הסתדרות המעו"ף - מועצה אזורית ערבות הירדן , מרכז המועצות האזוריות בישראל , מדינת ישראל- משרד הפנים

ניתן להפיק דוחות מלאים על הצדדים בתיק זה

מצאנו עבורכם דוחות זמינים על הצדדים בתיק זה. יתכן שתאלצו להזין נתונים נוספים כגון ת.ז
הסתדרות המעו"ף
 
הסתדרות המעו"ף - מועצה אזורית ערבות הירדן , מרכז המועצות האזוריות בישראל , מדינת ישראל- משרד הפנים
תיקים נוספים על הסתדרות המעו"ף | תיקים נוספים על מועצה אזורית ערבות הירדן | תיקים נוספים על מרכז המועצות האזוריות בישראל | תיקים נוספים על מדינת ישראל- משרד הפנים |

147269
1/06 סק     23/05/2006




סק 1/06 הסתדרות המעו"ף נ' מועצה אזורית ערבות הירדן , מרכז המועצות האזוריות בישראל , מדינת ישראל- משרד הפנים




1


בתי המשפט
בית הדין האזורי לעבודה בירושלים
סק 000001/06

בתיק עיקרי: סק 2/06
לפני:
כבוד השופטת שדיאור שרה

נציג ציבור (ע) – מר ברון
נציג ציבור (מ) – מר רוזנר

23/05/2006



בעניין:
הסתדרות המעו"ף



ע"י ב"כ עו"ד
אופיר טל

המבקשת

נ ג ד


1 . מועצה אזורית ערבות הירדן

2 . מרכז המועצות האזוריות בישראל

3 . מדינת ישראל- משרד הפנים



ע"י ב"כ עו"ד
1. גלעד רוגל

2. אליעזר וילצ'יק

3. פרקליטות מחוז ירושלים
המשיבים

החלטה

1. 1. בפני
בית הדין בקשת צד בסכסוך קיבוצי ובקשה לסעד זמני ליתן צווי מניעה זמניים וקבועים למניעת פיטוריהם של העובדים במשיבה מס' 1 מועצה אזורית ערבות הירדן
( להלן: המועצה).
להליך צורפו המשיב 2 מרכז המועצות האזוריות בישראל
(להלן: מרכז המועצות) וכן מדינת ישראל משרד הפנים (להלן: המדינה).
המועצה התנגדה למתן הצו בטענה כי הליך הפיטורים נעשה כדין ונתמכה בעמדת המדינה לעניין תהליך התייעלות וצמצומים שנטען על ידי המועצה.

2. בית הדין ניסה להביא את הצדדים להבנות בתיק, ואולם לא עלה בידו.

3. השאלה שעלתה בהליך הינה האם כפופה המועצה להסכמים הקיבוציים שנחתמו בין מרכז השלטון המקומי ומרכז המועצות האזוריות בישראל
להסתדרות המעו"ף
, והאם כפופה להסכם העקרונות מיום 11/11/02 (להלן: הסכם העקרונות) שלטענת המבקשת מהווה הסכם מסגרת לתוכנית הבראה ברשויות וזאת גם על פי ע"ע 1242/04 עיריית לוד נ. אבלין דהן יו"ר ארגון עובדי לוד ואח' (טרם פורסם) והודעה 1036/05 בעניין העובדים (נספח ד.1 לבקשה).
המשיבה טענה כי הבקשה לוקה בשיהוי שעה שתוכנית התייעלות גובשה וכמעט בוצעה עד תומה לרבות פיטורי עובדים, וכי הדבר היה הכרחי נוכח מצבה הכספי הקשה של המועצה.
4. הצדדים הסכימו בדיון שנערך ביום 10.10.05 כדלקמן:
"1 . מבלי להסכים ומבלי שהדבר יהווה הסכמה לטענות מי מהצדדים או ויתור על טענותיהם בענין תוכנית התובעת המשפטית או העובדתית מסכימים הצדדים כי פעולות שבוצעו והנוגעות לזכויותיהם של עובדים שפוטרו או פרשו בהסכמה ישארו בעינם".
באותו מועד הוסכם על ידי הצדדים כי ההליך מתייחס לשלושת העובדים נשוא ההליך ואופן המשך תוכנית התיעלות ו/או ההבראה (ראה שם סעיף 2 ו-3 להסכמה). הסכמה זו קבלה תוקף של החלטה לפיכך נשוא הליך הנו שלושת העובדים ואופן המשך תוכנית התיעלות או ההבראה.
5. בנוסף בדיון מיום 15.2.06 הסכימו הצדדים כי לא יחקרו המצהירים וכי התצהירים כל המסמכים וכתבי הטענות שבפני
בית הדין יהיו בסיס לקבלת החלטתנו בנוסף לסיכומים שהוגשו (פרו' עמ' 2).

6. העובדות

1.4 1.4 העובדות כפי שהובאו בפני
נו בהליך הזמני, יפורטו נוכח העובדה כי הצדדים הגיעו להסכמה דיונית לפיה לא יחקרו העדים על תצהירים מבלי לפגוע בטענות המשפטיות, ומבלי להודות בעובדות כאמור לעיל.
2.4 2.4 המבקשת מס' 1 הינה האיגוד המקצועי של עובדי המשיבה. הסתדרות המעו"ף
(להלן: המבקשת) המבקשת מס' 2 הינו ועד העובדים והנציגות הנבחרת של המועצה (להלן: הועד) שניהם יקראו המבקשים.
המועצה הינה המעסיקה של העובדים נשוא הסכסוך, וארגון המועצות הינו ארגון המעסיקים עליו נמנות המועצה.
ארגון המועצות הוא החותם על ההסכמים הכלליים בעניין המועצות האזוריות וכפוף להסכמים שנחתמים על ידי המרכז לשלטון מקומי.
המשיבה 3 – המדינה, משרד הפנים, היא המחוייבת על פי חוק והסכמים לבחון את תוכניות ההבראה/התיעלות כמשמעותן בהסכם.
3.4 על הצדדים חלה חוקת העבודה לעובדים ברשויות המקומיות ובמועצות האיזוריות
(להלן: "חוקת העבודה").
4.4 ביוני 2004 התקיימו בחירות לועד עובדי המועצה ואושרו על ידי המרחב. נבחרו ה"ה
דוד אלקים שלי ליכטנשטיין חני סולומון זיוה קופר ובנו גפני.
בתאריך 11.8.04 נבחר מר דוד אלקים כיו"ר הועד.


