. (עמ' 69 לפ',ש' 1-9).
הוא מעיד על בחור שהיה במקום ונתן להם להעמיס את החומר, לאחר שכהן השתמש במלגזה להעמסת החומר ולא היה מי שיתן להם תעודת משלוח ולכן הוציא שטר מטען שלו. (עמ' 69 לפ',ש' 15-21).
לא הוצג שטר מטען כזה הכולל בחובו את החומר שנלקח.
עוד מעיד כהן ואומר כי החבילות שהעמיסו היו זרוקות בחולות באיזושהי פינה ליד כל מיני גרוטאות, לא באריזות אוריגינליות, הפחים היו זרוקים בחולות ונאלץ לשים עמודים ולקשור את זה עם עוד סט כבלים ורצועות. (עמ' 69 לפ',ש'22-28 ועמ' 70 לפ',ש' 5-7).
למרות שכך אמר, הרי כאשר נתבקש לתאר איפה השטח - לא ידע לתאר זאת. (עמ' 70 לפ',ש' 8-9).
ארביב לא מעיד כי כך היה המצב בשטח וכך היו זרוקים הפחים בחולות.
כהן העיד כאילו זוכר טוב את האירוע והכל כאילו מול העיניים שלו (עמ' 69 לפ',ש' 27), אך בהמשך לא יכול היה לתאר את השטח והרבה במילים :"לא זוכר" בטענה כי זה הרבה שנים ואיך מבקשים ממנו לזכור? (עמ' 70 לפ',ש' 13-14).
כך, ולאור האמור לעיל, יש להתיחס בזהירות רבה לעדותו של כהן וספק בעיני אם באמת יכול היה לזכור האירוע של אותו יום.
לכן, אני מטיל ספק בעדותו של מר כהן בגין אותו תיאור שנתן כאילו כך נמצאו הפחים או כאילו אכן יכול היה לזכור את המקרה.

ג) כאשר אותו חומר הגיע לחצרה של התובעת, התברר כי החומר החליד ונפגם מהלחות בזמן שהיה בחצרו של הנתבע ועוד באותו יום שוחח ארביב עם אלי והודיע לו כי החומר החליד ולא ניתן להשתמש בו וארביב ביקש מאלי לסור אל התובעת כדי לבדוק את טענותיו של ארביב בדבר טיב החומר.
ארביב המתין לבואו של אלי במשך 3-4 שבועות, אך משלא הגיע לבדוק החומר, החליט ארביב למכור את החומר ובמחיר שנמכר, 27,165 ₪ - זוכה חשבונה של הנתבעת. (ראה חשבונית זיכוי ת/ 3 ועמ' 6 לפ').
11. א. טענת ב"כ הנתבעים היא שיש לזכות את הנתבעים בסכומים הבאים : 87,239 ₪ בגין הפח המגולוון, סך של 13,586 ₪ בגין הפח השחור, סך 3,974 ₪ בגין הובלות,משטחים ומשקל משטחים, וסך 8,831 ₪ בגין כספים שנגבו מהנתבעים ביתר עבור הפרשי שער הדולר.

ב. להלן אביא את נימוקיו של ב"כ הנתבעים להצדקת טענותיו ואתיחס לטענות אלו אחת לאחת, בהתיחס לעדויות, מסמכים ולטענות שכנגד של ב"כ התובעת.

12. א. הסכום של 87,239 ₪ בו יש לזכות את הנתבעים נובע, לטענת ב"כ הנתבעים, מכך שהתובעת לקחה חזרה פח מגולוון ללא רשות הנתבעים ושלא כדין.
סכום זה הוא תוצאת חיבור של סכום החשבונית 1212 ע"ס 49,744 ₪ וסכום החשבונית 1243 ע"ס 37,495 ₪.(ראה חשבוניות מב/14,מב/15 שצורפו לתצהיר הנתבע -נ/1).

