עזרא יוסף - יה"ב פרויקטים ומחשוב 1991 בע"מ , יהב מרכז מיחשוב והדרכה (1993) בע"מ , יהב תכנון ופיקוח הנדסי בע"מ.

 
עזרא יוסף - יה"ב פרויקטים ומחשוב 1991 בע"מ , יהב מרכז מיחשוב והדרכה (1993) בע"מ , יהב תכנון ופיקוח הנדסי בע"מ.
תיקים נוספים על עזרא יוסף | תיקים נוספים על יה"ב פרויקטים ומחשוב 1991 בע"מ , יהב מרכז מיחשוב והדרכה (1993) בע"מ , יהב תכנון ופיקוח הנדסי בע"מ.

300101/94 עב     04/04/2006




עב 300101/94 עזרא יוסף נ' יה"ב פרויקטים ומחשוב 1991 בע"מ , יהב מרכז מיחשוב והדרכה (1993) בע"מ , יהב תכנון ופיקוח הנדסי בע"מ.




1


בתי הדין לעבודה
בית הדין האזורי לעבודה באר-שבע

עב 300101/94


בפני
:
כבוד השופטת יהודית גלטנר-הופמן

סגנית שופט ראשי
- דן יחיד -

04/04/2006



עזרא יוסף

בעניין:

ע"י ב"כ עוה"ד:
כהן אלעד

התובע

נגד


1 . יה"ב פרויקטים ומחשוב 1991 בע"מ

2 . יהב מרכז מיחשוב והדרכה (1993) בע"מ

3 . יהב תכנון ופיקוח הנדסי בע"מ.



ע"י:
מנהלן מר אמנון כהן
הנתבעות









פסק דין
(משלים)

מ ב ו א

1. התובע הגיש ביום 1/1/94 תביעה לתשלום הפרשי פיצויי פיטורים, הפרשי תמורת הודעה מוקדמת, פדיון חופשה והפרשי תשלומי פרמיה. בתביעתו, עתר התובע לסעד של מתן חשבונות על מנת לאמת את החישובים שערך בתביעתו הכספית לתשלומי הפרשי פרמיה, שהיה זכאי לקבל על פי חוזה העסקתו.

הנתבעת 2 הגישה תביעה שכנגד נגד התובע וחברה שהקים יחד עם אחיו לאחר פיטוריו (שי אפיקים מרכז מיחשוב והדרכה בע"מ).

2. מדובר בתובע שעבד אצל הנתבעות כמנהל מרכז להדרכת מחשבים בבאר שבע ולאחר מכן כמנהל מכירות החל מיום 1.11.92 עד ליום 2.9.94, מועד בו פוטר מעבודתו. יחסי העבודה בין הצדדים עוגנו, בין השאר, בחוזה עבודה מיום 9.9.92 בו נקבע, כי "לעובד תינתן פרמיה תלת חודשית בשיעור 50% מהרווחים של מרכז ההדרכה". בעקבות פיטוריו הגיש התובע התביעה לתשלום זכויותיו שפורטו לעיל.

3. במהלך תקופת עבודתו בנתבעת קיבל התובע מידי חודש בחודשו פרמיה בשיעור של 3,000 ש"ח ו- 3,300 ש"ח ע"ח זכאותו. סה"כ קיבל במהלך תקופת עבודתו 59,000 ש"ח על חשבון תשלומי פרמיות.

4. בתביעתו טען התובע, כי יש לכלול את שיעורי הפרמיות בשכרו הקובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת ולפיכך תבע הפרשי פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת, בנוסף לסכומים שקיבל מהנתבעות עם פיטוריו ב-2/9/94.

5. לאחר שמיעת ראיות הצדדים ניתן "

פסק דין
חלקי" (להלן: "פסק הדין החלקי"), בו נדחתה תביעת התובע לכלול הפרמיה בשכרו הקובע ובעקבות כך נדחתה התביעה לתשלום הפרשי פיצויי פיטורים, לרבות הפרשי תמורת הודעה מוקדמת ופדיון חופשה. כן נדחתה תביעת התובע לקבלת רווחים ממרכז ההדרכה בחיפה והתביעה שכנגד. כן נקבע ב"פסק הדין החלקי", כי על פי חוזה העסקתו התובע זכאי לקבלת רווחים בשיעור 50% מרווחי מרכז ההדרכה של הנתבעות בבאר שבע (להלן: "מרכז ההדרכה") לתקופת העסקתו ולצורך הוכחת שיעור הרווחים ושיעורי הפרמיה הנגזרים מהם חוייבו הנתבעות להמציא לתובע את כל החשבונות לרבות דו"חות פנימיים דיווחים לרשויות המס, מאזנים מבוקרים שהוגשו לרשויות המס ושאינם מבוקרים, אשר נערכו על ידי הנתבעות או מי הן המפרטים פירוט מלא ומדויק את כל ההכנסות וההוצאות של מרכז ההדרכה. הנתבעות חוייבו להמציא לתובע תוך 30 יום את המסמכים הנ"ל וכן כל מסמך נוסף שידרש על ידי התובע (סעיף 14 ל"פסק הדין החלקי"). המשך הדיון בתביעה להוכחת שיעור הפרמיה נקבע לדיון מקדמי.

6. במקביל, הגיש התובע ערעור על "פסק הדין החלקי" לבית הדין הארצי לעבודה והמשך הדיון שנקבע בתביעתו להוכחת שיעורי הפרמיה עוכב על פי בקשת התובע.

7. הערעור התקבל בחלקו. במסגרת הערעור נקבע, כי יש לכלול את הפרמיה בחישוב פיצויי הפיטורים המגיעים לתובע אולם, נפסק, כי מאחר והדיון בשיעור הרווחים של מרכז ההדרכה בבאר שבע טרם הסתיים ולא ניתן לקבוע מהו שיעור הפרמיה שזכאי לו המערער, הוחזר התיק לבית הדין על מנת לסיים ההליך, לקבוע את שיעור הרווחים לתקופה הרלבנטית, לרבות שיעור הפרמיה ולכלול את הפרמיה בשיעור השכר הקובע לצורך חישוב פיצויי הפיטורים ודמי ההודעה המוקדמת (סעיף 6 לפסק הדין ב-ע"ע 170/03, יוסי עזרא נ. יהב פרוייקטים ומיחשוב (1991) בע"מ ואח' מיום 5/11/04).

