אנטילי עקל - מירמן שרייטר חברה לניהול פרויקטים ובניה

 
אנטילי עקל - מירמן שרייטר חברה לניהול פרויקטים ובניה
תיקים נוספים על אנטילי עקל | תיקים נוספים על מירמן שרייטר חברה לניהול פרויקטים ובניה

1688/00 א     06/05/2002




א 1688/00 אנטילי עקל נ' מירמן שרייטר חברה לניהול פרויקטים ובניה




בתי המשפט
א 001688/00
בית משפט השלום פתח-תקוה
06/05/2002
תאריך:
כב' השופט א. קסירר
בפני
:
התובע
אנטילי עקל

בעניין:

נ ג ד

הנתבעת
מירמן שרייטר חברה לניהול פרויקטים ובניה
פסק דין
חלקי בשאלת האחריות
1. רקע.
ענייננו בתביעה שהגיש התובע על פי פקודת הנזיקין, עת נפגע לטענתו בתאונת עבודה.

התובע, יליד 1.3.71, הועסק אצל הנתבעת כשומר באתר בניה באזור התעשיה לוד במשך שישה חודשים ועד לאירוע נשוא התובענה. התובע עותר לחייב את הנתבעת לפצותו בגין נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו בגין נפילה לפיר מעלית מקומה שניה לקומת מרתף באתר הבניה בו עבד כשומר מטעם הנתבעת באותה עת.

כתב התביעה הוגש ביום 3.10.99, ובו טוען התובע כי עלה במדרגות המבנה עליו היה מופקד כשומר על מנת שיוכל להשקיף על השטח ולגלות האם נמצאים אלמונים למטרות גניבה, וזאת לאחר שראה נצנוץ אור חשוד. המקום היה חשוך. התובע טוען כי חש במכה, דחיפה או לחילופין החליק, ונפל לפיר המעלית עד לקומת המרתף, גובה של כ- 5 מטרים. התובע מציין כי אינו יודע אם אלמוני דחף אותו או שהיה חפץ בולט שגרם לו להרגיש כאילו הוא נדחף. כתוצאה מהנפילה נגרמה לתובע לטענתו פגיעה בקרסול ימין, שבר פתוח של עצמות הקרסול, והוא נותח ואושפז.

המל"ל הכיר באירוע כתאונת עבודה.

פרופ' נרובאי, שחוות דעתו מיום 16.5.99 צורפה לכתב התביעה, העריך את נכותו של התובע בשיעור 30% לצמיתות לפי סעיף 48(3)ג. בנוסף, לאור הפגיעה בכושר עבודתו ותפקודו של התובע המתבטא בקושי בהליכה ועליית מדרגות, הופעלה תקנה 15 לקובץ תקנות המל"ל, כך שסה"כ הוערכה נכותו של התובע בשיעור של 45% לצמיתות.

התובע טוען בעיקרי דבריו כי הנתבעת אחראית לאירוע התאונה ולנזקיו באחריות ישירה בשל רשלנות והפרת חובות חקוקות, וכן באחריות שילוחית למעשי ומחדלי עובדיה מעצם היותה מעבידתו. התובע מסתמך על תקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה) תשמ"ח - 1988 ובמיוחד תקנות 2,8,9,12,79,80, על סעיפים 61 ו- 124 לפקודת הבטיחות בעבודה (נוסח חדש) תש"ל - 1970, וכן על תקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים) תשמ"ד - 1984.
כתב ההגנה מיום 3.11.99 מכחיש בעיקרו כל עילת תביעה כלפי הנתבעת. הנתבעת מדגישה כי הפגיעה ארעה עקב מעשה מכוון של דחיפת התובע, ולא עקב רשלנות כלשהי מצידה. לטענתה פיר המעלית היה מגודר, אלא שמשקל גופו של התובע שבר את הגידור. כמו כן טוענת הנתבעת כי היא הקפידה על כל אמצעי הבטיחות הנדרשים, וכי לא היה כל קשר בין אמצעי הבטיחות והאירוע הנדון.
בהחלטה מיום 19.6.00 נקבע כי יפוצל הדיון, כך ששאלת האחריות תקבע תחילה. שאלת הנזק תידון - אם וכאשר תקבע אחריות - לאחריה.