ב. א) (1) אכן הוכח כי ארביב, באמצעות נהג, לקח פח מגולוון מחצרו של
הנתבע, אך לא הוכח כי נלקח כל הפח שסופק בזמנו בשתי החשבוניות הנ"ל.
לא הוכח כי הנתבעים לא עשו, בינתיים, שמוש בחומר עד שהוא נלקח על ידי ארביב.
ארביב מעיד כי אלי אמר לו, שנשארו לו כמה חבילות מהמגולוון ושארביב יקח אותם ויקזז מהחוב. (עמ' 5 לפ',ש' 15-17).
ארביב מעיד גם, כי אלי אמר לו שאולי יש 7 חבילות חומר שנשארו מהמשלוחים שהוא לא השתמש איתם בכלל והוא הציע לקחת אותם ואכן זה מה שהיה בשטח - 7 חבילות - והעמיסו 7 חבילות. (עמ' 20 לפ',ש'1-5).
ארביב אמנם ציין כי לקח את כל החומר שבחצר, אך לטענתו כל החומר הכוונה 7 החבילות שהיו שם ולא כל החומר שהוא סיפק בעבר. (עמ' 20 לפ',ש' 8-22).

(2) לעומת עדותו של ארביב, מציין אלי כי הפח המגולוון אשר בחשבוניות 1212 ו-1243 היה מיועד ליצור פלורסנטים, אך בפועל לא יצרו. הפחים בשלמותם, באריזות המקוריות שלהם ישבו בבנין מקורה ששיך לנתבע. כל הפחים האלה נלקחו על ידי ארביב ללא רשות. (עמ' 61 לפ',ש' 15-17).
אלי נשאל מנין לו הוודאות שארביב לקח את כל החומר שהיה רשום בתעודות המשלוח ועל כך השיב כי היה מבקר בבנין אחת ליומיים-שלושה. יום קודם שארביב הגיע, כל החומר היה ויומיים-שלושה אחר כך החומר לא היה. ארביב גם הודה בשיחת טלפון כי לקח חומר. (עמ' 62 לפ',ש' 14-17).
ארביב אכן הודה כי לקח החומר, אך לא הוכח כי ארביב לקח את כל החומר אשר סופק מלכתחילה בשתי החשבוניות הנ"ל.
החומר שנלקח היה אצל ארביב די זמן עד שמכר אותו לאחר ולכן יכול היה אלי או הנתבע או מי מטעמם לגשת לארביב ולבדוק, ראשית , האם באמת הפח פגום ושנית, לעשות רשימת החומר שנלקח או לפחות לעשות רשימת חבילות, כפי שהיו לטענת ארביב או לעשות רשימת חבילות שהיו באריזות מקוריות - כפי שהיו לטענת אלי (עמ' 63 לפ',ש' 6-9).
גם כאשר ראו הנתבעים כי ארביב לא מקיים הבטחותיו - לא עשו מאומה כדי לבדוק החומר הנמצא כבר אצל ארביב. (עמ' 67 לפ',ש' 15-20).

(3) דרור העיד כי ארביב בא למקום ואמר שבא לקחת חומר, אך בטרם לקח החומר אמר לו דרור שיש להתקשר לאלי. אכן נעשה נסיון להתקשר לאלי, אך ללא הצלחה. מאוחר יותר הצליח דרור לשוחח עם אלי ועדכן אותו כי ארביב רצה לקחת חומר ואלי אמר שלא יתן לו לקחת החומר.
דרור מכחיש את טענתו של ארביב, כאילו אלי הרשה לו לקחת החומר. לא רק אלי לא הרשה, אלא שגם דרור לא הרשה. (ראה עמ' 56 לפ').
אלי מאשר את דברי דרור, על כי דרור התקשר אליו ואמר לו שארביב היה וניסו להתקשר עם אלי ולא הצליחו. אלי גם אישר את דברי דרור, על כי לא נתן לארביב אישור לקחת החומר.
בסופו של דבר אומר דרור, כי הוא לא ראה את ארביב לוקח חומר וגם לא ראה משאית. (עמ' 57 לפ').
אלי מאשר כי ארביב לקח החומר וגם ארביב אינו מכחיש שלקח החומר.
ארביב גם מסר מכתב בו מאשר כי לקח החומר (ראה מב/16).

ב) לאור האמור לעיל, הרי שאין לי ספק כי ארביב לקח פח מגולוון מחצרו של הנתבע, אך לא הוכח כי לקח את כל החומר אשר סופק לפי שתי החשבוניות הנ"ל.
על דבר לקיחת החומר, ישנה הודאה מפורשת של ארביב באותו מכתב מיום 21.10.96 (ראה מב/16) ואין ספק כי מכתב זה נושא תאריך שלאחר החתימה על ההסכם.
אין גם חולק כי באותו מכתב מתחייב ארביב כי במקום החומר הפגום שלקח יעביר לנתבעים חומר חלופי.
אין גם חולק כי החומר שנלקח, נמכר על ידי ארביב לגורם שלישי וכפי שעלה מדברי ארביב - לא זוכה חשבונה של הנתבעת בסכום שנמכר.
השווי של אותו חומר פגום הוא בסך 27,165 ₪ , כפי שעולה מחשבון 16/00033 מיום 26.1.97.(ראה ת/3).
התובעת לא הוכיחה כי סיפקה לנתבעת חומר חלופי בשווי הסכום שנלקח וגם לא הוכיחה זיכוי מתאים בחשבונה של הנתבעת.

