בוימן פרויקטים נדלניים בע"מ - וינרמן אביהו

 
בוימן פרויקטים נדלניים בע"מ - וינרמן אביהו
תיקים נוספים על בוימן פרויקטים נדלניים בע"מ | תיקים נוספים על וינרמן אביהו

14744/01 א     26/05/2002




א 14744/01 בוימן פרויקטים נדלניים בע"מ נ' וינרמן אביהו




בתי המשפט
א 014744/01
בית משפט השלום נתניה
26.5.02
תאריך:
בפני
כב' השופטת ריקי שמולביץ
בוימן פרויקטים נדלניים בע"מ

בעניין:
התובעת
תל צור רונית

ע"י ב"כ עוה"ד
נגד
וינרמן אביהו
הנתבע
צפריר ניסן

ע"י ב"כ עוה"ד
פסק דין
1. בפני
תביעה אשר הוגשה ע"י בוימן פרוייקטים נדלניים (2000) בע"מ (להלן: "התובעת") כנגד מר אביהו וינרמן (להלן: "הנתבע").

2. העובדות:

א. העובדות כפי שהוכחו בפני
הן אלה:

(1) ביום 21.8.00 נחתם בין התובעת לבין חב' א.י. נבו (נתניה) בע"מ וזיגדון מבורך חברה קבלנית לבניין בע"מ (להלן: "הקבלנים") הסכם (ת/3), לשיווק דירות שבנו בנוף חפר בנתניה (להלן: "הפרויקט").

(2) ביום 30.8.00 נחתם בין התובעת לבין הנתבע הסכם (ת/1) במסגרתו התחייב הנתבע ליתן לתובעת שירותיו כסוכן ומשווק נכסי דלא ניידי.

(3) ביום 4.9.00 החל הנתבע עבודתו במשרד המכירות בפרויקט.

(4) בתקופת עבודתו של הנתבע נמכרו שני בתים בפרויקט.

(5) ביום 20.10.00 הודיעו הקבלנים באמצעות מכתב ב"כ לתובעת על הפסקת ההתקשרות וביטול הסכם השיווק ת/3 הנ"ל.

(6) ביום 16.11.00 נכנס לתוקף ביטול ההסכם ע"י הקבלנים.

(7) במועד מסויים לאחר ביטול ההסכם, חזר הנתבע לעבוד בפרויקט באותו תפקיד בו עבד אצל התובעת.

3. טענות הצדדים:

א. התובעת טוענת, כי בסיועו של הנתבע נמכרו בתקופת עבודתו שני בתים.

ב. לאחר שלא עלה בידי התובעת לחדש את ההתקשרות, הודיע מנהל התובעת לנתבע, כי עבודתו באתר תסתיים ביום 16.11.00 ובד בבד הציע לו להמשיך לתת שירותיו למשרד בנס ציונה והנתבע הסכים לכך.

ג. ביום 17.11.00 הודיע הנתבע למנהל התובעת, כי אין הוא ממשיך ליתן שירותיו כסוכן לתובעת ומבקש לבטל ההסכם בינו לבין התובעת.

ד. מס' ימים לאחר מכן התקשר מנהל התובעת למשרד השיווק בפרויקט כדי לשוחח עם מר רונן אלקלעי מנהל שיווק והופתע לשמוע את קולו של הנתבע בטלפון, בהמשך התברר לו, כי הנתבע עובד במקום בשירות הקבלנים.

ה. התובעת טוענת, כי לא היתה לקבלנים כל סיבה לביטול ההתקשרות עם התובעת תוך חודשיים מתחילת ההתקשרות ולכן ברור מעל לכל ספק, כי הנתבע קשר קשר עם הקבלנים לעבוד בשירותם בעלות נמוכה או אחרת ובכך נתן להם מוטיבציה לסיים מיידית את ההתקשרות עם התובעת דבר שגרם לה הפסד עצום.

ו. התובעת מוסיפה וטוענת, כי הנתבע הפסיק עבודתו עימה במפתיע החל לעבוד בשירות הקבלנים לאחר שהפסיק עבודתו עבורה והפיק רווח כספי ו/או טובת הנאה אחרת תוך עקיפת התובעת.

