רעיה אופיר, אופיר שי יזמות נדל''ן ופרויקטים בע''מ - ועדה מקומית לתכנון ובנייה פתח תקווה, ועדת ערר לתכנון ובניה מחוז מרכז, סילקו מרכז הפיתה בע''מ ואח'

מידע על רעיה אופיר   



רעיה אופיר, אופיר שי יזמות נדל''ן ופרויקטים בע''מ - ועדה מקומית לתכנון ובנייה פתח תקווה, ועדת ערר לתכנון ובניה מחוז מרכז, סילקו מרכז הפיתה בע''מ ואח'

עתירות מנהליות 13648-11/17     18/06/2018 (עתמ)



תיקים נוספים על רעיה אופיר
תיקים נוספים על אופיר שי יזמות נדל"ן ופרויקטים בע"מ
תיקים נוספים על ועדה מקומית לתכנון ובנייה פתח תקווה
תיקים נוספים על ועדת ערר לתכנון ובניה מחוז מרכז
תיקים נוספים על סילקו מרכז הפיתה בע"מ




עתמ 13648-11/17 רעיה אופיר, אופיר שי יזמות נדל"ן ופרויקטים בע"מ נ' ועדה מקומית לתכנון ובנייה פתח תקווה, ועדת ערר לתכנון ובניה מחוז מרכז, סילקו מרכז הפיתה בע"מ ואח'








בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים


18 יוני 2018
עת"מ 13648-11-17 אופיר ואח'
נ' ועדה מקומית לתכנון ובנייה פתח תקווה
ואח'




לפני כבוד השופט מנחם פינקלשטיין

- סג"נ


העותר
ות

1
.
רעיה אופיר

2
.
אופיר שי יזמות נדל"ן ופרויקטים בע"מ
באמצעות ב"כ, עו"ד שי צפוני


נגד


המשיבים

1.ועדה מקומית לתכנון ובנייה פתח תקווה
באמצעות ב"כ, עו"ד יוני שוורץ
2.ועדת ערר לתכנון ובניה מחוז מרכז
באמצעות ב"כ, עו"ד לוטן לסקי
3.סילקו מרכז הפיתה בע"מ

באמצעות ב"כ, עו"ד שי פרטוש
4.א.ל.מ אקספרט בע"מ
5.וקסמן אחזקות תעשייה בע"מ
6.דב טבול
7.גבריאל כהן
8.משה שמוחה
9.א.י.ע. יובלים השקעות בע"מ
10.סורין כץ



פסק דין


כללי
1.
לפניי עתירה נגד החלטת המשיבה 2, ועדת הערר לתכנון ולבנייה מחוז מרכז (להלן: "ועדת הערר") מיום 22.10.17, שבמסגרתה נדחה ערר שהגישו העותרות נגד אישור בקשה למתן היתר בנייה בעניינה של המשיבה 3, חברת סילקו מרכז הפיתה בע"מ (להלן: "סילקו"). סילקו שוכרת נכס ברח' עמל 37 בפתח תקווה (גוש 6194, חלקה 168) – שטח בקומת הקרקע של הבניין – לצורך הפעלת מפעל אפייה תעשייתי. את היתר הבנייה ביקשה לצורך בנייה של גלריה מעל קומת הקרקע, בניית חדרי קירור, העמדת "סילוסים" (מיכלים גדולים ביותר לאחסנת קמח) בחצר, הוצאת ארובה והנחת צוברי גז.
יצוין כבר עתה כי לעתירה זו קדמה עתירה מינהלית נוספת שהגישו העותרות באותה פרשה (עת"מ 46395-07-16 רעיה אופיר
נ' ועדה מקומית לתכנון ובנייה פתח תקווה
ואח'
,

פסק דין
מיום 20.11.16, להלן: "העתירה הראשונה"). המשיבים בעתירה הראשונה היו המשיבים 3-1 שבעתירה זו.


העובדות הצריכות לעניין
2.
העותרות הן הבעלים והמנהלים של אולם בקומה הראשונה של אותו בניין. העותרות הגישו התנגדות לבקשה שהגישה סילקו למתן היתר בנייה. ועדת המשנה לתכנון ולבנייה של הוועדה המקומית (להלן: "ועדת המשנה") החליטה ביום 16.4.15 לדחות את ההתנגדות ולאשר את הבקשה, בכפוף להערות. העותרות הגישו ערר על החלטה זו.

3.
בהחלטתה מיום 30.12.15 דחתה ועדת הערר חלק מטענות העותרת, אך קבעה כי קיימים בבקשה להיתר פגמים רבים הדורשים תיקון. הוועדה קבעה כי לאחר תיקון הבקשה, צירוף מסמך סביבתי כנדרש בתכנית פת/1241א החלה על הנכס, וקבלת חוות דעת של היחידה הסביבתית ביחס למסמך זה – תובא הבקשה המתוקנת לדיון חוזר בפני
הוועדה המקומית. כן נקבע כי לקראת הדיון החוזר בבקשה יבחן אגף התנועה בוועדה המקומית בשנית את סוגיית הנגישות ביחס לרכבים תפעוליים, וכן ייבחן בשנית נושא החניה.

4.
בהמשך לכך קיימה ועדת המשנה ביום 7.4.16 דיון חוזר, קצר מאוד, והחליטה על אישור הבקשה למתן היתר. העותרות הגישו ערר גם על החלטה זו. ועדת הערר דנה בערר ביום 17.7.16, והוחלט, בהסכמה, על החזרת הדיון לוועדה המקומית, כדי שזו תבחן מחדש את עמדתה לאחר שתבחן את חוות הדעת הסביבתית שהציגו העותרות. עוד ציינה ועדת הערר בהחלטה כי חודדה בפני
ה המחלוקת המקצועית בנושא התחבורתי-בטיחותי, וכי הוועדה המקומית רשאית לבחון את עמדתה גם בעניין זה, ככל שתראה זאת לנכון. על החלטה זו מיום 17.7.16 הוגשה העתירה הראשונה. במהלך הדיון בעתירה, בפני
י, הסכימו העותרים והמשיבות 2 ו-1 (הוועדה המקומית וועדת הערר) להחזרת הדיון לוועדה המקומית, כדי שזו תדון בארבעה נושאים: (1) הערכת השפעות סביבתיות; (2) הנושא התחבורתי-בטיחותי; (3) השאלה האם מבקשת סילקו לפתוח חנות קמעונאית בנכס; (4) השאלה בדבר הכשרת בנייה שבוצעה ללא היתר. סילקו התנגדה לכך, ולכן ניתן ביום 20.11.16

פסק דין
מנומק בעניין, שזו תמציתו:

בנושא הסביבתי
ציינתי כי קשה לראות במכתביה של גב' אליאנא סובול, סגנית מנהל אגף איכות הסביבה בעיריית פתח תקווה משום "חוו"ד של יועץ סביבתי הרשות המוסמכת", כנדרש בהתאם לסעיף 27.ב.2.א. לתקנון תכנית פת/1241א'; וכי היה על הוועדה המקומית לשקול, בהתאם להוראת סעיף 27.ב.2.ג. לתקנון, את הצורך לדרוש חוות דעת מקצועית או מסמך אחר בדבר השפעות סביבתיות צפויות. בנוסף ציינתי כי בהתאם לתכנית האמורה יש לקבוע תנאים ומגבלות בנושא איכות הסביבה טרם הוצאת היתר הבנייה, ולכן האמירה כי ייתכן שבעתיד, בשלב הוצאת רישיון העסק ייקבעו תנאים – אינה עולה בקנה אחד עם הוראות התכנית.

