א. דורי חברה לעבודות הנדסיות בע"מ - עיריית מגדל העמק

ניתן להפיק דוחות מלאים על הצדדים בתיק זה

מצאנו עבורכם דוחות זמינים על הצדדים בתיק זה. יתכן שתאלצו להזין נתונים נוספים כגון ת.ז
א. דורי חברה לעבודות הנדסיות בע"מ
 
א. דורי חברה לעבודות הנדסיות בע"מ - עיריית מגדל העמק
תיקים נוספים על א. דורי חברה לעבודות הנדסיות בע"מ | תיקים נוספים על עיריית מגדל העמק

2813/03 א     30/10/2005




א 2813/03 א. דורי חברה לעבודות הנדסיות בע"מ נ' עיריית מגדל העמק




1
בתי המשפט
א 002813/03
בית משפט השלום עפולה
30/10/2005
תאריך:
כב' השופט יוסף בן חמו
- ס.נשיא
בפני
:

א. דורי חברה לעבודות הנדסיות בע"מ

בעניין:
התובע/ת
עו"ד רגר אביתר

ע"י ב"כ
נ ג ד
עיריית מגדל העמק
הנתבע/ת
עו"ד אבני יאיר

ע"י ב"כ
פסק דין
בפני
תביעה נוספת, בסדרת תביעות שהוגשו לבית משפט השלום בעפולה,נגד עירית מגדל העמק בעניין תשלומי אגרות והיטלים שונים שגבתה העיריה. התובעת חברה ציבורית בע"מ, העוסקת בתחום היזמות והבניה, בנתה בתחום השיפוט של עירית מגדל העמק 112 יחידות דיור. נדרשה לשלם אגרות והיטלים שונים שלטענתה נדרשו ממנה שלא כדין. התובעת שילמה את הסכומים הנדרשים ממנה למרות גישתה שהדרישות אינן חוקיות, וכעת היא דורשת החזר של כספים אלה.

בשני עניינים דומים נגד אותה נתבעת - ת.א. 3334/03 של בימ"ש השלום עפולה ות.א. 2056/04 של בית משפט השלום עפולה - הגעתי לכלל מסקנה כי נושא התביעה אינו בסמכותו של בית משפט זה.
נראה לי שזו התוצאה שצריכה להיות גם בתיק זה שבפני
.

התובעת טוענת שהגם שסברה שהדרישות ממנה אינן חוקיות היא נאלצה לשלם את הסכומים, כיוון שהתשלום היה תנאי לקבלת היתר בניה. הסכומים נדרשו מהתובעת תוך ניצול מצוקתה, שכן זו הייתה חייבת למלא אחר דרישות התשלום נוכח התחייבויותיה כלפי צדדים שלישיים (סעיף 2 לכתב התביעה).

התובעת טוענת ששילמה את התשלומים הבאים:
א. היטל ביוב בסך 689,752 ₪ (קרן). בדרישת התשלום לא פירטה הנתבעת את שלבי החיוב, הסכום הנדרש כלל בתוכו חיובים בגין "ביוב ציבורי", "ביוב מאסף", "מתקנים אחרים" ו"מתקני טיהור", כשמשמעותם בחוק העזר לביוב.

לשיטת התובעת, לא היתה הנתבעת רשאית לגבות את ההיטל, כיון שלא היא זו שביצעה ו/או מימנה את עבודות הביוב ו/או התקינה או קנתה ביוב כהגדרתו בחוק העזר למגדל העמק (היטל ביוב) התשנ"ו - 1996. העבודות בוצעו ע"י משרד הבינוי והשיכון מבלי שהעירייה נשאה בהוצאות.

לחילופין, מאחר והתובעת שילמה למשב"ש עבור פיתוח, גביית ההיטלים ע"י העירייה מהווה "גבייה בכפל".

ב. אגרת חיבור מים - שולם סה"כ 101,639 ₪ (קרן). גם סכום זה נגבה שלא כדין כיוון שהעירייה לא ביצעה את החיבור בעצמה או על חשבונה, מאחר והעירייה לא גבתה מהתובעת אגרת הנחת צינורות היא מנועה מלגבות בגין חיבור המים.

ג. אגרת בדיקה - שולם 50,000 ₪ (קרן). לא הייתה דרישת חיבור מצד הצרכן המהווה תנאי לדרישת ההיטל, ולא בוצעה שום בדיקה.

התשלומים השונים בוצעו תחת מחאה והתובעת מבקשת להשיב לה את הסכומים ששילמה בצירוף הצמדה וריבית.

