שותפות דג העמק - בית קרפיון (צפון 2000) בע"מ, יצחק (צחי) לרר

ניתן להפיק דוחות מלאים על הצדדים בתיק זה

מצאנו עבורכם דוחות זמינים על הצדדים בתיק זה. יתכן שתאלצו להזין נתונים נוספים כגון ת.ז
שותפות דג העמק בית קרפיון (צפון 2000) בע"מ יצחק (צחי) לרר
 
שותפות דג העמק - בית קרפיון (צפון 2000) בע"מ, יצחק (צחי) לרר
תיקים נוספים על שותפות דג העמק | תיקים נוספים על בית קרפיון (צפון 2000) בע"מ | תיקים נוספים על יצחק (צחי) לרר |

28628/01 א     05/12/2005




א 28628/01 שותפות דג העמק נ' בית קרפיון (צפון 2000) בע"מ, יצחק (צחי) לרר




1
בתי המשפט

א 028628/01
בית משפט השלום חיפה
05/12/2005
תאריך:
כב' השופט ש. לבנוני

בפני
:
שותפות דג העמק

בעניין:
התובעת
ארליך שלומית

ע"י ב"כ עו"ד
- נ ג ד-
1 . בית קרפיון (צפון 2000) בע"מ

2 . יצחק (צחי) לרר
הנתבעים
צ'יזיק אפרים

ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין

נתוני רקע
1. התובעת היא שותפות רשומה אשר עיסוקה העיקרי הינו גידול, שיווק והפצת דגי מאכל מסוגים שונים. הנתבעת 1 (להלן - "הנתבעת") היא חברה הרשומה כחוק בישראל, ועובר למועדים הרלוונטיים הפעילה חנות לממכר דגים ברח' הרצל 57 בחיפה (להלן - "החנות"). נטען כי הנתבע 2 (להלן -"הנתבע") הוא הרוח החיה מאחורי פעילותה של החנות. אין חולקין כי אשתו של הנתבע, גב' טל אופיר-לרר (להלן -"טל"), היא בעלת המניות אצל הנתבעת.

2. התובענה שבפני
י היא לחובות נטענים של הנתבעת לתובעת. חובות נטענים אלו נובעים משני מקורות: האחד, סכומים אותם חבה הנתבעת בגין אי-תשלום עבור משלוחי דגים שסיפקה התובעת לחנות בדצמבר 2000 וינואר 2001. השני, סכומים אותם חייבים הנתבעים לתובעת בגין פעילות משותפת של הצדדים בהפעלת החנות, במועדים שבין חודש יולי 2001 לחודש אוקטובר 2001.

3. הוריתי על הגשת תצהירי עדויות ראשיות. מטעם התובעת הוגשו תצהיריהם של מר אריק מלכין (להלן- "מלכין"), מנכ"ל התובעת, גב' לאה יונה, מנהלת החשבונות אצל התובעת, ומר עופר בקיש, מנהל השיווק של התובעת. מטעם הנתבעים הוגש תצהירו של הנתבע עצמו ושל מר דוד בן שושן (להלן- "דודו"), מי ששימש כעובד שכיר אצל הנתבעת ועסק אף בניהול החנות. בעקבות הגשת התצהירים האמורים היתרתי הגשת תצהיר משלים וזה הוגש מטעם מלכין. חרף רשות שניתנה לנתבעים לא הוגש תצהיר משלים בתגובה.

4. ב"כ הצדדים הסכימו כי יינתן

פסק דין
מנומק בדרך הרגילה על יסוד החומר שבתיק והגשת סיכומי טענות. לאחר שאלו הוגשו היתרתי לתובעת להגיש סיכומי תשובה. חרף רשות שניתנה לנתבעים, מכוח יתרונם הדיוני, להגיש סיכומי תגובה לסיכומי תשובה אלו, סיכומים כאמור לא הוגשו.

להלן אדרש לסוגיות הצריכות לפנים. טרם שאעשה כן אציב את התשתית העובדתית, ככל שהיא אינה שנויה במחלוקת, כעולה מחומר הראיות והטענות.