5.4 למשיבה גרעון בתקציבה על כן דרשה מועד העובדים לוותר על זכויות ע"י קיצוץ בשכר
וביטולדמי הבראה וביגוד. הועד הודיע כי אינו מוסמך לעשות כן בהודעה והחלטה מיום 19.8.04 (נספח ה' לבקשה) נשלחה הודעה לעובדים.
6.4 המועצה זימנה את חברת מ.מ.ש (להלן: מ.מ.ש) באותה תקופה, לבדוק את מבנה המועצה
ולהציע הצעות לקיצוץ. הליך הבדיקה ארך שישה חודשים ונסתיים ב-10/04 בדו"ח והמלצות (נספח ו' לבקשה) (להלן: דו"ח מ.מ.ש).
7.4 בספטמבר 2004 התקיים סכסוך העבודה הארצי בין ההסתדרות הכללית והסתדרות
המעוף לבין המרכז לשלטון מקומי והמדינה ובמסגרתו ננקטו צעדים ארגוניים שונים,
שמטרתם טיפול במשבר הרשויות המקומיות ובתאריך 11.11.04 נחתם הסכם העקרונות בביה"ד הארצי.
8.4 בתאריך 5.9.04 שלח ראש המועצה מכתב ליו"ר הועד בו מודיע שמתנגד לשביתה.
9.4 באוקטובר 2004 נשלח לעובדים דו"ח מ.מ.ש.
10.4 בתאריך 15.11.04 התקיימה במרחב ירושלים ישיבה בהשתתפות הצדדים יו"ר המרחב
דני בן שטרית ומר אריה נעים, יו"ר הועד מר אלקיים דוד גב' חני סלומון וגב' שלי ליכנטנשטיין ומהמועצה ראש המועצה, דובי טל מזכירת המועצה גב' עדתו והיועץ של המועצה עוה"ד רוגל. בישיבה הוצג תקציר דו"ח ממש ונציגי ההסתדרות הודיעו כי ללא
חתימת משרד הפנים על תוכנית ההבראה, לא ניתן לעשות תוכנית לפי הסכם העקרונות.
11.4 המועצה החלה לפועל בענין עובדי "חוזה אישי" ופוטרו ארבעה, מהנדס המועצה, גזבר
המועצה, מנהל אגף מוניציפלי ודוברת המועצה. קוצצה משרת רכזת קליטה ואכלוס ב-50 % וסיימו עבודתם בהסכמה שני עובדים רכזת חינוך ומנהל עבודה במחלקת תחזוקה.
12.4 לטענת המבקשים נקלטו מספר עובדים אחרים, המשיבים הכחישו קליטת עובדים הענין נותר שנוי במחלוקת בין הצדדים.
13.4 ב-20 ביולי 2005 נפגש ראש המועצה עם הועד. פרו' הישיבה הוצא חודש אחר כך.
(נספח ז' לבקשה). בפרו' נרשם כי חברי הועד התבקשו להגיש תוכנית פיטורין עד 15 לאוגוסט 2005.
14.4 באותו מועד הציגה הגב' עדתו את מכתבו של אבנר כהן מיום 29.6.05 (נספח
ח' לבקשה) הועד הודיע שיעביר את המכתב להסתדרות.
15.4 המבקשים לא סברו שמדובר בתכנית הבראה – התיעלות על פי הסכם ונשלחו
מכתביו של מנהל החטיבה בהסתדרות מר סאלח סעד מיום 1.8.05 ומיום 8.8.05 (נספחים ט-2-1 לבקשה) וכן מכתב יו"ר הועד מיום 27.7.05 ו-23.8.05 (נספחים י'1 ו-י'2 לבקשה).
16.4 בתאריך 8.9.05 או בסמוך נשלח מכתב מאת הגב' רות עדתו למר פנחס הומינר
כאמור ובו בקשה לכנס ועדה פריטטית לקראת הכנת תקציב השכר (נספח יב' לבקשה).
במכתב זה צוין כי ועד העובדים אינו משתף פעולה עם המועצה ולכן המועצה
מבקשת לכנס ועדה פריטטית וזאת לאחר פגישה נוספת ב-1.9.05 בין הועד וראש המועצה ומר הומינר שלח פניה ביום 14.9.05 למר סאלח (נספח יב').
17.4 מר סאלח ענה במכתב מיום 20.9.05 (נספח יג') ועל כך נענה בנספח יד' מכתבו
של מר הומינר מיום 21.9.05.


18.4 18.4 ב-2 לנובמבר 2005 הוצא מכתב שכותרתו הודעת פיטורין לצילה דרור, דוד אלקיים, בני ברמלי, שאול אביטל, אוזנה דוד, אילן משה ושתוכנו הזמנה לשימוע.

18.5 בעקבות מכתבים אלה הוצא מכתבו של מר אריה נעים מהסתדרות
המעוף מ-7.11.05 התוקף את הליך הפיטורים וב-8.11 הוצא מכתב עו"ד
סטולר (נספחים יז' ויח' בהתאמה) עליו נענו במכתב עו"ד רוגל מיום
9.11.05.
18.6 הבקשה לסעד זמני הוגשה ביום 1.1.06.

