בנק המזרחי המאוחד בע"מ - משקי עמק הירדן אגודה מרכזית חקלאית שיתופית

ניתן להפיק דוחות מלאים על הצדדים בתיק זה

מצאנו עבורכם דוחות זמינים על הצדדים בתיק זה. יתכן שתאלצו להזין נתונים נוספים כגון ת.ז
בנק המזרחי המאוחד בע"מ משקי עמק הירדן אגודה מרכזית חקלאית שיתופית
 
בנק המזרחי המאוחד בע"מ - משקי עמק הירדן אגודה מרכזית חקלאית שיתופית
תיקים נוספים על בנק המזרחי המאוחד בע"מ | תיקים נוספים על משקי עמק הירדן אגודה מרכזית חקלאית שיתופית

125868
4735/04 רעא     22/09/2005




רעא 4735/04 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' משקי עמק הירדן אגודה מרכזית חקלאית שיתופית






בבית המשפט העליון

רע"א 4735/04

כבוד השופט ס' ג'ובראן

בפני
:

בנק המזרחי המאוחד בע"מ

המבקש:

נ ג ד


משקי עמק הירדן אגודה מרכזית חקלאית שיתופית
בע"מ
המשיבה:

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, בה.פ. 567/03 שניתן ביום 31.3.04 שניתנה על ידי כבוד השופטת ה' גרסטל

בשם המבקש: עו"ד יפתח עניא
בשם המשיבה: עו"ד זאב סלילת


החלטה
משקי עמק הירדן, אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ (להלן: המשיבה), הינה אגודה שיתופית שעיסוקה בין היתר, מתן אשראי לחבריה שהם קיבוצים ומושבים בעמק הירדן וברמת הגולן. במסגרת עיסוקיה נטלה המשיבה הלוואות מבנק המזרחי המאוחד לישראל בע"מ (להלן: המבקש). ביום 3.4.00 הגישה המשיבה למשקם (להלן: המשקם) בקשה להסדר חובה למבקש (להלן: הבקשה).

בא-כוחו של המבקש טען ביום 27.12.01 בפני
המשקם, כי חוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, תשנ"ב-1992 (להלן: חוק ההסדרים) אינו חל על החוב נשוא בקשותיה של המשיבה משום שלא מדובר בחוב כהגדרתו בחוק ההסדרים וכן, כי הוא מתנגד לכך שהמשקם יהיה זה אשר יקבע באם הוא מוסמך לדון בהליך שהוגש בפני
ו על-ידי המשיבה.

ביום 12.2.03 הורה המשקם לקבוע דיון בפני
ו בשאלת הסמכות. בטרם נקבע מועד לדיון, הגיש המבקש ביום 29.4.03 המרצת פתיחה לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו למתן

פסק דין
הצהרתי, על-פיו חוק ההסדרים אינו חל על החוב, נשוא בקשת המשיבה, וכי המשקם אינו מוסמך לדון בבקשות המשיבה.

שני הצדדים הסכימו ביניהם שבשלב ראשון בית-המשפט המחוזי ישיב לשאלה הבאה בלבד והיא: האם המשקם מוסמך לדון בשאלה האם חוק ההסדרים חל על חוב מסוים לבנק או שמא רק בית-המשפט מוסמך להכריע בשאלה זו (להלן: השאלה שבמחלוקת).

המבקש הקדים וטען, כי הסמכות להכריע בשאלה שבמחלוקת מסורה לבית-המשפט, ולו בלבד. כמו לכל טריבונל משפטי, כך גם למשקם, מוקנות סמכויות מכוח הדין בלבד, ומשלא הוקנתה למשקם סמכות מפורשת בחוק להכריע בשאלת סמכותו, אין הוא מוסמך להכריע בה. לטענת המבקש, למשקם מוקנות אותם זכויות המוקנות לבורר בכל הנוגע לסדרי הדין ובאם בית-המשפט הוא המוסמך לדון סופית בשאלת סמכותו של הבורר לדון בעניין שלפניו, הרי שהמסקנה אשר נובעת מכך צריכה להיות, שלבית-המשפט בלבד נתונה הסמכות לדון ולהכריע בשאלת סמכותו של המשקם לדון בעניין שלפניו.

