עזבון המנוחה מרים חנה אמיתי ז"ל, אליעזר אמיתי, רעות אמיתי ואח' - מוחמד עיד עבדאלקאדר עיסא, מחמד דחלאן, ראשיד אבו שאבאכ ואח'

 
עזבון המנוחה מרים חנה אמיתי ז"ל, אליעזר אמיתי, רעות אמיתי ואח' - מוחמד עיד עבדאלקאדר עיסא, מחמד דחלאן, ראשיד אבו שאבאכ ואח'
תיקים נוספים על עזבון המנוחה מרים חנה אמיתי ז"ל | תיקים נוספים על אליעזר אמיתי | תיקים נוספים על רעות אמיתי ואח' | תיקים נוספים על מוחמד עיד עבדאלקאדר עיסא | תיקים נוספים על מחמד דחלאן | תיקים נוספים על ראשיד אבו שאבאכ ואח' |

6062/04 א     29/07/2019




א 6062/04 עזבון המנוחה מרים חנה אמיתי ז"ל, אליעזר אמיתי, רעות אמיתי ואח' נ' מוחמד עיד עבדאלקאדר עיסא, מחמד דחלאן, ראשיד אבו שאבאכ ואח'








בית המשפט המחוזי בירושלים
בפני
סגן הנשיא, כב' השופט משה דרורי



29 יולי 2019
ת"א 6062-04
עזבון המנוחה מרים חנה
אמיתיז"ל ואח'

נ' מוחמד עיד עבדאלקאדר עיסא
ואח'


התובעים
1
.
עזבון המנוחה מרים חנה אמיתי ז"ל

2
.
אליעזר אמיתי

3
.
רעות אמיתי

4
.
הילה אמיתי

5
.
יאיר אמיתי

6
.
יראת אמיתי

על ידי ב"כ עו"ד רפאל גלס ועו"ד שושנה גלס


נגד

הנתבעים
1
.
מוחמד עיד עבדאלקאדר עיסא
2
.
מחמד דחלאן
3
.
ראשיד אבו שאבאכ
4
.
יאסר ערפאת
5
.
הרשות הפלסטינית

על ידי ב"כ עו"ד יוסף ארנון ועו"ד אביטל שרון
, ממשרד עורכי דין כרמלי - ארנון




פסק דין



בפני
י תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעים כתוצאה מפיגוע, שארע ביום 20.11.2000, בו נרצחה אם המשפחה, גב' מרים חנה אמיתי ז"ל (להלן: "המנוחה"), בעת שנסעה באוטובוס מכפר דרום לנווה דקלים.
רקע עובדתי
1.
ביום 20.11.2000, בשעה 07:30 או בסמוך לכך, נסע אוטובוס אזרחי ממוגן השייך למועצה האזורית חוף עזה, מכפר דרום לכיוון נווה דקלים. בין נוסעי האוטובוס הייתה גם המנוחה, מורה במקצועה, שהייתה בדרכה ללמד באולפנה בנווה דקלים, כמידי בוקר. במרחק של כ-700 מטרים מכפר דרום, על כביש מס' 4, הופעל מטען צד על ידי חוליית מחבלים. האוטובוס נפגע, ואחד עשרה מנוסעיו נפצעו חלקם קשה, ושניים מהם נפצעו פצעי מוות. המנוחה נפצעה קשה מאוד, ולאחר מכן קבע רופא את מותה (להלן: "הפיגוע").
2.
המטען הופעל על ידי חוליית מחבלים, ממרחק 80 מטרים מהאוטובוס. לאחר הפיגוע, ברחו חברי חוליית המחבלים, לשטחי הרשות הפלסטינית ברצועת עזה.
3.
התובעים, בן זוגה וארבעת ילדיה של המנוחה, הוכרו כזכאים לתגמולים לפי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש"ל-1970.
תמצית כתב התביעה
4.