8.

פסק דין
זה הינו פסק הדין בתביעת התובע לתשלום הפרשי פרמיה והפרשי פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת (להלן: "פסק הדין המשלים").

9. לאחר החזרת התיק לצורך סיום שמיעת הראיות וקביעת שיעור הרווחים והפרמיה, הגיש התובע בקשה להורות לנתבעות להמציא את כל המסמכים שפורטו ב"פסק הדין החלקי" (סעיף 14 ל"פסק הדין החלקי"), לרבות העתק מכל החשבוניות שהנפיקו הנתבעות 1 ו-2 ללקוחות מרכז ההדרכה ורשימה של כל האסמכתאות של הוצאות מרכז ההדרכה לתקופה מ- 9/92 עד 10/94 (תקופת עבודתו של התובע) וכן פרוט של כל שמות העובדים שעבדו בנתבעות לרבות העתקים מתלושי השכר, טופסי 106 ופרוט תפקידם.

10. בבקשתו ציין התובע, כי המסמכים הנ"ל דרושים לו על מנת לערוך חישוב סופי של הרווחים והפרמיה הנגזרת המגיעים לו לטענתו וציין, כי המסמכים שהוגשו בעבר סמוך להגשת תביעתו מטעם הנתבעות במסגרת גילוי המסמכים, אין בהם כל הנתונים הנדרשים לשם ביצוע חישוב אמיתי, נכון ומהימן של רווחי מרכז ההדרכה לצורך חישוב הפרמיה.

11. התובע הבהיר, כי על מנת לערוך תחשיב מטעמו על הנתבעות להמציא לו את חומר הגלם (היינו, חשבוניות בגין הכנסות והוצאות של מרכז ההדרכה) על פיו נערכו הד"וחות הכספיים והמאזנים שהוגשו מטעם הנתבעות, תוך ציון העובדה, כי מדובר בדרישה להצגת חומר הגלם המתייחס להכנסות והוצאות של מרכז ההדרכה בלבד ולתקופת עבודתו של התובע.

12. נציג הנתבעות טען הן בתגובתו לבקשה והן בעדותו בפני
, כי בעבר, עוד בטרם חילופי באי כוחו של התובע ניתנו צווי גילוי מסמכים וכל המסמכים שהתבקש הועברו לבא-כוחו של התובע דאז (עו"ד מ. חכמון).

עוד ציין, כי כל חומר הגלם והמסמכים על פיהם נערכו הד"וחות והמאזנים המבוקרים של הנתבעות שהוגשו מטעמן אינם נמצאים בחזקת הנתבעות או בחזקתו. מנהל הנתבעת העיד בפני
, כי מסמכים אלו הושמדו ונשרפו על-ידו לאחר עבור 7 שנים, תוך ציון העובדה, כי במועד בו ניתן "פסק הדין חלקי" חלפו מעל ל-9 שנים ממועד הגשת הד"וחות.

13. כל שנטען על ידי נציג הנתבעות, כי על פי הדו"חות הכספיים והמאזנים המבוקרים התובע אינו זכאי לפרמיה שכן על פי הדו"חות הנ"ל לנתבעות נגרמו הפסדים ולא היו כל רווחים בתקופה המזכה את התובע בפרמיה.

14. בעקבות תגובת הנתבעות טען התובע, כי תביעתו הוגשה בשנת 94', וכבר אז לרבות בתצהירו מיום 29/9/95 פרט הרקע להגשת תביעתו למתן חשבונות (ס' 35-33 לתצהיר) בעניין רווחי מרכז ההדרכה ואף טען, כי הנתבעות השמיטו הכנסות וכללו הוצאות שאינן אמיתיות ושאינן שייכות כלל למרכז ההדרכה. הנתבעות היו מודעות היטב לטענת התובע והעובדה, כי מנהל הנתבעות לא מצא לנכון לשמור ולתעד את החומר החשבונאי הרלבנטי ומיהר להשמידו, מקימה חשש שמא הנתבעות השמידו במכוון את החומר על מנת לסכל ניסיונו של התובע להוכיח טענתו. כמו כן נטען, כי מנהל הנתבעות לא הוכיח, כי עשה מאמץ לאיתור החומר ברשויות המס או אצל רואה החשבון ולפיכך פנה התובע בבקשה למחוק את כתב ההגנה שהוגש מטעם הנתבעות בגין אי-מילוי אחר הצווים ש"בפסק הדין החלקי" ושניתנו בעקבותיו לאחר מכן על ידי בית הדין.

15. לאחר שמנהל הנתבעות נחקר בבית הדין והצדדים טענו טענותיהם, נקבע בהחלטתי, כי אין מקום למחוק את כתב ההגנה בשלב זה אך צויין בהחלטתי, כי אמנם לא הוכח, כי מנהל הנתבעות שרף את המסמכים במתכוון אך נקבע, כי "אין לשלול מסקנה זו כאשר היה מודע לתביעה למתן חשבונות שהגיש התובע ושפורטה במסגרת תביעתו העיקרית והמתוקנת" (סעיף 10 להחלטה מיום 21/3/05).

16. התובע ומנהל הנתבעות, אמנון כהן, הגישו תצהירים משלימים. מטעם התובע העידה מזכירתו רותי אבוטבול ומנהלת החשבונות בנתבעות רונית נמט (דיון מיום 15/11/05).

מטעם הנתבעות העיד רואה החשבון, זאב שטיינר (ישיבה מיום 8/9/05).

17. התובע בתצהירו המשלים טען, כי לאור העובדה שהנתבעות לא המציאו את כל החומר שנדרש, היינו, חומר הגלם ששימש לעריכת הדו"חות והמאזנים וכן חשבוניות של הנתבעות האחרות שגם בהן נרשמו הכנסות של מרכז ההדרכה, לא התאפשר לו ביצוע חישוב אמיתי ומהימן של רווחי מרכז ההדרכה ובנסיבות אלה ערך התחשיב על פי המסמכים והדו"חות הפנימיים שערכו הנתבעות ושהעתקים מהם נמצאו בחזקתו עוד מזמן עבודתו ושצורפו לתצהירו המשלים מיום 8/6/05. מדובר ברישום מעקב אחר חשבוניות שניפקה הנתבעת 2 ללקוחותיה על פי רשימות שנערכו על ידי מזכירתו הגב' רותי אבוטבול ודו"חות כספיים לרבות חישובי הכנסות והוצאות ותחשיבי רווחיות שערכה רונית, מזכירתו של מנהל הנתבעות.