מנגד טענה המשיבה, כי המשקם הוא המוסמך לדון בשאלה שבמחלוקת בשל העובדה שהמשקם קונה סמכות לדון בחובות מעצם פניית הגורם החקלאי אליו בבקשה להסדר חוב. לטענתה, למשקם יש סמכות לקבוע שחוק ההסדרים אינו חל על החוב וזאת בהתבסס על סעיפים 9 ו- 11 לחוק ההסדרים. לטעמה, הדרך לתקוף את פסק המשקם, הינה בדרך של בקשה לביטול פסק המשקם בהתאם לעילות הקבועות בסעיף 28 לחוק ההסדרים.

בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטת ה' גרסטל) פסק, כי בהליך שנפתח לפני המשקם הוא מוסמך לדון בשאלת סמכותו, אך הכרעתו של המשקם אינה סופית והיא תהא נתונה לביקורתו של בית-המשפט. כן קבע בית-המשפט המחוזי שהמשקם יהא רשאי מיוזמתו לפנות לבית המשפט בדרך של אבעיה כדי שיכריע בשאלות הנוגעות לסמכות.

בית-המשפט המחוזי הגיע לתוצאה זו על בסיס פרשנות תכליתית של חוק ההסדרים, אשר לפיה תכלית חוק ההסדרים הינה ליתן פיתרון יעיל ומהיר למשבר העמוק שפקד את המגזר החקלאי. מאחר שתכלית החוק הינה מתן פיתרון יעיל ומהיר הגיע בית-המשפט המחוזי למסקנה שיש לפרש את מערך הסמכויות המוקנות למשקם, על-דרך ההרחבה.

יתר על-כן, בית-המשפט המחוזי קבע, כי מנוסחו של סעיף 9 לחוק ההסדרים אשר לפיו: "הליך הסדרת חובו של גורם חקלאי על ידי המשקם ייפתח באחת מאלה: (1) לפי פנייתו של נושה או של חייב...", עולה, כי עצם פנייתו של נושה או חייב למשקם, בנוגע לכל חוב של גורם חקלאי, לגביו נטען שהוא "חוב כולל או ערבות לחוב כאמור" כהגדרתם בחוק, מקנה למשקם סמכות לדון בהליך עצמו.

בית המשפט המחוזי תמך את יתדותיו גם על-פי האמור בסעיף 13 (א) לחוק ההסדרים הקובע, כי "על דיון בפני
משקם יחולו הוראות פרק ד' לחוק הבוררות והתוספת לו, בשינויים המחויבים, ולמשקם תהיינה הסמכויות הנתונות לבורר לפי החוק האמור". בית-המשפט המחוזי התייחס בעניין זה לפסק הדין המנחה בעניין הסמכות של בורר, ע"א 445/80 ג'ברה נ' המועצה האזורית בקעת בית שאן ואח' פ"ד לז (1), 421 (להלן: הלכת ג'ברה), לפיו נפסק שיש בסמכותו של בורר לדון בשאלת הסמכות, אך הכרעתו אינה סופית שכן ההכרעה הסופית בשאלת הסמכות מסורה לבית-המשפט בלבד. שקלול הנתונים שהובאו לעיל הביאו את בית-המשפט המחוזי למסקנה, שכאשר נפתח הליך מכוח סעיף 9 (א) (1) לחוק ההסדרים יש להקיש מדיני הבוררות ולקבוע, באופן דומה, שהמשקם מוסמך לדון בשאלת סמכותו, אך הכרעתו אינה סופית והיא תהא נתונה לביקורתו של בית-המשפט.


