אוריון אפרים - פינקלשטיין אורי,משה ברנר,חוף הכרמל 88 בע"מ

ניתן להפיק דוחות מלאים על הצדדים בתיק זה

מצאנו עבורכם דוחות זמינים על הצדדים בתיק זה. יתכן שתאלצו להזין נתונים נוספים כגון ת.ז
אוריון אפרים פינקלשטיין אורי משה ברנר חוף הכרמל 88 בע"מ
 
אוריון אפרים - פינקלשטיין אורי,משה ברנר,חוף הכרמל 88 בע"מ

מידע על פינקלשטיין אורי    מידע על משה ברנר   


781/96 א     23/04/2006



תיקים נוספים על אוריון אפרים
תיקים נוספים על פינקלשטיין אורי
תיקים נוספים על משה ברנר
תיקים נוספים על חוף הכרמל 88 בע"מ




א 781/96 אוריון אפרים נ' פינקלשטיין אורי,משה ברנר,חוף הכרמל 88 בע"מ




61
בתי המשפט

בית משפט מחוזי חיפה
א 000781/96
בפני
:
כב' השופטת ברכה בר-זיו

תאריך:
23/04/2006
בעניין:
אוריון אפרים
ע"י ב"כ עו"ד
גילת

התובע

נ ג ד
1 . פינקלשטיין אורי

2 . משה ברנר

3 . חוף הכרמל 88 בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד
מירון אליהו

הנתבעים
פסק דין
1. התובע הגיש נגד הנתבעים תביעה כספית בגין הפרת הסכם, הפרת ערובת הרשאה, תרמית, ניהול מו"מ בחוסר תום לב ונזיקין.

2. התובע הינו איש עסקים.

הנתבע מס' 1, אורי פינקלשטיין (להלן "פינקלשטיין"), הינו אדריכל ומתכנן ערים.
הנתבע מס' 2, משה ברנר
(להלן "ברנר"), הינו כלכלן.
הנתבעים מס' 1 ו- 2 ביחד יקראו להלן "הנתבעים".
הנתבעת מס' 3, חוף הכרמל 88 בע"מ
, הינה חברה בבעלות פינקלשטיין וברנר.

3. חברת חוף הכרמל בע"מ (להלן "החברה") היתה הבעלים הרשומים של כ- 70 דונם בחוף הכרמל בחיפה , בגושים 10740 ו- 10742 (להלן "המקרקעין"). בתאריך 31.3.86 מונה עו"ד להבי ככונס נכסים של החברה, מכוח איגרת חוב שהוציאה החברה לטובת בנק הפועלים בע"מ ובנק המזרחי המאוחד בע"מ. חובה של החברה לבנקים הסתכם ב- 3.5 מיליון דולר.
על המקרקעין תוכנן להיבנות פרוייקט בניה בהיקף של 128,000 מ"ר.

4. הנתבעים פעלו כיזמים לשם רכישת המקרקעין מהחברה. הנתבעים קיבלו מכונס הנכסים אופציה לרכישת המקרקעין. הדיון בהצעת הנתבעים לכונס הנכסים עמד להתברר בפני
כבוד השופט בר בביהמ"ש המחוזי בחיפה.

5. בכתב התביעה טען התובע כי הוא התכוון לרכוש את החברה ו/או את המקרקעין של החברה ו/או להתקשר בעיסקת יזמות בענין המקרקעין, ובין היתר התכוון להגיש לביהמ"ש המחוזי בחיפה הצעה לרכישת המקרקעין. לטענתו, עובר לדיון בביהמ"ש הוא יצר קשר עם הנתבעים והגיע עימם להסכם בדבר שיתוף פעולה בפרוייקט באופן שלא יגיש הצעת רכש ובתמורה יקבל אופציה מהנתבעים לרכוש את המקרקעין במחיר שישלמו לכונס הנכסים, כאשר במקביל לנתבעים תהיה שמורה האופציה לרכוש מהתובע 10% מהזכויות. עוד טען התובע כי בהמשך העלו הצדדים דרישות נוספות ובסופו של יום הפרו הנתבעים את ההסכם והודיעו לו ביום 23.8.89 כי אין בכוונתם לכבד את ההסכם. לטענת התובע עקב הפרת ההסכם על ידי הנתבעים נגרם לו נזק המתבטא במניעת רווחים בסכום של 20 מיליון דולר. לצרכי אגרה העמיד התובע את תביעתו על סך של 4 מיליון דולר.

6. בכתב הגנתם כפרו הנתבעים בטענות התובע וטענו כי לא הגיעו עימו לכל הסכם וכי כבר בחודש מאי 1989 הבהירו לתובע במפורש כי הצעותיו אינן מקובלות עליהם וכי אין בסיס למו"מ בין הצדדים. הנתבעים טענו עוד כי התביעה התיישנה. בתאריך 29.6.98 ניתנה החלטת כבוד השופט ע. גרשון בשאלת ההתיישנות. בהחלטה מיום 9.7.00 נקבע כי שאלת ההתיישנות תידון בפסק הדין.

7. קודם שאדון בטענות הצדדים אביא להלן סקירת ראיות הצדדים.

8. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית, ת/ 1. בתצהירו העיד התובע:

א. בתחילת חודש פברואר 1989 הוא פנה אל מר דב ברנשטיין, הממונה על מחלקת האשראי בבנק המזרחי, והתעניין ברכישת החברה.מר ברנשטיין הפנה אותו לעו"ד גרובר במחלקה המשפטית של הבנק, אשר טיפלה בענייני החברה.

ב. בתאריך 17.2.89 קיבל מסמכים מהגב' גרובר, שהפנתה תשומת ליבו לעובדה כי "ישנם שני בחורים מחיפה", המנהלים מגעים בקשר לרכישת החברה. הוא פנה למר ברנשטיין על מנת לקבל פרטים אודות אנשים אלה, ונאמר לו כי אין להם כסף להשקעה והם מחפשים שותפים.

ג. הוא פנה לעו"ד משה נווה, אשר שימש אחד מכונסי הנכסים של החברה, וזה מסר לו שמות הנתבעים כמי שמתעניינים ברכישת החברה. בנוסף, העביר לו עו"ד נווה מסמכים שונים.

ד. ביום 17.4.89 הוא קבע פגישה עם הנתבעים במשרדם, על מנת להכירם ולהודיע להם כי הוא מנהל מו"מ עם בנק המזרחי בענין רכישת החברה, כאשר קודם לפגישה הוא ביקר בלשכת השופט בר. הנתבעים כבר היו מודעים לעובדה כי הוא התעניין ברכישת החברה וכי היה בלשכת השופט בר . עוד היו מודעים לעובדה שהוא יודע שהם מכינים בקשה לבית המשפט למתן הוראות.

ה. בפגישה עם הנתבעים הם התעניינו לדעת האם הוא מעוניין בשיתוף פעולה והוא השיב כי אין לו ענין בשותפים וכי במידה ויש מקום לבחון שיתוף פעולה – הרי זה רק על בסיס עלות רכישת החברה מכונס הנכסים.

ו. בין ה- 17.4.89 עד 27.4.89 נוהלו בין הצדדים שיחות טלפון שדנו בשיתוף הפעולה, כאשר הוא הבין מהנתבעים כי אין להם כסף להשקיע בפרוייקט וכי הם מחפשים שותף לרכישת החברה.

ז. בתאריך 27.4.89 הוא נפגש עם הנתבעים במלון דן פנורמה. באותו מועד הוא כבר היה בשלב שלאחר קבלת דיווחים מאנשי מקצוע ששכר לשם בדיקת העיסקה. באותה שיחה הם שוחחו על העיסקה ועל תוכניות הפיתוח וענין שיתוף הפעולה "נהייה תכליתי".

ח. בהסכמה גובש בינהם עקרון לפיו הנתבעים ירכשו עבורו את החברה ויקבלו ממנו אופציה לרכישת 10% ממניות החברה. במקביל התעניינו הנתבעים במצבו בבנק לאומי.

ט. הדיון בבית המשפט נקבע ליום 4.5.89.

י. ביום 2.5.89 התקשר אליו ברנר וקבע איתו פגישה ליום 4.5.89 בשעות אחר הצהריים.

