סופר מאיר - שיש פר ביטל בע''מ , פריבטל גרניט בע''מ , פרביטל גרניט בע''מ , . דמי אביטל

מידע על . דמי אביטל   



סופר מאיר - שיש פר ביטל בע''מ , פריבטל גרניט בע''מ , פרביטל גרניט בע''מ , . דמי אביטל

תיק בית דין לעבודה 3163/02     27/04/2006 (עב)



תיקים נוספים על סופר מאיר
תיקים נוספים על שיש פר ביטל בע"מ
תיקים נוספים על פריבטל גרניט בע"מ
תיקים נוספים על פרביטל גרניט בע"מ
תיקים נוספים על . דמי אביטל




עב 3163/02 סופר מאיר נ' שיש פר ביטל בע"מ , פריבטל גרניט בע"מ , פרביטל גרניט בע"מ , . דמי אביטל




1


בתי הדין לעבודה
בית דין א.לעבודה ת"א
עב 003163/02


בפני
:
כב' השופט ד"ר יצחק לובוצקי

נ.צ – גב' רחל עוזיאל (ע)
נ.צ – מר יעקוב מאור (מ)


תאריך:
27/04/2006



בעניין:
סופר מאיר



ע"י ב"כ עו"ד
עו"ד חיר פואד

התובע

נ ג ד


1 . שיש פר ביטל בע"מ

2 . פריבטל גרניט בע"מ

3 . פרביטל גרניט בע"מ

4 . דמי אביטל



ע"י ב"כ עו"ד
עו"ד סונדרס יונתן

הנתבעים

פסק דין

לפנינו תביעתו של מר סופר מאיר
, ששימש חותך שיש אצל מי מהנתבעים (להלן: "התובע") לתשלום הזכויות הבאות: הפרשי פיצויי פיטורים, פדיון חופשה, דמי הבראה, הפרשות לגמל על פי ההסכם הקיבוצי בענף הבנייה, תוספות שכר, גמול שעות נוספות.

הראיות נשמעו ע"י המותב הנוכחי (למעט עדות התובע שבה נכח האב"ד ונציגי ציבור אחרים). תשומת לב הצדדים הוסבה לשגגה הדיונית שנפלה, בהחלטה מיום 11.4.06. הם לא התנגדו כי ההכרעה תינתן ע"י המותב הנוכחי.

תביעות התובע מוקדו בדיון מיום 3.6.2003, בו הוסכם כי המשכורת הקובעת לעניין חישובים בתיק זה היא 13,533 ₪. כמו כן נקבע בדיון כי אין מחלוקת כי התובע זכאי לפיצויי פיטורים, בשל נסיבות סיום העסקתו מחמת בריאות, ועל כן איו צורך לדון בשאלת פיטורים/התפטרות אשר אינה מעלה ו/או מורידה בעניין שלפנינו, לאור ההסכמה העקרונית לגבי זכאותו של התובע לפיצויי פיטורים.
טרם נתכבד לדון בכל אחת מתביעותיו של התובע נכריע בשאלה המקדמית, עליה חלוקים הצדדים.

מיהו המעביד?
התובע טוען כי מכיוון שהעסק "השתמש" כל פעם בשם אחר, יש לראות את כל שלושת הנתבעים כמעבידיו, כאשר נתבע 4 הוא בעל המניות ונתבע 1 נתן את מכתב הפיטורים. לבד מטענה כללית זו של התובע שעלתה בכתב התביעה, לא הוכח בפני
נו כי מלבד נתבעת 3, מי שהנפיקה את תלושי השכר של התובע, היו לתובע מעסיקים נוספים. לא הובאו בפני
נו ראיות לכך כי נתקיימו קשרי עבודה ישירים בין התובע ובין מי מהנתבעים האחרים, זולת נתבעת 3, וכי לפנינו תבנית של "העסקה במשותף". כן לא הונחה בפני
נו תשתית עובדתית ל"הרמת מסך" כלפי מי מהנתבעים, מה עוד שטענה זו אף לא נטענה במפורש.
משכך, נדחית התביעה כנגד נתבעות 1 ו – 2 וכנגד נתבע 4.

תביעת התובע להפרשי פיצויי פיטורים – טענת הפיקטיביות של נ/24
לגבי פלוגתא זו, עולות מספר שאלות.
ראשית, כמה כסף קיבל התובע "על חשבון" פיצויי פיטורים בגין תקופת עבודתו בנתבעת? שנית, מהי תקופת עבודתו של התובע בנתבעת? שלישית, האם חלו הפסקות במשך תקופת עבודתו של התובע ומהי הנפקות של כך?
בנוסף, בעניין זה עולה שאלת הקיזוז שערכה הנתבעת, ונדון אף בה.

