יעקב אהרון אוסטרוביצקי - מקובר 24 (1995) בע''מ, עו''ד ערן קאופמן מנהל מיוחד לחברת מקובר 24 (1995) בע''מ, הכונס הרשמי

מידע על הכונס הרשמי   



יעקב אהרון אוסטרוביצקי - מקובר 24 (1995) בע''מ, עו''ד ערן קאופמן מנהל מיוחד לחברת מקובר 24 (1995) בע''מ, הכונס הרשמי

ערעור אזרחי 3926/16     02/01/2019 (עא)



תיקים נוספים על יעקב אהרון אוסטרוביצקי
תיקים נוספים על מקובר 24 (1995) בע"מ
תיקים נוספים על עו"ד ערן קאופמן מנהל מיוחד לחברת מקובר 24 (1995) בע"מ
תיקים נוספים על הכונס הרשמי




עא 3926/16 יעקב אהרון אוסטרוביצקי נ' מקובר 24 (1995) בע"מ, עו"ד ערן קאופמן מנהל מיוחד לחברת מקובר 24 (1995) בע"מ, הכונס הרשמי




פסק-דין בתיק ע"א 3926/16
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים


ע"א 3926/16



לפני:

כבוד המשנה לנשיאה ח' מלצר


כבוד השופטת ע' ברון


כבוד השופטת י' וילנר


המערער:
יעקב אהרון אוסטרוביצקי



נ


ג


ד



המשיבים:
1. מקובר 24 (1995) בע"מ
(בפירוק)

2. עו"ד ערן קאופמן
, מנהל מיוחד לחברת מקובר 24 (1995) בע"מ
(בפירוק)

3. הכונס הרשמי



ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו מיום 22.3.2016 (כבוד השופט
א' אורנשטיין, ס.נ.
) ב-פר"ק 42360-05-10





בשם המערער:
עו"ד ארז חבר



בשם המשיבים 2-1:
עו"ד ערן קאופמן


בשם המשיב 3:
עו"ד ענבל קדמי-עברי


פסק-דין

השופטת ע' ברון
:

1.
לפנינו ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב–יפו (כבוד השופט (כתוארו אז)
א' אורנשטיין
, ס.נ.) מיום 22.3.2016, שניתנה במסגרת הליך פירוק של המשיבה 1 (להלן:
החברה
; פר"ק 42360-05-10). בהחלטה נושא הערעור נדחתה בקשת המערער לביטול החלטה קודמת של בית המשפט המחוזי, שבה הורה על ביטול משכנתא שנרשמה על זכויות החברה בנכס מקרקעין.

העובדות הצריכות לעניין

2
.

בחודש מאי 1996 התקשרה החברה בהסכם קומבינציה עם בעלי הזכויות במקרקעין המצויים ברחוב מורדי הגטאות 25-23 בתל אביב, וידועים כגוש 7068 חלקה 305 (לשעבר חלקות 105-104) (להלן:
המקרקעין, הסכם הקומבינציה
ו-
בעלי הקרקע
); במסגרת הסכם הקומבינציה התחייבה החברה לבנות במקרקעין בניין מגורים, ולמסור לבעלי הקרקע את הזכויות בחלק מהדירות. מכוח הסכם הקומבינציה נרשמה ביום 19.5.1996 הערת אזהרה לטובת החברה על זכויות בעלי הקרקע במקרקעין; בהמשך נטלה החברה הלוואה מבנק הפועלים (להלן:
הבנק
) למימון הבנייה, ופירעונה הובטח ברישום משכנתא לטובת הבנק על זכויות בעלי הקרקע במקרקעין (להלן:
המשכנתא
). בחלוף מספר שנים בנתה החברה במקרקעין בניין מגורים בן 9 דירות – ארבע מהן מסרה על פי הסכם הקומבינציה לבעלי הקרקע; ארבע דירות נוספות נותרו בבעלות החברה ונמכרו על ידה לצדדים שלישיים (להלן:
הרוכשים
); ודירה תשיעית ואחרונה, בקומת הקרקע של הבניין, נאטמה מפני שנבנתה ללא היתר. בשלב זה הוחרגו מן המשכנתא הזכויות בארבע הדירות שנמסרו לבעלי הקרקע, וכן הזכויות בשלוש מבין הדירות שנמכרו לרוכשים; לפיכך, בעת הרלוונטית לענייננו רבצה המשכנתא על הדירה הרביעית שנמכרה על ידי החברה, לרוכשים בשם נחום (להלן:
נחום
ו-
דירת נחום
), וכן על הדירה שנאטמה.