ג) ארביב מאשר כי לקח חזרה הסחורה ולכן יש מקום לזכות הנתבעים בשווי הסחורה בסכום המופיע בחשבון הזיכוי מס' 16/00033 (ת/3), קרי בסך 27,165 ₪.
ארביב גם מסכים שיש לזכות את הנתבעים, אך לטענתו נעשה זיכוי ואת הזיכוי ייחס לחוב שנבע מריבית שהצטברה לסכום הקרן.

ד) אינני מקבל טענתו של ארביב, על כי שווי הסחורה שהוחזרה נגבה על חשבון ריבית.
חשבון הזיכוי הנ"ל נושא תאריך 26.1.97 ואילו החשבון בו מופיע חיוב הריבית הוא מיום 26.4.96 (ראה ת/2) וגם לא הוצג חישוב ריבית עדכני אשר יכול להצביע על כך שבעת החזרת הסחורה עמד גובה הריבית כנטען על ידי ארביב.

ג. לכן, לאור האמור לעיל, יש לזכות הנתבעים בסכום החזר הסחורה בסך
27,165 ₪ - כפי שמופיע במוצג ת/3 ויש להפחית סכום זה מסכום החוב הכללי נשוא תיק זה.
עלי להדגיש כי החזר הסחורה בחשבון ת/3 מתבסס על החזר חומר פגום מחשבונית 1212 ואין ספק כי מעיון בחשבונית 1212 עולה כי הסכום שם עולה על הסכום אשר בחשבון החזר חומר, ברם עיון בשני המסמכים גם מעלה כי אין להוציא מכלל אפשרות , שכמות החומר שהוחזר הוא פחות מכמות החומר שסופק בחשבונית 1212 (ראה מסמך מב/14 שצורף לתצהירו של הנתבע).
מכל מקום, כפי שציינתי לעיל, לא הוכח שכל החומר הוחזר.

13. באשר לזיכוי הנתבעים בסכום של 3,974 ₪, אני קובע כי יש לזכות את הנתבעים בסכום זה - זאת מן הנימוקים הבאים :
א) בחוות דעתו של מר אבי בוכניק, רואה החשבון מטעם בית המשפט(להלן:"מר בוכניק") נקבע כי יש לזכות את הנתבעים בסכום של 2,216 ₪ בגין משטחים, בסכום של 535 ₪ בגין הובלות ובסכום של 1,223 ₪ ,זיכוי משקל המשטחים ובסך הכל 3,974 ₪.(ראה בפרק "לסיכום" בחוות הדעת ).
ארביב מאשר ששקילת החומר נעשית יחד עם המשטחים וכאשר המשטחים חוזרים יש לזכות עבור מחיר המשטחים. (עמ' 16 לפ').

ב) גם ב"כ התובעת מסכים בסיכומיו, שיש להפחית מסכום החוב את הסך של 3,974 ₪.

14. א. כמו כן, לאחר עיון במסמכים אני מחליט כי יש גם לזכות הנתבעים על סחורה שהוחזרה לתובעת ביום 12.2.96 - זאת על פי תעודת משלוח מס' 396 - ועלות סחורה זו מגיעה לכדי 13,586 ₪ - זאת מן הנימוקים הבאים:

א) ארביב טוען כי הוא בכלל לא יודע מה זה תעודת משלוח 396 (עמ' 11 לפ',ש'11). ארביב טוען כי הוא סיפק לנתבעים סחורה חלופית וב"כ התובעת סבור כי עדות זו לא נסתרה ולכן יש ,לדעתו, לדחות טענת הנתבעים.
בענין זה, עלי לציין כי טענתו של ארביב כן נסתרה על ידי עדותו של אלי וארביב גם לא המציא כל ראיה פוזיטיבית להוכיח כי אכן סיפק לנתבעת סחורה חלופית.
ב"כ התובעת מבקש להאמין לגרסתו של ארביב וכחיזוק לכך מציין את העובדה, שעל אף שהסחורה הוחזרה לפני שנחתם ההסכם, לא העלו הנתבעים כל טענה ביחס לזיכוי בגין סחורה בעת עריכת ההסכם ו/או לא נזכרה בהסכם כל דרישה כי על התובעת לספק סחורה חלופית.
אכן, בהסכם לא הוזכרו פרטים שבעבר, משום שהצדדים התמקדו בעת ההיא למצב ההתחשבנות בלבד.