18. רכיב ההכנסות בחישובי התובע מייצג את סיכומי החשבוניות שהופקו בכל רבעון ורבעון על-ידי הנתבעות ובהסתמך על רישומי הד"וחות של מזכירתו של התובע (רותי אבוטבול) ורכיב ההוצאות נסמך על דו"חות כספיים לרבות חישובי הכנסות והוצאות ותחשיבי רווחיות שערכה המזכירה הגב' רונית בכל רבעון ורבעון.

19. באשר לשיעור ההוצאות ציין התובע בתחשיבו גם הוצאות, אשר לגרסתו אין לכלול אותן בשיעור ההוצאות שיש לנכות מהכנסות הנתבעות, שכן מדובר בהוצאות שלא כדין, כגון, הוצאות פיקטיביות. למשל, הוצאות שלא הוצאו בפועל או שאין להן תיעוד מסודר כגון הוצאות לינה בבתי מלון, לרבות הוצאות בגין שכר עובדים שכלל לא עבדו בחברה כגון, בני משפחתו של מנהל הנתבעת, קניית חומרים שמעולם לא נרכשו, רכישת מחשבים, הוצאות פרסום, הפרזה בשכר מרצים וכד' (התובע הגדיר הוצאות אלה בתצהירו ובסיכום טענותיו כ"הסתייגויות").

20. התובע ערך חישובי שיעור הפרמיה לכל רבעון ורבעון כדלקמן: התובע ציין את שיעור ההכנסות לרבעון, קזז את שיעור ההוצאות. ציין את הרווח ואת שיעור הפרמיה הנגזר שהיה זכאי לקבל בגין כל רבעון ורבעון וקיזז את שיעור הפרמיה שקיבל במשכורתו במהלך אותו רבעון (פרק ד' לתצהירו המשלים).

21. התובע, לגרסתו זכאי להפרשי פרמיה בסך 584,262 ש"ח (ללא ניכוי הוצאות שלא כדין) ולחילופין ל- 505,060 ש"ח (לאחר ניכוי הוצאות שלא כדין). (עמ' 13 לתצהירו המשלים).

22. בעקבות שיעור הפרמיה שתבע טוען, כי ממוצע פרמיה חודשית שזכאי לה הינו בסך 30,631 ש"ח ולפיכך שכרו הקובע לצורך חישובי פיצויי פיטורים הינו סך של 36,280 ש"ח ותובע הפרשי פיצויי פיטורים בסך 58,463 ש"ח.

23. כן תובע תשלום הפרשי הודעה מוקדמת בסך 32,186 ש"ח.


התביעה למתן חשבונות

24. תביעה למתן חשבונות מתבררת בשני שלבים כך שבשלב הראשון יש לבחון את עצם הזכאות ורק לאחר מכן, לאחר שנקבע, כי קיימת זכאות עקרונית לעמלות, ניתן לפנות לשאלת חישובי הסכומים המדוייקים, בהנחה שקיימת תשתית עובדתית לחישוב זה.

25. הכלל הוא, כי תביעה למתן חשבונות עשויה להיות מוגשת כל אימת שהתובע זכאי לקבלת חשבונות וכל אימת שאין בידי תובע כזה אפשרות להגיש תביעה על סכום מוגדר בשל אי ידיעתו את מצב החשבונות (דב"ע נו/140-3 כ"יל כימיקלים לישראל בע"מ – שור, פד"ע ל' 152).

26. במקרה שלפנינו, הזכאות אינה שנויה במחלוקת והתובע טען בתביעתו, כי דרש מאת הנתבעות את כל המסמכים והנתונים לצורך עריכת חישוב מדוייק של חישוב הפרמיה אך לא נעתר ולפיכך הוגדרה תביעתו של התובע מלכתחילה גם בעילה של תביעה למתן חשבונות ולאחר מכן בפני
ה לגילוי מסמכים ואין ספק, כי פיצול הדיון התחייב מהסעד לו עתר התובע – מתן חשבונות (דב"ע נב/217-3 אגודה ארצית של מנהלים ומורשי חתימה של הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ – הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ, פד"ע כז עמ' 3).

27. טוען התובע, כי מחדלי הנתבעות, היינו, אי המצאת מלוא המסמכים שנדרשו להציג והשמדתם סיכלו את האפשרות לערוך התחשבנות מלאה ואמיתית של רווחי מרכז ההדרכה ולפיכך עליהם לתת את הדין ויש לקבל את התחשיבים שערך כמפורט בכתב התביעה, במלואם.

28. עוד ציין התובע, כי לא ניתן ללמוד מהאמור בד"וחות הכספיים והמאזנים המבוקרים שהגישו הנתבעות על שיעור הרווחים של מרכז ההדרכה בתקופת עבודתו ללא חומר הגלם שבהסתמך עליו נערכו לטענתם הד"וחות והמאזנים הנ"ל, היינו, החשבוניות והרשימות בהן נרשמו הכנסות מרכז ההדרכה וההוצאות.

29. מהעדויות והראיות שבתיק עולה, כי:

א. בתקופה שבין 11/92 עד 10/93 מרכז ההדרכה בבאר שבע התנהל כיחידה אצל הנתבעת 1, שלה פעילות עניפה נוספת שאינה קשורה רק למרכז ההדרכה.

ב. הנתבעת 2, שעסקה בהפעלת מרכז ההדרכה הוקמה רק ב- 10/93.

ג. הד"וחות והמאזנים שהוצגו לבית הדין על ידי הנתבעות הינם לגבי כלל פעילות הנתבעת 1 ואין אבחנה בין פעילות זו או אחרת, אין רישומים נפרדים של פעילות מרכז ההדרכה ולא ניתן לדעת אילו הכנסות אכן שייכות למרכז ההדרכה בלבד, כך גם לגבי ההוצאות (עדות אמנון כהן בעמ' 2-4 לפרוטוקול מיום 8/9/05).

