חברת החשמל לישראל בע''מ - עדנאן מחאג'נה, בני עלי סלאם 2000 בע''מ, סקוריטס סוכנות ביטוח לחיתום (2000) בע''מ

מידע על עדנאן מחאגנה   



חברת החשמל לישראל בע''מ - עדנאן מחאג'נה, בני עלי סלאם 2000 בע''מ, סקוריטס סוכנות ביטוח לחיתום (2000) בע''מ

תיק אזרחי בסדר דין מהיר 2422-08/18     07/02/2019 (תאמ)



תיקים נוספים על חברת החשמל לישראל בע"מ
תיקים נוספים על עדנאן מחאג'נה
תיקים נוספים על בני עלי סלאם 2000 בע"מ
תיקים נוספים על סקוריטס סוכנות ביטוח לחיתום (2000) בע"מ




תאמ 2422-08/18 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' עדנאן מחאג'נה, בני עלי סלאם 2000 בע"מ, סקוריטס סוכנות ביטוח לחיתום (2000) בע"מ








בית משפט השלום בחיפה



תא"מ 2422-08-18 חברת החשמל לישראל בעמ נ' מחאג'נה ואח'



בפני

כבוד השופטת
תמי לוי יטח

התובעת
חברת החשמל לישראל בע"מ


נגד

הנתבעים
1.עדנאן מחאג'נה

2.בני עלי סלאם 2000 בע"מ

3.סקוריטס סוכנות ביטוח לחיתום (2000) בע"מ



פסק דין


1.
בפני
תביעת התובעת לתשלום נזקים שנגרמו לה, עקב פגיעת משאית הנתבעת בכבל מתח נמוך עילי, בסך כולל של 15,988 ₪.

2.
התובעת, חברת החשמל, הינה חברה העוסקת באספקת חשמל לרבות הציוד הנלווה לו ופועלת במסגרת חוק משק החשמל, התשנ"ו- 1996.

3.
הנתבעת 3 הינה המבטחת של משאית הנתבעת 2, בה נהג הנתבע 1 בעת הרלוונטית לתאונה, על פי פוליסת ביטוח לכיסוי נזק לצד שלישי.

טענות התובעת
:
4.
ביום 13.11.15 התקבל דיווח אצל התובעת, ולפיו משאית הנתבעים שנסעה ברחוב פרידלנדר 8 בחדרה, פגעה בכבל מתח נמוך מעמוד חשמל מס' 2142 לעמוד 86/451
h
, וגרמה לקריעתו. (להלן: "התאונה") בדו"ח אירוע הנזק 1 תוארה הפגיעה כ"פגיעה בכבל תא"מ ע"י מנוף". הנתבע 1 אישר בדו"ח את דבר גרימת הנזק והתחייב לשאת בהוצאות התיקון.

5.
התובעת טוענת כי יש להטיל את האחריות לתאונה ולנזק שנגרם לה על הנתבע 1, וזאת בין היתר, בגין התרשלותו באשר נהג במשאית עם מנוף בצורה מסוכנת ולא שם לב לתנאי המקום ולמתקני החשמל ו/או בשל הפרת חובות שבדין. יש להטיל את האחריות על הנתבעת 2 מחמת שהעסיקה נהג לא מיומן ולא מקצועי ו/או לא סיפקה לו הדרכה ו/או הכשרה מתאימה ו/או לא נהגה כבעלים סביר וזהיר בנסיבות העניין ו/או הפרה חובות שבדין.
עוד נטען כי יש להעביר את נטל הראיה על הנתבעים להראות שלא הייתה התרשלות מצדם, שכן לא היה באפשרות התובעת לדעת את הנסיבות הממשיות שגרמו לנזק, הנזק נגרם על ידי רכב הנתבעים ואירוע המקרה מתיישב יותר עם המסקנה כי הנתבעים לא שמרו על הזהירות הסבירה מאשר ההיפך.

6.
עקב התאונה נאלצה התובעת לממן מכיסה את עלויות תיקון הנזקים. דרישת התובעת במסגרת תביעה זו הינה לתשלום הסכומים המאושרים על פי לוחות התעריפים של חברת החשמל, בסך של 15,221 ₪. התובעת מדגישה כי התעריפים שנקבעו כאמור אינם מכסים את עלויות תיקון הנזקים בפועל. בנוסף התובעת שילמה מחצית אגרה ראשונה בסך של 374 ₪.