ב) (1) אני מקבל טענת ב"כ הנתבעים, כי בפועל אין מחלוקת, שהתובעת סיפקה לנתבעת פח שחור פגום ואין גם חולק כי פח זה הוחזר לתובעת.
ארביב מאשר כי אלי פנה אליו טלפונית והודיע לו כי החומר התפוצץ וכתשובה לכך אמר ארביב שאין בעיה וביקש להודיע לו מה החומר ויוחלף.
לטענת ארביב הוא שלח אותה כמות חומר שהוחזרה והחומר החלופי הגיע לנתבעת וקיבל בתמורה את החומר הפגום - אחד לאחד. (עמ' 8 לפ',ש' 11-18).
ארביב לא יכול היה להוכיח טענתו, משום שלא היתה בידיו תעודת משלוח וגם לא תעודת שקילה.(עמ' 8 לפ',ש' 20-25).

(2) דהן יצחק, הוא עובד של הנתבעת (להלן:"דהן") ומעיד כי לא קיבל חומר ללא תעודת משלוח וגם לא יצא חומר ללא תעודה כזאת.
לדבריו, אם קיימת תעודת משלוח זה אומר שהחומר נתקבל ואם אין - לא נתקבל חומר.
דהן מוסיף, כי גם אם עסקינן בחליפין - יש תעודת חליפין. (עמ' 54 סיפא ועמ' 55 רישא לפ').
דהן מסביר את הקשר בין תעודת משלוח 396 (מב/1 לתצהיר הנתבע),תעודת משלוח 470 (נ/4) וחשבונית 12/01273 (נ/5) - הכל בענין הפח השחור ולטענתו החומר הוחזר מאחר ולא היה מתאים וזה אף צויין בכתב ידו על גבי החשבונית נ/5. לכן הוא גם לא אישר את קבלת החומר וגם זאת רשם על גבי החשבונית.
מאחר וכך רשם על גבי החשבונית, הוחזר חומר זה בתעודת משלוח 396 ואף צויין בה שיש לבדוק לגבי המשקל הסופי. סחורה זו הועמסה והוחזרה לתובעת. עמ' 54 לפ').

(3) אלי מעיד כי אמר לארביב,שהחומר לא מתאים ולכן החזיר אותו בתעודת משלוח 396.
עוד ממשיך אלי ואומר כי התובעת לקחה את החומר ולא נתנו שום חומר תמורתו. (עמ' 59 לפ',ש' 9-12 ועמ' 60 לפ',ש' 9-12).

(4) אני מקבל עמדת ב"כ הנתבעים, כי הנתבעים לא קיבלו, כפי שהיו צריכים לקבל, החזר באמצעות המצאת פח חלופי או באמצעות זיכוי.
שווי הפח השחור הנ"ל מגיע לסך 13,586 ₪ וכפי שכבר ציינתי לעיל, לא הוכיחה התובעת כי המציאה פח חלופי בשווי כזה או בשווי כלשהו.
ג) התובעת לא המציאה כל תעודת משלוח או כל תעודה אחרת שיש בה כדי להוכיח את העברת הפח החלופי לנתבעת והרי מר כהן העיד כי לא יוצאת סחורה מחצרי התובעת מבלי שתהא צמודה אליה תעודת משלוח. (עמ' 74 לפ',ש' 10-24).
אני מקבל טענת ב"כ הנתבעים כי הסכום בגין פח שחור זה נשמט מחוות דעתו של מר בוכניק וייתכן שהשמטה זו נעשתה שלא במתכוון.

ב. לאור האמור לעיל, אני מחליט כי יש לזכות הנתבעים בסך של 13,586 ₪ ולהפחיתו מסכום החוב הכולל שבתיק זה.

