סטאר לנד השקעות ויזמות בע"מ, רוית שושני - ליאור ליואי, רועי אברהם ליואי, מ.מ.מ אחזקות יזום וניהול השקעות (2004) בע"מ ענת מינץ דוד בן בסט מ.מ.מ אחזקות וניהול מבנים בע"מ

ניתן להפיק דוחות מלאים על הצדדים בתיק זה

מצאנו עבורכם דוחות זמינים על הצדדים בתיק זה. יתכן שתאלצו להזין נתונים נוספים כגון ת.ז
סטאר לנד השקעות ויזמות בע"מ רוית שושני ליאור ליואי רועי אברהם ליואי מ.מ.מ אחזקות יזום וניהול השקעות (2004) בע"מ ענת מינץ דוד בן בסט מ.מ.מ אחזקות וניהול מבנים בע"מ
 
סטאר לנד השקעות ויזמות בע"מ, רוית שושני - ליאור ליואי, רועי אברהם ליואי, מ.מ.מ אחזקות יזום וניהול השקעות (2004) בע"מ ענת מינץ דוד בן בסט מ.מ.מ אחזקות וניהול מבנים בע"מ
תיקים נוספים על סטאר לנד השקעות ויזמות בע"מ | תיקים נוספים על רוית שושני | תיקים נוספים על ליאור ליואי | תיקים נוספים על רועי אברהם ליואי | תיקים נוספים על מ.מ.מ אחזקות יזום וניהול השקעות (2004) בע"מ ענת מינץ דוד בן בסט מ.מ.מ אחזקות וניהול מבנים בע"מ |

1436045
44459-10/16 א     28/01/2019




א 44459-10/16 סטאר לנד השקעות ויזמות בע"מ, רוית שושני נ' ליאור ליואי, רועי אברהם ליואי, מ.מ.מ אחזקות יזום וניהול השקעות (2004) בע"מ ענת מינץ דוד בן בסט מ.מ.מ אחזקות וניהול מבנים בע"מ








בית משפט השלום בהרצליה


ת"א 44459-10-16 סטאר לנד השקעות ויזמות בע"מ
ואח' נ' ליואי ואח'









לפני
כבוד השופט
גלעד הס


התובעים

1
.
סטאר לנד השקעות ויזמות בע"מ

2
.
רוית שושני


נגד

הנתבעים
1. ליאור ליואי
2. רועי אברהם ליואי
3. מ.מ.מ אחזקות יזום וניהול השקעות (2004) בע"מ
4. ענת מינץ
5. דוד בן בסט
6. מ.מ.מ אחזקות וניהול מבנים בע"מ


