מגדלור ש.ר יזמות ופרוייקטים בע"מ - סאלי א.ס.ל בניה ופתוח בע"מ, מאיר כהן, טהלה ייזום פרויקטים בע"מ

 
מגדלור ש.ר יזמות ופרוייקטים בע"מ - סאלי א.ס.ל בניה ופתוח בע"מ, מאיר כהן, טהלה ייזום פרויקטים בע"מ
2369/03 א     20/02/2006




א 2369/03 מגדלור ש.ר יזמות ופרוייקטים בע"מ נ' סאלי א.ס.ל בניה ופתוח בע"מ, מאיר כהן, טהלה ייזום פרויקטים בע"מ




1
בתי המשפט
א 002369/03
בית משפט השלום הרצליה
20/02/2006
תאריך:
כב' השופט צבי דותן

בפני
:

מגדלור ש.ר יזמות ופרוייקטים בע"מ

בעניין:
התובעת
יצחק שמלה

ע"י ב"כ עו"ד
נגד
1 . סאלי א.ס.ל בניה ופתוח בע"מ

2 . מאיר כהן

3 . טהלה ייזום פרויקטים בע"מ
הנתבעים
יעקב פרידמן

ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין
העובדות
1. התובעת היא חברה העוסקת בין היתר בעבודות בניה. בעל כל המניות בחברה ומנהלה הוא מר רוני שדה.
הנתבעת 1 (להלן - "סאלי") היא חברה קבלנית העוסקת בבניה. מר מאיר כהן
הוא בעל 99% ממניות החברה, ומנהלה.
בין סאלי לבין משרד הבטחון (להלן משהב"ט) נכרת בחודש יוני 2002 או בסמוך לכך חוזה לעבודות בינוי ושיפוץ ביחידות ד. צ. 2170.
התובעת טוענת כי בסמוך לכך פנתה סאלי באמצעות מנהלה, מאיר כהן
, אל התובעת בבקשה כי התובעת תבצע, כקבלן-משנה, את העבודות נשוא החוזה של סאלי עם משרד הבטחון, וכך אכן הוסכם. עפ"י ההסכם, משרד הבטחון אמור להעביר אל סאלי את הכספים שיגיעו לה עפ"י החוזה, בהתאם לחשבונות מאושרים, וסאלי מצידה, עם קבלת התשלום ממשרד הבטחון, אמורה להעביר את הכסף אל התובעת, בניכוי 13%, שהם החלק המגיע לסאלי, כקבלן ראשי. התובעת טוענת כי על אף שההסכם היה לאמיתו של דבר בינה לבין סאלי, בפועל נחתם הסכם בינה לבין הנתבעת 3 (להלן - "טהלה"), שהיא חברה אחרת, שמר מאיר כהן
הוא בעל 51% ממניותיה, ומנהלה (בעל המניות האחר הוא גיסו). נחתם, אם כן, בין התובעת לבין טהלה, "הסכם לביצוע עבודה", ביום 22/8/02, שבו התחייבה התובעת לבצע את כל העבודות הנדרשות עפ"י החוזה הנ"ל של סאלי עם משרד הבטחון, ונקבע כי מחירי החוזה בניכוי 13% ישולמו לתובעת, עם קבלת התשלום ממשרד הבטחון.
הנתבעים גורסים כי לאחר שסאלי זכתה במכרז משרד הבטחון, העבירה סאלי לטהלה (עפ"י הסכם ביניהן) את ביצוע העבודות, וזאת בשל מספר סיבות, המפורטות בתצהיר עדותו הראשית של מאיר כהן
(סעיף 9). לאחר מכן נערך ונחתם הסכם בכתב בין טהלה והתובעת, לפיו תשמש התובעת קבלן משנה של טהלה, ואילו סאלי כלל איננה ולא היתה מעולם צד להסכם עם התובעת.
התובעת ביצעה את העבודות, ולטענתה נותר חוב בסך 114,043ש"ח, שלא שולם. מכאן התביעה.

טענות הצדדים בתמצית
2. התביעה הוגשה נגד סאלי, נגד טהלה, וכן נגד מר מאיר כהן
אישית, בטענות שונות, לרבות טענת "הרמת מסך". לשיטת התובעת, ההסכם אמנם נחתם פורמלית בינה לבין טהלה, אולם ההסכם האמיתי הוא (גם) עם סאלי, אשר היא זו שהתקשרה כקבלן ראשי בחוזה עם משרד הבטחון. באשר למר מאיר כהן
טוענת התובעת כי הוא היה מודע למצב התזרימי הקשה של סאלי, ואעפ"י כן, ביודעו כי חשבונה של סאלי בבנק מוגבל, או עומד להיות מוגבל, לא רק שלא יידע את התובעת והתריע בפני
ה על מצבה של סאלי, אלא אף הבטיח לה הבטחות סרק לפרעון מלוא יתרת החוב, ואף נתן לה שיק, ע"ח יתרת החוב, בסך 80,000ש"ח, שכמובן סורב. יתר על כן, מתברר כי עוד טרם חתימת ההסכם, דאג מאיר כהן
לשעבד את כל תמורות החוזה (חוזה סאלי - משהב"ט) אשר יגיעו לסאלי מאת משרד הבטחון, לטובת בנק לאומי. זאת כאשר ידוע לו היטב כי 87% מתמורות החוזה כלל אינם שייכים ואינם מגיעים לסאלי, כי אם לתובעת.