15. א. כאשר מתיחס אנוכי לחוות דעתו של מר בוכניק, אין לי אלא לחזור על מה שכבר ציינתי בפסק הדין הקודם כי אני מקבל טענת ב"כ הנתבעים, שאין להתחשב בנספח א' שצורף לחוות הדעת משום שהוא מתייחס לשיקים ולסכומי שיקים שכבר אינם רלוונטיים לעניננו וכמו כן, מסמך זה לא היה חלק מהראיות ומר בוכניק גם לא מסביר מה מהות המסמך אלא מתיחס אליו כמסמך המראה שנעשה בעבר תרגום משקלים לדולר ביום הפרעון.
לענין זה כבר ציינתי לעיל, כי משקיים הסכם שקלי יש לילך על פיו ואין לחזור אחורנית אל חישובי הדולר .

ב. א) בחוות הדעת, מעלה מר בוכניק את הסכומים על פי גרסת כל אחד מהצדדים וכך גם מובא החישוב בפרק הסיכום בעמוד האחרון של חוות הדעת.
לא רק זאת, אלא שמר בוכניק מסכם ואומר כי הטבלה מסכמת את יתרת החוב בין הצדדים "כל אחד על פי גירסתו וצידקתו,מאחר ישנם שאלות עובדתיות השנויות במחלוקת, אין להתייחס לסיכומים אלה כמקשה אחת. השופט הנכבד יחליט בכל סעיף וסעיף איזו גירסה אמינה יותר כך שהתוצאה יכולה להשתנות בהתאם" (ההדגשה שלי - ג.ב).
לא בכדי הדגשתי שורות אלו,שכן מבקש אנוכי להראות לב"כ הצדדים כי במשפטים אלה אומר לנו, למעשה, מר בוכניק, שהוא עשה החישובים לפי גירסת כל אחד מהצדדים ואין להתיחס לסיכומים אלה והוא השאיר, למעשה, את המלאכה בידי ב"כ הצדדים ובידי בית המשפט להגיע לתוצאה על פי העובדות שיעלו במהלך הדיון במשפט.

ב) עוד מציין מר בוכניק בפרק הסיכום כי על פי גירסת התובעת אין משמעות לסכומים בשקלים אלא רק במט"ח וממשיך ומציין את הסיבה לכך.
מר בוכניק לא מציין באותו מקום מה היתה גירסת הנתבע בענין זה.
עם זאת ולמרות שכך נאמר בחוות דעתו, הרי שכבר ציינתי לעיל כי כל החישוב שנעשה בטרם הגיעו הצדדים לאותו הסכם, אין לו כבר רלוונטיות לאחר שבין כך ובין כך גובש סכום החוב בהסכם.

16. א. ב"כ הנתבעים טוען גם , כי על התובעת לזכות את הנתבעים בסך של 8,831 ₪ בגין כספים שנגבו מהם ביתר עבור הפרשי שער הדולר.
ב"כ התובעת טוען כי בענין זה מדובר בשתי תקופות שונות : הפרשי שער דולר המתיחסים לתקופה מיום האספקה ועד ליום מועד התשלום והפרשי ריבית מתיחסים לתקופה מהיום שהיה מיועד לתשלום ועד למועד התשלום בפועל - זאת במקרים בהם פיגרו הנתבעים בתשלום בפועל.
ארביב הסביר כי החישוב הדולרי נעשה בשני שלבים: קודם לוקחים שער משוערך ליום התשלום ולאחר מכן עושים שוב התחשבנות דולרית ליום פרעון השיק בשער היציג של אותו יום. (עמ' 32 לפ',ש' 3-9).
ב"כ התובעת אף מציין כי התובעת עורכת חישוב של הפרשי שער דולר בסוף שנה ומאחר והפעילות בין הצדדים לא נמשכה יותר משנה, נערכו החישובים של הפרשי שער הדולר עם הפסקת הפעילות בין הצדדים.
ב. א) ב"כ הנתבעים סבור כי יש לזכות את הנתבעים בסכום הנ"ל, זאת משום שהאשראי ניתן להם בשקלים, דהיינו, ביום הוצאת החשבונית תורגם הדולר לשקלים ומאז ניתן האשראי בשקלים ללא התחשבות בשינויים בשער הדולר.
לעומת זאת, טוענת התובעת שהאשראי ניתן לנתבעים בשקלים, כלומר: מכרטיסי הנהלת החשבונות של התובעת המתייחסים למערכת היחסים העסקית שהתנהלה בין הצדדים בשנים 95'-96' המגלה שאין בהם כל חיוב או זיכוי בגין הפרשי שער דולר/שקל.
כמו כן, נטען על ידי ב"כ הנתבעים, שבהסכם שבין הצדדים -ת/1- אין כל אזכור של חיוב או זיכוי בגין הפרשי שער.

