גור יוסף - קופת החולים הכללית, בית חולים העמק עפולה

ניתן להפיק דוחות מלאים על הצדדים בתיק זה

מצאנו עבורכם דוחות זמינים על הצדדים בתיק זה. יתכן שתאלצו להזין נתונים נוספים כגון ת.ז
גור יוסף קופת החולים הכללית בית חולים העמק עפולה
 
גור יוסף - קופת החולים הכללית, בית חולים העמק עפולה
תיקים נוספים על גור יוסף | תיקים נוספים על קופת החולים הכללית | תיקים נוספים על בית חולים העמק עפולה |

323/90 א     14/10/1996




א 323/90 גור יוסף נ' קופת החולים הכללית, בית חולים העמק עפולה





בית המשפט המחוזי
ב נ צ ר ת

ת.א. מס': 323/90
בפני
השופט: אסא אברהם - ס. נשיא


בענין: גור יוסף

ע"י ב"כ עו"ד פארג' סלמאן
- מנצרת
התובע

- נ ג ד -

.1קופת החולים הכללית

.2בית חולים העמק עפולה

ע"י ב"כ עו"ד ריצ'רד וייס ואח'
- מחיפה
הנתבעים
פ ס ק - ד י ן

מבוא
זוהי תביעה שהוגשה ע"י גור יוסף
(להלן - "התובע") כנגד קופת חולים
כללית (להלן - "הנתבעת") ובית חולים העמק בעפולה (להלן - "הנתבע")
ובה נתבקש בית המשפט לחייב את הנתבעים לשלם לתובע פיצויים בגין
נזקי גוף שנגרמו לו כפי שפורט בכתב התביעה.

העובדות
בלה גור, אמו של התובע (להלן האם), הגיעה בתאריך 14.3.1970
כדי ללדת בבית חולים העמק בעפולה. היא הגיעה לבית החולים לאחר
ירידה של מי שפיר כפי שצויין בתיק הרפואי של בית החולים. כאשר
הגיעה האם לבית החולים נערכו לה כמה בדיקות ראשוניות כמו בדיקת
חום למשל. בנוסף לכך היא קיבלה טיפול אנטיביוטי בשל בעיית מי
השפיר שנתגלתה אצלה.

לאחר הבדיקות הראשוניות החליט הצוות הרפואי על אישפוזה של האם
ואכן היא שהתה בבית החולים 12יום עד ללידה עצמה.

בתאריך 26.3.70הוכנסה האם אל חדר הלידה. היא ילדה תאומים בהפרש
של 10דקות. התינוק הראשון נולד במשקל של 1400גרם נלקח לפגיה
והתפתח כפי שתארו המומחים יפה. התובע, שהוא התינוק השני שאף
הוא נולד פג במשקל של 1710גרם, סבל מקוצר נשימה ובהמשך פיתח
סיבוכים של פגות כגון דלקות של הלחמיות ושל הריאות וכמו כן סבל
מחוסר דם. גם התינוק השני נלקח לפגיה והוחלט שהוא ישהה בה עד
שיתגבר על הסיבוכים שהוזכרו לעיל.

התובע אושפז בבית החולים לתקופה ממושכת של 53ימים. לאחר שהשתפר
מצבו הוא שוחרר במצב טוב, אבל, בהמשך הוא המשיך לסבול ממצב
בריאותי לא תקין. ממסמך רפואי שנכתב ב- 5.1.76ע"י דר' שנטל ממרכז
השיקום של בית החולים אסף הרופא עולה כי התובע סובל משיתוק מוחי
מסוג המופלגיה ספסטית על רקע פגות.

בהמשך נבדק התובע ע"י מומחים שקבעו לו נכות שנעה בין 40-60
אחוזים.

טענת התביעה
על פי טענת ב"כ התובע עו"ד סלמאן, התרשלו הנתבעים ועוזריהם בכך
שלא ערכו בדיקות מעמיקות כדי לגלות שמדובר בתאומים.

התובע מייחס לעובדי הנתבעת אדישות וחוסר תשומת לב דבר שלפי דעתו
הביא למחדל אשר גרם בסופו של דבר, לטענתו, לנזקי התובע.