בנושא התחבורתי-בטיחותי
ציינתי שאין להסתפק באמירה כי אגף התנועה מאשר ותו לא (כך נעשה בדיוני ועדת המשנה מיום 7.4.16 ומיום 8.9.16). ועדת הערר אמנם לא חייבה את הוועדה המקומית לדון פעם נוספת בנושא, אך בפסק הדין נקבע כי יש לעשות כן.

בנושא החנות
קבעתי כי מן הראוי לברר כדבעי, בפני
הוועדה המקומית, את טענת העותרות שלפיה מסמכים מסוימים מצביעים על כך שסילקו מתכוונת להפעיל בנכס הנדון חנות, הגם שאין התייחסות מפורשת לכך בבקשה להיתר.

בנושא הכשרת בנייה שבוצעה ללא היתר
הוריתי לוועדה המקומית להתייחס לטענה בדבר עשיית דין עצמית (העותרות טענו כי סילקו עשתה דין לעצמה, והחלה בהקמה ובבנייה רחבת היקף של המאפייה, בסמוך לחודש אפריל 2014, מבלי שקיבלה היתר בנייה כדין).

5.
לאחר מתן פסק הדין פנו העותרות לוועדה המקומית והעלו את טענותיהן. בהחלטת ועדת המשנה מיום 2.3.17 צוין:

בנושא הסביבתי
: הוועדה קיימה דיון ממושך בהשתתפות צוות מקצועי מהאגף לאיכות הסביבה, המהווה את "היועץ הסביבתי של האגף", ונציג אגף התנועה. צוין כי נציגי האגף לאיכות הסביבה קיימו סיור עם המבקשים ופגישה עם המתנגדים. לפי האמור בהחלטה, מדיניות מרחקי ההפרדה ממקורות סיכון שהוכנה על ידי המשרד לאיכות הסביבה אינה כוללת את אבק הקמח כחומר מסוכן. עוד נאמר כי בחוות דעת שהתקבלה מהמשרד לאיכות הסביבה הומלץ כי מאפיות ימוקמו באזורי תעשייה.

בנושא התחבורתי-בטיחותי
: צוין כי הוצג בפני
הוועדה פתרון תנועה למשאיות לפריקה ולטעינה, ונקבע כי היציאה מהמגרש תיעשה באמצעות הכוונה של אדם נוסף.

בנושא החנות
: הוער כי הבקשה להיתר אינה כוללת חנות, הגם שחברי הוועדה אינם מוצאים פגם בחנות לממכר פיתות.

בנושא הכשרת בנייה שבוצעה ללא היתר
: צוין כי על פי דו"ח מפקח בנייה, המקום סגור ואינו פעיל. כן צוין כי לטענת סילקו, עבודות הבנייה בוצעו בתקופה שהיה בידיהם היתר ועד להתלייתו. הוצא צו הפסקת עבודה והוגש דו"ח ללשכה המשפטית. בנסיבות אלה, הוועדה לא ראתה מניעה להסדיר את הבנייה והשימוש המבוקשים.

הוועדה שבה ואישררה את הבקשה "בכפוף להערות איכות הסביבה, לרבות חיבור ונטות האיוורור לארובה בגובה של כ-2 מ' מעל הגג, ללא חנות ובתנאי מילוי דרישות מה"ע. תנאי בהיתר: יציאה של משאיות משטח חצר העסק חייבת להיות מבוצעת ומבוקרת ע"י הכוונת המשאיות באמצעות אדם נוסף".

6.
ביום 4.5.17 הגישו העותרות ערר בעניין לוועדת הערר. ביום 18.6.17 התקיים דיון בערר. בסיומו החליטה ועדת הערר שהוועדה המקומית תתייחס בתוך שבוע לתקן החניה החל ולעמידת הבקשה להיתר בדרישות התקן, וכן תודיע אם לדעתה יש מקום לקבוע תנאי בהיתר המגביל את מספר המשאיות או את שעות הכניסה של המשאיות למגרש. כן התבקשה הוועדה המקומית להציג בפני
ועדת הערר את תשריט הבקשה העדכני, שטרם הוצג בשל תקלה טכנית. לצדדים ניתנה הזכות להגיב להתייחסותה של הוועדה המקומית.

7.
ביום 29.6.17, התכנסה שוב ועדת המשנה, בהתאם להחלטתה של ועדת הערר. בהחלטה צוין כי התקבל עדכון מבא-כוחה של סילקו, שלפיו מדובר ב-4-2 משאיות קמח המגיעות לאתר בשבוע. הוועדה החליטה כי יש לאפשר גמישות גם ל-6 משאיות בשבוע, כדי לאפשר פעילות סדירה ושוטפת של השימוש, במגבלות שעות האספקה עד 7:00 בבוקר. באשר לחניה צוין:
"מדובר בבניין תעשיה בהיתר ותקן החניה ניתן בעבר לכל מבנה התעשיה, בהתאם לתקן. הבחינה נעשתה לכל המבנה בכללו ומשכך מספר מקומות החניה למבנה כולו הינו ללא שינוי ועפ"י התקן". עוד צוין כי למעלה מן הצורך, עפ"י נספח החניה שצירפה סילקו, בחלק היחסי שלה יש צורך ב-7.6 מקומות חניה + מקום אחד לרכב נכה. בא-כוחה של סילקו דיווח כי לסילקו 8 מקומות חניה פרטיים בנוסף לשני מקומות חניה לפריקה ולטעינה. הוועדה סברה כי מדובר בפתרון חניה מספק. לפיכך החליטה הוועדה לאשר 8 מקומות חניה פרטיים ו-2 מקומות חניה לפריקה ולטעינה.

8.
העותרות הגישו התייחסותן להחלטת ועדת המשנה מיום 29.6.17. בין היתר טענו העותרות כי בתשריט הבקשה לא סומנו מקומות חניה רגילים, חניות תפעוליות ומקום חניה לנכים, ולא ניתן לסמוך בעניין על מכתבו של ב"כ סילקו. בעניין תקן החניה נטען בנוגע לחניה תפעולית כי תכנית פת/2000 קובעת תקן חניה למשאית של 1 לכל 300 מ"ר ברוטו, ומשמדובר בשטח בינוי של 914.5 מ"ר ברוטו יש צורך ב-4 חניות תפעוליות. בנוגע לחניות לרכב פרטי (לא תפעולי) נטען כי תקן החניה למלאכה הוא של 1 מקום חניה של 70-50 מ"ר ברוטו, ובהתאם לכך נדרש להציג בבקשה להיתר 19-14 מקומות חניה פרטיים. זאת, כאשר בפועל בידי מבקשת ההיתר 5 חניות רגילות בלבד, אשר כלל לא מסומנות בבקשה להיתר. נטען כי מאפייה מתאימה יותר להגדרת "מלאכה" מאשר להגדרת "תעשייה", אך כי גם אם מדובר בתעשייה, יש צורך ב-14-10 מקומות חניה פרטיים.

9.
ועדת הערר החליטה לקיים סיור במקום בנוכחות הצדדים ובהשתתפות יועצי התנועה. הסיור התקיים ביום 19.9.17. בסיור הוצג נספח חניה שבו סומנו 8 חניות פרטיות ו-2 חניות תפעוליות. בין היתר בוצעה הדגמה של כניסת משאית לחצר שבה סומנה החניה התפעולית בסמוך לסילואים (המיכלים) ולצובר הגז המבוקשים. ועדת הערר סיירה גם בתוך המבנה. בעקבות הסיור אפשרה ועדת הערר לצדדים להשלים טענותיהם בנושאי הסיור.

