לוי רחל, לוי גד - רה''ן מוצרי הכפר בע''מ, ראש הנקרה קבוצת פועלים, רה''ן הנדסה-תכנון ניהול ופקוח פרויקטים בע''מ, ארנה אילן, דלומי עזרא

מידע על לוי רחל    מידע על לוי גד    מידע על ארנה אילן    מידע על דלומי עזרא   



לוי רחל, לוי גד - רה''ן מוצרי הכפר בע''מ, ראש הנקרה קבוצת פועלים, רה''ן הנדסה-תכנון ניהול ופקוח פרויקטים בע''מ, ארנה אילן, דלומי עזרא

תיק אזרחי 1997/01     27/10/2005 (א)



תיקים נוספים על לוי רחל
תיקים נוספים על לוי גד
תיקים נוספים על רה"ן מוצרי הכפר בע"מ
תיקים נוספים על ראש הנקרה קבוצת פועלים
תיקים נוספים על רה"ן הנדסה-תכנון ניהול ופקוח פרויקטים בע"מ
תיקים נוספים על ארנה אילן
תיקים נוספים על דלומי עזרא




א 1997/01 לוי רחל, לוי גד נ' רה"ן מוצרי הכפר בע"מ, ראש הנקרה קבוצת פועלים, רה"ן הנדסה-תכנון ניהול ופקוח פרויקטים בע"מ, ארנה אילן, דלומי עזרא




1
בתי המשפט
א 001997/01
בית משפט השלום קריות
27/10/2005
תאריך:
כב' השופטת קראי-גירון ישראלה

בפני
:
התובעים
1 . לוי רחל

2 . לוי גד

בעניין:

שדה שמואל

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד

הנתבעים
1. רה"ן מוצרי הכפר בע"מ
ע"י כונסת הנכסים עו"ד נילי ארונוביץ

2 . ראש הנקרה קבוצת פועלים

3. רה"ן הנדסה-תכנון ניהול ופקוח פרויקטים
בע"מ

4 . ארנה אילן

5 . דלומי עזרא

6 . שקד גיל
7 . פינטו אבי
8 . פרן חיים דוד
9 . הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ
(נמחק)
ע"י ב"כ עו"ד ליל אופק
פסק דין

א. מבוא
1. בתביעה שבפני
עותרים התובעים לחייב את כל הנתבעים בתשלום חובה של נתבעת מס' 1 (להלן: "החברה") בגין עוגות שסיפקו לה במהלך תקופה בת מספר חודשים בשנת 2000 ותמורתם לא שולמה. הנתבעת מס' 1 אינה חברה פעילה ומונה לה כונס נכסים, זאת בגין חובה לנושה מובטח.
הנתבעת מס' 1 לא ניהלה ראיות בתיק לצורך חסכון בהוצאות ואולם, לא נסתרו טענותיה כי החברה אינה פעילה, נכסיה נמכרו ושולמו חובות בדין קדימה והסכום הנותר לא הספיק לסלוק החוב לנושה המובטח .
החברה אינה מתכחשת לטענות התובעים כי מכרו לה עוגות. טענתה היחידה כנגד התביעה היא שסכום החוב לא הוכח.

2. לאור האמור לעיל, הגישו התובעים תביעתם גם נגד נתבע מס' 2 - הקיבוץ אשר הקים את החברה והחזיק במרבית מניותיה וחברה נוספת נתבעת 3, אשר החזיקה במיעוט מניות החברה. כן הוגשה תביעה נגד נתבעים 4-8 אשר לטענת התובעים היו דירקטורים או מנהלים או בעלי מקצוע אחרים בחברה ונושאים לטענתם בחבות כלפי התובעים מכח פעולותיהם, אשר היוו לטענת התובעים, הפרת חובות מדיני חוזים, עוולות נזקיות או מעשים שיש בהם די כדי להביא להרמת מסך ההתאגדות של החברה.
בתביעתם אין התובעים מפרידים בין הנתבעים שהם בעלי מניות בחברה, דירקטורים בחברה או שכירים בחברה.

ב. העובדות
1. התובעים הינם תושבי מושב בית יצחק ולהם עסק למכירת עוגות.

2. בין התובעים והחברה נוצר קשר עסקי בתחילת שנת 2000. מוצרי התובעים הופצו ביחד עם מוצרי החברה (מיצי פירות קפואים וטריים) בקו הפצה של החברה בצפון הארץ.

3. א. הקשר בין התובעים והחברה נוצר לאחר שקודם לכן עוגות התובעים שווקו
באמצעות משווקים אחרים סימה ויורם הרוש (להלן: "הרוש"). בשל קשיים כלכליים של הרוש ובשל העובדה כי שיקים שניתנו על ידם חזרו, החל מר הרוש עובד כשכיר בחברה. הוסכם אז (תחילת שנת 2000) כי עוגות התובעים ישווקו באמצעות החברה וזו תשלם גם חובם של בני משפחה הרוש לתובעים. חוב זה שולם בדרך של מתן סדרת שיקים (בני 3,161 ₪ כל אחד ). כל השיקים שנתנו, היו דחויים ונמשכו ע"י החברה ונתנו לתובעים בתחילת ההתקשרות בין הצדדים.
ב. לצורך הבטחת חוב הרוש לחברה, נרשם שעבוד לטובת החברה על משאית השייכת להרוש בחודש מאי 2000. שעבוד זה, כך נטען ע"י התובעים, הוסר והועבר לטובת הבנק הנושה של החברה. לא הוכח בפני
מתי, אם כי נטען שדבר זה נעשה בחודש דצמבר 2000, מועד בו כבר מונה כונס נכסים לחברה.
ג. לא נסתרה הטענה כי ארבעה שיקים שנתנו לתובעים מתוך שמונת השיקים בגינם הוגשה התביעה שבפני
, הינם חלק מסדרת אותם שיקים (11 שיקים במספר ע"ס 3,161 ₪ כל אחד) שנמסרו לתובעים ע"י החברה בתחילת קשרי העבודה בין הצדדים (חודש פברואר -מרץ 2000) לצורך פרעון החוב של הרוש.