3. הנתבעים בהגנתם טוענים כי התובעת התקשרה בהסכם עם טהלה בלבד, וכי אין ולא היה כל קשר חוזי בינה לבין סאלי. הנתבעים מכחישים מכל וכל את הטענה כאילו סאלי מצויה בקשיי נזילות. לטענתם, הגבלת חשבונה של סאלי בבנק נבעה מעיכוב תשלומים שהגיעו לה ממשרד הבטחון בסכומי עתק, והגבלת החשבון הוסרה עוד בטרם חלפה תקופת ההגבלה, עפ"י החלטת ביהמ"ש. באשר לשיק בסך 80,000ש"ח, טוענים הנתבעים כי משיכת השיק הזה לא היתה אלא "תרגיל" מתואם היטב בינם לבין התובעת, אשר נבע מכך שמשרד הבטחון לא העביר כספים לסאלי, בטענה שרשומים אצלו עיקולים על נכסי סאלי. משום כך, משך מר כהן שיק מחשבונה של סאלי לפקודת התובעת, ביודעו מראש שהשיק לא יכובד. או אז הוגש השיק לביצוע בהוצל"פ נגד סאלי, הוטל עיקול על כספים של סאלי המוחזקים במשרד הבטחון, ובדרך זו "שוחרר" הכסף ממשרד הבטחון, והועבר לתובעת. ואכן, כך הווה, ומלוא הסכום שעוקל (מעל 90,000ש"ח) הועבר בפועל ע"י משהב"ט לקופת ההוצל"פ, לזכותה של התובעת. באשר לשעבוד תמורות החוזה ע"י סאלי לטובת בנק לאומי, טוענים הנתבעים כי סאלי רשאית לעשות כרצונה בזכויותיה הנובעות מההסכם שלה עם משרד הבטחון, ואילו לתובעת יש הסכם אך ורק עם טהלה, ולא עם סאלי, ואין זה עניינה של התובעת מאין תיכננה טהלה לשלם הכספים לתובעת. כמו כן טוענים הנתבעים כי התובעת לא הצביעה על כל עילה המצדיקה "הרמת מסך", וכי התובעת קיבלה עדכונים שוטפים על מצב התשלומים ממשרד הבטחון ועל מצבם הפיננסי של כל הנתבעים ודבר לא הוסתר ממנה.

4. אין חולק כי התובעת אכן ביצעה, כקבלן משנה, את העבודות נשוא החוזה שבין משרד הבטחון לבין סאלי.
אין חולק גם, שמשרד הבטחון אכן שילם את מלוא התמורה לסאלי, בין ישירות לחשבונה, ובין באמצעות עיקולים שהוטלו על כספי סאלי במשרד הבטחון. מכיוון שכך, קמה זכותה של התובעת לקבלת התשלום המגיע לה בהתאם להסכם.
ואף על כך אין חולק, שנותרה יתרת חוב בלתי מסולקת בסך של 114,043ש"ח. הדבר עולה מנספח ו' לתצהיר ע"ר של רוני שדה (שהוא מסמך של תחשיב החוב לתובעת, שנערך ע"י יעקב נדיבי, פקיד בחברת סאלי, אשר מאיר כהן
הפנה את רוני שדה אליו, לצורך סיכום ההתחשבנות בין הצדדים: פרו' עמ' 9 ש' 14-16), וכן מכך שבסיכומי הנתבעים אין כל התייחסות וכל הכחשה ביחס לסכום החוב.
אין ספק לדעתי כי מי שחייבת בתשלום החוב היא בראש ובראשונה טהלה, שכן, טהלה היא זו שהתחייבה, בכתב, כלפי התובעת לשלם לה את תמורת העבודות, עם קבלת התשלום ממשרד הבטחון. לא נכונה טענת הנתבעים כי התובעת זנחה טענתה שנעשה הסכם בינה לבין טהלה (ר' סע' 46 לסיכומי התובעת). אף הנתבעים בסיכומיהם (סע' 70) מאשרים כי אכן נעשה הסכם בין טהלה והתובעת, ואינם מעלים לאמיתו של דבר כל טענה מדוע לא לחייב את טהלה בתשלום מלוא סכום החוב.

השאלות שיש להכריע בהן הן- (א) האם יש לחייב את סאלי בתשלום החוב, (ב) האם יש לחייב את מאיר כהן
בתשלום סכום החוב.