בחודש אפריל 2003 נקט הבנק בהליכים למימוש המשכנתא בלשכת ההוצאה לפועל, וזאת לאחר שהחברה כשלה לעמוד בפירעון ההלוואה שנטלה. הליכי המימוש לא התקדמו כמצופה, וביום 16.11.2008 המחה הבנק את זכותו בחלק מן החוב של החברה (בשיעור של שני מיליון שקלים) לאדם בשם יוסף סרוסי – וזאת תמורת סך של 680,000 ש"ח (להלן:
סרוסי
ו-
הסכם ההמחאה)
. יובהר כי המחאת החוב כללה אף את זכות המשכנתא של הבנק במקרקעין, ואולם העברת זכות זו לסרוסי לא הושלמה ברישום בלשכת רישום המקרקעין.

3.
בא כוחו של סרוסי, עו"ד טוביה נבנצל, מונה ככונס נכסים לשם מימוש המשכנתא (להלן:
עו"ד נבנצל
); ובהמשך לכך, בחודש ינואר 2010 ניתן לבקשתו צו לפינויה של דירת נחום. מנגד, ביום 21.10.2010 ניתן לבקשת נחום צו לפירוק החברה, כשברקע תביעה שהגישו נחום נגד החברה להשבת התמורה ששילמו עבור דירת נחום ולפיצוי בגין נזקים שנגרמו להם. המשיב 2, עו"ד ערן קאופמן
, מונה במסגרת הליך הפירוק למנהל מיוחד לנכסי החברה (להלן:
המנהל המיוחד
); וההחלטה שבה עסקינן ניתנה אף היא במסגרת הליך פירוק זה.

ביום 3.1.2011 ניתן גם צו לכינוס נכסיו של מי שהיה בעלים בחברה והמוציא והמביא מטעמה, דוד מקובר (להלן:
מקובר
), וביום 21.7.2011 הוכרז הלה כפושט רגל (פש"ר 37645-04-10). להשלמת התמונה יצוין כי היה זה סרוסי שפתח בהליכי פשיטת הרגל נגד מקובר, וזאת לאחר ש"קנה" חוב אישי של מקובר לחברה מסחרית (איציק וצורי שווק בע"מ). עוד יצוין כי פרט להליך למימוש המשכנתא, עו"ד נבנצל שימש גם ככונס נכסים מטעמו של סרוסי בהליכי פשיטת הרגל של מקובר – ובד בבד שימש כבא כוחם של החברה ושל מקובר בהליכים שניהלו מול ועדת הערר לתכנון ובנייה במטרה להסדיר את חריגות הבנייה במקרקעין וכדי לקדם את מימוש המשכנתא.

4.

לאחר מינויו, עתר המנהל המיוחד לבית המשפט המחוזי לביטול המשכנתא ולסגירת תיקי ההוצאה לפועל שנפתחו למימוש המשכנתא – וזאת בטענה שהסכם ההמחאה שבין סרוסי לבנק היה
חוזה למראית עין,
מבחינה זו שסרוסי שימש "איש קש" עבור מקובר במטרה להבריח את נכסי החברה מנושיה. לדברי המנהל המיוחד, עם חתימת הסכם ההמחאה החל מקובר לנהוג בדירת נחום מנהג בעלים – ובתוך כך השכיר אותה וגבה את דמי השכירות לכיסו הפרטי, במקום להעבירם לקופת הפירוק. סרוסי לא הגיב לטענות המנהל המיוחד נגדו הגם שניתנה לו ההזדמנות לעשות כן, וחרף צווי הבאה שהוצאו לו נמנע מלהתייצב לפני בית המשפט. בנסיבות אלה, ביום 2.11.2015 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת המנהל המיוחד והורה על ביטול המשכנתא ומחיקתה ממרשם המקרקעין (להלן:
החלטת ביטול המשכנתא
). למען הסדר יצוין, כי בית המשפט המחוזי הורה כי ביטול המשכנתא ייכנס לתוקף רק ביום 1.12.2015 – וזאת על מנת ליתן לסרוסי אפשרות נוספת לטעון לגבי תוקף המשכנתא, ובמידה שלא יעשה כן עד למועד שנקבע אזי תיכנס החלטת ביטול המשכנתא לתוקפה. סרוסי לא עשה כן, ומשכך החלטת ביטול המשכנתא נכסנה לתוקף ביום 1.12.2015; סמוך לאחר מכן, ביום 10.12.2015 נכנס לתמונה "שחקן חדש" – הוא המערער, יעקב אהרון אוסטרוביצקי
, אזרח ותושב ארצות הברית (להלן:
המערער
).