עיקרי טענות הצדדים בעניין -
1. 1. בכתב התביעה טוען התובע כי עבור תקופה של 10 שנים, זכאי הוא לפיצויי פיטורים בסך 135,330 ₪. בסעיף 15 לתצהירו, טוען התובע כי מסכום זה יש לקזז סך של 20,000 ₪ ששולמו לו ע"ח פיצויי הפיטורים.
2. 2. בדיון מיום 3.6.03 הודה ב"כ התובע, כי התובע קיבל לידיו סך של 30,000 ₪ ע"ח פיצויי פיטורין וכן סך של 35,032 ₪ מחברת הביטוח אריה. סה"כ מדובר ב - 65,032 ₪. בתצהירו המשלים טוען התובע כי מעבר ל 30,000 ₪ לא קיבל לידיו סכום נוסף וכי הוא זכאי לסך של 135,330 ₪ נטו בגין הפרשי פיצויי פיטורים. כך לטענתו נ/24 לא שולם לו, אלא מדובר בתלוש שכר פיקטיבי שאין ללמוד ממנו על העברת הכספים בפועל.
3. 3. הנתבעים טוענים כי התובע עבד אצל נתבעת 3 במשך 9 שנים קלנדריות, אך תקופות עבודתו בפועל מסתכמות בשמונה שנים ושלושה חודשים. כך, שאומנם אין מדובר בניתוק של "רציפות זכויות" לענייין זכאותו של התובע לפיצויי פיטורים, אך את סכום פיצויי הפיטורים, יש לחשב לפי תקופת עבודתו בפועל, זאת בהתאם לתקנות 7 ו 10 לתקנות פיצויי פיטורין (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורין) תשכ"ד – 1964. לכן, זכאי התובע לסך של 107,587 ₪ בגין פיצויי הפיטורים, כאשר מסכום זה יש להפחית סך של 30,000 ₪ שהופקדו לחשבונו של התובע, סך של 35,032 ₪ שהועבר אל התובע מחברת אריה, סך של 10,879 ₪ שהועבר אל התובע מחברת הפניקס וסך של 6,081 ₪, שהועבר אל התובע מחברת עתידים (ר' נספחים א' – ג'2 לכתב ההגנה). לאור האמור, זכאי התובע לפיצויי פיטורים בסך 10,233 ₪ בתוספת החזר מס הכנסה בסך 7,124 ₪.
4. 4. לטענת הנתבעים, כאשר ערכו את החישוב "הגמיש", המטיב עם התובע, לפי תשע שנות עבודה בפועל, סירב התובע לקבל לידיו סך של 44,443 ₪ בגין יתרת תשלום פיצויי פיטורים ועל כן הפקידה הנתבעת, מעבר ל 10,000 ₪ ששולמו לתובע כמקדמה, 20,000 ₪ נוספים על חשבון פיצויי הפיטורים להם זכאי התובע (ר' סעיף 20 לתצהיר הנתבעת).
5. 5. בתצהיר המשלים שהוגש ע"י מר אילן אביטל מטעם הנתבעים, נטען כי סך הפיצויים שנצברו על שמו של התובע בקופות עמד על 53,510 ₪. התובע קיבל מקדמת פיצויים בסך 30,00 ₪ ובשל כך שולמו לתובע סך של 83,510 ₪. מאחר וכאמור התובע זכאי לפיצויי פיטורים בסך כולל של 107,587 ₪, כאמור לעיל, ומסך הפיצויים יש להפחית סך של 15,362 ₪ מס הכנסה, יתרת פיצויי הפיטורים עומדת על סך של 8,715 ₪, אותו מבקשת הנתבעת לקזז מהתשלומים העודפים, שלטענתה שולמו לתובע (קרי, התשלומים ששולמו לו במקביל לקבלת הסכומים מחברת הביטוח הפניקס בתקופות אובדן כושר העבודה, כאשר בעצם מדובר בבקשה להכיר בזכות הקיזוז שכבר ביצעה בפועל).