4. אין מחלוקת כי שיקים מסדרת השיקים בגין חוב הרוש זו נפרעו בתחילת מערכת היחסים בין הצדדים כסדרם ללא כל בעיה. עוד אין מחלוקת כי סוכם בין הצדדים כי החברה תשלם לתובעים עבור סחורה שתרכוש להפצה בשיקים דחויים (שוטף +60), גם שיקים אלו שנמסרו בתחילת יחסי הצדדים, נפרעו ללא כל בעיה.

5. רק בחודש נובמבר 2000 החלו שיקים של החברה לחזור. השיק הראשון מסדרת השיקים שנתנו בגין חוב הרוש, לא כובד בחודש דצמבר 2000. עוד אין מחלוקת כי לאחר שנוצרו לחברה קשיים כלכליים וחשבונה בבנק הוגבל, המשיכו התובעים לספק מרכולתם לחברה ואולם, התשלום עבור הסחורה נעשה במזומן או באמצעות שיקים שנתנו לחברה ע"י לקוחותיה ביניהם חברת קורנהול.
עוד אין מחלוקת כי משהפנו התובעים תשומת לב נציגי החברה לכך ששיקים של החברה לא כובדו חלק מהשיקים הוחלפו בשיקים אחרים של לקוחות החברה ואלו נפרעו.

6. אין מחלוקת כי מפעלה של החברה נמכר בסופו של יום לחברת סיידר הגליל. לא נסתרה טענת הנתבעים כי מכירה זו נעשתה במהלך כינוס הנכסים של החברה וכספים שהתקבלו אגב המכירה, לא שולמו לקיבוץ.

7. עוד אין מחלוקת כי שני שיקים בגינם הוגשה התביעה (שיקים ב' וג' האמורים בסעיף 10 לת/1) כן נפרעו בשיקים של לקוחות אחרים של החברה אשר נתנו ע"י החברה לתובעים לכשהוברר כי אלו חזרו.

עוד לא נסתרה כנדרש טענת הנתבעים כי השיקים האמורים בסעיפים ד' וה' בסעיף 10 לת/1, נמשכו ע"י חברת קורנהול שהיתה לקוחה אמינה של החברה. שיקים אלו נתנו ע"י החברה לתובעים לכשהוברר ששיקים של החברה לא כובדו.

8. בדיקת המסמכים שצורפו לתצהירה של התובעת - ת/1 מורה כי:
א. השיק המסומן א' בסעיף 10 לת/1 נמסר לתובעים עד יום 19.10.00 מועד הוצאת הקבלה 200545 שצורפה לת/1.
ב. השיק המסומן ב' בסעיף 10 לת/1 נמסר לתובעים עד יום 10.8.00 כעולה מקבלה 200425.
ג. שיקים מס' ג', ו', ז', ח' בסעיף 10 לת/1 נמסרו עוד בחודשים פברואר מרץ 2000.
ד. שיקים מס' ד' ו-ה' הינם שיקים שנמשכו ע"י חברת קורנהול.

כאמור, אין מחלוקת שאכן נתנה החברה לתובעים שיקים של לקוחותיה במקום שיקים שלה שהוחזרו מחמת העדר כיסוי בבנק. (ראה לענין זה חשבון מס' ריכוז מס' 200893 וקבלה 200425). לא הוברר בכמה שיקים מדובר ומה סכומם.
כך בעדותה בפני
בעמ' 10 לפרוטוקול הדיון מיום 19.10.03, הודתה גב' לוי כי אפשר וקיבלה שיקים נוספים במקום שיקים שחזרו. עוד הודתה התובעת כי למרות זאת לא בטלו הליכי הוצאה לפועל שננקטו על ידה בגין אותם שיקים שלא כובדו, מכיוון שראתה בשיקים הנוספים פרעון חובות אחרים של החברה עבור עוגות שנתנו לחברה בחודשים ספטמבר-נובמבר 2000, ובגינם כלל לא שולם דבר. זו גם הסיבה לטענתה מדוע לא מחקה מתביעתה, תביעת חוב בגין שיקים ב' וג' לסעיף 10 לתצהירה ת/1 למרות שהיא מודה כי נפרעו.

9. נטען ע"י התובעים ומוכחש ע"י הנתבעים כי בנוסף לסכומי חוב המגיעים לתובעים בגין שיקים שנתנו ע"י החברה, ולא נפרעו, מגיע לתובעים סכום חוב נוסף בגין סחורה שסופקה ולא שולם בעבורה בחודשים ספטמבר-נובמבר 2000 . טענה זו מוכחשת על ידי הנתבעים ונטען כי סכומי חוב אלו, לא הוכחו.