י"א. הנתבעים ביקשו לרמות אותו, כאשר הודיעו לו כי הדיון יתקיים רק כעבור חודש.

י"ב. ביום 3.5.89 התקשרה אליו מזכירתו של עו"ד נוה והודיעה לו כי הדיון בבית המשפט יתקיים ביום 4.5.89 בשעה 0900. בעקבות שיחה זו הוא התקשר לברנר וביקש פגישה דחופה לפני הישיבה בבית המשפט – אחרת הוא יגיש לבית המשפט הצעה נגדית לרכישת החברה.

י"ג. בשעה 1800 של אותו יום הוא נפגש עם ברנר, פגישה שארכה 3 שעות, כאשר ברנר הודיע לו כי פינקלשטיין אינו יכול לקחת חלק בפגישה אך הוא מוסמך לדבר בשמו.

י"ד. לקראת הפגישה ולאור מגעים קודמים שהיו בינהם, הוא ניסח הסכם התקשרות. בתום הפגישה עם ברנר הוא שאל האם העיסקה סגורה וברנר השיב בחיוב. הוא הגיש לעיונו את ההסכם שערך ולאחר שעיין בו אמר לו ברנר כי ההסכם נראה לו פרט למשך תקופת האופציה ותשלום התמורה ואז החל בינהם מו"מ בענין. באותה פגישה הם גם ערכו סיכום העלויות וההשקעות הנדרשות.

ט"ו. ברנר הודיע לו כי התנאי להסכם הוא שהוא לא יופיע לדיון בבית המשפט – משום שהוא חשש שהמחיר עשוי לעלות אם יהיו רוכשים פוטנציאליים באולם בית המשפט. ברנר הודיע לו כי ההסכם בינהם סופי וכי הוא ידאג לדווח על כך לפינקלשטיין.

ט"ז. בחצות דיווח לו ברנר כי עדיין לא נפגש עם פינקלשטיין ולפיכך הוא נסע למחרת בבוקר לחיפה במטרה להגיש הצעה לרכישת החברה (העתק ההצעה צורף כנספח יב' לתצהיר).

כ. בשעה 0830 בבוקר, בהיותו בדרכו לחיפה, במבואות זכרון יעקב, הוא התקשר לברנר והאחרון הודיע לו כי קיבל הסכמת פינקלשטיין וכי ההסכם סגור. הוא הציע להגיע לבית המשפט כצופה אולם ברנר התנגד לכך.

כ"א. בעקבות דברי ברנר כי ההסכם סגור הוא חזר למשרדו בתל אביב.

כ"ב. ביום 4.5.89 בשעה 1400 הודיע לו ברנר כי לא התקבלה החלטה בבקשה למתן הוראות.

כ"ג. ביום 8.5.89 הודיע לו ברנר כי הבקשה למתן הוראות אושרה והם קבעו פגישה ליום 9.5.89 בשעה 0900 במלון הילטון. לפגישה זו הגיע פינקלשטיין בלבד . היא נמשכה 3 שעות ובמהלכה הוא קיבל את אישורו של פינקלשטיין להסכם. כמו כן מסר לו פינקלשטיין באותה פגישה עותק מהבקשה המאושרת למתן הוראות. יחד עם פינקשלטיין הם ניסחו מכתב לראש עירית חיפה לבדיקת אפשרות הקמת מלון על הקרקע.

כ"ד. ביום 11.5.89 התקיימה פגישה נוספת עם הנתבעים, כאשר באותה פגישה הנתבעים החלו להתנער מההסכם והחליטו שהם רוצים תנאים משופרים יותר. הוא דחה את דרישות הנתבעים ואמר כי בין הצדדים יש הסכם והוא אינו מוכן לשינויים.

כ"ה. ביום 14.5.89 הוא התקשר לנתבעים וביקש לראות רשימת ההוצאות שהם דורשים לקבל. ביום 15.5.89 הוא דיבר עם פינקלשטיין וסוכם כי הוא ישלח הצעה בענין ההוצאות. בהמשך הוא שלח הצעה אך לא קיבל תגובה במשך חודש ימים ואז התקשר שוב לברנר ואמר כי במידה ולא יקבל תשובה – ישקול נקיטת הליכים משפטיים. בתשובה שלח לו ברנר ביום 23.8.89 מכתב (נספח כ' לתצהיר) בו התנער מההסכם.

כ"ו. בעקבות המכתב הוא פנה לעו"ד אברמוב וביקש ממנו לבדוק אפשרות להגשת תביעה. עו"ד אברמוב הודיע לו כי דיבר עם עו"ד מירון, ב"כ הנתבעים, וקבע עימו פגישה ליום 3.9.89 – יומיים לפני המועד האחרון לתשלום לכונס הנכסים על פי ההצעה שאושרה בבית המשפט. באותה שיחה הוא הציע לשלם את הכסף לכונס הנכסים.

כ"ז. בישיבה שנקבעה באו אליו הנתבעים בדרישות חדשות, בניגוד להסכם. הוא דחה את הצעתם ואמר כי הוא עומד על כיבוד ההסכם.

כ"ח. בתאריך 17.9.89 הוא קיבל את מכתב הנתבעים, הנושא תאריך 11.9.89 ובו מתנערים הנתבעים מההסכם מיום 3.5.89.

כ"ט. בתאריך 12.10.89 התקשר אליו ברנר, שוחח עם מזכירתו, ואמר כי הוא מתנצל אם פגע בו.

ל. בחודש נובמבר התמנה מר שבח אופיר כמנהל הנתבעת מס' 3, מטעם משקיעים שנכנסו לעיסקה עם הנתבעים. הוא סיפר למר שבח כיצד הנתבעים רימו אותו ומר שבח הציע לו להכנס כשותף. הוא הודיע כי הוא מוכן להכנס לעיסקה על פי תנאי ההסכם בלבד.

ל"א. מאז לא היה לו כל קשר עם הנתבעים. עקב ימים קשים שעברו עליו מאז – הוא לא נקט כל הליכים נגד הנתבעים , עד מועד הגשת התביעה.

ל"ב. בחקירתו הנגדית השיב התובע לשאלת בית המשפט כי הוא יכול להראות מקורות כספיים של 3.2. מיליון דולר, שהיו לו באותה תקופה, כדי לרכוש את החברה. גם ב"כ הנתבעים הודיע כי פנה אל התובע פעמים רבות בדרישה כי יציג מקורות כספיים אך הדבר לא נעשה (יוער כי התובע לא הראה מקורות כספיים כנ"ל).

ל"ג. התובע הדגיש מספר פעמים בחקירתו הנגדית כי ברנר הציג עצמו כמי שמוסמך לדבר ולהגיע להסכם גם בשם פינקלשטיין (לא ציין מאומה בדבר הנתבעת מס' 3). לשאלת ב"כ הנתבעים מדוע ההסכם לא נחתם השיב התובע:

"היות וזה היה ההסכם בכדי שלא יהיו לו אחר כך פרשנויות אחרות זו המסגרת זה מה שהיה צריך להיות ובוודאי שאחר כך היינו צריכים להוסיף פרטים נלווים כמו הוצאות שהם ביקשו ולעשות אחר כך הסכם גדול ומקיף כמו שיאה להסכם כזה גדול. זה בא להגן עלי מפני סיטואציה שבו לאחר שיאושר ההסכם שהנתבעים, כמו שקרה לימים, יבואו אלי בתביעות ובדרישות שלא סיכמנו אותם ולא דיברנו עליהם.
ש. זאת אומרת שזה היה מסמך מקדים והיית צריך אחר כך לעשות הסכם.
ת. בוודאי.
ש. האם זה נכון שמשה אמר לך שצריך את הסכמתו של אורי ושהוא לא חותם בלי להתייעץ קודם עם עו"ד מירון.
ת. משה הגיע לפגישה הזו בלי אורי אבל אמר שהוא מדבר ומוסמך לסכם גם בשם אורי אבל אני בכל זאת... הוא אמר שהוא מתכוון לדבר עם עורך הדין שלו אבל אני לא יודע באיזה ענין".