ז. בכך הפר הנתבע את החובות המפורטות בסעיפים 4א', 4ב', 4ג', 7ד', ו- 7ה' של הסכם, ת/1, הפרה שבגינה רשאית היתה התובעת להגיש את שטר החוב ע"ס 10,000$ לביצוע, אשר ניתן להבטחת תשלום פיצוי קבוע ומוסכם מראש אשר נקבע בס' 9 להסכם.

ח. טענות ההגנה של הנתבע הינן, כי:

(1) לא היה לו קשר למכירת בית אחד משני הבתים שנמכרו בתקופת עבודתו. הבית השני נמכר בתיווכו של משרד תיווך והוא רק סייע בקידום המכירה.

(2) מנהל התובעת לא הציע לו לעבוד בנס ציונה, הוא סבר, כי יימצא לו מקום עבודה אחר במסגרת התובעת.

(3) ביום 16.11.00 הודיעה לו התובעת, כי אין לה עבורו מקום עבודה תחליפי והותירה אותו מחוסר עבודה, וזאת ללא הודעה מראש כנדרש בהסכם ת/1.

(4) הוא חזר לעבוד בפרויקט רק בדצמבר. לא היה לו כל חלק בביטול ההסכם ת/2, והוא לא עבד מעולם בשירות לקוחות החברה הקבלנית.

(5) הוא פעל בתום לב כמתחייב בהסכם ת/1.

(6) מגבלות שונות שהטלו עליו ע"י התובעת על פי אותו הסכם הינן בלתי חוקיות ובניגוד לדיני ההגבלים העיסקיים. הוא לא הפר ולו אחת מהוראות ההסכם והתובעת היתה חייבת להשיב לו את שטר החוב אשר הגשתו להוצל"פ היתה שלא כדין ובחוסר תום לב.

4. השאלות הטעונות הכרעה הינן:

א. האם הפר הנתבע התחייבות כלשהי מהתחייבויותיו בהסכם ת/1?

ב. האם מדובר בהתחייבות אשר הינה בלתי חוקית או בניגוד לדיני ההגבלים העיסקיים?

ג. גם אם הפר הנתבע התחייבות חוזית כאמור, האם רשאית היתה התובעת להגיש את שטר החוב לביצוע, ובמילים אחרות, האם שטר החוב נועד להבטחת קיום התחייבות אשר הופרה ע"י הנתבע?

5. דיון

א. האם הפר הנתבע את ההסכם ת/1?

(1) לאחר שעברתי על כתבי הטענות, המסמכים והתצהירים, שמעתי את חקירות העדים וקראתי את סיכומי הצדדים שוכנעתי, כי הנתבע הפר את ההסכם;

(2) לנוחיות המקרא אביא להלן את סעיפי ההסכם ת/1 עליהם נסמכת התובעת בתביעתה:

"(4א). הסוכן מתחייב כלפי משרד השווק לפעול במיומנות ובנאמנות, וזאת הן כלפי משרד השווק והן כלפי לקוחותיו, ולהקדיש את כל מרצו, יכולתו המקצועית וכל הזמן הדרוש לטיפול בנושאים ובעניינים שיוטלו עליו על ידי משרד השיווק".

"(ב)........"

"(ג). הסוכן מתחייב כי בתקופת תוקפו של הסכם זה (ולאחריו בהתאם להוראות סעיף 7 להלן) לא יעסוק, במישרין או בעקיפין, בעסקי מקרקעין ו/או בעסקי שווק במקרקעין ו/או בעסקים דומים לעסקיו של משרד השווק, למעט העיסוק במטלות שיטיל עליו משרד השיווק.

(7ד). לאחר תום תקופת ההתקשרות ימנע הסוכן לטפל בעיסקאות אשר טופלו על ידו ו/או אשר עסק בהן ו/או ידע עליהם במסגרת פעילותו עם משרד השיווק.