7.
לתמיכה בטענותיה הוגש תצהיר מטעם מר מסלה ארז, ממחלקת השגחה של התובעת, אשר הצהיר על קבלת הקריאה אצל התובעת אודות התאונה, ואודות הגעתו למקום התאונה, שם גילה כי משאית הנתבעים פגעה באמצעות מנוף שהיה מותקן עליה בכבל החשמל האמור. תצהיר נוסף הוגש מטעם מר דנה ירון, מנהל מחלקת אחזקה אצל התובעת. מר דנה הצהיר על תיקון התקלה יחד עם צוות נוסף של התובעת. כמו כן, הוגש תצהיר מטעם מהנדס התובעת, מר רובנוביץ מיכאל, אשר הצהיר על הדיווח שקיבל ביחס לפעולות המצהירים הנ"ל, הנזקים שנגרמו לתובעת, תכנון עבודות התיקון והתמחור שלהם בהתאם לאמות המידה ולוח התעריפים של רשות החשמל.

8.
במועד הדיון הוגשו על ידי התובעת תמונות המלמדות על מדידת גובה כבל החשמל, אשר בוצעה לאחר התאונה וביצוע התיקון (מוצג ת/1). מתמונות אלה עולה כי הכבל הינו בגובה של כ- 6 מטרים.

9.
בסיכומי התובעת נטען כי מדידת הכבל (לאחר התאונה) מצביעה על כך שגובהו כ- 6 מטרים. הנתבע 1 אישר וחתם כי פגע בכבל המתח על ידי המנוף. לא ניתן לבצע מדידה של הכבל בכל רגע נתון ולכן הנטל עובר על הנתבעים להראות כי בעת הפגיעה גובה הכבל היה נמוך מהסטנדרט המותקן בכל רחבי הארץ. אין כל הגיון בגרסת הנתבע 1 בדבר נסיעת המשאית
ברוורס לחניה ללא פגיעה בכבל, ולאחר מכן נסיעה קדימה במסגרתה נפגע הכבל. לא מן הנמנע כי בפועל בוצעה עבודה של העמסה עם המנוף כשהמנוף פתוח וכי כך נגרמה הפגיעה לכבל. פעולותיו של הנתבע 1 לאחר התאונה, הכוללות ניתוק כבל החשמל מהמשאית בסיוע עובד נוסף והימנעות מצילום המשאית במנח בו פגעה בכבל, מלמדות על חוסר סבירות הגרסה ועל ניסיון להסתרת ראיות. התקנת כבל החשמל על פי חוק, הינה בגובה של 5.5 מטרים, ובעת התיקון בוצעה החלפה של פריט כנגד פריט באותו אופן ומיקום. הואיל ומדובר באזור תעשיה בו נעות ללא הרף משאיות בגובה של כ- 4.8 מ' , לא סביר שלא תתרחש פגיעה של המשאיות בכבל, ככל שהוא היה נמוך כנטען מהתקן. לא הועלתה במקרה דנן טענה כביכול סופה או נפילה של עץ גרמה לנפילת הכבל ולכן רק פגיעה ספציפית של המשאית בכבל יכולה להיות הגורם לקריעתו. הפרש הגבהים כפי שעולים מהתמונות שצורפו לכתב התביעה בהשוואה לאלו נשוא דו"ח החקירה מלמדים על הפרש גדול מאוד, שהיה על הנתבע 1 לשים לב אליו.

טענות הנתבעת
:
10.
ביום 13.11.15 עת ביקש הנתבע 1 להחנות את המשאית ברחוב בו ממוקם בית העסק של הנתבעת 2 (אליו נכנס מספר פעמים ביום), כשהמשאית אינה עמוסה, פגעה המשאית בכבל עילי, שהיה נמוך מהתקן ו/או מההוראות שבדין. עוד הודגש כי גובה המשאית היה נמוך מהגובה המותר על פי התקן ולפיכך האחריות לנזקים המוכחשים מוטלת על התובעת.

11.
הנתבעים הדגישו כי אין זה המקרה הראוי להחלת הכלל "הדבר מדבר בעד עצמו" וכי על התובעת לשאת במלוא נטל הבאת הראיות והשכנוע וממילא המשאית אינה דבר מסוכן. התובעת הפרה את הוראות החוק והתקינה, התרשלה בהתקנת העמודים ו/או הכבלים ו/או באי מתן התראה ו/או באי סילוק המפגע, שהינו כבל נמוך מהנדרש שלא אפשר מעבר בטוח לכלי הרכב.

12.
הנתבעים הכחישו את נזקי התובעת לרבות קיומו של קשר סיבתי לאירוע התאונה.

13.
לתמיכה בהגנת הנתבעים הוגש תצהיר מטעם הנתבע 1,
ולפיו במהלך חניית המשאית, במפרץ חניה המוכר לו היטב, שמע קצרים חשמליים, ולכן עצר את נסיעתו, יצא מהרכב והבחין כי חלק מהמנוף ומשענת כיסא המפעיל פגעו בכבל החשמל. הנתבע 1 השאיר את המשאית במקומה עד לקבלת סיוע וחילוצה באמצעות קרש אשר ניתק את הכבל מהמשאית. עוד הודגש כי לא ניתן היה להבחין כי הכבל נמוך מגובה המשאית התקנית, שגובהה היה לפי החוק. בחלוף כחצי שעה מקרות התאונה, הגיעו נציגי התובעת למקום התאונה.