בהמשך אישר התובע כי גם לאחר שהודע לו כי בית המשפט לא אישר את ההסכם ביום 5.4.89 הוא לא פנה בדרישה לנתבעים לחתום על ההסכם. בתחילה השיב כי ברנר דיבר איתו ומנע ממנו לדבר עם פינקלשטיין ולאחר מכן, כאשר הוצג בפני
ו כי מי שהודיע לו על כך שההסכם לא נחתם היה פינקשלטיין עצמו, השיב כי קיבל ממנו אישור שההסכם סגור.

התובע אישר עוד בחקירתו הנגדית כי ההסכם בין הצדדים היה "מכר שהוא אופציה. יש לי אופציה לרכוש את המקרקעין". לשאלה מתי הודיע על מימוש האופציה השיב שבמכתב מיום 8.9.89 אך בעל פה זה נמסר גם קודם ב- 8 וב- 11 למאי.

בחקירה הנגדית הופנה התובע לתמליל שיחה עם ברנר מיום 15.5.89 שם נאמר לו על ידי ברנר כי אין הסכם בין הצדדים והשיב כי מבחינתו זה היה רצון של הנתבעים לשפר תנאים.

לשאלה מדוע לא הגיש תביעה לצו מניעה לאור ההסכם שהיה לו עם הנתבעים השיב התובע בהתחלה כי עו"ד סוחובולסקי כבר הכין כתב תביעה אבל באותה תקופה לא הרגיש טוב וזה התמסמס.

בחקירה חוזרת נשאל התובע כיצד התכוון לשלם עבור הפרוייקט והשיב :

"התכוונתי להציע את הפרוייקט הזה לאחד הבנקים ולעשות מימון כמו שצריך ביחד עם ההון שלי וביחד עם עוד שני שותפים שהתעניינו".

9. עו"ד הנדל הכין עבור התובע הצעה לכונסי הנכסים לרכישת החברה. בחקירתו העיד עו"ד הנדל כי התובע ביקש ממנו להכין בקשה למתן הוראות על בסיס ההצעה של הנתבעים, לאחר שהתובע אמר לו שעו"ד סוחבולסקי מטפל בעניינו אך אינו יכול להתפנות, וכי הכנת הבקשה הצריכה עבודה של כשעה. כאשר נשאל בחקירתו הנגדית האם היה מודע לבעיות הקשורות בפרוייקט השיב:

"לא ידעתי כלום. קיבלתי את הבקשה למתן הוראות והכנתי את ההצעה. מעבר לכך לא התעניינתי. לא ראיתי את עצמי כעורך דין שמטפל בענין ומייצג את התובע".

10. גדי שיוביץ, רואה חשבון ויועץ עיסקי, הצהיר (ת/ 4) כי הוא מלווה את התובע בעסקיו מאז שנת 1987 וכי במהלך שנת 1989 פנה אליו התובע על מנת שילווה אותו וייעץ לו לנתח כדאיות ההשקעה בפרוייקט . עוד הוא הצהיר כי למיטב ידעתו "התובע הינו אדם בעל חוסן כלכלי המוערך בעשרות מיליוני דולרים" וכי הנהלות הבנקים המסחריים חיזרו לפתחו והציעו לו, חדשות לבקרים, פרוייקטים נדלניים בעלי פוטנציאל , אשר נקלעו לקשיים והיו מוכנים להעמיד לו אשראי גבוה. עוד הצהיר כי ידוע לו מידיעה אישית כי הנתבעים ביררו פרטים אודות התובע בבנק לאומי, וקיבלו חוות דעת "יוצאת מגדר הרגיל" והמלצות חמות וכי היו לפחות 2 מקרים בהם התובע נדרש להשקיע במזומן מיליוני דולרים והוא עשה זאת מהונו העצמי.

בחקירתו הנגדית השיב מר שיוביץ כי הוא ערך עבור התובע בדיקת כדאיות מבחינת אחוזי תפוסה , מה כדאי לבנות ולמכור. מר שיוביץ לא יכול היה להציג חוות דעת שערך עבור התובע, לא חשבונית עבור תשלום שכר הטירחה ששולם לו על ידי התובע ולא כל מסמכים לגבי עיסקאות בהן התובע היה מעורב. לדבריו הוא השקיע בעבודה כ- 600 שעות , מחודש מאי עד חודש אוקטובר 1989.

11. הנתבע משה ברנר
הצהיר (נ/ 3) כדלקמן:

א. בשנת 1987 הוא ופינקלשטיין החלו לבדוק רכישת המקרקעין מכונסי הנכסים של החברה.

ב. ב- 29.3.89 נחתם הסכם בין הנתבעים, כונסי הנכסים ונציגי הבנקים ובעלי זכויות בחלק הצפוני של המקרקעין, בקשר לרכישת המקרקעין, כאשר ההסכם היה כפוף לאישור בית המשפט.

ג. בחודש אפריל 1989 פנה אליהם התובע והציג עצמו כאיש נדל"ן ויהלומן מארה"ב ואמר כי שמע על הפרוייקט והוא מעוניין לרכוש אותו, אך בהתחשב שעובדה שנודע לו על הפרוייקט רק לאחרונה וידוע לו שהנתבעים כבר התקשרו בהסכם עם הכונס ובעלי הזכויות – הוא מאמין שתמצא דרך לשיתוף פעולה.

ד. הוא הודיע לתובע כי אין להם אמצעי מימון לפרוייקט ומחפשים משקיע וכי יהיו מוכנים לנהל עימו מו"מ בתנאי שלא יפריע לקבל אישור בית המשפט לעיסקה – דבר שהיה עלול לעכב את הפרוייקט ולגרום לנזקים.

ה. הם ניהלו עם התובע שיחות ראשוניות בלבד ולא גובשה עם התובע כל הסכמה.

ו. הם אכן פנו לבנק לברר פרטים אודות התובע וקיבלו מידע כי לאביו של התובע יש כסף אך לא לתובע עצמו. הם לא קיבלו המלצות חמות אודות התובע .

ז. ביום 3.5.89 פנה אליו התובע וביקש פגישה דחופה . לקראת הפגישה הוא הבהיר לתובע כי לא ניתן יהיה להגיע להסכמות כיון שפינקלשטיין לא נמצא ועורך דינו במילואים. בכפוף לכך, הוא נפגש עם התובע ודן עימו בנושאים הקשורים בשיתוף פעולה אפשרי – כל זאת בתנאי ובכפוף לכך שהתובע לא יופיע בבית המשפט ולא יגיש כל הצעה. בסוף הפגישה מסר לו התובע עותק מ"הסכם" שנערך על ידו וביקש כי יציג מסמך זה בפני
פינקלשטיין כתנאים בסיסיים לקראת משא ומתן.

ח. הוא סיכם עם התובע כי לא יופיע לבית המשפט ולמחרת הוא הבהיר לתובע כי במידה ויגיע לבית המשפט – יהיה זה בניגוד למוסכם. לא הושגה כל הסכמה אחרת עם התובע.

ט. לאחר שהודע לתובע כי בית המשפט לא אישר את ההסכם עם הכונס התובע "נעלם", והוא שב והופיע רק לאחר שנודע לו שהבעיה שנוצרה טופלה.

י. בפגישה מיום 11.5.89 הובהר לתובע במפורש כי אין ולא היה בינהם כל הסכם.

י"א. במקביל למגעים שהנתבעים ניהלו עם התובע, התברר להם כי לתובע אין יכולת כספית להרים את הפרוייקט וכי מדובר בשרלטן.

י"ב. המצהיר צרף כתבה שפורסמה אודות התובע בעיתון חדשות מיום 10.8.90.

י"ג. בפגישה שקיימו הנתבעים עם התובע ועורך דינו- עו"ד אברמוב, הציע האחרון כי ישלמו לתובע כסף כדי שירד מהענין.

י"ד. הנתבעים לא נכנעו לסחטנות של התובע והזמינו אותו לפנות לבית המשפט.

ט"ו. ביום 5.9.89 הם התקשרו עם חברת גוואדלופ סחר והשקעות בע"מ, כשותפים בפרוייקט.