התשתית העובדתית
5. אין חולקין כי בין התובעת לנתבעת התנהלו יחסי מסחר שוטפים. דומה, לנוכח האמור בתצהירו של הנתבע, כי התובעת הייתה ספקית הדגים המרכזית של החנות. עוד אין חולקין כי בגין אספקת דגים בחודש דצמבר 2000 וינואר 2001 לא פרעה הנתבעת חשבוניות בגין אספקת דגים לחנות. סכומי חוב אלו, כפי שהם משוערכים ליום הגשת כתב התביעה, עולים כדי 79,244 ש"ח.

6. דומה שהנתבעת נקלעה למשבר כספי וכלכלי. בעלי הדין מסכימים שכתוצאה ממשבר כלכלי זה התנהל בין התובעת לבין הנתבעת משא ומתן לשיתוף פעולה. בגדרו של משא ומתן זה נשקלה האפשרות למכור לתובעת 50% מן העסק, בדרך זו או אחרת. הסכם שיתוף הפעולה נועד אף להסדיר את החוב האמור. הונחה בפני
י טיוטת הסכם. אין חולקין כי הסכם כאמור לא גובש ולא יצא אל הפועל.

7. ועוד אין חולקין כי לנוכח מערכת הנתונים האמורה הסכימו בעלי הדין על ניהול משותף של החנות לתקופת ביניים, אם עד אשר יצלח המשא ומתן ויבשיל להסכם ואם עד אשר יעלה המשא ומתן על שרטון. אין חולקין כי המשא ומתן לא הבשיל לכדי הסכם. אין חולקין כי כתוצאה מכך נפרדו דרכי הצדדים, והניהול המשותף של החנות הגיע לקצו. תקופת ביניים זו של ניהול משותף החלה בחודש יולי 2001 והסתיימה בחודש אוקטובר 2001.

על אודות תוכנה של ההסכמה האמורה נטושים חילוקי דעות בין בעלי הדין. אדרש לסוגיה זו להלן.
הסכם הניהול המשותף
8. הנתבעים טוענים כי הסכם הניהול המשותף הוסדר במסמך בכתב. מסמך בכתב זה נותר אצל התובעת ולא נמסר עותק הימנו לנתבעת. לשיטתו של הנתבע, בגדר תצהיר עדותו, תוכנו של ההסכם היה שהתובעת "תספק סחורה לחנות במחירי עלות, תישא בהוצאות אחזקת החנות והמשכורות, ובחנות יעבדו מספר עובדים, ובראשם דוד בן שושן, שינהל אותה בתקופת שיתוף הפעולה בפועל. יודגש כי אותו מר בן שושן נתבקש על ידי התובעת עצמה לנהל את החנות בתקופת שיתוף הפעולה" (סעיף 11).

9. מלכין מכחיש כי הסכם הניהול המשותף הוסדר במסמך בכתב. ממילא לא מוסתר הסכם בכתב זה מידי הנתבעים. לשיטתו של מלכין הרי לאור קשייה של הנתבעת לנהל את עסקיה, ולנוכח אי השלמת המשא ומתן, "פנו אליי הנתבעים וביקשו, לאור הקשיים בהם נתקלת הנתבעת, לאור חוסר יכולתה לנהל עסקיה בחנות, ועל מנת לשמור על נכסי הנתבעת, על שמה הטוב ועל רציפות בהפעלת החנות, כי עד לחתימת הסכם שותפות, ובתקופת המשא ומתן תפעיל התובעת את החנות" (סעיף 4.5). לנוכח זאת "סוכם, כי התובעת והנתבעים יפעילו במשותף את החנות, וכי ההתחשבנות תיערך בין הצדדים בסוף תקופת הניהול המשותף, בין אם ייגמר בחתימת הסכם ובין אם ייגמר בהחלטה שלא להתקשר בהסכם" (סעיף 4.8). ולא זו בלבד, אלא ש"מועצת המנהלים של התובעת אף נעתרה לבקשת הנתבעים, כי הנתבע ימשיך וינהל בפועל את החנות וזאת כמובן תוך מתן התחייבות מצדו לנהוג בהגינות, יושר, תום לב ובדרך מקובלת ולהעביר את מלוא הפידיון היומי לתובעת"(סעיף 4.7).

