עודד סירקוביץ - רימון פרויקטים והכשרה בע"מ

 
עודד סירקוביץ - רימון פרויקטים והכשרה בע"מ
תיקים נוספים על עודד סירקוביץ | תיקים נוספים על רימון פרויקטים והכשרה בע"מ

1500/02 עב     19/06/2002




עב 1500/02 עודד סירקוביץ נ' רימון פרויקטים והכשרה בע"מ




1
בתי הדין לעבודה
עב 001500/02
בית דין א.לעבודה ת"א
19/06/2002

כבוד השופטת לאה גליקסמן

נ.צ. שמשון רוט
נ.צ. איתן ליברוט
בפני
:

עודד סירקוביץ

בעניין:
התובע
עמי סדן

ע"י ב"כ עו"ד
- נ ג ד -
רימון פרויקטים והכשרה בע"מ
הנתבעת
לימור שוסט

ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין

ההליך
1. 1. בפני
נו תביעתו של התובע (להלן - התובע או העובד) ל-9.99% ממניות הנתבעת (להלן - המניות). לטענת התובע, המניות הוקצו לו במסגרת הסכם העבודה שבינו לבין הנתבעת (להלן - הנתבעת או החברה), כאשר על פי ההסכם הן הוקצו לנאמן (רו"ח אבי בורשן) שהחזיקן בנאמנות עבורו. לטענת התובע, הנתבעת מנסה ליטול ממנו את המניות באמצעות העברתן משם הנאמן לו הוקצו אל שם הנתבעת.
2. 2. בד בבד עם תביעתו הגיש התובע בקשה לסעדים זמניים שונים (העברת המניות לנאמן, מינוי כונס נכסים למניות, מתן צו עיקול זמני על המניות ועוד).
3. 3. ביום 21.1.2002 ניתן צו ארעי במעמד צד אחד, המורה לנתבעת שלא להעביר את מניות התובע (המניות שהוחזקו בנאמנות ע"י רו"ח בורשן והועברו לנתבעת) לצד שלישי כלשהו ו/או שלא לשנות את הזכויות המוקנות למניות אלה והמורה לנתבעת לנהוג במניות אלה כמניות המוחזקות על ידי הנתבעת בנאמנות עבור התובע.
4. 4. ביום 25.1.2002 התקיים דיון בבקשה לסעדים זמניים במעמד שני הצדדים. באותו מועד, הוסכם כי:
5. 4.1. הצו הארעי שניתן במעמד צד אחד ישאר בתוקפו עד ליום 11.3.2002.
6. 4.2. הנתבעת תגיש התחייבות עצמית שלה, בערבות בעל המניות, לשיפוי התובע על כל חבות במס שתחול עליו כתוצאה מכך שהמניות לא הוחזקו על ידי הנאמן בתקופה שממועד הדיון ועד ליום 11.3.2002.
7. 4.3. בתקופה שעד ליום 11.3.2002 לא יחולק דיבידנד לבעלי המניות של הנתבעת.
8. 4.4. בתקופה שעד ליום 11.3.2002 ינוהל מו"מ אינטנסיבי בין הצדדים לסיום חילוקי הדעות בין הצדדים בהליך זה ובהליך נוסף המתנהל ביניהם בבית דין זה, שעניינו תביעתו של התובע לתשלומים שונים המגיעים לו בקשר לעבודתו ובקשר לסיום עבודתו.
9. 5. המו"מ בין הצדדים לא צלח, וביום 11.3.2002 התקיים דיון נוסף בבקשה לסעדים זמניים. באותו מועד, הוסכם כי:
10. 5.1. ההסדר הזמני מיום 25.1.2002 מוארך עד למתן

פסק דין
בהליך העיקרי.
11. 5.2. ההליך הזמני יאוחד עם ההליך העיקרי.
12. 5.3. תוקף ההתחייבות העצמית שניתנה על פי ההסדר המוסכם ביום 25.1.2002 ישונה כך שבמקום "יום 11.3.2002" ייאמר "מועד מתן פסק הדין בהליך העיקרי".
13. 6. דיון בהוכחות הצדדים התקיים ביום 18.3.2002.

רקע עובדתי
14. 7. הנתבעת היא חברה פרטית אשר הוקמה ביום 1.3.2000. במועד הקמתה, הוקצו כל מניותיה לעו"ד מור כהן, אשר החזיקן בנאמנות עבור חיים אגמון.
15. 8. ביום 17.4.2000 מונה חיים אגמון למנהל היחיד של החברה.
16. 9. בהסכם קיבוצי שנחתם ביום 31.10.99 בין הסתדרות הפקידים, עובדי המינהל והשירותים לבין מעסיקים שונים, נקבע כי המעסיקים יעבירו לעמותות לקידום מקצועי שהוקמו ו/או שיוקמו על ידי העובדים (להלן - העמותות) כ- 600 ₪ לשנה לכל עמית, לצורך השתלמות מקצועית. המדובר בשמונה עמותות, אשר פועלות בין היתר להוצאת העמיתים ובני משפחותיהם לנופש (מסובסד) המלווה בהכשרה מקצועית.
17. 10. בחודש מרץ 2000 התקשרה החברה בהסכמים עם העמותות. החברה התחייבה ליתן לעמותות שירותי ניהול שכוללים פעילות לצורך צירוף עמיתים לעמותות וניהול פעילות הנופש, ההכשרה וההוצאה לאור של העמותות.
18. 11. התובע הוא מהנדס בהכשרתו, והחל לעבוד אצל החברה ביום 1.4.00, בתפקיד מנכ"ל החברה. עובר לעבודתו בחברה שימש התובע כמנכ"ל חברת תיירות הפנים והנופש ארנון פז (1985) בע"מ.
19. 12. ביום 27.9.2000 נחתמו שני הסכמים: הראשון - בין התובע לבין החברה: הסכם העסקה אשר קבע את תנאי העסקתו של התובע (להלן - הסכם ההעסקה); השני - בין התובע לבין חיים אגמון ולבין החברה: הסכם בעלי מניות, אשר מסדיר את היחסים בין הצדדים בחברה ובעלי מניותיה (להלן - הסכם בעלי המניות).
הסכם העסקה - נספח א' לתצהיר התובע מיום 21.1.2002;
הסכם בעלי מניות - נספח ב' לתצהיר התובע מיום 21.1.2002.
20. 13. בסעיף 11 להסכם ההעסקה הוסכם על הקצאת מניות לתובע (לנוסחו ולפרשנותו של סעיף 11 להסכם ההעסקה נתייחס בהרחבה בגוף פסק הדין).
21. 14. בהתאם להוראות ההסכם, ביום 28.2.2001 הוקצו מניות על שם העובד, שהוחזקו בנאמנות על ידי רו"ח אבי בורשן, בהתאם לסעיף 102 לפקודת מס הכנסה והכללים שהותקנו על פיו.
אישור נציבות מס הכנסה למנות את רו"ח בורשן כנאמן להקצאת מניות/אופציות לעובדים - נספח ג' לתצהיר התובע מיום 21.1.2002;
ההחלטה על הקצאת המניות - נספח ד' לתצהיר התובע מיום 21.1.2002.
22. 15. במקביל להקצאת מניות לתובע, הועברו 100 מניות רגילות של החברה מעו"ד מור כהן לחיים אגמון וכן הוקצו לחיים אגמון 8901 מניות רגילות, כך שלאחר ביצוע כל הפעולות האמורות היו בעלי המניות בחברה:
23. 15.1. חיים אגמון - 9001 מניות (90.01%).
24. 15.2. התובע - 999 מניות (9.99%).
25. 16. ביום 25.6.2001 נמסרה לתובע הודעת פיטורים.
מכתב הפיטורים - נספח ה' לתצהיר התובע מיום 21.1.2002.
26. 17. ביום 24.8.2001, עם תום תקופת ההודעה המוקדמת, הפסיק התובע את עבודתו בפועל בחברה.
27. 18. בתקופה שלאחר סיום עבודתו התנהלה בין התובע לבין רו"ח בורשן התכתבות בנושא המניות, כאשר התובע עומד על טענתו כי על הנאמן לפעול במניות בהתאם להוראותיו, ולהימנע מלהעביר את המניות לחברה.
התכתבות בין התובע לבין רו"ח בורשן - נספחים ו' ו- ז' לתצהיר התובע מיום 21.1.2002.
28. 19. ביום 10.1.2002 הודיע רו"ח בורשן לתובע כי העביר לחברה את המניות אשר הוחזקו על ידיו בנאמנות לחברה, וכי הודעה על כך נמסרה לרשם החברות.
מכתב רו"ח בורשן מיום 10.1.2002 - נספח ח' לתצהיר התובע מיום 21.1.2002.
הודעה על העברת מניות - נספח ט' לתצהיר התובע מיום 21.1.2002.
29. 20. בהמשך לכך, הגיש התובע את הבקשה לסעד זמני, והתנהל ההליך בבית הדין, כמתואר לעיל.