ט"ז. בחקירה נגדית הוא אישר כי במועד חתימת ההסכם עם כונס הנכסים וכן במועד אישור העיסקה על ידי ביהמ"ש – טרם נמצא משקיע. באשר להסכם השיב ברנר בחקירתו כי התובע רשם בכתובים נושאי השיחה והצעתו באשר לאופציה לנתבעים וכי הוא השיב לו שהוא פועל כצוות עם פינקלשטין וכי הוא לא יכול לסכם עימו דבר,אלא רק לאחר שיסכם עם פינקלשטיין ועם עו"ד מירון. הוא שלל העובדה שנתן לתובע הרגשה שהכל בסדר והשיב "בפירוש לא. וההיפך הוא הנכון – הבהרתי לו חזור והבהר , מספר רב של פעמים, שאין שום הסכם ואין שום דבר מחייב ביננו אלא בסך הכל נסיון לבדיקת הנושאים שהועלו ואכן, בסיכום השיחה השניה אמרתי לו שוב, אחרי פעמים רבות קודם, שהוא יכול ללכת לבית המשפט עם מר סוחובולסקי".

12. הנתבע , אורי פינקשלטיין, הצהיר (נ/ 5) כי ביום 4.5.89 הציג בפני
ו ברנר את טיוטת ההסכם הוכנה על ידי התובע ולאחר עיון קצר בה הוא הודיע לברנר כי היא אינה מקובלת עליו כפי שהיא, אפילו כבסיס למו"מ. בפגישה שקיימו הנתבעים עם התובע ביום 11.5.89 טען התובע לראשונה כי הוא רואה במסמך שהוכן על ידו כהסכם מחייב והנתבעים הודיעו לו באופן חד משמעי כי אין ולא היה עימו כל הסכם וכי הם מוכנים לנהל עימו מו"מ על בסיס עקרונות שהוצעו על ידם. גם בשיחת טלפון מיום 15.5.89 הובהר לתובע על ידו כי אין כל הסכם מחייב בין הצדדים.

13. להלן אביא עיקרי המסמכים הרלבנטיים שהצדדים צרפו לתצהיריהם:

א. הבקשה למתן הוראות, אשר אושרה על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה, הוגשה על ידי כונס הנכסים של החברה, עו"ד להבי. באותה בקשה מציין עו"ד להבי כי ניהל מו"מ עם הנתבעת מס' 3 והגיע עימה לסיכום בענין רכישת הקרקע של החברה, על פי נוסח הסכם שצורף לבקשה , ואשר על פיו ישלמו הקונים לכונס הנכסים סכום של 3 מיליון דולר, מתוכם 2 מיליון דולר ישולמו תוך 60 יום מקבלת אישור ביהמ"ש לעיסקה והיתרה בשלושה תשלומים שנתיים. עוד הוא מציין בבקשתו כי התעוררה בעיה בקשר לחלק מהקרקע (החלק הצפוני) , שלא היה רשום על שם החברה, אלא על שם שותפות שבשליטתה וכי קיים צו מניעה שלא מאפשר שינוי במצב הזכויות וכי הנתבעים הגיעו להסכמה עם המתנגדים לפיה צו המניעה יוסר עם ביצוע התשלום על ידי הנתבעים לכונס. הכונס ממשיך ומציין כי קיבל גם הצעות אחרות לרכישת הקרקע אך הצעת הנתבעים עדיפה והוא מבקש לאשרה.

ב. בתמליל שיחה בין התובע לברנר מיום 23.4.89 אומר ברנר במפורש לתובע כי הם יהיו מוכנים להפגש עם התובע ולהכנס לעומק לאפשרות בדיקת שותפות "מתוך נקודת המוצא שאתה ויתרת על ההליכה לשופט ועל כל הנושא של הגשת הצעה נגדית". גם בהמשך מדגיש ברנר כי פגישה תהיה רק כדי לבדוק אפשרות ללכת ביחד וזאת בכפוף לכך שלא יופיע לבית המשפט ולא יגיש הצעה נגדית.

ג. כנ"ל בשיחה מיום 27.4.89 אומר ברנר לתובע:

"סליחה שאני חוזר על זה, אבל מבחינתינו זה פשוט תנאי בל יעבור, תנאי מוקדם הוא שאנחנו הולכים לשוחח רק על בסיס שאנחנו משתפים פעולה ואתה לא הולך לשופט בשום פנים".

ד. בשיחת טלפון מיום 15.5.89 ברנר אומר לאוריון כי אפילו הוא הסכים למה שנאמר בפגישה מיום 3.5.89 הרי שזה היה כפוף להסכמה של פינקלשטיין ולאישור של עורך הדין, אבל לא היתה הסכמה אלא נקודות. התובע אומר לברנר שמחר הוא נפגש עם עו"ד סוחובולסקי ויוציא צו מניעה. בהמשך השיחה כאשר התובע אומר לברנר :"תסלח לי אם אתה פועל בתום לב אז בבקשה תקיים את ההסכם" משיב לו ברנר :" איזה הסכם, ריבונו של עולם!... אני פתחתי את השיחה שאני מוכן להיפגש איתך בניו יורק , לנסות לראות מה אפשר לעשות, ואתה חוזר ואומר שהיה הסכם כשלא היה שום הסכם!".

ה. מתמליל שיחת טלפון בין התובע לברנר מיום 11.7.89 עולה כי התובע טען להסכם מחייב בין הצדדים, בעוד שברנר הכחיש קיומו של הסכם כלשהו (כאשר הוא מציין כי ההסכם לא נחתם, פינקלשטיין לא נתן הסכמתו להסכם ובכל מקרה הוא לא היה מגיע להסכם בלי קבלת יעוץ מעורך דינו).

ו. ההסכם אליו מתייחס התובע כהסכם המחייב בין הצדדים כתוב בכתב יד ואינו חתום וזה נוסחו:

"הסכם
שנערך ביום ________ ב-_______
בין: משה ברנר
, פינקלשטיין אורי
(להלן צד א')
לבין: אוריון אפרים
(להלן צד ב')

הואיל וצד א' הגיע להסכמה עם כונסי הנכסים של חיפה חוף הכרמל בע"מ, חיפה דוולופמנט בע"מ, לקבלת אופציה לרכישת הקרקעות שבבעלות החברות הנ"ל, כשהן נקיות מכל חוב, שעבוד, עיקול ו/או זכות כלשהי מצד כלשהו.
והואיל וההסכם הנ"ל עומד לדיון בפני
כבוד בית המשפט המחוזי בחיפה, בפני
כבוד השופט בר
והואיל ולצד ב' יש ענין ברכישת הקרקעות שבבעלות חיפה חוף הכרמל בע"מ , חיפה דוולופמנט בע"מ, על ידי הגשת הצעת רכש בבית המשפט המחוזי בחיפה בפני
כב' השופט בר
והואיל וצד א' וצד ב' הגיעו להסכמה מסחרית בינהם בענין רכישת קרקעות חיפה חוף הכרמל בע"מ , חיפה דוולופמנט בע"מ
אי לכך מצהירים הצדדים כי הגיעו להסכם כדלקמן:
א. המבוא להסכם זה הינו חלק בלתי נפרד מההסכם.
ב. צד ב' מתחייב לא להגיש כל הצעה לבית המשפט המחוזי, לרכישת קרקעות חברות חוף הכרמל בע"מ, חיפה דוולופמנט בע"מ, כל זמן שקיימת אופציה כלפי צד א' כמצויין לעיל.
ג. צד ב' יעשה הכל כדי שצד א' יזכה לאישור בית המשפט המחוזי, לאישור הסכם האופציה לרכישת קרקעות חיפה חוף הכרמל בע"מ, חיפה דוולופמנט בע"מ.
ד. בתמורה נותן בזאת צד א' לצד ב' אופציה בלתי חוזרת לרכוש מצד א' את הזכויות במקרקעין של חברת חיפה חוף הכרמל בע"מ וחיפה דוולופמנט, במחיר זהה למחיר אותו ישלם צד א' לכונסי הנכסים.
ה. במידה ויתקיים האמור בסעיף קטן ד' לעיל, צד ב' נותן בזאת אופציה לצד א' לרכוש 10% מהמקרקעין במחיר זהה עפ"י התשלום לכונס הנכסים.
ו. במידה וצד א' לא יממש את האופציה שניתנה לו על ידי כונסי הנכסים והחלטת בית המשפט, צד ב' יכנס למשא ומתן עם כונסי הנכסים במטרה לרכוש את קרקעות חברת חיפה חוף הכרמל בע"מ, חיפה דוולופמנט בע"מ.
ז. במידה וצד ב' ירכוש בסופו של תהליך את החברות מידי כונס הנכסים באישור בית המשפט, נותן בזאת צד ב' לצד א' אופציה לרכוש 10% מהמקרקעין במחיר זהה למחיר אותו ישלם צד ב' לכונסי הנכסים.

