סלאמה רוזאן (קטינה) - מרכז רפואי העמק, סלאמה עלי, הפניקס הישראלי - חב' לביטוח בע''מ

מידע על מרכז רפואי העמק    מידע על סלאמה עלי   



סלאמה רוזאן (קטינה) - מרכז רפואי העמק, סלאמה עלי, הפניקס הישראלי - חב' לביטוח בע''מ

תיק אזרחי 1436/03     12/09/2005 (א)



תיקים נוספים על סלאמה רוזאן (קטינה)
תיקים נוספים על מרכז רפואי העמק
תיקים נוספים על סלאמה עלי
תיקים נוספים על הפניקס הישראלי - חב' לביטוח בע"מ




א 1436/03 סלאמה רוזאן (קטינה) נ' מרכז רפואי העמק, סלאמה עלי, הפניקס הישראלי - חב' לביטוח בע"מ




8
בתי המשפט
א 001436/03
בית משפט השלום נצרת
12/9/2005
תאריך:

בפני
כב' השופט עאטף עיילבוני

סלאמה רוזאן (קטינה)

בעניין:
התובעת
עו"ד פראג עיסא

ע"י ב"כ
נ ג ד
(שולח ההודעה לצד ג')
1. מרכז רפואי העמק

ע"י ב"כ עו"ד הוד סוקול

2. סלאמה עלי

ע"י ב"כ עו"ד אמיר סויטאת

3. הפניקס הישראלי - חב' לביטוח בע"מ
הנתבעים
עו"ד גורי שפרבר
ע"י ב"כ
נ ג ד
סלאמה עלי
צד ג'
עו"ד אמיר סויטאת

ע"י ב"כ

פסק דין
חלקי

הקדמה:
קטינה בוכה משום שלא מקיימים את רצונה להסיעה למשחקיה, בא דודה וכדי לרצותה ולהרגיעה נותן לה להיכנס לתוך רכב, תוך יצירת הרושם כי יסיעה למשחקיה, כאשר בליבו לא היתה כל כוונה לקיים את הדבר, הן משום שאין לו מפתחות של הרכב והן משום שהרכב אינו שלו.

הקטינה עולה לרכב ודודה טורק את הדלת, ומטריקה זו נפגעת הקטינה בכף ידה.

בנסיבות לעיל, חלוקים הצדדים באם התאונה מהווה תאונת דרכים במובן חוק הפלת"ד אם לאו.

העובדות הרלוונטיות:
העובדות של המקרה, הלכה למעשה, אינן שנויות במחלוקת והן פורטו בתצהירו של הדוד - שהוא הנתבע מס' 2 וצד ג', אשר הוגש לתיק בית המשפט.

לפי המתואר שם, התובעת, קטינה, ילידת 1991, ביקשה ביום 21/1/95, בהיותה בת כ-4 שנים, לנסוע למשחקיה שביער לביא. משסורבה, החלה מתעקשת ללא הפסק, עד שדודה מצא לנכון להרגיעה ולרצותה בדרך של הכנסתה לרכב, מבלי שתהא בליבו כוונה להסיעה. אף על פי זאת ברור כי המצג שהוצג לקטינה היה כי היא נכנסת לרכב כדי לנסוע למשחקיה.

בפועל, כך הוסכם, לא זו בלבד שהדוד לא התכוון להסיע את התובעת למשחקיה, אלא גם עניינית לא יכול היה להשתמש ולנסוע ברכב, משום שהרכב אינו שלו ומפתחותיו לא היו ברשותו.

לאחר שהתובעת הקטינה נכנסה לרכב, טרק דודה את הדלת ומטריקה זו נפגעה התובעת בכף ידה הימנית.

בעלי הדין והעילות:
התובעת הגישה תביעתה (המתוקנת) כנגד הנתבע מס' 1, - מרכז רפואי העמק
- בעילה חלופית שיורית של רשלנות רפואית, ונגד הנתבעים מס' 2 ו-3 בעילה הראשית - על פי חוק הפלת"ד.

הנתבע מס' 1 שיגר הודעת צד ג' נגד דודה של התובעת, בטענה כי הוא מעוול ורשלן שגרם לנזקי התובעת.

ברור לכולם שאם ייקבע כי התאונה הנ"ל היא תאונת דרכים על פי חוק הפלת"ד, אזי התובענה כנגד הנתבע מס' 1 תידחה וכפועל יוצא מכך גם ההודעה כנגד צד ג' תידחה ותישאר רק התביעה על פי חוק הפלת"ד כנגד הנתבעים מס' 2 ו- 3.

השאלה המשפטית:
יוצא איפוא כי השאלה שמציגה את עצמה ודורשת הכרעה היא אם התאונה בנסיבותיה שלעיל מהווה תאונת דרכים במובן חוק הפלת"ד - דהיינו: האם מתקיימים כל יסודות תאונת הדרכים על פי ההגדרה הבסיסית שבחוק, לרבות המטרה התחבורתית.