19. טענות המבקשים בקליפת אגוז
1. המועצה שהנה צד להסכם הפרה את הסכם העקרונות וקיימת הפרה של הסכם זה גם מצד המדינה.
2. אין למועצה אישור משרד הפנים כנדרש לתוכנית הבראה.
3. השימוע נעשה בדיעבד לאחר שכותרת המכתב היתה הודעת פיטורים ולאחר
שהוחלט כבר על פיטוריהם.
4. השימוע שנעשה ביום 27.11.05 בפני
מליאת המועצה היה לאחר שנציגי מועצת
הפועלים והועד הוצאו החוצה וארבעה עובדים שבקשו להיות מיוצגים ע"י הועד
ומועצת הפועלים לא נשמעו, ובכך נפגעה זכות היצוג.
5. גב' ליכטשטיין לא קיבלה זימון וזומנה למועד מאוחר יותר אך לא הסכימה
לקיים שימוע, חרף זאת בישיבה מיום 6.12.05 ראש המועצה טען כי ניתנה לעובדים זכות לשימוע, ודנו בפיטוריהם ללא נוכחותם. בהצבעה הוחלט על פיטורי שלושה עובדים:
יו"ר הועד מר דוד אלקיים, חברת הועד שלי לכטנשטיין,ומר בני ברמל, ועובד נוסף לטענת המבקשים פיטורים אלו אינם כדין ולחילופין נעשו מטעמים פסולים בשל היות שניים חברי ועד.
6. אין הצדקה לפיטורי מר אלקיים עובד המועצה מ-86 אב חד הורי לשני בנים ומפרנס יחיד בעל 74% נכות לצמיתות, אשר בצע תפקידים רבים במועצה ככל שנדרש מעת לעת ובכך חסך עלויות למועצה.
עלות העסקת חוץ במקומו תהיה יקרה מאחזקתו.
7. אין הצדקה פיטורי גב' לכטנשטיין, אשר עובדת מ-1984 מועסקת כמנהלת מחלקת שכר כ"א ביטחים, בעלת המלצות, אשר עשתה ככל שנדרשה ומוכנה לקבל על עצמה מטלה נוספת. בגיל 55, שבע שנים טרם פרישה, מפוטרת שעה שעובדת בותק נמוך במועצה, נשארת בתפקודה.
8. ברמלי בני החל ב-1.9.09 ועוסק כתחזוקן לשביעות רצון המנהלים, ואין מקום לפטרו.
9. פיטורים של שני חברי ועד פוגעת בחופש ההתאגדות.
10. בהעדר תוכנית הבראה כדין, פעלה המועצה בחוסר תום לב אף שחלה עליה חובת
תוך לב מוגברת.
11. כל תכנית הבראה כפופה להסכם העקרונות המחייב תכנית חלף מול משרד
הפנים ושמירת סטטוס קוו בענין מיקור חוץ.
בתכנית מ.מ.ש אין משום תוכנית הבראה וכך גם אין במכתב משרד הפנים אישור לה.
12. המועצה פעלה חד צדדית ללא הסכמה בעניני העובדים ובניגוד לחוקת העבודה.
13. מאזן הנוחות והצדק פועל לטובת העובדים שלא נתנה להם זכות שימוע ועל כן
יש לבטל את פיטוריהם.
מאידך, תוכל המועצה לפעול לתוכנית הבראה מסודרת. בפרט שהצדדים הסכימו כי פעולות שבוצעו פרט לפיטורים נשוא הליך זה אלו ישארו על כנם.

20. טענות המשיבה 1:
1. המשיבה 1 טענה כי מדובר בסכסוך פרטי של שלושה עובדים ולא סכסוך קיבוצי
ועל כן דין הבקשה להידחות על הסף.
2. 2. זכותה של המועצה לנקוט אמצעי יעילות היא זכות הקיימת גם בלא הסכם העקרונות והסכם זה לא ביטל אפשרות זו.
3. פיטורי העובדים נעשו כדין ואין מקום להתערבות בית הדין.
4. קמה למועצה טענת מניעות והשתק נגד העובדים שסירבו באופן שיטתי להשתלב
בהליך ההתיעלות ולמצות את הליכי יישוב חילוקי הדעות על פי חוקת העבודה או הסכם העקרונות.
5. יש אישור של משרד הפנים לתכנית התיעלות גם לפי הסכם העקרונות. (מ/3)
וזאת לאחר דיון במשרד הפנים מיום 30/5/05 מ/2. "המבקשים התעלמו מאישור זה ובכך פעלו שלא כדין.
8. 8. מוכחשת טענת המבקשים על קליטת עובדים חדשים, לטענת העובדים הבכירים במועצה פוטרו ותחתם נקלטו מחליפים בהיקף משרד ושכר נמוך יותר.
9. 9. נעשה נסיון לקיים משא ומתן עם המבקש מס' 2 אשר סירב לקיים מו"מ (מ/7 מיום 23/8/80) ואף הודיע שלא ישתף פעולה ולא יגיש תכנית חלופית (מ/8 המתייחס לפגישה מיום 1.9.05).
10. 10. המועצה, משהבינה כי המבקשים מסרבים למו"מ פנתה למבקשת 1, ובקשה לפתוח בהליכי ישוב חילוקי דעות לפי חוקת העבודה ועדה פריטטית ופנתה גם למר הומינר. בכך פעלה בתום לב וכראוי ואילו המבקשים דחו פניה זו, בלא נימוק ראוי.
11. 11. טענת המבקשת 1 כי לפי סעיף 70 לחוקת העבודה, מונע פיטורי עובדים ללא הסכמה הדדית, היא טענה שנטענה בחוסר תום לב, לאחר שהמבקשת עצמה סירבה לפנות לועדה פריטטית לפי אותה חוקה.
12. 12. דחיית המבקשים את ההצעות מטעם המשיבה אשר הוצעו חזור ושנה היו סתומות. ועל כן לא היתה מטעם המשיבה 1 ברירה כדי לקיים את המועצה שלא תקרוס כלכלית.
13. 13. מכתבה של הגב' רות יוסף הנו מסמך אישור מטעם משרד הפנים כנדרש לצורך תוכנית התיעלות והבראה תימוכין לכך יש לראות במכתב מר שפיצר מיום 17/11/05 שלשונו בסעיף 2 בו:
"למען הסר ספק סיכום זה מהווה אישור משרד הפנים לתוכנית התיעלות כפי שהוצאה על ידי מו"א ערבות הירדן התואם את הסכם העקרונות מיום 11/1/06" (מ/6).