מכאן בקשת רשות הערעור שבפני
, בגדרה מתמקד המבקש בטענה, כי בית-המשפט המחוזי התעלם מההלכה, לפיה כאשר לשני טריבונלים שיפוטיים סמכות מקבילה, אזי הטריבונלים הם אלטרנטיביים ולתובע בלבד יש זכות לבחור למי מהם לפנות. לטענת המבקש, אף מסיכומי המשיבה עולה שאין מחלוקת ממשית בין הצדדים ושניהם מסכימים כי בית-המשפט הוא הסמכות היחידה היכולה להכריע בשאלת הסמכות.

מנגד, טוענת המשיבה שיש לדחות את בקשת רשות הערעור שהגיש המבקש וזאת משום שעסקינן בהחלטה פרוצדוראלית אשר אינה חורצת את גורלו של הסכסוך, ברמה המהותית. זאת ועוד, את החלטת המשקם ניתן לתקוף בבית-המשפט שיכריע במחלוקת ולכן זכותו העקרונית של המבקש לדיון בבית-המשפט אינה נפגעת בשלב זה. לטענת המשיבה, מבחינה עניינית, פרשנות לשונית של סעיפים 9 ו- 11 לחוק ההסדרים מביאה לתוצאה ברורה לפיה המשקם קונה סמכות לדון בבקשה מעצם פניית גורם חקלאי אליו בסוגיה.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה, כי דינה של בקשת רשות הערעור להידחות.


ההלכה היא, כי מכוח סעיף 28 לחוק ההסדרים, אין אפשרות להשיג על החלטות ביניים של המשקם ואם בכלל ניתן לעקוף את האמור בסעיף 28 לחוק באמצעות הליכי השגה אחרים, הרי שניתן יהיה לבצע זאת רק כאשר מדובר במקרים נדירים ביותר (ראו רע"א 7790/98 הוועדה למינוי משקמים לפי חוק ההסדרים המגזר החקלאי בע"מ נ' גולן אושרי (לא פורסם)).


יש לדחות את בקשת רשות הערעור גם לגופו של עניין. בית-המשפט המחוזי הגיע לתוצאה אליה הגיע, בראש ובראשונה על-פי תכליתו של חוק ההסדרים, תכלית שבמרכזה חתירה לעבר פיתרון מהיר ויעיל של חובות המגזר החקלאי. חוק ההסדרים נועד ליצור מסגרת חדשה אשר תסייע בשיקום המגזר החקלאי נוכח המשבר הקשה שפקד מגזר זה. ממקרא חוק ההסדרים עולה, כי למשקם ניתנו סמכות וכוח משפטי לטפל בחובותיהם של החקלאים ולהסדיר על פי שיקול דעתו את תשלום החובות תוך קביעת סכום החוב שייפרע, אופן הסדרת החוב, מחיקת חובות ועוד כיוצא באלה הוראות, הנוגסות בזכויות הנושה להיפרע את מלוא החוב המגיע לו. הנה כי כן, מערך הסמכויות המוקנה למשקם על-פי חוק ההסדרים הינו רחב והסיבה לכך נעוצה בתכלית כוונתו של המחוקק, אשר ביקש לפתור באמצעות המשקם את חובותיו של המגזר החקלאי באופן יעיל ומהיר.


לא זו אף זו. סעיף 9 לחוק ההסדרים שכותרתו הינה "פתיחת הליכים", מפרט כיצד יש לפתוח הליך בדבר הסדרת חוב של חקלאי. בסעיף זה נאמר, כי הליך ל"הסדרת חוב של גורם חקלאי על-ידי המשקם ייפתח באחת מאלה": הדרך האחת המוסדרת בסעיף 7(ב) לחוק ההסדרים הינה על-ידי בית-המשפט, ראש ההוצאה לפועל, רשם או בורר אשר הוכח בפני
הם, כי החוב האמור הינו חוב כולל או ערבות לחוב ואז הם אמורים להפסיק את הדיון שבפני
הם ולהעבירו לדיון בפני
המשקם. הדרך הנוספת הינה זו המפורטת בסעיף 9 (א) (1) והיא "לפי פנייתו של נושה או של חייב". המשמעות המילולית של סעיף זה הינה שסמכותו של המשקם לדון בשאלת החוב נקנית בין השאר מעצם פניית החייב אליו. בסעיף 12(א) לחוק ההסדרים נאמר במפורש, כי "המשקם יקבע לגבי כל גורם חקלאי את חובו הבסיסי ואת חובו הכולל לפי כל המידע שמצוי בפני
ו". כשם שהמשקם מוסמך לקבוע את החוב הכולל מכוח חוק ההסדרים, מוסמך הוא, ממילא, לקבוע אלו חובות אינם כלולים במסגרת החוב הכולל.