ג. העילות
כאמור, כנגד החברה הגישו התובעים תביעת חוב בגין כספים המגיעים להם עקב שיקים שנמסרו עבור סחורות שסופקו, ולא כובדו, וכן תביעת חוב בגין סחורות שסופקו בחודשים ספטמבר-נובמבר 2000 ובגינה לא שולם דבר.
כנגד הנתבעים האחרים נטען כי :
א. הם חייבים כלפי התובעים אישית משום שבשלו התנאים במקרה דנן להרמת מסך ההתאגדות מעל חברה אותה ניהלו הנתבעים במימון דק, בהוצאת שיקים בידיעה כי לא יפרעו ותוך שימוש לרעה במסך ההתאגדות לטובתם.
ב. עוד נטען כלפי הנתבעים 4-8 ללא הפרדה, בין שכירי החברה בעלי מניותיה ונושאי תפקידים אחרים, וללא הפרדה בין החובות השונים ע"פ אופן הווצרותם (שיקים של החברה שנמסרו, שיקים של צדדים שלישיים שנמסרו, חובות שלא שולמו וכד') כי:
i. i. הם הוציאו שיקים בידיעה שלא נפרעו.
ii. ii. הם לא גילו פרטים על מצבה הכלכלי הקשה של החברה בשלב מו"מ וביצעו עוולות
תרמית ומצג שווא.
iii. iii. ניהלו משא ומתן בחוסר תום לב.
iv. iv. עשו שימוש לרעה במסך ההתאגדות תוך נטילת סיכון לא סביר.
v. v. הבריחו נכסים.
vi. vi. החברה נוהלה ברשלנות.
vii. vii. הפרו חובות נאמנות וחובות זהירות.

ד. הראיות
מטעם התובעים נשמעה עדות גב' לוי לאחר שהוגש תצהיר עדות ראשית מטעמה. החברה לא הביאה מטעמה ראיות ומטעם שאר הנתבעים נשמעה עדות הנתבעים כולם למעט עדות מס' 7 מר פינטו אבי אשר היה מנהל השיווק בחברה.
כן הסתמכו הצדדים על תצהירי עדות ראשית להם צורפו מסמכים שונים וכן על מוצגים שהוצגו בפני
.

ה. המסקנה
לאחר שעיינתי בכתבי טענות הצדדים על כל נספחיהם ובתצהירי עדות ראשית על כל נספחיהם, וכן שמעתי עדויות הצדדים והתרשמתי מהם, נחה דעתי, כי עם כל הצער שבדבר, דין תביעת התובעים להדחות באשר הם לא הרימו נטל ההוכחה המוטל עליהם להוכיח תביעתם, לא זו אשר הוגשה כנגד החברה ולא התביעות האישיות נגד הנתבעים 2-8.

לטעמי, לא הוכח במידה הנדרשת סכום החוב הנתבע, לא נסתרו טענות הנתבעים כי סכום החוב שולם ולענין זה מצאתי ממש בטענות ב"כ הנתבעים 2-8, בסיכומיהם סעיפים 12-35.

כמו כן לא הוכחו כנדרש טענות התובעים באשר לקיומן של עילות, במקרה דנן, המצדיקות הרמת מסך ההתאגדות או הטלת אחריות אישית על נתבעים 2-8.

לענין זה אין לי אלא להצטרף לדעות שהושמעו בפסיקה כי לא ניתן לאמר שכל פעם שחברה קורסת ומתמנה לה כונס נכסים באופן המותיר נושיה לא מסופקים ומותיר חובות בלתי משולמים, שהמסקנה ההכרחית מכך הינה כי הדבר נובע מהתרשלות מנהליה, או אלו שפעלו מטעמה.

אין גם לאמר כי כל אימת שחברה עומדת בפני
מצב בו שיקים שלה חוזרים, עליה לסגור שעריה. רבות הן החברות אשר עברו בחייהן שלבים של החזרת שיקים והשכילו לעבור קשיים כלכליים ולצאת לדרך חדשה.

קביעת מדיניות ע"פ הנדרש ע"י ב"כ התובעים בתיק זה, תביא לטעמי, לקביעת מדיניות בלתי רצויה אשר תמנע מחברות לפעול כנדרש באמצעות נושאי המשרה שבה ותטיל עליהם מורא משפטי שימנע מהם לעשות מאמץ להמשיך ולנהל עסקי החברה במטרה להבריאם, דבר שהוא רצוי ועדיף בנסיבות הענין.

התרשמתי כי פעולות נושאי המשרה במקרה דנן, היתה סבירה, ללא כוונת מרמה, ואלו עמלו באמת ובתמים לנסות ולהבריא חברתם ולהמשיך ולעבוד עם התובעים בתשלומי מזומן. כן התרשמתי כי נעשה מאמץ לשלם חובות החברה לתובעים ולמנוע נזקיהם ע"י מסירת שיקים של צדדים שלישיים להם.
עוד התרשמתי כי מדובר בשני צדדים האמונים על חיי המסחר ואין לאמר כי מדובר בצדדים שאינם שווים בכוחותיהם. לשניהם היה אינטרס מסחרי להתקשר בעסקה משותפת ושניהם כאחד לקחו סיכונים ומן הסתם תמחרו אותם בחישוביהם לצורך קיום עסקיהם וזאת תוך הסכמה לקבלת תשלומים דחויים, והסכמה להמשיך בקשרים עסקיים גם לכשנתגלו בעיות אצל צד אחד (החברה), ותוך מתן הסכמה לקבל תשלומים בשיקים של צדדים שלישיים.

בחינת פעולות כל הצדדים כפי שהוכחו בפני
, אינה מאפשרת לי קביעה כי דווקא התנהגות הנתבעים היתה בלתי סבירה אף אם בסופו של דבר קרסה החברה. מבחן התוצאה אינו מספיק כדי לקבוע שרק צד אחד במקרה דנן לא ניהל את עניניו בתבונה, ויותר מכך, לקבוע כי רק צד אחד הפר חובות חוזים - חובות אמון, התרשל ובצע עוולות אחרות והתנהג באופן המצדיק הרמת מסך ההתאגדות בנסיבות הענין.

