מחלבת רועי העמק (1982) בע"מ - חברת בורקס חיימיקו (1997) בע"מ (בפירוק) –ההליכים עוכבו, פרבר מיכאל , אזולאי חיים

ניתן להפיק דוחות מלאים על הצדדים בתיק זה

מצאנו עבורכם דוחות זמינים על הצדדים בתיק זה. יתכן שתאלצו להזין נתונים נוספים כגון ת.ז
מחלבת רועי העמק (1982) בע"מ חברת בורקס חיימיקו (1997) בע"מ (בפירוק) –ההליכים עוכבו פרבר מיכאל אזולאי חיים
 
מחלבת רועי העמק (1982) בע"מ - חברת בורקס חיימיקו (1997) בע"מ (בפירוק) –ההליכים עוכבו, פרבר מיכאל , אזולאי חיים
תיקים נוספים על מחלבת רועי העמק (1982) בע"מ | תיקים נוספים על חברת בורקס חיימיקו (1997) בע"מ (בפירוק) –ההליכים עוכבו | תיקים נוספים על פרבר מיכאל | תיקים נוספים על אזולאי חיים |

1305/04 א     06/09/2005




א 1305/04 מחלבת רועי העמק (1982) בע"מ נ' חברת בורקס חיימיקו (1997) בע"מ (בפירוק) –ההליכים עוכבו, פרבר מיכאל , אזולאי חיים




1
בתי המשפט
א 001305/04
בית משפט השלום ראשון לציון
06/09/2005
תאריך:
כב' השופטת ד"ר איריס סורוקר

בפני
:

מחלבת רועי העמק (1982) בע"מ

בעניין:
התובעת
עו"ד מור מילמן אפרת

ע"י ב"כ
נ ג ד
1. חברת בורקס חיימיקו (1997) בע"מ (בפירוק) -
ההליכים עוכבו

2 . פרבר מיכאל

3 . אזולאי חיים


הנתבעים
ע"י ב"כ עו"ד אלי מויאל

נתבעים 2 - 3
פסק דין
העובדות הרלבנטיות וטענות הצדדים

1. התובעת עתרה לחייב את הנתבעים לשלם את התמורה החוזית שטרם שולמה לה בגין אספקת מוצרי חלב וגבינות, וזאת על פי סדרת המחאות שנמסרו לה על ידי הנתבעת 1 (להלן: "החברה"). סכום החוב הנטען הוא 97,500 ₪, ליום הגשת התביעה. הנתבעים הודו בקיומו של החוב, בכל הנוגע לחברה (ס' 5 לכתב ההגנה; ס' 3 לתצהיר הנתבע 2 מיום 18.11.2004). ואולם, החברה נכנסה להליכי פירוק (ר' צו פירוק מיום 20.2.2004) וההליך כנגדה עוכב (החלטה מיום 6.7.2004).

2. התובעת ביקשה להשתית תביעתה כנגד הנתבעים 2 ו- 3 על דיני הרמת המסך. אין מחלוקת, כי הנתבעים 2 ו-3 (מר פרבר ומר אזולאי) היו בעלי המניות בחברה וכן מנהליה בעת הרלבנטית. לטענת התובעת, בעת שנמסרו לה השיקים נשוא הסכסוך, ידעו הנתבעים 2 ו- 3 "כי אין לנתבעת כושר פרעון וכי לא תוכל לעמוד בהתחייבותה לשלם תמורת מוצרי החלב והגבינות שרכשו מהתובעת" (ס' 4 לכתב התביעה). לצד הרמת המסך, ביקשה התובעת להטיל על הנתבעים 2 ו-3 אחריות אישית מכח פקודת הנזיקין (ס' 10ב-ג לכתב התביעה; ס' 46 לסיכומיה).

3. הנתבעים התגוננו בטענה, לפיה החברה בלבד התקשרה עם התובעת בהסכם הרכישה וכי היא זו שמסרה את השיקים (ס' 3 לכתב ההגנה). לטענתם, "בעת מסירת השיקים נשוא כתב התביעה לידי התובעת בחודש דצמבר 2002 היה מצבה הכלכלי של הנתבעת 1 טוב והיא היתה בעלת כושר פרעון, כאשר היה ברור לי [הנתבע 2] ולחיים [הנתבע 3] כי היא תעמוד בכל התחייבויותיה הכספיות כלפי ספקים שונים, לרבות כלפי התובעת" (ס' 5 לתצהיר הנתבע 2; ס' 5 לתצהיר הנתבע 3; ר' גם ס' 9 לסיכומיהם). על כן טוענים הנתבעים 2 ו-3 כי אין מקום לחייבם באופן אישי.