הוראות ההסכמים הרלבנטיות
30. 21. הסכם ההעסקה:
כאמור, סעיף 11 להסכם ההעסקה מסדיר את נושא הקצאת המניות לתובע, ונוסחו יובא להלן:
11. הקצאת מניות לעודד
11.1 במועד המוקדם האפשרי תקצה החברה לידיו הנאמנות של רו"ח אבי בורשן (להלן - "הנאמן") עבור עודד 999 (תשע מאות תשעים ותשעה) מניות רגילות בנות 1 ₪ ע.נ. כל אחת (להלן: "המניות"). הנאמן ינהג במניות בהתאם לאמור בהסכם זה ובכתב הנאמנות המצורף להסכם זה כנספח א'.
11.2 המניות יוחזקו בנאמנות אצל הנאמן (על פי הוראות סעיף 102 לפקודת מס הכנסה, הכללים שהוצאו מכוחו ו/או כל הוראה רלבנטית אחרת שתהא באותה עת). במידה ועודד ימשיך לעבוד בחברה ממועד חתימת הסכם זה ועד לתום שנתיים ממועד הקצאת המניות, יהא עודד זכאי להורות לנאמן להעביר לידיו את המניות.
11.3 מובהר כי באם תחלק החברה דיבידנד ו/או מניות הטבה, החל ממועד חתימת הסכם זה, מכח המניות, יוקצה הדיבידנד לזכות עודד ויוחזק בנאמנות בידי הנאמן. בעת העברת המניות לידי עודד, אם יועברו, יועבר אליו הדיבידנד שנצבר לזכותו.
למען הסר ספק, מובהר כי הדיבידנד שיחולק כאמור לעיל - אם יחולק - יקוזז כנגד סכום הבונוס שישולם לעודד כאמור בסעיף 9.3 לעיל בגין אותה תקופה.
11.4 לעניין הענקת המניות כאמור בסעיף זה וכתב הנאמנות מכוח הסכם זה, יראו את עודד כמי שעדיין מועסק בחברה גם אם חדל לעבוד בחברה רק משום שפוטר על ידי החברה מסיבה המזכה אותו בקבלת פיצויי פיטורין בהתאם לחוק פיצויי פיטורין. האמור בסעיף זה יחול בתנאי מוקדם שעודד יעבוד בחברה לפחות עד ליום 31.3.2001.
11.5 להסכם זה מצורף כנספח ב' הסכם בין החברה, עודד וחיים אגמון, המסדיר את היחסים שבינהם.
(ההדגשות הוספו)
31. 22. הסכם בעלי המניות
ההוראות הרלבנטיות מהסכם בעלי המניות (שהוא נספח ב' להסכם ההעסקה) הן כמפורט להלן:
32. 23. המבוא להסכם - הפסקאות הרביעית, החמישית והשישית
הואיל ועל פי הסכם ההעסקה שבין החברה לעודד עומדת החברה להקצות לעודד 9.99% (תשעה אחוזים ותשעים ותשעה מאיות האחוז) ממניות החברה, אשר יוחזקו עבורו בנאמנות, והכל כמפורט בהסכם העסקה שבין החברה לבין עודד;
והואיל ואם יתקיימו התנאים הקבועים בהסכם העסקה יהיה עודד - בתום 25 חודשים ממועד חתימת הסכם ההעסקה (להלן - "המועד הקובע") - בעלים של 9.99% (תשעה אחוזים ותשעים ותשעה מאיות האחוז) ממניות החברה;
והואיל וחיים ועודד מעוניינים להסדיר את היחסים שבינהם כבעלים משותפים בעתיד של החברה, והכל כמפורט להלן בהסכם זה;
(ההדגשה הוספה).
33. 24. סעיף 2 - הפסקת עבודת עודד בחברה - אופצית call
2.1 היה ולאחר המועד הקובע תופסק עבודת עודד בחברה מכל סיבה שהיא, תקום לחיים ו/או לחברה אופציה מסוג call לרכוש מעודד את המניות שיוחזקו על ידו באותו מועד, וזאת בתמורה כמפורט בטבלה להלן:
תמורת המניות
מועד הפסקת העבודה
2.5% משווי החברה
מתום שנתיים וחודש ממועד חתימת הסכם זה ועד ליום 31.3.2003
5% משווי החברה
מיום 1.4.2003 ועד ליום 31.3.2008
9.99% משווי החברה
מיום 1.4.2008 והלאה

2.2 2.2 האופציה האמורה תמומש אם החברה ו/או חיים נתנו לעודד הודעה בכתב על כך עד לתום 30 יום ממועד הפסקת עבודתו של עודד.
2.3 2.3 ....
2.4 2.4 תמורת המניות תשולם על ידי חיים ו/או החברה
ב- 24 תשלומים חודשיים שווים וצמודים למדד המחירים לצרכן. התשלום הראשון יעשה בתום 30 יום ממועד ההודעה האמורה.
טענות הצדדים
34. 25. טענת העובד, בתמצית, היא כי על פי הוראת סעיף 11.4 להסכם ההעסקה, משפוטר לאחר יום 31.3.2001 הוא זכאי למניות שהוקצו לו על פי הסכם ההעסקה, למרות שטרם חלפו שנתיים מיום תחילת העסקתו בחברה או מיום החתימה על הסכם ההעסקה. טענת החברה, בתמצית, היא שבסעיף 11.4 להסכם ההעסקה נפלה טעות קולמוס, ובמקום "31.3.2001" צריך להיות "31.3.2002". לאור זאת, משפוטר העובד לפני יום 31.3.2002, אין הוא זכאי למניות. לטענה זו של החברה השיב העובד בתצהירו המשלים ובתצהירו של עו"ד תגר עמיאל, אשר יצג אותו במו"מ לחתימת הסכם ההעסקה.
35. 26. גרסת החברה, כמפורט בתצהיריהם של חיים אגמון ועו"ד מור כהן, היא כמפורט להלן:
36. 26.1. ההסכמה הבסיסית בין הצדדים, עוד בטרם נחתמו הסכם ההעסקה והסכם בעלי המניות, היתה שהתובע יהיה זכאי לקבל מניות בחברה רק לאחר שיעבוד שנתיים בחברה. המנגנון שנבחר על ידי הצדדים היה הדרך של הקצאת מניות על פי סעיף 102 לפקודת מס הכנסה.
37. 26.2. על פי סעיף 11.2 להסכם ההעסקה, רק אם התובע ימשיך לעבוד בחברה ממועד חתימת הסכם ההעסקה ועד לתום שנתיים ממועד הקצאת המניות, יהיה התובע זכאי להורות לנאמן להעביר לידיו את המניות. לאור הוראות הסכם ההעסקה, היה על התובע לעבוד בחברה עד ליום 28.2.2003 על מנת להיות זכאי למניות.
38. 26.3. בהתאם להואיל החמישי בהסכם בעלי המניות, אשר מהווה חלק בלתי נפרד מהסכם ההעסקה, העובד יהיה הבעלים של המניות רק אם יתקיימו התנאים הקבועים בהסכם ההעסקה, ובכל מקרה רק בתום 25 חודשים ממועד החתימה על הסכם ההעסקה, דהיינו לא לפני 26.9.2002. בהואיל השישי להסכם בעלי המניות ישנה התייחסות מפורשת לכך שהבעלות על החברה תוקנה לעובד "בעתיד", ולא הוקנתה לעובד בעלות במניות כבר במעמד החתימה על ההסכם.
39. 26.4. כאמור, הסכמת הצדדים, עוד בטרם נחתמו ההסכמים, היתה שהזכות לקבל את המניות תעמוד לתובע בתנאי שיעבוד בחברה לפחות שנתיים רצופות.