להלן הכרעתנו –
את חישוב פיצויי הפיטורים המגיעים לתובע יש לחשב לפי תקופת עבודה של תשע שנים.
הנתבעת לא הוכיחה בפני
נו את טענתה בדבר תקופת עבודה שאינה רציפה, כאשר מנגד מסמכים ת/3, ת/20 ונ/24 מחזקים את עמדתו של התובע בעניין חישוב הפיצויים לפי תקופת עבודה של תשע שנים, ומעידים כי "בזמן אמת" עמדת הנתבעת הייתה כי יש לחשב את זכויות התובע לפי תקופת עבודה של תשע שנים. הנתבעת גילתה דעתה בנ/24 כי זהו הסכום המגיע לתובע ואין היא יכולה לחזור בה, אף אם מדובר בהסכמה לזכויות שמעבר לקבוע בחוק, בשל הגשת תביעה משפטית ע"י התובע.
באורח זה, 100% פיצויי הפיטורים של התובע עומדים על סך של 121,797 ₪ לפי שכר אחרון קובע של 13,533 ₪ ולא כטענת הנתבעת (מחולק ל 83,880 ₪ פטורים ממס ו 37,917 ₪ חייבים במס, לפי התקרה הקובעת, נכון לשעתו על פי חישוביה של הנתבעת בת/20).
נטל ההוכחה כי תשלום פיצויי הפיטורים במלואו הועבר לתובע מוטל על הנתבעת, כמעביד, באין חולק על זכאותו העקרונית של התובע לפיצויים.
הוכח בפני
נו כי סך הפיצויים שנצטברו לטובת התובע בקופות השונות עמד על 53,510 ₪. בקשר לזכאות התובע לסכומים אלו אין מחלוקת, ועל כן ככל שלא הגיעו לידי התובע עד כה הסכומים מקופות הביטוח (על אף מכתבי השחרור שנשלחו לקופות, נספחים ב', ג' לכתב ההגנה), הרי שהתובע זכאי להם, והנתבעת תפעל להביא לשחרור כספים אלו מהקופות.
כמו כן, הוכח בפני
נו כי התובע קיבל לידיו סך של 30,000 ₪ כמקדמת פיצויים.
מאחר והתובע זכאי כאמור לסך של 121,797 ₪ וחישובי הנתבעת "בזמן אמת" מהווים למעשה "הודאת בעל דין" לגבי תקופת עבודתו של התובע ו/או בזכותו לקבלת פיצויי פיטורים בגין תקופה זו, הרי שבהפחתת הסכומים שקיבל התובע ו/או שהועמדו לרשותו והוא זכאי להיפרע מהן, נותרה הנתבעת חייבת לתובע פיצויי פיטורים בסך של 38,287 ₪ (לפי חישוב של: 83,510-121,797).

האם זכאית הנתבעת לקזז מסכום זה המגיע לתובע את התשלומים עודפים שלטענתה קיבל ביתר?
לטענת הנתבעת עומדת לזכותה טענת קיזוז מפורטת וקצובה בסך 26,750 ₪, אותם היא זכאית לקזז משכרו האחרון של התובע ומיתרת פיצויי הפיטורים שעומדת לזכותו.
לטענת הנתבעת, העולה בסעיף 2 לתצהירו המשלים של מר אביטל, הוכיחה היא כי שילמה לתובע ביתר תשלומים שונים, על חשבון שכרו, כאשר לא עבד והיה באי כושר עבודה ואף קיבל באותה תקופה תשלומים שונים מחברת הביטוח.
האם ניתן לקזז סכומים אלו משכר העבודה של התובע ומיתרת פיצויי הפיטורים ?
סעיף 25 (ב) לחוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958 תוחם את אפשרויות הקיזוז משכר העובד, שהמעביד רשאי לבצע. כך נקבע בו כי:

(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), חדל עובד לעבוד אצל המעביד, רשאי המעביד כל יתרה של חוב שהעובד חייב לו, לרבות מקדמות לנכות משכרו האחרון של העובד.

שאלת ה'ניכוי המותר' נדונה בין היתר בדב"ע נד/101-3 יעקוב עמנואל נ' שופרסל בע"מ ואח', פד"ע כח 241 שם נקבע כי:

"כוונת המילים 'יתרת חוב ולרבות מקדמות' היא, לסכום קצוב ומוכח, או בלתי שנוי במחלוקת, שהרי לא יעלה על הדעת כי יאפשר המחוקק למעביד לעשות דין לעצמו להחליט מה חייב לו העובד, כמה חייב, ולנכות כל סכום משכרו, כישר בעיניו. אלא על מעביד הסבור כי נותרו 'יתרות-חוב' שחב לו העובד, להתכבד ולהגיש תביעה נגדית, או בהתקיים נסיבות לקיזוז בכתב הגנתו – ולהוכיח את טענתו" [הדגשות שלי. י.ל].