14. 14. בין מכתב המשיבה 1 מיום 20/11/05 לבין הגשת התביעה ביום 1/1/06 לא עשו המבקשים דבר ועל כן יש שיהוי בעשייתם זו אשר בגינה על בית הדין להימנע ממתן סעד.
15. 15. המשיבה 1 נעתרה לבקשת העובדים המועמדים לפיטורים וישיבת המליאה נדחתה מיום 14/11/05 ליום 22/11/05 ובכך נתן להם פרק הזמן שנתבקש על ידם להערכות לשימוע.
16. 16. בדיון מיום 27/11/05 נכח גם מר אהוד נעים מהסתדרות המעוף שהעלה השגותיו בכל הנוגע להתיעלות ופיטורי עובדים.
המליאה דרשה מראש לקיים סבב נוסף של הדברות עם העובדים וביום 6/12/05 התכנסה המליאה שוב לדין בעניין שמונה עובדים, כולם זומנו והודע להם כי נתונה להם זכות הטיעון ואולם איש מהם לא הופיע. שלושה העובדים נשוא תיק זה בתוכם. בכך פעלה משיבה 1 כראוי. ואם בחרו העובדים לא לבוא, אין להם להלין אלא על עצמם.
העובדה שהמליאה פיטרה ארבעה והותירה אחרים מצביעה על הפעלת שיקול הדעת ועל כן אין לבית הדין להכנס לנעלי המליאה לענין שקול הדעת שהופעל ובו נלקחו בחשבון נסיבותיהם האישיות של כל אחד מהמפוטרים.
17. 17. מכתבי הפיטורים הוצאו ביום 11/12/05.
18. 18. עלות העסקתה של העובדת גב' ליכטנשטין גבוהה מאד ובמצבה התקציבי של המשיבה אינה יכולה להרשות לעצמה עלות זו. לטענת המשיבה 1 שיקול זה לגיטימי כמו גם הותרת עובדת אחת פחות ותיקה שעלותה כמחצית.
עלותו של מר אלקיים נמוכה ביחס לתפוקת מחלקתו ואין הצדקה לקיים תברואן על פי דו"ח מ.מ.ש.
שירותו של מר ברמלי נתייתר משהועברו מטלות התחזוקה ליעדים מקומיים.
19. עמדת המבקשים תמוהה נוכח חובתם לתמוך בתכנית הבראה שימנעו פיטורי
עובדים רבים יותר.
20. גם בהסכם העקרונות יש סעיף ישוב חילוקי דעות, ובו מנגנון ועדה פריטטית ובורר.


21. פיטורי צמצום היו קיימים לפני הסכם העקרונות ולא פגו עם חתימתו. הטענה כי
פיטורים אפשריים רק ב-155 הרשויות הנכללות בהסכם העקרונות חסרת שחר שכן מועצה שאיננה נמנית עליהם נגזרת לקריסה כלכלית בהעדר מנגנון חילופי ומכל מקום פעלה המשיבה לפי הסכם העקרונות.
22. אין כל פגיעה בחופש ההתאגדות שכן תכנית ההתיעלות נדונה משקולים כלכליים
את תכנית ההתיעלות הכינה חברה חיצונית אוביקטיבית.
23. מאזן הנוחות מחייב כי לא ינתן סעד זמני, באשר תכנית התיעלות היא מכלול
שלם ופגימה בחלקה תגרום נזק, וכן פועלים המבקשים בניגוד ענינים בהגינם על
חברי ועד על חשבון פגיעה במקור הפרנסה של עובדים אחרים.

24. טענות המשיבה 2:
1. אין יריבות בין מרכז המועצות האזוריות בישראל
משיב 2 (להלן: המרכז) לבין
המבקשים ודין הבקשה נגדו להידחות.
2. המרכז פעל על פי ההסכמים בין הצדדים ומנגנון ישוב חילוקי הדעות בחוקת
העבודה והמבקשים לא נהגו בתום לב בסרבם להדברות.
3. המרכז לא התעלם מסכם העקרונות כנטען נגדו.
4. המבקשים נקטו שיהוי שכן התהליכים התרחשו מזה מספר חודשים תכנית
ההתיעלות החלה לפני למעלה משנה והפניה לכינוס ועדה פריטטית נשלחה להם
ב-9/05 לפיכך יש לדחות בקשתם.
5. המבקשים הסתירו מידע מבית הדין, ובאו בידים לא נקיות ועל כן דין הבקשה
להידחות.
6. יש להחיל את מנגנון ישוב חילוקי הדעות שבחוקת העבודה.
7. בכל מקרה גם ברשות מקומית הנמצאת בהליכי הבראה, על פי חוק יסוד
התקציב (תיקון מס' 31 הוראת שעה) תשס"ד-2004 (להלן: תיקון 31) וגם אם מדובר ברשות מקומית בקשיים כלכליים החפצה התיעלות יש לעודד התיעלות וקיום הרשות באיזון כלכלי ולא לפגוע בתהליך זה לרבות שיתוף פעולה בעניני פיטורים.
המשיב 2 קובע בתגובתו כי המשיבה 1 איננה "רשות מקומית בהבראה" כהגדרתה בתיקון 31, ואין מצבה הגרעוני חמור במידה הנדרשת לפעול במסלול זה. ואולם אין לשלול את יכולתה לפעול להתיעלות כדי להמנע מלהגיע למצב גרעוני חמור.
8. למעביד פררוגטיבה ניהולית לרבות אצל מעביד ציבורי.
9. המשיבה 2 רואה באישור שניתן כאישור משרד הפנים לתוכנית שהוגשה ע"י
המשיבה. על כן פעלה המשיבה 1 כראוי.