ד. מר כהן אישר בעדותו, כי לא ניתן ללמוד מתוך הד"וחות והמאזנים על ההכנסות וההוצאות של נתוני מרכז ההדרכה בלבד. רואה החשבון שערך את הד"וחות אישר בעדותו, כי לא ניתן לעשות כן לגבי התקופה מ-11/92 עד 10/03, מועד בו הוקמה הנתבעת 2 וכן אישר בעדותו, כי הד"וחות והמאזנים מתייחסים לכלל פעילות הנתבעת 1, ואין בהם הבחנה של פעילות מרכז ההדרכה ועל מנת לבחון עניין זה צריך לעיין בחומר הגלם עצמו. (עמ' 21 – 20 לפרוטוקול מוום 8/9/05).

ה. את חומר הגלם שרף כאמור מנהל הנתבעות בשנת 2000 לאחר עבור 7 שנים ממועד הדו"חות.

30. יצויין, כי רונית נמט, מנהלת החשבונות של קבוצת יהב העידה, כי הנהלת החשבונות של הנתבעות עשתה רישום של ההכנסות וההוצאות שהועברו לרואה החשבון של החברה וכל הרישומים הפנימיים הנ"ל נעשו על פי חומר הגלם (עמ' 31 לפרוטוקול). כן אישרה, כי התבקשה לערוך חישובי רווחים של מרכז ההדרכה לצורך התחשבנות עם התובע ולצורך כך ריכזה את הנתונים מתוך ספרי החברות הרלוונטיות (עמ' 32 לפרוטוקול). מסמכים אלה צורפו לתצהירו של התובע כבסיס לחישוביו.

באשר לשיעור ההוצאות, העידה רונית, כי שייכה את ההוצאות על פי תחומי הפעילות של החברה (עמ' 40 לפרוטוקול).

31. לאור האמור לעיל, ובנסיבות המקרה הנוכחי, צודק התובע בטענתו, כי חומר הגלם ששימש בסיס לעריכת הד"וחות הכספיים והמאזנים שהוצגו מטעם הנתבעות הינו מהותי על מנת ללמוד על שיעור ההכנסות וההוצאות של מרכז ההדרכה ממועד תחילת עבודתו, טרם הוקמה הנתבעת 2 ולאחר מכן עד לפיטוריו.

32. זאת ועוד, ההכנסות וההוצאות שפורטו במאזן המבוקר השנתי של הנתבעת 2 ליום 31/12/94 מתייחס גם לתקופה שלאחר פיטורי התובע ב- 9/94. לפיכך, דו"ח זה אינו יכול להוות בסיס לרווחיות של מרכז ההדרכה לתקופת עבודתו של התובע מ- 10/93 עד 9/94. (עובדה זו אישר רואה החשבון בעדותו).

33. מקובלת עלי עמדת התובע, כי מנהל הנתבעת, מר כהן, היה מחוייב לשמור את חומר הגלם של הדוחות הכספיים והמאזנים גם אם היתה מתקבלת גרסתו, כי בקשה ותביעה ספציפית לגילוי המסמכים הנ"ל הוגשה על ידי התובע רק לאחר מתן "פסק הדין החלקי" וכי קודם לכן לא נדרשו הנתבעות לגלות מסמכים ספציפיים אלה על ידי באי כוחו של התובע דאז ומהטעם, כי התובע ציין, עוד בכתב תביעתו המקורי שהוגש ב- 1/11/94, כי בין הצדדים קיימים חילוקי דעות באשר לאופן חישוב הרווחים לרבות שיעורם ולפיכך עתר התובע בכתב תביעתו מפורשות לחייב הנתבעת 1 (עוד בטרם צורפו נתבעות 2 ו-3) למסור דו"ח מפורט של הוצאות המרכז לכל תקופת העבודה של התובע ולאפשר לקיים בפני
בית הדין הליך של בירור חשבונות על מנת שניתן יהיה לקבוע לאחר מכן את שיעור הפרמיה (סעיף 28 לכתב התביעה המקורי).

34. בנסיבות אלה, לא תשמע טענה, כי אין עוד בידי החברה חלק מהמסמכים הרלבנטיים לאחר שחלפו מאז למעלה מ-7 שנים. התביעה הוגשה בשנת 94' בתוך תקופת ההתיישנות. ניתנו צווי גילוי מסמכים ועל הנתבעות היה לשמור על המסמכים הרלבנטיים כל עוד ההליך המשפטי מתנהל. עדותו של מנהל הנתבעת, כי שרף את החומר בשנת 2000, (עמ' 25 לפרוטוקול מיום 14/3/05) אומרת "דרשני" ופועלת לחובתן של הנתבעות.

35. התרשמתי, כי מנהל הנתבעות מר כהן היה מודע לכך, כי לא ניתן לחלץ מהד"וחות הכספיים והמאזנים המבוקרים שהגיש מטעמם של הנתבעות, את הרווח וההפסד של מרכז ההדרכה ללא המצאת חומר הגלם. בחקירתו בפני
היתמם וטען בנקודה זו, כי יש להפנות את השאלה לרואה החשבון. ואמנם, רואה החשבון אישר בעדותו באופן חד משמעי כי לא ניתן לעשות כן ללא חומר הגלם ולפיכך גם מטעם זה שוכנעתי, כי מנהל הנתבעות ידע על כך ולמרות זאת בחר לשרוף את חומר הגלם בטענה פרוצדורלית, כי עברו 7 שנים ממועד הגשת הד"וחות.

36. זאת ועוד. ניתן להסיק, כי חומר הגלם שהצגתו כראיה מטעם התובע נמנעה פעל לחובת הנתבעות ולו בחלקו נמנעה בעקבות השמדתו.

37. בנסיבות אלה ובעקבות מעשיו של מנהל הנתבעות, יש לראות בנתבעות כמי שאחראיות לנזק ראייתי שנגרם לתובע עקב אי יכולתו להוכיח מלוא תביעתו בשל מעשים אלה. במקרה הנדון, ראוי ליישם את דוקטרינת "הנזק הראייתי", דהיינו להעביר את הנטל השכנוע להוכחת שיעור הרווחים לרבות שיעור ההוצאות מן העובד אל המעביד, ובמקרה שלפנינו, לנתבעות.
ראה: ע"א 285/86 נגר נ' וילנסקי ואח', פ"ד מג(3) 284, 294.
ע"א 789/89 עמר נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית, פ"ד מו(1) 712, 721
דב"ע נ"ו/140-3 כי"ל – כימיקלים לישראל בע"מ נ' ד"ר ליאונרד שור, פד"ע ל' 161.