14.
אקדים ואציין בתמצית כי במסגרת עדותו של הנתבע 1 בפני
בית המשפט, הוא שינה את גרסתו נשוא תצהירו, שכן במסגרת העדות ציין כי החנה את המשאית ברוורס ועבר תחת כבל החשמל, ללא כל הפרעה שהיא. לאחר מכן ירד מהמשאית, חצה את הכביש, כדי לקנות מזון בתחנת הדלק, ובחלוף זמן קצר, שב למשאית והחל בנסיעה קדימה. רק אז לטענתו אירעה הפגיעה של המשאית בכבל החשמל.

15.
בנוסף הוגש תצהיר מטעם מר דקל סער, חוקר מטעם הנתבעת 3 וכן דו"ח החקירה. מדו"ח החקירה עולה כי : "בדיקת גובה המשאית בנקודה הגבוהה ביותר כשהמנוף סגור (כפי שהיה בעת האירוע עפ"י הנהג) הוא 397 ס"מ. מאחר וגובה מוליך חשמלי חייב להיות מעל לחמישה מטרים הרי שברור שהכבל היה נמוך מהמותר".


מטעם הנתבעים הוגשו תמונות צבעוניות של המשאית שצורפו לדו"ח החקירה (מוצג נ/1).

16.

בסיכומיה הדגישה ב"כ הנתבעים כי הנטל על התובעת להוכיח את גובה כבל החשמל, וכי העד מטעמה לא ידע לומר מה היה גובהו של הכבל ערב האירוע, ביום האירוע ולאחר האירוע, וכי הבדיקות של הכבל מתבצעות רק אחת לחמש שנים. "הנכס" שהינו הכבל היה בשליטת התובעת ועליה האחריות לבדוק את גובהו וכשירותו. הנתבע 1 הינו עד ניטרלי ואין סיבה לסבור כי הוא פתח את המנוף כשלא נדרש להעמיס סחורה, ובפרט שבית עסקה של הנתבעת 2 נמצא באותו הרחוב.

17.
הצדדים הסכימו להסדר דיוני שקיבל תוקף של החלטה ולפיו ייחקר עד אחד מטעם כל צד וכי תצהירי הצדדים מתקבלים כראיה בתיק מבלי להודות בתוכנם. מטעם התובע, נחקר המהנדס מר רובנוביץ מיכאל, ומטעם הנתבעים נחקר הנתבע 1.

דיון והכרעה:
18.
לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, את עדויות העדים מטעמם וסיכומי ב"כ הצדדים, ולאחר שעיינתי בכלל המסמכים שהוגשו לתיק זה, אני רואה לנכון לקבל את התביעה, וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.

19.
אין חולק כי משאית הנתבעים פגעה בכבל החשמל של התובעת. האמור עולה מדו"ח אירוע הנזק של התובעת עצמה, ובמסגרתו הנתבע 1 אף הוא אישר את הפגיעה בכבל באמצעות המשאית. הנתבע 1 אישר את הפגיעה כאמור גם במסגרת תצהירו וגם בעדותו בפני
בית המשפט.


ההיגיון הסביר מלמד כי אילו כבל החשמל היה מותקן מעל לגובה המשאית, לא הייתה אמורה להתרחש התאונה נשוא התביעה, והכבל לא היה נפגע כלל.

משכך, המחלוקת מתמקדת בשאלה, האם הנתבע 1 פגע בכבל החשמל משום שהכבל לא היה מתוח דיו וגובהו היה נמוך מגובה המשאית, או שמא הכבל היה מותקן מעל לגובה המשאית, אך הנתבע 1 פגע בכבל באמצעות המנוף שמותקן על גבי המשאית, מאחר והיה פתוח ו/או פתוח בחלקו, דבר שגרם לכך שהגובה הכולל של המשאית והמנוף עלו על גובה הכבל.

20.
על פי
תקנות החשמל
(התקנת רשתות חשמל עיליות במתח עד 1000 וולט), תשנ"ה- 1995, הגובה המינימלי לקו העובר מעל דרך שרוחבה המוכר עולה על 30 מטר הוא 6 מטר, בדרך שרוחבה המוכר עד 30 מטר 5.5 מטר, בדרך שהיא עבירה לכלי רכב אך אינה דרך 5 מטר. במהלך הבאת הראיות לא התבהרה שאלת רוחבו המוכרז של הכביש בו ארעה התאונה, אך מאחר ומדובר בכביש עירוני, ניתן להניח, כי מדובר בכביש שרוחבו המוכר אינו עולה על 30 מטר ומשכך, הגובה המינימאלי המותר לכבל חשמל במקום הוא 5.5 מטרים.