25. טענות המשיב מס' 3-משרד הפנים
1. אישור תכנית התיעלות על ידי משרד הפנים בחודש יוני 05, נעשתה על סמך
שיקולים מקצועיים, ללא התערבות בשקול הדעת של הרשות המקומית, שלה הסמכות והשיקול לנהל עניניה.
2. משרד הפנים דרש מכל הרשויות הגרעוניות לרבות אלו שלא נכללו במסגרת
תכנית ההבראה להגיש תוכנית שתאפשרנה להם להגיע בתוך שנתיים שלוש לכיסוי גרעונותיהם ולאזון תקציבי דהיינו תכנית התייעלות.
3. תכנית התיעלות איננה מקבלת מענק ממשלתי לכיסוי הגרעון כמו תכנית הבראה
אולם אישור משרד הפנים מהווה תנאי ללקיחת הלואה מהבנקים.
4. ביום 30.5.00 התקיים דיון במשרד הפנים בפני
הממונה על מחוז ירושלים ויו"ש
גב' רות יוסף. בהמשך לדיון ביום 23.6.05 ולאחר בחינת סבירות התכנית אל מול הועד של שמות מסגרת התקציב, אושרה תכנית התיעלות על ידי משרד הפנים (נספח א' לתגובת משרד הפנים) משרד הפנים רואה בתכנית תכנית התיעלות.
5. אין יריבות בין משרד הפנים למבקשים בהיותו המאשר של התוכנית ואינו כפוף
לסעיף 5 להסכם העקרונות ואין לו ענין בזהות המפוטרים ומיקור החוץ.
6. משרד הפנים סבור כי על המבקשים היה לנקוט לכל הפחות במנגנון של ישוב
חלוקי דיעות בין הצדדים על פי חוקת העבודה של הרשות המקומית אם לא על פי הסכם העקרונות ובכך המבקשים עצמם שמטו הקרקע מתחת בקשתם משלא מלאו את חובתם זו שהוצעה ע"י הרשות. ופנייתם לבית הדין טרם מיצוי הליכי ישוב הסכסוכים הנה טרם זמנה.
7. הסכם העקרונות לא בא לכבול ידי הרשות מלפטר פיטורי צמצום במצב גרעון.
8. אין להעתר לבקשה שענינה אכיפת יחסי עובד מעביד שעה שניתן לפצות בענין זה.
9. הנזק שיגרם למועצה ולתושביה מעיכוב היעול גדול שכן משרד הפנים כבר אישר
את התוכנית.
10. המבקשים נקטו שיהוי שכן אישור משרד הפנים ניתן עוד ביוני 2005 והיה ידוע
למבקשים. התכנית פירטה צמצום בשכר ובמחלוקות ופוטרו עובדים בכירים.
לדעת משרד הפנים מדובר בשיהוי של 6 חודשים!
11. ענין שלוש העובדים נשוא הבקשה-אינו ענין של משרד הפנים ושעמדה בו ואין
למבקשים ולמשרד הפנים יריבות בענין.
12. הסכם העקרונות אינו מאפשר להסתדרות להתנגד למספר המפוטרים אלא
רק לזהותם ומשלא שתפה פועלה מושתקת ההסתדרות לטעון כנד פיטורי
העובדים.
13. המבקשים אינם תמי לב בכל טענותיהם משהוצעה להם ביוני תוכנית שמשרד
הפנים אישר את התכנית.
14. מאזן הנוחות נוטה לטובת הרשות אשר יגרם לה נזק מהותי עקב הכשלת הנסיון
ליצור מאזן תקציבי חיובי בקופתה ולמנוע גרעון.
15. משרד הפנים מעדיף שרשות מקומית תפנה אליו לאישור תכנית לאחר שנתקבלה
הסכמת ההסתדרות לתכנית כדי שזו תהא ריאלית וישומה, ברם מקום בו אין שיתוף פעולה, על הרשות לפעול כמיטב שיפוטה.

הכרעת הדין
26. צר לבית הדין שהצדדים במקרה זה לא הגיעו להבנה ביניהם חרף ההזדמנויות
שניתנו להם. עוד, מתנצל בית הדין על העיכוב במתן ההחלטה עקב תקלה.
27. ההליך, כזכור, מתייחס לשלושת העובדים שפוטרו, ואופן המשך תכנית ההתיעלות
ו/או ההבראה. והשאלה האם כפופה המועצה להסכמים קיבוציים שנחתמו בין מרכז השלטון המקומי ומכרז המועצות האזוריות בישראל להסתדרות המעוף, והסכם העקרונות מיום 11.11.02.

28. תחולת הסכם העקרונות
1.28 הסכם העקרונות נקבע במסגרת סק' 1019/04 ועליו חתמו נציגי ההסתדרות
ומרכז השלטון המקומי בפני
בית הדין הארצי.
לפיכך הצדדים להליך זה שבפני
נו שניהם מחוייבים לו באותה מידה, ובאותה
חומרה רואים אנו סטיה של כל צד מצדדי ההליך, ממסגרת הסכם זה.
2.28 לא נסקור את כל ההשתלשלות ההסטורית שהביאה לידי הסכם העקרונות,
אולם נציין בקליפת אגוז כי תכליתו היתה לעודד צמצום גרעונות של הרשויות תוך הקצאת תקציב ממשלתי וקביעת קריטריונים לצורך מענק סיוע לרשויות וכן הלוואת בנקים תוך גיבוש מערכת תנאים להסדרת יחסי הגומלין בין הצדדים להסכם בנושאי שכר וכח אדם על מנת להביא להבראת הרשויות.
3.28 אמנם בהסכם העקרונות יש דגש ביחס לרשויות שמצבן חמור במיוחד. אולם
משרד הפנים דרש מכל הרשויות גם אלו שלא בתכנית הבראה להגיש תכנית תוך שנתיים שלוש לכיסוי תקציבי. לפיכך הסכם העקרונות חל גם על תכנית התיעלות שאיננה תכנית הבראה וגם היא אינה מקבלת מענק מהמדינה אלא הענין מהווה תנאי להלואה מהבנקים, מכל מקום שתיהן מחייבות הגשת תכנית למשרד הפנים.
משיב 2 ציין בתגובתו כי מצבה הגרעוני של המשיבה 1 אינו חמור באופן המחייב פעולה במסלול תכנית הבראה אך אין בכך למנוע ואף מחייב התיעלות.
יתר על כן סעיף 2 להסכם העקרונות נוקט לשון "כל תוכניות ההבראה וההתיעלות ברשויות המקומיות תעשנה בהתאם להסכם עקרונות זה". לשון זו חד משמעית ודומה כי לא נתן לחמוק ממנה.
אשר על כן קובעים אנו כי חל על היחסים בין הצדדים בנסיבות אלו הסכם העקרונות ויש לפעול לפיו.
4.28 זאת ועוד, הרשות דאגה לקבל את האישורים המתאימים. בלית ברירה בחוסר
שיתוף הפעולה מהמבקשים ולית מאן דפליג, שבהתייחס לחזקת התקינות, המסמך מ/3 של הגב' בת יוסף ומ/6 של מר שפיצר הנם מסמכים המצביעים על כך כי ניתן אישור כדין של משרד הפנים.
גם המשיב 2 , ראה באישור שניתן אישור משרד הפנים על פי הסכם העקרונות.
משכך, ניתן לומר שהרשות פעלה לפחות לענין האישור על פי הסכם העקרונות.