החלטה

לפני החלטה לחייב את התובעים בהוצאות הנתבעים 3 עד 6 וזאת לאחר שהתביעה כנגדם נדחתה בהסכמה.
רקע
1.
במסגרת הרקע להחלטה זו, אפרט בקצרה את העובדות שאינן שנויות במחלוקת בין הצדדים, כדלקמן:
2.
התובעת 1 הינה חברה פרטית העוסקת בתיווך נכסי נדל"ן ואילו התובעת 2 הינה מתווכת נדל"ן המועסקת על ידי התובעת 1 (להלן: "התובעות").
3.
הנתבעים 1-2 הינם בעלי המניות בחברת ירון ליואי השקעות בע"מ (להלן: "חברת ליואי"). חברת ליואי הייתה הבעלים הרשום של נכס מקרקעין הידוע כחלקה 398 בגוש 6665 ברחוב התלמים בכפר שמריהו (להלן: "חלקה 398"). אציין כי חברת ליואי פורקה מרצון ונכסיה הועברו לידי הנתבעים 1 ו- 2 בחלקים שווים.
הנתבעים 1 ו-2 חתמו ביום 19.7.16
על הסכם שיתוף לגבי הזכויות בחלקה 398. הסכם השיתוף מחלק את החלקה לשני חלקים- דרומי וצפוני. מכוח הסכם השיתוף החלק הדרומי של חלקה 398 יוחד למר רועי אברהם ליואי
, הנתבע 2 כאן. על חלק זה בנוי בית והוא ידוע בכתובת התלמים 11, כפר שמריהו, חלק זה שייוחד למר רועי אברהם ליואי
והבית הבנוי עליו הוא הנכס נשוא התביעה (להלן ולשם הנוחות: "הנכס").
אציין כי החלק האחר של חלקה 398 יוחד למר ליאור ליואי
, והוא אינו חלק מהמחלוקת בתיק זה.
4.
חברת ליואי ו/או מי מהנתבעים 1-2 ביקשו למכור את הנכס. במאמר מוסגר אציין כי קיימת מחלוקת בעניין זהות המוכר, אולם מחלוקת זו אינה נוגעת להחלטה זו אלא למערכת היחסים בין התובעת לנתבעים 1-2.
5.
לצורך המכירה נחתם ביום 9.6.2016 הסכם תיווך בין התובעת 2 לבין ליאור ליואי
(הנתבע 1) (להלן: "הסכם התיווך"), הסכם במסגרתו הוקנתה בלעדיות לתובעים במכירת הנכס נשוא התביעה.
6.
התובעת 2 החלה לטענתה בהליכי תיווך למציאת קונה לנכס, בין היתר, פנתה במסרון למר בן בסט, הנתבע 5 (להלן: "הנתבע 5").
במסגרת חלופת המסרונים בין התובעת 2 לנתבע 5 מסרה התובעת 2 לנתבע 5 את כתובת הנכס ואף תיאמה לנתבע 5 ביקור בנכס. אלא שהביקור לא התקיים בסופם של דברים.
7.
במסגרת תקופת הבלעדיות פנה הנתבע 1 לתובעת 2 וציין כי לנתבעת 4, הגב' ענת מינץ, אשר מועסקת בנתבעת 3 או בנתבעת 6, יש קונה רציני לנכס.
8.
לאור פניה זה תואם ביום 5.8.16 ביקור בנכס אליו אכן הגיעו התובעת 2 והנתבעת 4, אולם לא הגיע הלקוח המיועד של הנתבעת 4, וזו טענה כי הוא מבקש לשמור על דיסקרטיות.
משלב זה לערך, לא היו מעורבים עוד התובעים במשא והמתן למכירת הנכס.
9.
אין מחלוקת כי בסופם של דברים, ביום 11.08.16, נחתם חוזה מכר בין הנתבע 2, רועי אברהם ליואי
, לבין הנתבע 5, על פיו הנכס נמכר תמורת סך של 8,500,000 ₪. עוד אין מחלוקת כי הנתבע 5 שילם דמי תיווך בגין הרכישה לנתבעים 3,4,6 או למי מהם.
תקציר ההליכים בתיק
10.
בשלב הראשון הגישו התובעים כתב תביעה רק כנגד הנתבע 1, מר ליאור ליואי
, החתום על הסכם התיווך, וזאת בדרישה כי זה ישלם את דמי התיווך מכוח הסכם התיווך. אולם, בשלב מאוחר יותר, תוקן כתב התביעה (בשני שלבים) והוסף רוכש הנכס – הנתבע 5, וכן הנתבעות 3,4,6 מקבלות דמי התיווך מידי הנתבע 5.
אציין כי
את פעולות התיווך בין הנתבעים 1-2 לנתבע 5 ביצעה הנתבעת 4, הגב' מינץ, אולם התעוררה
מחלוקת באיזה מסגרת תאגידית נעשו פעולות התיווך הללו, האם במסגרת הנתבעת 3 או הנתבעת 6. היות ומחלוקת זה אינה רלוונטית לצורך החלטה זו יכונו לשם הנוחות הנתבעות 3, 4
ו- 6 כ- "קבוצת מינץ".
11.
בכתב התביעה המתוקן טענו התובעות כנגד הנתבע 5 כי זה נקשר עמן בהסכם תיווך, קיבל שירותי תיווך, ומכאן עליו לשאת בתשלום דמי תיווך. העילה המרכזית כנגד קבוצת מינץ הייתה כי זו פעלה מאחורי גבם של התובעים לקשירת העסקה בין הנתבע 5 לנתבעים 1-2 ביחס לנכס ולמעשה גרמה להפרת הסכם התיווך בין התובעות לנתבע 5.
12.
הצדדים ניהלו הליך משפטי מלא, לרבות, הליכי ביניים, הגשת תצהירי עדות ראשית וחקירות נגדיות.
13.
בתום הליך ההוכחות המליץ בית המשפט לתובעות כי התביעה כנגד קבוצת מינץ וכן כנגד הנתבע 5 תדחה ללא צו להוצאות. בית המשפט הבהיר כי מדובר בהצעה שניתנה באותו שלב של הדיון וטרם נשמעו סיכומים.
14.
התובעות הודיעו כי הן מסכימות להצעת בית המשפט. קבוצת מינץ הסכימה כי התביעה כנגדה תדחה, אולם עמדה על כך שהתובעות תשלמנה הוצאות המשפט. הנתבע 5 גם הוא הסכים כי התביעה כנגדו תדחה, אולם טען כי ראוי לחייב את התובעות בהוצאות ההליך.
15.
בית המשפט קבע דיון לעניין זה.
במסגרת הדיון הגיעו הצדדים להסכמה כי התביעה כנגד קבוצת מינץ וכן כנגד הנתבע 5 תדחה, וכי הצדדים יהיו רשאים לטעון לעניין ההוצאות. אציין כי הנתבע 5 ציין בדיון כי הוא מסתפק בטיעון שהוגש במסגרת ההתייחסות להודעת התובעות על הסכמתן להמלצת בית המשפט, ואילו קבוצת מינץ ביקשה כי הצדדים יגישו טיעונים מטעמם לעניין ההוצאות.
לאור ההסכמות הללו בית המשפט נתן