התובע בסיכומיו מיום 11.4.01 טוען בעיקרי דבריו כי יש להטיל את האחריות לקרות התאונה על הנתבעות בשל התרשלות ו/או פזיזות ו/או חוסר זהירות, וזאת בהסתמך על העובדה כי הנתבעת לא סיפקה לתובע מקום עבודה בטוח. התובע מתייחס לחוסר בתאורה מספקת, שיטת העבודה לקויה מבחינת תידרוך נאות, לא נאסר על התובע להכנס למבנה, הוא לא צוייד בפנס, לא היה מנהל עבודה זמין באתר, ובעיקר - פיר המעלית לא גודר.

כן חוזר התובע על חובות הנתבעת על פי תקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה) תשמ"ח 1988, פקודת הבטיחות בעבודה ותקנות ארגון ופיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים) תשמ"ד 1984. לטענתו הפרה הנתבעת חובות אלה, דבר העולה בגדר הפרת חובה חקוקה על פי סעיף 63 לפקודת הנזיקין.

הנתבעת בסיכומיה טוענת כי דין התביעה להידחות, שכן התובע נדחף בידי מאן דהוא לפיר המעלית, וזאת בהסתמך על דברי התובע עצמו בהזדמנויות שונות.
בהתייחס לטענות שהועלו על ידי התובע גורסת הנתבעת כי אין בהן ממש. הנתבעת טוענת כי לתובע סופק פנס, וזאת על פי הודעת פועל מטעמה במשטרה ועדות מנהל הנתבעת מר שרייטר. כמו כן נטען כי המבנה לא היה שרוי באפלה מוחלטת, שכן היתה תאורת רחוב ותאורה מקרוואן סמוך, והתובע עצמו העיד כי ראה על רצפת המבנה עצים וברזלים.
הנתבעת טוענת בעיקרי דבריה כי העדים מטעם התובע וכן התובע עצמו אינם זוכרים כלל את הפיר - התובע מעיד על בטון משני צידי הפיר, אחיו העיד כי כל הפיר היה פתוח ולא היו כלל קירות סביבו, וחברו אבו צעלוק מעיד כי היתה חגורת בטון בגובה 20 ס"מ מסביב לפיר מכל הצדדים. לאור זאת גורסת הנתבעת כי עדותם בלתי אמינה, שכן העד מטעמה מעיד על פיר שסביבו קירוי בשלושה צדדים, בצורת "ח". לטענתה עדים אלו הגיעו לאחר קרות האירוע ולכן אין משמעות לעדותם לפיה לא היה גידור, שכן על פי עדות מנהל הנתבעת היה גידור, אך הוא נשבר בעקבות נפילת התובע.

באשר לטענת הפרת חובה חקוקה טוענת הנתבעת על פי עדות מנהלה, כי הוצב גידור מקובל וראוי המונע נפילה לפיר פתוח (להבדיל מדחיפה). לגירסת הנתבעת מטרת החקיקה אינה למנוע מעשה זדון, אלא נפילה שלא במתכוון - ובדרישה זו עמדה הנתבעת. כמו כן טוענת הנתבעת בעיקרי דבריה כי התובע הודרך והוזהר כיאות.

הנתבעת טוענת כי לא הוכחה כל רשלנות מצידה. אין היא חולקת על קיומה של חובת זהירות מושגית כלפי התובע בהיותה מעבידתו, אך אין עליה חובת זהירות קונקרטית, שכן דחיפה או מעשה תקיפה אינה נכנסת בגדר סיכון בלתי סביר אותו יצרה הנתבעת. כמו כן טוענת הנתבעת כי דחיפתו של התובע מנתקת את הקשר הסיבתי בין התרשלות כלשהיא של הנתבעת לבין האירוע נשוא התובענה. לחילופין, התאונה אירעה עקב רשלנותו התורמת המכרעת של התובע, אשר ניתקה את הקשר הסיבתי. הוראותיו של התובע היו להזעיק את המשטרה במידה שמתעורר חשד כלשהוא, ואילו הוא פעל בניגוד להוראות ונכנס למבנה וחשף עצמו לסכנות.
2. עיקרי העובדות.
א. ביום 4.10.97 הועסק התובע כשומר בשמירה על אתר הבניה מול חברת החשמל בלוד על ידי הנתבעת. בין הצדדים נוצרו יחסי עובד - מעביד, ועל כך אין חולק.