דיון:
שאלת הסמכות העניינית לדון בהיטלים ובדרישות התשלומים מטעם הרשויות המקומיות, הייתה במשך זמן מה לא ברורה ולא חד משמעית. היו אסכולות שונות שהביאו גם להחלטות שונות ולעיתים סותרות.

במספר פסקי דין שניתנו בתקופה האחרונה בבית המשפט, הבהיר בית המשפט העליון את ההלכה:
בפס"ד בעניין ר.ע.א 11224/04 שניתן מפי כב' השופט גרוניס ביום 16.2.05 קיבל בית המשפט העליון את ערעורה של המועצה המקומית פרדסיה, והורה על סילוק התביעה נגדה על הסף. שם נתבקש סעד הצהרתי, כי דרישה לתשלום של "היטל פיתוח", "אגרת הנחת צינורות" ו"היטל ביוב" הינה בטלה.
בפס"ד נוסף בע.ע.מ 5640/04 גם כן מפי השופט גרוניס, קבע בית המשפט העליון כי הסמכות לדון בתקיפת הודעות הארנונה שאינם בסמכותה של "ועדת הערר", הינה לבית המשפט לעניינים מנהליים. באותו פס"ד, ציין כב' השופט רובינשטיין, בדעת יחיד:
"ריבוי התיקים הבאים בפני
בית המשפט - לרבות בית משפט זה - בתחום הארנונה וכמותם בעניינים אחרים שבהם מועלות השגות על החלטותיהם של גופים מנהליים הגובים כספים מן הציבור, אינה יכולה שלא להציב סימן שאלה גדול בפני
העוסקים בחקיקה. בעניינינו התוצאה היא כי הדברים יישארו בחציריו של בית המשפט. זאת, מן הטעמים שהסביר חברי, ובנסיבות - כחריג למדיניות השיפוטית המדגישה כי יש למצות את ההליכים במערכות הערר וההשגה המנהליות בטרם יפתחו שערי בית המשפט (ראו 6365/00 בר אור נ. הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז צפון - פד"י נ"ו
(4) 38). והנה השנים נוקפות וחשקים אינם מתמעטים, ואדרבה, הם כמעיין המתגבר. יש מקום בתיק זה כבאחרים, להתריע ולעורר להבהרת הסמכויות ולפישוט ההליכים בחקיקה".
פסק דין
נוסף שניתן לאחרונה ר.ע.א 6590/05 מיום 19.9.05 גם כן מפי כב' השופט גרוניס. נעשתה אבחנה בין תובענה בה מבוקש סעד הצהרתי לבין זו שבה מבוקש סעד כספי.

התביעה שבפני
עניינה "לכאורה" סעד כספי של השבה, אך "למעשה" מדובר בסעד הצהרתי במסווה של סעד כספי. וככזה, איינו בסמכותו של בית משפט זה (בעניין זה ראה דבריו של כב' הנשיא ברק ב-ר.ע.א 2425/99 עירית נס ציונה נ. י.ח. ייזום והשקעות בע"מ, פד"י נ"ד (4) 481).

למקרה כתב התביעה אין כל ספק כי התובע תוקף את חוקיות ההחלטות המנהליות שהטילו עליו חיובי תשלומים והיטלים. לצד אותם גופים מנהליים קיימים גופי ערר, שהתובע היה מודע או היה אמור להיות מודע להם. היו לו השגות על התשלומים שנדרשו ממנו ב"זמן אמת", התובעת יכלה לפנות לגופי הערר השונים ולא לשלם אך בחרה שלא לעשות כן. בפני
התובעת עמדה אפשרות נוספת לשלם, כדי לא להיכנס למצוקה בגין ההתחייבויות כלפי צד ג' ובמקביל או מיד בסמוך לפנות לגופי הערר. שכן גם אם התביעה מנוסחת כתביעת השבה, אין בכך כדי לגרוע מסמכותם של גופי הערר, כאשר שאלת ההשבה מעוגנת כל כולה בחוקיות דרישת התשלום, שכן ההשבה איננה אלא צידה האחר של שאלת החוקיות.

התובעת שילמה את התשלומים וההיטלים בשנים 1999- 2000 הייתה לה הזכות לפנות בהשגה לועדת הערר במועד הקבוע בחוק, כאמור בסעיף 30 לחוק הרשויות המקומיות (ביוב) תשכ"ב - 1962, אך היא בחרה שלא לעשות כן והשהתה את טענותיה במשך שנים רבות.