התובעים הגישו תביעה זו כנגד הרשות הפלסטינית (הנתבעת 5) וארבעה אחרים.
5.
על פי הנטען בכתב התביעה, נתבע 1 הוא זה שביצע את הפיגוע בפועל, ואילו הנתבעים 2, 3 ו-4 היו בעלי תפקידים בכירים ברשות הפלסטינית בעת הרלוונטית, כדלקמן: הנתבע 2 – ראש המודיעין המסכל ברשות הפלסטינית; הנתבע 3 – סגנו של הנתבע 2; הנתבע 4 – ראש הרשות הפלסטינית.
6.
כנגד הנתבע 1 נטען, כי שיוכו הארגוני הוא פת"ח תנזים, והוא היה האחראי על הסיורים של המשטרה הפלסטינית במרחב חאן יונס – צפון גוש קטיף. כן נטען, כי הוא נלכד בידי כוחות צה"ל והודה במהלך חקירתו, כי הוא זה שיזם וסיפק את אמצעי הלחימה לפיגוע, ומכאן אחריותו הישירה לפיגוע.
7.
כנגד הנתבעים 1, 2 ו-3 נטען, כי הפיגוע נעשה על פי הוראתם המפורשת או המשתמעת ותחת פיקודם והדרכתם, ועל כן, הם אחראים לו.
8.
כנגד הנתבע 4 נטען, כי הוא לא נתן הנחיה חד משמעית מלשכתו להפסיק את האש ואת פעילות הטרור נגד צה"ל והאוכלוסיה האזרחית, וזאת בתקופת הפיגוע, בה אירוע רדף אירוע. לטענת התובעים, הפיגוע שבוצע ובגינו קופחו חיי המנוחה היה על פי הוראת הנתבע 4, ועל כן הוא האחראי באחריות ישירה ושילוחית לפיגוע ולתוצאותיו.
9.
ביחס לאחריותה של הרשות הפלסטינית נטען, כי אחריותה נובעת, בין היתר, בשל העובדה שהמטען הופעל מתוך שטחה, והיא לא עשתה כל שביכולתה כדי למנוע את הפיגוע.
10.
כן נטען, כי הרשות הפלסטינית עודדה בקרב אנשי הביטחון שלה פעולות אלימות כנגד חיילים ואזרחים ישראלים, ומנהיגיה עודדו את המשך האלימות והחרפתה, באמצעות הסתה קיצונית ובלתי פוסקת נגד מדינת ישראל, חייליה ואזרחיה.
11.
האחריות של הנתבעים במעשיהם ובמחדליהם לנזקים הכבדים שנגרמו לתובעים, נובעים – כמתואר בכתב התביעה – מכמה עילות משפטיות: הנתבעים היו בעליהם של דבר מסוכן (מטען חבלה), הפרו חובה חקוקה ונהגו כלפי התובעים ברשלנות, בעת שהפרו את חובת הזהירות המוטלת עליהם למנוע מפיגוע הדמים להתרחש על ידם ו/או על ידי מי מטעמם או על ידי אנשים הנמצאים תחת פיקודם.
12.
התובעים מוסיפים וטוענים, כי על הנתבעים לפצותם בגין נזקיהם העומדים על סך של כ- 35,500,000 ₪, על פי הפירוט הבא: כאב וסבל ע"ס 2 מיליון ₪ (עבור כל אחד מן התובעים); פיצויים עונשיים ע"ס 3 מיליון ₪ (עבור כל אחד מן התובעים); נסיעות וטיפולים פסיכיאטריים ע"ס 600,000 ₪; הוצאות קבורה ע"ס 50,000 ₪; השנים האבודות של המנוחה על סך 846,465 ₪; הפסדי השתכרותו של התובע מס' 2 ע"ס כ-4 מיליון ₪; עזרת הזולת ע"ס 166,721 ₪.
תמצית כתב ההגנה
13.
בכתב ההגנה, שהוגש על ידי משרד עו"ד כרמלי-ארנון, בשם הנתבעים 2, 3 ו-5, נטען, כי יש לדחות את התביעה על הסף מחוסר סמכות, שכן הרשות הפלסטינית מהווה ריבון עצמאי ויש לה זכות לחסינות בינלאומית מפני שיפוט של מדינה זרה.
14.
עוד נטען בכתב ההגנה, כי בית המשפט אינו הפורום הנאות לבירור התביעה.
15.
לעניין ברירת הדין נטען בכתב ההגנה, כי יש לפסוק בתביעה דנן על פי הדין החל בשטחי הרשות הפלסטינית, וזאת, בהתאם לכלל ברירת הדין בנזיקין, אשר מפנה לדין מקום ביצוע העוולה.
16.
טענה נוספת של הנתבעים היא, שמאחר שזכותם של התובעים לפיצויים מתמצת בחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, אין להם עילת תביעה בנזיקין, גם על פי הדין הישראלי.
17.
לגופו של עניין - הכחישו הנתבעים בהכחשה גורפת את שאר סעיפי התביעה, והכחישו את נזקיהם.
18.
לטענת הנתבעים, אין קשר סיבתי בין האירוע מושא כתב התביעה לבין הנזקים הנטענים של התובעים.
19.
לבסוף, התבקשה דחיית התביעה וחיוב התובעים בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.
20.
הנתבעים טוענים, כי הפיגוע התרחש ברצועת עזה, והתובעים לא הוכיחו את היסודות העובדתיים של תביעתם, היינו: כי הנתבעים שלטו בנעשה שם באותה תקופה; ידעו על התוכנית להוציא לפועל את הפיגוע; יכלו למנוע זאת, ובחרו שלא לעשות זאת.
21.
לשיטת הנתבעים, עד ליום זה לא ידוע מי ביצע את הפיגוע, לא הוגש כתב אישום בעניין ואיש לא הורשע בדין. נטען, כי התובעים ביססו את טענותיהם על הודעת משטרה של הנתבע 1, שלגביה אמר התובע הצבאי לפרוטוקול שהדברים שנמסרו בה נתבררו לאחר מכן כלא נכונים, ומשכך, כתב האישום המקורי נגד הנתבע 1 לא כלל את הפיגוע דנן והוא לא הורשע במעורבות בו. על כן, טוענים הנתבעים, תביעת התובעים אינה מבוססת על ראיות הקושרות את הנתבעים לפיגוע, ודינה להידחות.
22.
לעניין הנזק - טוענים הנתבעים, כי חישוב הנזק אשר נערך על ידי התובעים הינו מופרז ולא מידתי והוא נערך בצורה שגויה ובהתבסס על נתונים שגויים. עוד נטען, כי התובעים קיבלו תגמולים מן המוסד לביטוח לאומי, ענף נפגעי איבה, בסך של למעלה מ- 2,500,000 ₪ ואשר הינו גבוה יותר בצורה משמעותית מן הסכום שעתיד להיפסק בתובענה דנן, ככל שיימצא שהנתבעים אכן אחראים לפיגוע שבנדון.
23.