התובע מוסיף גם שמתקופת ההריון, הבדיקות שהיו צריכות להעשות הן
בסניף הנתבעת מס' 1והן ע"י נתבעת מס' 2לא נעשו. ואם נעשו
הן לקו בחסר ולא היו מעמיקות דיין ולא סיפקו מענה לכול בעיה
שהייתה עלולה להיווצר ואף התעוררה בפועל.

לטענתו אילו היו הבדיקות נעשות כפי שהיה נדרש היו יודעים שמדובר
בתאומים ואז ניתן היה למנוע את הנזק.

התובע טען שהנתבעת העסיקה צוות רפואי חסר מיומנות וחסר זהירות
לפיכך היא צריכה לשאת באחריות המלאה לנזקו שארע עקב מחדליהם ו/או
חוסר זהירותם ו/או הפרת חובותיהם שבחוק.

שאלת הרשלנות:
אין אני מקבל את הטענה שיש להחיל את הכלל "הדבר מדבר בעדו", במקרה
בו עסקינן. סעיף 41לפקודת הנזקין לא חל על מקרי הרשלנות הרפואית
וזו תוכרע לאחר בחינת מכלול הנסיבות.

כאשר דנים בסוגיה זו צריך לעשות אבחנה בין הנסיבות העובדתיות לבין
הנסיבות המשפטיות. בשלב זה נתייחס לנכונות הטענות בהסתמך על
העובדות שלפנינו ועל חוות הדעת של הרופאים.

שאלת הרשלנות כביכול מהווה בסיס רחב לתביעה. לפיכך, עלינו
לקבוע תחילה האם מתוך הנתונים העומדים לרשותינו, היתה רשלנות אם
לאו?
כדי לקבוע האם הייתה רשלנות מצד הנתבעות, עלינו לשאול עצמינו 4
שאלות:
.1 האם היתה באפשרות הנתבעות או מי מהן לדעת שמדובר בתאומים,
עובר ללידה?
.2 האם בהנחה שהיו מגלים כי המדובר בתאומים היה בזמנו מקובל
לעשות ניתוח קיסרי ליולדת?
.3 האם התרשל הצוות הרפואי בדרך שבה הוצא הילוד מרחם אימו?
.4 האם הייתה רשלנות כל שהיא מצד מי מהנתבעות לאחר הלידה
ושבגינה התרחש הנזק הנתבע?

בהתייחס לשאלה הראשונה העיד פרופ' דוד שר מטעם התובע בעמ' 9
לפרוטוקול כי:
"אמצעי לאבחן תאומים הוא בין היתר, גודל הרחם והבטן. ובטן גדולה
ורחם גדול צריכים לתת אינדקציה לכך שמדובר בעובר גדול מאוד או
בתאומים או ברבוי עוברים.

לעומת זאת מדגיש פרופ' שר בעדותו מתאריך 3.5.92כי לאחר שבדק את
גליון היולדות, הוא מצא בגליון את כרטיס תחנת אם וילד (טיפת חלב)
שבו צויינו שתי בדיקות רופא פרט לבדיקות האחיות ושבהן לא צויינה
כל סטייה מהנורמה לגבי התפתחות ההריון.

בנוסף ציין פרופ' שר באותה חוות דעת כי: "באף אחד מ- 13ימי
האישפוז מאז קבלתה ועד ללידה, לא הוזכר ממצא של רחם גדול מהרגיל
או האפשרות של עובר גדול או חשד להריון מרובה עוברים".

פרופ' שר הוסיף בעמ' 9לפרוט':
"הנוהג בשנות 1970כשהיתה תופעה כזאת לעשות צילום רנטגן, ובין
היתר היה גם להשתמש בסטטוסקופ כדי לאבחן את יש יותר מדופק אחד.
בעדותו מתאריך 9.4.91ציין פרופ' שר כי:
"אבחנת תאומים לפני השימוש באולטראסונד לא היתה תמיד קלה והיו
מקרים שהאבחנה נעשתה רק בשעות הלידה".