יודגש בהקשר זה כי בדו"ח החקירה מטעם הנתבעים צוין כי גובה הכבל צריך להיות לכל הפחות מעל 5 מטר. כמו כן, ב"כ התובעת הדגיש בסיכומיו כי התקן דורש כי גובה הכבל יהיה 5.5 מטר.


זאת ועוד, לשיטתם של הנתבעים, גובה המשאית, כפי העולה מדו"ח החקירה הנ"ל, הינו
3.97 מטר.

21.
צא ולמד, בנתוני התיק שבפני
י, הרי שגרסת הנתבעים יכולה להתקבל, רק במידה וגובה כבל החשמל היה פחות מ- 3.97 מטר, קרי כ- 1.5 מטר פחות מהתקן הנדרש.
ודוק, ככל שהנתבע 1 צודק בגרסתו ולפיה מנוף המשאית היה סגור, ובמצב זה גובה המשאית אינו עולה על 3.97 מטר, אזי רק במידה והכבל היה בגובה זה או פחות ממנו, הייתה יכולה להתרחש הפגיעה של כבל החשמל.


האומנם??

22.
התרשמתי כי גרסת הנתבע 1 , שהינו למעשה עד הראיה היחיד אשר נכח בעת פגיעת המשאית בכבל החשמל, אינה אמינה, אינה עקבית, ויותר מכל חסרת הגיון פנימי וזאת מהטעמים שלהלן.

23.
חוסר העקביות בגרסתו של הנתבע 1 באשר לאופן קרות התאונה בא לידי ביטוי בכך שבתצהירו העיד הנתבע 1 כי התאונה אירעה בעת שהחנה את המשאית במפרץ החניה: "ביום 13.11.15 הגעתי לרחוב בו נמצא מקום מושבה של הנתבעת והתחלתי לחנות, במפרץ החניה במקום המותר לחנייה בו חניתי מספר פעמים בעבר כאשר ארגז המשאית ריק וכף המנוף מונחת בתוך הארגז. במהלך החניה שמעתי רעשים של קצרים חשמליים, עצרתי את נסיעתי ויצאתי מהרכב על מנת להבין פשר הרעשים וכאשר יצאתי מהרכב הבחנתי כי חלק מהמנוף ומשענת כיסא המפעיל פגעה בכבל".

24.
לעומת זאת, בעדותו בפני
בית המשפט, פירט הנתבע 1 גרסה שונה בתכלית. בהתאם לגרסתו העדכנית, הנתבע 1 החנה את המשאית תוך כדי נסיעתה ברוורס במפרץ החניה. לאחר מכן ירד מן המשאית, חצה את הכביש, נכנס לאכול בתחנת הדלק שמעבר לכביש, חזר חזרה למשאית והחל לנסוע בה קדימה, ורק אז אירעה הפגיעה בכבל.

"ת.
אני זוכר שאני לקחתי אלומיניום מהמפעל, נסעתי לראשל"צ וחזרתי. חזרתי מדרום, הייתי רעב, נכנסתי לאכול וחניתי בחניה הזאת, שהתחלתי נסיעה הרגשתי משהו לא בסדר באוטו ושמעתי קצר.
ש.
זאת אומרת שנכנסת לחניה לא היה שום בעיה.
ת.
לא הייתה שום בעיה.
ש.
ירדת מהאוטו, מתרחק מהאוטו, הולך למפעל.
ת.
הלכתי לקנות משהו לאכול.
ש.
שאתה מתקרב לאוטו אתה לא רואה משהו מיוחד.
ת.
לא. שום דבר מיוחד.
ש.
נכון שהכבל מצד אחד של הכביש לצד השני של הכביש. חוצה את הכביש.
ת.
כן"
. (ר' פרוטוקול מיום 6.2.19, עמ' 5, שורות 22-30).



וכן:
"ת.
אני נכנסתי מהרמזור. יש מצד שמאל מפעל של אליאנס. יש להם מסלול של אוטובוסים. עברתי אותו ונסעתי ברברס לתוך המסלול של האוטובוסים. ירדתי מהמשאית, עברתי מקדימה למשאית וחציתי את הכביש לתוך תחנת דלק כדי לאכול שם. חזרתי מתחנת הדלק והתחלתי לנסוע ואז הרגשתי משהו לא בסדר וירדתי.
ש.
אז ירדת וראית שהכבל נקרע בתוך המשענת של הכיסא?
ת.
כן".