בשלב מתקדם של המו"מ, לאחר שהתקיימו מספר פגישות, לא היה ברור עדין לצדדים מה הוא פרק הזמן שיידרש כדי לקבל את אישור שלטונות מס הכנסה להסדר הקצאת המניות לידי הנאמן, בהתאם לסעיף 102 לפקודת מס הכנסה. לפיכך, בחרו הצדדים להסדיר הסכמה זו בסעיף 11.4 להסכם ההעסקה, ולקבוע כי במידה והתובע יעבוד בחברה שנתיים רצופות ולאחר מכן יפוטר, יראו אותו לעניין הענקת המניות כמי שעדין מועסק בחברה, וזאת למרות שעל פי פקודת מס הכנסה המועד הקובע הוא יום הקצאת המניות. למרבה הצער, נפלה טעות קולמוס בסיפא לסעיף 11.4 להסכם, ובמקום "31.3.2002" נרשם "31.3.2001".
40. 26.5. מסקנה זו נלמדת גם מסעיף 2.1 להסכם בעלי המניות, לפיו מנגנון קבלת המניות בחזרה על ידי החברה אינו מתייחס לתקופה של 25 החודשים הראשונים לאחר החתימה על ההסכם.
41. 26.6. באף שלב במו"מ לא הסכים חיים אגמון לכך שהמניות יועברו לידי התובע בטרם יעבוד שנתיים ימים בחברה.
42. 26.7. על פי הוראות ההסכמים, המבקש יכול לרכוש זכות בעלות במניות רק בתום שנתיים להעסקתו או בתום שנתיים להקצאת המניות.
43. 26.8. מר חיים אגמון לא פירט בתצהירו מתי נתגלתה טעות הקולמוס. לטענת עו"ד מור כהן, עד למועד הכנת תצהירי העדות בתגובה לבקשה לסעד זמני לא הבחין בטעות הקולמוס, ולכן מעולם לא העיר על כך לתובע או לבא כוחו. אולם, עניין המניות לא עלה בשיחות בינו לבין ב"כ התובע, והשיחות נסבו סביב התשלומים המגיעים/שאינם מגיעים לתובע בקשר לעבודתו ובקשר לסיום עבודתו.
44. 26.9. בכל מקרה, מכוח סעיף 2.1 להסכם בעלי המניות, יש לחברה זכות לקבל לידיה את המניות, ולכן לכל היותר עומדת לתובע זכות כספית בלבד לקבל את המניות. ביום 4.9.2001 פנתה החברה אל הנאמן בבקשה לקבל לידיה בחזרה את המניות, ובכך מימשה את זכותה לקבל לידיה בחזרה את המניות, מכוח סעיף 2.1 להסכם בעלי המניות.

45. 26.10. גם אם נכונה טענת התובע כי נוהל עמו מו"מ בקשר לרכישת המניות (ותוכן שיחות אלה הוכחש בתצהירו של עו"ד מור כהן), הרי אין בכך שהחברה הציעה לתובע, לפנים משורת הדין, הצעות פשרה, על מנת לסיים את ההתקשרות בצורה חברית ויפה, כדי להעיד כי התובע היה זכאי למניות או כי החברה סברה שהוא זכאי למניות עם סיום עבודתו.
46. 27. גרסת העובד, על פי תצהירו המשלים מיום 10.3.2002 ותצהירו של עו"ד תגר עמיאל היא כמפורט להלן:
47. 27.1. בחודש מרץ 2000 או בסמוך לכך פנה אל התובע חיים אגמון והציע לו להיות מועסק כמנכ"ל החברה, אשר התקשרה למתן שירותי ניהול לעמותות עובדים בקשר לנופש והכשרה מקצועית. התובע שימש באותה עת כמנכ"ל חברת ארנון - פז (1985) בע"מ, והוא התכוון להתפטר מתפקידו, ללא פיצויי פיטורים, כיון שהצעת חיים אגמון כללה שיתופו בבעלות בחברה.
48. 27.2. עניין קבלת המניות בחברה היה לב לבו של ההסכם בין העובד לבין מר חיים אגמון, שכן יתר תנאי ההעסקה כמעט ולא היו שנויים במחלוקת.
49. 27.3. מטרתו של סעיף 11.4 להסכם ההעסקה היתה להגן על העובד, כך שגם אם יפוטר מהחברה, לא תיפגע זכותו לקבלת המניות. סעיף זה נכלל בהסכם לאור העובדה כי חיים אגמון היה הדירקטור היחיד ובעל רוב המניות בחברה, כך שיכול היה ליזום את פיטוריו במועד בו יבחר ולסכל את זכותו למניות. לעומת זאת, על פי הסעיף, אם יתפטר מעבודתו בחברה, לא יהיה התובע זכאי למניות.
50. 27.4. בטיוטה הראשונה להסכם ההעסקה - נוסח סעיף 11.4 כך שאיננו כולל כל מגבלת זמן. דהיינו לפי הנוסח הראשון של סעיף 11.4 להסכם ההעסקה - במקרה של פיטורים בכל מועד שהוא לאחר חתימת הסכם ההעסקה היתה נשמרת זכותו למניות.
טיוטה ראשונה - נספח א' לתצהיר המשלים של התובע.
51. 27.5. לאחר משלוח הטיוטה הראשונה, התקיימה ישיבת מו"מ ראשונה, וכן הועברו הערות עו"ד מור כהן לטיוטה הראשונה. במכתבו של עו"ד מור כהן מיום 10.7.2000, בסעיף 9(ב), מבוקש למחוק את סעיף 11.4 כולו.
מכתבו של עו"ד מור כהן מיום 10.7.2000 - נספח ב' לתצהיר המשלים של התובע.
52. 27.6. לנוכח העובדה כי החברה וחיים אגמון עמדו על מחיקת הסעיף, ולנוכח העובדה כי התובע התנגד למחיקת הסעיף, הוסכם על פשרה לפיה יפגשו הצדדים במחצית הדרך. מחצית הדרך של העסקה (שמהותה מניות בתום שתי שנות עבודה) היא תום שנה אחת לעבודתו בחברה, כלומר יום 31.3.2001, המועד שנכתב בסעיף 11.4 להסכם ההעסקה. פשרה זו הושגה בפגישה שהתקיימה במשרדו של בא כוחו של התובע, עו"ד תגר עמיאל, ביום 22.8.00, לאחר שהוסברה לחיים אגמון משמעות הסעיף. בהמשך לאותה ישיבה, הוכנה טיוטה שניה, ובה השינויים שהוסכמו בפגישה, לרבות השינוי בסעיף 11.4 להסכם ההעסקה. כמקובל אצל עו"ד עמיאל, הטיוטה השניה כללה סימונים של השינויים שנעשו בה, וכל תוספת לטיוטה הראשונה הודגשה בקו מדגיש.
טיוטה שניה (בה מסומנים השינויים ביחס לטיוטה הראשונה) - נספח ג' לתצהירו המשלים של התובע.
53. 27.7. בהמשך המשא ומתן נערכה טיוטה שלישית, היא הטיוטה האחרונה, שלאחר אישורה נחתם ההסכם על ידי שני הצדדים.
טיוטה שלישית - נספח ד' לתצהירו המשלים של התובע.
54. 27.8. משיקולי מס, על מנת למנוע חבות במס של העובד עם הקצאת המניות, בחרו הצדדים בדרך הקבועה בסעיף 102 לפקודת מס הכנסה, דהיינו - הקצאת המניות לנאמן. משיקולי מס, גם נקבע בסיפא של סעיף 11.4 להסכם ההעסקה, כי במקרה של פיטורים יראו את התובע "כמי שעדין מועסק בחברה" ולא נקבע כי העובד יהיה זכאי למניות החברה מיד עם פיטוריו. זאת, על מנת שהתובע ייחשב כמי שעדין עובד והמניות יוסיפו להישמר אצל הנאמן, כך שהתובע לא יהיה חשוף לתשלום מס עם פיטוריו. זו הסיבה היחידה שהסכם בעלי המניות יוצא מהנחה כי חלפה תקופת הנאמנות במניות, שכן בין אם התובע יעבוד עד תום תקופת הנאמנות ובין אם יפוטר לפני כן, התובע לא יהיה זכאי להורות לנאמן להעביר לו את המניות או למוכרן לפני מועד זה. אם היתה לו זכות כזו, התובע היה מאבד את הפטור הקבוע בסעיף 102 לפקודת מס הכנסה.
55. 27.9. טענת החברה, כי נפלה בסעיף 11.4 להסכם ההעסקה טעות קולמוס, עלתה לראשונה ביום 25.1.2002, בתצהירו של מר חיים אגמון, על אף שהיו הזדמנויות רבות להעלות אותה. יתר על כן, גם בהתנהגותם, חיים אגמון והחברה אשרו את זכותו של התובע למניות על פי סעיף 11.4 להסכם ההעסקה.
56. 27.10. מר אגמון הציע לתובע, בעצמו ובאמצעות שליחים, לוותר על זכותו במניות החברה תמורת המשך העסקתו בחברה לתקופה נוספת בת 30 יום.
57. 27.11. מר ליאון מורזובסקי, מזכ"ל הסתדרות הפקידים, ניסה לתווך בין התובע לבין חיים אגמון, הן בתביעה הכספית שהגיש התובע כנגד החברה והן בעניין המניות. מר מורזובסקי מסר לתובע, בשמו של חיים אגמון, כי לטענת חיים אגמון מגיע לתובע שווי המניות בשווי של 2.5% מהחברה ולא 10% מהמניות. מר מורזובסקי הציע לתובע להגיע להסדר כולל בדבר השכר המגיע ותמורת המניות. בתגובה לכך, הודיע התובע כי אינו מעוניין להכנס למו"מ בדבר תמורת המניות, כל עוד לא משולם שכרו.
58. 27.12. בשיחת ועידה עם עו"ד שוסט, ממשרדו של עו"ד מור כהן, בא כוח החברה, העלתה עו"ד שוסט את הטענה כי לתובע לא מגיעה כל תמורה בגין המניות, כיון שהסכם בעלי המניות לא נוקב בתמורת המניות במקרה של קבלת הזכות למניות לפני תום תקופת הנאמנות. עו"ד שוסט לא העלתה את הטענה כי סעיף 11.4 להסכם ההעסקה אינו משקף את הסכמת הצדדים וכולל "טעות קולמוס קלה".
59. 27.13. ביום 6.12.2002 התקיימה פגישה בין מר חיים אגמון לבין בא כוחו של התובע. בפגישה זו, הציע חיים אגמון לרכוש את המניות בסכום שלדעתו מהווה את הסכום הנקוב בהסכם בעלי המניות (2.5% משווי החברה( ולא העלה כל טענה כי נפלה בסעיף 11.4 לתצהיר טעות קולמוס. חיים אגמון התמקח על מחיר המניות המוצע על ידו, וזאת לאור עמדת ב"כ התובע כי התובע איננו חייב ואיננו רוצה למכור את המניות.
60. 27.14. גם בשיחות עם ב"כ החברה ועם רו"ח בורשן לא הועלתה הטענה כי נפלה טעות קולמוס בסעיף 11.4 להסכם ההעסקה.
61. 28. כל המצהירים נחקרו על תצהיריהם. אולם, חקירתם של עו"ד תגר עמיאל, ב"כ התובע והתובע עצמו היתה קצרה ביותר, והם בעצם לא נחקרו על תוכן תצהיריהם. לדברי העדים בחקירה הנגדית נתייחס בהמשך, ככל שיהיה צורך.
הכרעה
62. 29. לאחר עיון בתצהירים, במסמכים שצורפו אליהם, ועל סמך התרשמותנו מהעדויות בפני
נו, אנו מעדיפים את גרסת התובע, על פיה לא נפלה טעות קולמוס בסעיף 11.4 להסכם ההעסקה, וכי כוונת הצדדים להסכם ההעסקה היתה כי במקרה שהתובע יפוטר מעבודתו בחברה לאחר יום 31.3.2001, בנסיבות בהן הוא זכאי לפיצויי פיטורים, הוא לא יאבד את זכותו ל- 9.99% ממניות החברה. להלן, נפרט את הנימוקים למסקנה אליה הגענו.