ביום 4.4.2006 ניתן

פסק דין
מפי כב' השופטת ברק (ר' עד"מ 300397/97 יאיר טובי נ' תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית) אשר דן בזכאות העובד לשכר בתקופה בה הוכר כנפגע עבודה וזכותו של המעביד לקבלת החזרי הסכומים שקיבל מהמוסד, בעת ששילם שכר מלא בגין חודשים אלו לעובד. באותו

פסק דין
נקבע כי העובד לא יכול "לאחוז את החבל משתי קצותיו" ולקבל שכר מלא מהמעביד בנוסף לדמי הפגיעה שקיבל באותה תקופה.
לא ניתן להקיש מ

פסק דין
זה על המקרה שלפנינו, שכן הרציונל העומד בבסיס הסכומים שונה במהותו. אין להשוות דמי פגיעה שמקבל עובד מהביטוח הלאומי המהווים תחליף הכנסה לקצבת אובדן כושר עבודה שמקבל עובד מפוליסת ביטוח חיים פרטית, שאליה הופרשו כספים עבורו. על כן, אין לראות בסכומים שנשתלמו לתובע במקביל לסכומים שקיבל מחברת הפניקס בגין אובדן כושר עבודה, סכומים שנשתלמו ביתר.
מאחר שכך, מדובר בסכומים שמהותם שנויה במחלוקת בין הצדדים, ואף בשל כך אין מדובר בסכומים שמצד הדין ניתן לנכותם.
העובדה שבמקביל לתשלום שכר עבודה נשתלמו לתובע סכומים נוספים מפוליסת ביטוח פרטית, אינה הופכת את תשלומי שכר העבודה לתשלומים עודפים, אשר לנתבעת יש זכות לקזזם. על כן, שלא כדין נעשו קיזוזי הנתבעת משכרו האחרון של התובע ומפיצויי הפיטורים.
עם זאת, בשל כך לא מצאנו מקום בנסיבות שלפנינו לפסוק פיצויי הלנה, משהייתה מחלוקת כנה בין הצדדים באשר לזכות הקיזוז של הנתבעת. משכך סכום הפיצויים יישא הפרשי הצמדה וריבית חוקית החל מיום סיום העסקתו של התובע.

התביעה לשעות נוספות
6. 6. בתצהירו טוען התובע כי עבד שעות נוספות רבות ללא קבלת תמורה עבורן, וזאת על אף שפנה בעניין זה אל מי מהנתבעים.
7. 7. הנתבעת טוענת כי התובע לא עבד שעות נוספות ובחודשים בהם עבד בימי שישי, קיבל תשלום נוסף עבור עבודתו. אופי העבודה במפעל הינה עבודה במשמרות ועל כן אין צורך שעובדים יעבדו שעות נוספות מעבר למשמרתם.
8. 8. התביעה לגמול שעות נוספות היא תביעת ממון מוגדרת, הדורשת הוכחה מדויקת לביצועה (ר' ע"ע 300001/98 בוריס שוסטר ואח' נ' רמי חרושת ואח',

פסק דין
מיום 6.11.00) אך למרות שבעבר ההלכה הייתה כי התובע גמול שעות נוספות חייב להוכיח באופן מדוייק את שעות עבודתו, כיום די בהוכחת מתכונת עבודה כללית המחייבת עבודה בשעות נוספות.
9. 9. התובע מסתמך על טענה זו בסיכומיו, תוך שהוא טוען כי הפסיקה העדכנית קובעת כי אין צורך להוכיח כל שעה ושעה על מנת לזכות בגמול שעות נוספות. ואולם, נטל ההוכחה בעניין שעות נוספות מוטל על התובע אותן, ובעניינו לא עמד התובע אף בנטל ההוכחה הגמיש יותר להוכחת "מסגרת שעות נוספות". התובע לא הביא ראיות למתכונת עבודה כללית המכילה שעות נוספות. לא הונחה בפני
נו תמונת מצב כזו (ר' לעניין זה דב"ע לז/ 2-1 חלד מחמוד נ' דקל מרקט שותפות, פד"ע ח 343, דב"ע לג/12-3 צ'בוטרו נ' אטלקה אברהם, פד"ע ד 173).
10. 10. אי ניהול "פנקס שכר" כשלעצמו אינו מעביר לכתפי המעביד את נטל הראיה בתביעה לשעות נוספות, משום שהעובד הוא הנושא בנטל הוכחת השעות הנוספות שעבד. אין מקום בנסיבות שלפנינו ליישם את דוקטרינת ה"נזק הראייתי" ולהעביר את נטל השכנוע לכתפי המעביד, מקום בו התובע לא הביא ראשית ראיה לתביעתו.
11. 11. משכך הם פני הדברים, נדחית תביעתו של התובע לשעות נוספות, משלא הוכחה בפני
נו.