10. שני בעלי הדין התרשלו, כך אני קובע, ולא העלו על הכתב את גדר ההסכם שביניהם. לא מקובלת עליי עמדת הנתבעים על פיה התובעת מסתירה הסכם בכתב. מכל מקום, עניין זה אמור היה להיות מוסדר על גדר בקשה לגילוי ולעיון במסמך פלוני. משעה שהנתבעים לא נקטו בדרך זו, הנני דוחה טענתם האמורה.

ככל שעסקינן בתובעת, והגם שנטען על החלטה של מועצת מנהלים, אף זו לא הוצגה לנגד עיניי.

11. משאלו הם פני הדברים הרי עיקר מסקנותיי נגזר ממכתב הנתבעת לתובעת מיום 3/7/01 (נספח ז' לתצהיר מלכין). מכתב זה חתום על ידי טל. ואולם חרף זאת, ברי לי שהוא נוסח על ידי הנתבע. שהרי, לכל אורכו, הוא נוקט לשון זכר ולא לשון נקבה. וכך, כותב המכתב "מבקש מכם", "מסכים ומאשר בזה", וכדומה. המכתב, איפוא, נחתם על ידי טל ואולם הוא מכתבו של הנתבע לכל דבר ועניין.

מן המכתב האמור אני מסיק כי התובעת נתבקשה, בתקופת המשא ומתן, כי "תפעילו את החנות ולשם כך תשתמשו בכל הציוד המצוי בה". עוד הצהיר הנתבע כי אין בחנות כל מלאי דגים זולת מלאי דגים שיובא על ידי התובעת. ועוד הצהיר הנתבע "כי לא אהיה זכאי לכל תשלום בגין הפעלת החנות בתקופה שעד לחתימת הסכם שותפות, ו/או עד למועד בו יעלה המשא ומתן על שרטון".

כל אלו, כך אני למד, מלמדים כי הנתבע הוא איש עסקים ממולח היודע הוויות עולם, אף יודע לנסח מסמכים משפטיים, באופן שאיני מאמין לגרסה אודות הסכם שהוסתר על ידי התובעת "החזקה". עוד אני למד על הסכמה לניהול משותף. שהרי אין כל מקום להסדיר את הפטור המוענק לנתבע מקבלת תשלום בגין "הפעלת החנות", אלא ככל שהוסכם על אותה "הפעלת חנות" על ידו.

הגם שהחנות הייתה בהפעלה משותפת, ברי לי שבפועל עיקר ההפעלה נפל על הנתבעת, ומן הסתם על הנתבע ודודו מטעמה. המעורבות של התובעת בניהול ותיפעול החנות הייתה זניחה ושולית, יחסית.

קובלנות התובעת באשר לתקופת הניהול המשותף
12. בתצהיר עובדתי מפורט טוענת התובעת לשורה של חובות בגין תקופת ההפעלה המשותפת.

ראשית, בגין הכנסות שנגבו על ידי הנתבעים, בגין לקוחות להם הונפקו חשבוניות, ואשר לא הועברו לתובעת. סכום זה, נכון ליום הגשת התביעה, עמד על סך של 52,006 ש"ח. עקב תשלום שבוצע על חשבון במהלך ניהול התביעה פחת סכום זה לסך של 40,313 ש"ח.

שנית, בגין הכנסות שנגבו על ידי הנתבעים, נרשמו בקופה הרושמת אך לא הועברו לידי התובעת. סכומים אלו ליום הגשת התביעה עלו לסך של 16,560 ש"ח.

שלישית, מחצית ההכנסות שנגבו על ידי התובעים, בגין לקוחות להם לא הונפקו חשבוניות, ואשר לא הועברו לתובעת, על סך 4,184 ש"ח.

רביעית, משיכת כספים שלא כדין מקופת השותפות על ידי הנתבע בסך 4,200 ש"ח, שערכם ליום הגשת התביעה עומד על סך של 4,251 ש"ח.

חמישית, מחצית מסכום מכירת דגים למר יוסי שקיר, ב"אופן פרטי", מבלי שדבר המכירה תועד בקופה, בסכום של 585 ש"ח.

שישית, מחצית משווי המלאי שנותר בחנות ביום 31/10/01, בסכום של 6,621 ש"ח.

כל אלו בנוסף למחצית גרעון בסך 32,318 ₪ בגין תקופת ההפעלה המשותפת.