(ר' פרוטוקול מיום 6.2.19, עמ' 6, שורות 4-9).

25.
חוסר האמינות בגרסת הנתבע 1 באה לידי ביטוי הן בעצם השינוי האקוטי שחל בגרסאות הנתבע 1 והן בעצם העובדה כי גרסה זו לכשעצמה אינה עומדת במבחן הסבירות ואין בה כל הגיון פנימי.

26.
ודוק, הנתבע 1 טוען בעדותו כי תחילה נסע עם המשאית ברוורס אל תוך מפרצון החניה מעליו עובר הכבל, וכי לא נתקל בשום בעיה עם הכבל בשלב זה. גם כשירד מהרכב, לא שם לב כי הכבל אינו מתוח ו/או מצוי בגובה נמוך מבדרך כלל (לכאורה כ- 1.5 מטר פחות מהגובה התקני). ואולם, רק כשחזר לרכב ונסע בנסיעה קדימה, "ממש בהתחלת נסיעה" כדבריו, אירעה הפגיעה בכבל.

27.
ברי כי אין כל היתכנות ממשית לגרסה זו. ככל שהמשאית הצליחה לעבור בנסיעה ברוורס מתחת לכבל החשמל ללא כל הפרעה לכבל או פגיעה בו, ברי כי לא הייתה כל מניעה כי תוכל לעבור בנסיעה קדימה מתחת לאותו כבל, וזאת שוב מבלי לפגוע בו.

28.
הנתבע 1 נדרש להבהיר חוסר הסבירות בגרסתו האמורה, ואולם ההסבר שניתן על ידו לא היה מספק כלל ועיקר. הנתבע 1 טען בתחילה כי ברור לו חוסר ההיגיון האמור אבל הוא טוען שלא הייתה לו סיבה לפתוח שם מנוף, ולאחר מכן הוסיף והעלה טענה שלא בא זכרה קודם לכן באף אחת מגרסאותיו ולפיה, כנראה כשעצר את המשאית הכבל נתקע וכאשר התחיל לנסוע קדימה זה נקרע. והכל "ממש בתחילת נסיעה. ממש ממש". (ר' פרוטוקול מיום 6.2.19, עמ' 7, שורות 25-28).

29.
לחוסר ההיגיון והסבירות שבגרסת הנתבע 1, יש להוסיף את העובדה כי הנתבע 1 טען כי הוא מכיר היטב את המקום בו אירעה התאונה וכי הוא נוסע בו מידי יום ואף באותו היום נסע בו.

לטענתו מעולם לא הייתה בעיה לעבור עם המשאית ולא נתקל בעבר בכבל החשמל.


חרף זאת, בעת ירידתו מהמשאית, לאחר שנסע ברוורס
עם המשאית (תחת הכבל) על מנת להחנותה, וכן בעת חזרתו למשאית, הוא לא הבחין בכך שחל לכאורה שינוי מהותי בגובה הכבל.

30.
למותר לציין כי אף לדברי הנתבע 1, מדובר בכביש המצוי כאמור באזור תעשייתי, בו מצוי בית העסק של הנתבעת 2 וכן של מפעל אליאנס. מטבע הדברים, עוברים בכביש זה כלי רכב לרבות משאיות וכן אוטובוסים, שיתכן שגובהם אף מעל גובהה של משאית הנתבעים.

ככל שהכבל היה לפתע נמוך באופן משמעותי כפי הנטען על ידי הנתבעים, קרי לפחות בגובה המשאית, 3.97 מטר, הרי שהיה ניתן להבחין בנקל בהתרופפות של כבל החשמל והפיכתו לקעור באופן הבולט לעין.


טענת הנתבע 1 כביכול לא הבחין בשינוי שחל בגובה הכבל, אינה סבירה בנסיבות האמורות.

31.
לא זו אף זו, התנהלות הנתבע 1 מיד לאחר אירוע התאונה, מלמדת יותר מכל על חוסר הסבירות שבגרסתו.
בעת קריעת כבל חשמל ע"י משאית, כשלא ברור אם ה"כבל חי" ועדיין מספק חשמל אם לאו, ברי כי האדם הסביר היה יוצא במהירות מהמשאית, מתקשר לחברת החשמל ואף מתרחק מהמשאית מפאת סכנת ההתחשמלות הכרוכה במגע עם הכבל.

ואולם, תחת ההתנהלות האמורה, הנתבע 1 העדיף ליצור קשר עם מנהל הנתבעת 2 ולדווח לו על הפגיעה בכבל החשמל. זה האחרון, שלח אליו עובד של הנתבעת 2 , אשר הדריך אותו "לחזור טיפה ברברס והוציא את הכבל עם קרש"... ש. הוא לקח קרש, הרים את הכבל מעל המנוף ואתה נסעת קדימה? ת. כן... ש. אתה עשית את זה כי בעל הבית שלך אמר אני שולח בן אדם ואתם תעשו ככה? ת. כן".