זאת ועוד, אין כל מקום במסגרת התובענה דנן להידרש לטענות התובעים בדבר רכיבי נזק פרטיים של התובעים 6-2, שאינם תולדה של הפגיעה במנוחה וזאת משלא עמדו באמות המידה הקבועה ברע"א 444/87 אלסוחה נ' עזבון המנוח דוד דהאן ז"ל (30.7.90), (להלן: "אלסוחה").
24.
בנוסף, התובעים לא ביקשו פיצוי ברכיב הנזק של קיצור תוחלת חיי המנוחה וכן החישוב בגין הפיצויים העונשיים נערך באופן שגוי ובניגוד לפסיקה.
25.


הנתבעים הוסיפו וטענו, כי התובעים לא צרפו במועד את תעודת הפטירה של המנוחה ומכאן שלא הוכח שהם אכן יורשיה, על כל המשתמע מכך.
דיון
סוגיית האחריות
26.
לפני שאעבור על פרטי הטענות הספציפיות בתיק זה, אומר דבר כללי.
27.
אך אתמול, ניתנה על ידי החלטה, בת.א. 7054/05 צרפתי נ' הרשות הפלשתינאית (28.7.2019), שבה נכתב כדלקמן בפסקאות 26-17:

"17. ביום ה תמוז תשע"ט (8.7.19) ניתן על ידי

פסק דין
, מפורט ביותר, שבו עסקתי בשאלת החבות של אש"ף, הרש"פ, ערפאת ונתבעים רבים נוספים, ביחס לפיגועים שבוצעו לאורך השנים האחרונות (ת.א. 2538/00 אירנה ליטבק נורז'יץ נ' הרשות הפלשתינאית; להלן – "פרשת נורז'יץ"). פסק הדין האמור דן בנושאים עקרוניים של אחריות הנתבעים הנ"ל בנזיקין, ולאחר מכן, נערך דיון פרטני ביחס ל-17 תיקים, המספרים על פיגועים שונים שהיו ביהודה ושומרון, ברצועת עזה, וישראל, בתוך "הקו הירוק".
18. אליבא דאמת, תיק זה, היה יכול להיות אחד מתוך 17 התיקים הנ"ל, או התיק ה-18. אך תיק זה נדון על ידי כאשר התובעים מיוצגים על ידי עורך דין אחר, מאשר אותם עורכי הדין שייצגו את התובעים ב-17 התיקים הללו.
19. על כל פנים, הקביעות הנורמטיביות המשפטיות, כפי שבאו לידי ביטוי בפסק הדין שנתתי בפרשת נורז'יץ הנ"ל, כוחם יפה גם לתיק זה.
20. לא זו אף זו, הנתבעים בתיק זה, מיוצגות על ידי אותו משרד עורך דין כרמלי-ארנון, אשר ייצג את הנתבעים ב-17 התיקים הנ"ל.
21. יתרה מזו, המומחה מטעם הנתבעים, שנתן חוות דעת והעיד בתיק זה, פרופ' מנחם קליין, היה גם אחד מעדי המפתח של הנתבעים בפרשת נורז'יץ וב-17 התיקים הנ"ל.
22. לכאורה, ניתן לשאול: שם נשמעו עדים אחרים ופה נשמעו עדים אחרים. אולם, מבחינה נורמטיבית משפטית, ומאחר שניתנה הזדמנות נאותה לנתבעים בתיק זה, שהן חלק מהנתבעים בפרשת נורז'יץ וב-17 התיקים הנ"ל, על כן, גם על פי כללי מעשה בית דין, וכללי המניעות המשפטית, כל עוד לא ישונו הקביעות הנורמטיביות שניתנו על ידי בפרשת נורז'יץ הנ"ל, הן מחייבות גם את הנתבעים בתיק זה.
23. לאור האמור לעיל, ניתן לקצר – באופן משמעותי – את האמור בהחלטה זו. כאשר יש נושא המחייב הכרעה, אתייחס, תחילה, לאמור נורז'יץ, ורק אם אין תשובה שם, ייערך דיון נפרד באותה טענה.
24. אפתח, איפוא, בטענות המקדמיות שהעלו ב"כ הנתבעים. טענות אלה הועלו, ובנושאים מסויימים אפילו ניתן לומר כי בוצעו פעולות "גזור הדבק", מאותם סיכומים מפורטים שהיו בפני
י בפרשת נורז'יץ, והסיכומים שהוגשו על ידי הנתבעים בתיק זה.
25. לאור זאת, ולאחר הניתוח המפורט שערכתי בתיק נורז'יץ, אני דוחה את הטענות המקדמיות של הנתבעים, בכל הנושאים הבאים: חסינות – לאור קביעתי בפרשת נורז'יץ
כי הרש"פ אינה מדינה ואינה זכאית לחסינות; אי שפיטות – טענה זו נדחתה אף היא בפרשת נורז'יץ; הוא הדין לעניין דוקטרינת הפורום הנאות ותחולת הדין על פי המשפט הבינלאומי הפרטי (ראה: פרק לג, שם).
26. גם לעניין האחריות על פי דיני הרשלנות, והכלל "הדבר מדבר בעד עצמו", וכן אחריות מכוח סעיפים 12-14 לפקודת הנזיקין, אין צורך לחזור על הדיון שכן הוא מופיע במפורט בפרק מא בפרשת נורז'יץ הנ"ל
".
דברים אלה יפים גם לתיק דנן.
28.
אינדיקציות נוספות לאחריות בתיק זה עולות, בין השאר, מעדותו של סגן הרמטכ"ל האלוף יאיר נווה (להלן: "האלוף נווה") – אשר היה מפקד אוגדת עזה ביום הפיגוע. הוא הגיש תצהיר והעיד אודות הפיגוע ומבצעיו, הן על סמך ידיעתו האישית, כמפקד האוגדה, והן על סמך תחקיר שערך השב"כ, כפי שנמסר לו בישיבת עדכון של מפקדת האוגדה שעמד בראשותה.
29.
על פי עדותו של האלוף נווה – "מהתחקיר עולה, כי פיגוע זה בוצע ביוזמת הרשות הפלסטינית באמצעות מוחמד עיד עאבד-אלקאדר הידוע גם בכינוי אבו-אל עאסל. המפגע נלכד ע"י כוחות צה"ל והודה במהלך חקירתו כי הוא ביצע את הוראות הממונים עליו מהרשות הפלסטינית והוא יזם את הפיגוע, סיפק את אמצעי הלוחמה לביצוע הפיגוע, כפי שיפורט להלן" (סעיף 4 לתצהירו של האלוף נווה).