(ה). הסוכן מתחייב כי לאחר הפסקת ההסכם לא יטפל בעיסקאות שהחל את הטיפול בהן כסוכן במשרד השווק (למעט כסיוע למשרד השווק כאמור בס"ק ג' לעיל). לא יעשה כל שימוש במידע שהגיע איליו בקשר עם פעילותו כסוכן משרד השווק, ולא יעביר מידע זה לאחרים.

(3) בחקירתו אמר מר בוימן:

(א) "כל מה שהוא עשה במסגרת השרות שהוא נתן לי בעבר, בהווה ובעתיד אסור לו לעסוק בהם. כל התקשרות שהיתה לי עם גורם כלשהו לצורך ביצוע שיווק שהוא הועסק במסגרתו, אסור היה לו לעסוק מול אותו גורם באופן עצמאי באותו זמן ואחריו, גם אם הוא סיים את עבודתו אצלי" (עמ' 4, שורות 22 - 26).

(ב) הנתבע טען ששתי עיסקאות מכירות הבתים לא היו מתממשות אילמלא השרות שנתן לרוכשים בשטח (עמ' 5 שורות 12 - 14).

(ג) מר אלקלעי הפסיק את שירותיו בתובעת בסוף ספטמבר.

(4) (א) מר נבו טען בחקירתו, כי אינו זוכר את יום תחילת עבודת התובעת בשטח הפרויקט. לדבריו התחילו לעבוד בסוף אוגוסט (עמ' 10, שורות 1, 3). ברגע שנחתם ההסכם (שם, שורה 24), וכי מכתב עו"ד ליזר נשלח כחודש וחצי לאחר התחלת העבודה, שכן הם התחילו לעבוד בסוף אוגוסט.
לא האמנתי לעד מר נבו ואינני מקבלת את גרסתו.

הן התובעת והן הנתבע מסכימים, כי הנתבע החל עבודתו בשטח ב- 4.9.00 (עמ' 17 לפרוטוקול, שורות 10 - 11).

(ב) אני סבורה, כי מר נבו, בניסיונו לשכנע, כי ביטול ההסכם עם התובעת היה משיקולים עיסקיים עיניניים בלבד ניסה "למתוח" את משך זמן עבודת התובעת בשטח, כדי לבסס את הטענה, כי ניתנה לתובעת שהות סבירה ומספיקה לבצוע התחייבויותיה על פי ההסכם ת/3 ו"להביא תוצאות", ולנוכח טענות הקבלנים בדבר הביצוע הדל, שלא לומר, חוסר הביצוע ובכלל, בוטל ההסכם במכתב עו"ד לייזר כחודש לאחר תחילת העבודה בשטח.

אני סבורה, כי פרק זמן של כחודש, אינו מספיק לבחינה כנה ורצינית של ביצועי התובעת.

(ג) בנוסף, שוכנעתי כי ביטול ההסכם עם התובעת ע"י הקבלנים נעשה ללא התראה מוקדמת וללא אזהרה, כי אם לא ישפרו ביצועיהם יבטלו הקבלנים ההסכם.
בעניין זה נשאל מר נבו, אם זימן אליו את בוימן ואמר לו שאין הוא מרוצה, ושהוא מצפה שיעשה כך או אחרת, והשיב, כי לא זימן אותו, כי הוא בא לפגישה ואז דובר מה שדובר, וכי הפגישה היתה זמן קצר לפני ביטול ההסכם, כ- 10 ימים.
בלשונו:
"כשבוימן בא לפגישה קודמת, עוד לפני חתימת ההסכם והציג את כל הרזומה שלו, מה יש לי לדבר איתו. הוא לא בא לשטח, העסק לא דפק ולא נמכרה שום דירה. בשלב מסויים החלטתי שאני לא רוצה לראות אותו בשטח" (עמ' 11 לפרוטוקול, שורות 18 - 20).

ובהמשך:
"אין מה לשוחח אני בוחן את זה לפי מבחן התוצאות" (שם, שורה 22).