הרמת המסך

4. דין הוא כי החברה מהווה אישיות משפטית נפרדת ועליה לשאת בחובותיה שלה. ברגיל, אין בעלי מניות או אורגנים בחברה נושאים בחובות החברה. דיני הרמת המסך מהווים חריג לכלל הרגיל, אשר מופעל אך בנסיבות קיצוניות. סעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט - 1999 -- כפי שתוקן לאחרונה -- קובע באורח ברור ומפורש, כי הרמת המסך תוגבל ל"מקרים חריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:

(א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;
(ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה,
ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו- 193 ובשים לב ליכולתה לפרוע את חובותיה".

5. ביסוד ההפרדה בין החברה לבין בעלי מניותיה רציונאל כלכלי-חברתי (למשל: ע"א 4646/90 מוברמן ואח' נ' תל מר בע"מ ואח', פ"ד מו (5) 353, 361 ; רע"א 6039/04 אורי פלזשטיין נ' דוד עובדיה (טרם פורסם), ס' 4 לפסק דינה של כב' השופטת פרוקצ'יה). ההכרה בחשיבות התאגיד - כמכשיר כלכלי לקידום יוזמה עיסקית - הובילה להקפדה על הגבלת אחריותם של בעלי המניות לחובות החברה. ההלכה הפסוקה הכירה גם באינטרס של בעלי המניות לשקם את החברה, מקום בו זו נקלעה לקשיים. על כן נמנעים בתי המשפט מלהטיל על בעלי המניות חובה גורפת לחשוף בפני
ספקי החברה את מצבה הכלכלי של החברה, פן ימנעו הספקים כליל מעסקאות עמה, ויסוכל הסיכוי לשיקום (ר', למשל,: ע"א 223/88 מרדכי לארי נ' מדינת ישראל, פ"ד מג (3) 11, 19, ת"א (חי') נצר חברה לסחר בע"מ נ' נבואני סלאח (טרם פורסם), ס' 17 לפסק דינו של כב' השופט ר' סוקול).

6. השאלה אם בעלי מניות בחברה פלונית פעלו מתוך "נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה [של החברה] לפרוע את חובותיה", היא תלוית הקשר ונסיבות. בענין זה מכריע הבירור הראיתי, בכל הנוגע למצבה הפיננסי של החברה בעת שניטלה ההתחייבות, והצפי בדבר כושרה לפרוע את חובותיה ביום פקודה. במקרה הנדון יש לברר, אם בעת שנקשרה העיסקה עם התובעת, באוקטובר 2002, פעלו הנתבעים 2 ו- 3 מתוך "נטילת סיכון בלתי סביר" ביחס ליכולתה של החברה לשלם לתובעת את תמורת הסחורה שסיפקה.

7. בשאלה עובדתית זו נשמעה עדותו של מר חיים אברמוביץ מטעם התובעת וכן עדויות הנתבעים 2 ו- 3. לאחר ששמעתי חקירותיהם ועיינתי במסמכים שהוצגו לי, באתי לכלל דעה, כי הנתבעים 2 ו- 3 פעלו במקרה הנדון מתוך נטילת סיכון בלתי סביר בעליל לגבי יכולת החברה לשלם לתובעת עבור הסחורה. הוכח בפני
, כי בעת שניטלה ההתחייבות, באוקטובר 2002, היה מצבה הפיננסי של החברה בכי רע. מסמכים מזמן אמת מלמדים, כי היקף מכירות צנח במהלך שנת 2002, בשיעור משמעותי. בה בעת, יתרת ההפסד של החברה הלכה וגדלה. חובות החברה כלפי נושים, וביניהם גם נושים מוסדיים, הלכו ותפחו. ההתקשרות עם התובעת נקשרה מתוך סיכון ממשי ומוצק, כי החברה אמנם לא תוכל לשלם עבור הסחורה.