10.
בהשלמת הטיעון של העותרות נטען כי סימון מקום החניה התפעולית בחצר וכניסת המשאית חניה זו בהילוך אחורי אינם סבירים. כן נטען כי נספח החניה לא נדון בוועדה המקומית, הוא הוצג לראשונה רק בסיור של ועדת הערר, ובכך נפגעה זכותם הדיונית של העותרות להתנגד לו. בנוסף טענו העותרות כי מתן היתר בנייה יפגע בזכויות קנייניות של בעלי הזכויות בבית המשותף. נטען כי בהעדר תימוכין קנייניים, אין לאשר את הבקשה להיתר, בהתאם להלכה שנפסקה בעע"מ 2832/09 הוועדה המקומית לתכון ולבניה גבעתיים נ' בני אליעזר בע"מ (להלן: "עניין בני אליעזר"). לפי הטענה, לנכס קיימות חמש חניות צמודות בלבד, וארבע מהן אינן קיימות בפועל משום שנבנתה עליהן מדרכה. לא ניתן להשתמש במקומות חניה השייכים קניינית לתתי חלקות אחרות בבניין. עוד נטען כי החניה התפעולית השנייה מתוכננת על רכוש משותף המהווה כביש גישה לחניות הרגילות.
הוגשו לוועדת הערר הודעות מטעם משיבים נוספים לערר מקרב הדיירים בבניין, שלפיהן הם מתנגדים להוספת חניות פרטיות בשטח הציבורי של הבניין.
הוועדה המקומית התנגדה לכל הרחבת חזית מעבר לארבעת הנושאים שצוינו בפסק הדין בעתירה הראשונה.

11.
ביום 22.10.17 ניתנה החלטת ועדת הערר אשר דחתה את הערר. ועדת הערר קיבלה את עמדת הוועדה המקומית בנושא הסביבתי, בעניין החנות ובעניין הכשרת עבריינות הבנייה. כן קיבלה ועדת הערר את עמדת הוועדה המקומית בנושא התחבורתי-בטיחותי (תמרון המשאית בחניה התפעולית). בעניין זה ציינה ועדת הערר ציינה כי יועצי התנועה של הוועדה המקומית לא ראו מניעה באישור הסדר הכולל את החניה התפעולית למשאית קמח ולמילוי צוברי הגז בחצר, תוך כניסת המשאית בהילוך אחורי בהסדר הכולל אדם שמכוון. כן צוין שבהחלטה הנוספת של ועדת המשנה הוגבלו מאוד שעות הפעילות באותה חניה תפעולית. בנוסף התייחסה הוועדה לסיור שנערך במקום, שבמהלכו הודגמו כניסת משאית בגודל המירבי שאושר בחוות דעתו של יועץ התנועה מטעם הוועדה המקומית. הכניסה נעשתה בהילוך אחורי. ועדת הערר ציינה כי התרשמה מכניסה מהירה, חלקה ורציפה של המשאית. לנוכח המגבלות שנקבעו בהחלטה הנוספת בדבר צמצום שעות הפעילות של החניה התפעולית ולנוכח ההתרשמות מההדגמה, קבעה ועדת הערר כי אין מקום להתערב בהחלטת הוועדה המקומית בעניין, שהתבססה על עמדה מקצועית של יועצי התנועה שלה.

אשר לנושא החניות
, ועדת הערר ציינה כי בעניין זה הועלו טענות שלא נכללו בנושאים שהוחזרו לדיון בוועדה המקומית במסגרת פסק הדין בעתירה הראשונה. צוין כי הטענות שהועלו בערר מבוססות על התקן שנקבע בתכנית פת/2000, והן לא נטענו בעררים הקודמים שהגישו העותרות. צוין שמדובר בהרחבת חזית, אך שבהתחשב בכך שמדובר בטענות לסטייה מתכנית, נאותה ועדת הערר לבחון אותן. עוד נאמר כי גם אם נפל פגם בכך שלא התאפשר לעותרות לטעון בפני
הוועדה המקומית בנוגע לנספח החניה, הרי שהאפשרות לטעון את טענותיהן בפני
ועדת הערר, ריפאה את הפגם. בנושא החניות התייחסה ועדת הערר לשלושה עניינים:

א.
עמידה בתקן החניות
– ועדת הערר ציינה כי מדובר בבניין שנבנה לפני שתכנית פת/2000 נכנסה לתוקף, ובלי שחל שינוי בייעוד התעשייתי שהותר (צוין כי גם העותרות לא טענו שיש צורך לפרסם את הבקשה למאפייה כבקשה לשימוש חורג מההיתר לתעשייה). הצדדים לא פירטו בפני
הוועדה מה היה תקן החניה שחל אז, והאם הוא שונה בתכנית פת/2000. ועדת הערר יצאה מהנחה שהיתר הבנייה ניתן בשעתו כדין לפי התכניות שחלו בחלקה לרבות בעניין תקן החניה (גם לא נטען אחרת), ואישרה את קביעתה של הוועדה המקומית כי די בכך כדי שלא לחייב בתוספת חניות כיום. ועדת הערר ציינה כי העותרות לא התייחסו לעמדה זו של הוועדה המקומית ולא פירטו מדוע לשיטתן למרות מועד הבנייה יש להחיל על תת החלקה של סילקו את תקן החניה לפי תכנית פת/2000 (או לפי תקנות התכנון והבניה (התקנת מקומות חניה), תשמ"ג-1983, שלגביהן טענו בהליכים קודמים). בנסיבות אלה, ובהתחשב בכך שההיתר שהתבקש הוא רק לתוספת בנייה לשטחי שירות, ומבלי שהתבקש שינוי בשטח העיקרי שהותר בשעתו או בייעוד שהותר, אושרה ההחלטה דלמטה בעניין תקן החניה.
ועדת הערר הוסיפה שתי הערות בעניין: האחת, שאין לקבל את הטענה כי תקן החניה לשימוש של המאפייה יהיה לפי התקן לאזורי מלאכה. הוועדה ציינה כי מדובר בשימוש תעשייתי לייצור פיתות, ולא בבית מלאכה. השנייה, שתכנית פת/2000 (שלתקן החניה הקבוע בה מפנה תכנית פת/1241א' החלה על הנכס) מאפשרת לסטות מהתקן במקרים מסוימים, ובין השאר נאמר בה: "במבנים ששטח הרצפה הכולל בהם הוא 3000 מ"ר או יותר... רשאית הועדה המקומית בתאום עם משרד התחבורה, ולאחר בדיקת הצרכים התפעולים והתפקודיים להקטין או להגדיל את דרישות החניה לפי תקן החניה" (סעיף 6.31 ס"ק (ה)).

ב.
קיומה של מדרכה
– אשר לטענה כי החניות הצמודות לתת-החלקה של סילקו אינן קיימות בפועל משום שנבנתה במקומן מדרכה, ציינה ועדת הערר כי מעיון בנספח החניה עולה כי החניות סומנו בחלקן על חלק מהמדרכה שאינה כלולה בהיתר המקורי לבניין, ומבלי שהדבר מונע את השימוש בחניות או במדרכה. הוועדה ציינה גם כי אין מניעה גם לביטול המדרכה ולהחזרת החניות למצב המסומן בהיתר המקורי.