(ד) אני דוחה את טענת מר נבו, כי ביטול ההסכם עם התובעת היה בשל היעדר תוצאות.
ראשית, כל הצדדים מסכימים, כי בתקופה הרלוונטית נמכרו שתי דירות.
אני מאמינה למר בוימן, כי הנתבע אמר לו, כי שתי העסקאות לא היו מתממשות אילמלא השרות שנתן בשטח לרוכשים.
דעתי היא, כי תשלום העמלה ע"י הקבלנים לתובעת, מעיד כי הקבלנים סברו, כי לתובעת תרומה מסויימת לביצוע העיסקה, שאם לא כן, לא היו משלמים לה. התובעת קיבלה את טענת הנתבע בדבר סיועו לביצוע המכירה ומשום כך שילמה לו את העמלה.

(ה) אינני מקבלת את עדותו של מר נבו, כי לא היו לבוימן "יד ורגל" בעסקאות האמורות (עמ' 11, שורה 24). אני סבורה, כי דברים אלה נועדו לבסס את הטענה בדבר "העדר תוצאות" כדי להסביר את סיומו החפוז ביותר של ההסכם ת/3.

(ו) אינני מאמינה למר נבו, כי הקבלנים שילמו תיווך לתובעת למרות שהקונה הגיע עם מתווך אלא משום שסברו כאמור, כי התובעת תרמה לביצוע העיסקה והינם זכאים לעמלה.

(ז) גירסתו של מר נבו באשר לסיבת ביטול ההסכם עם התובעת ב- 2.10.00, והתקשרותו עם אלקלעי במועד מסויים לאחר מכן, בלתי אמינה ובלתי משכנעת.

לא ניתן על ידו כל הסבר סביר להתקשרותו עם אלקלעי זמן קצר לאחר ביטול ההסכם עם התובעת, במיוחד לנוכח חוסר שביעות רצונו מאלקלעי ומהנתבע (עמ' 12 שורות 22 - 26, עמ' 13 שורות 1 - 3).

טענתו, כי זמן רב לאחר שהפסיק את ההתקשרות עם התובעת פנה אליו אלקלעי והציע לו את שירותיו, כי הקבלנים שקלו את הדברים, ובדצמבר זמן רב לאחר שנגמרה העסקה עם התובעת, החליטו לנסות את אלקלעי, ניהלו איתו מו"מ, והחליטו להטיל את יהבם על אלקלעי וחתמו איתו על חוזה, איננה סבירה ואיננה מתקבלת על ידי. וזאת כאמור לעיל, לנוכח טענותיו הנחרצות כנגד אלקלעי והנתבע ביחס לתפקודם, פרק הזמן הקצר ביותר בין סיום ההתקשרות עם התובעת, 16.11.00, לתחילת עבודת הנתבע בשטח, דברי מר בוימן והנני מאמינה לו, כי כבר לאחר שקיבל את הודעת הביטול התקשר לקבלנים ונאמר לו כי יש אפשרות שאלקלעי יעבוד אצל הקבלנים (עמ' 7 לפרוטוקול , שורות 12 - 16), ולנוכח העובדה, כי מר אלקלעי עזב את התובעת עוד בסוף ספטמבר 2000 או בסמוך לכך (עמ' 6 לפרוטוקול שורות 13, 23 - 25).
למעשה לנוכח דברי מר נבו, אין מנוס מהמסקנה, כי ביטול ההסכם עם התובעת היה על רקע רצונה לסיים ההתקשרות עימה ולהתקשר במישרין עם אלקלעי.

(ח) אין כל הסבר מניח את הדעת לביצוע הדל ביותר של התובעת במשך כחודש ולתוצאות העיסקיות "היוצאות מן הכלל" שהיו לאחר מכן עם אלקלעי והנתבע, כאשר אנשי השטח של התובעת היו אותם אנשים בדיוק.