פרופ' חיים אברמוביץ כתב בחוות דעת שנתן בתאריך ,15.9.91כי לפי
המסמכים הרפואיים שני הפגים סבלו מהפרעות טיפוסיות לפגות. הוא
מוסיף שהפג הראשון התפתח יפה והגיב מהר לטיפולים, בעוד שהשני סבל
מסיבוכים אחרים כמו דלקת ריאות דו צדדית. בהמשך הוא סבל מפיגור
בהתפתחות המוטורית.

פרופ' אברמוביץ מוסיף שגם כיום ניתן היה לתת ליולדת אותו טיפול
שניתן בזמנו לאם.

בעדותו פרופ' אברמוביץ בעמ' 42לפרוטוקול הוא העיד שהוא כן הבין
את הרישומים שנעשו בזמנו ע"י הצוות הרפואי וזאת בניגוד לפרופ' שר
שלא הבינם.

פרופ' אברמוביץ אמר, כפי שנכתב בפורטוקול עמ' " :42לסיכום עמדתי
לגבי נזקיו של התובע. מה שידוע לי זה שנולד פג שנולד תאום וידוע
לי ש- % 50מהפגיעות המוחיות נובעים מפגות. בהעדר סיבות אחרות אני
לא יכול להגיע למסקנה אחרת אלא שמצבו נובע מהפגות".

פרופ' אברמוביץ ענה גם בשלילה על השאלה אם הייתה יכולת לגלות
תאומים בשנות ה- .70הוא אף צירף ציטטות מסיפרי מומחים בנושא,
ולדבריו: "הסיכום של כל הציטוטים הללו הינו שהאבחנה הקלינית ע"י
בדיקת היולדת אינה מאפשרת אבחון של הריון תאומים, אלא באחוזים לא
גבוהים... האבחנה קשה פי כמה במיוחד כאשר מדובר בהריון חודש
שביעי, כאשר בגלל הגודל הקטן של העוברים מידת החשד נמוכה."

בית המשפט לא השתכנע כי הייתה רשלנות כל שהיא מצד מי מהנתבעות באי
אבחנה של הריון מרובה עוברים ובכך בלבד היה ניתן לדחות את התביעה
ואולם למען הסר ספק אבדוק גם את השאלות האחרות כאמור לעיל, כאילו
אובחן הריון מרובה עוברים ביולדת.

באשר לשאלה השניה העיד פרופ' שר בעמ' 17לפרוט' כי:
"חלפו עשר דקות בין שתי הלידות. ואני חושב שזה זמן סביר מאוד
החולף בין לידה ללידה של תאומים. ואם היו ממתינים עשר דקות אחרי
הלידה הראשונה והיתה מתחילה הלידה השניה, לא היה צריך לנקוט בשום
מהלך מיוחד כי זה נורמלי, ואם שומעים כל הזמן, את דפיקות לב העובר
השני.

פרופ' אברמוביץ כתב בחוות דעתו:

"ברצוני לציין שגם במקרה שהאבחנה של תאומים היתה ידועה מראש,
תהליך לידתם של הפגים לא היה מתנהל אחרת, פרט לעובדה שהרופא היה
נוכח ולא היה צריך להזעיקו".

בענין הניתוח הקיסרי אומר פרופ' אברמוביץ שהוא לא מצא הוכחה
בגליון הלידה על סבל עוברי כפי שנטען ע"י פרופ' שר. ובנוסף טען
שניתוח קיסרי על התאום השני לא היה מקובל בשנת ה- .70
עינינו הרואות כי גם התשובה לשאלה זו הינה שלילית.

באשר לשאלה השלישית, נאמר במכתב השיחרור של היולדת ,29.3.70שהילד
השני נולד במצב עכוז לכן ביציאת הראש השתמשו בעזרתה מנואלית ע"ש
.bracht

פרופ' אברמוביץ מתאר את השיטה "פשוטה וקלה לבצוע ולא מכשירנית".
תיאור זה מנוגד לטענתו של התובע, לפיה נמשך בכוח, דבר שגרם לבעיות
בהמשך חייו.

אין גם זכר או תיעוד רפואי המציין פגיעה או חבלה כלשהי בגופו של
התובע, במהלך הלידה.