ו. דיון
i. i. הוכחת החוב
בכתב התביעה - ס' 13 שבו, נטען כי שיקים ספציפיים שנמסרו ע"י החברה לתובעים לכיסוי חובה להם, לא כובדו. בכתב התביעה בסעיפים 15 ו- 16 ו-17 נטען כי קיים חוב בגין הסחורה שסופקה ותמורתה לא שולמה וצורפו כרטיסי הנהלת חשבונות תעודות משלוח וחשבוניות מס.
לא נטען בכתב התביעה או בתצהיר עדות ראשית ולא ניתן להבין משם כי מדובר בחוב אחר או נוסף אותם חייבים הנתבעים לתובעים מעבר לחוב אשר נוצר בגין אי כיבוד שיקים אשר נמסרו ע"י החברה לתובעים, בגין סחורות שסופקו להם.
גם עילות התביעה נגד הנתבעים האחרים התבססו בעיקר על העובדה כי נמסרו שיקים ע"י נושאי משרה תוך ידיעה כי אלו לא יכובדו. רק בחקירתה בפני
העלתה התובעת לראשונה טענתה כי קיים חוב נוסף גם בגינו הוגשה התביעה, חוב שנוצר משספקו התובעים סחורות לחברה בחודשים ספטמבר-נובמבר ובגין סחורות אלו, כלל לא נתנו שיקים לתובעים והתמורה לא שולמה.
עוד הוברר בחקירתה הנגדית של התובעת כי התובעת אכן מודה כי חלק מהשיקים נשוא תביעתה, כן נפרעו למרות טענותיה בכתב התביעה ובת/1, בגין חלק אחר מנוהלים הליכי הוצאה לפועל נגד צדדים שלישיים, ובגין חלק נוסף קיבלה התובעת תמורה מהחברה בדרך של שיקים של צדדים שלישיים.

נטען באותה חקירה כי בהתאם לעצה משפטית שקיבלה, ראתה התובעת שיקים אחרים שנתנו לה לרבות שיקים של צדדים שלישיים, כשיקים שנתנו לפרעון חוב אחר שנוצר בגין אספקת סחורה לחודשים אוקטובר-נובמבר 2000, חוב שלא פורט בכתבי התביעה ובתצהיר.

במצב ענינים זה, מצאתי ממש בטיעוני הנתבעים לענין העדר הוכחה מספקת לקיומו של חוב. משהודתה התובעת כי אכן קיבלה מהחברה שיקים לרבות של צדדים שלישיים לפרעון חוב החברה האמור בתביעה, ומשהודתה כי בחרה לייחס שיקים אלו לחובות אחרים, אין לומר כי טענת החברה המכחישה קיומו של חוב, נסתרה והתביעה הוכחה במידה הנדרשת.
אין בפני
נו מקרה של הודאה והדחה משום שהנתבעים מכחישים חבותם לתובעים ובפיהם טענות לענין קיום חוב, סכומו, ואופן ניהול כרטסת החשבונות אצל התובעת.
משהודתה התובעת ששיקים שנטען במפורש בתצהיר עדות ראשית מטעמה כי לא כובדו בפועל כן נפרעו ומענין זה לא תוקן בתחילת חקירת התובעת וגם לא תוקן בכתב התביעה, לאחר שהוכחשה טענת החוב ע"י הנתבעים והוכח כי הם כן מסרו שיקים לפרעון החוב, אין ביכולתי לבסס קביעת מימצאים עובדתיים רק על עדותה היחידה של התובעת שהיא בעלת דין.

מה מנע מהתובעת מלציין מראש בכתב תביעתה ובתצהיר עדות ראשית כי מדובר במקרה דנן בחובות מסוגים שונים ולפרט כל השתלשלות הארועים בין הצדדים?

הסתמכות התובעת על כרטסת הנהלת החשבונות מטעמה ועל תעודות משלוח שהוצאו על ידה, אין בהם די, במיוחד כאשר בחלק מהקבלות ובחשבוניות מופיעה הודאה מפורשת כי חלק מהשיקים נשוא התביעה שולמו בשיקים אחרים.
כמו כן מצאתי ממש בטענות הנתבעים כי אופן עריכת כרטיסי הנהלת החשבונות לא הוכח כדין והצגתם כראיה בדרך של צרופם לתצהיר עדות ראשית מטעם התובעת, אין די בו כדי לעמוד בתנאי החוק להוכחת קבילות הכרטסת ואמיתות תוכנה.

שהרי, התובעת שנחקרה על האמור בכרטסת הודתה בטענות הנתבעים כי שיקים שנטען כי נפרעו, לא נרשמו. הודתה כי לא ציינה כי שיקים שלא כובדו כן ניתנה בעבורם תמורה אחרת אך היא יוחסה כתשלום עבור חוב אחר והודתה כי שיקים אלו גם נכללים כחוב בכרטסת הנהלת חשבונות למרות שבפועל נפרעו.