ג.
המישור הקנייני
– הוועדה התייחסה להלכות בנושא זה, וסברה כי הטענות שהועלו במישור זה אינן מונעות כשלעצמן דיון תכנוני בבקשה להיתר. צוין כי גם אם תקבל הערכאה המוסמכת בנושא הקנייני את טענות העותרות, לא תהא מניעה לשקול מחדש את נושא הסדרת החניה במגרש (בין אם משום שתכניות פת/2000 ו-פת/1241א' לא שינו את התקן ביחס לבניינים קיימים, ושבהתאם לו הותרה הבנייה בעבר, וממילא החניות בנספח סומנו מעבר לצורך, ובין נוכח הוראות תכנית פת/2000 המאפשרת לסטות מתקן החניה) .

יצוין כי ועדת הערר סירבה לדון בטענות נוספות שלא נכללו בין הנושאים שאותם החזיר בית המשפט לדיון.
כנגד החלטה זו הוגשה ביום 6.11.17 העתירה שבפני
י.

12.
ביום 7.11.17 ניתן צו ארעי שלפיו תימנע הוועדה המקומית מלהוציא היתר בנייה לסילקו. נקבע דיון בבקשה למתן צו ביניים ליום 3.1.18. בפתח הדיון הסכימו ב"כ הצדדים שבית המשפט ידון בעתירה לגופה, וכך נעשה.

טענות העותרות
13.
העותרות טענו כי השוואת תשריט הבית המשותף לנספח החניה שהוגש ביום הסיור מלמדת שוועדת הערר אישרה מתן היתר בנייה על רכוש משותף שנמצא בבעלות משותפת של העותרת 1 ושל משיבים 10-4. לפי הטענה, החניות המסומנות "5", "6", "7" ו-"8" נמצאות בחלקן על הרכוש המשותף; חניית הנכים וכן החניה התפעולית הנוספות, במלואן, מתוכננות על רכוש שלא הוצמד לאיש, ומהווה למעשה חלק מהרכוש המשותף של כלל דיירי הבית (לגבי החניה התפעולית הנוספת נטען גם כי הרכוש המשותף שעליו היא מתוכננת מהווה כביש גישה לחניות הרגילות).
העותרות טענו, וזאת בפתח עתירתן וכטענה מרכזית, כי ועדת הערר שגתה כשאישרה מתן היתר בנייה על רכוש משותף מבלי לקבל את הסכמתם של דיירי הבניין. העותרות הפנו בעניין זה לתקנה 36(א) לתקנות התכנון והבנייה (רישוי בנייה), תשע"ו-2016, הקובעת כי לא תוגש בקשה להיתר אלא אם כן ניתנה הסכמתם של כל בעלי הזכויות במקרקעין. נטען כי סילקו ביקשה לקבל היתר על גבי רכוש משותף שאינו מוצמד לאיש, בלא כל "תימוכין קניינים", וכי בנסיבות אלה לא הייתה מוסמכת ועדת הערר לאשר את הבקשה להיתר על גבי הרכוש המשותף, בניגוד להלכה הפסוקה בעניין בני אליעזר.

14.
עוד נטען כי החניה המסומנת "1" בנספח החניה אכן צמודה לנכס נושא הבקשה להיתר, אך החניות המסומנות "2", "3" ו-"4" אינן צמודות לנכס. נטען כי לא ניתן "לייבא" לצורך הבקשה חניות מתתי חלקות אחרות (מס' 11 ו-14), שכן גם הן זקוקות לחניות. נטען כי "ייבוא" זה של חניות מתתי חלקות אחרות סותר את סעיף 6.31 לפת/2000.

15.
העותרות טענו כי ארבע מתוך 5 החניות הצמודות של הנכס אינן קיימות בפועל משום שנבנתה עליהן מדרכה. הכוונה היא כנראה לחניות 7-5 (וכן לחניה נוספת, ייתכן שחניה מס' 8, הגם שהדבר סותר טענה אחרת של העותרות), שלגביהן נטען כאמור כי הן נמצאות בחלקן על הרכוש המשותף.

16.
העותרות הדגישו כי דבר קיומו של נספח החניה נודע להן רק ביום הסיור של ועדת הערר בשטח ביום 19.9.17, ואז התברר להן כי מקומות החניה שאותם אישרה ועדת המשנה מצויים בתחום הרכוש המשותף. העותרות טענו כי הופרה זכותם להתנגד ולטעון בעניין בפני
ועדת המשנה. עוד נטען כי פגם זה לא נרפא באמצעות האפשרות לטעון בפני
ועדת הערר.

17.
עוד נטען כי נספח החניה אינו עומד בתקן החניה המחייב. בחוות דעת שצירפו העותרות צוין כי על פי ההיתר המקורי של הבניין הוא הותר כ"מלאכה", ועל פי תקנות התכנון והבנייה (התקנת מקומות חניה), תשמ"ג-1983, תקן החניה למלאכה הוא מקום חניה אחד לרכב פרטי לכל 70 מ"ר בניין, ומקום חניה אחד למשאית לכל 400 מ"ר בניין. לפיכך נטען כי הבקשה להיתר צריכה הייתה לכלול לפחות 12 מקומות חניה לרכב פרטי ולפחות 2 מקומות חניה תפעוליים. כן נטען כי על פי תקן החניה בתכנית פת/2000, שאליו מפנה תכנית פת/1241א', נדרש בייעוד "מלאכה" מקום חניה אחד למשאית לכל 300 מטר ברוטו. משמע, חובה היה להראות לכל הפחות 3 חניות תפעוליות.

18.
עוד יצאו העותרות נגד החלטתה של ועדת הערר להתיר חניה אשר מצריכה נסיעה בהילוך אחורי באופן קבוע. נטען כי כניסה ויציאה של משאיות בהילוך אחורי אינן בטיחותיות, ומסוכנות מאוד, וכי ההחלטה מנוגדת להנחיות מנהל התכנון ולהחלטות קודמות של הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה ושל ועדת הערר. עוד נטען כי הוספת התנאי בהיתר שלפיו המשאיות יוכוונו על ידי מכוון אינה משמעותית, הואיל והחובה להיעזר במכוון בנסיעה בהילוך אחורי אם תנאי השטח מצריכים זאת – חלה ממילא על נהגי משאיות.

19.
אשר לנושא הסביבתי, טענו העותרות כי החלטתה של ועדת הערר עומדת בניגוד מפורש לתכנית פת/1241א' אשר התנתה תנאים מפורשים לצורך מתן היתר, וביניהם חובת קבלת חוות דעת היועץ הסביבתי של הרשות וכן תסקיר השפעה על הסביבה. העותרות טענו כי תנאים אלה לא התקיימו, ולכן החלטתה של ועדת הערר שגויה. העותרים ציינו כי העבירו למשיבות 1 ו-2 מחקרים על אודות הסכנות החמורות לחיי אדם הקיימות לנוכח הקמת סילוסים ענקיים בצמוד לצוברי גז. נטען כי הוועדה המקומית לא העבירה את המחקרים אל חברי הוועדה. עוד נטען כי המשיבה 2 לא התייחסה לעניין, אלא הסתמכה על מכתבו של המשרד להגנת הסביבה, מבלי שהמחקרים עמדו בפני
המשרד ומבלי שהמשרד התבקש לבדוק את אופי המבנה הספציפי.
עוד טענו העותרות כי לא נקבעו כל תנאי או מגבלה טרם הוצאת ההיתר.
יצוין כי לאחר הדיון בעתירה בפני
י הגישו העותרות ידיעה עיתונאית בעניין פיצוץ של סילו קמח שארע במאפיית המכבים בפתח תקווה ביום 13.2.08, ללא נפגעים בנפש. בידיעה צוין שעקב הפיצוץ התלכלכו בקמח עשרות מכוניות והפכו לבנות. ביחס לכתבה זו טענו באי כוח המשיבות 1, 2 ו-3 כי אין מקום לייחס לה חשיבות לענייננו.