האם יש לחייב את סאלי בתשלום החוב לתובעת?
קיומו של קשר חוזי עם סאלי
5. יש לציין כי בהליכי עיקול זמני בתיק זה קבעה כב' הרשמת גלר (והחלטתה אושרה בערעור, ע"י כב' השופטת מני-גור) כי התובעת לא הצליחה להצביע על קשר חוזי בינה לבין סאלי.
אולם שני דברים השתנו מאז אותן החלטות ועד הלום.
ראשית, בהחלטות בענין העיקול היו מונחים בפני
ביהמ"ש רק חלק מן המסמכים. המסמכים שהיו בפני
ביהמ"ש הם הנספחים א' - י"ב לתביעה ולבקשת העיקול. לא היו כל מסמכים נוספים (ר' החלטת כב' הרשמת גלר, שלא התירה הגשת מסמכים נוספים: בש"א 2048/03, עמ' 3 לפרוטוקול מיום 4/12/03, החלטה שגם אושרה בערעור: ע"א 56/04). לעומת זאת, בעת בירור התיק העיקרי הוגשה שורה של מסמכים רבים נוספים (נספחים י"ג - כ"ט), שלא היו בפני
ביהמ"ש קודם לכן.
שנית, בעת הדיון בבקשת העיקול התבססה התביעה על עילות חוזיות והרמת מסך, אולם כיום, לאחר שתוקנה התביעה, נסמכת היא גם על עילת עשיית עושר ולא במשפט.
6. אעבור אפוא תחילה על המסמכים אשר לא היו מונחים בפני
ביהמ"ש בשלבי הדיון בעיקול הזמני. אני סבור כי המסמכים הללו משנים את התמונה, ולאורם יש לראות גם את המסמכים, שכן היו בשלב העיקול הזמני, באור אחר.

ואלה המסמכים:
נספח י"ז לתצהיר רוני שדה - מכתב של סאלי, בחתימת המנכ"ל, מאיר כהן
, ובו כותבת סאלי לרשם הקבלנים כי התובעת ביצעה עבודות בניה ושיפוצים לחברת סאלי, במסגרת חוזה משרד הבטחון.
אם התובעת ביצעה עבודות לחברת סאלי, מכאן משמע שקיים הסכם בינה לבין חברת סאלי. אין כל רבותא בטענת מאיר כהן
בתצהירו (סע' 74) כי לא נאמר במכתב שקיים קשר חוזי בין התובעת לבין סאלי. הדבר משתמע מן האמור במכתב, גם אם לא נאמר בו במפורש. גם העובדה שהמכתב נכתב לפי בקשתו של רוני שדה, אינה מעלה ואינה מורידה, שהרי אין בכך כדי לשנות את תוכן המכתב ומשמעותו.

נספח י"ח - מכתב שבו סאלי מבקשת מהתובעת כי תמציא לה חשבונית בגין התשלום ששולם לתובעת ע"י לשכת ההוצל"פ.
על שום מה תפנה סאלי אל התובעת בדרישה לקבל חשבונית, אם אין ביניהן כל קשר חוזי?

נספח י"ט - חשבונית מס שהתובעת הוציאה לסאלי בקשר לביצוע העבודות ע"י התובעת עפ"י חוזה משרד הבטחון.
וגם כאן: אם לא עבור סאלי, ועפ"י חוזה ביניהן, ביצעה התובעת את העבודות, מדוע הוציאה החשבונית לסאלי?

נספח כ - מכתב שבו סאלי מבקשת מהתובעת כי תעביר בדחיפות חשבונות בגין חוזה משרד הבטחון.
על מסמך זה אומר מאיר כהן
בתצהירו כי הוא נכתב על נייר המכתבים של סאלי, משום שהחשבוניות הוצאו ע"י סאלי, והתובעת היתה אמורה להעבירן ליחידה הצבאית הרלוונטית. מדוע על התובעת להעביר חשבוניות של סאלי, אם אין ביניהן כל קשר חוזי?

נספח כ"א - חשבון שסאלי שולחת אל התובעת בקשר לחשבונות משהב"ט, ומבקשת את הערות התובעת.
מדוע תפנה סאלי אל התובעת חשבון, הנוגע לחוזה שלה עם משרד הבטחון, אם אין לה, לסאלי, כל קשר חוזי עם התובעת, כטענתה?

נספח כ"ב - פירוט החשבונות ששלחה התובעת אל סאלי ביחס לסכום המגיע לתובעת מתוך החשבוניות שהוציאה סאלי למשרד הבטחון (הערה: העובדה שמכתב זה מופנה אל סאלי ניתנת להילמד מכך, שהחשבוניות המפורטות בו הן חשבוניות של סאלי אל משהב"ט).
כיצד יתכן כי התובעת מתחשבנת עם סאלי על הסכומים המגיעים לה מתוך חשבוניות סאלי, אם אין התקשרות חוזית ביניהן?

נספח כ"ד - הודעה של סאלי למשרד הבטחון כי קיים פיגור של 120 יום בתשלום. החשיבות כאן היא שסאלי שולחת העתק ההודעה הזאת אל התובעת. מדוע? הרי, לטענתה, אין כל קשר חוזי בינה לבין התובעת.