כמו כן הודתה התובעת בעדותה בפני
כי חלק מהשיקים נשוא תביעתה, נתנו, לא בגין אספקת סחורה בגינו נוהלה הכרטסת, אלא בגין סגירת חוב אחר של משווק אחר (הרוש) לתובעים. גם טענות הנתבעים בדבר אי סדרים בניהול כרטסת הנהלת החשבונות של התובעים ביחס לשיקים אלו, לא נסתרו. שהרי, אין הגיון לא לכלול שיקים אלו (שנתנו להסדרת חובו של הרוש לתובעים), שכן נפרעו בהתחשבנות בין הצדדים בדרך של זיכוי וכן לכללם בדרך של חיוב, משאלו לא נפרעו, כאשר אין מדובר בתשלום עבור סחורה.
אציין כי טענות אלו של הנתבעים נותרו ללא הסבר או תשובה בראיות שהובאו ע"י התובעים וגם לא בסיכומיהם. לא הוגשו לי גם סיכומי תשובה לענין זה.

לסיכום, נחה דעתי כי התובעים לא הוכיחו סכום החוב הנתבע על ידם. תביעתם לענין זה אינה ברורה לוקה באי דיוקים כוללת סכומים שכבר שולמו ולא מביאה ראיה מספקת לסתירת הכחשת הנתבעים את סכום החוב ואת טענתם כי חוב זה שולם בשיקים של צדדים שלישיים שנפרעו.

לענין זה מצאתי ממש גם בטענות הנתבעים 2-8 בסיכומיהם סעיפים 12-35 ובטענת ב"כ החברה אשר רק לענין זה הצטרפה לטענת הנתבעים האחרים וטענה כי סכום החוב לא הוכח.

די באמור לעיל כדי להביא לדחיית התובעים נגד הנתבעים.

ii. ii. הרמת מסך
א. אציין כי גם אם טעיתי באמור לעיל, וכן הוכח סכום החוב הנתבע כנדרש, אין בכך כדי לסייע לתובעים באשר לא מצאתי כי טענותיהם לפיה בשלו התנאים להרמת מסך ההתאגדות בנסיבות דנן, הוכחו כנדרש.

במצב ענינים זה, הוכחת סכום החוב הנתבע כנדרש, די בה רק כדי לקבל התביעה נגד החברה. בכך אין כדי לסייע לתובעים לאור הצהרת הכונסת בפני
לפיה החברה אינה פעילה, כל נכסיה נמסרו למשלם חובות כדין קדימה, והסכום הנותר לא הספיק לסלוק חובו של הנושה המובטח.

בשל כך, לא הביאה החברה ראיות גם לא לענין סכום החוב הנתבע וזאת כדי לחסוך בהוצאות, ביושרה, לא דרשה ב"כ החברה הוצאות בשל הצורך להתדיין בפני
.

ב. טוען ב"כ התובעים בפני
כי החברה נוהלה בדרך של מימון דק ודי בכך כדי להביא להרמת מסך ולחייב אישית הנתבעים אשר היו בעלי מניותיה, ונושאי תפקידים בה.
תמימת דעים אני עם ב"כ הנתבעים כי מדובר בעילה השנויה במחלוקת בין מלומדים ואולם גם אלו התומכים בה (פרופ' פרוקציה במאמרו א. פרוקציה מימון דק הרמת המסך והגבלת אחריות בדיני חברות עיוני משפט ו' 526), מדברים על מצב בו ההון עצמי של החברה או סך כל נכסיה פחות סך כל התחייבותיה בתאריך פתיחת העסקים אינו מספיק לכיסוי החיובים העלולים לצמוח בדרך הרגילה של העסקים מניהול עסק. לא הוכח בפני
כי מצב זה התקיים בפני
נו.
קיום מצב זה על כל תנאיו צריך להיות מוכח ע"י הטוען לו קרי, במקרה דנן התובעים. המקרה דנן לא הובאה בפני
כל ראיה באשר למצב החברה עם פתיחת עסקיה. לא הובאה גם כל ראיה באשר למצב החברה עובר לתחילת העסקים עם התובעים. התובעים גם לא הראו כי בוצעה על ידם בדיקה כלשהי באשר למצב החברה עובר לתחילת ההתקשרות בין הצדדים ולמרות זאת הם הסכימו מיד בהתחלה לתשלום עבור סחורות שסופקו על ידם בשיקים דחויים.
כל שהוכח בפני
הוא כי נתנו אמירות של בעלי ענין בחברה בעדותם בפני
כי ידעו שהחברה חייבת כספים לבנקים, ידעו כי היה קיים חוב ישן ובחלק מתקופות הניהול החברה היה תזרים מזומנים לחוץ. מעבר לכך, לא הוצגו בפני
מאזני החברה לא הוצגו בפני
רשימת נכסים, רשימת התחייבות וכד'.

ראיות אלו, קריות אמירות העדים שפורטו בסעיף 3 לסכומי התובעים, אין בהם די כדי להוכיח מימון דק בחברה הנתבעת בנסיבות המקרה דנן, ואין בהם די כדי להוכיח, גם לא אליבא דפרופסור פרוקציה במאמרו הנ"ל, קיומה של עילה זו בנסיבות המקרה דנן המצדיקה הרמת מסך ההתאגדות.