5.28 באשר לפרישת עובדים אומר הסכם העקרונות בסעיף 5 " כמו כן ישמר הסטטוס
קוו בסוגית העסקת עובדי קבלן וחברות כח אדם וככל שיופר סטטוס קוו שומרת
לעצמה ההסתדרות את כל זכויותיה".
במקרה שלפנינו, אכן עולה שאלת הסטטוס קוו לענין העסקת חברות חוץ אולם
חל בנוסף סעיף 7 להסכם העקרונות הקובע "המעסיק מתחייב לקיים שקיפות
וגילוי מידע רלוונטי כלפי ארגון העובדים ביחס לתכנית ההבראה, מצב כספי, מועסקים, חברת כח אדם ויועצים משפטיים".
במקרה זה, הרשות אכן נהגה בשקיפות, הציגה לעובדים את דו"מ מ.מ.ש, ואף זימנה אותם למו"מ. העובדים הם אלו שלא נהגו כראוי נוכח שקיפות הרשות בכך שלא פעלו על פי הסכם העקרונות אף הם (מ/7 מ/8 הודעה על סירוב שתוף פעולה).
מכאן שאף שהתכנית איננה זהה לעקרונות ההסכם מכל מקום נתנה לעובדים הזדמנות לתקנה ולא עשו כן, כמעט כשנה אשר על כן יש לה תוקף.
6.28 בהסכם העקרונות נקבע כי אין להרחיב את היקף המפוטרים מעבר להסכם
הבראה ע"י משרד הפנים, לטעמנו הדבר נכון גם לגבי הסכם התיעלות בו צריך לקבל אישור משרד הפנים כפי שנעשה בענייננו.
הסכם העקרונות מפנה לחוקת העבודה וסעיף 71 בה קובע קריטריונים בהם יש להתחשב ובין היתר, כושר העובד לעבודתו, סוג עבודתו ומצבו המשפחתי והכל פי צרכי העבודה. חשוב מכל בהסכם העקרונות נכתב:
"העובדים שנקלטו אחרונים יהיו המועמדים הראשונים לפיטורים". משפט זה נעלם מעיני המשיבה 1 כפי שנפרט להלן והיא לא פעלה על פיו כלל. הענין הגיע אלינו לגבי שלושה עובדים ולגביהם ניישם אף אמירה זו.
7.28 משקבענו כי חל הסכם העקרונות, על הצדדים לפעול על פיו, ועל פי מנגנון ישוב
חילוקי הדעות שבו דהיינו העברת מחלוקות בענין המפוטרים לועדה פריטטית וככל שזו לא תגיע להסכמה לבורר.
8.28 דוחים אנו את טענת המבקשים כי חלה חוקת העבודה בלבד, ואולם גם לו כך
היה, היה על המבקשים לפעול על פי מנגנון חילוקי הדעות שם, ומכל מקום היה
עליהם לשתף פעולה להבראת הרשות מתוך ראיה רחבה כי נזק פיטורים של אחדים מחד, עשוי לאפשר העסקה ראויה וממושכת לאחרים ותפקוד הרשות כלפי הציבור מאידך. במקרה זה הגדילו המבקשים לעשות משהודיע מפורשות בשלב מקדמי "שלא ישתפו פעולה".
בס"ק 1021/06 מרכז שלטון מקומי בישראל נ. ההסדרות והסתדרות המעוף אומר בית הדין מפורשות:
"אין אנו יכולים לקבוע מי מקשה על חתימה וביצוע של הסכמי הבראה. אולם דבר אחד ברור על מנת לשפר את מוסר תשלום השכר ברשויות יש צורך בשיתוף פעולה בין ראשי הרשויות ההסתדרות והמדינה.בהעדר תוכניות הבראה קטן הסיכוי להביא את המשבר לסיומו ואין לנקוט סחבת בענין זה".
9.28 מקובלת עלינו טענת המדינה כי אין הפרה של הסכם העקרונות מצידה גם אם
היתה מעדיפה שיוגש לה בהסכמה. משהופעל שיקול דעת, ותצהיר גב' יוסף לא נסתר, הרי שאין פגם באישור המדינה והסכם העקרונות לא הופר מטעמה.