חישוב הרווחים

38. אין מחלוקת, כי הצדדים לא פרטו במסמך כלשהו כיצד תיערך ההתחשבנות ביניהם לצורך חישוב שיעור הפרמיה שהתובע זכאי לה וכל שצויין בהסכם העסקה של התובע, כי יהא זכאי, בנוסף למשכורתו החודשית וההטבות שבהסכם ל"פרמיית תלת חודשית בשיעור 50% מהרווחים של מרכז ההדרכה". גרסת מנהל הנתבעות בחקירתו, כי סוכם שהרווחים ייקבעו על ידי רואה החשבון בד"וחות המבוקרים, לא הוכחה (עמ' 35 לפרוטוקול מיום 18/4/02).


39. רואה החשבון, זאב שטיינר, העיד, כי יש להבדיל בין רווח חשבונאי ורווח לצורכי מס ולגרסתו אם לא כתוב בחוזה מדובר ברווח חשבונאי (עמ' 23 לפרוטוקול מיום 8/9/05). אולם לא הוכח כאמור, כי כך סוכם בין הצדדים.


40. התובע לא הגיש חוות דעת של מומחה מטעמו, ולו לצורך חישוב שיעור הרווחים הנטענים על ידו לאור המסמכים שהיו בחזקתו אלא ערך החישובים באופן עצמאי ואין ספק, כי עובדה זו מכבידה על בחינת אמיתות החישוב, לרבות הנתונים העובדתיים העומדים בבסיס החישוב. עובדה זו פועלת לחובתו של התובע בפן הראייתי.


41. מנגד, הנתבעות לא הגישו חישוב נגדי לחישובי התובע טרם שמיעת הראיות אלא טענת הגנתה היחידה לכל אורך הדרך היתה, כי לאור הד"וחות הכספיים והמאזנים המבוקרים שהוגשו מטעמם לרשויות המס לא נצברו רווחים לנתבעות ולפיכך יש לדחות את תביעת התובע.


42. כמו כן, הוכח, כי לא ניתן לחלץ מהד"וחות הכספיים והמאזנים המבוקרים של הנתבעות את שיעור ההכנסות וההוצאות של מרכז ההדרכה בלבד לתקופה המזכה ללא חומר הגלם.


43. לא הוגש חישוב נגדי מטעם הנתבעות אלא רק בשלב הסיכומים התייחס מנהל הנתבעות לראשונה ובאופן פרטני לשיעור ההכנסות וההוצאות שציין התובע בחישוביו תוך התייחסות לכל פריט ופריט. אין ספק, כי עובדה זו מוכיחה כמאה עדים, כי הנתבעות יכולות היו להגיש תחשיב נגדי במסגרת הצגת הראיות ולא עשו כן מסיבות השמורות עימן. אין ספק, כי שלב הגשת הסיכומים אינו שלב להצגת ראיות. מקומו של הצגת חישוב נגדי הינו בשלב הראיות ולא בשלב הסיכומים. עובדות אלה אף הן פועלות לחובתן.

44. עוד נטען מפי הנתבעות בסיכום טענותיהן הטענות הבאות:

א. התובע היה זכאי לקבלת פרמיה רק בגין תקופת עבודתו מ- 11/92 עד 1/4/94, שכן החל מ-1/4/94 החל לעסוק במכירת תוכנות ומחשבים ולא עסק בניהול מרכז ההדרכה.

ב. יש לערוך את חישובי הרווח וההפסד של מרכז ההדרכה על פי הרישומים של רונית ואין לתת משקל לאמור במסמכיה של רותי אבוטבול.

ג. התובע התעלם בחישוביו מחישובי הרווח שציינה רונית, מנהלת החשבונות בחישוביה לתקופה מ-11/92 עד 12/93 (מסמך מ/9a/ ועמ' 41 לפרוטוקול). ולתקופה מ- 94/ 3-1 (מסמך מ/13/(a.

לאור המסמכים הנ"ל ההכנסה הכוללת של מרכז ההדרכה לתקופה המזכה היתה בשיעור 848,886 ש"ח והרווח בשיעור 167,900 ש"ח.

ד. עוד טוענות הנתבעות, כי יש להפחית משיעור הרווח הנ"ל את ההוצאות שלא קיבלו ביטוי באסמכתאות (עדות רואה החשבון בעמ' 16 לפרוטוקול), היינו, הפרשות לפיצויים, פחת, הפרשות לחובות מסופקים והפרשי חופשה והבראה שקיבלו ביטוי במאזן המבוקר השנתי של הנתבעת 2 נכון ליום 31.12.94 המאגד 15 חודשי פעילות, היינו רק חלק מתקופת עבודתו של התובע בת 17 חודש. מדובר בהוצאות נוספות בשיעור של 88,649 ש"ח.

ה. לפיכך, הרווח הנותר לחלוקה הינו 79,251 ש"ח כאשר חלקו של התובע הינו בשיעור של 39,625 ש"ח. התובע קיבל במהלך עבודתו פרמיה בשיעור 98,952 ש"ח ולפיכך קיבל פרמיה ביתר מהמוסכם בינו לבין הנתבעות.

45. כאמור, הנתבעות פרטו לראשונה בסיכום טענותיהן את גרסתן באשר לשיעור ההוצאות בגין כל רבעון ורבעון שיש לקזז משיעור ההכנסות לאותו רבעון על ידי שירבוטים בכתב על גבי הטבלאות והמסמכים שצרף התובע לחישוביו.
לגרסת הנתבעות, ההוצאות הכוללות לתקופה המזכה הינן בשיעור של 664,732 ש"ח.

46. אין ספק, כי לא ניתן לערוך חישוב מדוייק של רווחי מרכז ההדרכה לתקופה המזכה לאור חישובי הצדדים. יתרה מזו, התובע מודה הן בתצהירו והן בסיכום טענותיו, כי חסרים לו נתונים באשר להכנסות מרכז ההדרכה שכן מהרישומים שצרף לתצהירו קיים חוסר רציפות במספרי החשבוניות שהונפקו על ידי הנתבעת 1 או 2 וכך גם באשר להוצאות.