ולראיה באו הצדדים על החתום:

__________ ___________
צד א' צד ב'

* האופציה של 10% אשר ניתנת לאורי פינקלשטיין ומשה ברנר
הינה למשך 7 שנים מיום אישור בית המשפט.

ז. נספח העלויות להסכם זה נושא תאריך 3.5.89 ונרשם בו כדלקמן:

- רכישה 3,000,000$ - 2,000,000$ + 1,000,000 בתשלומים ל- 3 שנים בחלקים שווים + 50,000 $ מועד התשלום יחד עם ה- 2,000,000 $.
מס רכישה 5% תוך 50 יום
מיסים – מס רכוש
מס שבח
מנהל מקרקעי ישראל (יש בעיה עם המינהל)
למנהל 16 דונם – רצועת חוף בסוף החודש דיון משפטי על החלק המיובש סוכם אוריון יטפל בזה עם עו"ד סוכובולסקי אברהם
מס השבחה – כ- 2,000,000$ - אולי ישנה אפשרות לא לשלם בזמנו פטרו, היום יש אשור רק אם העיריה ____ בתשתיות
שינוי תכניות – 1,000,000$ שנה וחצי שנתיים לשינוי תכנית במסגרת התב"ע ולהוסיף שטחים מסחריים
החזר כספים סה"כ חובות
לרוכשים עד היום עורכי דין
אוריון ינהל אדריכלים 2,000,000$ בקרוב
המשא ומתן מהנדסים
לביטולים פינוים- כרגע יש בעל קיוסק שמתפעל שם ולא
משלם לחוף הכרמל
קרקע משותפת – סוכם שאוריון יטפל

גם מסמך זה אינו נושא כל חתימה.

ח. הצעת הרכש שלטענת התובע הוא התכוון להגיש לבית המשפט הינו מכתב הנושא את שמו של עו"ד דוד הנדל מרחוב יהודה הלוי 98 , תל אביב, המופנה אל כונסי הנכסים עוה"ד משה נווה וזאב להבי. המכתב נושא תאריך 3.5.89 ונאמר בו כי התובע, לבדו או ביחד עם אחרים, מתכבד להגיש "הצעה לרכישת זכויות חוף הכרמל בכינוס נכסים בע"מ" כאשר "הצעה זו לרכישת זכויות חוף הכרמל בע"מ בכינוס נכסים זהה לכל דבר וענין להצעה שהוגשה לך על ידי חברת חוף הכרמל 88 בע"מ
, בקשר לרכישת זכויות אלה בכפוף לתיקונים כמפורט להלן.ביתר תנאי ההצעה ונספחיה לא יחול כל שינוי".

ט. בתמליל הודעה במזכירה האלקטרונית של התובע מיום 4.5.89 מברנר נאמר:

"אוריון בוקר טוב, השעה שמונה, איפה אתה? אמרת שתחכה לטלפון שלי.
אם אתה בדרך לחיפה ואם תופיע לבית המשפט, זה בניגוד להסכם, אני חוזר,
זה בניגוד להסכם. משה ברנר
".

י. מכתב שלטענת אוריון שלח לראש עירית חיפה בקשר לפרוייקט, נושא תאריך 9.5.89, הוא מופנה לראש עירית חיפה, חתום על ידי התובע, ונוסחו כדלקמן:

"עפ"י תכנית מתאר מקומית מס' 864/א תכנית פיתוח חוף הכרמל בחיפה יש לבצע את הפרוייקט בשלבים, כאשר שלב א' יבנה המלון ומבנה מלון הדירות מס' 5.
אבקש לאשר לנו בנית מלון הדירות בשלב א' , ולאחריו את בית המלון, היות ולדעתי תיירים לא יבואו למלון שאין לו את ה- faciliti ומקומות בילוי והוא עומד שומם ומבודד בתוך אתר בניה.
אבקש את תשובתך בהקדם".

אין במכתב כל פרטים על זהות שולח המכתב או מענו ו/או אפשרות להשיב למכתב זה.

י"א. במכתבו של התובע אל הנתבעים מיום 13.7.89 מגיש התובע הצעה, זהה, לדבריו, להסכם מיום 4.5.89,כאשר הוא מציין כי התנהגות הנתבעים בניגוד להסכם גרמה לו נזקים כבדים וכי הצעתו הינה במסגרת פשרה עד 1.8.89.

י"ב. במכתב תשובה של הנתבעים אל התובע, מיום 23.8.89 נאמר כי קיבלו בתדהמה את מכתבו שנשלח בפקס, ואשר נושא תאריך 13.7.89 אך הגיע רק ביום 23.7.89 וכי:

"כפי שהבהרנו לך בעבר פעמים אין ספור (ויש לנו על כך ראיות חד משמעיות) אין ולא היה שום הסכם ביננו בקשר לקרקעות חוף הכרמל, הסברנו לך בעבר שכל נסיון להמציא הסכמים שלא היו ולא נבראו, לא רק שידחה על ידנו אלא יגרום לניתוק מוחלט של הקשר איתך....
לפנים משורת הדין היינו מוכנים לשקול לדון מחדש בנושא הקשר איתך אם נקבל הצעות רציניות.
מכתבך מיום 13.7.89, לא זו בלבד שאינו יכול להחשב כהצעה רצינית, אלא שהוא בגדר מכתב פוגע ומעליב, החוזר לטענה המגוחכת בדבר קיום הסכם ביננו, ואין לנו דרך לפרשו אלא כנסיון לסחוט מאיתנו הסכם בכוח...".

י"ג. בתמליל שיחה מיום 2.7.89 בין התובע לפינקלשטיין אומר פינקלשטיין לתובע כי הם מנהלים משא ומתן עם מספר גופים. התובע אומר לפינקלשטיין כי יש להם הסכם איתו ופינקלשטיין מכחיש קיומו של הסכם כזה ואומר : " לך יש הסכם. לי אין הסכם... אני, אני מעולם לא הסכמתי, לא סיכמתי איתך שום דבר".
פינקשלטיין גם מכחיש טענת התובע כי ברנר דיבר בשמו.

י"ד. בתמליל שיחה שאינו נושא תאריך, בין התובע לברנר, נשמע ברנר חוזר ואומר כי לא נקשר כל הסכם וכי התובע מנסה לסחוט אותם כאשר הוא אומר שיפנה לבית המשפט ויגיש התנגדות.

ט"ו. ביום 29.3.89 נחתם חוזה בין עו"ד זאב להבי, כונס נכסים ובין הנתבעת מס' 3 בקשר לרכישת הקרקעות והכפוף לאישור בית המשפט.