התביעה לדמי חופשה ולדמי הבראה
12. 12. תביעתו של התובע היא לדמי חופשה בעד 3 שנות עבודתו האחרונות. בסיכומיו מעמיד התובע את יתרת דמי החופשה שמגיעים לו עבור תקופה זו על 54 ימי חופשה, כאשר הסכומים שנקובים בנ/31 עבור חופשה, לא שולמו לו.
13. 13. לטענת הנתבעת רשאי התובע להגיש את תביעתו רק בגין השנתיים האחרונות לעבודתו. לטענתה, שולם לתובע תשלום ביתר עבור 14 ימי חופשה, כאשר זכאותו של התובע עמדה על 35 ימי חופשה, לפי היקף משרתו והנתבעת שילמה לו עבור 49 ימים.
14. 14. עמדתה של הנתבעת באשר לתשלום ביתר אינה מתקבלת שכן היא גילתה את דעתה בנ/31 כי לתובע נותרו 25 ימי חופשה לפדיון. הנתבעת אינה מכחישה כי הסכומים הנקובים בנ/31 עבור חופשה והבראה לא הועברו לתובע וקוזזו מהסכומים שלדעתה היה חייב לה התובע (פרוטוקול דיון מיום 3.6.03, שורות 12-11). משהכרענו כי לא כדין קיזזה הנתבעת סכומים אלו, הרי שהנתבעת גילתה דעתה כי התובע זכאי ל 25 ימי חופשה בסך 13,500 ₪.
15. 15. התובע אומנם טוען לזכאות של 54 ימי חופשה, אך מנ/28 – נ/30, שהתובע אינו טוען כנגדם בדומה לנ/31, עולה כי התובע קיבל 24 ימי חופשה נוספים ועל כן אף לגרסתו, לבר מ25 ימי החופשה שעל הנתבעת לפדות את שוויון, נותרו לזכותו 4 ימי חופשה, שעה שהוכח מתלושי המשכורת שצורפו כי התובע לקח חופשה ושולם לו בגינה.
בהתאם לכך תישא הנתבעת בפדיון דמי חופשה בסך 13,500 ₪ בתוספת 4 ימים לפי ערך חופשה המופיע בנ/31, 540 ₪ ליום = 2,160 ₪.
16. 16. באשר לזכאות התובע לדמי הבראה – גם לגבי רכיב זה גילתה הנתבעת את דעתה בנ/31 לפיה זכאי התובע ל 16 יום הבראה, אלא שלטענתה, כאמור, הייתה זכאית היא לקזז מהחובות שנותר התובע חייב לה, סכומים אלו. מאחר ודחינו את טענת הקיזוז של הנתבעת, הרי שדין תביעה זו להתקבל.
משכך, תשלם הנתבעת לתובע סך של 4,560 ₪ עבור דמי הבראה בגין השנתיים האחרונות להעסקתו, כעולה מנ/31 ובהתאם לעמדת התובע שהובאה בדיון מיום 3.6.2003, בו כאמור מוקדו התביעות.