8. ניתן להניח, כי בעלי המניות פעלו בעת התקשרותם עם התובעת מתוך שאיפה לשקם את החברה. ואולם, בנסותם לגרום לכך, הטילו בעלי המניות את הסיכון הפיננסי לעסקה על כתפי התובעת, מבלי שזו היתה מודעת למצבה הקשה של החברה. בעלי מניות המבקשים לשקם את חברתם אינם רשאים לגלגל על כתפי הנושה הבלתי מודע את הסיכון המסחרי הכרוך בשיקום החברה. בשים לב למצבה האנוש של החברה בעת ההתקשרות, אני סבורה כי הסיכון המסחרי שבעיסקה דנא חרג מטווח הסיכונים המסחריים השגרתיים.

9. להלן אנתח את הראיות המובילות למסקנה עובדתית זו.

הפן הראייתי

10. מר פרבר אישר כי היקף המכירות של החברה ירד באופן משמעותי ביותר ברבעון השלישי של שנת 2002 (פרוטוקול ע' 16 ש' 2-8). מר פרבר הודה, כי "המספרים מראים" ש"ברבעון השלישי שהיה בחודשים יולי-ספטמבר 2002, מכרת כמעט בחצי לעומת הרבעון הראשון" (פרוטוקול ע' 17 ש' 13-15). מר פרבר קיווה, כי העסקה שנקשרה עם התובעת, בחודש אוקטובר 2002, תוביל לצמיחה בהיקף המכירות ברבעון האחרון, וזאת בעקבות הזמנה מצד שלישי ("נטו"; ר' עדותו בע' 16, ש' 6-8). תקווה זו נכזבה, שכן העיסקה עם הצד השלישי לא הניבה תמורה (שם). אמנם, עצם כשלון העיסקה עם הצד השלישי אין בו כלשעצמו כדי להטיל אחריות ישירה על הנתבעים 2 ו-3. ואולם הנקודה החשובה היא, כי בעת ההתקשרות עם התובעת, היתה החברה מצויה בנקודת שפל של ממש מבחינת היקף המכירות.

11. אין מחלוקת, כי ההתקשרות עם התובעת, באוקטובר 2002, נעשתה על מנת לספק את ההזמנה של הצד השלישי (ר' עדותו של מר אזולאי, פרוטוקול ע' 35 ש' 22-30). והנה מתברר, כי בעת ההתקשרות עם התובעת, היחסים העיסקיים בין החברה לבין הצד השלישי כבר סבלו מטענות הדדיות קשות. מר פרבר אישר, כי במהלך שנת 2001 קיזז הצד השלישי מאות אלפי ש"ח מן התמורה שלטענתו הגיעה לחברה. בענין זה הוצג למר פרבר דברים שנכתבו במסמך ת/9, בו נרשם כדלקמן:

"7. למרות התנגדות התובעת [החברה] ולמרות שהנתבעת [הצד השלישי] ידעה על התנגדות זו, היא קיזזה מהסכומים שהתובעת [החברה] היתה אמורה לקבל בשנת 2001 סכום של 223,060 ₪ + מע"מ. לסכום זה אין סימוכין בכתב המבטא את הסכמת התובעת לקיזוז זה והוא נעשה ללא הסכמת התובעת [החברה] תוך הפעלת לחץ בלתי הוגן כלפיה וכוחנות המתבטאת בהחזקת הכסף ועשיית דין עצמית בענין העברתו לתובעת [החברה]".

12. אמנם, המסמך ת/9 אינו אלא טיוטה של כתב תביעה שכנגד, אשר לא הוגש בסופו של דבר כנגד הצד השלישי (ר' עדותו של מר פרבר, ע' 14 ש' 12; ע' 16 ש' 9; ע' 18 ש' 4). ואולם, מר פרבר אישר בעדותו את נכונות הטענה המופיעה בסעיף 7 למסמך ת/9, כמצוטט לעיל, כאשר הודה:

"אני מאשר שזו היתה המציאות העסקית" (פרוטוקול ע' 17 ש' 6).

ב"מציאות עסקית" זו, החברה כבר סבלה, בשנת 2001, מאובדן משמעותי של תמורה, אשר לטענתה הגיעה לה מן הצד השלישי.