ט"ז. ביום 20.7.90 פורסמה כתבה בעיתון על ידי יואב יצחק וכותרתה "העוקץ של אפרים". בכתבה נאמר כי בעקבות מהלכים למכירת נכסי שיף:

"משקיע אמריקאי העונה לשם אפרים אוריון הניח "מטען צד" לרגלי קבוצת אפריקה ישראל – הצעה לרכישת נכסי שיף ב- 42 מיליון דולר, כמיליון דולר יותר מהצעת קבוצת אפריקה ישראל, שכבר נחתמה בהסכם עקרוני, אושרה בהסדר נושים, ועתה היא טעונה אישרור בית המשפט. ההסדר עם קבוצת אפריקה ישראל נחתם לאחר חודשים ארוכים של מו"מ מתיש, רצוף משברים ואמוציות אישיות, בעיקר מצד שיף. העוקץ של אפרים, עליו ידובר עוד בהמשך עלול עתה לטרפד את מכירת נכסי שיף לקבוצה זו.....בסוף השבוע החולף – כאשר היה גרופמן קרוב מאד להשלמת עיסקת שיף – הטיל משקיע אמריקאי בשם אפרים אוריון , פצצה פרטית – הצעה לרכוש את נכסי שיף תמורת 42 מיליון דולר – כמליון דולר יותר מהסכום שנקבע לעיסקה למכירת הנכסים לקבוצת אפריקה ישראל. במקביל מתחיב המציע לעמוד בכל תנאי החוזה, כפי שנקבעו בין כונסי הכנסים של שיף לבין קבוצת אפריקה ישראל, תנאים המתייחסים לתנאי התשלום, זכויות נושים וכו'...כדי למנוע לזות שפתיים כאילו אין מדובר בקונה רציני, הודיע אוריון כי הוא מוכן להעמיד ערבויות בנקאיות לפי דרישה, להבטחת העיסקה ובמקביל אף להוכיח יכולת כספית ומוניטין בחו"ל...

עיתוי הגשת הבקשה נבחר בדקדקנות, ובתיחכום רב, קבוצת אפריקה ישראל עמדה לפנות עוד השבוע לבית המשפט, כדי שיאשר את השלמת העיסקה לאחר שפרטיה אושרו באסיפת נושים. אפרים אוריון ובא כוחו עו"ד עברון בחרו בעיתוי זה מכמה סיבות: ראשית- קבוצת אפריקה ישראל עשתה עבורם את כל העובדה השחורה...שנית- אישור ההסכם עם אפריקה ישראל באסיפת נושים מסיר מדרכו של קונה פוטנציאלי קשיים העלולים לעורר נושים מתוסכלים שיתעקשו על פרים קטנים רק כדי להרוויח עוד כמה גרושים..שלישית – הגשת הצעה בשלב זה תובא ככל הנראה לדיון בבית המשפט...סביר להניח כי בית המשפט המשוחרר מהתחייבויות פנימיות המאפיינות את הקהילה עיסקית, יורה על מכירת נכסי שיף לכל המרבה במחיר וכאם סיכוייו של אפרים אוריון שקולים כנגד אלה של קבוצת אפריקה ישראל..".

כ. במכתב עו"ד נוה לעו"ד ריזנברג מיום 25.5.00 (נ/ 1) מבהיר עו"ד נוה כי המשא ומתן עם הנתבעים התנהל כשנה, במהלכה הצליחו להגיע להסכמה עם משפחת פרידמן , הסכמה שבלעדיה לא ניתן היה למכור את הקרקע.

כ"א. בנק הפועלים בע"מ הגיש בקשה למימוש מקרקעין של התובע. התובע הגיש בקשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב – ה"פ 321/03 – למתן

פסק דין
הצהרתי לפיו "לא אירע מועד או עילת מימוש "לפי ההסכם בינו לבין הבנק. מפסק הדין עולה כי התובע התקשר בהסכם מימון עם הבנק לפיו התחייב התובע להקים בית מגורים על מקרקעין בנוה צדק כנגד מימון של הבנק, כאשר להבטחת ההחזר נרשמה משכנתא על המקרקעין. המימון שקיבל התובע מהבנק הסתכם ב- 1.2 מיליון דולר, נכון ליוני 1998. בשנת 2001 החל הבנק לדרוש פרעון החוב, אך החוב לא נפרע.

בפסק דינה קובעת כבוד השופטת גרסטל בסעיף 4 לפסק הדין:

"המבקש לא עורר את אמוני והרושם שנוצר מעדותו הוא שאין לו כל אפשרות כלכלית להחזיר לבנק את המגיע ממנו, ולכן הוא מגייס לעזרתו כל טענה אפשרית שתדחה את הקץ . המבקש אינו כופר בכך שקיבל מימון של מאות אלפי דולרים מהבנק, אך מאחר שנסיונותיו לשווק הנכס ולמוכרו כדי להחזיר את ההלואה נכשלו – נאחז הוא כעת בטענות מטענות שונות כנגד זכותו של הבנק לממש את הבטוחה , וזאת מבלי שיש ממש בטענות אלו".

כ"ב. בסיכומי תשובה של התובע הוא מציין כי הגיש ערעור על פסק הדין הנ"ל ובסופו של דבר הערעור נמחק כיון ששילם מלוא החוב לבנק.

14. בסיכומיו טען התובע כי בין הצדדים נקשר הסכם מחייב וכי הנתבעים התחמקו מקיום ההסכם עד יום 23.8.89 – מועד בו הודיעו לו על ביטולו. לטענתו, ההסכם אינו נמנה על ההסכמים שיש לערוך בכתב ואין חשיבות לעובדה שאינו חתום, מאחר והיתה גמירות דעת בין הצדדים. עוד הוא טוען כי ברנר היה שלוחו של פינקלשטיין והתחייב גם בשמו. התובע מציג עצמו בסיכומיו כמיליונר בעל אשראי נכבד, כאשר מאידך עומדים הנתבעים שהם חסרי כל נסיון עסקי, שהתקשרו בהסכם ללא גיבוי כספי להתחייבויות שנטלו על עצמם. עוד הוא טוען כי היה לו סיכוי טוב לגבור על הנתבעים במידה והיה מגיש הצעת רכש לבית המשפט, מאחר והציע מחיר גבוה ב- 200,000 דולר מהמחיר שהציעו הנתבעים ותשלום מיידי.

התובע טוען כי בניגוד לגרסת הנתבעים , התביעה שהגיש לא התיישנה ומפנה להחלטת כבוד השופט גרשון מיום 29.6.98 לפיה היה לו סיכוי להאמין שהחוזה יקויים ורק לאחר המכתב מיום 23.8.89 היה רשאי להתייחס להפרת ההסכם. התובע טוען גם למעשה בי- דין בשאלת ההתיישנות.

15. הנתבעים טענו בסיכומיהם כי לא הושג בין הצדדים כל הסכם מחייב, ברנר לא הציג עצמו כמי שמוסמך להתחייב בשם פינקשלטיין, לאחר שהתובע טען בפני
הם לקיומו של הסכם הם הבהירו לו במפורש כי אין ולא היה בינהם כל הסכם וכי המסמך שמציג התובע הינו מסמך מקדים שאינו מחייב. עוד הם טוענים כי לתובע לא היתה יכולת כלכלית והוא לא הציג כל ראיה בדבר יכולת שכזו וכי בכל מקרה התביעה התיישנה. הנתבעים טוענים כי התובע הוא "מי שמנסה להתעשר מעבודתם של אחרים", שניסה לעשות הון על ידי נסיון טירפוד עיסקה עליה עמלו במשך שנים ואשר היתה אמורה להגיע לסיום סמוך לאחר כניסתו לזירה של התובע.

דיון :

16. השאלה הראשונה שיש לדון בה הינה האם ניתן לראות במסמך מיום 3.5.89, שנערך בפגישה שנערכה בין התובע לברנר, והנושא כותרת "הסכם" – הסכם מחייב. לשם כך, עליו למלא את דרישות חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973 – דהיינו, שיתקיימו בו יסודות גמירות הדעת והמסויימות (ע"א 5332/03 רמות ארזים חברה לבנין בע"מ נ. יהודה שירן ואח', תק-על 200(3) 2407.

17. בענייננו – לא מצאתי כי התקיימו יסודות גמירות הדעת והמסויימות ולפיכך, ממילא יש לקבוע כי לא נקשר הסכם בין הצדדים:

17.1 לשם הוכחת גמירות הדעת מסתמך התובע על ההודעה המוקלטת במשיבון – שם אומר לו ברנר כי אם יופיע בבית המשפט יהיה בכך משום הפרת הסכם. ברנר העיד במפורש, ועדותו מקובלת עלי, כי ההסכם היחיד בין הצדדים היה כי יכנסו למו"מ במידה והתובע לא יופיע לדיון בבית המשפט בבוקר יום 4.5.89 . חיזוק לגרסה זו של ברנר יש בשיחת הטלפון בין התובע לברנר עוד מיום 23.4.89, בה אומר ברנר לתובע במפורש כי הם יהיו מוכנים לנהל מו"מ על מנת לבדוק אפשרות של שותפות בתנאי שהתובע לא יופיע לדיון בבית המשפט. ברנר חוזר על נוסח זה גם בשיחה שקיים עם התובע ביום 27.4.89.