לטעמי, דווקא "התוצאות המצויינות" אשר השיגו אלקלעי והנתבע לאחר מכן מעידות, כי העדר התוצאות קודם לכן, לא היה נעוץ במחדלי מר בוימן כפי שטוענת התובעת, שהרי לאחר מכן התובעת ובודאי מר בוימן, יצאו לחלוטין מהתמונה.
(ט) אינני מאמינה למר נבו, כי אין לו מושג מתי נגמרו הקשרים בין אלקלעי לתובעת (עמ' 13 לפרוטוקול, שורה 25), מר נבו עבד בשיתוף פעולה עם אלקלעי (עמ' 12 שורות 22 - 23), אשר כטענת הנתבע היה בשטח, ומר נבו היה כל הזמן בשטח כך שראה מתי חדל מר אלקלעי לעבוד בו.
אני סבורה, כי דברי מר נבו, כי היה לו שיקול להעדיף את אלקלעי שבניגוד לתובעת שהיתה רק פעם אחת בשטח היה יום יום בשטח (עמ' 14 לפרוטוקול, שורות 1 - 3) מעידים על הסיבה האמיתית לביטול ההסכם עם התובעת, היינו הרצון להתקשר במישרין עם אלקלעי ולעקוף את התובעת.

(4) הנתבע העיד, כי ידע שבתקופת עבודתו עם התובעת אסור לו לעשות כל פעולה או מכירה והוא לא עשה כל פעולה או מכירה מעבר למה שהיה מחוייב בחוזה שלו עם התובעת. לדבריו, לאחר סיום ההתקשרות עם התובעת לא הבין שאסור לו להתקשר עם לקוחותיו וגם לא כתוב כך בהסכם (עמ' 19 לפרוטוקול, שורות 20 - 23). לטענתו, במסגרת פעילותו לאחר התקשרותו עם התובעת לא טיפל באף עסקה שהיתה קשורה לפעילות שלו בתקופה ובחוזה עם התובעת (עמ' 20 לפרוטוקול, שורות 1 - 3).
אני דוחה פרשנות זו של הוראות סעיף 7ד ו- 7ה להסכם ת/1. אני סבורה כי יש בה משום הוצאת דברים מהקשרם.
אני סבורה כי האיסור שבסייפת סעיף 7ה לת/1 חל גם על עיסקאת מכר פוטנציאליות בפרויקט ולא רק על עיסקאות ספציפיות שהבשילו כבר להסכם חתום או שהתחילו טיפול בהן. דעתי היא כי סייפת 7ד עניינה גם עסקאות מכר פוטנציאליות.

(א) הנתבע אמר עוד, כי לא היה רצף בין התקופה שעבד עם התובעת לבין התקופה שפנו אליו מלינואר, היתה הפסקה של שבועיים.
הנתבע הודה, כי עבד באותו תפקיד הן אצל התובעת והן אצל אלקלעי.

(ב) אני מעדיפה את גרסת התובעת, כי בד בבד עם ההודעה בדבר סיום העבודה באתר ב- 16.11.00 הציע מר בוימן לנתבע להמשיך לעבוד במשרד בנס ציונה, וכי ביום 17.11.00 הודיע הנתבע למר בוימן, כי לא ימשיך לעבוד אצל התובעת.
תימוכין לכך ניתן למצוא בדברי הנתבע בשיחה מיום 14.12.00.
באותה שיחה מסביר הנתבע למר בוימן, כי "הם" פנו אליו שבועיים אחרי שעזב את האתר. גם כאשר מר בוימן אומר לו ששמע אותו מדבר "משם" יום אחרי שעזב אותו, אין הנתבע מתקן אותו.
לו היתה גרסתו של הנתבע נכונה, אין ספק, כי הוא היה מנסה להעמיד את מר בוימן על טעותו, כי הנתבע לא עזב אלא הועזב (ראה ת/7).
גם במכתב ת/9, אשר נכתב לאחר השיחות הטלפוניות, אין הנתבע מתייחס כלל לסיום הקשר בין הצדדים אלא אך ורק לתביעה לתשלום שכרו בגין עבודתו עד 17.11.00.

יצויין, כי בעדותו בביהמ"ש טען, כי אלקלעי פנה אליו וגם זאת בסתירה לדבריו כי "הם" פנו אליו בשיחה הטלפונית דלעיל.