20.
בנושא של אי-עידוד עבריינות בנייה, טענו העותרות כי סילקו ביצעה עבודות בנייה בהיקף גדול ללא קבלת היתר בנייה, ומן הראוי היה לקבוע, בשל הפגיעה בשלטון החוק, כי ביצוע עבודות הבנייה בהעדר היתר מונעת את קבלת ההיתר.

21.
העותרות העלו טענה נוספת בדבר אי קיום תנאי שהוועדה המקומית קבעה לצורך מתן היתר – פרסום הקלה. יצוין כי טענה זו הייתה בין הטענות הנוספות שבהן סירבה לדון ועדת הערר משום שלא נכללו בין ארבעת הנושאים שהוגדרו בפסק הדין בעתירה הראשונה.

טענות ועדת הערר
22.
ועדת הערר טענה כי מדובר בערר הרביעי שבמסגרתו היא נדרשה למחלוקת שבין הצדדים. נטען כי ועדת הערר בחנה בתשומת לב רבה את הטענות בערר, שמעה את טענות העותרות בדיון ממושך ביותר שנערך לפניה, ערכה סיור בנכס בנוכחות הצדדים ויועצי תנועה, צפתה בהדגמה לכניסת משאית למקום פריקת הקמח והגז, ולאחר כל זאת לא ראתה מקום לבטל את החלטת הוועדה המקומית. עוד ציינה ועדת הערר כי העותרות הקצו חלק מרכזי בכתבי הטענות לנושא תקן החניה וזכויותיהם הקנייניות של דיירים אחרים בבית המשותף – נושאים שלא נכללו במסגרת רשימת הנושאים שהוחזרו לדיון בוועדה המקומית בפסק הדין בעתירה הראשונה. חרף הרחבת החזית, ועדת הערר נדרשה גם לנושאים אלה.

23.
בעניין תקן החניה, טענה ועדת הערר כי הוועדה המקומית בחנה את תקן החניה ביחס לבניין כולו ומצאה כי קיימות חניות פרטיות כנדרש. עוד צוין כי העותרות מתעלמות מן הטענה שהעלתה הוועדה המקומית, שלפיה מדובר בבניין שנבנה בעבר ונקבע לו תקן חניה כדין לפי המצב התכנוני ששרר בעת שההוצאה ההיתר, ולפני שאושרו תכניות פת/2000 ופת/1241א'; על כן, החניות שאושרו בבניין בעת שהותרה בנייתו עונות על התקן כפי שהיה אז. זאת ועוד, סעיף 13 לתכנית פת/1241א' קובע שהתכנית לא משנה הוראות של תכניות מפורטות קודמות בתוקף (למעט הפקעות), ולכן החלטת הוועדה המקומית שלפיה תקן החניה שנקבע בתכנית המקורית נותר בעינו, היא סבירה. זאת ועוד, לנגד עיני ועדת הערר עמדה העובדה כי עיקרה של הבקשה להיתר שבה עסקינן הוא תוספת שטחי שירות (שוליים יחסית בשטחם) והצבת מתקנים מלווים לשימוש התעשייתי המותר.

24.
באשר לטענה כי אושרה בנייה על רכוש משותף ללא הסכמת דיירי הבניין, נטען כי אין מדובר בבקשה לבניית חניות או מתקני חניות כלשהן, ואף אין מדובר בסלילה או ריצוף שטח לחניות חדשות. גם אין להבין את החלטות ועדות התכנון כנטילת רכוש משותף לשימוש בלבדי של מבקשי ההיתר. נטען כי מדובר בסימון חניות בלבד שנעשה ברכוש משותף, להבדיל מסימון חניות על רכוש המוצמד לבעלים אחרים. ועדת הערר טענה כי היא אינה מחויבת בכל מקרה שמועלית טענה להיעדר תימוכין קנייניים לעצור את הדיון, אלא היא רשאית לעשות כן במקרים המתאימים. במקרה הנדון, ועדת הערר לא מצאה לנכון לעשות כן – בין אם החניות הוספו מעבר לצורך (כטענת הוועדה המקומית שלא נסתרה), ובין לנוכח הוראות הגמישות בתכנית פת/2000 בנושא תקן החניה.

25.
בעניין התחבורתי-בטיחותי (חניה תפעולית המצריכה נסיעה בהילוך אחורי), ועדת הערר טענה כי החלטתה הייתה מבוססת על מספר אדנים – האישור שנתנו בעניין שני יועצי תנועה, ההדגמה במהלך הסיור, והמגבלות שהוספו בהחלטת הוועדה המקומית בנוגע למספר המשאיות השבועי ושעות השימוש בחניה זו. העותרות העלו קושי בדבר אכיפת המגבלות הנ"ל, ואולם אי קיום תנאי ההיתר מהווה הפרה של ההיתר, על כל המשתמע מכך.

26.
אשר לנושא הסביבתי, ועדת הערר טענה כי הנחייתו של בית המשפט בפסק הדין בעתירה הראשונה והנחייתה של ועדת הערר שניתנה עובד להגשת העתירה הראשונה – קוימו. ועדת הערר שקלה את העובדה כי לפני הוועדה המקומית הוצגה עמדת האגף לאיכות הסביבה, וכן נציגת האגף מסרה בדיון כי התקיים סיור בשטח יחד עם המבקשים, וכן התקיימה פגישה עם המתנגדים ושני הצדדים הגישו מסמכים סביבתיים לגבי שאלת אבק הקמח כחומר נפיץ. עוד הובאה לפני ועדת הערר עמדת המשרד להגנת הסביבה, שלפיה אין למשרד להגנת הסביבה תנאים והגבלות כלשהן למאפיות בשל סכנת פיצוץ הקמח. עוד נמסר, כי קיימת תשתית מובנית למניעת אפשרות זו, והחלטת הוועדה המקומית כללה תנאים בהתאם להערות בנושא איכות הסביבה.
לנוכח האמור, מצאה הוועדה כי לא נדרש מעבר למסמכים שהוצגו גם תסקיר השפעה על הסביבה. צוין כי גם היועץ הסביבתי מטעם העותרות לא ראה בהכרח צורך בתסקיר השפעה על הסביבה.

27.
אשר לטענות בדבר עידוד עבריינות בנייה, ועדת הערר טענה כי לא נסתרה ההנחה שחריגות הבנייה בוצעו במהלך התקופה שבה הונפק היתר למבקשי ההיתר וטרם שהותלה בשל הגשת הערר הראשון על ידי העותרים. בנוסף, ועדת הערר שקלה אף את העובדה שלפיה העבודות נעצרו מאז במשך מספר שנים ושלא נעשה כל שימוש בתת החלקה של מבקשת ההיתר, והמשיבה 3 משלמת במשך מספר שנים דמי שכירות לחינם. כמו כן, מדובר בעבודות תואמות היתר ושימוש תואם היתר ותכנית. לפיכך, באיזון בין זכויות תכנוניות מוקנות לקבל היתר לשימוש תואם תכנית, לבין כלל הנסיבות ומהות העבודות שבוצעו, נטען כי החלטתה של ועדת הערר, שלא דחתה את הבקשה למתן היתר בשל החשש לעידוד עבריינות בנייה, היא החלטה סבירה.


טענות הוועדה המקומית
28.
הוועדה המקומית טענה כי קיימה את שהוטל עליה בפסק הדין בעתירה הראשונה, וכי טענות העותרת החורגות מאותם ארבעה נושאים הן בגדר הרחבת חזית אסורה. הוועדה המקומית הפנתה לפרוטוקול הדיון מיום 2.3.17, שממנו ניתן ללמוד לטענתה על הדיון היסודי שקיימה בהתאם להוראות פסק הדין.