ב) ועוד נטען על ידי ב"כ הנתבעים כי בתעודות המשלוח אותן הנפיקה התובעת בגין משלוח סחורה לנתבעת, הושארה ההוראה הנוגעת להצמדה לדולר ריקה.
במידה והתובעת התכוונה לערוך עם הנתבעים עסקה במט"ח, חזקה שהיתה ממלאת את המקום המתאים בתעודות המשלוח הנוגעות להפרשי הצמדה לדולר.
התובעת לא עשתה כן הואיל וגם לשיטתה ההתחשבנות היתה שקלית ולא דולרית.
לטענה זו, אשיב לו לב"כ הנתבעים כי מעיון בחשבוניות עולה כי הגם שבחשבוניות צוינו הסכומים בשקלים, גם צויין בחשבונית השווי הדולרי וגם צוין לפי איזה שער נעשה התרגום הדולרי בש"ח.
(ראה למשל, מב/2, ב/3, ב/4 ועוד חשבוניות שצורפו לתצהירו של הנתבע וראה גם ת/2, ת/3 ועוד)

ג) לטענת ב"כ הנתבעים, שערי הדולר המופיעים בחיובי התובעת את הנתבעים אינם שערי הדולר האמיתיים במועדי האשראי ו/או במועדי התשלום בפועל אלא גבוהים יותר, כמפורט במסמכים מב/3 - 12.
ב"כ הנתבעים מסכם טענותיו בענין זה ואומר כי, לעמדת התובעת לא רק שאין כל תימוכין ו/או בסיס בראיות ו/או בעדויות שהוצגו אלא שהיא גם אבסורדית ואין לה הגיון כלכלי.
שום גורם עסקי רציני לא היה מסכים שהסכום שעליו לשלם יהיה גם מוצמד לדולר וגם יישא ריבית.

ג. לחישוב הדולרי בשלב זה של הדיון ולאחר שנחתם ההסכם ת/1 אין כבר רלוונטיות ולכן טענת ב"כ הנתבעים כי בעקבות חישוב הדולרי המוטעה נגבו מהנתבעים כספים ביתר עבור הפרשי דולר אין לה מקום ואין גם מקום להתחשב באותו חישוב על מנת להחליט כי על התובעת להחזיר לנתבעים את הסך של 8,831 ₪ - זאת מן הנימוקים הבאים:

א) יתרת החוב הבלתי מסולקת גובשה בעת שהצדדים התחשבנו וערכו ההסכם ת/1.
כך, שההסכם ת/1 כבר גיבש את החוב על כל חישוביו ומחתימת ההסכם ואילך אין עוד לערוך תחשיב דולרי או כל תחשיב אחר, למעט התחשיב אליו הגיעו הצדדים באותו הסכם.
בענין זה, מסכים גם ב"כ התובעת וזאת עוד בסיכומיו הקודמים כי מיום חתימת ההסכם החוב הוא שקלי ולכן מכאן ואילך יש לערוך חישוב שקלי מבלי להתיחס לשער זה או אחר של הדולר לא בחישוב שבעבר ולא בחישוב שבעתיד.

ב) בסעיף 7 לתצהירו מביא הנתבע את החישוב הדולרי, אשר לטענתו נעשה בצורה לא נכונה, ברם כפי שכבר ציינתי לעיל, אין בחישוב זה נפקא מינה, משום שמועדי החישוב (למעט התאריך האחרון - 30.4.96) מצביעים על כך כי החישוב נעשה לפני עריכת ההסכם, לכן מה שקובע לעניננו הוא הסכום המוסכם שנתגבש בהסכמה באותו הסכם (ת/1).
ג) משנחתם ההסכם ת/1 לאחר שגובש החוב ולאחר שניתנו השיקים לסילוק החוב, הרי שיש לילך על פיו ואין לעשות יותר חישוב דולרי אלא חישוב בשקלים ובתוספת :"ריבית עבור פיגור לפי הנהוג במשק. חישוב הריבית יעשה תוך כשבוע ימים מהיום בתיאום הצדדים תוך מתן שיק בגינם".
גם אם קודם לכן הוסכם לעשות חישוב דולרי, הרי שעם חתימת ההסכם יש לעשות החישוב כפי שנקבע בהסכם, לכן אין מקום לטענת הנתבע על כי התובעת חייבה את הנתבעת לפי שער דולר לא נכון. (ראה בסעיף 7 לתצהיר הנתבע - נ/1).
כפי שכבר ציינתי לעיל, אין כבר חשיבות לחישובים כפי שמופיעים בתצהירו לאחר שנחתם ההסכם המגבש החוב.