29. תוקף אישור משרד הפנים
1.29 סבורים אנו, כי עדיף היה לו נתקבלה הסכמת המבקשים תוך שיתוף פעולה,
ואולם משלא נתקיים תנאי זה של הסכמה נפל לכאורה פגם באישור משרד הפנים אך לא פגם היורד לשורשו. שכן הדברים נשקלו הן על ידי המשיבה 1 והן על ידי משרד הפנים לנוכח תכנית של גוף מקצועי (מ.מ.ש).
לטעמנו תקף האישור ואינו לוקה באי סבירות או באי מידתיות המצדיקים ביטולו. יתר על כן דו"ח מ.מ.ש היה בפני
המבקשים והם לא הצביעו בפני
נו בכללותו על אי סבירותו. מ/3 ומ/6 נתנו לאחר שקול דעת כאמור בתצהיר גב' יוסף.
2.29 עוד נציין כי התכנית נבחנה כתכנית התייעלות ונמצאה מידתית וסבירה, כדברי
משרד הפנים, ובכך קמה לה חזקת התקינות ולא מצאנו מקום להתערב בה.
עוד מצאנו כי בוצעה בשקיפות הראויה כנדרש בסק' 1021/04 לעיל (סעיף 8 סיפא
לפסק).
מצאנו כי הרשות פעלה מכח חובתה המוסרית כלפי הציבור לו היא נותנת שירות וגם כלפי שאר העובדים כפי שנקבע בע"ע 1465/02 אברהם קופר נ. איגוד ערים כבאות עבודה ארצי כרך לג' (81) 44).
3.29 האישור של משרד הפנים, כפי שנאמר בתגובת המשרד, וכן בתגובת המשיבה 2
אינו מתערב לגוף הפיטורים רק להיקף הקיצוץ ועל כן קובעים אנו כי האישור
עצמו תקף ואינו בטל.
4.29 האלטרנטיבה, לאי הוצאת האישור, לא היתה קיימת לרשות בהעדר שתוף פעולה
שכן תוצאתה היתה התמוטטות כלכלית או לפחות הדרדרות ובכך עשתה את המוטל עליה. (ראה לענין זה בסק' 1021/04 המרכז לשלטון מקומי נ. ההסתדרות והסתדרות המעוף).
נדון בהמשך על ההשלכות שלו באופן ספציפי ביחסים שבין המבקשים ולמשיבה
1.

30. תוקף פיטורי העובדים
1.30 המבקשים לא נזעקו לבית הדין, בפיטורי העובדים ופרישתם בסבב הראשון,
עד שהגיע הענין לחבר ועד העובדים וליו"ר הועד.
ענין זה יש בו שיהוי, כמו גם בכל התהליך אך לא מצאנו כי יש בענין פרוצדורלי זה, בנסיבות חשובות אלו כדי למנוע מאיתנו לדון לגופו של ענין.
2.30 זכות הטיעון לטעמנו, נתנה לכאורה אף שכפי שנפרט אך לא די בכך שכן נתינתה לקתה בפגמים.
המשיבה 1 זימנה את השלושה לשימוע גב' לכטשנטיין לא הגיעה ונתקבלה החלטה בענינה מבלי שנשמעה. מר אלקיים ומר ברמלי גם לא נכחו.
המשיבה 1 דחתה אמנם ישיבת מליאה לבקשתם, ואכן לנציגי העובדים היה ידוע כי מתקיים התהליך של השימוע קל וחומר לנציג ועד ויו"ר ועד אשר מכירים את התהליך, אולם הפרוצדורה לא נעשתה בנפש חפצה על מנת לתת לעובדים להישמע וזאת נוכח מערכת היחסים ביניהם.
יתר על כן במכתב המזמין לשמוע נכתב מפורשות בכותרתו "הודעת פיטורים" וגם בכך יש טעם לפגם.
במליאה מיום 27.11.05 הוצאו נציג מועצת הפועלים והועד ולעובדים לא הותר להיות מיוצגים בשימוע.
לפיכך, גם בהליך השימוע עצמו של שלושת העובדים נשוא הליך זה נפלו פגמים היורדים לשורש הענין, שיש בהם לאיין את הפיטורים.
3.30 מהות הענין היא כי משקבענו שחל הסכם העקרונות, ומשנמצאים אנו בנקודת זמן של מחלוקת לגבי הפיטורים אזי יש להשיבם לעבודה ולהביא את פיטורי השלושה לועדה פריטטית ואם זו לא תגיע לפתרון לבורר וכך אנו פוסקים.
אנו פוסקים כי פיטוריהם בטלים מחמת שלכתחילה לא הופעל המנגנון הקבוע בהסכם העקרונות לגביהם.
בנסיבות אלה לענין אכיפת יחסי עובד ומעביד ראה גם דב"ע 1/209-3 מפעלי תחנות נ. ישראל יניב ואברהם שטיינברג. עבודה ארצי כרך כט(2) 325 שבו נקבע כי בבואו לשקול סעד אכיפה גם לפי חוק החוזים (תרופות) יש לשקול אם האכיפה צודקת בנסיבות הענין כאמור לעיל (ראה לענין זה סעיף 21 בפסק), ולטעמנו האכיפה צודקת בנסיבות הענין כפי שינומק מטה.