ב. באתר הבניה בזמנים הרלבנטייםהיה שלד של בניין, שבו קומת מרתף, קומת קרקע וקומה נוספת, כאשר בחלק מהמבנה היו קירות ובחלקו רק עמודים (עדות התובע בשורה 4 בעמוד 2 לפרוטוקול מיום 30.10.00, ועדות מנהל הנתבעת בעמוד 20 לפרוטוקול לעיל).

ג. בזמן שלא עבדו בפועל בבניית המבנה, לא הודלקה תאורה, וזאת למרות קיומו של חשמל זמני ופרוז'קטורים בהם השתמשו על מנת להאיר במקרה בו נמשכת עבודת הבניה גם בשעות חשיכה (עדות מנהל הנתבעת בעמוד 21 לפרוטוקול לעיל). במצב זה, ובהנתן שעת קרות האירוע (20:30 לערך), שררה עלטה בסביבה בכלל ובמבנה בפרט.
על עלטה זו העידו התובע (סעיף 5 לתצהירו מיום 4.9.00 ובעמוד 4 שורה 1 לפרוטוקול), אחיו של התובע איברהים אנטילי (שורות 1-3 בעמוד 11 לפרוטוקול), וחברו של התובע אבו צעלוק גמל (סעיף 5 לתצהירו מיום 4.9.00).

ד. התובע הבחין בנצנוץ אור של פנס ליד הטרקטור שנמצא בתחום אתר הבניה, ושמע רעשים מכיוון הבניין. על מנת לבדוק הימצאותם של מסתננים ולשפר את נקודת ראותו, נכנס התובע לתוך הבניין ועלה במדרגות לקומת הקרקע. התובע חפץ לטפס קומה נוספת, אך לפתע הרגיש במכה או דחיפה אשר גרמה לו להחליק וליפול לתוך פיר המעלית.

ה. המכה או הדחיפה אותה חש התובע חוזרת בדבריו במקומות שונים: בסעיף 2 לכתב התביעה, בסעיף 6 לתצהיר התובע ובהודעתו למשטרה מיום 5.10.97 בשורות 19-20,
בסיכום המחלה מביה"ח אסף הרופא מיום 4.10.97, ובהודעתו למשטרה של ג'מיל חברו של התובע בשורה 10 אותה אישר בעדותו בעמוד 15 שורות 11-12 לפרוטוקול. לכל אורך הדרך לא חזר בו התובע מנקודה זו.

אין לומר שהרגשתו זו של התובע כאילו נדחף עולה בגדר גורם זר מתערב, השולל את חבותה של הנתבעת. הסברו של התובע שאפשר שדרך בעלטה על דבר מה שהונח על הרצפה, דוגמת קרש או ברזל או מקוש וזה התרומם ופגע בו (הודעתו במשטרה), סבירה בנסיבות האתר, בו היו חפצים שונים כגון ברזלים ומסמרים על רצפת המבנה (עדות התובע בעמוד 6 שורה 4 לפרוטוקול). לחילופין מתקבלת גירסתו של התובע כי כנראה החליק מכך.

ו. כתוצאה נפל התובע לתוך פיר המעלית עד קומת המרתף ונחבל. הוא הזעיק את עזרה בעזרת טלפון סלולרי שהיה ברשותו, ופונה לבית החולים אסף הרופא.

3. נטל ההוכחה והשיכנוע.
התובע עותר להעברת נטל ההוכחה והשיכנוע על פי סעיף 41 לפקודת הנזיקין, שכן נפילת התובע לתוך פיר המעלית מדברת בעד עצמה ויסודות הסעיף הוכחו. לכן על הנתבעת הנטל להוכיח כי לא התרשלה. כן עותר התובע להעברת נטל הראיה על פי סעיף 38 לפקודת הנזיקין, שכן מדובר באתר בניה במצב שלד לא מואר ובפיר - בור - למעלית, המהווה דבר מסוכן.

לטענת הנתבעת אין להעביר את נטל ההוכחה. לגבי סעיף 38 לפקודת הנזיקין גורסת הנתבעת כי פיר אינו מהווה סיכון חריג למטרה הרגילה שלשמו נועד. לגבי סעיף 41 לפקודת הנזיקין גורסת הנתבעת כי התובע אינו יכול להצביע על הגורמים לפגיעתו לאור טענותיו לחושך מוחלט ולאי הגידור. כמו כן התובע יודע מה גרם לנפילתו ואין ספק לגבי האופן בו ארעה התאונה.