47. בסיכום טענותיו מציין התובע, כי מינוי מומחה בשלב זה על ידי בית הדין על מנת לבחון את החשבונות שהגיש אינה מעשית שכן הנתבעות לא הגישו תחשיב נגדי ורק ניסו לקעקע את חישוביו ומדובר בעניינים שהמומחה אינו יכול להועיל אלא על בית הדין לפסוק במחלוקת ולקבוע האם תחשיבי התובע נכונים ומהימנים ובאם ניתן לערוך התחשבנות על פי המסמכים הנ"ל.

48. בנסיבות אלה, בשים לב לנטל המוטל על התובע להוכיח תביעתו ולתחשיב שהגיש מחד, ו"לנזק הראייתי" שגרמו הנתבעות במחדלן הן על ידי השמדת חומר הגלם, הן בשל העובדה, כי לא הגישו כל חישוב נגדי מטעמן במועד, למרות שיכולות היו לעשות כן, ובשל העובדה כי תמכו הגנתן על האמור בד"וחות הכספיים והמאזנים המבוקרים, שהוכח, כי אינם בעלי משקל ראייתי לשיעור ההכנסות של מרכז ההדרכה והנתבעות ידעו על כך, תינתן החלטה על פי הנתונים שהציג כל אחד מהצדדים, לרבות מתן משקל לנטל הראיה המוטל על כל אחד מן הצדדים.

תקופת הזכאות

49. המחלוקת הראשונה, כפי שעולה מסיכום טענות הצדדים הינה תקופת עבודתו המזכה של התובע לקבלת 50% מרווחי מרכז ההדרכה.

50. התובע טוען, כי זכאי לקבל הפרמיה בגין כל תקופת עבודתו החל מ- 11/92 עד למועד פיטוריו. טענת הנתבעות, כי זכאותו הינה לתקופה מ- 11/92 עד 3/94 , היינו 17 חודשים בלבד שכן החל מ- 4/94 התובע עסק רק במכירות ולא בניהול מרכז ההדרכה (סעיף 20 לתצהירו של אמנון כהן מיום 13/11/95; סעיף 22 – 23 לתצהירו המשלים מיום 30/4/00 ועדותו בעמ' 9 לפרוטוקול מיום 8/9/05).

51. בסוגיה זו מקובלת עלי טענת הנתבעות.

52. על פי חוזה העסקה שנחתם בין התובע לבין הנתבעת 1 ב-9/9/92 תפקידו של התובע היה לנהל מרכז ההדרכה של יהב מיחשוב ופורטו סמכויותיו ומשימותיו בתפקידו זה. תפקיד זה זיכה את התובע בקבלת פרמיה בשיעור 50% מרווחי מרכז ההדרכה (סעיף יא להסכם). ואמנם, על פי תלושי השכר שצרף התובע לתצהירו (מיום 29/9/95) התובע זוכה בפרמיה בשיעור 3,000 ש"ח (החל מ- 1/93 עד 3/94).

53. אולם, החל מ- 1/4/94 הוכח, כי התובע לא עסק בניהול ושיווק של מרכז ההדרכה אלא החל לעסוק במכירת תוכנות. התובע אישר בעדותו, כי עיקר עיסוקו החל מ- 1/4/94 היה במכירות וכי משה גבסו ניהל את המרכז מיום 1/4/94 והוסיף: "מאותו יום הפסקתי לפעול כמנהל" (עמ' 46 לפרוטוקול מיום 16/6/97).

אמנון כהן בתצהירו טען, כי בעקבות חילופי התפקידים נוסח הסכם התקשרות חדש עם התובע מיום 1/4/94 אך התובע סירב לחתום עליו (נספח יג לתצהיר). אך, הוסיף, כי הנתבעות שילמו את שכרו של התובע על פי האמור בהסכם הנ"ל, היינו, שכר יסוד ופרמיות קבועות: פרמיית ניהול חודשית בסך 1,400 ש"ח ופרמייה עבור מרכז ההדרכה בסך 1,900 ש"ח (סעיף יא להסכם).

54. עיון בתלושי השכר לתקופה מ- 4/94 עד 8/94 תומכים בגרסת הנתבעות, כי אכן התובע קיבל פרמיה קבועה בסך 3,300 ש"ח (1,900 ש"ח + 1,400 ש"ח).

55. בנסיבות אלה, התובע אינו זכאי לקבלת רווחים בשיעור 50% מרווחי מרכז ההדרכה בבאר שבע החל מ- 4/94 בנוסף לפרמיה הקבועה שקיבל ממועד זה ושתשלומה לא הותנה בתנאי כלשהו ושלא חושבה על פי רווחי מרכז ההדרכה. תקופה זו אין לקחת בחשבון לצורך בחינת זכאות התובע לקבלת רווחי מרכז ההדרכה ולפיכך התובע זכאי ל- 50% מרווחי מרכז ההדרכה לתקופה מ- 11/92 עד 3/94. (להלן: "התקופה המזכה").

שיעור הפרמיה שקיבל התובע במהלך עבודתו

56. בתקופה המזכה קיבל התובע פרמיות בשיעור 42,500 ש"ח בלבד על פי תלושי השכר שצרף התובע לתצהירו המשלים (מ/5), ויש לדחות גרסת הנתבעות, כי לצורך ההתחשבנות הנוכחית יש לקבוע, כי התובע קיבל פרמיה בשיעור 98,952 ש"ח כפי שטען אמנון כהן בתצהירו מיום 13/11/95 ולקזז פרמיה זו מרווחי מרכז ההדרכה כפי שטען בסיכום טענותיו.

57. יש לדחות גרסתו של מנהל הנתבעות שכלל בחישובי הפרמיה גם את התוספות וההטבות שקיבל התובע במהלך כל תקופת עבודתו, כפי שעולה מהטבלה שפורטה בסעיף 11 לתצהירו הנ"ל, היינו, תשלומי הוצאות טלפון, לרבות הפרמיות הקבועות ששולמו לתובע החל מ-1/4/94. חישוב זה אינו עולה מהוראות הסכם העסקתו של התובע ואין לכלול את שיעורי הפרמיות ששולמו לתובע החל מ- 1/4/94 שכן חישוב זה סותר את גרסת הנתבעות שתקופה זו אין לכלול בתקופת הזכאות לקבלת פרמיה מרווחי מרכז ההדרכה.