נספח כ"ה - סאלי שולחת אל התובעת העתק מתשובת משהב"ט בענין הפיגור בתשלום.

נספחים כ"ז, כ"ח - סאלי מעבירה לתובעת פירוט חשבוניות שטרם שולמו לה ע"י משהב"ט.

נספח כ"ט - סאלי כותבת למשרד הבטחון כי "ממידע שנמסר לנו ע"י נציגנו מר רוני שדה...". (רוני שדה הוא, כזכור, בעל כל המניות ומנהלה של התובעת).
הנה כי כן, הודעה מפורשת של סאלי כי רוני שדה היה נציג סאלי מול משרד הבטחון. כיצד יתכן הדבר אם אין כל קשר חוזי בין התובעת לבין סאלי?

ועתה אתייחס גם למסמכים שכבר היו בשלבי הדיון בעיקול הזמני:
נספח ו' - פירוט חשבון שנערך ע"י פקיד של סאלי, על נייר המכתבים של סאלי, ובו צוין: "יתרת חוב לרוני שדה...".
מנין לסאלי חוב לתובעת, אם אין ביניהן קשר חוזי?

נספחים ז' - משהב"ט נותן לסאלי רשימת חשבונות מאושרים, שעליהם ניתן להוציא חשבוניות, ומציין כי העבודות הנ"ל בוצעו ע"י רוני שדה (קרי: ע"י התובעת, ר' פרו' עמ' 10 ש' 10-15).

נספח ט'- שיק של סאלי לתובעת, בסך 80,000ש"ח.
אמנם, בדרך כלל, עצם העובדה שתשלום שולם ע"י פלוני, אינה מלמדת בהכרח כי קיים קשר חוזי בין מקבל התשלום לבין אותו פלוני, שהרי חייב יכול לשלם תשלום שהוא חייב בו, בין בשיק שלו , בין בשיק של צד ג'. אולם במקרה דנן סאלי איננה סתם "צד שלישי", זר לענין, אשר שילם לתובעת תשלום, שטהלה חייבת. סאלי היא - ורק היא (ולא טהלה) - הזכאית לקבלת הכסף ממשרד הבטחון, והיא העבירה הכסף, בשיק שלה, לתובעת.

נספח י' - תצהיר של מאיר כהן
, כמנהלה ובעלה היחיד של סאלי, כי הוא מודע ומסכים לכל הליכי ההוצל"פ שהתובעת נקטה ותנקוט כנגד סאלי בתיק הוצל"פ פלוני, הקשור לכספים המגיעים לתובעת מסאלי בגין עבודות משהב"ט.
האם אין בכך הודאה מפורשת בחוב של סאלי כלפי התובעת?

7. ניתן לסכם ולאמר: כל המסמכים שהוגשו כראיה הם מסמכים של סאלי, או שהוצאו לסאלי. המסמך היחיד שהוצא ונחתם ע"י טהלה הוא ההסכם, מיום 22/8/02, נספח ה' לתצהיר רוני שדה. לא לפניו, וגם לא אחריו, אין שום מעורבות של טהלה, ואין זכר לטהלה. מר כהן בתצהירו (סע' 71 ואילך) מנסה ליתן מענה למסמכים מהם מבקשת התובעת להוכיח קיומו של קשר חוזי בינה לבין סאלי, אלא שהמענה אשר ניתן על ידו הינו כללי, סתמי, לא מספק, ולמרבית המסמכים, שהתובעת נסמכת עליהם, אין הוא מתייחס כלל.
לאור העובדה שכל המסמכים (מלבד ההסכם נספח ה') משקפים קשר ברור בין: משרד הבטחון, סאלי, והתובעת, כאשר טהלה כלל אינה נזכרת ואינה נוטלת חלק כלשהו בפעילות, נראה לי כי יש רגליים לטענת התובעת, כי הקשר החוזי האמיתי היה (גם) עם סאלי, הגם שמאיר כהן
בחר, מטעמיו, לכלול בהסכם דווקא את טהלה.