5.
המערער הגיש לבית המשפט המחוזי בקשה לבטל את החלטת ביטול המשכנתא, וכן לממש את המשכנתא בעצמו, היא הבקשה שבמוקד הערעור. לגרסתו, המערער הוא זה שעומד מאחורי רכישת המשכנתא מן הבנק; ועוד נטען כי סרוסי שימש "איש קש" בכל הנוגע לחתימת הסכם ההמחאה עם הבנק, ואולם בעשותו כן פעל סרוסי מטעם המערער ולא מטעמו של מקובר (בשונה מן הנטען על ידי המנהל המיוחד). לגרסת המערער, במהלך שנת 2007 הוא התעניין להשקיע כספים בישראל בהיקף של כ-170,000$, ופנה בנדון למקובר שהיה חברו הטוב מזה שנים רבות. מדובר בכספים שמקורם בירושות שהמערער ורעייתו ירשו, וכן בכספים שהתקבלו ממימוש דירת מגורים בבני ברק שהיתה בבעלותם; כספים אלה הוחזקו עבור המערער על ידי מקובר באופן אישי בכספת שבביתו, ומקובר הוא זה שבעצתו החליט המערער לרכוש את המשכנתא מהבנק כהשקעה ובמטרה להשיא רווחים. עוד לדברי המערער, הבנק סירב להמחות לו את זכות המשכנתא במישרין – מחמת היותו תושב זר ומאחר שמדובר היה בעסקה מתמשכת הכרוכה בהשבת ערבויות ובתנאים נוספים – וכך נכנס סרוסי לתמונה. בתמיכה לגרסתו, הציג המערער לתיק בית המשפט הסכם שנחתם לכאורה בינו ובין סרוסי ביום 1.4.2011 (למעלה משנתיים לאחר חתימתו של הסכם ההמחאה שבין סרוסי לבנק), ושלפיו סרוסי רכש מהבנק את חובות החברה עבור המערער; התמורה שולמה מכספו של המערער; והמערער הוא בעל זכות המשכנתא (להלן:
ההסכם המאוחר
).


עוד יצוין, כי לדברי המערער רק בחודש דצמבר 2015 נודע לו על אודות הליך הפירוק של החברה והליכי פשיטת הרגל של מקובר – לגרסתו מידע זה הוסתר מפניו על ידי מקובר – ומשהתברר לו כי זה המצב הוא מבקש להחזיר את המשכנתא על כנה. לחלופין, ובמידה שלא תתקבל טענת המערער שלפיה הוא בעל זכות המשכנתא במקרקעין מכוח הסכם ההמחאה, טוען המערער כי הוא זכאי לפעול למימוש המשכנתא מתוקף ייפוי כוח שניתן לו על ידי סרוסי.

החלטתו של בית המשפט המחוזי

6.
לאחר ששמע את עדויותיהם של המערער, סרוסי ומקובר, ובחן את המסמכים שהוצגו לפניו, הגיע בית משפט של פירוק למסקנה כי דין הבקשה להידחות. ראשית נדחתה טענת חוסר סמכות עניינית שנטענה על ידי המערער – ובעניין זה נקבע כי לבית משפט של פירוק נתונה הסמכות לדון בזכויות החברה המצויה כאמור בפירוק, ובין היתר בזכויותיה במקרקעין; וזה המצב גם כאשר נטען לפגם שנפל במשכנתא הרובצת על המקרקעין.