58. לפיכך, יש לקזז מסך הפרמיות שהתובע זכאי להם לתקופה מיום 11/92 עד 1/4/94 סך של 42,500 ש"ח שקיבל במהלך תקופת עבודתו זו.

שיעור הפרמיה

59. ראשית יצויין, כי קיים הבדל בין שיעור ההכנסות וההוצאות שציין התובע בתצהירו לבין אלה שפורטו בסיכום טענותיו. יצויין, כי הסכומים שפורטו בסיכום טענות התובע נמוכים בשיעורם מהסכומים שפורטו בתצהירו הן ברכיב ההכנסות והן ברכיב ההוצאות, כאשר התובע לא ציין עובדה זו בסיכום טענותיו, וחזר על הסכומים שפרט בתצהירו המשלים (סעיף 43 לסיכום הטענות).


60. באשר לשיעור ההכנסות

הנתבעות מודות בסיכום טענותיהן, כי שיעור ההכנסות לתקופה הרלבנטית הינו בסך 848,886 ש"ח (עמ' 4 לסיכום הטענות).


61. התובע בסיכום טענותיו ציין, כי שיעור ההכנסות לתקופה מ- 11/92 עד 5/94 הינו בסך 1,032,873 ש"ח אולם יש להפחית מסך זה את שיעור ההכנסות של חודש ימים (שכן החל מ- 4/94 התובע לא היה זכאי לפרמיה). התובע ציין, כי שיעור ההכנסות לחודש 4/94 בלבד היה 179,032 ש"ח, היינו, לגרסת התובע שיעור ההכנסות לתקופה מ- 11/92 עד 4/94 הינו 853,841 ש"ח.


62. גרסאות הצדדים באשר לשיעור ההכנסות כמעט זהות.

ובאשר לשיעור ההוצאות

63. לגרסת התובע בסיכום טענותיו סך ההוצאות לתקופה הרלבנטית (11/92 עד 1/4/94) כולל שיעור הוצאות שכונו "הסתייגויות" הינו בסך של 496,189 ש"ח.

64. מעיון בחישובי התובע עולה, כי ההוצאות שכונו על ידו "ההסתייגויות" הן, בין היתר, בגין לינה במלון, הוצאות רכב, הוצאות בגין רכישת מחשבים ותוכנות, פרסום, הנהלת חשבונות, קופה קטנה, ארוחות לצוות המדריכים, ציוד משרדי, שכר עבודה בגין עובדים שלטענת התובע לא הכיר ולא עבדו במרכז ההדרכה, או בני משפחה של מנהל הנתבעות שאף הם לא עבדו עבור מרכז ההדרכה, הוצאות חשמל וארנונה שלא הוצגו בפני
ו חשבוניות בגין הוצאה, שכר טירחת רואה חשבון ומרצים וכד'.

65. על הנתבעות הנטל להוכיח את שיעור ההוצאות לתקופה המזכה וכי שיעור ההוצאות הפרטני שפרטו לראשונה בסיכום טענותיהן הינו שיעור הוצאות אמיתי וכי הוסכם על התובע, כי כל שיעור ההוצאות הנ"ל יקוזז מרווחי מרכז ההדרכה לצורך חישוב זכויותיו. אין ספק, כי הנתבעות לא עמדו בנטל המוטל עליהן להוכיח, כי יש לנכות מרווחי מרכז ההדרכה את כל ההוצאות שציינו לראשונה בסיכום טענותיהן, טרם חישוב שיעור הפרמיה.

66. זאת ועוד. הנתבעות כללו בהוצאות שפרטו בסיכום טענותיהן הוצאות בשיעור אלפי שקלים בגין לינה במלון (לרבעונים: 11/02 – 2/93, 3/93 – 5/93, 9/93 – 12/93) וכן הוצאות בגין רכישת מחשבים ותוכנות בשיעור עשרות אלפי שקלים (ראה הרבעונים שפורטו לעיל) וכן הוצאות נהול בלתי מובנות בסך אלפי שקלים.

67. התובע כלל גם הוצאות אלה כחלק מההוצאות שהוגדרו על ידו כ"הסתייגויות" (היינו, הוצאות כשלא כדין).

68. באשר להוצאות בגין לינה – לא הוכח, כי מדובר בהוצאה מוכרת ולמותר לציין לא הוכח, כי סוכם עם התובע, כי מדובר בהוצאה שתקוזז מרווחי מרכז ההדרכה לצורך חישוב שיעור הפרמיה שזכאי לה. באשר לרכישת מחשבים ותוכנות למרכז ההדרכה, גם לגרסת רואה החשבון מדובר ברכוש קבוע שאין לנכות עלותו ורכישה זו אינה מוכרת כהוצאה (עמ' 16 לפרוטוקול מיום 8/9/05).

69. גם באשר לשכר העובדים וזהותם, שציין התובע בחישוביו כהוצאות שלא כדין, מתעורר ספק אולם אין ספק, כי שכר עובדים ככלל מוכר כהוצאה מוכרת. התובע חלק על זהות העובדים ושיעור שכרם שקוזז. באשר להוצאות נוספות שפורטו בחישובי הנתבעות כגון, קופה קטנה, ציוד משרדי, פרסום, אחזקת רכב ורכישת ציוד (ללא פירוט שיעור ההוצאה) וכן תשלומי ארנונה לכאורה, מדובר בהוצאות מוכרות ולא הוכח, כי מדובר בסכומים "מפוברקים" כפי שהגדיר זאת התובע. לפיכך, ההסתייגויות לגבי חלק מההוצאות שציין התובע לא הוכחו.

70. יצויין, כי חלק מההוצאות שהתובע הגדיר "הסתייגויות" הוגדרו ככאלה על ידי התובע שכן לא הוצגו לו במהלך עבודתו מסמכים התומכים בשיעור ההוצאה והשמדת חומר הגלם לאחר מכן גרמה לו נזק ראייתי, שכן נמנע ממנו לבחון את אמיתות ההוצאה עובר לדיון הנוכחי.