גרסת התובע לא נסתרה, ומתיישבת עם המסמכים והנסיבות
63. 30. נקודת המוצא להכרעה בהליך היא הוראות הסכם ההעסקה והוראות הסכם בעלי המניות. הוראת סעיף 11.4 להסכם ההעסקה היא ברורה וחד משמעית - במקרה שהתובע מפוטר לאחר יום 31.3.2001 יש לראותו, לעניין זכאותו למניות שהוקצו לו על פי הוראות סעיף 11 להסכם ההעסקה, כמי שעדין מועסק בחברה.
64. 31. עדותם של התובע ושל עו"ד תגר עמיאל בתצהיריהם, הנתמכת במסמכים - טיוטות הסכם ההעסקה, לא נסתרה למעשה על ידי החברה, שכן הם לא נחקרו כלל על תצהיריהם. אמנם נכון, שלא תמיד הימנעות צד מחקירת מצהיר על תצהירו מביאה למסקנה כי יש לקבל את העדות המפורטת בתצהיר.
ראו: דב"ע נד/ 3-101 יעקב עמנואל נ' שופר - סל בע"מ, פד"ע כח 241, 253.
אולם, בנסיבות המקרה הנדון, בו קביעת מהימנות העדים היא משמעותית ביותר להכרעה, נראה לנו שאי חקירת התובע ועו"ד תגר עמיאל, היא גורם המעניק משקל רב לקבלת גרסתם.
65. 32. גרסת התובע נתמכת גם במסמכים שצורפו לתצהירו ולתצהיר עו"ד תגר עמיאל - טיוטות ההסכמים, המתארות את "ההסטוריה" של סעיף 11.4 להסכם ההעסקה. בהקשר זה יצויין, כי אילו, כטענת החברה, הסיפא לסעיף 11.4 להסכם ההעסקה היתה צריכה להבטיח כי התובע יקבל את המניות בתום שנתיים להעסקתו בחברה, בשל העובדה שנראה בעת חתימת ההסכם כי מועד הקצאת המניות יידחה, הרי לא היה מקום להגביל את הוראת סעיף 11.4 סיפא רק למקרה בו התובע יפוטר לפני תום שנתיים ממועד הקצאת המניות, אלא האמור בו היה צריך להתייחס לכל מקרה בו יסתיים קשר העבודה בין התובע לבין החברה לאחר חלוף שנתיים ממועד תחילת העסקתו, בין בפיטורים ובין בהתפטרות. העובדה שהצדדים התייחסו במפורש רק לסיטואציה של פיטורים, בנסיבות המזכות בפיצויי פיטורים, מחזקת את גרסת התובע, על פיה הוראת סעיף 11.4 להסכם ההעסקה באה להגן עליו בפני
סיטואציה בה יפוטר זמן קצר לפני הגיע מועד זכאותו לקבלת המניות על פי הוראת הסכם ההעסקה. לעומת זאת, בכל מקרה בו תסתיים העסקת התובע מרצונו של התובע, הוא אכן אינו זכאי למניות החברה, בטרם יחלפו שנתיים ממועד הקצאת המניות.
66. 33. הנתבעת סומכת גרסתה על הוראות הסכם ההעסקה והסכם בעלי המניות. על פי הוראת סעיף 11.2 להסכם ההעסקה התובע זכאי למניות בתום שנתיים ממועד הקצאת המניות. לעומת זאת, על פי ה"והואיל" החמישי להסכם בעלי המניות, התובע זכאי למניות בתום 25 חודשים ממועד החתימה על הסכם בעלי המניות. כלומר, בהסכמים עליהם מסתמכת הנתבעת נקבעו שני מועדים שונים. על פי הסכם בעלי המניות זכאי התובע למניות כבר ביום 26.10.2002, ואילו על פי סעיף 11.2 להסכם ההעסקה זכאי התובע למניות בתום שנתיים ממועד הקצאת המניות, שהוא יום 28.2.2003. לאור זאת, קשה ללמוד מהסכם ההעסקה והסכם בעלי המניות על המועד המדויק בו מוקנות לתובע זכויות במניות.
67. 34. יתר על כן. גם על פי גרסת הנתבעת, אילו התובע היה מפוטר לאחר יום 31.3.2002, היו לתובע זכויות במניות הנתבעת, וזאת למרות שטרם חלפו 25 חודשים ממועד חתימת הסכם ההעסקה וטרם חלפו שנתיים ממועד הקצאת המניות. כלומר, הנתבעת מודה כי בסעיף 11.4 להסכם ההעסקה נקבע מועד אחר ומוקדם יותר מהמועד שנקבע בהסכם ההעסקה והסכם בעלי המניות לעניין זכותו של התובע במניות. לפיכך, לא ניתן להסיק מהמועדים שנקבעו בהסכם ההעסקה ובהסכם בעלי המניות על פרשנות סעיף 11.4 להסכם ההעסקה.
68. 35. בכל מקרה, אין ספק מנוסח סעיף 11.4 להסכם ההעסקה כי הוא קובע חריג ויוצא מן הכלל לעקרון שנקבע בסעיף 11.2 להסכם ההעסקה בעניין מועד זכאות התובע למניות - שנתיים ממועד הקצאת המניות, ואף חריג לעקרון שנקבע בהסכם בעלי המניות - תום שנתיים ממועד חתימת ההסכם. לפיכך, העובדה שהן הסכם ההעסקה והן הסכם בעלי המניות אינם מאזכרים תקופה קצרה משנתיים, אינה מעידה דבר על פרשנות סעיף 11.4 להסכם ההעסקה. סעיף 11.4 להסכם ההעסקה הוא חריג, המתייחס רק לסיטואציה קונקרטית - פיטורי התובע בנסיבות בהן הוא זכאי לפיצויי פיטורים, ובסיטואציה זו יוצר סעיף 11.4 להסכם "פיקציה" לפיה התובע ימשיך להיחשב כעובד החברה לעניין הענקת המניות כאמור בסעיף 11 להסכם. משיוצר סעיף 11.4 להסכם חריג, ברור שהוראותיו יהיו שונות מהוראות הסכם ההעסקה או הוראות הסכם בעלי המניות. זה טיבו של חריג.
69. 36. באשר לתוכנו של חריג: כאמור לעיל, נראה לנו שאם כוונת הצדדים היתה להבטיח את זכותו של התובע במניות בתום שנתיים לעבודתו של התובע בחברה, סעיף 11.4 היה מתייחס לכל מקרה של סיום עבודתו של התובע ולא רק לסיטואציה של פיטורים. מכל מקום, גרסתו של התובע, לפיה בנוסח הראשוני של הסעיף, כפי שהופיע בטיוטה הראשונה להסכם ההעסקה, הוא נועד להגן עליו במקרה של פיטורים בכל מועד שהוא לאחר תחילת עבודתו, ולאחר "פשרה" שהושגה במו"מ הוא נועד להגן עליו במקרה של פיטורים לאחר שנה ממועד תחילת עבודתו, לא נסתרה, וכאמור מתיישבת עם המסמכים. זאת ועוד. גרסה זו גם מתיישבת עם נסיבות כריתת הסכם ההעסקה, בהתחשב בעובדה שלצורך קבלת תפקיד מנכ"ל הנתבעת התפטר התובע מעבודתו כמנכ"ל חברת ארנון פז. סביר, שהתובע, שנטל סיכון בהתפטרותו מעבודתו הקודמת, ביקש להבטיח את התגמול העיקרי המגיע לו על פי הסכם ההעסקה במקרה שיפוטר מעבודתו בנתבעת. זאת, בהתחשב בעובדה שחיים אגמון הוא בעל השליטה היחיד בנתבעת, ויכול לפטרו בכל עת.
טענת "טעות הקולמוס הקלה" לא הועלתה קודם להליך המשפטי
70. 37. ב"כ התובע התייחס בסיכומיו לשאלת מועד "גילוי" טעות הקולמוס על ידי החברה, כאשר לטענתו אין מדובר ב"טעות" ואין מדובר ב"גילוי טעות", אלא בגרסה שהומצאה עם הכנת התגובה לבקשת התובע לסעד זמני. ב"כ הנתבעת טענה כי "למועד גילוי הטעות אין כלל חשיבות, ומדובר באמת בעניין טכני ושולי, שאין בו כדי להוסיף או להוריד". איננו מקבלים את עמדת ב"כ הנתבעת, משני טעמים:
71. 37.1. ראשית, במקרה הנדון, ההכרעה בין גרסאות הצדדים מבוססת במידה רבה על מהימנות העדים מטעם הצדדים. לפיכך, ככל שגרסת הנתבעת בדבר מועד גילוי טעות הקולמוס נדחית, יש לכך השלכה על ההכרעה בין גרסאות הצדדים בדבר עצם קיומה של טעות קולמוס.
72. 37.2. שנית, בפרשנות סעיף 11.4 להסכם ההעסקה, יש משקל להתנהגות הצדדים לאחר מועד סיום קשר העבודה. ככל שמדובר בהסקת מסקנות מהתנהגות הצדדים, יש משמעות לכך אם התנהגותם נעשתה תוך מודעות להוראות סעיף 11.4 להסכם ההעסקה.
73. 38. מהעדויות והמסמכים אשר בפני
נו, עולה כי מיד לאחר מועד סיום קשר העבודה בין התובע לבין הנתבעת, העלה התובע את טענתו כי הוא זכאי למניות הנתבעת, כמפורט להלן.
74. 39. התובע ניהל התכתבות עם רו"ח אבי בורשן, הנאמן שעל שמו הועברו המניות שהוקצו לו, וטען בפני
ו כי הוא זכאי למניות. התובע פנה לראשונה לרו"ח בורשן ביום
24.8.2001, עם סיום קשר העבודה בינו לבין הנתבעת. יש להדגיש, כי העתקים מהתכתבות זו הועברו לנתבעת, וכעולה מעדותו של חיים אגמון - הועברו ליועצים המשפטיים של הנתבעת (פרוטוקול ע' 19, שורות 4 - 5).
מכתב התובע לרו"ח בורשן מיום 24.8.2001 - נספח ו' לתצהיר התובע מיום 21.1.2002.
מכתב רו"ח בורשן לתובע מיום 27.8.2001 - נספח ו' לתצהיר התובע מיום 21.1.2002.
מכתבי התובע לרו"ח בורשן מיום 4.9.2001, 18.10.2001 ו- 2.1.2002 - נספח ז' לתצהיר התובע מיום 21.1.2002.