בשלב הבא נפנה בית המשפט לבחון את גרסתו של המערער שלפיה הוא זה שרכש את זכות המשכנתא מן הבנק, באמצעות סרוסי ששימש איש קש מטעמו. נקודת המוצא לדיון היתה שאף על פי שזכות המשכנתא על המקרקעין רשומה בלשכת רישום המקרקעין על שם הבנק – בפועל אין חולק כי הבנק קיבל זה מכבר תמורה עבור המשכנתא, ולמעשה "יצא מן התמונה" ואינו טוען לזכות כלשהי במקרקעין. ואולם, בית המשפט לא קיבל את גרסתו של המערער שלפיה הוא הבעלים במשכנתא משרכש את הזכות מהבנק, ואף לא את הטענה החלופית שלפיה היה זה סרוסי שרכש את הזכות. בהחלטה נקבע כי היה זה מקובר עצמו שעומד מאחורי המחאת הזכות, מתוך ניסיון לפדות את המשכנתא בנזיד עדשים – ומשכך נ;קבע כי המשכנתא בטלה.

במסגרת ההחלטה הדגיש בית המשפט את חוסר מהימנותו של המערער, תוך שהובהר כי גרסתו
"אינה מתיישבת עם המסמכים, עם העדויות, עם שורת ההיגיון והשכל הישר
" (סעיף 17 להחלטה). בין היתר צוין בהחלטה כי יש להטיל ספק בכך שהמערער אמנם הפקיד כדבריו כסף מזומן בהיקף של מאות אלפי שקלים בידי מקובר, לצורך השקעה לכאורה, ואולם מבלי שסכום זה יצבור ריבית וללא כל בטוחה לגורלו של הכסף; מה גם שלכאורה אין עסקינן ב"כסף שחור" שאינו מדווח, אלא בירושות שקיבלו המערער ורעייתו ותמורת דירה שהיתה בבעלותם. עוד ציין בית המשפט כי יש קושי לשעות לגרסת המערער שלפיה הסכים שכל זכויותיו הנטענות במשכנתא יועברו מהבנק לידי סרוסי – וזאת מבלי לדרוש מסרוסי שיחתום בד בבד על מסמך כלשהו המבטיח את זכויותיו של המערער עצמו. בהקשר זה הובהר בהחלטה כי המערער לא ידע להסביר מדוע ההסכם המאוחר כהגדרתו לעיל נחתם רק בשנת 2011, למעלה משנתיים לאחר המחאת הזכויות מהבנק לסרוסי, ומדוע זכות המשכנתא שרכש לטענתו לא נרשמה על שמו בלשכת רישום המקרקעין. בית המשפט הוסיף וציין כי חתימתו של המערער על גבי ההסכם המאוחר נחזית שונה מחתימתו על התצהיר; וכי כאשר נשאל המערער בנושא החתימה בעדותו, שינה גרסתו וטען כי מי שחתם למעשה על ההסכם הנטען הוא מקובר, בשמו של המערער, ורק בשלב מאוחר עוד יותר חתם גם המערער עצמו על הסכם זה. בית המשפט ציין לחובת גרסת המערער אף את העובדה שבכל ההליכים שהתנהלו בקשר עם הזכויות במקרקעין, סרוסי הוא שהוצג כבעל זכות המשכנתא – ולא המערער (גם לאחר חתימתו של ההסכם המאוחר); את העובדה שהמערער כלל לא מכיר את עו"ד נבנצל, שמונה כאמור למימוש המשכנתא מטעם סרוסי; ושעו"ד נבנצל מצידו לא היה מודע לזכויותיו הנטענות של המערער במקרקעין, ואף לא להסכם המאוחר שלדברי המערער נחתם בינו לבין סרוסי. על יסוד המפורט דחה בית המשפט המחוזי את גרסת המערער שלפיה הוא רכש מן הבנק את זכות המשכנתא במקרקעין.