13. אקדים ואציין כי בגדר ראיות הנתבעים לא ניתנה כל השגה חשבונאית לעניין הדיוק בטיעוני התובעת, ונאותות התחשיב המתחייב בגין כל פריט ופריט. על שום מה, איפוא, כופרים הנתבעים בחובתם לשלם הסכומים לתובעת? לדיון בהגנת הנתבעים אדרש עתה.

הגנת הנתבעים
14. הגנת הנתבעים פשטה צורה ולבשה צורה אגב התנהלות נפתלת, שינויי חזית והרחבתה של החזית.

וכך, בגדר כתב ההגנה נטען כי התובעת אמורה הייתה, בגדר הסכם התיפעול המשותף, לשאת בכל העלויות וההוצאות כגון חשמל, טלפון, שכ"ד ושכר עבודה של העובדים. התובעת הפרה התחייבות זו באופן שהנתבעת נאלצה לשאת בעלויות האמורות. משום כך פעולות הנתבעת וגביית הכספים האמורים היו בבחינת "תוצאות צעדי המנע ההכרחיים" (סעיף 9(ו)) שאלמלא לא ננקטו, היו נזקי הנתבעת הולכים ומתעצמים.

ועוד נטען, כי הגם שעיקר רווחי הנתבעת הם בתקופת ראש השנה וחג הפסח, הרי ימים ספורים לפני ראש השנה שחל בספטמבר 2001, הודיעה התובעת לנתבעת כי יש אצלה חוסר בדגי קרפיון, הדג המבוקש ביותר ובתקופה המבוקשת ביותר. גרסה זו של התובעת התבררה כגרסת-כזב וכ"תרגיל מנהיגות".

עקב כך נאלצה הנתבעת, "בתקופת השיא מבחינתה, להישאר ללא דגים ולרכוש דגים מאיכות ירודה - פעולות אשר בדיעבד פגעו ללא הכר בשמה הטוב ובמוניטין שנצבר לה - בעיקר אצל הציבור החרדי, אשר הינו צרכן נאמן, ואולם כמידת נאמנותו, מידת פגיעותו" (סעיף 11(ה)).

15. עיון בתצהירו של הנתבע מרחיב חזית ומציין כי לאמיתו של דבר, הסכם ההפעלה מחק את חוב העבר שהרי הוא אמור היה להיגבות מרווחי ההפעלה המשותפת. ועוד טוען הנתבע כי עצם החוב האמור הוא פועל יוצא של מדיניות מחירים אגרסיבית של התובעת.

ועוד טענה משמיע הנתבע. אם אכן תקופת התיפעול הראתה גרעון, הדבר נובע מהפעלה כושלת של התובעת שהרי עיקר הרכישות היו מן התובעת עצמה ומשום כך "או שהתמחור בחנות, שנוהלה לפי הוראות דג העמק, היה שגוי (שכן עלות רכישת חומרי גלם הייתה באחוז גבוה באופן שלא ניתן להרוויח), או שהרווח גלום במחירים גבוהים מעל מחירי השוק שגבתה דג העמק מחנות שהיא שותפה בה. כך או כך, לא ניתן לחייב את החברה, ובטח שלא אותי, בתוצאות ההפסד של הפעלת החנות באופן שכזה, כאשר החנות הייתה נתונה לשליטתה הבלעדית של דג העמק" (סעיף 23 (ד)).

16. אין בדעתי להידרש לטענות אלו של הנתבעים, שהן בבחינת הרחבת חזית. ואולם, ומעבר לכך, הטענות האמורות חסרות שחר. כמבואר, המסמך היחיד ששזפה עיני, באשר לתנאי ההפעלה המשותפת, הוא נספח ז' לתצהיר מלכין, דהיינו מכתב של טל שנכתב על ידי הנתבע. לא נאמר שם דבר וחצי דבר אודות דרך גביית חוב העבר מן הרווחים של ההפעלה המשותפת, לא הותנה בו דבר וחצי דבר אודות מדיניות רכישת דגים מן התובעת במחיר זה או אחר. אם כך ואם אחרת, טענות הנתבעת נדחות על ידי כחסרות-ממש.