פסק דין
חלקי הדוחה את התביעה וקבע מועדים להגשת טיעונים לעניין ההוצאות.
16.
קבוצת מינץ הגישה סיכומים מטעמה, התובעות הגישו סיכומים מטעמן והנתבעות הגישו סיכומי תגובה. אתייחס לטענות הצדדים בסיכומים מטעמם במסגרת פרק הדיון וההכרעה.

דיון והכרעה
המסגרת הנורמטיבית
17.
נקודת המוצא בפסיקת הוצאות הינה כי הזוכה במשפט זכאי לשיפוי בגין ההוצאות שנגרמו לו במסגרת ההליך בו זכה, ר' י' זוסמן 'סדרי הדין האזרחי' (אמינון, מהדורה שישית, בעריכת ש' לוין, 1990) בעמ' 508-507 וכן ר' ע"א 1894/90

שמואל פלאטו-שרון



נ' ז'ק אסולין
(פורסם במאגר נבו, 1.10.1992).
יתרה מזו, הפסיקה קבעה כי על מנת לשלול הוצאות משפט מצד שזכה בתובענה יש צורך בנסיבות מיוחדות, ר' עניין פלאטו-שרון לעיל:
"אך הכלל הוא, שבאין נסיבות מיוחדות, המצדיקות לשלול מבעל דין שזכה את הוצאותיו (כולן או מקצתן), יהא אותו בעל דין זכאי לפסיקת הוצאות"
18.
עם זאת, הפסיקה קבעה כי פסיקת ההוצאות הינה בשיקול דעת בית המשפט שדן בתיק וזאת לאור מכלול של נסיבות שישקלו בעניין, ר' ע"א 9466/05 יעקב שוויקי נ' מדינת ישראל (פורסם במאגר נבו, 16.3.2008):

"שאלת פסיקתן של הוצאות משפט, גובהן של הוצאות אלה ושכר טרחת עורך דין נתונה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית (ראה תקנה 511 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות)). במסגרת שיקוליו לעניין החיוב בהוצאות, בית המשפט יתחשב, בין היתר, בשווי הסעד המבוקש, בדרך ניהול המשפט, בכמות ובמהות העבודה שהושקעה ובנסיבות אחרות שיש בהן כדי להשפיע על גובה ההוצאות הנפסקות"
19.
במקרה שלפני אין חולק כי קבוצת מינץ והנתבע 5 זכו בהליך כאשר התביעה כנגדם נדחתה בהסכמה. מכאן, ולאור ההלכות לעיל, יש לבחון האם קיימות נסיבות מיוחדות לשלול מהם את הוצאות המשפט.
מן הכלל אל הפרט – הנתבע 5
20.
אני סבור כי למרות שהתביעה כנגד הנתבע 5 נדחתה, אין לחייב את התובעות בהוצאות שהוציא זה לניהול ההליך, ואנמק בקצרה:

21.
חוק המתווכים במקרקעין, תשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המתווכים") קובע בסעיף 9(א):