29.
אשר למצב כיום בשטח, ציינה הוועדה המקומית כי בשטחה של סילקו אין פעילות והמקום סגור, בעוד שבשטחן של העותרות קיימת עבירת בנייה בדמותה של בניית קומת גלריה בעלת מספר חדרים ומטבחון, וזאת ללא היתר בנייה.

טענות סילקו
30.
סילקו ציינה בתגובתה כי מאז אושרה לראשונה בקשתה להיתר (16.4.15) חלפו כבר מספר שנים, אך לטענתה גמרו העותרות אומר "לחבל במתן ההיתר בדרך של אימוץ טקטיקה טיעונית קנטרנית ואסטרטגיה של התשה לשמה". סילקו ביקשה כי בית המשפט יביא לסיומה של ההתדיינות הבלתי נגמרת בעניין. סילקו טענה כי אין מקום להתערב בהחלטתה של ועדת הערר מיום 22.10.17 אשר לטיעוני העותרות בעניין תקן החניה, סילקו טענה כי מדובר בהרחבת חזית מעבר לנושאים שהוחזרו לדיון בוועדה המקומית. לגופו של עניין, גם בעניין זה טענה סילקו כי אין מקום להתערב בהחלטתה של ועדת הערר.

מכתבי השכנים
31.
הוגשו לתיק תגובות קצרות מטעם המשיבה 4 (הבעלים של תתי חלקות 15, 16, 17, ו-18), המשיבים 5 (בעלי הזכויות בתת חלקה 13 ובעלי חניות כ
ו-כא), המשיב 6 (בעל הזכויות בתת חלקה 7-6 ובעל חניות יז ו-יח) והמשיב 7 (בעל הזכויות בתת חלקה 12) (להלן: "השכנים"). בתגובות אלה צוין כי עד הצגת נספח הבנייה בסיור שהתקיים בחודש ספטמבר 2017 לא היה ידוע לשכנים על כוונה לבצע בנייה בשטח משותף ולא ניתנה להם הזכות להתנגד. השכנים ביקשו להביע התנגדותם ולהצטרף לכלל טענותיהן של העותרות.

הדיון בעל-פה
32.
במהלך הדיון בעל-פה התייחסו ב"כ הצדדים בעיקר לנושא החניות, והמחלוקת בעניין זה התחדדה. ב"כ סילקו טען כי לסילקו 4 חניות צמודות ו-4 חניות נוספות אשר שייכות לתת חלקה אחרת והושכרו לטובת הנכס נושא העתירה. לפי טענתו, אין חניות פרטיות שמסומנות על הרכוש המשותף. גב' יפי שגיא, מנהלת אגף רישוי בעיריית פתח תקווה, ציינה כי חניות 5, 6, 7 ו-8 (לפי המספור בנספח החניה) מסומנות גם בתשריט הבית המשותף כחניות צמודות. ב"כ העותרים לא חלק על האמור ביחס לחניות 5, 6, ו-7 (ולכן נראה כי ויתר על טענתו שלפיה חניות 5, 6, ו-7 נמצאות בחלקן על רכוש משותף), אך הבהיר כי לטענתו, חניה 8 (חניית הנכים) בשלמותה, וכן החניה התפעולית הנוספת, שייכות לרכוש המשותף. ב"כ סילקו, לעומת זאת, טען כי חניה מס' 8 היא למעשה החניה המסומנת כחניה ד' בתשריט הבית המשותף (ואינה חלק מהרכוש המשותף), אך הסכים כי החניה התפעולית הנוספת היא על רכוש משותף. לגבי חניות 2, 3, 4 הוסכם כי הן צמודות לנכס אחר. הטענה בעניין חניות על הרכוש המשותף נוגעת אפוא בעיקר לחניה התפעולית הנוספת, כשקיימת מחלוקת בין הצדדים האם גם חניית הנכים סומנה על רכוש משותף.

33.
אשר לחניה התפעולית הנוספת, במהלך הדיון הבהיר ב"כ סילקו כי מבחינת פריקה וטעינה, הפעולה היחידה שמתבצעת באמצעות משאית היא פריקה של קמח. פריקה זו אפשרית רק בחניה התפעולית הקיימת, הצמודה למבנה וקרובה לסילו, ולא בחניה התפעולית הנוספת. החניה התפעולית סומנה אמנם, אך ב"כ סילקו הצהיר כי לא ייעשה בה שימוש. ב"כ סילקו השיב כי הוראות החוק בעניין הסכמה להצמדת חלק מהרכוש המשותף אינן רלוונטיות לענייננו, הואיל ואין מדובר בבנייה ברכוש המשותף, אלא בשימוש בהתאם לתב"ע.

דיון והכרעה
34.
לאחר בחינת הדברים נחה דעתי כי דין העתירה להידחות
. החלטתה של ועדת הערר היא החלטה מפורטת, מבוססת ומנומקת, שהתקבלה לאחר דיון ממושך, ולאחר קיום סיור והדגמה במקום, והשלמת טיעון מטעם הצדדים. בטרם אפנה לדון בכל טענות העותרות, אעיר כי הליכים רבים התנהלו מאז הגישה סילקו את בקשתה למתן היתר בנייה. בעתירה הראשונה בעניין סברתי כי יש להחזיר את הדיון לוועדה המקומית, והטעמים לכך הובאו לעיל. בעתירה הנוכחית מסקנתי שונה, וסבור אני כי הגיעה העת לסיים את ההליכים המשפטיים בעניין בקשתה של סילקו. בפסק הדין בעתירה הראשונה הוריתי על החזרת הדיון לוועדה המקומית, וזאת בארבעה נושאים ספציפיים. והנה, העתירה הנוכחית פותחת בטענות חדשות אחרות לגמרי – הטענה הקניינית ותקן החניה, ושמה עליהן דגש מיוחד. לא נעלמה מעיניי העובדה כי ועדת הערר החליטה לדון גם בנושא זה, ואולם קשה להימנע מהרושם כי מעל טענותיהן השונות של העותרות מרחפת למעשה טענת

nimby
ׁׁ (
not in my back yard
): העותרות אינן מעוניינות בפעילות של מאפייה בסמוך לנכס שלהן.

35.
כלל ידוע הוא שאין בית המשפט מתערב בשיקול הדעת המקצועי של ועדות התכנון והבנייה. בית המשפט אינו שם עצמו בנעליהן של רשויות התכנון, ואין הוא מעמיד את שיקול דעתו שלו תחת שיקול דעתן המקצועי של אותן רשויות. התערבותו של בית המשפט בהחלטות של רשויות התכנון נעשית במשורה, בעילות מובהקות המצדיקות התערבות במעשה המינהלי, כגון חריגה מסמכות, ניגוד עניינים, משוא פנים, הפעלת שיקולים זרים, חוסר תום-לב או חריגה קיצונית ממתחם הסבירות (עע"ם 2418/05 מילגרום נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה, מחוז ירושלים (24.11.2005, פסקה 9); עע"מ 7344/16 הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים נ' ועדת הערר המחוזית לתכנון ולבניה מחוז ירושלים (28.8.2017, פסקה 29)).
אפנה כעת לדון בטענותיהן של העותרות, לפי הנושאים שהוחזרו לדיון בוועדה המקומית, וכן בנושא הנוסף – החניות.