וכן: ש. אז בוא נבין את ההגיון. במקום שהוא ירים את הקרש ואתה תיסע טיפה רברס עם הקבינה שהיא מטר וחצי, אתה הרמת את הקרש והעברת את המשאית קדימה? ת. אבל הייתה בעיה בנקודה הקדמית ואחרי שהזזנו את הכבל לא הייתה בעיה להזיז את המשאית קדימה".
(ר' פרוטוקול מיום 6.2.19, עמ' 6, שורות 25-33, עמ' 7, שורות 6-9, 13-16).

32.
צא ולמד, לא רק שהתנהלות הנתבע 1 לא הייתה הגיונית מבחינת כל סטנדרט התנהגות של כל אדם סביר אשר פוגע בכבל חשמל וחשוף לסכנת התחשמלות, אלא שגם גרסתו באשר לאופן ניתוק הכבל מהמשאית, לכאורה באמצעות קרש עץ, לא הייתה עקבית שכן בתחילה טען כי נסע לאחור כדי לנתק את הכבל ואחר כך שינה לנסיעה קדימה ואף סיפק הסבר לכאורה לנסיעה קדימה.

33.
הנמקתו של הנתבע 1 להתנהלותו הבלתי סבירה ומסכנת החיים כאמור הינה כי "זזתי רק בגלל שיום שיש זה יום קצר" (ר' עמ' 8, שורה 12 לפרוטוקול הנ"ל). ברי כי אין בהסבר זה כל הגיון, שכן ממילא בפועל הוא המתין במקום התאונה עד להגעת עובדי התובעת ואף חתם על דו"ח אירוע הנזק.

34.
הנסיבות האמורות, מעלות חשש כבד, שמא התנהלות הנתבע 1, נועדה להסתיר את הנסיבות האמיתיות בהן אירעה הפגיעה בכבל החשמל, וכי בשם המוטיבציה לעשות כן לא בחל הנתבע 1 לסכן את עצמו בשליחות הנתבעת 2.

35.
לכך יש להוסיף העובדה כי הנתבע 1 נמנע מלצלם את המשאית טרם פעולותיו לניתוק כבל המשאית ממנה. ככל שסבר הנתבע 1, כי לא נפל כל דופי בהתנהלותו וכי הגורם לתאונה הינו גובה הכבל בלבד, ברי כי היה טורח לצלם כאמור את מנח הפגיעה של הכבל במשאית.

36.
מכלל האמור, ניתן לקבוע כממצא עובדתי כי גובה הכבל בעת שהנתבע 1 החנה את רכבו ברוורס, לא היה פחות מגובה המשאית, קרי 3.97 מטר, אלא מעבר לכך. דקות ספורות לאחר מכן, בעת שהנתבע 1 חוזר למשאית ונוסע קדימה אירעה הפגיעה בכבל.

37.
משכך, הגם שלא הובאה על ידי התובעת אינדיקציה ו/או ראיה ברורה לגבי גובה הכבל בשבריר השנייה טרם קרות התאונה, בוודאי שניתן ללמוד מעדותו של הנתבע 1 כי גובה הכבל דקות ספורות לפי קרות התאונה, לא היה בגובה שיש בו כדי לגרום למגע כלשהו עם המשאית.

38.
זאת ועוד, מהעובדה כי המשאית הצליחה לנסוע באותו היום מבלי לפגוע בכבל מספר פעמים (גם בשעות הבוקר וגם בעת חניית המשאית ברוורס), מלמדת כי לא מדובר "בהתקנה לקויה" של כבל החשמל, ולפחות לא ביחס למשאית הנתבעים שכאמור עברה במקום עוד קודם ליום התאונה עשרות פעמים ללא שום בעיה שהיא (מבלי להיכנס בשלב זה לגובה המדויק בו הותקן הכבל).

39.
המסקנה הנגזרת היא שגם לא הייתה הזנחה בתחזוקת הכבל, שכן לא מדובר בכבל שהותקן נמוך מאוד ושבמשך זמן רב איש לא בדק ותיקן את העניין, שהרי דקות ספורות לפני התאונה, עברה במקום משאית הנתבעים ללא בעיה.
בנסיבות ספציפיות אלה, אין כל משמעות לבדיקות שגרתיות המבוצעות על ידי התובעת לשם בדיקת תקינות הכבל וגובהו, שכן לא ניתן לצפות מהתובעת לבצע את הבדיקה האמורה, בכל דקה ודקה של שעות היום.