אציין כי בעוד שאכן קיימת מחלוקת מלומדים באשר לקיומה של אפשרות להרים מסך ההתאגדות בעילת המימון הדק, הרי אלו המצדדים בכך גם (פרופ' פרוקציה) קוראים להפעלתה במקרים שאינם רלוונטים למקרה דנן. כך כאשר למפרק או כונס נכסים רצון לרדת לנכסי בעלים או לדחות חוב החברה אליהם. במקרה דנן, לא גילתה כונסת הנכסים של החברה רצון כזה. גם לא נטען בפני
כי הכונסת במקרה דנן לא פעלה כנדרש. כך גם אין בפני
נו מצב של נושים בלתי רצוניים, כאלו שנפגעו מפעולות החברה על לא עוול בכפם. במקרה שלנו מדובר בתובעים אשר בחרו לנהל עסקים עם החברה ובחירתם הניבה להם יתרונות שאחרת לא היו משיגים (תשלום חוב של מר הרוש) אליהם. בגין כך גם בחרו הם שלא לבדוק מצב החברה עובר לתחילת העסקים עמה. מצב זה אינו מצדיק שימוש בעילה זו של מימון דק, מה גם שתנאיה לא הוכחו בפני
.
עוד יש לזכור כי גם אלו הטוענים לקיומה של עילה זו המצדיקה הרמת מסך, מודים כי מדובר בעילה שהשימוש בה מרחיק לכת. הטוענים נגדה קובעים כי שימוש בעילה זו תפגע בוודאות וביציבות המשפטית שהם גורמים חיוניים לניהול עסקים באמצעות חברות.
ראה לענין זה: ע.א. 2223/99 ויטלי קריספי נ' ח. אלקטרוניקה (1885) תק' על 2003 (2)
3246.

עוד לא הוכח בפני
תנאי נוסף להרמת מסך דהיינו, כי במקרה דנן נוהלה החברה במימון דק תוך עשיית שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה. לא הוכח בפני
גם כי הדבר נעשה לצורך השגת מטרה בלתי כשרה הרצויה לאחד מבעלי המניות והלוא גם זהו תנאי הכרחי להרמת מסך ההתאגדות.
ראה לענין זה ע.א. 4060/90 תל מר בע"מ
נ' איטה מוברמן פ"ד מו(5) 353.

iii. iii. העילות האישיות
תביעת התובעים להטיל אחריות אישית על הנתבעים 2-8 בין אם אלו בעלי מניות ובין אם הם נושאי משרה בחברה, נשענת על הטענות כי אלו ביצעו הפרות חובות חוזיות או או עוולות נזקיות. כך נטען כי נתבעים אלו הוציאו שיקים בידיעה כי אלו לא יפרעו ואולם ענין זה כלל לא הוכח. כבר הראיתי לעיל כי סדרת שיקים שלמה נתנה לתובעים עוד בתחילת מערכת היחסים החוזית בין הצדדים (חודשים פברואר, מרץ 2000) במועד בו לא הוכח בפני
כי לחברה היו קשיים כלשהם והיתה למי מבעלי התפקידים ידיעה בפועל כי השיקים שימסרו, לא יפרעו.
העובדה כי מרבית שיקים אלו נפרעו בתקופה של מספר חודשים, מלמדת גם היא כי במועד נתינת שיקים אלו, לא היתה ידיעה ממשית או קונסטרוקטיבית לנותני השיקים כי אלו לא יפרעו.

זאת ועוד, השיק הדחוי בסדרה אשר לא כובד, ניתן בנובמבר. גם שיק זה נפרע בסופו של דבר כאשר נתנה בגינו החברה לתובעים שיק אחר של צד שלישי. עובדה זו מלמדת כי גם בנובמבר 2000 עוד סברו בעלי התפקידים בחברה כי ניתן לפרוע חובות החברה וניתן להמשיך בעסקים ולצורך כך ניתנו לתובעת שיקים של צדדים שלישיים אמינים אשר המשיכו לנהל עסקים עם החברה ולשלם לה כספים. תשלום כספים זה לחברה על ידי צדדים שלישיים, יש בו כדי להפוך ציפיות הנתבעים כי שיקים של החברה יפרעו לסבירים. גם שיקים אחרים בגינם הוגשה התביעה, הוכח בפני
כי נתנו עוד בטרם נקלעה החברה לקשיים.
ראה לענין זה: סעיף 3 לפרק העובדות, בפסק דיני זה לעיל.

עוד אציין כי לא הוכח בפני
המועד המדוייק בו היתה ידיעה לנותני השיקים הנתבעים 2-8 או למי מהם, כי שיקים אלו שהם נותנים, לא יפרעו. זאת במיוחד כאשר לא נסתרה טענת הנתבעים כי חלף זמן קצר ביותר ממועד החזרת השיק הראשון, ועד הגבלת החשבון.
ראה לענין זה עדות נתבע 6 עמ' 16 לפרוטוקול הדיון מיום 16.3.05.

כמו כן, גם לא נסתרה טענת הנתבעים כי מרגע שהתגלו הקשיים, עברו הם לרכוש סחורה בעבור החברה מהתובעים במזומן ואף ביקשו לפרוע חובות החברה בשיקים של צדדים שלישיים (עדות נתבעת מס' 4 עמ' 13 לפרוטוקול דיון מיום 16.3.05).

עוד לא נסתרה טענת מנהל היצור מר דוד פראן כי כשנתנו על ידו שיקים,הוא לא הרגיש בבעיות בחברה אלא הרגיש שהיצור הולך וגדל. בהמשך אמר הוא מפורשות בעמ' 12 לפרוטוקול הדיון מיום 16.3.05 כי כשחתם על השיקים, עדיין לא החלו לחזור שיקים.

טענת התובעים לפיה פעלו הנתבעים ביודעין במטרה להטעותם ומסרו להם שיקים שידעו כי לא יכובדו, אינה עולה בקנה אחד עם התנהגות הנתבעים. שהרי התובעים לא סתרו את דברי מר פארן אשר אמר בעמ' 12 לעדותו בקשר לתובעים:
"בסעיף זה אני מדבר על הנקודה שהחלו לחזור שיקים. השיק הראשון חזר
ב- 15.10 אם אני לא טועה. אני לא זוכר בדיוק. אמרנו להם אני לא מתכוון
לקחת מהם סחורה כי אני לא רוצה לפגוע בהם אם הם רוצים אני מוכן
לשלם להם בשיקים של לקוחות. אני פניתי לבחורה של הנהלת החשבונות
של רה"ן ואמרתי לה שאני רוצה ממנה שיקים שנתנו לרה"ן רק של לקוחות
בטוחים עם זה הייתי קונה אצל גב' לוי".