הסמכות שניתנה לוועדת הערר על פי חוק רשויות מקומיות (ביוב) תשכ"ב - 1962 וסעיף 28 לפקודת העיריות, אספת מים (1936), היא סמכות לבחון בחינה כוללת של התנהלותה ודרישותיה של הרשות, והיא איננה מוגבלת לעילות ספציפיות (בשונה מביקורת על הטלת ארנונה שם עילות הערר הינם רשימה סגורה וספציפיות, לפי סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות ועררך על קביעת ארנונה כללית) תשל"ו -1976.

המטרה העומדת ברקע פעולתם של גופי הערר הינה להפקיד בידם סמכות בחינה מחודשת של החלטת הרשות לחייב את האזרח בהיטל. על כן, כאשר יש סמכות לגופי ערר, מצדיק מצב זה הימנעות של בית המשפט מלדון, כערכאה ראשונה, בשאלות הנותנת לסמכותם של גופי הערר, להוציא מקרים חריגים, בהם קיים אינטרס ציבורי לקיום הדיון בערכאה השיפוטית הכללית בשל החשיבות הציבורית והעקרונית של הנושא (ראה ר.ע.א 2425/99 עירית נס ציונה נ. י.ח. ייזום והשקעות בע"מ, פד"י נ"ד (4) 481, בג"צ 764/88 דשנים נגד עירית קרית אתא, פד"י מ"י (ז) 793, עא' 1130/90 חברת ייזום ישראל בע"מ נגד עירית פח תקווה. ת.א. 4868/04 שלום כפר סבא, מפי השופטת ניצה שעשוע מימון).

גם אם תטען הנתבעת שיש לאפשר לתובעת את יומה בבית המשפט, שכן במצב שנוצר ולאור האיחור הרב היא לא תוכל להגיש השגותיה לועדת הערר, הרי שגם במקרה כזה, ככל שימצא מקום לקבל את הטענה, הסמכות לדון בנושא חוקיות ההיטלים, שהיא השאלה האמיתית שבמחלוקת - סמכותה של הרשות המנהלית, הוא בסמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים, כפי שנקבע ברעא' 1124/04 הנ"ל, שם מונה בית המשפט העליון, שורה ארוכה של נימוקים - מדוע יש להשאיר את הסמכות לדון בנושאים אלה לבתי המשפט המנהליים ולא לבתי המשפט האזרחיים הרגילים.
השופט גרוניס מציין שם כי ניסיון לעשות אבחנה בין פעולות מנהלית שונות שבוצעו ע"י רשות מנהלית, איננו רצוי מטעמים מעשיים, שכן אבחנה שכזו עלולה ליצור מצב שעניינים מסוימים ידונו בבתי המשפט המנהליים ועניינים אחרים בפני
בתי משפט אזרחיים, וזו תוצאה שאיננה מתיישבת עם תכליתו של חוק בתי המשפט המנהליים, שעניינה ריכוז הדיון בעניינים מנהלים בפני
ערכאה שיפוטית אחרת בעלת סדרי דין ייחודיים למשפט המנהלי, כגון המועד המיוחד שנקבע להגשת העתירות המנהליות וההשלכות שיש לשיהוי בפני
ה לבית המשפט.

לאור האמור הגעתי לכלל מסקנה, שאין בית משפט זה מוסמך לדון בתביעה.
אין בקביעתו זו ללמד דבר לגבי השאלה האם התובעת איחרה בהגשת תביעה או שהשתהתה באופן שמונע ממנה לפנות בבקשה למתן ארכה לועדת הערר או בפני
יתה לבית המשפט המנהלי כיוון שאין ספק שאם יש מצב בו רשות גבתה כספים שלא כדין, חובה עליה להשיבם, אלא אם כן קיימות נסיבות מיוחדות שבעטיין לא ניתן להורות על השבה, והרשות איננה יכולה להסתתר מאחורי טענות פרוצדורליות, (ראה עמ"נ 227/04 פרץ בונה הנגב נגד עירית בית שמש, מחוזי ירושלים מפי השופטת יהודית צור).

אני מורה על מחיקת התביעה.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכר טירחת עו"ד בסכום של 5,000 ₪ + מע"מ.

המזכירות תמציא העתק

פסק דין
זה לצדדים.

ניתן היום כ"ז בתשרי, תשס"ו (30 באוקטובר 2005) בהעדר הצדדים.
______________
יוסף בן חמו
, שופט
[ס.נשיא]

ענבר ג'ינו








א בית משפט שלום 2813/03 א. דורי חברה לעבודות הנדסיות בע"מ נ' עיריית מגדל העמק (פורסם ב-ֽ 30/10/2005)












להסרת פסק דין זה לחץ כאן