17. ככל שעסקינן בטענת הנתבעת אודות מימון ההוצאות השוטפות, דומה שאין חילוקי דעות בין בעלי הדין. ואולם התובעת, בגדר תצהיריה, מוכיחה בעליל כי היא שילמה את ההוצאות השוטפות של החנות. מנגד, בגדר תצהירה של הנתבעת לא הוצגה אסמכתא, ולו אחת, של תשלום שנעשה על ידי הנתבעת, עקב אי תשלום של התובעת, בניגוד להתחייבות האמורה.

18. נותרה לפליטה הטענה אודות אי אספקה מכוונת של דגי קרפיון לפני ראש השנה. אמינה עליי גרסתו של מלכין על פיה "בתקופה האמורה אכן היה מחסור אצל התובעת בדגי קרפיון. על פי המוסכם עם הנתבעים, כאשר היה מחסור בסוג מסויים של דגים, אם בשל מחסור זמני או בשל העובדה כי התובעת אינה מספקת דגים אלה... הייתה הנתבעת רוכשת דגים אלה בשוק החופשי. מחסור זה ייתכן והשפיע על המחיר אותו נאלצו הנתבעים לשלם, אך לא על איכות הדגים, ואין ולא היה בו כדי להביא להכנעתה של החנות ולמסירתה לנושה" (סעיף 6.10).

לעניין זה טוען הנתבע כי "בדיעבד, משיחות עם נהגי ההובלה של דג העמק, ועם סוחרים אחרים העוסקים בממכר דגי מאכל חיים, נודע לנו כי לסוחרים אחרים כן סופקה סחורה, ובכמויות ניכרות. לא ידוע לי מדוע לחנות שלנו הועברו כמויות נמוכות ביותר ובאיכות ירודה" (סעיף 14). אם אכן בידי הנתבע עדויות חיצוניות של "נהגי ההובלה" ושל "סוחרים אחרים", פשיטא מצפה הייתי שיונח בפני
י, ולו תצהיר אחד מאלה. כזכור אף היתרתי הגשת תצהירים משלימים. משעה שאין בפני
י כל ראיה בכיוון זה, בולט אף חוסר ההיגיון הכלכלי שבה. מה בצע לתובעת, שהנתבעת לכל הדעות חבה לה חוב עבר של כ-80,000 ש"ח, להזיק לעסקים המשותפים של החנות, באופן שמרחיק את סיכויי התובעת לגבות את חוב העבר שאינו שנוי במחלוקת?

19. הנה כי כן, כל טענות ההגנה של הנתבעת נדחות. ככל שעסקינן, איפוא, בחובה של הנתבעת לתובעת בדעתי להיענות לתובענה במלואה ולחייב, כמפורט בסיכומי ב"כ התובעת, בסכום של 184,076 ש"ח במונחי יום הגשת כתב התביעה.

חבותו של הנתבע
20. התובעת טוענת לחבותו האישית של הנתבע. בהעלם ראשון נשמעת טענה זו של התובעת מוקשית ובעייתית.

21. התובעת בחרה לנהל את עסקיה עם הנתבעת דווקא. ב

פסק דין
שניתן על ידי לאחרונה ב-ת.א.(חי') 6027/02 קיט 121 בע"מ נ' ג. נעלי סטאר בע"מ ואח', הטעמתי כי "מוסד האישיות המשפטית הנפרדת של חברה נטוע עמוק בהווייתנו המשפטית, העסקית והחברתית. על מנת להתגבר על הסיכונים הכלכליים הכרוכים בעסקים עם חברה, אף נטוע בהווייתנו המשפטית, העסקית והחברתית, מוסד הערבות האישית" (סעיף 14). אכן, מטיוטת החוזה שלא נחתמה עולה כי אף התובעת הייתה מודעת לכך ודרשה חתימה של ערבות אישית. ממילא, ככל שעסקינן בחוב העבר בגין דצמבר 2000 עד ינואר 2001, אין כל סיבה לחייב אישית את הנתבע.