העדר הפרדה של ממש בין שתי החברות
8. אכן, מנהל התובעת תמה ושאל על כך, ומאיר כהן
השיב לו "שזה אותו דבר", "ואז אמרו לי טהלה זה סאלי, אין לך מה לדאוג, זה אותו דבר" (עמ' 8 ש' 9-10, עמ' 11 ש' 14-17). אני מקבל עדותו זו של מנהל התובעת. אינני סבור כי היא "מגוחכת" (כפי שסבור ב"כ הנתבעים בסיכומיו, סעיף 18). היא אינה מגוחכת משום שאכן, מדובר בשתי חברות שאין הפרדה של ממש ביניהן: שתיהן עם אותם בעלי מניות, אותו מנהל, אותה כתובת וטלפון, אותו תחום עיסוק, ומנהל שתי החברות אינו מקפיד להבדיל ביניהן: ר' לדוגמה נספח כ"ט לתצהיר שדה, מכתב של סאלי, על נייר המכתבים של טהלה (הסבר: סאלי א.ס.ל בניה פיתוח ותשתיות בע"מ הינו שמה החדש של טהלה, פרו' עמ' 21 ש' 5-6).
האמור בסוגריים הוא נקודה נוספת שיש להצביע עליה: כאשר מאיר כהן
מחליט (עמ' 21 ש' 7-8) לשנות את שמה של טהלה, הרי השם החדש שנתקבל ונרשם הוא: סאלי א.ס.ל בניה פיתוח ותשתיות בע"מ (ר' ת/3).
עשיית עושר ולא במשפט
9. מלבד האמור, הערתי כבר, שבתביעה המתוקנת ישנה גם עילה של עשיית עושר ולא במשפט, ובגידרה של עילה זו ניתן להגיע לאותה תוצאה ביתר קלות, ללא צורך בקביעה כי בין סאלי והתובעת נקשר הסכם.
ראשית, סאלי "קיבלה נכס או טובת הנאה אחרת", היינו היא קיבלה כספים בתמורה לעבודות, שלא בוצעו על ידה, כי אם ע"י התובעת.
שנית, סאלי כקבלן ראשי היתה זכאית ל 13% בלבד, וכל היתרה כלל אינה מגיעה לה, אלא לתובעת. ככל שהיתרה מוחזקת או מעוכבת בידיה של סאלי, הרי זה "שלא עפ"י זכות שבדין".
ושלישית, ה"זכיה" הזאת באה לסאלי "מאדם אחר", קרי, מאת התובעת, ועל כן היא חייבת בהשבה לתובעת. כדי שהזכייה תיחשב כזכייה שבאה מאת התובעת אין הכרח שהכספים הועברו לסאלי ע"י התובעת: "זכיה יכולה לבוא "מן התובע" או להיות על חשבונו, אף אם התגלגלה לידי הנתבע באמצעות פעולה פיסית או משפטית שעשה עם אדם אחר" (פרידמן, "דיני עשיית עושר ולא במשפט", אבירם הוצאה לאור, מהד' 2, תשנ"ח-1998, כרך א', עמ' 89).
"העובדה כשלעצמה שההתעשרות התקבלה מצד שלישי, וכי לתובע עצמו לא היתה זכות שבדין כלפי הצד השלישי לקבלה, איננה שוללת את האפשרות שהיא תיראה כהתעשרות על חשבון התובע או התעשרות "הבאה" ממנו" (פרידמן,שם, בעמ' 90).
במקרה דנן, הכספים שולמו לסאלי ע"י משהב"ט. לתובעת לא היתה זכות ישירה כלפי משהב"ט לקבל הכספים הללו. אולם משהחליטה סאלי להחזיק הכספים בידיה, ולא להעביר 87% מהם לתובעת, הרי ה"זכיה" הזאת - אותם 87% שאינם מגיעים לה, אלא לתובעת - היא זכיה שבאה לה מן התובעת, היא התעשרה בכך על חשבונה של התובעת.
לבסוף אעיר כי הטענה שקיומו של הסכם שולל קיומה של עילת עשיית עושר, דינה להידחות (ד"נ 20/82 אדרס נ' הרלו אנד ג'ונס פד"י מ"ב(1) 221).

10. מכל הנימוקים המובאים עד כאן, אני מקבל הטענה כי יש להשית החיוב על סאלי, בין משום שנקשר הסכם בין התובעת לבין סאלי; בין משום עילת עשיית עושר ולא במשפט; ובין משום העירוב וחוסר האבחנה בין סאלי וטהלה, המצדיק הטלת חוב של טהלה על כתפיה של סאלי.

האם יש לחייב את מאיר כהן
בתשלום החוב לתובעת?
מבנה חוזי שמטרתו לשלול במירמה מהתובעת את המגיע לה
11. מאיר כהן
אישר בעדותו כי המקור לתשלום כספים לתובעת הוא: התשלומים האמורים להגיע ממשרד הבטחון (עמ' 15 ש' 13-15).
יחד עם זאת, הוא מאשר גם, שטהלה כלל וכלל אינה זכאית ואינה אמורה לקבל תשלומים ממשרד הבטחון (עמ' 14 ש' 1, ש' 10).
מיהו שאמור לקבל תשלומים ממשרד הבטחון? - סאלי.
אולם לסאלי (לטענת הנתבעים) אין שום התחייבות כלפי התובעת. לשיטתם, ההתחייבות כלפי התובעת ("עם קבלת התשלום מצד משהב"ט") היא התחייבות של טהלה (שכאמור, אינה אמורה לקבל כל תשלום ממשהב"ט).
הנה כי כן, מאיר כהן
יצר כאן מעין מעגל שוטה, שנועד לשטות בתובעת, ולהעמידה בפני
שוקת שבורה:
סאלי זכאית לקבלת כספים ממשהב"ט, אך אין לה, לשיטתו, כל התחייבות כלפי התובעת;
לטהלה יש התחייבות כלפי התובעת, אך אין היא זכאית לקבלת כספים ממשהב"ט.
או, אם להסתכל על כך מנקודת ראותה של התובעת: התובעת אמורה לקבל כסף מטהלה, עם קבלת התשלום ממשהב"ט. אלא שטהלה איננה אמורה לקבל תשלום כלשהו ממשהב"ט. האין זו, פשוט, תרמית?