36.
בנושא הסביבתי
אישרה כאמור ועדת הערר את החלטת ועדת המשנה. עיון בפרוטוקול ועדת המשנה מיום 2.3.17 מלמד כי גב' סובול הסבירה לוועדה שהאגף לאיכות הסביבה בעירייה משמש כיועץ סביבתי של העירייה ושל הוועדה המקומית, ושעמדת האגף היא שמפעל לייצור פיתות – מקומו באזור התעשייה. צוין כי לבקשת סילקו צורף דו"ח סביבתו של יועץ מטעמה, שאותו בדק ואישר האגף לאיכות הסביבה. לאחר מכן הגישו העותרות חוות דעת מטעמם, ונציגי האגף נפגשו עם העותרות. ביחס לנושא אבק הקמח הנפיץ ולטענה כי מדובר במפעל מסוכן שצריך לפעול במקום מבודד – נאמר:

יש לנו עשרות, אולי יותר, מאפיות, קונדיטוריות, מפעלי פיתות גם באזור התעשייה, גם באזורי המגורים, צמוד למגורים, צמוד למפעלים, צמוד למלאכה. מעולם לא עלה הנושא הזה על שולחננו. המשרד להגנת הסביבה, אתם יודעים, אני מדברת הרבה מאוד פעמים על מרחקי הפרדה מחומרים מסוכנים. לא הכליל את אבק הקמח כחומר שהוא חומר מסוכן. אבל אנחנו לא הסתפקנו בזה, פנינו למשרד להגנת הסביבה, לאגף חומרים מסוכנים, ביקשנו את חוות דעתו לנושא הזה, ולשמחתי הבוקר בדיוק קיבלנו מסמך בנושא הזה.

בהמשך הובאה עמדת המשרד להגנת הסביבה, שלפיה מיקום ראוי עבור מאפיות הוא באזור תעשייה, וכי אין למשרד תנאים והגבלות כלשהן להקמת מאפיות בשל סכנת פיצוץ קמח:

על מנת שיתרחש אירוע מעין זה, אמורים לחבור מספר גורמים, ביניהם ריכוז גבוה, חלל סגור ומקור הצתה. למיטב ידיעתנו... קיימ[ות] תשתיות למניעת אפשרות כזו, כגון מערכת חשמל מתאימה... שסתומי פריקה למניעת היווצרות לחץ וכו'.

עוד צוין כי על המבקש להגיש מידע מפורט עבור תשתיות, תחזוקה ובקרה שוטפת למניעת אפשרות להתרחשות אירוע מסוג זה, ושסילקו הגישה חומרים אלה.
בדיון בוועדת הערר ביום 18.6.17 ביקש יו"ר הוועדה את התייחסותה של גב' יפי שגיא לדרישות שפורטו בפסק הדין בעתירה הראשונה בנושא הסביבתי, והיא ציינה את פנייתה של גב' סובול למשרד לאיכות הסביבה, קבלת התייחסות כתובה מטעם המשרד בנושא האבק, והיציאה לשטח עם העותרות.

37.
סבור אני כי הדברים שהובאו לעיל מלמדים על מצב השונה מהותית מהמצב שתואר בפסק הדין בעתירה הראשונה. בפסק הדין מתואר הליך אישור שטחי ובלתי מנומק, שבמסגרתו נדחתה לעתיד קביעת תנאים. הכוונה למכתביה של גב' סובול שבהם צוין באופן לקוני כי הנספח הסביבתי שהגישה סילקו נבדק ואושר, וכי ייתכן שבשלב הוצאת רישיון העסק יקבע האגף תנאים נוספים ככל שימצא לנכון לצורך מניעת מטרדים סביבתיים; לדבריה של גב' שגיא בישיבת ועדת המשנה, ביחס לחוות הדעת הסביבתית מטעם העותרים: "העברנו אותה לאיכות הסביבה, איכות הסביבה בדקו". מהפרוטוקולים המצורפים כנספחים לעתירה שלפניי ניתן לראות כי לאחר החזרת הדיון לוועדה המקומית ההתייחסות הייתה אחרת – לגופו של עניין, ואף כללה פנייה בבקשה לתגובה כתובה מטעם המשרד להגנת הסביבה. ההחלטה בנושא הסביבתי התבססה למעשה על עמדה מקצועית עניינית של המשרד להגנת הסביבה. ההסתמכות של אגף איכות הסביבה בעיריית פתח תקוה ושל ועדות התכנון על מדיניות המשרד להגנת הסביבה היא סבירה, ואין מקום להתערב בכך. עוד יוער כי בהחלטתה של ועדת המשנה מיום 2.3.17 נקבעו תנאים למתן ההיתר, ולכן לא ניתן עוד לקבל את הטענה בדבר אי קביעת תנאים טרם מתן ההיתר.
אשר לידיעה העיתונאית שהוגשה בשלב מאוחר של התיק, אין בידיעה זו כדי להשפיע על התוצאה בתיק, ונדמה כי אין צורך להרחיב בעניין.
בנושא הסביבתי סבור אני אפוא כי בחינת הבקשה עומדת בדרישות הרלוונטיות הקבועות בסעיף 27ב.2 לתכנית פת/1241א', למצער מבחינה מהותית, ולכן אין עילה להתערבות בהחלטתה של ועדת הערר בעניין.

38.
בנושא הבטיחותי-תחבורתי
יצאו העותרות נגד החלטתה של ועדת הערר להתיר חניה אשר מצריכה נסיעה בהילוך אחורי באופן קבוע. העותרות הדגישו את הסכנה הטמונה בנסיעה בהילוך אחורי אל רחוב סואן תוך חציית מדרכה להולכי רגל. ואולם, ועדת הערר התרשמה מההדגמה שבוצעה לפניה, והדגישה את ההגבלה לגבי שעות האספקה (עד 7:00 בבוקר) ומספר המשאיות בשבוע (6 משאיות בשבוע). כמו כן, הנסיעה לאחור היא באמצעות מכוון. יוצא שאין מדובר בתנועה בלתי פוסקת של משאיות לאורך שעות היום, וניתן גם להניח שלפני השעה 7:00 אין מדובר ברחוב סואן.
סבור אני כי התנאים שנקבעו מצמצמים במידה משמעותית את הסכנה הטמונה בנסיעה של משאית בהילוך אחורי, וכי אין מקום להתערב בהחלטתה של ועדת הערר בעניין זה.

39.
בנושא הכשרת בנייה שבוצעה ללא היתר –
בפסק הדין בעתירה הראשונה הוריתי לוועדה המקומית להתייחס לנושא, שכן מדובר בשיקול שיש להביאו בחשבון. הוועדה המקומית עשתה כן, ולאחריה התייחסה לנושא גם ועדת הערר. בהחלטותיהן הושם דגש על כך שלא נסתרה טענתה של סילקו שלפיה לפחות חלק מהעבודות בוצעו בתקופה שהיה בידי סילקו היתר (שניתן לה בשוגג) ועד להתלייתו. הוועדות נתנו משקל גם לעובדה שהעבודות הלא חוקיות לא נמשכו לאחר שניתן צו להפסקת העבודות. סבור אני כי לנוכח שיקולים אלה, החלטתה של ועדת הערר כי אין מקום לקבוע שהשיקול של אי-עידוד עבריינות בנייה מחייב את דחיית הבקשה להיתר מטעם זה בלבד – אינה חורגת ממתחם הסבירות.

40.
בנושא החנות
לא נטענו טענות במסגרת עתירה זו.