זאת ועוד, נטען כי חלק מהחוב הנתבע הוא בגין סחורות שנמסרו לחברה בחודשים ספטמבר אוקטובר נובמבר כאשר קשיי החברה נגלו לעין היו ידועים גם לתובעים. בכל זאת, קרי התובעים, אלו המשיכו לספק סחורה לחברה. בחודשים אלו לא נטען כי נמסרו לתובעים שיקים שלא כובדו בגין חוב זה. במצב זה היכן הפרת חובת אמון, הפרת חובות חוזיים ועוולת נזיקין שבוצעו ע"י בעלי תפקיד בחברה כמתואר בתביעה?
כלום אין בפני
נו מצב ענינים שהוביל להסדר בהסכמה שהושג בין שני הצדדים שווים תוך תימחור הסכונים מחד ורצון להמשיך עסקים מנגד?

עוד נטען כי הנתבעים נהגו שלא כדין משהסכימו להבריח נכסים ולהעביר שעבוד על משאית שניתן לטובת החברה, לטובת הבנק. ואולם תאריך ביצוע העברת השעבוד לא הוכח בפני
. לפי התאריכים האמורים בנ/2, מדובר ביצירת משכון בחודש יוני 2000, מועד בו עדיין שילמה החברה חובותיה, כל השיקים שמסרה נפרעו, ואין טענה כי היתה ידיעה כלשהי למי מבעלי התפקידים בה, על קשיים המחייבים הברחת נכסים.

זאת ועוד, הנתבעים השכילו ליתן בעדותם לפני הסבר משכנע לרשום המשכון לטובת הבנק. בעדותם בפני
הם הסבירו כי רשום זה נעשה לצורך הבטחת אשראי והלוואות שנתן הבנק לחברה.

עוד נטען בתביעה כי הנתבעים לא גילו פרטים על מצבה הקשה של החברה בשלב מו"מ. אולם, כבר הראינו לעיל כי מערכת היחסים בין הצדדים החלה בחודשים פברואר מרץ 2000 כאשר מצב החברה היה שפיר והיא פרעה חובותיה ודווקא לתובעים שצדדים שלישיים היו חייבים להם כספים, היה אינטרס לנהל עסקים עם החברה ובדרך זו לגבות חובם מהרוש.

גם לא נסתרה טענת הנתבעים כי מרגע שהתגלו הקשיים, כל המידע נפרש לעיני התובעים, הוצע להם תשלום מזומנים, תשלום תוך שימוש בשיקים של צדדים שלישיים, והם הם אלו שהסכימו המשיך ולמכור סחורה לחברה.

אשר לטענת נטילת סיכונים בלתי סבירים בניהול החברה (עסקת טכנו מכן) ע"י הנתבעים גם טענה זו לא הוכחה. לא הוכח כי מדובר בסיכון בלתי סביר ויותר מכך, לא הוכח כי נטילת סיכון זה, היא שהביאה למצבה של החברה שמנע פרעון חובה לתובעים, אם היה כזה.

אשר לטענה בדבר הפרת חובות אמון וחובת זהירות, טענות אלו הגם שלא הוכחו, אינן טענות במיוחד כאשר הן מועלות ע"י נושים של החברה ולא ע"י בעלי מניותיה או ע"י החברה עצמה.
הרי דווקא כונסת הנכסים של החברה, לא טענה דבר וחצי דבר נגד אופן ניהול החברה וכנגד אופן פעולת הכונסת, לא נשמעה טענה בפני
.

וכבר אמרנו לעיל, מבחן התוצאה אינו המבחן הקובע לקיומה של רשלנות בניהול חברה המהווה הפרת חובות אמון זהירות ונאמנות. העובדה כי חברה קורסת אין משמעותה בהכרח ניהול כושל וביצוע הפרות חובות חוזיות או עוולת נזקיות.