40.
איש מהצדדים לא הביא שום ראיה לפיה משהו חריג קרה ביום התאונה או ביומיים שלושה שקדמו לה ואשר גרם לכבל לרדת בגובהו. מאידך, הדעת נותנת כי הכבל שנפגע בתאונה הוצב ונמתח באופן דומה לשאר הכבלים הרבים שחוצים את הרחוב מצד לצד, ובפרט שלא צוין על פגיעות אחרות בכבל.

41.
אילו הפגיעה הייתה נגרמת בעת שהמשאית הגיעה לראשונה באותו היום למקום התאונה, יתכן וניתן היה לחשוב כי היו גורמים שונים שגרמו לשינוי בגובה הכבל, שאינם קשורים כלל לנתבע 1, כגון: נפילת עץ, פגעי מזג האוויר וכיוצ"ב. ברם, במצב דברים בו ישנה אינדיקציה ברורה כי דקות ספורות לפי אירוע התאונה, גובה הכבל, הינו לכל הפחות מעל לגובה המשאית הנידונה, ברי כי לשם קרות התאונה, נדרש אירוע פתאומי אשר יביא לשינוי בגובה המשאית.
(בשל הנסיבות האמורות, יש לאבחן את המקרה דנן מפסק הדין אליו הפנתה ב"כ הנתבעים בסיכומיה, תא"מ 43597-11-15 (שלום חדרה) בזק נ' עלי, והוא אינו יכול לסייע לנתבעים דכאן).

42.
עסקינן כידוע בתביעה אזרחית, בה נדרשת רמת הוכחה בשיעור של 51%. משכך, די בכך שגרסה אחת תהיה מסתברת יותר באחוז אחד בלבד מרעותה, כדי להעדיפה על פני הגרסה האחרת.

43.
אף אם לא אקבל את טענת התובעת כי יש להחיל במקרה דנן את הכלל "הדבר מדבר בעד עצמו", האמור בסעיף 41 לפקודת הנזיקין, ואפעל על פי כלל היסוד ולפיו נטל השכנוע מוטל על המוציא מחברו, קרי על התובעת, הרי שבמקרה דנן, לאחר שמיעת גרסת עד התובעת למול גרסת הנתבע 1, ובחינת כלל הראיות שהובאו בפני
י, אני סבורה כי יש מקום לדחות את גרסת הנתבעים, ולהעדיף את גרסת התובעת, ולקבוע כי התובעת הרימה את נטל הראיה והשכנוע המוטל עליה.

44.
אודות הכשלים שנפלו בגרסת הנתבע 1 פורט בהרחבה לעיל. זאת, להבדיל מעדות עד התובעת שנמצאה כסבירה ומהימנה.

בהתאם לגרסת התובעת, כאמור בעדות המהנדס מטעמה, כבל החשמל לא היה נמוך מהתקן הנדרש שכן על אף שעוברות משאיות רבות במקום הן לא פגעו בכבל. כמו כן,
ככל שמדווח על מפגע כלשהו, הוא מתוקן על ידי התובעת, ואולם במקרה זה לא התקבל דיווח. הכבל הוחזר לאותו עמוד שבו בוצעה ההתקנה מלכתחילה, בבחינת "החלפת פריט בפריט" ולא נדרשה עבודת רשת שיש בה כדי לשנות את אופן ההתקנה של הכבל. לאור כלל האמור מסיק עד התובעת כי יתכן כי הנתבע 1 נסע עם מנוף פתוח ולכן אירעה התאונה. (ר' פרוטוקול מיום 6.2.19, עמ' 2).

45.
גרסת עד התובעת לא רק סבירה ומהימנה אלא גם תואמת את ניסיון החיים.
ניסיון החיים מלמד כי בלתי סביר שיחול שינוי בגובה הכבל בטווח הזמנים הקצר (דקות ספורות עד כשעה קלה ממועד חניית המשאית ועד למועד שובו של הנתבע 1 למשאית ולנסיעתו קדימה), וכי האירוע הפתאומי של הפגיעה בכבל על ידי המשאית, נגרם כפי הנראה בשל התנהלות הנתבעים ולא בשל התנהלות התובעת.

46.
הדברים מקבלים משנה תוקף מעת שאופן פגיעת המשאית בכבל החשמל הוסתר ו/או טושטש כאמור מיד לאחר התאונה, ומובילים למסקנה ההגיונית המצטברת ולפיה בעת הנסיעה קדימה הורם מנוף המשאית כך שהגובה הכולל של המשאית היה גבוה מהגובה הנטען על ידה.

לחילופין, מתגבשת המסקנה ולפיה אירוע התאונה לא אירע כפי הנטען על ידי הנתבעים אלא בנסיבות אחרות, הידועות להם, ואשר הם נמנעים מהצגתן המלאה בפני
בית המשפט, משיקולים השמורים עימם.