התביעה להפרשה לקופת גמל
17. 17. לטענת הנתבעת לא חלה עליה כל חבות להפריש 5% לקופת גמל, כיוון שלא חל עליה ההסכם הקיבוצי של ענף הבנייה. לטענת התובע הוראות ההסכם הקיבוצי בענף הבנייה חלות על הצדדים ובשל כך זכאי הוא להפרשה לקופת תגמולים בסך 133,003 ₪ בגין הפרשות עבור כל תקופת העסקתו בהפחתת סכומים מסוימים שכן הופרשו.
18. 18. הנתבעת מכחישה את היותה צד להסכם קיבוצי וטוענת כי גם צו ההרחבה לא חל עליה, משאין היא עוסקת בבניה אלא ביבוא, יצור ושיווק משטחי שיש. בנוסף, טוענת הנתבעת כי סך התגמולים שנצברו בקופות הגמל עמד על סך של 20,232 ₪ (ר' סעיף 3.7 לתצהיר המשלים של הנתבעת) כאשר הפרשות אלו בוצעו בהתאם לרצונה ולא מכח היותה חייבת מהסכם קיבוצי כלשהוא. כן דוחה הנתבעת את חישובי התובע ומציגה חישוב נגדי לפיו בסה"כ 5% מהכנסותיו של התובע בשבע השנים האחרונות מסתכמים ב 26,357 ₪.
19. 19. לגבי תביעה זו, הרי שהתובע לא הרים את נטל ההוכחה. הוא לא הוכיח את חלותו של ההסכם הקיבוצי בענף הבנייה על הנתבעת ו/או את שייכותה לענף הבנייה בהיותה עוסקת בייבוא, ייצור ושיווק משטחי שיש. באותו אופן לא הצליח התובע להוכיח כי חל על הנתבעת צו ההרחבה. אי לכך לא הצביע התובע על מקור חוקי מחייב לביצוע הפרשות לקופת גמל. בנוסף לכך לא הוכיח התובע את הסכומים להם הוא זכאי.
20. 20. מאחר והפרשות לקופת לגמל אינה זכות קוגנטית שמקורה בחוק, אלא זכות שמקורה בהסכם אישי או קיבוצי והתובע לא הוכיח בפני
נו את חלות ההסכם הקיבוצי הקובע את הזכאות לזכות, נדחית תביעתו להפרשות לקופות גמל.

התביעה לתוספות שכר
21. 21. התובע טוען כי הוא זכאי לתוספות שכר בסך 20,784 ₪ בהתאם להוראות פרק ג' להסכם הקיבוצי. הנתבעת דוחה את תביעתו משכאמור אינה צד להסכם הקיבוצי ובשל כך כי התובע קיבל תוספות שכר גבוהות לעין ערוך מתוספות היוקר שנקבעו במהלך השנים.
22. 22. מאחר ותוספות השכר הנתבעות מקורן בהסכם קיבוצי, שכאמור אינו חל על הצדדים, נדחית תביעתו זו של התובע.
סוף דבר
התביעה מתקבלת בחלקה בלבד.
לאור האמור ב

פסק דין
זה, תישא הנתבעת בתשלומים הבאים:
1. 1. סך של 38,287 ₪ הפרשי פיצויי פיטורים, כשהם נושאים הפרשי הצמדה וריבית חוקית מ 1.3.2001 ועד ליום התשלום בפועל.
2. סך של 15,660 ₪ פדיון ימי חופשה, כשהם נושאים הפרשי הצמדה וריבית חוקית מ 1.3.2001 ועד ליום התשלום בפועל.
3. סך של 4,560 ₪ פדיון ימי הבראה, כשהם נושאים הפרשי הצמדה וריבית חוקית מ 1.3.2001 ועד ליום התשלום בפועל.
סה"כ 58,507 ₪ שישולמו לתובע תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

הוצאות: לאור תוצאת פסק הדין, תישא הנתבעת בהוצאות משפט חלקיות ומופחתות בסך 2,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין.

ערעור: בזכות תוך 30 יום לביה"ד הארצי בירושלים.

ניתן היום כ"ט בניסן, תשס"ו (27 באפריל 2006) בהעדר הצדדים.
_______________ __________________ ____________________
נ.צ. ר. עוזיאל (ע) נ.צ. י. מאור (מ) ד"ר יצחק לובוצקי
– שופט
אב"ד








עב בית דין אזורי לעבודה 3163/02 סופר מאיר נ' שיש פר ביטל בע"מ , פריבטל גרניט בע"מ , פרביטל גרניט בע"מ , . דמי אביטל (פורסם ב-ֽ 27/04/2006)











תיקים נוספים על סופר מאיר
תיקים נוספים על שיש פר ביטל בע"מ
תיקים נוספים על פריבטל גרניט בע"מ
תיקים נוספים על פרביטל גרניט בע"מ
תיקים נוספים על . דמי אביטל




להסרת פסק דין זה לחץ כאן



הוספת מידע משפטי למאגר
שתפו אותנו במידע משפטי שנוכל להוסיף למאגר שלנו. פסקי דין, כתבי תביעה ו/או הגנה, החלטות וכו' יוספו למערכת ויוצגו באתרנו ובגוגל.


הוסף מידע משפט