41.
בנושא החניות
– מדובר אמנם בנושא שלא נכלל בין ארבעת הנושאים שהוחזרו לדיון בוועדה המקומית, ואולם, ועדת הערר מצאה לנכון לשמוע את הטענות ולדון בהן. כך אעשה גם אני.
ועדת המשנה ציינה בהחלטתה כי מדובר בבניין תעשייה שנבנה בשעתו בהיתר, ושבחינת נושא החניה נעשתה טרם הקמת הבניין בכללותו, בהתאם לתקן שחל באותו זמן. צוין כי מסיבה זו מספר מקומות החניה למבנה כולו הוא ללא שינוי ועפ"י התקן. ועדת הערר אישרה זאת, וציינה כי העותרות נמנעו מלהתייחס לנקודה זו ולא פירטו מדוע, למרות מועד הבנייה של הבניין, יש להחיל על תת החלקה של סילקו את תקן החניה לפי תכנית פת/2000. ודוק: אין חולק כי תכנית פת/1241א' חלה על הנכס, ושסעיף 28 לתכנית זו מפנה לתקן החניה הקבוע בתכנית פת/2000. ואולם, מקומות החניה של בניין התעשייה שבו עסקינן אושרו קודם לפרסומן של שתי תכניות אלה. ועדת הערר הדגישה גם כי ההיתר המבוקש כעת על ידי סילקו הוא רק לתוספת בנייה לשטחי שירות, ומבלי שהתבקש שינוי בשטח העיקרי שהותר בשעתו או בייעוד שהותר. בנסיבות אלה לא מצאה ועדת הערר מקום להתערב בהחלטתה של ועדת המשנה, וציינה, כפי שעשתה גם ועדת המשנה, כי הדיון בנספח החניה ובחניית העותרים ביחס אליו נעשה למעשה למעלה מן הצורך.
החלטתה של ועדת הערר היא החלטה מפורטת שניכר כי נשקלו בה השיקולים השונים הנוגעים לעניין. מועד הבנייה המדויק לא צוין על ידי הצדדים, אך בחוות הדעת שצירפו העותרות (נספח 25 לעתירה) הוזכר "היתר-בניה מס' 1891 מיום 10/12/1977 של הבניין שבנדון". אכן, כפי שצוין בהחלטת ועדת הערר, העותרות נמנעו מלהתייחס לשאלה בדבר תחולת תקן החניה הקבוע בתכנית פת/2000 בשים לב למועד הבנייה של הבניין. כמו כן נראה כי לעניין זה רלוונטית הוראת המעבר הקבועה בסעיף 13 לתכנית פת/1241א': "יחס לתכנית מפורטת בתוקף: תכנית מפורטת בתוך גבולות התכנית אשר קבלו [כך במקור] תוקף לפני שתכנית זו קבלה תוקף, תשארנה בתוקף, מלבד הפקעות נוספות לצרכי ציבור". אכן, בקשתה הנוכחית של סילקו להיתר בנייה אינה כוללת שינוי בשטח העיקרי או בייעוד שהותרו. לפיכך סבור גם אני כי אין מקום להתערבות בהחלטתה של ועדת המשנה.

42.
כאמור, ועדת המשנה וועדת הערר דנו למעלה מן הצורך בטענות נוספות שהעלו העותרות לאחר שלמדו את נספח החניה: הטענה בדבר קיומה של מדרכה במקום חניות; הטענה בדבר "ייבוא חניות"; הטענה בדבר חניות הנמצאות על רכוש משותף.
בעניין המדרכות
– בניגוד לאופן שבו הציגו העותרות את הדברים (חניות שלא קיימות בפועל בשל קיומה של מדרכה), ועדת הערר התייחסה לכך שהחניות סומנו בחלקן על חלק מהמדרכה, שאינה כלולה בהיתר המקורי לבנייה, וקבעה כי סימון זה אינו מונע את השימוש בחניות או במדרכה. הוזכרה גם האפשרות לביטול המדרכה ולהחזרת המצב לקדמותו לפי הסימון בהיתר המקורי. איני רואה עילה להתערבות גם בעניין זה.
אשר לטענת "ייבוא החניות"
, העותרות טענו כי "ייבוא" חניות מתתי חלקות אחרות סותר את הוראת סעיף 6.31.ב לתקנון תכנית פת/2000, שלפיה: "מקומות החניה יוכשרו בגבולות שטחו של מבקש היתר הבניה ועל חשבונו". לטענה זו לא ניתנה תשובה על ידי ועדת הערר, ואולם נראה כי גם בעניין זה היה מקום להסביר מדוע חלה ההוראה בענייננו בהתחשב במועד בניית הבניין. לנוכח זאת, ובהתחשב שמדובר בעניין שנדון למעלה מן הצורך, נדחית הטענה בעניין.
אשר לטענת הבנייה על הרכוש המשותף
, במהלך הדיון בעל-פה התברר כי טענה זו מתמקדת בחניית הנכים ובחניה התפעולית הנוספת. לגבי חניית הנכים קיימת מחלוקת האם מדובר ברכוש משותף, אך לגבי החניה התפעולית אין חולק כי היא מסומנת בנספח החניה על רכוש משותף. אכן, בעניין בני אליעזר נפסק כי: "מקום בו הועדה סבורה, שאין בידי מבקש ההיתר "תימוכין קנייניים" לבקשה התכנונית (למשל, בקשה לבניה ברכוש המשותף), תעכב את הבקשה עד להכרעת הערכאה המוסמכת בסוגיה הקניינית". ואולם, שונים הדברים בענייננו, שכן מדובר בעניין שנדון למעלה מן הצורך. בנסיבות אלה אין מקום לדעתי להתערב בהחלטת ועדת הערר בעניין.

43.
יש לדחות גם את הטענה בדבר הפגיעה בזכות הטיעון. לעותרות לא ניתנה זכות טיעון בפני
ועדת המשנה בעניין נספח החניה, שכן הנספח הוגש בשלב מאוחר לאחר שוועדת המשנה סיימה לדון בבקשה. בהתחשב בכך שניתנה לעותרות האפשרות לטעון בעניין בפני
ועדת הערר, ולנוכח העובדה שהדיון בטענות שעלו לאחר העיון בנספח החניה נעשה למעלה מן הצורך, איני רואה מקום לקבל את טענת העותרות בדבר השלכות הפגיעה בזכות הטיעון.

44.
סיכומו של דבר – העתירה נדחית.
העותרות יישאו בהוצאות ובשכר טרחת עו"ד כדלקמן: 15,000 ₪ למשיבה 1, 15,000 ₪ למשיבה 2, 20,000 ₪ למשיבה 3.
המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לב"כ הצדדים.
ניתן היום,
ה' תמוז תשע"ח, 18 יוני 2018, בהעדר הצדדים.












עתמ בית משפט לעניינים מנהליים 13648-11/17 רעיה אופיר, אופיר שי יזמות נדל"ן ופרויקטים בע"מ נ' ועדה מקומית לתכנון ובנייה פתח תקווה, ועדת ערר לתכנון ובניה מחוז מרכז, סילקו מרכז הפיתה בע"מ ואח' (פורסם ב-ֽ 18/06/2018)











תיקים נוספים על רעיה אופיר
תיקים נוספים על אופיר שי יזמות נדל"ן ופרויקטים בע"מ
תיקים נוספים על ועדה מקומית לתכנון ובנייה פתח תקווה
תיקים נוספים על ועדת ערר לתכנון ובניה מחוז מרכז
תיקים נוספים על סילקו מרכז הפיתה בע"מ




להסרת פסק דין זה לחץ כאן



הוספת מידע משפטי למאגר
שתפו אותנו במידע משפטי שנוכל להוסיף למאגר שלנו. פסקי דין, כתבי תביעה ו/או הגנה, החלטות וכו' יוספו למערכת ויוצגו באתרנו ובגוגל.


הוסף מידע משפט