17.2 התובע מסתמך גם על "רצינותו" הוא בקשר לעיסקה – כאשר לטענתו הוא היה בדרך לבית המשפט לשם הגשת הצעה ורק לאחר שאושר לו על ידי הנתבעים כי ההסכם מחייב – חזר לתל אביב. גם גירסה זו של התובע נדחית על ידי . התובע לא הוכיח כל רצינות בקשר לעיסקה, ההצעה שהכין לבית המשפט "אינה רצינית" בלשון המעטה, וברי כי כל שיכול היה התובע לעשות במידה והיה מופיע בבית המשפט היה לגרום לדחיה ו/או לצורך בבירור נוסף – אך לבטח לא היה בכך כדי לגרום לביטול העיסקה עם הנתבעים.

17.3 התנהגות התובע לאחר מועד חתימת ההסכם, לטענתו, מלמדת כי לא ראה קיומה של כל התקשרות מחייבת בין הצדדים, כאשר הוא לא יצר כל קשר עם הנתבעים עד שנודע לו שההסכם בין הנתבעים וכונס הנכסים אושר על ידי בית המשפט.

17.4 גם התנהגות הנתבעים מלמדת כי לא ראו קיומה של כל התקשרות מחייבת בין הצדדים, כאשר ברנר אומר לתובע במפורש בשיחת הטלפון מיום 15.5.89 כי לא היה שום הסכם בין הצדדים.

17.5 התובע טוען כי במועד שנקבע לאישור העיסקה בבית המשפט הוא היה המשקיע היחיד הפוטנציאלי של הנתבעים והיה זה רק סביר והגיוני שהנתבעים יתקשרו עימו בהסכם. על "רצינותו", של התובע ארחיב בהמשך, אך אציין כאן כי דוקא טענה זו עומדת לתובע לרועץ מאחר ובמועד זה התובע לא הוכיח לנתבעים כל רצינות מצידו ו/או כל מקורות כספיים שעמדו לרשותו והכל היה בגדר דיבורים בלבד ואין זה סביר ולא הגיוני שהנתבעים יכנסו לשותפות על רגל אחת עם אדם עימו ניהלו מספר קטן של שיחות וכל שבאמתחתו הוא איום להגיש הצעת רכש לבית המשפט – לאחר שהם עצמם טיפלו בנושא באופן אינטנסיבי מספר שנים, התקשרו בהסכמים, המציאו ערבויות וגילו רצינות בקשר לעיסקה. יש בכך גם כדי לסתור גרסת התובע לפיה הוא היה משקיע רציני, בעל הון נכבד, בעוד שהנתבעים הינם , לטענתו "יזמים חסרי נסיון עסקי, שחתמו על הסכם ואין להם גיבוי כספי להתחייבות שנטלו על עצמם" (ודוק : הנתבעים הם אלה שהתקשרו בעיסקה בעוד שהתובע לא עשה מאומה – כפי דרכו גם בעיסקאות אחרות – כפי שיפורט בהמשך).

17.6 התובע מפנה בטיעוניו על גמירות הדעת להתנהגותו הוא וכוונותיו ואולם ההלכה היא כי:

"קיומה של גמירת-דעת נבחן באספקלריה של האדם הסביר וההגון במעמדם של הצדדים לחוזה הקונקרטי. ראו פרידמן וכהן בספרם הנ"ל, בע' 157. מבחן זה, שעל אף קיומם בו של מרכיבים סובייקטיביים הוא בעיקרו מבחן אובייקטיבי, בא להגן על אינטרס ההסתמכות של הצד השני לחוזה". (רע"א 4976/00 - בית הפסנתר נ' דליה מור ואח' . פ"ד נו(1), 577 ,עמ' 587-588).

בענייננו- המבחן האובייקטיבי אינו מעיד על קיומה של גמירות הדעת מצד שני הצדדים.

17.7 גם מסויימות אינה מתקיימת . לשם קיום יסוד המסוימות – צריך מסמך לכלול, בין היתר, את שמות הצדדים, מהות הנכס, מהות העסקה, המחיר וזמני התשלום וגם הפרטים החסרים בו ניתנים להשלמה על-פי הדין (ראו ע"א 649/73 יצחק קפולסקי נ' גני גולן בע"מ ואח', פ"ד כח(2), 291).

בענייננו – שמות הצדדים הרלבנטים אינו מופיע במסמך (הנתבעת מס' 3,שהיא זו שהתקשרה עם כונסי הנכסים אינה נזכרת כלל, במפורש או מכללא), מהות העיסקה אינה ברורה - האופציה הנזכרת הינה לרכוש זכויות מהנתבעים, בעוד שלאורך כל הדרך התובע מדבר על שותפות ועל כך שהוא זה שירכוש את הנכסים, האופציה אינה מוגבלת בזמן ולא נקבעו זמני תשלום ופרטים מהותיים שניתן להשלימם על פי דין בלבד.

18. מעבר לעובדה שלא התקיימו גמירות דעת ומסויימות, יש להוסיף את העובדה שהמסמך המתקרא "הסכם" אינו חתום על ידי אף אחד מהצדדים, כאשר אחד הצדדים לו – פינקלשטיין – כלל לא היה נוכח במעמד עריכת המסמך. התובע אמנם טען כי ברנר היה שלוחו של פינקלשטיין, אך מדובר בטענה סתמית בלבד של התובע, שאינה מגובה בכל ראיה , כמו גם טענתו כי פינקשלטיין אישרר את ההסכם ביום המחרת. אכן, הלכה היא כי "בחתימה כשלעצמה אין קסם. גמירות דעת ומסוימות יכול וימצאו ביטוי לאו דוקא בחתימה על המסמך המהווה הסכם בין הצדדים" (פרידמן-כהן, חוזים עמ' 448-452; ע"א 2036/94 טרבלסי נ' טרבלסי, פ"ד נג (1) 459 ) ואולם, העדר החתימה, והעדר ראיה על יחסי שליחות, ביחד עם הנסיבות האחרות שפורטו – יש בהן כדי להוות נדבך נוסף בהחלטה כי לא נקשר הסכם בין הצדדים.

19. על כך יש להוסיף גם את העובדה שכל טענות התובע מכוונות ליחסי שליחות בין פינקלשטיין וברנר ולא על אלה שבין הנתבעת מס' 3 לנתבעים האחרים. התובע גם לא טען כי הנתבעים 1 ו- 2 פעלו בשם הנתבעת מס' 3 וטענה ממין זה הועלתה רק בסיכומים. מאופן השתלשלות העניינים – כפי שהובא בראיות הצדדים – לא עולה כלל יריבות בין התובע לבין הנתבעת מס' 3.

20. התובע מבקש לבסס תביעתו על רצינותו – הוא טוען כי התכוון לרכוש את הנכס מכונסי הנכסים וכבר הכין הצעה מתאימה בדרכו לבית המשפט, הוא איש עסקים מצליח בעל הון נכבד והוא היה המשקיע היחיד שהיה זמין לנתבעים. כל טענות התובע אודות רצינותו נדחות על ידי – וכפועל יוצא גם טענותיו לענין זה.

התובע מציג עצמו כמיליונר עם מסגרת אשראי בבנק של 7.5 מיליון דולר, אך לא הביא כל אסמכתא להון או לאשראי. התובע ביקש להסתמך להוכחת "עושרו" על תצהירו של רואה חשבון שיוביץ, שכל שהצהיר הוא כי התובע הינו בעל חוסן כלכלי ובנקים חיזרו אחריו אך לא יכול היה להציג כל מסמכים לגבי עיסקאות בהן היה התובע מעורב או אפילו חוות דעת שערך עבור התובע, למרות שהעיד כי הוא מלווה את התובע מאז שנת 1987 וכי ערך עבורו ניתוח כדאיות השקעה בפרוייקט (במועד שהוא מאוחר יותר מהמועד שבו, לטענת התובע, כבר נקשר ההסכם עם הנתבעים – דבר תמוה ביותר שהרי ניתוח כדאיות נעשה לצורך כניסה להתקשרות ולא לאחריה).