בבואי לכתוב

פסק דין
זה, עיינתי בפסק הדין של כב' המשנה לנשיא א. מצא בע.א. 9183/99 בני פניגשטיין נ' חברת חברי המהפך מס' 1 (מחצבות) בע"מ
פ"ד נח (4) 693.
כב' המשנה לנשיא א. מצא קיבל בפסה"ד הנ"ל את כל המימצאים העובדתיים של ביה"מ קמא אשר קבע כי מנהל החברה וגזבר שלה ידעו או צריכים היו לדעת לפני כריתת חוזה ומסירת המחאות, שקיימת סבירות גבוהה מאד שהחברה תהפוך לחדלת פרעון והמחאותיה לא יכובדו. כן אושרו מימצאי ביהמ"ש קמא אשר קבע כי נתנה למנהל החברה ולגזבר התראה בת מספר חודשים לפני שחתמו על הסכם, על מצב החברה, ולמרות זאת המשיכו להזמין שירותים וחומרים תמורת המחאות דחויים מבלי לגלות מצב החברה.
למרות כל האמור לעיל, קבע כב' השופט המשנה לנשיא כי ממצאים עובדתיים אלו אינם מצדיקים להטיל אחריות אישית על מנהל החברה לחובות החברה לצדדים שלישיים.
כך המשנה לנשיא קובע כי המבחן להטלת אחריות אישית על בעלי תפקידים בשל הפרות חובת אמון בחברה הינו:
"השאלה שעליה יש ליתן את הדעת היא אם במועדים הרלוואנטים קינן בלב הנתבעים חשש ממשי וקונקרטי להפיכתה של החופר לחדלת פרעון. אמנם,גם בהתקיים חשש מעין זה, ניתן להקשות, אם ועד כמה חייב צד לעסקה מסחרית לגלות אודות קיומו לצד השני. שאלה זו אינה פשוטה ויש לה פנים לכאן ולכאן. בין היתר יש להביא בחשבון שגילוי כזה עלול להביא לכך שנושיה של החברה יסרבו לספק לה אשראי נוסף, אף ידרשו להעמיד לפירעון מיידי את חובותיה הקיימים כלפיהם, ויובילו בכך לקריסתה הוודאית. הטלתה של חובת גילוי, על רקע החשש מפני התפתחות צפויה כזאת, תציב מנהל, המאמין בתום-לב ביכולתו לחלץ את החברה מן המשבר שאליו נקלעה, בפני
גזירה שספק אם יוכל לעמוד בה. (701) ואולם, גם אם אניח - מבלי לפסוק בדבר - כי חובת גילוי כזאת אכן מוטלת על מנהל חברה, למצער בנסיבות שבהן מתקיימים בין הצדדים יחסי אמון מיוחדים, כמו במקרה שלפנינו, הרי שמן הממצאים שקבע בית-המשפט המחוזי כלל לא עולה כי חשש ממשי וקונקרטי כזה אמנם קינן בלב הנתבעים; וממילא אין יסוד לקבוע כי חובת הגילוי - ככל שזו קיימת - אמנם הופרה על ידם". שם עמ' 697.

ואם כך נפסק, מקום בו הוכחו הממצאים העובדתיים כפי שפורטו לעיל, קל וחומר במקרה דנן כאשר הטענות העובדתיות של התובעים הוכחשו ע"י הנתבעים ומתבססות רק על עדות התובעת מס' 1 - עדות יחידה של בעלת דין ועל השערות באשר למצב הדברים וכמות הידיעה שהיתה לנתבעים. אין בכך די כדי להוכיח כנדרש טענת התובעים.

המנעות התובעים מלהביא עדים נוספים להוכיח טענותיהם או ראיות נוספות לרבות התקשרויות החברה עם ספקים שונים, שגם להם נותרה החברה חייבת, ראוי גם הוא שתזקף לחובתם.

במצב ענינים זה, מצאתי ממש בטענות הנתבעים באשר לטענות האישיות שהועלו כנגדם ונחה דעתי כי אכן לא הוכיחו התובעים תביעתם לענין זה. עוד מצאתי ממש בטענות הנתבעים לענין קיומה של ידיעה זהה אצל התובעים אשר ידעו מצבה של החברה, נטלו סיכונים ובחרו להמשיך לעבוד עימה תוך שימוש בשיקים דחויים ומבלי ליטול ערבויות אישיות.

אציין כי עיינתי בפסיקה אליה הפנה אותי ב"כ התובעים בסכומיו ואולם לטעמי, אין בה כדי ללמד אותנו דבר על נסיבות המקרה דנן. הפסיקה אליה הופניתי ע"י ב"כ התובעים עסקה במקרים קיצוניים שלא קיימים במקרה דנן. במקרה דנן, לא נתנו שיקים במספר גדול חודשים אחרי שכבר חזרו שיקים רבים לחברה. כך לענין הסתמכות ב"כ התובעים על האמור בפס"ד ת.א. 46395/99 יוניטק טכנולוגיה ה.ש.(1996) בע"מ
נ' הגר ירדן תקעטל 2001 (3) 2814.

גם לא הוכח כי במקרה דנן נתנו שיקים בידיעה מראש כי אין להם כיסוי כמו המקרה שנדון בבש"א 1569/93 יוסי מאיה נ' פנפורד (ישראל) בע"מ
פ"ד מח 7055.

לאור כל האמור לעיל, אין מנוס מדחיית התביעה כנגד הנתבעים.

התובעים ישלמו לנתבעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 5,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום ממועד מתן פסק הדין ולא, ישא הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.
ניתן היום כ"ד בתשרי, תשס"ו (27 באוקטובר 2005) בהעדר הצדדים.
קראי-גירון ישראלה

שופטת
קלדנית: דליה








א בית משפט שלום 1997/01 לוי רחל, לוי גד נ' רה"ן מוצרי הכפר בע"מ, ראש הנקרה קבוצת פועלים, רה"ן הנדסה-תכנון ניהול ופקוח פרויקטים בע"מ, ארנה אילן, דלומי עזרא (פורסם ב-ֽ 27/10/2005)











תיקים נוספים על לוי רחל
תיקים נוספים על לוי גד
תיקים נוספים על רה"ן מוצרי הכפר בע"מ
תיקים נוספים על ראש הנקרה קבוצת פועלים
תיקים נוספים על רה"ן הנדסה-תכנון ניהול ופקוח פרויקטים בע"מ
תיקים נוספים על ארנה אילן
תיקים נוספים על דלומי עזרא




להסרת פסק דין זה לחץ כאן



הוספת מידע משפטי למאגר
שתפו אותנו במידע משפטי שנוכל להוסיף למאגר שלנו. פסקי דין, כתבי תביעה ו/או הגנה, החלטות וכו' יוספו למערכת ויוצגו באתרנו ובגוגל.


הוסף מידע משפט