13. מר פרבר הוסיף ואישר בעדותו (פרוטוקול ע' 17 ש' 7-12), את הטענות הקשות שהיו לחברה כלפי הצד השלישי, כפי שהן מופיעות בסעיף 12 למסמך ת/9:

"באותה שנה (2002) הביאה הנתבעת [הצד השלישי], בכוחנות מסחרית חריגה ובהעדר כל נורמה לפעילות הוגנת לחיסולה המעשי של התובעת [החברה] ע"י הכנסת מותג בשם "שלושת האופים" לרשתות כשהנתבעת [הצד השלישי] מנחה את התובעת [החברה] לייצר עבורה חלק ממוצרים אלה ומבהירה שבהעדר הענות תופסק פעילות התובעת [החברה] ברשתות השיווק (דרך הנתבעת)".

14. המסמך ת/9 מתאר בלשון חריפה את השבר במערכת היחסים העיסקית בין החברה לצד השלישי ("נטו"). אמנם, יש להזהר ממשיכת מסקנות מכתב טענות, אשר עלול להמצא מוטה לצד ההפרזה, קל וחומר מקום בו כלל לא הוגש. יחד עם זאת, הנתבעים 2 ו- 3 הודו כי המסמך הוכן על ידי עורך דינם, לאחר שמסרו לו את הפירוט העובדתי המצוי בו (עדותו של מר פרבר, פרוטוקול ע' 18, ש' 14-15; עדותו של מר אזולאי, פרוטוקול ע' 33 ש' 1-2). מר פרבר הודה, כי ההערות בכתב יד על גב הטיוטה נרשמו על ידו (שם). מר פרבר הוסיף והודה בעדותו בנכונות הטענות העובדתיות המופיעות במסמך, בכל הקשור ל"התנהגות כוחנית" מצד נטו, קיזוז בונוסים שלא כדין, ירידה בהיקף מכירות ונסיון "לייבש" את מוצרי החברה.

15. מצבה הכלכלי ההולך ומתדרדר של החברה, לצד היחסים המתוחים בינה לבין הצד השלישי -- אלה הרעו את היכולת הצפויה של החברה לעמוד בתשלום לתובעת. ודוק: ההתקשרות עם התובעת נעשתה על מנת לספק את ההזמנה של הצד השלישי ("נטו") - אותו גורם אשר יחסי החברה עמו כבר עמדו בסימן מובהק של משבר. בנסיבות אלה, לא היה מקום מצד הנתבעים לסמוך אך על העסקה עם הצד השלישי כמקור לפרעון החוב כלפי התובעת (ר' ס' 21 לסיכומי הנתבעים). בנסיבות הענין -- מצבה הפיננסי האנוש של החברה ומערכת היחסים הטעונה עם הצד השלישי -- הרי שההסתמכות על עסקה זו היתה כרוכה בסיכון בלתי סביר, כהנחת מלוא הביצים בסל אחד, רעוע ובלתי יציב.

16. הדו"ח הכספי שהגישו הנתבעים 2 ו-3 מלמד על מצבה הכלכלי הקשה של החברה בשנים 2001 ו- 2002. בשנת 2001 עמדה יתרת ההפסד על 1,185,040 ₪. בשנת 2002 גדלה יתרת ההפסד ועמדה על 2,154,106 ₪. ביאור 7 לדו"ח מלמד על קיטון משמעותי בתשלומים למוסדות. מר פרבר לא ידע להסביר מהי הסיבה לכך (פרוטוקול ע' 13 ש' 3-4). בדו"ח מופיעה גם "הלוואת בעלים שניתנה לשותף אזולאי חיים
" (פרק ביאורים). גם בענין זה לא היה לנתבעים הסבר. מר פרבר טען: "אין לי מושג על ההלוואה הזו" (פרוטוקול ע' 26 ש' 3-5), ואילו מר אזולאי השיב, כי אין הוא יודע אם קיבל "400,000 ₪ מהחברה בשנת 2002". הוא הפנה בענין זה לרואה החשבון, אשר "סיכם על כל מיני תשלומים שקיבלתי" (פרוטוקול ע' 31 ש' 23-24). אין צורך לאמר, כי תשובות אלה אינן מספקות. מדובר בדו"ח כספי של חברה שהנתבעים 2 ו- 3 הם בעלי מניותיה, ויש לצפות כי ידעו לפרש הלוואה שנרשמה בו. לא למותר להוסיף, כי הדו"ח צורף על ידי הנתבעים עצמם לתצהיריהם.