בחוות הדעת הרפואית של דר' שרף מתאריך 22.8.91הוא לא ציין ולא
הזכיר כל קשר בין מצבו של התובע כיום לחבלה או נזק גופני כלשהו
כעת הלידה.

הינה כי כן הגעתי לכלל מסקנה שגם טענה זו של התובע לא הוכחה.
דע-עקא שמומחים ציינו שהשיטה שהשתמשו בה הרופאים לא מסוכנת. אין
אני יכול להסיק מהחומר שהוצג בפני
ו, שלתובע נגרמה חבלה עקב משיכה
לא נכונה בעת לידתו.

טענה נוספת שהועלתה על ידי התובע הייתה שאפילו ענה בית המשפט
בשלילה על 3השאלות דלעיל אין בכך כדי לדחות את תביעתו שכן יתכן
שהנזק נגרם לו לאחר לידתו וזאת כתוצאה מרשלנותו של הצוות הרפואי
אשר לא העבירו בזמן לפגיה ואשר לא נתן לו טיפול מתאים עד העברתו
זו.

לטענת התובע הועבר לפגיה רק לאחר שעה מהרגע שנולד ובזמן זה נגרם
לו נזק רב.

התובע הסתמך על עדות האם שטענה כי כשראו שהתינוק השני אינו מגיב
התקשרו לפגיה והזמינו שני אינקובטורים. לדבריה, הייתה בהלה וצעקות
ולקח הרבה זמן עד שהגיעו האינקובטורים, לטענתה אף יותר משעה.

התובע מסתמך גם על סיכום המחלה שצורף (ב/ )2לפיו נתקבל התובע
בפגיה בגיל שעה.

לטענת התובע לא קיבל טיפול בכל אותה שעה שעברה מרגע לידתו ועד
העברתו לפגיה ודבר זה הוא שגרם לנזקו או לפחות החמיר את הנזק
שנגרם כתוצאה מהלידה. התובע מסתמך בטענתו על מסמך (ב/ )3ולפיו
נכתב בשורה 6כי התובע לא קיבל כל טיפול.

לטענת התובע הודו מומחי הנתבעים כי זמן קצר בהרבה ללא טיפול יכול
להיות גורלי לחייו של היולוד בהיותו פג ובמצבו של התובע כפי שהיה
כשנולד (ראה עמ' 40שורה 9ואילך לפרוט'). לטענת התובע אין ליחס
חשיבות לחוות דעת של המומחה מטעם הנתבעים, פרופ' אברמוביץ, שכן זו
נסתרה בחקירה נגדית בה הודה כי אין הוא בטוח ב- 100אחוזים שאומנם
הנזק נגרם עקב הפגות (ראה עמ' 41שורה 8ואילך לפרוט').

כמו כן העיד המומחה הנ"ל, כי אין ודאות באשר למצבו של התובע עם
לידתו וכי אין לדעת האם הנזק התרחש בלידה או בזמן שבין הלידה לבין
העברתו לפגיה (ראה עמ' 42שורה 6ואילך לפרוט').

התובע הוסיף וטען כי גם המומחה השני מטעם הנתבעים, דר' שמולביץ,
לא יכול היה לתת הסבר מספק באשר לזמן שעבר מהלידה ועד העברתו של
התובע לפגיה.

לדבריו, נבע משך הזמן מן הצורך בהתארגנות בתנאים ובנסיבות שנוצרו
(ראה סעיף 3א' לתצהירו).

כמו כן, הודה המומחה הנ"ל כי לא צורף דף טיפולים שקיבל התובע בחדר
הלידה (ראה עמ' 47שורה 23לפרוט'). והמומחה הוסיף כי לא בדק האם
קיבל התובע טיפול כלשהו על ידי רופא ילדים בחדר הלידה (שם בשורה
.)26

התובע טען כי עדותו של פרופ' צוקרמן, אף הוא מטעם הנתבעים, לפיה
נהוג היה לרשום כל טיפול (עמ' 50לפרוט') מחזקת את טענתו לפיה לא
קיבל כל טיפול מרגע לידתו ועד הגיעו לפגיה ודבר זה גרם לניזקו או
החמיר את מצבו עד שהפך לבלתי הפיך.