שלושה הם יסודותיו המצטברים של סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]: האחד - כי לתובע לא הייתה ידיעה או לא הייתה יכולת לדעת מה היו למעשה הסיבות שגרמו למקרה שהביא לנזק; השני - כי הנזק נגרם על-ידי נכס שלנתבע הייתה שליטה מלאה עליו; והשלישי
- כי נראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא
נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה (ר' לדוגמה ע"א 789/89 עמר נ' קופת חולים).

במקרה דנן לא היתה לתובע ידיעה ממשית לגבי נסיבות קרות הנזק, ובכך מתמלא התנאי הראשון.
בתנאי השני:
"...מתחייבת שליטה בלעדית אשר מוציאה את האפשרות של שליטת גורם אחר בנכס אשר יכול היה אף הוא לגרום במעשהו ובהתרשלותו לתאונה. ההגדרה אשר גובשה בע"א 375/62 גיספן נ' אליצור (עמ' 169), והנהוגה בפסיקה, נותנת ביטוי לאופי מחייב זה של דרישת השליטה: "העיקר הוא, שבזמן התאונה, והדגש הוא על זמן זה, היתה לנתבע או לנתבעים ... שליטה גמורה במובן זה שאין לייחס למישהו זולתם התערבות פעילה במצב הענינים שיכלה לגרום או לתרום למה שאירע".
(ע"א 241/89 ישראליפט נ' הינדלי).

מעצם היות הנתבעת בעלת השליטה באתר הבניה בו התרחשה התאונה, מתקיים גם התנאי השני. לאור העובדה כי התובע אכן נפל לפיר המעלית ונגרם לו נזק כתוצאה מהנפילה, סבירה יותר המסקנה כי הנתבעת לא נקטה זהירות מאשר שנקטה זהירות סבירה, כמתבקש בתנאי השלישי.

לאור האמור לעיל מתקיימים כל יסודותיו המצטברים של סעיף 41 לפקודת הנזיקין, המעביר את נטל הראיה על הנתבעת להראות כי לא התרשלה.

סעיף 38 לפקודת הנזיקין דורש כי פיר המעלית הינו "דבר מסוכן".
ההגדרה ל"דבר מסוכן" כפי שנקבעה על ידי הנשיא אגרנט בע"א 74/62 קובעת כי:
".....אם מחמת תכונותיו המיוחדות של החפץ, כרוך סיכון גדול בשימוש ובטיפול בו למטרה הרגילה שלשמה נועד, כך שענין זה מחייב נקיטת מידה גדולה של זהירות, אזי יהיה מקום לראותו בגדר הדברים שהם מסוכנים 'מטבעם'".

תנאי נוסף להחלת החזקה הוא כי הנתבעת ידעה, או היתה חייבת לדעת, על הסיכון הטמון בדבר שבחזקתה.
"הראציונאל העומד מאחורי העברת נטל השכנוע אל הנתבע, כשמדובר בדבר מסוכן, הוא, כי מעצם היות הדבר מסוכן נובע כי הבעלים, או הממונה על הדבר, צריכים לצפות את הנזק שיכול הדבר לגרום אם יבוא עמו במגע מי שאינו מודע לאופיו המסוכן, וחייבים הם להעמיד את המשתמש על הצורך בזהירות המיוחדת הנדרשת בשימוש או בטיפול באותו דבר. משום כך, רק אם יצליח הנתבע להוכיח כי עמד בחובת הזהירות המוטלת עליו להזהיר מפני הסכנה שבו, יגבר על החזקה כי התרשל. אך אם לא ידע הנתבע על הסיכון שבדבר, ולא היה חייב לדעת עליו, נשמט הבסיס לחזקה בדבר התרשלותו." ע"א 241/89 ישראליפט נ' הינדלי.
(ר' גם ע"א 74/62 לעיל, בעמ' 1499).
במקרה דנן ידע הנתבעת על הסיכון שבפיר המעלית, ולטענתה אף ניסתה למנוע או להפחית סיכון זה על די גידור פיר המעלית כמתבקש בחוק. לאור האמור לעיל עובר נטל הראיה הן בהתבסס על סעיף 38 לפקודת הנזיקין והן בהתבסס על סעיף 41 לפקודה.