(ג) זאת ועוד, אינני מאמינה לנתבע, כי תנאי התקשרותו עם אלקלעי ו/או לינואר נפלו מתנאי התקשרותו עם התובעת. אין בחשבוניות שהגיש וברשימה נ/12, כדי ליתן תמונה שלימה על תנאי ההתקשרות שלו עם אלקלעי ו/או לינואר. הנתבע יכול היה להעיד את אלקלעי באשר למועד ואופן ההתקשרות המדוייק שלו עימו, תנאי ההתקשרות, וכיו"ב פרטים, וכן באשר להסכם שנחתם בין הקבלנים לבין אלקלעי. הימנעותו מלעשות כן, מקימה חזקה שבעובדה, כי היה בעדותו כדי להזיק לו (ראה ספרו של המלומד קדמי על הראיות עמ' 1391).

(ד) שוכנעתי, כי ביטולו של ההסכם עם התובעת יסודו ברצונו להתקשר עם אלקלעי במישרין, וכי הנתבע ידע על נסיבות ביטול ההסכם כאמור ופעל בשיתוף פעולה עם אלקלעי לביצוע התקשרות חדשה עם הקבלנים.

(ה) אני סבורה, כי הנתבע היה ער לתוצאות האפשריות של מעשיו וזאת גם הסיבה, כי ניסה להסתיר את הקשר שלו עם אלקלעי בשיחתו הטלפונית עם מר בוימן ביום 14.12.00 (ראה ת/1 עמ' 4). זאת גם הסיבה שבגינה ניסה להמעיט מחשיבותו של הקשר ואמר, כי הינו עובד עם הקבלנים עד 15.1 (שם, עמ' 5).
(ו) אינני מאמינה לנתבע, כי ידע רק ממר בוימן על ביטול ההסכם, וזאת כאשר היה לו קשר רצוף עם הקבלנים ועם אלקלעי, מה עוד שאלקלעי עזב את האתר כבר בסוף ספטמבר ומכתב הביטול של עו"ד לייזר הוא מ- 2.10.00.

זהו המקום לציין, כי ה- 4.9.00 חל יום שני, ה- 29.9.00 ביום שישי. ב- 1.10.00 חל יום ב' של ראש השנה, וה- 2.10.00 היה יום אחד לאחר החג.
יוצא, כי הקבלנים הודיעו לתובעת על הפסקת עבודתה 23 ימים (!) לאחר התחלת העבודה בשטח, וללא התראה מוקדמת.
אגב, לפי דברי נבו, פגישתו עם מר בוימן היתה כ- 10 ימים לפני ביטול ההסכם. היינו כ- 13 ימים לאחר התחלת העבודה בשטח.
בנוסף דברי מר נבו, כי למר ויינרמן אין השפעה אינם מתיישבים עם דבריו לגבי התוצאות המעולות שהיו לו לאחר מכן.

(ז) מן האמור לעיל, שוכנעתי, כי הנתבע הפר חלק מהתחייבותו לנהוג בנאמנות עם התובעת (סעיף 4, לת/1) כי הודיע על סיום עבודתו בשירותה במטרה להמשיך לעבוד בפרויקט, וכי הפר ההתחייבויות המפורטות בסעיף 7ד ו-7ה לת/1.
לנוכח הודאת הנתבע, כי ביצע את אותו תפקיד הן אצל התובעת והן אצל אלקלעי, אין ספק, כי בתקופה שלאחר סיום ההסכם ת/1, גם אם לא טיפל בעסקאות ו/או בקונים פוטנציאליים שהחל לטפל בהם בתקופת ההסכם, טיפל בעיסקאות מכר פוטנציאליות אשר ידע עליהן במסגרת פעילותו עם משרד השווק ועשה שימוש במידע שהגיע אליו בקשר עם פעילותו כסוכן משרד השיווק והעבירו לאחרים, שכן כל שאר דירות הפרוייקט היוו עיסקאות מכר פוטנציאליות שידע עליהן.

(ח) אגב, מר נבו בנסיונו להכשיר את הודעת ביטול ההסכם, ציין גם את תקופת 45 הימים שלאחר מתן ההודעה בדבר סיום ההסכם כהוכחה להעדר תוצאות. אינני מקבלת טענתו. לטעמי העדר התוצאות בתקופה זו יש בו כדי לתמוך בגרסת התובעת, כי הנתבע עשה קנוניה עם הקבלנים ועם אלקלעי, שהרי אין הסבר אחר לתוצאות העיסקיות "הנפלאות" שהיו לאחר מכן לאותם אנשי שטח.....