47.
כך או כך, במאזן המינימלי הנדרש אני קובעת כי לא הוכח שכבל חשמל היה כה נמוך עד שהגיע לגובה של כ-3.97 מ' מעל פני הכביש, שהוא הגובה המרבי של המשאית. כמו כן, אם אכן כבל החשמל היה בגובה כה נמוך וכה בולט אל מול עשרות הכבלים האחרים שנמתחו גבוה (הרבה) יותר, חובה הייתה על הנתבע 1 להבחין בו עוד הרבה לפני הפגיעה, חובה שלא קוימה ואשר מטילה אחריות לכשעצמה.

48.
כפי שפורט לעיל, גובה כבל החשמל בהתאם לדרישות התקן , כפי שאף מודה בו התובעת, לא יפחת מגובה של 5.5 מטר.
במקרה דנן, אם אצא מנקודת הנחה שהמשאית נסעה עם מנוף פתוח בחלקו, כפי הנדרש לצורך ביצוע עבודה סבירה של פריקה והעמסה על המשאית (כ- 2-3 מטרים לפי עדות הנתבע 1), ופגעה בכבל, הרי שגובהה המצטבר הינו כ- 7 מטר, וגובה זה הינו בכל מקרה הרבה מעל לגובה התקני של כבל החשמל. (ר' פרוטוקול מיום 6.2.19, עמ' 5, שורות 14-15).
מכאן שגם כבל המותקן באופן תקני לא היה מונע את התאונה, ולפיכך , אין מקום בכל מקרה לייחס לתובעת אשם תורם כלשהו.

49.
מכלל הנימוקים האמורים, אני קובעת כי האחריות לתאונה מוטלת על הנתבע 1 אשר נהג במשאית בעת עבודתו בשליחותה של הנתבעת 2. הנתבע 1 התרשל בעת נסיעתו בכביש כשרכבו אינו מותאם לתוואי השטח וגרם לפגיעה בכבל החשמל. לאור האמור, ובהתאם לסעיף 13 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], ובפרט לאור הוכחת מעורבות ישירה של הנתבעת 2 לרבות באמצעות מנהלה ועובד נוסף מטעמה, בשחרור הכבל מהמשאית באופן המסתיר את נסיבותיה המדויקות של התאונה, יש מקום להטיל אחריות לתאונה גם על הנתבעת 2. הנתבעת 3 כמבטחת המשאית, נושאת אף היא בהתאם באחריות לתאונה מכוח הפוליסה.

50.
אשר לנזקי התובעת, הרי שעל אף שהנתבעים הכחישו את הנזקים בכתב ההגנה, הם זנחו עניין זה בחקירותיהם את עד התובעת וכן בסיכומיהם. לתמיכה בנזקי התובעת ניתן תצהיר מהנדס התובעת המפרט את העבודות שבוצעו כאמור בדו"ח העבודה וכן את עלויותיהן. דרישת התובעת הינה לתשלום הסכומים המאושרים על פי לוחות התעריפים של חברת החשמל, בסך של 15,221 ₪, תוך שהיא מדגישה כאמור כי התעריפים שנקבעו אינם מכסים את עלויות תיקון הנזקים בפועל. סכום זה בשערוך ליום הגשת התביעה מסתכם בסך של 15,614 ₪. משכך, אני מאשרת את הנזקים הנתבעים במלואם.

סיכום:
51.
אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 15,614 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל.

52.
כמו כן, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת מחצית אגרה ראשונה ושניה בסך כולל של 750 ₪, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 3,500 ₪ כולל מע"מ.

53.
הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לידי הנתבעים, שאם לא כן הם יישאו תוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.


המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום,
ב' אדר א' תשע"ט, 07 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.













תאמ בית משפט שלום 2422-08/18 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' עדנאן מחאג'נה, בני עלי סלאם 2000 בע"מ, סקוריטס סוכנות ביטוח לחיתום (2000) בע"מ (פורסם ב-ֽ 07/02/2019)











תיקים נוספים על חברת החשמל לישראל בע"מ
תיקים נוספים על עדנאן מחאג'נה
תיקים נוספים על בני עלי סלאם 2000 בע"מ
תיקים נוספים על סקוריטס סוכנות ביטוח לחיתום (2000) בע"מ




להסרת פסק דין זה לחץ כאן



הוספת מידע משפטי למאגר
שתפו אותנו במידע משפטי שנוכל להוסיף למאגר שלנו. פסקי דין, כתבי תביעה ו/או הגנה, החלטות וכו' יוספו למערכת ויוצגו באתרנו ובגוגל.


הוסף מידע משפט