4. גדר המחלוקת.
הצדדים חלוקים ביניהם בשאלת קיומו של גידור פיר המעלית, ואף בשאלת קיומם של קירות מסביב לפיר. התובע טוען כי פיר המעלית לא היה מגודר בהסתמך על עדות התובע עצמו ועדות אחיו וחברו. לחילופין טוען התובע כי אם היה גידור כלשהוא, הרי שגידור זה לא מנע נפילת אדם ובכך לא מלא את יעודו.

הנתבעת טוענת כי אין להסתמך על עדי התביעה, שלטעמה אף לא דייקו בתיאור הפיר עצמו. בנוסף, עדים אלו הגיעו לאחר קרות האירוע. לגרסתה טוענת הנתבעת כי היה גידור שנשבר תחת כובד משקלו של התובע, ולכן ברור כי העדים שבאו לאחר הנפילה לא יכלו לראות גידור.

מקובלת עלי גרסת הנתבעת לעניין תיאור הפיר. עדיו של התובע, למרות שהיו במקום, הציגו גרסאות סותרות לזו של התובע, שאף הוא סתר את עצמו. התובע בתחילה גורס כי לא היה שום גידור מסביב לפיר - וזאת נאמר על ידו גם בעדותו הראשית בתצהירו (סעיף 6 לתצהירו מיום 4.9.00). בחקירה נגדית אישר כי לפחות שני צדדים היו עם קירות בטון (עמוד 5 לפרוטוקול). בהמשך דבריו טוען כי לפני האירוע ביקר במקום ולפעמים הפיר היה מגודר ולפעמים לא (עמוד 7 לפרוטוקול), ואילו ביום האירוע לא היה גידור כלל (עמוד 6 לפרוטוקול).

עדיו מתארים מצב שונה: על פי עדותו של איברהים עקל, אחיו של התובע, הוא ראה מהיכן נפל אחיו (עמוד 10 שורה 4 לפרוטוקול). במקום זה "כל הפיר היה פתוח, לא היו קירות מסביבו, אף לא קיר אחד" (שורות 7-8 בעמוד 10 לפרוטוקול). ומוסיף ומדגיש "בפתח המעלית היה רק בור, לא היו קירות, אפילו לא אחד, ראיתי את זה טוב" (שורה 10 בעמוד 10 בפרוטוקול).

מר אבו צעלוק, חברו של התובע, מתאר את הפיר בצורה שונה: "כשבאתי הפיר היה פתוח והיה בטון - חגורה בגובה 20 ס"מ, לא היה גידור" (שורה 3 בעמוד 16 לפרוטוקול). לגירסתו לא היו קירות מסביב לפיר, ולכן לא יכול היה לדעת מאיזה צד של הפיר נפל התובע (שורות 10-11 בעמוד 16 לפרוטוקול). גירסה זו מתחזקת בהמשך דבריו באומרו "אני בטוח שלפיר לא היו קירות, מסביב היתה חגורה ואין גידור עליה..." (שורות 6-7 בעמוד 17 לפרוטוקול).

מנהל הנתבעת, מר שרייטר, מתאר את הפיר בצורה שונה. לגירסתו הפיר בנוי משלושה קירות, שמתחילים מקומת המרתף. חלל הפיר מוקף שלושה קירות, כאשר הקיר הרביעי משמש בכניסה וביציאה מהמעלית. על פי עדותו לא ניתן לבנות פיר של מעלית בצורה שונה, שכן קירות המעלית הן יציקת בטון.

סבורני כי תיאור מצב הפיר וסביבותיו, לרבות תהליך בנייתו, כפי שטוען מר שרייטר, מתקבל יותר על הדעת. עובדת קיומם של קירות בטון משלושת צידי הפיר נתמכת ע"י התובע, המאשר את קיומם של שני קירות, תוך סתירת גירסתו הבסיסית וגרסאותיהם של עדיו. כמו כן מקובלת עלי גרסת הנתבעת לעניין קיומו של גידור בפתח הפיר על ידי קרש עץ אחד, כפי שמתואר בעדותו של מר שרייטר (עמודים 24-25 לפרוטוקול), הנתמכת בעדות התובע שמתאר שראה לעיתים גידור (שורות 1-7 בעמוד 7 לפרוטוקול).
אלא שהתקנות דורשות גידור מסויים. הגידור מיועד למנוע נפילת אדם לתוך הפיר במקרים של מעידה או נפילה לא רצונית, וברור שלא נועד למנוע נפילה רק כאשר אדם נשען עליו. המטרה העומדת בבסיס הגידור הינה למנוע נפילות מקריות, כגון מעידה או החלקה לא רצונית. מקורה של חובת גידור מקום מסוכן חוזר אף עד לספר דברים כ"ב פסוק ח', בו נאמר "כי תבנה בית חדר ועשית מעקה לגגך ולא תשים דמים בביתך כי יפול הנופל ממנו".