30.
האלוף נווה הפנה לדברים שאמר השר לעניינים ארגוניים של הרשות הפלסטינית, חסן עצפור, במסגרת ראיון מיום 20.12.2000 לרדיו מונטה קרלו: "הכנופיה הצבאית השלטת בישראל לא נתנה את מרחב הפעולה הדרוש לתהליך השלום ותגובתינו היא התנגדות בכל הצורות, כולל פעולות שחיילי הכיבוש ומתנחלים ראויים להם". בהתייחסו לפיגועים אמר עצפור: "אני סבור כי זוהי תגובה טבעית של העם הפלסטיני על מלחמת התוקפנות והפשע... אני סבור כי טבעי שתהיה תגובה כזאת נגד חיילי הכיבוש ונגד המתנחלים". הנה כי כן, עצפור מאשרר את הלגיטימציה שנתנה הרשות הפלסטינית להרג יהודים, ובין השאר, גם לפיגוע בכפר דרום.
31.
בהמשך מציין האלוף נווה – "אין לי ספק שהרש"פ עמדה מאחורי הרצח הנתעב בכפר דרום. הפיגוע בוצע ע"י בחור שהועסק ע"י הרש"פ באחד ממנגנוני הביטחון הפלשתינאים לאחר איסוף מדוקדק לגבי יעד הפיגוע. נקודת ההפעלה של המטען היתה מתוך שטח אחריות הפלשתינאית ו"שר" מטעם הרש"פ מצדיק את עצם הפיגוע ומציין כי המועצה לביטחון פלשתיני לא דרשה להפסיק את פעולות הטרור" (סעיפים 15-14 לתצהיר האלוף נווה).
32.
בעדותו אמר האלוף נווה, כי נכח באופן שגרתי בימים ובלילות בגזרת הפיגוע בכפר דרום (בתוקף תפקידו כמפקד אוגדת עזה), וכי היה ברור מההתחלה שמי שמוביל את אירועי הדמים היא המשטרה הפלסטינית (פרוטוקול מיום 17.11.14, עמ' 8-5).
33.
ביחס לאופן ביצוע הפיגוע, העיד האלוף נווה: "... מה שקרה פה, שהם לילה קודם הלכו וחפרו ושמו במרחק 10 מטר בערך, 10 או 12 מטר את המטען. מכוון כביש משכו כבל עד למרחק של 90-80 מטר, שזה מחוץ לשטח האחריות הישירה הישראלית, כפוף לאותם הסכמים שהיו אז בעזה. ושם היתה חוליה שפשוט הפעילה לפי קשר עין. המטען מכוון מולם והאוטובוס מגיע ואז פשוט מחברים שני חוטים ומופעל הפיצוץ..." (שם, עמ' 17). האלוף נווה אף שרטט את זירת הפיגוע (ת/1).
34.
ביחס לזהות מבצע הפיגוע העיד האלוף נווה, כי מתחקיר השב"כ ומדו"חות משטרה עולה, כי הנתבע 1, שהיה קצין המשטרה הפלסטינית, הוא האחראי לפיגוע (שם, עמ' 17, שו' 24-12; עמ' 22, שו' 14-10; עמ' 50, שו' 3-2, 24-15; עמ' 58, שו' 13-12).
35.
בהודעתו במשטרה, מיום 30.11.00 (ת/2), הודה הנתבע 1, כי הוא זה שהיה אחראי על ביצוע הפיגוע: "אני קצין ברשות הפלסטינית ואחראי אזור הסיורים המשותפים לפלסטינים ולישראלים באזור גוש קטיף משנת 1994, כאשר הגיעו השוטרים לרצועה ואני רוצה לספר לך כי הפיגוע בכפר דרום לעבר האוטובוס של כפר דרום, אני עזרתי לג'מאל אבו סמהדנה הבן 38 מרפיח, קצין במשטרה הפלסטינית לתנזים, ומסרתי לו מידע על תנועותיו של אוטובוס הילדים מכפר דרום שהופעל עליו מטען חבלה...".
36.
בהמשך הודעתו במשטרה, מציין הנתבע 1 פרטים אודות האוטובוס, צבעו והנוסעים עליו, וכיצד ידע את הפרטים מהסיורים בשטח שערך במסגרת תפקידו במשטרה הפלסטינית, ובאיזה אופן תדרך את מבצע הפיגוע, יום קודם לכן. הנתבע 1 ידע לספר פרטים לגבי השותפים בחוליה שביצעה את הפיגוע, כולל: שמות ותפקידו של כל אחד החוליה, ומה ניסיונו הצבאי.
37.
יצוין, כי בפעם השנייה שנחקר הנתבע 1 במשטרה, הכחיש את הודעתו הראשונה מכל וכל.
38.
השוטר שגבה את העדויות, רס"מ דוד כהן, העיד אודות ההודעה הראשונה ונסיבות גבייתה (פרוטוקול מיום 12.6.17, עמ' 272-230). על פי עדותו, הודעתו של הנתבע 1 נגבתה ממנו ללא שהופעל עליו לחץ, באופן חופשי ומרצונו הטוב (שם, עמ' 242, שו' 22-16; עמ' 247, שו' 27-26; עמ' 260, שו' 9-8; עמ' 270, שו' 25-24; עמ' 272, שו' 28; עמ' 273, שו' 6).
39.
יצוין, כי למרות הודעתו הראשונה של הנתבע 1 במשטרה, בסופו של דבר לא הוגש נגדו כתב אישום בגין הפיגוע בכפר דרום, אולם הוגשו נגדו מספר כתבי אישום בגין עבירות טרור אחרות (נספח 7 לסיכומי התובעים).
40.
לסיכום, מהראיות בתיק עולה, כי הפיגוע מיום 20.11.2000 בכפר דרום בוצע על ידי אנשים שהועסקו על ידי הרשות הפלסטינית, באחד ממנגנוני הביטחון הפלסטינים, לאחר איסוף מדוקדק של מידע מודיעיני, אשר הנתבע 1 ביצע אודות היעד.
41.
נקודת ההפעלה של המטען הייתה מתוך שטח הרשות הפלסטינית.
42.