מפסק הדין בה"פ 321/03 עולה כי רו"ח שיוביץ חישב את אופן העמדת האשראי לתובע על ידי בנק הפועלים והיה מודע להליך שנקט הבנק למימוש המשכנתא על המקרקעין. חרף זאת, בתצהירו של מר שיוביץ הוא אינו מזכיר עובדה זו , אלא להיפך, טוען לחוסנו הכלכלי של התובע ואף ציין כי בנק הפועלים חיזר אחרי התובע והציע לו אשראיים בסכום נכבד ( כאשר על פי פסק הדין התובע ביקש מבנק הפועלים הלוואה ארוכת מועד והבנק סרב לכך).

לפיכך, איני מייחסת כל חשיבות לאמור בתצהירו של מר שיוביץ ובחקירתו וממילא, נשמט הבסיס לטענת התובע בדבר חוסנו הכלכלי, המבוסס על עדותו של מר שיוביץ.

למותר לציין כי העובדה שהנתבעים ערכו על התובע בירורים בבנק לא יכולה לשמש אסמכתא להונו, כטענתו.

התובע הצהיר כי התכוון "להתחרות" בנתבעים ולהגיש הצעה לרכוש את הנכסים לבית המשפט. עיון בהצעה שהגיש התובע מעלה כי מדובר במכתב שניסח עו"ד הנדל, נושא תאריך 3.5.89 ומופנה לכונסי הנכסים. במכתב נאמר כי התובע, לבדו או עם אחרים, שזהותם אינה מפורטת מגישים הצעה המסתמכת על הצעת הנתבעים ולא על בדיקות שערך התובע. התובע לא נוטל על עצמו כל התחייבות בהצעה זו ולא מצרף אליה כל בטחונות ו/או ערבויות. עו"ד הנדל גם העיד כי כל שנדרש ממנו לצורך הכנת ההצעה הוא שעת עבודה אחת וכי כלל לא ידע על בעיות הקשורות בפרוייקט. זאת להבדל מהנתבעים , אשר עמלו על הפרוייקט מספר שנים, כבר התקשרו עם בעלי זכויות במקרקעין בהסכם, קיבלו על עצמם התחייבות לרכוש או לשלם פיצוי וגיבו הצעתם בערבויות מתאימות.

יתירה מזאת, בהצעה שהכין התובע לכונסי הנכסים, הוא ציין כי הוא יכול לשלם באופן מיידי את הכסף. לעומת זאת בחקירה חוזרת הוא נשאל אודות המימון והשיב כי התכוון להציע את הפרוייקט לבנק ולשותפים. ברור כי כל עוד אין לו בנק ושותפים ואפילו לא נתונים על הפרוייקט שנבדקו על ידי אנשי מקצוע – לא יכול היה להרים את הפרוייקט ולא היתה כל רצינות בהצעתו.

מתברר מכתבתו של יואב יצחק מיום 20.7.90 כי התובע סיגל לעצמו דרך לפנות ליזמים "בדקה התשעים" ולאיים בפני
ה לבית המשפט בהגשת הצעת רכש מתחרה ו/או בפני
ה לבית המשפט המבוססת על הצעת היזמים האחרים – מבלי שהוא נוטל על עצמו כל התחייבות וכמובן מבלי שבסופו של יום הוא מבצע עיסקה כלשהי.

העדר הרצינות של התובע נלמדת גם מהעובדה כי גם לאחר שהתברר לו כי העיסקה, שלדבריו נקשרה בין הצדדים, לא יצאה אל הפועל, לא עשה מאומה לקידומה ויתירה מזאת הוא ישב בחיבוק ידיים עד שנודע לו כי הנתבעים התקשרו עם משקיע אחר בתאריך 5.9.89 .רק כאשר היה ברור כי הוא עצמו לא יצטרך להשקיע מאומה בפרוייקט אלא אולי יוכל לקטוף פירות מנסיונו לעכב את העיסקה, הוא הודיע ביום 8.9.89 על רצונו במימשו האופציה שקיבל, לטענתו.

התובע גם מנסה להוכיח רצינותו במכתב שביקש לשלוח לראש עירית חיפה – אך סבורני כי דוקא מסמך זה מעיד כאלף עדים על העדר רצינות ועל העדר קבלת התחייבות – המכתב אינו נושא כתובת ופרטים של שולחו, ניסוחו סתמי, הוא אינו מפרט לאיזו קרקע הוא מתייחס ומה זיקת הכותב לנכסים אלה ובכל מקרה – ברור כי ראש העיריה אינו הגורם המוסמך לטפל בענייני תכנון ובניה וכי "תשובתו" המבוקשת במכתב אינה יכולה לקדם כהוא זה את הפרוייקט.

ברי כי גם פינקלשטיין, שלו מסר התובע , לדבריו, את המכתב על מנת שהאחרון ימסור אותו לראש העיריה – לא ראה במכתב כל ערך, לא עשה בו כל שימוש והתובע מעולם לא התעניין מה נעשה בו או אם ניתנה לו תשובה.
כמובן שאין במכתב זה – שנוסח ונחתם על ידי התובע בלבד – כדי ללמד על גיבוש הסכם בין הצדדים – כטענת התובע.

21. אני סבורה כי גם בענייננו יפים דברי כבוד השופטת ה. גרסטל בה"פ 321/04 לפיהם התובע אינו מעורר אמון, אמצעיו הכלכליים מוטלים בספק והוא מנסה להתהדר בנוצות לא לו בדרך של טענות שוא, חסרות ביסוס.

22. למעלה מהענין – אני מקבלת את טענת הנתבעים לפיה יש מקום לדחות את תביעת התובע מפאת התיישנות. גם אם היה מקום לקבל טענת התובע לפיה ביום 3.5.89 נקשר הסכם מחייב בין הצדדים – ברור כי בתאריך 11.5.89 הודיעו הנתבעים לתובע באופן מפורש ביותר כי אין כל הסכם מחייב בין הצדדים וכך גם נאמר לו בשיחת טלפון מיום 15.5.89. ברור גם מאותן שיחות כי התובע היה מודע לטענת הנתבעים בדבר אי קיומו של הסכם, כאשר הוא אומר לברנר כי למחרת הוא יפגש עם עורך הדין ויוציא צו מניעה. בפועל התובע לא הציג כל מכתב או כתב בי-דין המעיד על פעולה שעשה בעקבות הפרת ההסכם על ידי הנתבעים, אך בחקירתו הנגדית (בעמוד 4) השיב התובע כי כבר בחודש מאי 1989 הכין עו"ד סוחובולסקי כתב תביעה שכזה.

23. התובע מרחיב וטוען כי הנתבעים פעלו בחוסר תום לב. דיון בטענה אינו נדרש לאור קביעותי לעיל, יחד עם זאת, לאור הראיות אני סבורה כי אם הייתי מעמידה על כפות המאזניים את תום הלב של שני הצדדים – היתה הכף נוטה לחובת התובע דוקא.

24. מכל האמור – אני דוחה את התביעה.

אני מחייבת את התובע לשלם לכל אחד מהנתבעים מס' 1 ו- 2 , שכ"ט עו"ד בסך 25,000 ₪ ומע"מ.

ניתן היום כ"ה בניסן, תשס"ו (23 באפריל 2006) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.
ב. בר-זיו, שופטת
קלדנית - עדי שטרית








א בית משפט מחוזי 781/96 אוריון אפרים נ' פינקלשטיין אורי,משה ברנר,חוף הכרמל 88 בע"מ (פורסם ב-ֽ 23/04/2006)











תיקים נוספים על אוריון אפרים
תיקים נוספים על פינקלשטיין אורי
תיקים נוספים על משה ברנר
תיקים נוספים על חוף הכרמל 88 בע"מ




להסרת פסק דין זה לחץ כאן



הוספת מידע משפטי למאגר
שתפו אותנו במידע משפטי שנוכל להוסיף למאגר שלנו. פסקי דין, כתבי תביעה ו/או הגנה, החלטות וכו' יוספו למערכת ויוצגו באתרנו ובגוגל.


הוסף מידע משפט