לא הוצגו תוכניות קונסטרוקציה או תמונות לגבי מהות הגידור בפיר. מעדותו של מר שרייטר, מנהלה של הנתבעת, עולה כי הגידור נעשה על ידי קרש יחיד אנכי, שעוביו 2.5 ס"מ ורוחבו 4 ס"מ, שחובר לבטון במסמרי פלדה (עמודים 24-26 לפרוטוקול). הוא גם לא ידע את המשמעות של הגידור הנכון (שורות 11-12 בעמוד 24 לפרוטוקול), הנדרש על פי התקנות.

האם עמד הגידור בתכליתו והאם די בו לענות על התקנות בהתחשב באופן קרות האירוע?
נפילתו של התובע היתה לא רצונית. מהראיות שהובאו עולה כי התובע נפל לתוך הפיר וזאת כתוצאה מהחלקה שקדמה לה מכה / דחיפה / נגיעה כלשהיא בגבו מקרש או מקוש עליו דרך, שהרי היה חושך מוחלט. מעדויות התביעה ניתן לקבוע שזו לא היתה דחיפה חזקה אלא נגיעה או דחיפה מסויימת שגרמה למעידה.

על פי מטרת התקנות, וכפי שגם מעיד מר שרייטר, צריך היה הקרש ששמש לגידור הפיר למנוע נפילה של אדם, אך הוא לא נועד למנוע נפילה בעקבות דחיפה חזקה שמקורה בחבלה של זדון (עמוד 24 שורות 13-14 לפרוטוקול, סעיף 9 לתצהירו מיום 21.9.00). במקרה דנן לא הוכח שהיתה דחיפה או מכה חזקה שהפעילה כח מעבר למשקל גופו של התובע. לא נתווספה עוצמה נוספת מעבר למשקל גופו כתוצאה מהדחיפה. ובכל זאת, עובדתית, הקרש לא עמד במשקל גופו והתובע נפל.

מר שרייטר מאשר כי מצא חלק מהקרש שבור (שורות 3-7 בעמוד 24 לפרוטוקול), דבר המצביע כי הקרש שנועד למנוע נפילה לא מלא את יעודו. לכן סבורני כי הנתבעת לא עמדה בדרישות הגידור, למרות קיומו של גידור מסוים, שכן גידור כגון זה שהציבה בפתח הפיר לא עומד בתכלית שלשמה מתבקש הגידור.
5. הפרת חובה חקוקה ועוולת הרשלנות.
מקובל לבחון את שאלת האחריות בעוולת הרשלנות ושאלת האחריות בגין הפרת חובה חקוקה בכפיפה אחת, שכן ביחס לשתי העוולת נקבעת למעשה אותה רמת אחריות. (ר' לדוגמה דברי הש' בך בע"א 663/88 בעמוד 228-229).

הפרת חובה חקוקה - על פי סעיף 9 לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה) תשמ"ה 1988, יש לגדר ע"י אזן יד ואזן תיכון מתאימים ובחוזק נאות שימנע נפילת אדם משטח עבודה או מדרכת מעבר מהם עלול אדם ליפול לעומק העולה על שני מטרים. על פי סעיף 12 לתקנות הנ"ל יש להתקין דרכי גישה בטוחות בכל מקום עמידה, עבודה או מעבר.
סעיף 79 לתקנות בטיחות בעבודה מתייחס במפורש לפיר מעלית ולצורך לגדרו ע"י אזן יד ואזן תיכון מתאימים ובחוזק נאות למניעת נפילתו של אדם, וכן צורך במכסה בעל חוזק מתאים למניעת נפילת אדם.
מכל האמור לעיל נובעת חבותה של הנתבעת לגדר את פיר המעלית על מנת למנוע נפילה כגון זו שהתרחשה.