שר מטעם הרשות הצדיק את הפיגוע, וציין כי המועצה לביטחון הפלסטיני לא דרשה להפסיק את ההתנגדות לכיבוש.
43.
בחוות דעתו, מיום 4.6.2017, של מר אביתר אלון (להלן: "אלון") הוא סקר את תמונת המצב הביטחוני, ערב הפיגוע בכפר דרום, ובמסגרת זו התייחס לארגון של הנתבע 2 – מוחמד דחלאן ברצועה, כארגון שאחריותו הישירה לסדרת פיגועים קטלניים שבוצעו במרחב רצועת עזה, מאז פרוץ האינתיפאדה, אינה מוטלת בספק. עוד ציין אלון, כי אחריות מנגנון הביטחון והעומדים בראשו – הנתבעים 2 ו-3 -
לפיגוע אוטובוס הילדים בכפר דרום עולה, בין היתר, ממאמרו של אהוד אולמרט מיום 2.6.2002 בו טען, כי: "ישראל איננה יכולה לעשות עסקים עם טרוריסטים, כי מחמד דחלאן
, ראש מנגנון הביטחון המסכל בעזה בזמן הפיגוע ומבכירי הרש"פ והפת"ח, וסגנו ראשיד אבו שבאכ, הינם החשודים העיקריים בפיגוע האוטובוס. דחלאן איפשר למחמד דף למצוא מקלט בטוח עבורו בהימלטו לעזה. דחלאן וסגנו רבו שבאכ, היו החשודים העיקריים בפיגוע הטרור שבוצע על הסעת תלמידי בית הספר בכפר דרום בנובמבר 2000". אלון הציג פרסומים נוספים בדבר אחריותם של הנתבע 2 ו-3 לפיגוע דנן. כמו כן, אלון העיד ארוכות על חוות דעתו (פרוטוקול מיום 30.1.17).
44.
איני נדרש בפרוטרוט לפרטי הראיות המבססות את אחריותם של הנתבעים – ורבות הן – מאחר שבכל מקרה, אותו פיגוע (אוטובוס הילדים בכפר דרום) הוא אחד מ-17 התיקים הפרטניים שדנתי בהם בפרשת נורזיץ, ושם קבעתי כדלקמן (פרק מד.5, בעמ' 1092-1093):

"3038.
אין לכחד כי טענתם של הנתבעים לפיה לא ידוע מי ביצע את הפיגוע, ולא הועמד לדין אדם כלשהו ואין ראיה ש

פסק דין
פלילי של בית משפט צבאי, כל אלה הן טענות בעלות משקל.

3039. אולם, כנגד העדר ראיות כאלה, יש בידי התובעים ראיות מסוג אחר אם כי במשקל ובמימון קצת שונים, אשר השתלבותם יחס הביאה אותי למסקנה כי יש להכיר באחריות הנתבעים לפיגוע האמור, על פי דיני הנזיקין.

3040. ראשית, יש לתת משקל למכתב שנשלח לאו"ם על ידי נציג ישראל, שהוא תעודה ציבורית, על פי סעיף 29 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971. אין להתעלם מכך שהנתבעים הסכימו שמסמך זה יישאר בתיק; לא ביקשו לחקור את שגריר ישראל באו"ם ולא את מזכיר הממשלה, לפיה הוא מסר הודעה שהרש"פ אחראי לפיגוע.

3041. שיקול חשוב שהביא אותי להכיר באחריות הוא מיקומו של הפיגוע. אין מחלוקת כי כפר דרום באותה עת הייתה מובלעת בתוך רצועת עזה, כאשר משני צידי הכביש כל השטח היה בשליטת הרש"פ כולל הכוחות שהיו בפיקודו של מוחמד דחלאן
(הנתבע 2 בתיק דנן – מ' ד'). הדברים גם מוסברים יפה בחוות דעתו של שקד. בנסיבות אלה, יש יותר מאשר "הכלל מדבר בעדו", התומך בעמדת התובעים. כאשר הורים וילדים נוסעים באוטובוס לבית הספר ב- 07:30 בבוקר בכביש צר בין שני שטחים בשליטת הרש"פ, והאוטובוס מתפוצץ ממטען שהונח באותו מקום, כאשר יומיים קודם קצין מהביטחון המסכל היה באותו אזור (כנראה, לצורך סיוע הכנה), זה המירב שיכולים התובעים להביא לפני בית המשפט, ואילו הנתבעים בחרו בתיק זה של להביא כל ראיה.