17. בשנת 2002 נזקקה החברה להגדלת אשראי מן הבנק. מר פרבר לא מיהר להודות בכך (פרוטוקול ע' 13 ש' 5-8). תחילה השיב: "לא זוכר", ואף הוסיף: "אני לא זוכר שבשנה זו ביקשנו הגדלת אשראי" (שם). ואולם לבסוף הודה (שם, ש' 8-9):

"ת. ביקשנו להגדיל את האשראי בבנק כתוצאה מהזמנה גדולה שקיבלנו מחברת נטו, מדובר על אוקטובר 2002.
ש. הבנק הסכים בתנאי שתערוב באופן אישי לאשראי.
ת. נכון.
ש. קופת הגמל שלך שועבדה לחשבון של הנתבעת 1.
ת. לטובת הגדלת האשראי."

הנה כי כן, לא רק שהיקף המכירות של החברה הלך ופחת בשנת 2002, אלא שחובה לנושים גדל, בין השאר באמצעות הגדלת היקף האשראי בבנק.

18. החברה נתבעה גם על ידי נושים נוספים - החברות "דוקרט" ו"אריז" (עדותו של מר פרבר, פרוטוקול ע' 10 ש' 28-29). תביעת דוקרט, ע"ס 140,000 ₪, הוגשה באמצע שנת 2003 (עדותו של מר פרבר, פרוטוקול ע' 11 ש' 6-13). פסקי דין (בהעדר הגנה) ניתנו במהלך שנת 2004 (ת/7א עד ת/7ג; עדותו של מר פרבר, פרוטוקול ע' 23 ש' 17 עד ע' 24 ש' 3). תביעות אלה (והפסיקתות שניתנו) מלמדות על הצטברות חובות לנושים. אף אם התביעות הוגשו "לאחר שהתמוטטנו" (כטענתו של מר פרבר, פרוטוקול ע' 10 ש' 28), הרי שבוודאי שעילתן לא נולדה ביום הגשתן אלא קודם לכן. אף הן מחזקות את תמונת ההתדרדרות הנמשכת של החברה במהלך שנת 2002.

19. ההזמנה מן התובעת נעשתה בחודש אוקטובר 2002, בעת שהיקף המכירות של החברה הולך ופוחת והחברה כבר שקועה בחובות. בהזמנה זו ביקשה החברה לספק חלק מחומר הגלם שנדרש לה לצורך אספקת הזמנה של חברת "נטו" (עדותו של מר אזולאי, פרוטוקול ע' 35 ש' 22 ואילך; עדותו של מר פרבר, ע' 19 ש' 3 ואילך). מדובר היה בהזמנה חריגה מן התובעת -- כפולה בכמותה (ס' 17 לתצהירו של מר אברמוביץ מטעם התובעת, אשר לא נסתר).

20. מר פרבר התבקש בחקירתו הנגדית להתיחס אל ההזמנה נשוא הסכסוך. תשובותיו היו מתחמקות, תוך שהוא מנסה להתנער ממעורבות ומאחריות. תחילה טען כי כלל לא ידע על ההזמנה, אלא בדיעבד. כאשר נשאל: "באוקטובר 2002 ביקשת לספק כמות כפולה של גבינות", השיב: "אני מעולם לא ביקשתי, אני לא מזמין חומר גלם" (פרוטוקול ע' 19 ש' 3-4). כן הוסיף: "ידעתי על הזמנה זו בדיעבד" (שם, ש' 6). ואולם מיד בהמשך התברר, כי מר פרבר פעל באופן אישי בהזמנה זו (פרוטוקול ע' 19 ש' 8-23):