12. מר כהן ניסה ליישב את הדברים בכך שטען כי היתה התחייבות של סאלי כלפי טהלה להעביר אליה את הכספים המתקבלים ממשהב"ט (עמ' 14 ש' 15-27). אולם הסבר זה אינו יכול לעמוד: ראשית, לא הוצג בביהמ"ש ההסכם האמור בין סאלי לטהלה (נטען שקיים הסכם כזה בכתב: עמ' 14 ש' 26-27). שנית, מאיר כהן
הודה שבפועל סאלי לא העבירה את הכספים ממשהב"ט אל טהלה (עמ' 15 ש' 1, עמ' 18 ש' 3-4).
וכשנשאל מאיר כהן
: אם סאלי אינה מעבירה לטהלה, כיצד יכולה טהלה לשלם לתובעת, תשובתו היא שטהלה יכולה גם יכולה לשלם, "יש לה בעל בית עם כסף, יש לה בעלים אמידים שיכולים להזרים כסף, הבעלים זה גיסי ואני" (עמ' 18 ש' 20-21). וכשנשאל מדוע אם כן לא הזרים כסף כדבריו, תשובתו היא שאין כל חובה מוטלת עליו לעשות כן (עמ' 19 ש' 4-7, ש' 21-22).
במלים אחרות, מאיר כהן
יצר את ההתקשרות החוזית של טהלה עם התובעת באופן שהוא מודה כי לטהלה אין בעצם כל מקור וכל יכולת לעמוד בהתחייבותה כלפי התובעת, לבד מרצונם הטוב (שלו ושל גיסו) להזרים כספים לקופתה, אם יעלה הרצון מלפניהם לעשות כן. לשון אחר, כל הקונסטרוקציה החוזית המעוקמת שנעשתה כאן, בהשראתו ובניצוחו של מאיר כהן
, יסודה בהונאה, מתוך כוונה, מראש, להימנע מתשלום הכסף המגיע לתובעת בעבור העבודות שביצעה: התובעת אינה יכולה לכאורה (כך לפי התיכנון) לתבוע את סאלי, שהרי נטען שאין לה הסכם עם סאלי. התובעת גם אינה יכולה לקבל כסף מטהלה, שהרי הכסף יגיע לתובעת מטהלה רק "עם קבלת התשלום ממשרד הבטחון", אך טהלה לא קיבלה וגם אינה זכאית לקבל כל תשלום שהוא ממשרד הבטחון. את הקונסטרוקציה החוזית המעוקמת הזאת בנה ותכנן מר מאיר כהן
, וכאשר נשאל מה פשר הדבר, השיב כי סאלי וטהלה זה היינו הך. מאיר כהן
הוא בעל המניות והוא המנהל היחיד של שתי החברות הללו. כל ה"תרגיל" הלא-כשר הזה נעשה בניצוחו. הוא אישית גם הנהנה היחיד דה פקטו מן הקונסטרוקציה הזאת, שכן הכסף נמצא עד היום בידיה של סאלי, חברה שהיא בבעלותו המלאה והמוחלטת. הוא אישית גם זה שמנע מטהלה לקיים התחייבותה לתובעת, בהימנעו מהעברת הכספים מסאלי אל טהלה.