הנתבעים טענו כי אין לקבל את טענתו של התובע בענין הנזק שנגרם לו
כתוצאה מהאיחור כביכול שבהעברתו לפגיה שכן לא בא זכרה בכתב התביעה
ואף לא הוזכרה בחוות דעת מומחה, שצירף התובע, כגורם לנזק.

טענתם זו של הנתבעים מקובלת עלי עם כל הכבוד והייתי דוחה את טענתו
של התובע מסיבה זו בלבד. דע-עקא שהתובע טען שהאיחור רובו ככולו
נבע מאי התכוננות מוקדמת של הנתבעים בשל רשלונתם (לטענתו) לגלות
את המצב לאשורו עובר ללידה עצמה. מאחר ולא שוכנעתי כי הייתה
רשלנות כזו לא ניתן לייחס רשלנות בהבאת האינקובטור באיחור.

יש לציין כי דר' שמילוביץ העיד בחקירה חוזרת כי משך הזמן שלקח
להביא אינקובטור ולחממו בתוספת הזמן שלקח להעביר את הילוד לפגיה
דרך המעלית, בשנות ה- ,70היה רב.

הפן המשפטי
מהצוות הרפואי נדרשת רמת ידע ונסיון ברמה סבירה של צוות רפואי
ומיומן באותם נסיבות. בתביעת נזיקין זאת על התובע להוכיח לבית
המשפט שהצוות לא עמד במבחן המיומנות הרפואית הנדרשת. דבר שהביא
למחדל בשעת הלידה וגרם לנזק הנטען בכתב התביעה. כאמור לעיל בשאלת
הרשלנות, לא שוכנעתי כי הצוות הרפואי התרשל. דע-עקא שהתייחסתי
למקרה ונסיבותיו כפי שקרו בשנות ה- 70ולא בשנות ה- .90אילו אירע
בתקופה מאוחרת יותר יתכן והמסקנה הייתה שונה.

סיכום
כאמור לעיל, לא היה קל בשנות ה- 70לגלות תאומים. מה עוד שאף
מאמצים חריגים לגילוי לא היו מצליחים אלא באחוזים נמוכים. למרות
זאת, בדקתי את טענות התובע באשר לשימוש בניתוח קיסרי כאשר נתגלו
תאומים ואת האפשרות לבצע ניתוח כזה בשנות ה- .70
הגעתי למסקנה כי התשובה לשתי השאלות הינה שלילית, דהיינו, לא נהוג
היה לבצע ניתוח קיסרי וניתוח כזה לא התאפשר כיוון שבמחלקת היולדות
לא היה קיים כלל חדר ניתוח באותה תקופה. כפי שהשתקף מהנתונים
העובדתיים אין גם ממש בטענתו של התובע כי הוצאתו הכוחנית בעת
הלידה גרמה לו לניזקו. טענה זו הוכחה על ידי המומחים כטענת סרק.

לא רק שלא הוכח שהוצאתו של התובע הייתה חריגה אלא שהממוחים העידו
כי לא ניתן ליחס את ניזקו להוצאה שכזו.

שוכנעתי על פי העדויות שהובאו בפני
כי נכותו של התובע כולה נגרמה
לו עקב היוולדו פג ולא מכל סיבה אחרת.

מאחר והתובע לא עמד בנטל ההוכחה הרובץ עליו וטענותיו נסתרו רובן
ככולן, אין מנוס מדחיית התביעה.

בנסיבות הענין היה מקום לחייב את התובע בהוצאות בשל תביעת סרק,
אולם מכיוון שמדובר בקטין נכה נראה לי לצודק שלא לחייבו בהוצאות,
אפילו שהתביעה הוגשה מספר שנים אחרי שכבר בגר התובע.

ניתן היום 14/10/96והעתק ישלח אל ב"כ הצדדים.
ניתן לפרסום מיום .14/10/96

אסא אברהם - ס. נשיא

ריבן מירב
א003230ך








א בית משפט מחוזי 323/90 גור יוסף נ' קופת החולים הכללית, בית חולים העמק עפולה (פורסם ב-ֽ 14/10/1996)












להסרת פסק דין זה לחץ כאן