75. 40. הנתבעת פנתה גם היא לרו"ח אבי בורשן, ודרשה ממנו להשיב לה את המניות שהוקצו עבור התובע.
מכתב הנתבעת לרו"ח בורשן מיום 4.9.2001 - נספח ו' לתצהיר התובע מיום
10.3.2002.
מכתב עו"ד מור כהן לרו"ח בורשן מיום 20.12.01 - נספח ו' לתצהיר התובע מיום 10.3.2002.
76. 41. על פי מכתבו של רו"ח בורשן לתובע, ניתנה לו חוות דעת משפטית בטרם העביר את המניות לידי הנתבעת.
מכתב רו"ח בורשן לתובע מיום 21.1.2002 - נספח ו' לתצהיר התובע מיום 10.3.2002.
77. 42. מר חיים אגמון העיד כי התובע העלה את זכותו למניות על פי סעיף 11 להסכם ההעסקה, וכי הפנה נושא זה לבדיקת יועציו המשפטיים, אשר בדקו את הוראות ההסכם בין התובע לבין הנתבעת.
"ש. את החודש היית מוכן להעסיק אותו בלי קשר למניות?
ת. "איזה קשר? מי בכלל דיבר איתו על המניות? הוא [= התובע] העלה איזשהו סעיף, אם זה 11א, אז אני אמרתי שאני ממליץ שנישאר צמודים להסכם שיש בינינו. עודד התעקש לכתוב דברים, כשאני הבנתי שבעצם אין על מה לכתוב כלום, הוא מוליך את זה לאיזשהו אקט משפטי. סיימתי את ההתקשרות, זה היה בשיחה טלפונית.
פרוטוקול ע' 22, שורות 7 - 12; ההדגשה הוספה.
ובהמשך:
"ש. האם נכון שהנושא של ה- 2.5% שנטען ע"י התובע נקשר על ידו לסעיף שקראת לו 11א?
ת. אמרתי את זה. שהוא אמר שמגיעים לו עוד כספים. אני לא זוכר מכוח מה.
ש. העדת קודם שהתובע העלה טענות מכוח סעיף 11א?
ת. הוא העלה טענות לגבי 2.5%. כשפניתי ובדקתי על מה הוא מדבר בכלל, אז כנראה שזה קשור לאותו סעיף שאתה אומר עכשיו, ס' 11.
ש. אני מציג לך את הסכם ההעסקה, מה בדקת?
ת. אני לא בדקתי בעצמי. ביקשתי מהיועצים שלי לבדוק.
ש. מה הם אמרו לך?
ת. שהם יבדקו".
פרוטוקול ע' 23, שורות 11 - 20; ההדגשה הוספה.
ובהמשך:
"ש. השיחה עם התובע התקיימה בחודש אוגוסט 2001, התצהיר שלך הוגש ב- 25.1.2002, אתה לא פונה ואומר ליועצים המשפטיים שלך, מה עם הבדיקה?
ת. הם פסלו אותה על הסף לאחר הבדיקה, ושאין מה להתייחס לזה בכלל.
ש. אז הם הפנו אותך לסעיף 11א?
ת. הם אמרו לי שבתוך ההסכם יש את הסעיף הזה, שנמצא במקום כזה וכזה. הם פרשו לי את המשמעות שלו, ושאין שום מקום להתייחס אליו.
ש. אני עכשיו אומר לך שאין ס' 11א להסכם - יש סעיפים 11.1 עד 11.4 - לאיזה סעיף הפנו אותך עורכי הדין?
ת. בטלפון אמרו לי שקיים איזשהו סעיף של 2.5%. שאמור להכנס אם יתקיימו מס' דברים בתוך ההסכם שקשורים לתוך הטווח של תקופת עבודתו של התובע ואין לי מה להתייחס לעניין הזה, ומפה הפסקתי לחשוב על זה".
פרוטוקול ע' 24, שורות 1 - 11.
78. 43. מהאמור לעיל עולה כי במשך תקופה בת למעלה מארבעה חודשים, היתה "פעילות" רבה בנוגע למניותיו של התובע. במהלך תקופה זו, עסקו מטעם הנתבעת בנושא מניות התובע מספר רב של אנשים: מר חיים אגמון; היועצים המשפטיים של הנתבעת עו"ד כהן ועו"ד שוסט, שעל פי עדותו של חיים אגמון בדקו את הוראות ההסכם שבין התובע לבין הנתבעת, ופרשו באזניו את משמעותו, וטיפלו במכתביו של התובע; רו"ח של הנתבעת רו"ח בורשן, שקיבל פניות הן מהתובע והן מהנתבעת, ואשר על פי עדותו של עו"ד מור כהן הופנה להוראות ההסכם "בטוח" (פרוטוקול ע' 10, שורות 22 - 23). כמו כן, על פי מכתבו של רו"ח בורשן לתובע מיום מיום 21.1.2002 הוא קיבל חוות דעת משפטית בטרם העביר את המניות לחברה.
79. 44. כמתואר לעיל, לא אדם אחד אלא לא מעט אנשים בדקו את זכויותיו של התובע למניות על פי הוראות הסכם ההעסקה. לא יתכן, שבדיקה זו נערכה על ידי כולם ללא שעיינו בנוסח סעיף 11 להסכם ההעסקה, הוא מקור זכותו של התובע, ובדקו את תוכנו. גם אין זה מתקבל על הדעת, לדעתנו, שאף לא אחד מהם קרא את סעיף 11.4 והבחין שהתאריך הנקוב בו הוא יום 31.3.2001, ושנפלה "טעות קולמוס קלה" בנוסח ההסכם, אם אכן הכוונה המקורית היתה שהתובע יהיה זכאי למניות רק במקרה של פיטורים לאחר תום שנתיים מתחילת העסקתו, דהיינו - 31.3.2002. לפיכך, אנו סבורים, שאם אכן נפלה "טעות קולמוס קלה", כטענת הנתבעת, הרי שטעות זו היתה חייבת להתגלות על ידי הנתבעת ו/או מי מטעמה במועד מוקדם הרבה יותר ליום 25.1.2002.
80. 45. זאת ועוד. כעולה מחומר הראיות שבפני
נו, חיים אגמון, במישרין ובאמצעות שליחים, הציע לתובע לוותר על המניות בתמורה לעבודה בנתבעת בחודשים ספטמבר ואוקטובר, וכן להגיע להסדר כולל בנוגע לעבודתו ולסיום עבודתו, לרבות מכירת המניות. זאת, מבלי להעלות את הטענה כי התובע כלל אינו זכאי למניות מכוח הוראות הסכם ההעסקה, כיון שטרם חלפו שנתיים מתחילת העסקתו בחברה.
סעיפים 15 - 18 לתצהיר התובע מיום 10.3.2002, שהאמור בהם לא נסתר.
סעיף 9 לתצהירו של עו"ד תגר עמיאל.
עדות חיים אגמון, פרוטוקול ע' 19, שורות 21 - 24.
81. 46. העובדה שהועלו הצעות שונות לתובע בקשר למכירת המניות, כאשר ההצעות מסתמכות על הנוסחה שבהסכם (דהיינו - זכאות התובע ל- 2.5% משווי מניות החברה), במישרין ועל ידי שליחים, מעידה כי גם החברה סברה שהתובע זכאי לפחות לתמורת המניות, על פי הנוסחה שבסעיף 2 להסכם בעלי המניות, וביקשה לנהל עמו מו"מ על מחירן. במספר רב של הזדמנויות, גילתה החברה את דעתה כי התובע זכאי למניות על פי הוראות הסכם ההעסקה, אם כי סברה שאינו זכאי למניות עצמן אלא לתמורה בשיעור של 2.5% משווי החברה, בהתאם לסעיף 2 להסכם בעלי המניות.
82. 47. גם אם נקבל את הגרסה שהצעות הנתבעת באו על מנת לסיים את העסקת התובע "בדרכי שלום", במיוחד בהתחשב בעובדה שהתובע ומר אגמון מתגוררים באותו מושב, עדין אין ספק בעיננו, כי הנתבעת או יועציה המשפטיים או מי מטעמה, היה מעלה את הטענה שהתובע אינו זכאי למניות הנתבעת כי טרם חלפו שנתיים ממועד תחילת העסקתו בנתבעת, וכי כל ההצעות הן "לפנים משורת הדין".
83. 48. העובדה שלאורך כל התקופה מיום 26.8.2001 ועד ליום 25.1.2002 לא העלתה הנתבעת את טענת "טעות קולמוס קטנה", כאשר לדעתנו טעות זו לא יכולה היתה "להתחמק" מעיני הנתבעת ויועציה, אשר בדקו את זכותו של התובע למניות, מעידה לדעתנו כי האמת היא שלא נפלה כל "טעות קולמוס קטנה" בסעיף 11.4 להסכם ההעסקה, וטענה זו נוצרה, יש מאין, רק לקראת הדיון בבקשה לסעדים זמניים.
84. 49. כללו של דבר, על יסוד כל האמור לעיל:
85. 49.1. איננו מאמינים לגרסת הנתבעת, כי למרות העובדה שעניין זכותו של התובע למניות הנתבעת הועלה ע"י התובע כבר במועד סיום קשר העבודה בין הצדדים וטופל על ידי לא מעט אנשים מטעם הנתבעת, רק ביום 25.1.2002 התגלה כי נפלה "טעות קולמוס קלה" בסעיף 11.4 להסכם ההעסקה.
86. 49.2. אין גם ספק בעינינו, שטענת "טעות קולמוס", שהיא טענה "חזקה" לדחיית דרישתו של התובע לקבלת זכויות במניות, היתה מועלית על ידי הנתבעת במועד מוקדם יותר ממועד הגשת תצהיר התשובה לבקשתו של התובע.
87. 49.3. לפיכך, אנו דוחים את טענת הנתבעת כי נפלה בסעיף 11.4 להסכם ההעסקה "טעות קולמוס קטנה", וכי במקום יום "31.3.2001" צריך להיות יום "31.3.2002".
88. 49.4. כפועל יוצא מכך, אנו קובעים, שבהתאם לסעיף 11.4 להסכם ההעסקה, לצורך זכותו של התובע למניות, יש לראות את התובע "כמי שעדין מועסק בחברה".
89. 49.5. לפיכך, יש לתובע זכויות במניות הנתבעת, על פי הוראות הסכם ההעסקה והסכם בעלי המניות.