3042. אשר לחוות דעתו ולעדותו של רוני שקד – אומר בצורה ברורה, כי התרשמתי מן היסודיות והעמקות של העד. הוא בקיא בנושא הפלסטיני והקדיש לכך עשרות שנים הן כעיתונאי וכן בתחום האקדמי. דבריו שהוזכרו לעיל כי הפיגוע באוטובוס הילדים היה מהנושאים הנחקרים ביותר על ידו – אמינים עליי.

3043. כפי שהובא לעיל, ולאחר שעיינתי פעם נוספת בפרק ט.8 של חוות דעתו של ד"ר רוני שקד (עמ'376-381 לחוות דעתו), נחה דעתי כי אכן שילוב הנתונים בחוות הדעת, מהווה ראיה מספקת לכך שהרש"פ אחראית לפיגוע.

3044. אכן, ב"כ הנתבעים הצביע על שתי נקודות (שבעיניי אינן מרכזיות), שמהן עולה כי הרש"פ כן גינתה את הפיגוע, וד"ר שקד טעה בזהות של קצין פלוני שמסר תדרוך, אך אין בכוחן של אך שתי נקודות אלה לעמעם את התמונה המלאה המוצגת בפרק האמור.

3045. ראוי לציין, כי במסגרת דבריו של שקד, על הציר לכפר דרום מובאות שתי דוגמאות לצירי תנועה לקבר יוסף ולבית הכנסת ביריחו, שהם מקומות מתאימים לפיגוע לאור המיקום, הטמנת מטענים במפתיע ואפשרות הימלטות לשטחי הרש"פ (סעיף 804 לחוות הדעת).

3046. לעניין מעצר אבו מוטלק, יש הרבה מן הצדק בטענות ב"כ הנתבעים כי הוא לבסוף שוחרר, ולכן, על אף האמור בחוות דעתו של ד"ר שקד לעניין העובדות הקשורות לאבו מוטלוק, הרי, שאם עניין מעצרו של אבו מוטלוק היה הראיה היחידה של התובעים לעניין אחריות הרש"פ לפיגוע האוטובוס בעזה – הייתי דוחה את התביעה. אך כפי שהוזכר לעיל, יש ראיות נוספות.

3047. לראיות אלה יש להוסיף את מסמכי השלל העוסקים במימון של אנשי הגופים העוסקים בטרור ברצועת עזה, ובמיוחד שני הנתבעים מוחמד דחלאן וראשיד אבו שאבאכ
(הנתבע 3 בתיק דנן – מ' ד').

3048. גם העברת הכספים לצורך ביצוע או הקמת מפעל לייצור אמל"ח, תומך בגישת התובעים. טענת הנתבעים כי מדובר במפעל דשן, אינה מקובלת עליי ויש בה היתממות רבה, דבר שאינו מתיישב עם מכלול הנתונים שבפני
י כולל מסמכי השלל.

3049. לאור האמור לעיל, מארג הראיות הכולל (גם אם אין בו ראית זהב כמו הרשעה בבית משפט פלילי צבאי של מבצעי הפיגוע), הביא אותי למסקנה כי יש לקבל את עמדת התובעים ולקבוע את אחריות הנתבעים בנזיקין
" (ההדגשות אינן במקור – מ' ד').
45.
לטעמי, גם אם בתיק זה הובאו עדים אחרים, לא ייתכן להסיק מסקנה שונה לעניין האחריות, ובפרט כאשר מדובר באותו בית משפט שדן כבר באותו פיגוע וכנגד אותם ארבעה מתוך חמישה נתבעים, וקבע כי יש אחריות.
46.


בענייננו, הדברים יפים מקל וחומר, שעה שהאלוף נווה העיד בתיק זה, ועדותו במלואה מהימנה ומקובלת עליי.
47.
אשר על כן, מכל האמור לעיל, אני קובע בזה כי כל הנתבעים בתיק דנן, כולם יחד אחראים, ביחד ולחוד, לנזיקין, בכל הנטען בכתב התביעה.
סוגיית הנזק
48.
משמצאתי, כי הנתבעים כולם אחראים להתרחשותו של הפיגוע הנדון אדרש עתה לסוגיית הנזקים הנטענים.
49.
אציין תחילה, כי התובעים צירפו לסיכומי התשובה מטעמם את צו הירושה של המנוחה ואת תעודת פטירתה. די לי בכך, גם אם הללו הוגשו באיחור, כדי לאיין את כל טענות הנתבעים בנדון המבוססות על היעדר המסמכים הללו. אמור מעתה, כי התובעים 6-2 הינם יורשיה החוקיים של המנוחה.
50.
בנוגע לנזקים הפרטיים של התובעים 6-2, הנובעים, לטענת התובעים, מהחלת הלכת אלסוחה, אציין כי הם לא עמדו בקריטריונים להוכחתה ובפרט מקום בו לא הוכח נזק רפואי-נפשי משמעותי למי מהם. אדגיש לעניין זה, כי התובעים לא צרפו חוות דעת רפואיות כלשהן מטעמם לשם הוכחת הנזקים הנפשיים הנטענים. אומנם, בפרשת בן שלום, הסברתי כי ניתן להגמיש את הלכת אלסוחה, אך שם היו נתונים מיוחדים, כגון: צפיית האב השכול בטלוויזיה שם ראה את הרכב של בתו, ובבואו לבית החולים שם נמסר לו על מות בתו ב"זמן אמת".
51.
בטרם אדרש לראשי הנזק עצמם אציין, כי הדרך בה נערך חישוב הנזק בסיכומי הנתבעים, בדגש על חישוב השנים האבודות תוך שימוש בשיטת הידות - דבר שלא נעשה על ידי התובעים -
היא הנכונה לעשות כן.
52.
אולם, לטעמי, נפלו מספר שגיאות בבסיס הנתונים עליו הסתמכו הנתבעים, וכפועל יוצא מכך, לא ניתן לאמץ את
הסכומים אליהם הגיעו הנתבעים, בכל ראש נזק.
53.
בהמשך לאמור אדגיש, כי אל לו לבית המשפט להימנע ממתן פיצוי ברכיב נזק מסוים שלא נטען על ידי התובעים, שעה שאין כל מחלוקת, מקום בו הוטלה אחריות על כתפי הנתבעים, שיש להעניקו. במיוחד אמורים הדברים עת עסקינן בתביעת על פי פקודת הנזיקין, בה מרבית מרכיבי הנזק אינם מכומתים בכתב התביעה.
54.
אגדיר עתה כמה נתוני יסוד אשר יסייעו לנו בבואנו להידרש לכימות ראשי הנזק השונים.
55.
במועד הפיגוע, הוא המועד הקובע לענייננו, הייתה המנוחה, כאמור, נשואה ואם לארבעה ילדים. תאריכי הולדת התובעים הינם כדלהלן:

א.
המנוחה - 22.7.1965.

ב.
התובע מס' 2 (האלמן)- 14.10.1965.

ג.
התובעת מס' 3 (רעות- בתה של המנוחה והתובע מס' 2) - 8.7.1986.

ד.
התובעת מס' 4 (הילה- בתה של המנוחה והתובע מס' 2) - 14.6.1987.

ה.
התובע מס' 5 (יאיר- בנה של המנוחה והתובע מס' 2) - 18.7.1988.

ו.
התובעת מס' 6 (יראת- בתה של המנוחה והתובע מס' 2) – 16.8.1990.
56.
על פי לוח התמותה הרלוונטי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה צפויה הייתה המנוחה, אשר הייתה בת 35 שנים ו-4 חודשים במועד הפיגוע, לחיות עוד 49.6 שנים ובכך להגיע ליומה בהיותה בת כ-85 שנים.
57.
על פי טופס 106 אשר צורף לסיכומי התובעים עמד שכרה החודשי הממוצע של המנוחה בשנת 2000 על 5,172 ₪ (56,893 ₪ חלקי 11 חודשים). כבר הוכרע בעבר, כי "הדרך הנכונה [לחישוב בסיס השכר- מ' ד'] היא הצמדת השכר למדד מיום התאונה ועד ליום מתן פסק הדין, והוספה של ריבית בלבד מאמצע תקופה" (ע"א 6754/10 עמרי גיא בע"מ נ' שמואל יהודה (14.4.2011)). משכך, יש להעמיד את בסיס שכרה של המנוחה על 6,887
₪.
58.
בהמשך לאמור, על פי מסמכים שהוגשו על ידי הנתבעים, ובהיעדר אינדיקציה ממשית אחרת בנוגע להשתכרות חודשית פרטית, לרבות מטעם התובעים עצמם, עמד שכרו החודשי הממוצע של התובע מס' 2 בשנת 2000 על 10,434 ₪ (114,774 ₪ חלקי 11 חודשים). יצוין, כי משנה זו ואילך שכרו של התובע מס' 2 הלך והאמיר. לנוכח דרך החישוב המפורטת לעיל, יש להעמיד את בסיס שכרו של התובע מס' 2 על 11,527 ₪.
ראשי הנזק
59.
אשוב ואדגיש, כי אין מקום בנסיבות התובענה דנן, ובין היתר משלא הוכחו הקריטריונים אשר נקבעו בהלכת אלסוחה להעניק פיצויים בראשי הנזק הנוגעים לנזקיהם הפרטיים של התובעים 6-2, וביניהם: הפסדי השכר לעבר של התובע מס' 2, פיצוי עבור הוצאות בגין נסיעות וטיפולים פסיכיאטריים, אובדן כושר ההשתכרות של התובע מס' 2 והפסדי זכויות פנסיוניות, עזרת הזולת וכאב וסבל.
60.
כאב וסבל וקיצור תוחלת חיים של המנוחה-
בפסיקת בית המשפט העליון הומלץ לאחד את כלל רכיבי הנזק הלא ממוני תחת ראש נזק אחד הכולל את כלל הנזקים שאינם ממוניים ובכללם כאב וסבל אובדן הנאות חיים וקיצור תוחלת חיים (
ע"א 4576/08
ליה עטרה בן-צבי
נ'
פרופ' יהודה היס