האמור לעיל הוא רק נדבך אחד בדרך להטלת חבות אישית על מר כהן. להלן אדון במרכיבים האחרים.
שעבוד הכספים לצד שלישי
13. ההסכם בין התובעת לבין טהלה נחתם ביום 22/8/02. אולם, כשלשה חודשים קודם לכן, שיעבדה סאלי (ע"י מנהלה היחיד, מאיר כהן
) במשכון ראשון לטובת בנק לאומי את כל זכויותיה לקבלת כספים ממשרד הבטחון עפ"י החוזה נשוא דיוננו (ראה תדפיס רשם החברות ביחס לחברת סאלי, שעבוד מס' 17). מר כהן לא טרח לגלות לתובעת כי מלוא התמורות, אשר תגענה לסאלי מאת משהב"ט, משועבדות לצד ג'. (אין מחלוקת כי לא גילה זאת, עובר לכריתת ההסכם, או בעת כריתתו, הדבר עולה מסעיף 53 לתצהירו). אני מסכים לטענת התובעת כי מאיר כהן
, כבעלים וכמנהל שתי החברות, חייב היה ליידע את התובעת על כך שתמורות החוזה, האמורות להגיע לידיה, משועבדות הן לטובת הבנק. הבנק הרי יכול בכל עת לממש את השעבוד, והדבר יסכל את האפשרות לשלם לתובעת את המגיע לה. בשעבוד הכספים לבנק, תוך אי-גילוי עובדה זו לתובעת, הוא נטל על עצמו סיכון בלתי סביר ביחס ליכולתה של סאלי לשלם לטהלה, וממנה לתובעת, הואיל ובכל עת שהבנק יממש את השעבוד, לא תוכל טהלה לקבל אגורה שחוקה, לשם תשלום חובה לתובעת.
נכונה טענת הנתבעים כי עסק המשעבד נכסיו (לרבות תקבולים שיגיעו לו) לטובת הבנק, עושה בכך מהלך מקובל ושכיח מאד בעסקיו. אלא שלא על כך טרונייתה של התובעת. טרונייתה - המוצדקת - היא על כך, שכהן לא טרח לגלות לה כי הכספים שיגיעו לה משועבדים זה מכבר לטובת הבנק. טוען ב"כ הנתבעים בסיכומיו: מדוע היה על מר כהן לגלות את המידע הזה, הרי הוא פתוח לעין כל ברישומי רשם החברות? טעות בידי ב"כ הנתבעים: ההסכם בין התובעת וטהלה נחתם ביום 22/8/02. שעבוד מס' 17 נרשם ברשם החברות רק ביום 26/8/02, משמע, אחרי כריתת ההסכם. מכאן שהתובעת לא רק שלא ידעה, גם לא יכולה היתה לדעת על כך, כל עוד מר כהן מחליט למלא פיו מים, בענין שברור כי הוא חשוב מאד לשיקולי התובעת אם להתקשר בעיסקה, אם לאו.
ועוד נטען לענין זה בסיכומי הנתבעים: השעבוד הוא על נכסים של סאלי, שכלל לא התקשרה בהסכם עם התובעת, ואם כך, איזו חובת גילוי מוטלת עליה? אינני מקבל טענה זו. אין חולק כי המקור לכסף שאמור להגיע לתובעת, הוא התשלום המשולם ע"י משהב"ט לסאלי, ועל כן העובדה שסאלי שעבדה כספים אלה לצד ג', היא עובדה שחייבת היתה להיות בידיעתה של התובעת, טרם כריתת ההסכם.
אינני מקבל גם את הטענה, כי אין זה מעניינה של התובעת מאין תיכננה טהלה לשלם הכספים לתובעת (סעיף 66 לתצהיר מאיר כהן
). ההתחייבות של טהלה לשלם לתובעת אינה עומדת "בחלל ריק". ישנו כאן חוזה "גב אל גב", ולפיו, עם קבלת התשלום ממשהב"ט, מועבר הסכום (בניכוי 13%) לתובעת. ברור ואין חולק כי כספי משהב"ט הם ורק הם המקור - ואין בלתו - לתשלום הכספים שיגיעו לתובעת (פרו' עמ' 15 ש' 13-15). לכן, אם סאלי משעבדת את הכספים הללו לצד ג', הרי בכך היא עלולה לחבל ביכולת שלה להעביר הכספים (דרך טהלה) אל התובעת.

הבטחות להבריח הכספים
14. במהלך בירור המשפט הגישה התובעת תמלילי שיחות שהוקלטו בין רוני שדה לבין מאיר כהן
. ב"כ הנתבעים הסכים כי התמלילים יתקבלו כראיה, בהסתייגות שהוא יאזין להקלטות ויבדוק אם ישנה התאמה בין ההקלטה והתמליל (פרו' עמ' 25 למטה). ב"כ הנתבעים אכן בדק ומצא, וכך הודיע לביהמ"ש לאחר ישיבת ההוכחות, כי אין הבדלים מהותיים בין ההקלטה והתמליל, המצריכים תיקון של התמליל.
להלן אצטט כמה "פנינים" מדבריו של מאיר כהן
בשיחות הנ"ל, דברים שאף הם מהווים מרכיב בשיקולי ביהמ"ש בעניננו.
תמליל, עמ' 10
"אני הולך לעשות איזשהוא מהלך שאתה לא תראה את הכסף לפחות כמה חודשים טובים.... אני עושה מהלך שממש אתה לא תראה כסף להרבה זמן..."

תמליל, עמ' 12
"... כסף לא תראה, אתה תראה כסף רק אם אני רוצה, וברצון הטוב שלי תראה אותו יותר מוקדם".
"... אני לוקח את כל הכסף הזה בדרך משלי, ומייבש את כולם, וסוגר לעצמי בור אחר..."
"אני למדתי איך לעשות ואני יודע איך לתמרן את כל המערכת יותר טוב מעורך הדין המלומד שלך".

תמליל, עמ' 16
"... 114 אלף, אני שם פס על ה-114 אלף, הם יהיו בצד. אתה לא תיהנה מהם, ואני כן איהנה מהם, אני מבטיח לך שאני איהנה מהם. אני אקח את כל הכסף הזה, ואני אשים את זה במקום אחר".