"ת. זה לא היה סוד, גיליתי כאשר זה התחיל לפעול. ברגע שקיבלנו את ההזמנה מנטו, התחלנו לתכנן את העבודה, זו הייתה הזמנה גדולה, מי שטיפל בנושא הייצור עשה הזמנה בהתאם לתוכנית העבודה של המפעל.
ת. מנהל הייצור הוא שתכנן את תוכנית העבודה. זה לא מתפקידי לאשר את תוכניות העבודה של מנהל הייצור.
ת. אני לא שותף לכך באופן ישיר, אני שותף עקיף. בגדול מתקבלת הזמנה חריגה, צריך להיערך לה. אני שותף להיערכות זו. ההזמנה הגיעה אלי ולשותפי, ניגשנו יחד עם מנהל הייצור לתכנן את הייצור. מנהל הייצור היה שותף לתוכנית. שותפים בהכנת התוכנית: מנהל הייצור, אני וחיים אזולאי. ההזמנה הייתה מחולקת לסוגים שונים של מוצרים, מנהל הייצור היה אמור לתכנן מתי לייצר מוצר א' מתי מוצר ב' ומתי ג'. תפקידו של מנהל הייצור הוא מזמין לא רק גבינות, גם קמח ומרגרינה ואת כל מרכיבי הייצור. לשאלה מי קובע את היקפי ההזמנה - מנהל הייצור. לשאלה אם יש לי השפעה בקשר לכך - בכלל לא, אין לי מעורבות בייצור. לשאלה אם אני מביע דעה לגבי כמויות שמנהל הייצור מזמין - אין צורך שאהיה מעורב ואני לא מעורב. אני לא יודע באופן שוטף כמה מזמינים. כן הייתי מעורב בקשר להזמנה החריגה של נטו.
ש. האם היית מעורב בקביעת היקף ההזמנות שנדרשתם להן בעקבות ההזמנה החריגה של נטו?
ת. לא הייתי מעורב בהזמנות של חומרי גלם. לא הייתי מעורב בקביעת היקף ההזמנות".

21. הנה כי כן, לאחר שטען ש"אין זה מתפקידו לאשר את תוכניות העבודה של מנהל הייצור", הודה כי הוא עצמו גיבש את ההערכות להספקת ההזמנה של "נטו". אף כי טען תחילה ש"אין לו מעורבות בייצור", הודה לבסוף כי היה מעורב בייצור שנדרש לצורך ה"הזמנה החריגה של נטו". פעם אחת אמר: "לא הייתי מעורב בקביעת היקף ההזמנות". פעם שניה אמר: "אני שותף להערכות זו".

22. גם לשאלות בית המשפט ענה מר פרבר באופן מתחמק. מר פרבר הודה כי "נטו הזמינו את הזמנתם החריגה באוקטובר 2002" (פרוטוקול ע' 19 ש' 29). כאשר נשאל על ידי בית המשפט, אם "כדי לספק הזמנה זו, ביקשתם מהתובעת לספק מוצרים" (ע' 19 ש' 30), השיב (ע' 20 ש' 1-4):

"ת. באופן שוטף אנחנו... אני מניח שגם בקשר להזמנה של נטו, הזמנו מוצרים מהתובעת. עבדנו עם התובעת, הוא היה ספק הגבינות שלנו, מנהל הייצור הזמין ממנו.
ש. מנהל הייצור פעל על דעת עצמו או שקיבל הנחיה ממך?
ת. מעולם לא קיבל ממני הנחיה להזמין מהתובעת. היה לו ספק יחיד -התובעת".

23. למרבה הצער, עדותו של מר פרבר היתה מתחמקת ורצופת סתירות פנימיות. תחילה טען כי לא ידע על ההזמנה מן התובעת אלא בדיעבד. כן ניסה להרחיק עצמו מן ההזמנה בטענה שהוא "לא מזמין חומרי גלם" וכי הדבר מצוי בסמכותו הבלעדית של מנהל הייצור. לאחר מכן אמר כי הוא "שותף עקיף" לתכנון הייצור. לבסוף הודה כי ההזמנה מן התובעת בוצעה על פי תוכנית שהוא עצמו תכנן (יחד עם שותפו ומנהל הייצור).

24. דומה כי מר פרבר לא דייק גם בכל הקשור לסיבת העלמותם של מסמכי הנהלת החשבונות של החברה. בתשובתו לדרישת גילוי מסמכים טען, כי "כל חומר הנה"ח של החברה, כולל תדפיסי פעולות הבנק נשאר במפעל החברה ונזרק ע"י בעלי הנכס" (ס' 1, ת/8). בעל הנכס - מר יעקבי דוד - זומן על ידי התובעת להחקר והשיב בענין זה (פרוטקול ע' 7 ש' 24 ואילך):

"ש. הם [השוכרים] השאירו משהו במקום כשהם עזבו.
ת. לא.
...
ש. אני חוזרת על השאלה האם נשאר במקום ציוד לאחר עזיבת הנתבעים.
ת. לא."

מר פרבר, בחקירתו הנגדית, ניסה לגשר על הפער בין העדויות באמצעות הבחנה בין "ציוד" לבין דברים אחרים (פרוטוקול ע' 24 ש' 5-7). ואולם, מר יעקבי ציין כי במושכר לא נותר דבר. בפועל, הנתבעים לא הציגו בפני
בית המשפט מסמכי הנהלת חשבונות.