7.
בהמשך לאמור התייחס בית המשפט לטענתו החלופית של המערער, שלפיה סרוסי הוא בעל זכות השעבוד והוא נתן בידי המערער ייפוי כוח למימוש המשכנתא – וגם טענה זו נדחתה. בהקשר זה צוין, בין היתר, כי סרוסי עצמו לא טען בעדותו שהוא בעל המשכנתא, וממילא לא גילה כל עניין במקרקעין במהלך השנים. בית המשפט המחוזי הוסיף ובחן מי הוא העומד מאחורי עסקת ההמחאה עם הבנק, והגיע לידי מסקנה כי
"מי שעמד מאחורי עסקת המחאת השעבוד מהבנק הוא מקובר, בין בעצמו ובין באמצעות החברה. הוא זה שעשה שימוש באיש הקש סרוסי, הוא אשר שילם לבנק את התמורה עבור רכישת השעבוד ובמקביל המשיך לנהל את ענייני החברה, לפעול בשמה להכשרת חריגת הבנייה, לגבות את דמי השכירות מהדיירים וכמות שפורט לעיל" (
פסקה 20 להחלטה נושא הערעור
).
בעניין זה הובהר כי לאחר פינויים של נחום, במשך מספר שנים הושכרה דירת נחום וכספי השכירות נגבו על ידי מקובר ולא הועברו על ידו לתיק ההוצאה לפועל. לנוכח האמור נקבע כי מאחר שמי שעומד מאחורי עסקת ההמחאה עם הבנק הוא מקובר (בעצמו או באמצעות החברה), אזי התוצאה היא בטלות המשכנתא.

סופו של דבר, בית המשפט דחה את בקשת המערער להורות על ביטול החלטת ביטול המשכנתא ומכאן הערעור.


תמצית טענות הצדדים בערעור

8.
המערער חוזר על גרסתו שלפיה הוא זה שרכש את המשכנתא מן הבנק, באמצעות סרוסי; והוא תוקף את המסקנות העובדתיות שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי בכל הנוגע להמחאת המשכנתא. לדבריו, אין די בעצם העובדה שהתנהלותו הכספית חורגת מהציפייה האובייקטיבית כדי ללמד על היעדר מהימנות מצידו, לא כל שכן באופן כה גורף כפי שנקבע על ידי בית המשפט. בתוך כך נטען כי ביצוע עסקאות במזומן, והחזקת כספים במזומן שלא באמצעות בנקים, הם דבר נפוץ ומקובל בקרב הקהילה היהודית אורתודוקסית שאליה משתייך המערער. לגישתו של המערער, ממצאיו של בית המשפט נסמכים בעיקרם על היגיון ושכל ישר – ומשכך אין מניעה להתערבות של ערכאת הערעור בהחלטה. עוד נטען בערעור, כי שגה בית המשפט משהטיל על כתפיו של המערער את הנטל להוכיח כי לא היה מקום להורות על ביטול המשכנתא. המערער הרחיב בהתייחסות לממצאים העובדתיים שנקבעו בהחלטה; בין היתר, נטען כי העובדה שמקובר גבה דמי שכירות מן הדירות בבניין אינה עומדת בניגוד לגרסתו של המערער, מאחר שמקובר עשה זאת תחת כובעו כמיופה כוח של המערער ולא בכובעו כמנהל החברה או החייב.

המנהל המיוחד והכונס הרשמי
מצדדים שניהם במסקנותיו והכרעתו של בית המשפט המחוזי. בהתייחס לטענת המערער בדבר נטל ההוכחה, טוען המנהל המיוחד כי על כתפיו של המערער מוטל הנטל להוכיח בפני
המפרק כי הוא נושה מובטח.

9.
ביום 6.9.2018, לאחר שזה מכבר התקיים דיון בערעור, הגיש מקובר בקשה להצטרף כמשיב בהליך. נאמר בתמצית כי לא מצאנו לנכון להיעתר לבקשה זו – ולו רק בשל השיהוי שדבק בה והשלב הדיוני שבו היא הוגשה (לאחר שהוגשו זה מכבר טיעוני הצדדים בכתב ונערך דיון במעמד הצדדים ובאי כוחם). לגופם של דברים, מקובר כלל אינו טוען בבקשת ההצטרפות בעניינה של ההחלטה שביסוד הערעור שלפנינו, אלא מבקש לעשות שימוש בהליך זה כמנוף להעלאת טענות לגופו של הליך הפירוק של החברה – ולכך בוודאי שאין מקום בגדר הערעור.

דיון הכרעה

10.