תמליל, עמ' 22
"... יהיה לך כסף תפוס 114 אלף שקל, הוא יהיה במשך שבועיים, הצו שלך הוא לשלשה חדשים, אני אדאג להעלים אותו, ועוד פעם תגיש עיקול, ועוד פעם אני אעלים אותו עד שיהיה דיון בעוד שנתיים שלש..."

ובתמצית: יש כאן "הבטחה" ברורה של מאיר כהן
, שחוזרת פעמים מספר, כי הוא יעשה מהלך של העלמת והברחת הכסף למקום אחר, באופן שהוא - מאיר כהן
- ייהנה ממנו, ולא התובעת.

טענות נוספות
15. אינני מקבל את יתר הטענות שהועלו כבסיס להטלת חבות אישית, ועל כן אינני רואה צורך להתייחס אליהן. אומר רק בתמצית (א) כי הגבלת חשבון הבנק של סאלי, לתקופה של פחות משנה, אינה מעידה בהכרח על קשיים שהחברה נקלעה אליהם, אלא היא נובעת מעיכוב תשלומים בסכומים גבוהים מאד ע"י משהב"ט (ר' סע' 25 לתצהיר מאיר כהן
, וכן נספח כ"ה לתצהיר רוני שדה). (ב) לא הוכחה הטענה כי סאלי נקלעה לקשיים, ועובדה היא שהן העיקול בסך 90,000ש"ח והן העיקול בסך 114,000ש"ח "תפסו" את מלוא הסכומים המעוקלים. (ג) משיכת השיק בסך 80,000ש"ח, תוך ידיעה מראש שהשיק יחולל בשל היות החשבון מוגבל, נעשתה (עד כמה שהדבר יישמע מוזר) מתוך תיאום מושלם מראש בין התובעת ובאת כוחה הקודמת לבין מאיר כהן
, הכל כמוסבר היטב בסע' 34-40 לתצהיר מאיר כהן
, עליהם לא נחקר, ואף לא הובאה כל גירסה נגדית מעם התובעת. (ואגב: זוהי ראיה נוספת ליכולתו של מאיר כהן
לנקוט "תרגילים" מתוחכמים ולא ראויים, במטרה להשיג את מבוקשו).

16. לסיכום: שימושו של מר מאיר כהן
בחברות שונות שבבעלותו ובניהולו, תוך אי-הקפדה על הפרדה ביניהן;
שימושו במבנה חוזי מעוקם, אשר נועד לשלול במירמה מהתובעת את הכספים שיגיעו לה;
חוסר תום לבו במשא ומתן, בכך שלא טרח לגלות לתובעת כי הכספים, האמורים להגיע אליה, משועבדים זה מכבר לטובת צד ג';
והבטחותיו כי יעלים ויבריח את הכסף למקום אחר, באופן שהוא - מאיר - ייהנה ממנו, ולא התובעת;
כל אלה, בהצטברם יחד, די בהם בכדי להטיל חבות אישית על מאיר כהן
, בין מחמת חוסר תום לב במו"מ לכריתת חוזה, בין מכח "הרמת מסך ההתאגדות".

17. סיכום
אני מקבל אפוא את התביעה במלואה, ומחייב את כל הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך 114,043ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 19/6/03 ועד התשלום בפועל, וזאת בתוספת הוצאות המשפט, וכן שכ"ט עו"ד בסך 15,000ש"ח ומע"מ, ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, על ההוצאות - מיום הוצאתן, ועל שכ"ט עו"ד - מהיום, ועד התשלום בפועל.
ניתן היום כ"ב בשבט, תשס"ו (20 בפברואר 2006) בהעדר הצדדים.
המזכירות תשלח העתק

פסק דין
זה לצדדים.
צבי דותן
, שופט








א בית משפט שלום 2369/03 מגדלור ש.ר יזמות ופרוייקטים בע"מ נ' סאלי א.ס.ל בניה ופתוח בע"מ, מאיר כהן, טהלה ייזום פרויקטים בע"מ (פורסם ב-ֽ 20/02/2006)










דוחות מידע משפטי על הצדדים בתיק זה
דוח מידע משפטי כולל את כל ההחלטות ופסקי הדין עפ"י שם הנבדק (אדם או חברה) או לפי מספר ח.פ
דוח מידע משפטי על מגדלור ש.ר יזמות ופרוייקטים בע"מ      דוח מידע משפטי על סאלי א.ס.ל בניה ופתוח בע"מ, מאיר כהן, טהלה ייזום פרויקטים בע"מ

דוחות בדיקת רקע וקרדיטצ'ק על הצדדים בתיק זה
דוחות בדיקת רקע, בדיקת נאותות ובדיקת אשראי צרכני על הצדדים לפי שם, ת"ז או ח.פ
דוחות מידע עסקי על מגדלור ש.ר יזמות ופרוייקטים בע"מ      דוחות מידע עסקי על סאלי א.ס.ל בניה ופתוח בע"מ, מאיר כהן, טהלה ייזום פרויקטים בע"מ