במסגרת שכזו תקום ותעלה השאלה - כוונתו של מי תיבדק ותקבע, כוונתה של הקטינה שעלתה כדי לנסוע או שמא כוונתו של הדוד שמלכתחילה לא התכוון לשום שימוש תחבורתי ברכב? אם אמצא כי "היסוד הנפשי" של התובעת הוא הרלוונטי תהא התאונה תאונת דרכים על פי חוק הפלת"ד, ואילו אם כוונתו של הדוד היא זו הרלוונטית, תהא קביעתנו שהתאונה הנ"ל לאו תאונת דרכים היא.

ברור כי הנתבע מס' 1 טוען שהנסיבות לעיל מהוות תאונת דרכים במובן חוק הפלת"ד ולפי עיקרון ייחוד העילה התביעה נגדו צריכה להידחות, ואילו, מאידך, הנתבעת מס' 3, מבטחת הרכב, מצדדת כי התאונה אינה תאונת דרכים משום שסגירת הדלת על ידי הדוד שלא רצה להתניע את הרכב ולנסוע, לא נעשתה למטרות תחבורה ולכן אין התובעת זכאית לכל פיצוי, לטענתה, הפעולה של סגירת הדלת נעשתה על ידי הדוד ולכן כוונתו היא החשובה וכי הואיל ועניינית לא היתה כוונה לנסוע ברכב, הרי הרכב היה אך זירת ארוע, זה ותו לא.

ב"כ התובעת לא טרח להגיש סיכומים המתמודדים עם השאלה והותיר את הדבר לסיכומי ב"כ הנתבעים, החלוקים בינם לבינם.

דיון והכרעה:
אקדים אחרית לראשית - דעתי היא כי התאונה הנ"ל תאונת דרכים היא, מהנימוקים שאפרט להלן.

המונח "תאונת דרכים" הוגדר בחוק הפלת"ד - בהגדרתו הבסיסית - בזאת הלשון:

"מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש
ברכב מנועי למטרות תחבורה".

כיוון שהכניסה והיציאה אל הרכב וממנו - ועל כך אין חולק - הם בגדר "שימוש ברכב", זאת על פי לשון החוק, הרי שנזק גוף הנגרם לאדם בשל פתיחתה או סגירתה של דלת המכונית, בהיותה חלק מתהליך הכניסה לרכב או היציאה ממנו, הוא נזק שנגרם עקב שימוש ברכב. (ראה דברי כב' השופט ריבלין בספרו תאונת הדרכים, סדרי דין וחישוב הפיצויים - מהדורה חדשה מעודכנת, שם בעמוד 94).

במקרה שבפני
נו, שניים הם "המשתמשים" ברכב, התובעת, אשר נכנסה לרכב כדי לנסוע בו, וזו היתה כוונתה הסובייקטיבית ומאידך, הדוד, אשר העלה אותה לרכב וסגר את הדלת, כאשר כוונתו הסובייקטיבית היתה שלא לנסוע ברכב.

בשאלת כוונתו של המשתמש ומידת חשיבותה לצורך בחינת אירוע מסויים אם הוא בבחינת תאונת דרכים אם לאו, יש מספר פסקי דין חשובים שהעיקריים בהם: דנ"א 1963/00 הפניקס נגד כהן, רע"א 7509/98 כהן נגד הפניקס, רע"א 8548/96 פדידה נגד סהר, ע"א (ת"א-יפו) 2476/00 ג'בארין נגד מחאג'נה, ת.א. (שלום נצרת) 1157/00 חלאילה נגד הפניקס.

ההלכה הפסוקה העולה מכל הפסיקה לעיל הינה כלהלן:

מקום שהשימוש ברכב מנועי הוא, אובייקטיבית, שימוש תחבורתי במהותו וכרוך בסיכונים תחבורתיים (כגון: נסיעה, גרירה, החניה וכדומה) הרי השימוש האובייקטיבי הוא הקובע ולא מתחשבים בכוונתו הסובייקטיבית של המשתמש (למעט ההחרגה שבסיפא של הגדרת תאונת דרכים בחוק, היינו, מעשה מכוון שנועד כדי לגרום לנזק גוף). נביא את הדוגמא שכב' השופט מצא מציין בד"נ 1963/00 - כלהלן:

"טול, למשל, ילד שלצורכי משחק מתניע מכונית
ונוהג בה ברשות הרבים. מבחינתו הסובייקטיבית,
"סיבת" השימוש ברכב היא לצורכי משחק ושעשוע.
אך לא יכול להיות ספק, כי מבחינה אובייקטיבית,
השימוש הוא למטרות תחבורה"

מאידך, מקום שהשימוש ברכב הוא, אובייקטיבית, יכול להיות למטרות תחבורה ויכול שלא, אז נידרש לבלוש ולהתחקות אחרי כוונתו הסובייקטיבית של המשתמש, משום שלפיה תיקבע מטרת השימוש באם היא תחבורתית אם לאו. דוגמא לכך מוצאים אנו בפרשת פדידה - אדם העולה למשאית כדי ליטול מצית ונפגע, אינו זכאי לפיצוי על פי חוק הפלת"ד משום שאותה כניסה לרכב לא היתה למטרה תחבורתית לפי כוונתו הסובייקטיבית של המשתמש.