"מתווך במקרקעין לא יהא זכאי לדמי תיווך, אלא אם כן חתם הלקוח על הזמנה בכתב לביצוע פעולת תיווך במקרקעין שבה נכללו כל הפרטים שקבע השר, באישור ועדת הכלכלה."
22.
במקרה שלפני, התובעות לא החתימו את הנתבע 5 על הזמנה בכתב לביצוע פעולת תיווך, ובכל מקרה לא על הזמנה הכוללת את כל הפרטים הנדרשים. לאור החוסר בהזמנה בכתב, המליץ בית המשפט על דחיית התביעה כנגד הנתבע 5, והמלצה זו התקבלה על ידי התובעות.
23.
עם זאת, לא ניתן לומר כי התביעה שהוגשה כנגד הנתבע 5 הייתה חסרת יסוד וכי הנתבע 5 הינו צד "זר" להליך. ההפך הוא הנכון, מהראיות בתיק זה עולה כי התובעות הן אשר מסרו לנתבע 5 את כתובת הנכס, הן אשר קבעו פגישה ראשונה עם הנתבע 5 בכתובת הנכס, והנתבע 5 הוא שזה שניתק מגע עם התובעות מבלי לתת כל הסבר.
24.
אציין כי עובדות אלו עולות באופן ברור מהמסרונים בין התובעת 2 לנתבע 5, מסרונים מהם עולה כי התובעת 2 מסרה לנתבע 5 את כתובת הנכס ומבקשת לקבוע פגישה במקום. הנתבע 5 אינו כותב לתובעת 2, כי הוא מכיר את הנכס או כי אין לו צורך בשירותי התיווך שלה, ולמעשה במסרונים הוא משתף עמה פעולה, לכל הפחות, באופן חלקי.
25.
הנתבע 5 תרץ את שיתוף הפעולה החלקי בכך שלא רצה שהתובעת 2 תייצג אותו לאור אופייה וכי נהג כלפיה בנימוס.
26.
בית המשפט בבוחנו סוגיה שכזו אינו אמור להכריע האם פעולת הנתבע 5 הייתה מנומסת או אינה מנומסת, אלא הכלי המשפטי המתאים הינו האם נהג הנתבע 5 בתום לב בנושא זה.
התשובה על כך, כפי שעולה מחומר הראיות ובפרט מהעדויות בחקירה נגדית, הינה שלילית, ואבאר:
מדובר במערכת יחסית עסקית ולא חברית. לפיכך, אילו סבור היה הנתבע 5 כי הכיר את הנכס טרם קיבל את הכתובת מהתובעת 2, או כי אינו חפץ בקשר עסקי עם התובעת 2, היה עליו לענות באופן ברור עוד להודעת הטקסט הראשונה כי הוא אינו מעוניין בשירותי התיווך של התובעת 2. בפרט היה עליו לעשות כן לאחר שקיבל את כתובת הנכס מהתובעת 2 ונקבעה פגישה, כאשר בשלב זה היה עליו הודיע לתובעת 2 באופן מפורש כי הוא אינו מעוניין בקשר עסקי עמה.
פעולות הנתבע 5, בין היתר בהתחמקות ממתן תשובה עד לקבלת הכתובת בשלב הראשון, והעלמות ואי תגובה למסרונים בשלב השני, מהווים לשיטתי חוסר תום לב.
27.
לטעמי אף אם ממצאים עובדתיים אלו ביחס להתנהגות הנתבע 5 ובמסגרת המסרונים אינה מקנה לתובעות זכות לקבלת דמי תיווך מהנתבע 5 וזאת לאור חוק המתווכים, הרי עדיין יש בהם די לשלילת הוצאות משפט מהנתבע 5.
אבהיר, אילו הנתבע 5 היה עונה על הודעת התובעת 2 מיום 13.6.16, תשובה כנה ואמיתית (לשיטתו) כגון: "איני מעוניין בשירותי תיווך ממך", אין ספק כי היה נמנע הליך זה, ואילו הייתה מוגשת תביעה בנסיבות אלו, היה זכאי להוצאות.
אולם כאשר הנתבע 5 בחר לענות: "בסדר יום שני בעוד שבוע. דברי איתי ביום ראשון ונתאם", וכאשר לאחר מכן, רכש את הנכס הספציפי הזה על ידי מתווך אחר, הרי זה סביר כי ימצא עצמו צד נתבע בתיק. בנסיבות אלו, כאשר אכן צורף כנתבע בפועל, על אף שהתביעה נגדו לבסוף נדחתה, אין זה ראוי כי יזכה לפסיקת הוצאות לטובתו.
הוצאות קבוצת מינץ
28.
לאחר שעיינתי במכלול הראיות שבפני
בית המשפט, אני סבור כי אין מקום לפסיקת הוצאות לזכות קבוצת מינץ, ואבאר:
29.
טענת התובעים כנגד קבוצת מינץ בכתב התביעה הייתה כי זו ידעה על הקשר בין הנתבע 5 לתובעות ביחס לנכס נשוא התביעה ופעלה בקנוניה עם הנתבע 5 על מנת לגרום להפרת ההסכם בין התובעות לנתבע 5.
אכן, בית המשפט התרשם מהראיות, כי התובעות לא הוכיחו את הקשר ברמה כזו המצדיקה מתן סעד משפטי של קבלת התביעה, ולכן המליץ על דחיית התביעה, כאשר התובעות הסכימו להמלצה.
30.
עם זאת, מהראיות ומהחקירות עולה כי פעולת קבוצת מינץ בהקשר לתיווך לא הייתה תמת לב באופן מלא, ובכל מקרה הפגם בתום לב קבוצת מינץ, מצדיק אי פסיקת הוצאות לזכותה.
31.
לעניין זה אתמקד בנושא ידיעת הגב' ענת מינץ, הנתבעת 4, על כך שהנתבע 5 כבר ידע על הנכס קודם לכן מהתובעות. לעניין זה מעידה הגב' מינץ בעמ' 202 מול שורות 31-31:

ש. הוא לא אמר שום דבר למה ושהוא שמע על הבית מרווית
(התובעת 2 – ג.ה.)?
ת. לא.
כלומר גרסת הנתבעת 4 הינה ברורה - היא לא ידעה על כך שהנתבע 5 כבר שמע על הנכס מהתובעות. היא חוזרת על גרסה זו לפחות עוד פעם אחת בחקירתה הנגדית (ר'
שורה 26 לעמ' 202).
32.
אלא שעיון בחקירת הנתבע 5, מגלה דברים אחרים, ובשל חשיבות הדברים, אצטט את הדברים במלואם מעמ' 176 לפרוטוקול:

"ש. אוקי. עכשיו תראה, אתה אומר כשפנתה אליך ענת מינץ, איך היא פנתה אליך אגב?
ת. היא הראתה לי מגרש לפני זה וראיתי את בית עם מגרש רק לצורך המגרש לא רציתי את הבית ואז היא אמרה לי יש לי להראות לך עוד בית, אמרתי לה כבר רווית
(התובעת 2 – ג.ה.) דיברה איתי על זה. אני יכול לקבל קצת מים?
עו"ד טסלר: אני אתן לך.
ת. ואז אמרה לי יש עוד בית, אמרתי לה רווית כבר סמסה לי על הבית הזה, היא אמרה לי אנחנו עובדות ביחד"
הנה כי כן, הנתבע 5 לא רק שאינו מגבה את גרסת קבוצת מינץ הטוענת שלא ידעה כלל כי הנתבע 5 ידע על הנכס מהתובעת 2, אלא שטוען כי אמר לנתבעת 4 מפורשות כי היו לו מסרונים עם התובעת 2, והנתבעת 4 אף הסבירה לו כי היא עובדת ביחד עם התובעת 2 על הנכס!
אציין כי הנתבע 5 חוזר על עמדתו זו בעמ' 176 לפרוטוקול בשורות 33-35.
33.
לעניין זה אחזור ואזכיר כי מסגרת הדיון שלפניי הינה פסיקת הוצאות משפט, כאשר התביעה כנגד קבוצת מינץ כבר נדחתה, ולכן אין צורך לקבוע ממצאים מוחלטים בנושא הקנוניה, כאשר לטעמי די בסתירה זו, בנושא כה מהותי, על מנת שלא לפסוק הוצאות לטובת קבוצת מינץ.