בית-המשפט המחוזי הגיע לאותה תוצאה גם על סמך גזירת גזירה שווה בין מעמדו של הבורר למעמדו של המשקם בשאלת הסמכות וזאת על סמך האמור בסעיף 13 (א) לחוק ההסדרים הקובע, כי "על דיון בפני
משקם יחולו הוראות פרק ד' לחוק הבוררות", וכן לאור הלכת ג'ברה.


אין אני רואה עין בעין את גישתו של בית המשפט המחוזי לפיה יש לגזור גזירה שווה בין סמכויות הבורר לסמכויות המשקם בסוגיה של קביעת הסמכות והייתי משאיר אותה בצריך עיון מן מהטעמים הבאים: ראשית, סמכות השיפוט של הבורר נובעת מהסכם בוררות תקף ואם ישלול הבורר את תקפו של חוזה המכיל הסכם בדבר הבוררות, יוצא שלא היה מוסמך לכך, "שכן באין הסכם בוררות, אינו רשאי לדון, וממילא אינו יכול להכריע בסמכותו הוא, אף לא לשלילה" (ראו בר"ע 130/71 עזרא משה משיח נ' שלמה שאול רביע פ"ד כ"ה (2) 572). לעומת זאת, בעוד שסמכות השיפוט של הבורר נובעת מהסכם בוררות בר-תוקף, הרי, שסמכותו של המשקם מעוגנת בחוק ההסדרים ומשקם ימונה על-פי החלטה של "הועדה למינוי משקמים" אשר ממונה על-ידי שר המשפטים מתוקף סעיפים 2 ו-3 לחוק ההסדרים. שנית, הוראות פרק ד' של חוק הבוררות תשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות) עוסקות בסדרי הדין ומפרטות מהם סדרי הדין לפיהם בורר מנהל את הדיון שנערך בפני
ו ואינן עוסקות בסוגיית קביעת הסמכות. אכן חוק ההסדרים מאמץ, כדברי ההסבר להצעת חוק ההסדרים, הוראות שונות מחוק הבוררות בכל הנוגע לדיון אצל המשקם (ראו הצעות חוק 2092, כ"ז בכסלו התשנ"ב, 4.12.91, עמ' 93), אולם, כל עוד אין בפרק ד' לחוק הבוררות הוראות ספציפיות בעניין שאלת הסמכות של הבורר, הרי שאין מקום להקיש בשאלת הסמכות בין סמכויות הבורר לסמכויות המשקם.

ואולם גם אם לא נגזור גזירה שווה בין מעמדו של הבורר למעמדו של המשקם בשאלת הסמכות, התוצאה תיוותר בעינה. תכלית חוק ההסדרים ונוסח החוק, לרבות סעיפים 9, 11 ו-12 בו מביאים לתוצאה לפיה המשקם רשאי לקבוע, כי הוא מוסמך לדון בשאלה האם חוק ההסדרים חל על חוב מסוים לבנק ואולם בית-המשפט הוא שיכריע בסופו של דבר בסוגיה.

אשר-על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית. על המבקש לשלם למשיבה שכר טרחת עורך-דין בסך של 10,000 ש"ח.

ניתנה היום, י"ח באלול תשס"ה (22.9.05).

ש ו פ ט



_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04047350_h02.doc
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il









רעא בית המשפט העליון 4735/04 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' משקי עמק הירדן אגודה מרכזית חקלאית שיתופית (פורסם ב-ֽ 22/09/2005)













להסרת פסק דין זה לחץ כאן