יוצא איפוא ש"בבירור מטרת השימוש יש לעתים להיזקק לבירור כוונתו הסובייקטיבית של המשתמש. במה דברים אמורים? כאשר השימוש, אף שעל פניו נמנה עם השימושים המוכרים ברכב מנועי, אינו בהכרח כרוך (לפי מהותו) בסיכון תחבורתי". (ראה דברי השופט מצא בדנ"א 1963/00 הנ"ל).

עתה לשאלה כוונתה של הקטינה או כוונתו של הדוד!? לדידי, ברור שהכוונה הקובעת היא כוונתה של הקטינה, אשר בעת שימושה שלה ברכב - כניסתה לתוכו - התכוונה היא, בלב ליבה ובתאי מוחה, לנסוע.

טול לדוגמא, מקרה שבו אדם הנוהג ברכב נעצר בתחנת אוטובוס למנוחה ממושכת. בחלוף זמן הוא קורא לאדם המחכה לטרמפ, אותו טרמפיסט חושב שהנהג קורא לו כדי שיעלה לרכב ועולה, אז פונה אליו הנהג ומבקשו לרדת כי הוא מתכוון לנוח עוד זמן ממושך וקרא לו לדבר אחר, הטרמפיסט יורד ותוך כדי כך (או תוך כדי עלייתו), נפגע, היעלה על הדעת לקבוע שהתאונה אינה תאונת דרכים משום שהנהג לא התכוון לנסוע. לדעתי, התשובה ברורה וחד משמעית, מבחינתו של הטרמפיסט, התאונה תאונת דרכים.

וכך המקרה שבפני
נו. לתובעת היתה כוונה אחת ויחידה, להיכנס לרכב כדי לנסוע לשחק במתקני המשחקים ביער לביא כך שהשימוש שהיא עשתה ברכב (כניסתה לתוך המכונית) היתה למטרה תחבורתית. מאידך, כוונתו של הדוד אינה רלוונטית בנסיבות המקרה. ייתכן שכוונתו של הדוד תהיה חשובה באם הוא היה נפגע בנסיבות שבפני
נו - אבל זאת לא השאלה שבה אנו עוסקים.

סיום:
אשר על כן, אני קובע שהשימוש שהתובעת-הקטינה עשתה, הוא הכניסה לרכב, היה למטרה תחבורתית משום שכוונתה הסובייקטיבית היתה לנסוע, ולכן, משנפגעה בעת סגירת הדלת הרי היא נפגעה בתאונת דרכים והיא זכאית לפיצוי על פי חוק הפלת"ד.

לפיכך, אני דוחה את התביעה כנגד הנתבע מס' 1 (מרכז רפואי העמק
) ומחייב את הנתבעת מס' 3 לשלם הוצאות משפט לנתבע מס' 1 בסך -.5,000 ₪, כולל מע"מ.

כפועל יוצא מהמקובץ לעיל, אני דוחה את ההודעה כנגד צד ג', ללא צו להוצאות, בהיותו נתבע מס' 2.

אני קובע ישיבת קדם משפט, בה תידון הבקשה למינוי מומחים רפואיים, בפני
, ליום 18/12/2005 בשעה 08:50.

ניתן היום, ח' באלול, התשס"ה (12 בספטמבר 2005), בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתק

פסק דין
זה לב"כ הצדדים.

עאטף עיילבוני
, שופט

001436/03א 116 נאווה+חגית








א בית משפט שלום 1436/03 סלאמה רוזאן (קטינה) נ' מרכז רפואי העמק, סלאמה עלי, הפניקס הישראלי - חב' לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 12/09/2005)











תיקים נוספים על סלאמה רוזאן (קטינה)
תיקים נוספים על מרכז רפואי העמק
תיקים נוספים על סלאמה עלי
תיקים נוספים על הפניקס הישראלי - חב' לביטוח בע"מ




להסרת פסק דין זה לחץ כאן



הוספת מידע משפטי למאגר
שתפו אותנו במידע משפטי שנוכל להוסיף למאגר שלנו. פסקי דין, כתבי תביעה ו/או הגנה, החלטות וכו' יוספו למערכת ויוצגו באתרנו ובגוגל.


הוסף מידע משפט