ד) (1) אני מקבל טענת ב"כ הנתבעים, שאין לקבל עמדת מר בוכניק
בדבר צורת חישוב הריבית על הפיגורים בתשלומים.
כמו כן, אין מקום לעשות חישוב ריבית מיום כריתת ההסכם אלא מיום הנקוב על גבי כל אחד מהשיקים כיום פרעון, שכן כך גם נעשה החישוב בלשכת ההוצאה לפועל וכך גם יש לעשות את החישוב בעת הגשת השיקים לביצוע ללשכת ההוצל"פ.

(2) ב"כ התובעת מסכים עם קביעת בית המשפט כי משאישר הנתבע את האמור בהסכם אין מקום לשמוע טענות הנתבע כנגד ההסכם, אך ב"כ התובעת אינו מקבל את הקביעה לפיה יש לערוך את חישוב הריבית מיום חילול השיקים, שכן, לטענתו, הפרשי הריבית מתייחסים לפריסת יתרת החוב ל-12 תשלומים, משום שלא ייתכן שהנתבעים אינם משלמים את החוב במועד והתובעת לא תהא זכאית להפרשי ריבית,לכל הפחות, ממועד חתימת ההסכם ועד למועד פירעון התשלומים בפועל.
ה) (1) ב"כ התובעת מביא בסיכומיו את הדרך לפיה יש לחשב את הריבית וגם מפנה אל עבר הרשום בחשבוניות שם נקבעה ריבית בגובה של 4% חודשי כאשר בפועל הריבית החריגה שגובה התובעת בגין אי תשלום נמוכה יותר ונקבעת לפי ריבית חריגה הנהוגה בבנק לאומי.
בין היתר מציין ב"כ התובעת את חישובי הריבית שנעשו על ידי המומחה נכון ליום 11.4.96.

(2) אינני מקבל הטענה הנ"ל של ב"כ התובעת.
בהסכם לא נאמר כי הריבית תחל מיום חתימת ההסכם ולכן קביעת הריבית צריכה להיעשות רק מיום בו היה צריך השיק להיפרע - והוא לא נפרע.
כאשר הצדדים ערכו את ההסכם, היה זה לאחר מו"מ והתחשבנות ובעקבות כך מסר הנתבע את השיקים המופיעים בהסכם.
מכאן ואילך, כל שיק שלא נפרע במועד, נושא אחריו ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום זמן פרעון ועד התשלום בפועל - כל עוד לא נקבע בהסכם אחרת.

ו) (1) בהסכם ת/1 נאמר בקשר לריבית כי היא תשולם עבור פיגור לפי
הנהוג במשק וחישוב הריבית יעשה תוך כשבוע ימים מיום חתימת ההסכם בתיאום הצדדים.
לא עולה מההסכם את שנטען על ידי ב"כ הנתבעים על כי הצדדים הסכימו ביניהם כי הסכום ישא ריבית מעבר ל-120 ימים בהם ניתן לנתבעים אשראי על ידי התובעת.

(2) אינני מקבל טענת ב"כ הנתבעים על כי בהעדר הסכמה בין הצדדים לענין הריביות, לא מגבש ההסכם חוב מוסכם ועדכני של הנתבעים לתובעת.
אין קשר בין השניים : החוב אכן התגבש והוסכם על סכום חוב כפי שמופיע בהסכם ולצורך סילוק אותו חוב אף ניתנו השיקים הנזכרים בהסכם.
אי הסכמה בענין הריבית אינו מאיין את ההסכמה לגבי סכום החוב שבגינו ניתנו השיקים.
אינני מקבל טענת ב"כ הנתבעים - היות והטענה לא עולה מגוף ההסכם - כאילו יש לערוך על פי ההסכם את חישוב הריבית בגין הפיגור בתשלומים בהתאם לתנאי אשראי שניתנו לנתבעים, קרי ל-120 ימים ולא ל-90 ימים, כפי שקבע המומחה בסעיף 5 לחוות דעתו.
אכן צודק מר בוכניק כי אין כל הסכם כתוב בין הצדדים לענין תנאי האשראי, ברם מה לענין זה עם ענין גובה החוב וחישוב ריבית חוקית על פי דין ?
כך גם אינני מקבל את טענת ב"כ הנתבעים בהסתמכו על הכתוב בחשבוניות תוך הפניה לאשראי.
משהגיעו הצדדים להסכם על גובה החוב המוסכם - מה לי עוד הכתוב בחשבוניות, מה לי גובה האשראי או כל ענין אחר אשר קדם לאותו הסכם שאליו הגיעו הצדדים ?