האם זכאי התובע למניות או רק לתמורתן?
90. 50. משהגענו למסקנה כי קמו לתובע זכויות במניות הנתבעת עם סיום עבודתו, נותר לבדוק מה הן הזכויות שקמו לו, ובעיקר - האם הוא זכאי להחזיק במניות או רק לתמורתן על פי הוראת סעיף 2 להסכם בעלי המניות, דהיינו 2.5% משווי החברה?
91. 51. בשל חשיבות הדברים, נצטט שוב את הוראת סעיף 2 להסכם בעלי המניות:
2.1 היה ולאחר המועד הקובע תופסק עבודת עודד בחברה מכל סיבה שהיא, תקום לחיים ו/או לחברה אופציה מסוג call לרכוש מעודד את המניות שיוחזקו על ידו באותו מועד, וזאת בתמורה כמפורט בטבלה שלהלן:
תמורת המניות
מועד הפסקת העבודה
2.5% משווי החברה
מתום שנתיים וחודש ממועד חתימת הסכם זה ועד ליום 31.3.2003
5% משווי החברה
מיום 1.4.2003 ועד ליום 31.3.2008
9.99% משווי החברה
מיום 1.4.2008 והלאה

2.2 2.2 האופציה האמורה תמומש אם החברה ו/או חיים נתנו לעודד הודעה בכתב על כך עד לתום 30 יום ממועד הפסקת עבודתו של עודד.
2.3 2.3 ....
2.4 2.4 תמורת המניות תשולם על ידי חיים ו/או החברה
ב- 24 תשלומים חודשיים שווים וצמודים למדד
המחירים לצרכן. התשלום הראשון יעשה בתום 30 יום ממועד ההודעה האמורה.
92. 52. טענות התובע, בתמצית, הן:
93. 52.1. סעיף 2 להסכם בעלי המניות קבע ארבעה תנאים מצטברים למימוש האופציה על ידי הנתבעת והם: מתן הודעה בכתב על הרצון לממש את האופציה; מתן הודעה בכתב לעובד; מתן הודעה עד לתום 30 יום ממועד הפסקת העובד (במקרה הנדון - עד ליום 23.9.2001); תשלום תמורת המניות ב- 24 תשלומים, החל מתום 30 יום ממתן ההודעה על מימוש האופציה.
94. 52.2. הנתבעת לא עמדה אפילו בתנאי אחד מהתנאים למימוש האופציה.
95. 52.3. מעצם מהותה, אופציה היא בבחינת זכות אשר יש להקפיד על התנאים לשימוש בה, ואין מקום להאריך למעסיקה את תקופת מימוש האופציה.
96. 53. טענות הנתבעת, בתמצית:
97. 53.1. על פי הוראת סעיף 2 להסכם בעלי המניות, בכל מקרה יש לנתבעת זכות לקבל לידיה את המניות, ולכל היותר עומדת לתובע זכות כספית בלבד לקבל את תמורת המניות.
98. 53.2. על פי ההסכם, מתום שנתיים וחודש ממועד החתימה על ההסכם, ובמשך כשישה חודשים, עומדת לנתבעת זכות לרכוש את המניות תמורת סך של 2.5% משווי החברה.
99. 53.3. ביום 4.9.2001 פנתה הנתבעת אל הנאמן (רו"ח בורשן) לקבל לידיה בחזרה את המניות, ובכך למעשה מימשה את זכותה לקבל לידיה בחזרה את המניות.
100. 53.4. טענת התובע לפיה הנתבעת ויתרה על הזכות המוקנית לה לקבל בחזרה את המניות היא ההוכחה הטובה ביותר לחוסר תום הלב הבולט והמשווע המאפיין את התנהגותו של התובע, לאורך כל הדרך, ויש לדחותה, משני טעמים:
101. 53.4.1. לא יעלה על הדעת כי אדם יפנה לקבל לידיו זכויות שהוא סבור שהן שייכות לו, וכל פניה מצד הנתבעת לתובע לקבל את המניות היתה מתפרשת כנגדה, כאילו יש בה כדי ללמד שהנתבעת אכן מודה שהמניות שייכות לתובע.
102. 53.4.2. בכל מקרה, יש לראות בהודעה שנשלחה לנאמן בדרישה לקבל בחזרה את המניות כדרישה לממש זכות זו.