25. לא למותר להוסיף, כי מר פרבר איבד את עשתונותיו במהלך חקירתו הנגדית. מר פרבר הרים את קולו. הוא הטיח בחוקרת כי היא "חצופה" ו"מוציאה אותי מהכלים" (פרוטוקול ע' 20 ש' 16, ע' 22 ש' 5-6; ע' 23 ש' 6). הסתירות בתשובות, הנסיון לגלגל אחריות על מנהל הייצור, והתנהלותו הכוללת של מר פרבר בעת חקירתו הנגדית, כל אלה פוגמים באורח קשה באמינות גרסתו.

26. לאחר ששמעתי את חקירתו הנגדית של מר פרבר, כמו גם חקירתו הנגדית של מר אזולאי, אני קובעת כממצא עובדתי, כי הנתבעים 2 ו- 3 היו מעורבים באופן ישיר ופעיל בתכנון האספקה ל"נטו", אשר כלל גם את הזמנת הסחורה מן התובעת - נשוא הסכסוך דנא. השכל הישר תומך במסקנה עובדתית זו, וזאת בשים לב לתפקיד הנתבעים כמנהלים, לאופי החברה כ"שותפות" ביניהם, לאופיה החריג של ההזמנה אשר עמדה על הפרק, ולמצבה הכלכלי הקשה של החברה באותה עת.

27. סיכומה של נקודה זו: בפן הראייתי הוכח, כי הנתבעים 2 ו- 3 הזמינו סחורה מן התובעת, באוקטובר 2002, כאשר החברה שבשליטתם היתה מצויה בתהליך נמשך של התדרדרות ועל סף קריסה. הנתבעים 2 ו- 3, בעלי המניות והמנהלים בחברה, נטלו סיכון מודע ובלתי סביר בעליל בקשר ליכולתה של החברה לשלם עבור הסחורה שמשכה. אכן, המקרה דנא מהווה דוגמא מובהקת להתקיימותן של אותן נסיבות חריגות המצדיקות הרמת מסך.

28. לצד ייחוס חוב החברה לנתבעים 2 ו-3 מכח דיני הרמת המסך, צומחת אחריותם גם מכח עוולת הרשלנות בנזיקין. הוכח, כי הנתבעים 2 ו- 3 פעלו ברשלנות רבתי כלפי התובעת בעת שמשכו ממנה את הסחורה נשוא הסכסוך. באותה עת כבר היתה החברה במשבר כלכלי והתקיים חשש קרוב לוודאי, כי החברה לא תוכל לשלם עבור הסחורה שקיבלה.

29. לצד אחריותם האישית של הנתבעים 2 ו- 3, אני סבורה כי לתובעת אשם חוזי תורם. הטעם לכך נעוץ בזה, שמנהל התובעת היה ער לאופיה החריג של הזמנת הסחורה באוקטובר 2002, אשר עמדה על כמות כפולה מהרגיל (ס' 17-18 לתצהירו של מר אברמוביץ). עצם הכפלת הכמות, בניגוד לשגרת העבודה, חייב משנה זהירות. היה בידי התובעת ליטול ערובות מתאימות להבטחת החוב כלפיה, אך היא נמנעה מעשות כן. בנסיבות הענין, אני מעמידה את אשמה התורם על 10%.

30. התוצאה היא שאני מקבלת את התביעה, בניכוי אשם תורם. הנתבעים 2 ו- 3 ישלמו לתובעת סך של 87,750 ₪, כאשר הם נושאים הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל. כן ישאו בהוצאותיה בהליך זה, ובנוסף בשכ"ט עו"ד בסך של 12,000 ש"ח ובתוספת מע"מ כחוק.

ניתן היום ב' באלול, תשס"ה (6 בספטמבר 2005) בלשכתי בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום.

ד"ר איריס סורוקר
, שופטת








א בית משפט שלום 1305/04 מחלבת רועי העמק (1982) בע"מ נ' חברת בורקס חיימיקו (1997) בע"מ (בפירוק) –ההליכים עוכבו, פרבר מיכאל , אזולאי חיים (פורסם ב-ֽ 06/09/2005)












להסרת פסק דין זה לחץ כאן