34.
בכל מקרה אבהיר, כי אני סבור שיש להעדיף את גרסת הנתבע 5 על פני גרסת הנתבעת 4 בעניין ידיעתה של הנתבעת 4 על כך שתובעת 2 מסרה את כתובת הנכס לנתבע 5 עוד טרם נפגשה הנתבעת 4 עם הנתבע 5. לעניין זה ראשית אציין, כי עדות הנתבע 5 בנושא זה הייתה ספונטנית, כאשר לעניין זה אין לו כל סיבה שלא להגיד את האמת בבית המשפט, ומבחינתו אין משמעות מהותית האם אמר או לא אמר לנתבעת 4 כי ידע על הנכס עוד ממסרון קודם של התובעת 2. לעומת זאת, גרסת הנתבעת 4 לנושא זה הייתה מגומגמת, חלקית ולא קוהרנטית, כאשר זו לא נתנה הסברים מספקים לאופן ההתנהלות מול הנתבע 5 לקראת הפגישה בנכס וכן לעניין דרישת הדיסקרטיות שלו, דרישה עליה העידה שאכן ידעה.
35.
עוד אציין כי אין מחלוקת שהנתבעת 4 לא סיפרה דבר לתובעות על הנתבע 5 ועל כך שזה נמצא בטיפול שלה וזאת עד לאחר חתימת ההסכם מכר הנכס.
36.
מכאן לטעמי, עצם ידיעת קבוצת מינץ על כך שהנתבע 5 ידע על הנכס ממתווכת קודמת, ועצם האמירות של קבוצת מינץ לנתבע 5 כי הם עובדים ביחד עם התובעות על הנכס, והכל מבלי לגלות דבר לתובעות, ובפרט מבלי לגלות כי לקוח שידע על הנכס מהתובעות כעת בטיפולם, אף אם אינם עולים בסיום ההליכים כדי גרם הפרת חוזה או קנוניה, היה בהם משום הצדקה להגשת תביעה גם כנגד קבוצת מינץ. מכאן, למרות שבסופם של דברים תביעה זו נדחתה, יש בנסיבות אלו בכדי להצדיק אי פסיקת הוצאות.
הערה לפני סיום
37.
קבוצת מינץ הלינה בסיכומים מטעמה על המלצת בית המשפט כי קבוצת מינץ תוותר על הוצאות ועל החשש כי עמדתו של בית המשפט בעניין זה נעולה. אתייחס לטענה זו:
38.
לעניין ההמלצה, אציין כי המלצת בית המשפט באה לאחר שמיעת הראיות בתיק. מכאן, בית המשפט היה מודע לסתירה בין עדות הנתבעת 4 לנתבע 5 בעניין מהותי והתרשם כי יש להעדיף את עדות הנתבע 5 לעניין זה. מכאן, המלצת בית המשפט הייתה מצד אחד דחיית התביעה כנגד קבוצת מינץ, אולם מצד שני, ויתור על הוצאות לאור התנהלות זו וכן התרשמות כללית מהתנהלות קבוצת מינץ בעניין. בית המשפט גם קיווה לחסוך מקבוצת מינץ החלטה זו, החלטה שאינה מחמיאה לה, בפרט כאשר התביעה כנגדה ממילא נדחית. לפיכך, מדובר בהמלצה לגיטימית בנסיבות העניין.

39.
לעניין "נעילת הדעת" של בית המשפט, הרי שבית המשפט לא היה נעול על אי פסיקת הוצאות,
וככל שבסיכומים הייתה קבוצת מינץ משכנעת את בית המשפט כי לא קיימת סתירה בין עדות הנתבעת 4 לנתבע 5, או כי יש להעדיף את עדות הנתבעת 4 על פני עדות הנתבע 5, או כי הנתבעת 4 לא ידעה על כך שהנתבע 5 קיבל את הכתובת מהתובעות עוד טרם פנה אליה, הרי שבית המשפט לא היה מהסס לקבוע אחרת.
אלא שלא מצאתי בסיכומי קבוצת מינץ כל הסבר לסתירה האמורה ולא מצאתי כל נימוק של ממש שלא להאמין לעדות הספונטנית של הנתבע 5 (כפי שניתן להתרשם גם מהפרוטוקול המוקלט), כי הנתבעת 4 ידעה על המסרונים עם התובעת 2, למרות שהצהירה אחרת לפני בית המשפט, וכי הסתירה זאת מהתובעות.
סיכום
40.
לאור האמור והמנומק לעיל, אני פוסק כי כל צד יישא בהוצאותיו.



ניתנה היום, כ"ב שבט תשע"ט, 28 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 44459-10/16 סטאר לנד השקעות ויזמות בע"מ, רוית שושני נ' ליאור ליואי, רועי אברהם ליואי, מ.מ.מ אחזקות יזום וניהול השקעות (2004) בע"מ ענת מינץ דוד בן בסט מ.מ.מ אחזקות וניהול מבנים בע"מ (פורסם ב-ֽ 28/01/2019)













להסרת פסק דין זה לחץ כאן