לאחר שבחנו את החלטתו של בית המשפט המחוזי, עיינו בטענות הצדדים ובמכלול החומר ונתנו דעתנו לטיעוני בא-כוח המערער בעל פה, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות בהתאם לסמכותנו לפי
תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.
שוכנענו כי אין מקום להתערב בממצאים העובדתיים שקבע בית המשפט המחוזי, כי ממצאים אלה תומכים במסקנות המשפטיות שאליהן הגיע בית המשפט וכי לא נפלה בהחלטתו המפורטת והמנומקת טעות שבחוק.
המערער טוען להיותו נושה מובטח של החברה, ובעל זכות משכנתא על המקרקעין – ואולם בית המשפט המחוזי מצא כי אין לשעות לגרסה זו, ומסקנתו בנדון נסמכת הן על ניתוח עובדתי ומעמיק של הראיות שהוצגו בתיק, הן על התרשמות ישירה ממהימנות העדים שנשמעו לפניו. מבין שלל הנימוקים שהובאו בהחלטתו היסודית של בית המשפט, ראוי לציין כי גרסת המערער נטענה על ידו בשיהוי ניכר, כחמש שנים לאחר שניתן צו הפירוק לחברה; כונס הנכסים שמונה למימוש המשכנתא כלל אינו מכיר את המערער ואף לא שמע עליו, והמערער מצידו אינו מכיר את הכונס; המשכנתא לא נרשמה מעולם על שם המערער, ואין בידו כל ראיה לכך ששילם תמורה כלשהי בגין המחאת הזכות לידיו כטענתו. כידוע, אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעות ובממצאים עובדתיים (ראו למשל: ע"א 983/17
סעד נ' הימנותא בע"מ
, פסקה 7 (25.11.2018); ע"א 9065/12
חברת ז.כ. למדידות והנדסה נ' עיריית אשקלון
, פסקה 19 (7.4.2014)) – ודי בכך כדי לדחות את הערעור.

יתרה מזאת,
למקרא החלטתו של בית המשפט המחוזי וטענותיהם של הצדדים, התמונה המצטיירת בנוגע להמחאת זכות המשכנתא היא שהסכם ההמחאה שנחתם עם סרוסי היה הסכם למראית עין, ומי שעמד מאחורי הרכישה בפועל הוא מקובר עצמו – שנהג במקרקעין מנהג בעלים ונטל את דמי השכירות של הדירות לכיסו הפרטי, חרף הליכי פשיטת הרגל והפירוק שהתנהלו נגדו ונגד החברה ותוך פגיעה בנושים. בכל הנוגע ליחסיהם של מקובר והמערער, רב הנסתר על הגלוי; ודי שנציין כי מצד אחד טוען המערער כי מקובר הוא חברו הטוב משכבר הימים ואיש אמונו, ומצד שני לטענת המערער מקובר הסתיר ממנו את פירוק החברה והליכי פשיטת הרגל נגדו. ואולם כך או אחרת, הוברר כאמור כי מקובר הוא מי שלמעשה רכש את המשכנתא מן הבנק ועומד מאחורי הסכם ההמחאה, ולא המערער או סרוסי; ועל כן בדין הורה בית המשפט המחוזי שעה שהורה על דחיית בקשתו של המערער לבטל את החלטת ביטול המשכנתא.

סוף דבר

11.
התוצאה היא שאנו מורים על דחיית הערעור.
המערער יישא בהוצאות המנהל המיוחד והכונס הרשמי
בסכום של 15,000 ש"ח לכל אחד, ובסך הכל 30,000 ש"ח
.


ניתן היום, כ"ה בטבת התשע"ט (2.1.2019).


המשנה לנשיאה
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט ת

_______________________



16039260_g15.docx

רפ
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,
http://supreme.court.gov.i

l







עא בית המשפט העליון 3926/16 יעקב אהרון אוסטרוביצקי נ' מקובר 24 (1995) בע"מ, עו"ד ערן קאופמן מנהל מיוחד לחברת מקובר 24 (1995) בע"מ, הכונס הרשמי (פורסם ב-ֽ 02/01/2019)











תיקים נוספים על יעקב אהרון אוסטרוביצקי
תיקים נוספים על מקובר 24 (1995) בע"מ
תיקים נוספים על עו"ד ערן קאופמן מנהל מיוחד לחברת מקובר 24 (1995) בע"מ
תיקים נוספים על הכונס הרשמי




להסרת פסק דין זה לחץ כאן



הוספת מידע משפטי למאגר
שתפו אותנו במידע משפטי שנוכל להוסיף למאגר שלנו. פסקי דין, כתבי תביעה ו/או הגנה, החלטות וכו' יוספו למערכת ויוצגו באתרנו ובגוגל.


הוסף מידע משפט