71. מהשוואת סך ההוצאות שנטענו על ידי הצדדים בסיכום טענותיהם עולה, כי לגרסת התובע שיעור ההוצאות המירבי (היינו, כולל הסתייגויות) לתקופת העבודה המזכה הינו בסך 496,189 ש"ח (58%) ולגרסת הנתבעות הינו בשיעור 664,732 ש"ח (78%) (מדובר בשיעור כולל של כל ההוצאות שפרטו הנתבעות בסיכום טענותיהן לכל רבעון ורבעון).

בעקבות כך, שיעור הרווחים לחלוקה על פי גרסת התובע עמד על סך 357,652 ש"ח ולגרסת הנתבעות על סך 184,154 ש"ח.

72. במכלול הנסיבות שפורטו לעיל, כאשר התובע לא הגיש חוות דעת מטעמו ולא השכיל להוכיח, כי כל ההוצאות שציין כ"הסתייגויות" הינן הוצאות שלא כדין ומאידך, כאשר הוכח שחלק מההוצאות שטוענות להן הנתבעות הינן הוצאות שאין לקחתן בחשבון, או שלא הוכח כי סוכם שאכן יקוזזו מרווחי מרכז ההדרכה לצורך חישוב זכויות התובע ובשים לב לעובדה, כי הנתבעות בהתנהגותן שפורטה באריכות ב

פסק דין
זה, גרמו לתובע "נזק ראייתי", הדרך הראויה והצודקת על מנת לאזן בין טענות הצדדים על פי החומר הראייתי שבתיק הינה לערוך החישוב על פי שיעור ההכנסות שעולה מגרסת הנתבעות בקיזוז כל ההוצאות שפורטו על ידי התובע, לרבות ההסתייגויות.

73. לאור האמור לעיל, יש לקזז משיעור ההכנסות בסך של 848,886 ש"ח את שיעור ההוצאות בסך של 496,189 ש"ח.

74. סך הרווחים לתקופה הרלבנטית הינו 352,697 ש"ח.

חלקו של התובע הינו בשיעור 176,348 ש"ח (50%).

מהסך הנ"ל יש לקזז סך 42,500 ש"ח (סכומי פרמיה ששולמו לתובע במהלך התקופה).

75. לפיכך, התובע זכאי לפרמיה בשיעור של 133,848 ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 4/9/94 עד לפירעון המלא בפועל.

התביעה ליתרת פיצויי פיטורים

76. שכר היסוד על פיו שולמו לתובע פיצויי פיטורים היה בשיעור 5,649 ש"ח.

77. ממוצע הפרמיה שיש לכלול בשכר הקובע הינו בשיעור 7,873 ש"ח 133,848
17


78. השכר הקובע לצורך חישוב פיצויי הפיטורים הינו בשיעור 13,522 ש"ח.


79. שיעור פיצויי הפיטורים הינו בסך 19,156 ש"ח (13,522 ש"ח x 17
12


80. יתרת פיצויי הפיטורים שזכאי התובע (לאחר קיזוז 10,469 ש"ח שקיבל בסמוך לפיטוריו) הינו בשיעור 8,687 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 4/9/94 עד לפירעון המלא בפועל.


התביעה ליתרת תמורת הודעה מוקדמת

81. התובע זכאי ליתרת תמורת הודעה מוקדמת בשיעור 9,428 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 4/9/94 עד לפירעון המלא בפועל.


פיצויי הלנה

82. לא מצאתי כל מקום לחייב הנתבעות בתשלום פיצויי הלנת שכר או פיצויי הלנת פיצויי פיטורים שכן הוכח, כי אכן התגלתה מחלוקת של ממש בגין זכאות התובע לקבלת הפרשי פיצויי הפיטורים הנובעים מהפרשי הפרמיה שתבע בתביעתו ואשר זכאותו לקבלתם נקבעה רק ב

פסק דין
זה. יצויין, כי התמשכות ההליכים נגרמה ברובה על ידי מהלכיו של התובע.


סוף דבר

83. הנתבעות ישלמו לתובע תוך 30 יום את הסכומים הבאים:

א. הפרשי פרמיה בשיעור של 133,848 ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 4/9/94 עד לפירעון המלא בפועל.
ב. הפרשי פיצויי פיטורים בשיעור 8,687 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 4/9/94 עד לפירעון המלא בפועל.
ג. יתרת תמורת הודעה מוקדמת בשיעור 9,428 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 4/9/94 עד לפירעון המלא בפועל.
ד. הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור כולל של 15,000 ש"ח + מ.ע.מ.

84. פסק הדין יישלח לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.




ניתן היום ו' בניסן, תשס"ו (4 באפריל 2006) בהעדר הצדדים.



י. גלטנר-הופמן, שופטת
סגנית שופט ראשי
300101/94עב 734ויקי גוטפלייש








עב בית דין אזורי לעבודה 300101/94 עזרא יוסף נ' יה"ב פרויקטים ומחשוב 1991 בע"מ , יהב מרכז מיחשוב והדרכה (1993) בע"מ , יהב תכנון ופיקוח הנדסי בע"מ. (פורסם ב-ֽ 04/04/2006)










דוחות מידע משפטי על הצדדים בתיק זה
דוח מידע משפטי כולל את כל ההחלטות ופסקי הדין עפ"י שם הנבדק (אדם או חברה) או לפי מספר ח.פ
דוח מידע משפטי על עזרא יוסף      דוח מידע משפטי על יה"ב פרויקטים ומחשוב 1991 בע"מ , יהב מרכז מיחשוב והדרכה (1993) בע"מ , יהב תכנון ופיקוח הנדסי בע"מ.

דוחות בדיקת רקע וקרדיטצ'ק על הצדדים בתיק זה
דוחות בדיקת רקע, בדיקת נאותות ובדיקת אשראי צרכני על הצדדים לפי שם, ת"ז או ח.פ
דוחות בדיקת רקע על עזרא יוסף      דוחות מידע עסקי על יה"ב פרויקטים ומחשוב 1991 בע"מ , יהב מרכז מיחשוב והדרכה (1993) בע"מ , יהב תכנון ופיקוח הנדסי בע"מ.


להסרת פסק דין זה לחץ כאן