הכרעה
103. 54. על מהותו של "חוזה אופציה" עמד פרופ' דויטש במאמרו, "הצעה בלתי חוזרת ואופצייה: האמנם סמנטיקה בלבד", עיוני משפט יב(2) ע' 275.
"חוזה אופציה מורכב משני חוזים, חוזה עיקרי וחוזה מישני. תוכן החוזה המישני הוא הברירה הניתנת לאחד הצדדים לקיבול החוזה העיקרי. חלק זה הוא חוזה מוגמר. לגבי החוזה העיקרי - הכולל את פרטי ההסכם, שטרם הוסכם לגביו - אין כאן חוזה, שכן טרם היה קיבול. התחייבותו של נותן האופציה היא התחייבות המותנית בקיבולו של מקבל האופציה".
שם, בע' 286.
ובהמשך, מסביר המלומד דויטש את הרקע הכלכלי המסחרי לעסקת האופציה, תוך הבחנה בינה לבין "הצעה בלתי חוזרת":
"מטרת ההצעה הבלתי-חוזרת היא, כפי שהסברנו לעיל, לאפשר לניצע לשקול את השיקולים הרלבנטיים ולנקוט בצעדים הדרושים כדי לקבל את החוזה. אי ההדירות היא זו המאפשרת הכנות מעשיות, הכרוכות בהשקעת מאמץ ומשאבים בעסקות מורכבות. אין היא באה, בדרך כלל, כדי להעניק יתרון כלכלי לניצע. לעומת זאת, האופציה, מעצם מהותה, נועדה להעניק נכס כלכלי למקבלה, וזו גם הסיבה שכמעט תמיד היא תינתן בתמורה או כחלק של עיסקה. האופציה אינה באה רק לשם מילוי המטרה המצומצמת, להקל על הניצע בעסקות מורכבות. לדוגמה: כאשר נותנים לשוכר אופציה להאריך את השכירות בשנה נוספת, הזכות שהוענקה לשוכר לא באה לאפשר לו לערוך את ההכנות הדרושות לקיבול, כי אם להקנות לו זכות כלכלית שוות כסף לבדוק את תנאי השוק ואת צרכיו, לא כעת, אלא בעוד שנה. למקבל האופציה זו זכות רבת ערך, שכן היא תאפשר לו , באופן חד צדדי, לבחון במשך השנה, אם לאור צרכיו, מחיר השוק ותנאיו, כדאי לו לממש את האופציה".
שם, בע' 288.
104. 55. על דרך מימוש האופציה ועל אופן פרשנות של חוזה אופציה, אמר בית המשפט העליון:
"יש הסבורים שבפרשנות חוזה אופציה יש להקפיד על מילוי מדויק של תנאי האופציה, אף מעבר להקפדה הנדרשת על פי דיני החוזים הכלליים (השופט ד. לוין בע"א 163/84 מדינת ישראל נ' חברת העובדים העברית השיתופית כללית בארץ ישראל בע"מ ואח', פס"ד לח ע' 1, בעמוד 7; השופט מלץ בע"א 798/88 מימון ואח' נ' שרה שטיינברג ואח' (טרם פורסם); וכן דברי השופט מלץ בע"א 704/88, 701/88 הנ"ל). יש הסוברים, לעומת זאת, שמאז הוחק חוק החוזים (חלק כללי) תש"ל - 1970 חלות הוראותיו, לרבות ההוראות בדבר פרשנות חוזים, גם על חוזה אופציה כמו על כל חוזה אחר, ואין להזדקק עוד לפרשנות הדווקנית לחוזי אופציה כפי שהיא נוהגת במשפט האמריקאי והאנגלי (השופט גולדברג, בע"א 704/88, 701/88 הנ"ל). כך או כך, אין חולק שאם נקבעה דרך למימוש האופציה, הרי זו הדרך המחייבת להוציא את המכר, לגביו ניתנה האופציה, מן הכוח אל הפועל, ויש לפעול על פיה כתנאי למימוש האופציה. לפיכך, דבריו של עו"ד ברנר, על פיהם ברור היה שהכוונה היא שהאופציה תמומש, אינם יכולים לבוא במקום מתן הודעה על מימוש האופציה שהיא הדרך אותה התוו הצדדים למימוש האופציה".