ב. האם מדובר בהתחייבות בלי חוקית?

בע"א aes system inc ואח' נ' משה סער, פד"י נד (3), 850, בעמ' 866, קובע כב' הנשיא השופט ברק:

"תוקפן של תניות המגבילות את חופש העיסוק צריך להקבע על פי האינטרסים הלגיטימיים עליהם הן מגינות....".

מהם "אינטרסים לגיטימיים"? "...הפסיקה מכירה בסודות מסחריים ורשימת לקוחות כאינטרסים לגיטימיים של המעביד הראויים להגנה" (שם, בעמ' 874).

ובהמשך:
"ישאל השואל: אם תוקפן של תניות להגבלת חופש העיסוק מוגבל אך למצבים שבהם יש למעביד "אינטרס לגיטימי, מה צורך יש בתניות אלה, שכן בדרך הכלל מוגן האינטרס ה"קנייני" או ה"מעין קנייני" של המעביד בלא צורך בתניה מפורשת (ראו בג"צ 1683/93 הנ"ל [4]). התשובה הינה, כי עם פיתוח חובות מהדין המגנות על "האינטרסים הלגיטימים" של המעביד, אכן ירדה חשיבותן של התניות להגבלת חופש העיסוק. עם זאת הן אינן מיותרות, וזאת משני טעמים עיקריים: ראשית, אין חפיפה מלאה בין ההגנה הניתנת על-פי הדין הכללי ל"אינטרסים הלגיטימיים" של המעביד" לבין ההגנה הניתנת להם במסגרת תניות להגבלת חופש העיסוק, בעיקר כך בכל הנוגע לשיקולים של אמון, הגינות תום-לב ומסחר הוגן. בסוגיות אלה הדין הכללי נמצא אך בתחילת התפתחותו (השוו רע"א 5768/94 הנ"ל [5]) ועל כן יש חשיבות לתניה חוזית מפורשת; שנית, לתניה חוזית חשיבות "ראייתית". ומכוחה ניתן להראות מה נתפס בעיני הצדדים כסוד מסחרי או כרשימת לקוחות או כ"אינטרס לגיטימי" אחר, החשיבות שהם מייחסים לכך, מידת הידע שהיה להם על כך ומידתיות ההגבלה...". (שם, בעמ' 876 - 877).

בעיניננו רלוונטית הוראות סעיפים 7ד ו- 7ה לת/1.

אני סבורה, כי ההגבלות בסעיפים אלה סבירות ומידתיות בהתחשב מצד אחד בהגנה על זכות הנתבע לחופש העיסוק לעומת ההגנה על אינטרס לגיטימי של התובעת, שהסוכן הקשור עימה ינהג בהגינות ובתום לב ובהתאם לכללי מסחר הוגן, גם לאחר סיום ההסכם.

המסקנה מהמקובץ הינה, כי הנתבע הפר את הוראות סעיף 4א, 7ד ו- 7ה לת/1, כאשר לאחר סיום ההסכם התקשר עם לינואר ועם הקבלנים בין במישרין בין בעקיפין ועשה שימוש במידע שהיה ידוע לו עקב תפקידו כאיש מכירות של התובעת לביצוע עיסקאות מכר בפרויקט בשירות אלקלעי והקבלנים, וכי ההגבלות בסעיפים האמורים תקפות.

ג. האם רשאית היתה התובעת להגיש השטר לפרעון או האם הפר הנתבע התחייבות חוזית המזכה את התובעת בסכום הפיצוי הקבוע ומוסכם מראש?
_________________________________________________________

סעיף 9 ש לת/1 קובע:

"הסוכן מצהיר ומאשר בזה כי אם יתברר שהוא ביצע עיסקה ו/או נתן שירותי שיווק מחוץ למשרד וגבה תשלום תוך עקיפת "משרד השווק" יהיה עליו לשלם למשרד השיווק כפיצויים קבועים מראש סך שקלים השווה ל- 10,000$ ארה"ב. לצורך הבטחת התחייבויותיו מתחייב הסוכן לחתום במעמד חתימת הסכם זה על שטר חוב בסך שקלים השווה ל- 10,000$. משרד השווק יהיה רשאי: להשלים את הפרטים החסרים בשטר החוב כולל הסכום עפ"י השער היציג של דולר ארה"ב ביום השלמת השטר, להסב את השטר או להציגו לפרעון לעובד. הקבוע בסעיף זה הוא בנוסף לכל זכות הנתונה בדין למשרד השווקן (כך במקור - הערה שלי ר.ש.) בגין הפרת סעיף לחוזה זה לעיל ובגין כל הפרה אחרת של חוזה זה".

דעתי היא, כי הסכום של 10,000$ נקבע כפיצוי קבוע ומוסכם מראש אך ורק למקרה אשר בו בתקופת ההסכם יבצע הנתבע עיסקה ו/או ייתן שירותי שווק מחוץ למשרד ויגבה תשלום תוך "עקיפת" משרד השיווק, היינו, יפר את הוראות סעיף 4ג להסכם ת/1. אני דוחה את טענת התובעת, כי לעניין עקיפתה, אין בהסכם אבחנה בין המיגבלות שהוטלו על הנתבע. דעתי היא, כי ההגבלות שפורטו בסעיף 4ג להסכם מתייחסות אך ורק לתקופת ההסכם.
לאחר תקופת ההסכם חלות הוראות סעיף 7.
לולא היתה אבחנה כאמור, היתה התחייבות זו בלתי חוקית בהיותה גורפת מדי ללא הגבלת ענין זמן ומקום.

לצורך הבטחת התחייבויותיו חתם הנתבע על שטר החוב ע"ס 10,000$.
לפי סייפת סעיף 9 הנ"ל, אם יפר הנתבע את התחייבותו שלא לעקוף את התובעת תהיה התובעת זכאית ל- 10,000$ וזאת בנוסף לכל זכות הנתונה בדין בגין הפרת ההתחייבות הנ"ל ובגין כל הפרה אחרת של החוזה.
דעתי היא, כי הנתבע הפר את חובת הנאמנות כלפי התובעת ונהג כלפיה בחוסר תום לב, וכן הפר התחייבותו לא לעסוק בעסקאות אשר ידע עליהן ולא לעשות שימוש במידע אשר הגיע אליו בקשר לעבודתו. אולם משהתברר, כי בתקופת ההסכם לא הפר הנתבע את התחייבותו להמנע מביצוע עיסקה ו/או מתן שירותי שיווק מחוץ למשרד וגביית תשלום תוך עקיפת התובעת, ממילא, אין התובעת זכאית לסכום הפיצוי המוסכם אשר נקבע בסעיף 9 להסכם ת/1 ולא היתה רשאית להגיש שטר החוב שניתן לקיום ההתחייבויות האמורות לביצוע בהוצל"פ.
לפיכך, התביעה נדחית.

בנסיבות העניין איני עושה צו להוצאות.

ניתן היום ט"ו בסיון, תשס"ב (26 במאי 2002) בהיעדר הצדדים.
ריקי שמולביץ
, שופטת








א בית משפט שלום 14744/01 בוימן פרויקטים נדלניים בע"מ נ' וינרמן אביהו (פורסם ב-ֽ 26/05/2002)










דוחות מידע משפטי על הצדדים בתיק זה
דוח מידע משפטי כולל את כל ההחלטות ופסקי הדין עפ"י שם הנבדק (אדם או חברה) או לפי מספר ח.פ
דוח מידע משפטי על בוימן פרויקטים נדלניים בע"מ      דוח מידע משפטי על וינרמן אביהו

דוחות בדיקת רקע וקרדיטצ'ק על הצדדים בתיק זה
דוחות בדיקת רקע, בדיקת נאותות ובדיקת אשראי צרכני על הצדדים לפי שם, ת"ז או ח.פ
דוחות מידע עסקי על בוימן פרויקטים נדלניים בע"מ      דוחות בדיקת רקע על וינרמן אביהו


להסרת פסק דין זה לחץ כאן