(7.7.2011);
ע"א 3590/08
המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ
נ'
פת
(13.5.2010)); ע"א 8488/08 עזבון סושרד נ' מדינת ישראל - משטרת ישראל (5.6.2012)), למעט בתביעות בגין הולדה בעוולה (ראה: ע"א 2278-16 פלונית נ' מדינת ישראל (12.3.2018)). בשים לב לתוצאות הרות הגורל של הפיגוע אשר קטע בצורה אלימה את חייה של המנוחה אני מעמיד את הפיצוי ברכיב זה על 1,000,000 ₪.
61.
הוצאות הלוויה וקבורה
– בהיעדר אסמכתאות בגין הוצאות בפועל ובשים לב לאמות המידה הקבועות בפסיקה אעמיד הפיצוי ברכיב זה על סך גלובאלי של 20,000 ₪.
62.
אובדן שירותי הורה / בן זוג
– בהתאם לאמות המידה שהועמדו בפסיקה יעמוד הפיצוי בראש נזק זה על סך של 200,000 ₪ עבור כל אחד מן התובעים 6-2 (ראו ע"א 9788/07 עיזבון המנוחה הדיל מרמש נ' ד"ר אילנה שלזינגר
(30.5.2010)). דהיינו, סך כולל של 1,000,000 ₪.
63.
השנים האבודות –
חישוב הנזק ברכיב זה הינו מורכב ורב ממדי. יש לחשב תחילה את הכנסתם המשותפת של בני הזוג במועד האירוע הנדון, ובענייננו 18,414 ₪ בשערוך להיום. מסכום זה יש לחלץ את ידת הקיום של המנוחה באמצעות חילוקו במספר הנפשות בבית בצירוף ידת משק הבית וידת החסכון, ובענייננו 8 ידות. לאחר חלוקה בענייננו, שווה ידת הקיום של המנוחה 2,302 ₪ במעוגל. את ידה זו יש להפחית מהכנסתה של המנוחה ובכך נגלה לנגד עינינו ההפסד בשל פטירתה של המנוחה, ובענייננו 4,585 ₪.
64.
ואולם לא די בכך. את החישוב הזה יש לערוך מחדש כל אימת שחל שינוי כלשהו במצב המשפחתי, כגון: הגעת אחד הילדים לגיל 18 (או אז תחושב לו 1/3 ידה לתקופת הצבא/השירות הלאומי); הגעת אחד הילדים לגיל 21 (בשלב זה הוא אינו נספר כאחת מהידות מתוך ההנחה שהוא אינו נתמך בגיל זה על ידי הוריו); הגעת בן הזוג לגיל הפרישה (שאז משתנה בסיס ההכנסה המשותפת); הגעת המנוחה לגיל פרישה ועוד. לאחר גיל הפרישה של המנוחה ועד לתוחלת חייה, יש לחשב הפיצוי בגין אובדן זכויות פנסיוניות, ולכך לצרף אף את אובדן קצבת הזקנה, אותה הייתה עתידה המנוחה לקבל מעת הפרישה ועד לתוחלת חייה. בשים לב להתוויית חישוב הנזק האמור יועמד הפיצוי ברכיב זה על סך כולל של 350,000 ₪.
65.
פיצויים עונשיים
– בשים לב לאמות המידה הקבועות בע"א 2144/13 עזבון המנוח עמית עמוס מנטין ז"ל נ' הרשות הפלסטינאית
6.12.2017, ובפסק דיני בת.א. (מחוזי י-ם) 3361-09 יורשי שרון בן שלום נ' הרשות הפלסטינית (17.11.2017), מצאתי כי יש מקום להעניק לתובעים אף פיצויים עונשיים בענייננו באופן בו ישולש הסכום הקבוע בראשי הנזק לעיל. דהיינו, לאחר החלת הפיצויים העונשיים יעמוד סך הפיצוי על
7,110,000 ₪.
66.
ברצוני לציין כי אם, הייתה מוגשת
מלכתחילה בכתב התביעה עתירה לפיצוי עונשי של 10,000,000 ₪ לכל תובע, לא מן הנמנע שהייתי נענה לבקשה.
67.
ברם, משביקשו התובעים, בסיכומיהם, פיצוי עונשי בשיעור פי שלוש מהפיצוי "הרגיל", לא ניתן לפסוק לתובע סכום גבוה ממה שהוא עותר לו בסיכומיו.
68.
לסכום הפיצויים הכולל יתווספו הוצאות משפט, שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% ובצירוף מע"מ כחוק.
69.
המזכירות תשלח

פסק דין
זה לב"כ הצדדים.
ניתן היום,
כ"ו תמוז תשע"ט, 29 יולי 2019, בהעדר הצדדים.








א בית משפט מחוזי 6062/04 עזבון המנוחה מרים חנה אמיתי ז"ל, אליעזר אמיתי, רעות אמיתי ואח' נ' מוחמד עיד עבדאלקאדר עיסא, מחמד דחלאן, ראשיד אבו שאבאכ ואח' (פורסם ב-ֽ 29/07/2019)










דוחות מידע משפטי על הצדדים בתיק זה
דוח מידע משפטי כולל את כל ההחלטות ופסקי הדין עפ"י שם הנבדק (אדם או חברה) או לפי מספר ח.פ
דוח מידע משפטי על עזבון המנוחה מרים חנה אמיתי ז"ל, אליעזר אמיתי, רעות אמיתי ואח'      דוח מידע משפטי על מוחמד עיד עבדאלקאדר עיסא, מחמד דחלאן, ראשיד אבו שאבאכ ואח'

דוחות בדיקת רקע וקרדיטצ'ק על הצדדים בתיק זה
דוחות בדיקת רקע, בדיקת נאותות ובדיקת אשראי צרכני על הצדדים לפי שם, ת"ז או ח.פ
דוחות בדיקת רקע על עזבון המנוחה מרים חנה אמיתי ז"ל, אליעזר אמיתי, רעות אמיתי ואח'      דוחות בדיקת רקע על מוחמד עיד עבדאלקאדר עיסא, מחמד דחלאן, ראשיד אבו שאבאכ ואח'


להסרת פסק דין זה לחץ כאן