17. א. סוף דבר, לאור הנימוקים שפורטו לעיל, אני קובע כי החוב הנובע מסכום
הקרן של סכומי השיקים שלא נפרעו ושעל הנתבעים לשלם לתובעת עומד על סך 83,244 ₪ (קרן).
על פי האמור בפסק הדין, אני מקבל את הגנת הנתבעים בקשר לחלק מהסכום ובהתאם לכך אני קובע כי מסכום הקרן יש לקזז הסכומים כפי שקבעתי בפסק הדין , קרי את הסך של 27,165 ₪ בגין החזרת פח מגולוון, הסך של 13,586 ₪ בגין החזרת פח שחור, הסך של 3,974 ₪ בגין הובלות,משטחים ומשקל המשטחים ובסה"כ הסכומים שיש לקזז מגיע לסך 44,725 ₪.
ב. לכן, משנתקבלה ההתנגדות בחלקה, הרי רשאית התובעת (הזוכה בתיק ההוצל"פ) להמשיך בהליכי ההוצל"פ בתיק 4-97-06065-21 המתנהל בלשכת ההוצל"פ ברחובות, מאותו שלב בהם הופסקו - זאת על סכום קרן בסך 38,519 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום פרעון כל אחד מהשיקים שהוגשו לביצוע ועד לתשלום בפועל.
אם, בעקבות מתן

פסק דין
זה ולאור הזמן שעבר מאז פתיחת תיק ההוצל"פ ועד למתן פסק הדין הנוכחי יש להגיש בקשה -בלשכת ההוצל"פ- על הקטנת או הגדלת חוב, על התובעת לעשות כן במסגרת תיק ההוצאה לפועל.

ג. א) בהתחשב בנסיבות ובצמצום ההליך המשפטי בתיק זה, אני מחייב את הנתבעים, שניהם ביחד ו/או כל אחד מהם בנפרד, לשלם לתובעת אגרת משפט באופן יחסי לסך 38,519 ₪ - בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום תשלום האגרה בתיק אז' 4378/98 ועד להשבתה לתובעת.

ב) כמו כן, אני מחייב את הנתבעים,שניהם ביחד ו/או כל אחד מהם בנפרד, לשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪ בתוספת מע"מ ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

ג) קביעת ההוצאות הנ"ל אין בהם כדי לפגוע או לגרוע מההוצאות ומשכה"ט שנקבעו ו/או אשר ייקבעו בתיק ההוצל"פ עקב נקיטת ההליכים וההוצאות שנקבעו ב

פסק דין
זה יש להוסיפם לתיק ההוצל"פ כהוצאות נפרדות לאלו שנקבעו או ייקבעו בתיק ההוצל"פ.

ניתן היום ג' באב, תשס"ה (8 באוגוסט 2005) ומפאת הפגרה ניתן פסק הדין בהעדר הצדדים והמזכירות תעביר העתק פסק הדין לכל אחד מבאי כח הצדדים.
ברק גדעון - שופט








א בית משפט שלום 4378/98 אפי פלדות בע"מ נ' אליעד (א.מ.) פרויקטים בע"מ, יעקב מזוז (פורסם ב-ֽ 08/08/2005)










דוחות מידע משפטי על הצדדים בתיק זה
דוח מידע משפטי כולל את כל ההחלטות ופסקי הדין עפ"י שם הנבדק (אדם או חברה) או לפי מספר ח.פ
דוח מידע משפטי על אפי פלדות בע"מ      דוח מידע משפטי על אליעד (א.מ.) פרויקטים בע"מ, יעקב מזוז

דוחות בדיקת רקע וקרדיטצ'ק על הצדדים בתיק זה
דוחות בדיקת רקע, בדיקת נאותות ובדיקת אשראי צרכני על הצדדים לפי שם, ת"ז או ח.פ
דוחות מידע עסקי על אפי פלדות בע"מ      דוחות מידע עסקי על אליעד (א.מ.) פרויקטים בע"מ, יעקב מזוז


להסרת פסק דין זה לחץ כאן