חובת זהירות מושגית וקונקרטית - בע"א 145/80 ועקנין נגד המועצה המקומית בית שמש נקבע כי בקביעת האחריות האזרחית בעוולת הרשלנות שבנזיקין מתעוררות שלוש שאלות:
1. האם המזיק חב חובת זהירות לניזוק, הן חובת זהירות מושגית והן חובת זהירות קונקרטית על פי מבחן הצפיות?
2. האם הפר המזיק את חובת הזהירות המוטלת עליו?
3. האם הפרת החובה גרמה לנזק?
על חובת הזהירות המושגית אותה חב מעביד לעובדו, אין מחלוקת, והיא מעוגנת בפסיקה עניפה (ר' לדוגמה ע"א 686/77 מקורות נ' מרג'י וע"א 477/85 בוארון נ' עיריית נתניה). חובת המעביד נתפסת כחובה רחבה לנקוט את כל האמצעים הסבירים כדי לוודא שעובדיו יוכלו לבצע את עבודתם בתנאי בטיחות אופטימליים (ע"א 663/88 שירזיאן נ' לבידי אשקלון).

חובת זהירות קונקרטית - בבדיקה האם "בין המזיק הספציפי לבין ניזוק הספציפי, בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, קיימת חובת זהירות קונקרטית בגין הנזק שהתרחש" (ר' עמוד 125-126 בע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש), יש לבחון את מבחן הצפיות על פי השאלה האם האדם הסביר יכול היה וצריך היה לצפות את התרחשות הנזק. הנזק שצריך לצפותו הוא נזק "בלתי סביר", כלומר נזק שהשיקולים החברתיים והסביבתיים דורשים שיינקטו למניעתו אמצעי זהירות סבירים.

בנסיבות המקרה דנן קיימת חובת זהירות קונקרטית, שכן הנתבעת יכולה היתה וצריכה היתה לצפות נפילת עובד לפיר מעלית שאינו מגודר ואת קרות הנזק בעקבות נפילה כזו.
השיקולים החברתיים והסביבתיים בענייננו באים לידי ביטוי מפורש בחקיקה לעיל, המחייבת נקיטת אמצעי זהירות ספציפיים. הצפיות, המתייחסת לתהליך הגרימה של הנזק, הינה בגדר צפיותה של הנתבעת, כפי שעולה מהחקיקה המוזכרת לעיל. החובה החוקית לגדר את פיר המעלית כך שתמנע נפילת עובד ונזק בעקבות נפילה מסוג זה, חובה שעליה חייבת היתה הנתבעת לדעת, מכניסה את נסיבותיו הספציפיות של המקרה דנן לגדר צפיותה של הנתבעת.
האם הפרה הנתבעת את חובת הזהירות?
סבורני כי הנתבעת הפרה את חובת הזהירות במחדלם שהתבטא באי גידור ראוי של פיר המעלית, או גידור שאינו מספק שכן לא מלא את יעודו ולא עצר את נפילת התובע. קביעה זו חובקת בתוכה את העובדה כי הנתבעת לא עמדה בדרישות על פי תקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה) תשמ"ה 1988, שתקנות 9 ו-12 קובעות גידור בחוזק נאות שימנע נפילת אדם ודרכי גישה בטוחות. כן לא עמדה הנתבעת בחובה על פי תקנה 79 לתקנות בטיחות בעבודה, המחייבת גם היא גידור נאות וחזק שימנע נפילתו של אדם לפיר מעלית.
מכאן שבאי התקנת גידור ראוי, או לחילופין גידור חזק דיו, הפרה הנתבעת את חובת הזהירות, והפרה את חובתה על פי התקנות לעיל. הפרה זו מטילה עליה את האחריות לקרות התאונה, ומכאן שגם לנזקה, ואין מחלוקת כי התובע נפגע וניזוק.