ההדגשה הוספה.

ע"א 346/88 זאב אביבי ואח' נ' שלמה בן זכריה ואח', פ"ד מו(4) 684, ע' 691.
105. 56. אין ספק, כי הנתבעת לא פעלה בהתאם לתנאים שנקבעו בסעיף 2 להסכם בעלי המניות למימוש האופציה:
106. 56.1. הנתבעת לא נתנה הודעה בכתב לתובע עד לתום 30 יום ממועד הפסקת עבודתו, דהיינו יום 23.9.2001;
107. 56.2. הנתבעת לא שילמה לעובד תשלום כלשהו על חשבון התשלומים המגיעים לו על פי סעיף 2 להסכם בעלי המניות.
משכך הדבר, לכאורה, פקעה האופציה שנקבעה בסעיף 2 להסכם בעלי המניות, והתובע אינו חייב למכור את המניות על פי הוראות סעיף 2 להסכם בעלי המניות.
108. 57. בהתייחס לטענות הנתבעת כאמור בסעיף 53 לעיל:
109. 57.1. טענת הנתבעת כי עומדת לה הזכות לרכוש את המניות במשך תקופה של מתום שנתיים וחודש ממועד החתימה על הסכם בעלי המניות ובמשך כשישה חודשים לאחר מכן אינה ברורה לנו. זאת, לאור הוראת סעיף 2.2 להסכם הקובעת במפורש כי על הנתבעת לממש את האופציה בתוך 30 יום ממועד הפסקת עבודתו של התובע בחברה. ככל שהנתבעת מסתמכת על השורה הראשונה בטבלה בסעיף 2.1 להסכם, הקובעת כי בתקופה שמתום שנתיים וחודש ממועד חתימת ההסכם ועד ליום 31.3.2002 תמורת המניות היא 2.5% משווי החברה, הרי שהטבלה קובעת את התמורה שהתובע זכאי לה אם עבודתו תופסק במהלך תקופה זו, אולם אינה קובעת כי במשך כל התקופה הזו עומדת לנתבעת הזכות לרכוש את מניות התובע. כאמור, המועד בו הנתבעת רשאית לממש את האופציה נקבע בסעיף 2.2. להסכם.
110. 57.2. איננו מקבלים את הטענה כי הנתבעת לא יכלה להודיע לתובע על מימוש האופציה, כיון שחלקה על זכותו למניות, והודעה כאמור היתה מתפרשת כהודאה בזכותו. הנתבעת יכולה היתה להודיע לתובע כי היא כופרת בזכותו למניות, אולם מבלי לפגוע בטענה זו ולשם הזהירות היא מודיעה לו בכתב על מימוש האופציה כאמור בסעיף 2 להסכם בעלי המניות. הנתבעת יכולה היתה גם להפקיד את התשלומים המגיעים לתובע בידי נאמן או בחשבון בנק שייפתח לצורך זה, עד להכרעה במחלוקת בינה לבין התובע בדבר זכותו למניות. הנתבעת גם יכולה היתה לפנות לבית הדין בבקשה ל

פסק דין
הצהרתי שיכריע בדבר העדר זכותו של התובע במניות. בהקשר זה, יש לזכור כי לנתבעת היה ליווי משפטי בנושא זכויות התובע במניות לאורך כל התקופה שממועד סיום עבודתו של התובע ואילך.
111. 57.3. הטענה כי ההודעה לרו"ח בורשן היא הודעת הנתבעת על מימוש האופציה אינה יכולה לעמוד. ראשית, ההודעה ניתנה לרו"ח בורשן ולא לתובע. שנית, אין מדובר בהודעה על מימוש האופציה אלא בדרישה להחזרת המניות לתובעת ללא תמורה.
112. 58. כאמור, חוזה אופציה מעניק יתרון כלכלי למקבל האופציה: האחד - הבטחת מחיר הרכישה נשוא האופציה, מבלי שהמחיר יושפע מעליה אפשרית של שווי נשוא האופציה; השני - בדיקת כדאיותה של העסקה עד למועד שנקבע כמועד האחרון למימוש האופציה. לעומת זאת, נותן האופציה "כבול" לתנאי האופציה ואינו יכול "להשתחרר" מהאופציה לפני המועד למימושה, גם אם תנאיה הפכו לבלתי כדאיים עבורו. לפיכך, הארכת המועד למימוש האופציה מהווה למעשה שינוי התנאים הכלכליים שהוסכמו בין הצדדים, ואין מקום שבית הדין ישנה את תנאי ההסכם בין הצדדים.
113. 59. זאת ועוד. לאור המסקנה אליה הגענו בעניין זכותו של התובע למניות, נראה לנו שלמעשה לא היה בסיס אמיתי להכחשת הנתבעת את זכותו של התובע למניות. אין מדובר במקרה של טעות בתום לב בנושא זכויותיו של התובע, שאז אולי היה מקום להאריך את המועד למימוש האופציה עד לתום 30 יום מהמועד בו ניתנה בפסק הדין הבהרה בדבר זכויות הצדדים ההדדיות. משכך, אין למעסיקה להלין אלא על עצמה שלא פעלה בדרך שנקבעה בסעיף 2 להסכם בעלי המניות, ואין מקום שבית הדין יאריך את המועד למימוש האופציה.
סיכום
114. 60. על יסוד כל האמור לעיל, אנו מקבלים את התביעה וקובעים כמפורט להלן:
115. 60.1. הזכויות במניות שהוקצו לנאמן עבור התובע בהחלטה מיום 28.2.2001 והיו בידי הנאמן רו"ח אבי בורשן שייכות לתובע, והן הועברו שלא כדין לנתבעת.
116. 60.2. על הנתבעת להעביר את המניות לנאמן אשר יעמוד בתנאי סעיף 102 לפקודת מס הכנסה.
117. 60.3. על הנתבעת להעביר לתובע את כל המסמכים הקשורים להעברת המניות מהנאמן, רו"ח בורשן, לנתבעת, וזאת לצורך הצגתם לשלטונות מס הכנסה.
118. 61. הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט, כולל שכ"ט עו"ד, בסך של 10,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין. אם סכום זה לא ישולם בתוך 30 יום מהמועד בו יומצא לנתבעת פסק הדין, ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
ניתן היום, 19.6.2002, בהעדר הצדדים.

____________________
_______________________
____________________
נ.צ. איתן ליברוט
לאה גליקסמן
, שופטת
נ.צ. שמשון רוט









עב בית דין אזורי לעבודה 1500/02 עודד סירקוביץ נ' רימון פרויקטים והכשרה בע"מ (פורסם ב-ֽ 19/06/2002)










דוחות מידע משפטי על הצדדים בתיק זה
דוח מידע משפטי כולל את כל ההחלטות ופסקי הדין עפ"י שם הנבדק (אדם או חברה) או לפי מספר ח.פ
דוח מידע משפטי על עודד סירקוביץ      דוח מידע משפטי על רימון פרויקטים והכשרה בע"מ

דוחות בדיקת רקע וקרדיטצ'ק על הצדדים בתיק זה
דוחות בדיקת רקע, בדיקת נאותות ובדיקת אשראי צרכני על הצדדים לפי שם, ת"ז או ח.פ
דוחות בדיקת רקע על עודד סירקוביץ      דוחות מידע עסקי על רימון פרויקטים והכשרה בע"מ


להסרת פסק דין זה לחץ כאן