22. נתון זה הולך ומתעצם לנוכח מודעותה המוחלטת של התובעת אודות מצוקתה הכספית של הנתבעת. הנתבע, בתצהירו, מתאר השתלשלות מצוקה זו עקב מדיניות אגרסיבית של הבנק עמו עבד ואף על פגישה שהייתה בין מלכין לבין מנהל הבנק שלו, כאשר מלכין "בעצמו הביע אופטימיות רבה לגבי עתידה של החנות"(סעיף 6). בתצהיר תגובה של מלכין אין כל מענה עובדתי לטיעון זה. מכאן, שהתובעת מודעת-גם-מודעת למצוקתה הכלכלית של הנתבעת, מסכימה להיכנס לפרוייקט של ניהול משותף של החנות מבלי שהיא מתעדת זאת בכתובים ודורשת ערבות אישית של הנתבע או של אחר במקומו, וכאשר היא מסכימה שניהולה המשותף בחנות יהא שולי ומינורי, וייעשה בעיקר על ידי עובדי הנתבעת.

23. לנוכח הנתונים האמורים אין לי ספק שאין לחייב באופן אישי את הנתבע, ככל שעסקינן בחובות העבר. השאלה שטרדה את מנוחתי מתייחסת אך לחובות הנטענים בגין תקופת ההפעלה המשותפת. אף ככל שעסקינן באלו קיימים חובות שנוצרו כתוצאה מכישלון עסקי. בגין חובות אלו אין לחייב את הנתבע בכל חבות אישית. אופן הניהול המשותף של בעלי הדין, אף המינון הנגזר הימנו באשר לעוצמת הפעילות של כל אחד מהם, היה על דעתם של בעלי הדין ואני דוחה כל טענה של אחד נגד משנהו בסוגיה זו, לרבות לעניין רשלנות אפשרית המוטחת על ידי האחד כנגד השני. שונים הם פני הדברים ככל שעסקינן במעשי מרמה וגזל. אלו, ואלו בלבד, מצדיקים הטלת חבות אישית.

24. התובעת טוענת למחצית גרעון בגין תקופת התיפעול השוטפת. בגין כך אין בדעתי לחייב את הנתבע בחבות אישית. עוד טוענת התובעת לזכאותה בגין מחצית משווי המלאי שנותר בחנות. אף בגין כך אין בדעתי לחייב את הנתבע באופן אישי.

ברי לי כי יש לחייב את הנתבע באופן אישי בגין משיכת כספים מהקופה המשותפת ומסכום מכירת דגים ב"אופן פרטי". וכן בדעתי לעשות כן ככל שעסקינן במחצית הכנסות שנגבו על ידי הנתבעים בגין לקוחות להם לא הונפקו חשבוניות. מנגד, ככל שעסקינן בהכנסות שנרשמו על ידי הנתבעת ואשר לא הועברו לתובעת, אף בעניין זה עסקינן, לטעמי, בחילוקי דעות עסקיים או בכישלון עסקי, ולא במרמה ובגזל.

25. לנוכח הנתונים האמורים, בדעתי לחייב את הנתבע, באופן אישי, בסכומים המצטברים כדי 9,020 ש"ח.

26. ראיתי לקבל מלוא התביעה כנגד הנתבעת 1. ראיתי לקבל את מיעוטה המבוטל של התביעה כנגד הנתבע 2. כל אלו ישליכו לעניין פסיקת ההוצאות.

סוף דבר
27. לפיכך, הנני מחייב את הנתבעת 1 לשלם לתובעת סך של 184,076 ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 24/12/01 ועד מועד התשלום המלא בפועל, מלוא הוצאות המשפט וכן שכ"ט עו"ד בסך 14,000 ש"ח בצירוף מע"מ ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

הנני מחייב את הנתבע 2 , הדדית עם הנתבעת 1, לשלם לתובעת מתוך הסכום הנ"ל סך של 9,020 ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל, וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד יחסית לסכום החיוב של הנתבעת 1 כנ"ל.

28. המזכירות תמציא העתק מפסק דיני לב"כ הצדדים בדואר רשום + אישור מסירה.

ניתן היום ג' בכסלו, תשס"ו (4 בדצמבר 2005) בהעדר הצדדים.

ש. לבנוני
, שופט

הקלדנית: ליזו לוינשטיין








א בית משפט שלום 28628/01 שותפות דג העמק נ' בית קרפיון (צפון 2000) בע"מ, יצחק (צחי) לרר (פורסם ב-ֽ 05/12/2005)












להסרת פסק דין זה לחץ כאן