היות ומדובר בפיר מעלית, שהוא סיכון חמור יותר ונסתר ובפרט במועד האירוע הנטען, הרי שזהו סיכון יוצא דופן. מנהל הנתבעת טוען כי "כל אדם שמתקבל לעבודה מקבל תדריך, הסבר לגבי מה צריך לעשות, על מה לשמור, במקרה הזה הסברנו לתובע מה הוא צריך לעשות" (עמוד 22 שורות 3-4 לפרוטוקול). אין בתדריך זה די, בהנתן קיומם של סיכונים נסתרים כגון פיר מעלית, ובעובדה כי עבודה כגון זו מתבצעת בשעות חשיכה. בסיכונים גלויים לעין אפשר שדי להזהיר מפניהם, ובמקרה כזה תדריך, כגון זה שעליו העיד מנהל הנתבעת, יספיק. אך לגבי סיכון חמור יותר או נסתר יותר או בלתי רגיל גוברת הדרישה כלפי הנתבעת לגבי אמצעי הזהירות שמעביד סביר חייב לנקוט (ר' ש' בך בע"א 663/88). אין גם לגנות את התובע כי הפעיל שיקול דעת ואופן הפעלתו כדי למלא את תפקידו כשומר.

האם הפרת החובה גרמה לנזק?
התשובה לשאלה זו חיובית גם היא, שכן אלמלא התרשלה הנתבעת בגידור פיר המעלית, לא היה התובע נופל לתוכו, ולא היתה נגרמת התאונה והנזק הנובע ממנה.

6. רשלנות תורמת.
הנתבעת טוענת כי התאונה ארעה עקב רשלנותו התורמת המכרעת של התובע, המנתקת את הקשר הסיבתי בין הפגיעה ובין רשלנותה. התובע טוען כי הנתבעת לא הנהיגה שיטת עבודה בטוחה ולא הקפידה כי שיטה זו תיושם כהלכה.

קיימת נטייה במדיניות השיפוטית לפיה אין להטיל אחריות על עובד שנפגע בתאונת עבודה בשל אשם תורם, וזאת אלא במקרים חריגים (ר' ע"א 663/88, ע"א 662/89 וע"א 655/80). במקרה דנן פעולותיו של התובע בוצעו במסגרת תפקידו כשומר. אומנם על פי עדות מנהל הנתבעת הודרך התובע לקרוא מייד למשטרה (עמוד 22 שורות 5-7 לפרוטוקול), אך בהמשך דבריו מוסיף מנהל הנתבעת כי לא נאסר על התובע לסייר בתוך המבנה שהיה בשלב השלד (שורה 10 בעמוד 22 לפרוטוקול).

התובע פעל על פי ההוראות שניתנו לו, ופעולותיו לא סתרו את הנובע מעצם תפקידו כשומר. אחריותה של הנתבעת חלה הן לגבי עובד קפדן, שעשוי היה בהנתן מצב דומה להתקשר למשטרה ולא להכנס לשלד המבנה עצמו, והן לגבי עובד דוגמת התובע שנטל יוזמה במסגרת תפקידו.
לאור כל האמור לעיל חייבת הנתבעת באחריות בגין הנזק שארע לתובע על פי עוולת הרשלנות והפרת חובה חקוקה. אין בהתנהגות התובע משום אשם תורם.

קדם משפט בשאלת הנזק ביום 1.7.01 בשעה 8:30.

הנתבעת תגיש חוות דעת מטעמה והצדדים יהיו ערוכים להגיש תחשיבים על בסיס ממוצע נכויות (תובע, נתבעת ומל"ל) לקראת הדיון. התובע יגיש תחשיביו עד 10 ימים לפני מועד הדיון, והנתבע יגיש תחשיביו עד 5 ימים לפני המועד.

המזכירות תעביר ההחלטה לב"כ הצדדים.
ניתנה היום י"ד באייר, תשס"א (7 במאי 2001) בהיעדר הצדדים.
א. קסירר
, שופט








א בית משפט שלום 1688/00 אנטילי עקל נ' מירמן שרייטר חברה לניהול פרויקטים ובניה (פורסם ב-ֽ 06/05/2002)










דוחות מידע משפטי על הצדדים בתיק זה
דוח מידע משפטי כולל את כל ההחלטות ופסקי הדין עפ"י שם הנבדק (אדם או חברה) או לפי מספר ח.פ
דוח מידע משפטי על אנטילי עקל      דוח מידע משפטי על מירמן שרייטר חברה לניהול פרויקטים ובניה

דוחות בדיקת רקע וקרדיטצ'ק על הצדדים בתיק זה
דוחות בדיקת רקע, בדיקת נאותות ובדיקת אשראי צרכני על הצדדים לפי שם, ת"ז או ח.פ
דוחות בדיקת רקע על אנטילי עקל      דוחות בדיקת רקע על מירמן שרייטר חברה לניהול פרויקטים ובניה


להסרת פסק דין זה לחץ כאן