31 לא למותר לציין כי הרשות בקשה שמוש במנגנון ישוב הסכסוך חזור ובקש וכי אין זה משנה אם בקשה זאת במסגרת חוקת העבודה שכן גם הסכם העקרונות וגם חוקת העבודה, מאפשרים במנגנון זה לשמור על זכויות הצדדים ולאפשר להם התדיינות הוגנת וזו המטרה העיקרית.
אם כן קבענו כי הפיטורים בטלים.
על המשיבה 1 להשיב את גב' ליכטנשטיין מר אליקים ומר ברמלי לעבודה ולתפקידם ולשלם שכרם עד לקיחום הליכים לפי הסכם העקרונות ובירור בועדה הפריטטית ואצל בורר ככל שידרש.
32. דרך כלל נמנע בית הדין נמנע מאכיפת יחסי עובד ומעביד ואולם נסיבות אלו לטעמנו בהם בפיטורים לא היה ממש, ונפלו פגמים מהותיים בהליך יש מקום לבטלם.
כמו כן העקרון המקובל הוא כי אין לכפות על מעביד העסקה בניגוד לרצונו מקום שהסעד של פיצוי ייטיב את נזקו של העובד בצורה נאותה, איננו סבורים כי זה המצב לפנינו וכי פיצוי ייטיב את מצב העובדים ונפרט זאת בהמשך (ראה לענין הרחבת החריגים לאכיפה ר' בן ישראל, דיני עבודה עמ' 682, 685 וכן בי"ד 6480/01 פלצמן נ. ראש המטה הכללי בצה"ל ואח' (טרם פורסם)).
33. מצאנו פגמים בשיקול הדעת לגבי המפוטרים נשוא ההליך שעל סמכם סבורים אנו כי יש מקום לאכיפה במקרה זה.
בית הדין הארצי בע"ע 1123/00 בית ספר תיכון עירוני נ. יצחק רויזנר תק אר-2001 (2) 713 737 מינה את השיקולים אותם יש לבדוק והם: מהות הפגם בהליך, חומרתו, סוג המשרה בה מדובר השפעת הסעד על העובד ועל ההקשר התעשיתי והתעסוקתי תוך מתן משקל להבטיח חוקיות וחוקתיות ובית הדין יבדוק אם נכון לתקן עוול בעוול ככל שיתרחש עוול למי מהצדדים.
מצאנו כי במקרה זה לא יגרם עוול למשיבה 1 כלל שכן מדובר בעובדים טובים שהוכיחו עצמם והתאימו עצמם כפי שנפרט מטה, מאידך עלול להיגרם לעובדים עוול ונזק ללא שיעור.
יתר על כן, משפתוחה הדרך לישוב השאלות במסגרת הסכם העקרונות לא נגרם למשיבה 1 נזק כלל שכן זה היה רצונה לכתחילה. המשיבה 1 היא זו שבקשה ועדה פריטטית ודרך זו אינה סגורה בפני
ה.
34. עוד מוצאים אנו כי אף שלמעביד יש פררוגטיבה בניהול, מכל מקום במקרה שלפנינו נקבעו הקריטריונים לפיטורי צמצמום בהסכמה בהסכם העקרונות ובחוקת העבודה ובהקשר זה יש לראות את הדברים אין זו פררוגטיבה מוחלטת.
מכל מקום גם הפררוגטיבה הנהולית היא בגדרו מתחם הסבירות (דבע נד/1-4 ההסתדרות הכללית –התעשיה האוירית בעמ' ורמתא ודבע יד' 3-4 תעשיה האוירית ורמתא נ. ההסתדרות פד"ע כט' 601).

35. חברותם של שני חברי ועד שנקבע כי יפוטרו בשלב האחרון של התיעלות מעלה תהייה לא מעטה באשר לעומד מאחורי החלטה זו בפרט נוכח התנגדותם לתהליך.
(לענין זה ראה פס"ד עב' 1074/02 הסתדרות העובדים נ. מרכז הירידים והקונגרסים בישראל תק-עב' 2003(1) 751 וכן דב"ע 10/984 דלק נ. הסתדרות העובדים פד"ע לג' 332).
אין אנו פוסקים כי זו בלבד היתה העילה לפיטוריהם בהעדר הוכחות לכך בפני
נו. אך, ענין זה מעורר תמיהה (ראה דבע נו/209-3 מפעלי תחנות בע"מ נ. ישראל יניב תק אר 96(ד) הקובע כי במקרים כגון אלו הסעד הנכון הוא מתן צו אכיפה).
בנסיבות של הליכי צמצום ונוכח התנגדותו הנמרצת של הועד ואי שיתוף הפעולה עמו, ריח ההחלטה ריח "עשן" הוא, גם אם לא נחקרו הצדדים על "האש".
ועוד לענין זה ראה ע"א 1547/04 שלום אליהו ודוד אסולין נ. יואל לביא ועירית רמלה (טרם פורסם). וחוק הסכמים קיבוציים תשי"ז-1957 סע' 33ה' 33ו').

36. סבירות ומידתיות שקול הדעת
1.36 בפיטורי צמצום, הנובעים ממצוקה כלכלית נקבע גם בהסכם העקרונות וגם
בפסיקה, כי יש שקול דעת רחב יותר ואולם, בית הדין מוסמך מכח תפקידו לבקר את השיקולים המנהליים בבחירת המפוטרים, ולבדוק האם עמדה המשיבה 1 בכל אמות המידה של תום לב, הסכמים קיבוציים, וחובות מכח דין.
(ע"ע 1465/02 בנימין משה-אגוד ערים לכבאות והצלה טבריה עבודה ארצי לג'(81) 44).
2.36 הסכם העקרונות וחוקת העבודה נוטלים בחשבון את כושר העבודה, שנות
העבודה המצב המשפחתי, וצרכי העבודה.
כושר העבודה כולל, התאמה מקצועית ותפקודית, והכשרה והשכלה רלונטים וכן מצב משפחתי ספציפי.
37. גב' ליכטנשטיין:
1.37 גב' ליכטנשטיין הנה עובדת בכירה וותיקה.
הסכום הסופי של עלות העסקתה אינו חזות הכל ולא נוכל אלא להדגיש כי אחד הטיעונים המרכזיים ולמעשה המרכזי בהם לטיעוני המשיבה 1 בדבר פיטוריה היה ענין עלות העסקתה.
עלותה נובעת מוותקה, מהיקף פעילותה, מכישוריה וזאת משתקף בהמלצות שהמליצו הממונים עליה ושהוצגו בפני
נו.
על יעילותה והיות עובדת טובה היתה הסכמה מוחלטת של הצדדים.
לפיכך כאמור נפל פגם בכך שעלות השכר היה הקריטריון היחיד בגינו פוטרה.
2.37 הוסף לכך את גילה ואת סיכויי העסקתה מחוץ למשיבה 1 בנסיבות אלו שעה
שנותר זמן קצר יחסית לפרישתה, כל אלו מצביעים כי נזקיה בדבר אובדן סיכוי להשתכר לא ניתנים לפיצוי כספי הולם בנסיבות הענין באותו אופן המצדיק מתן סעד של אכיפה.
3.27 זאת ועוד, העובדת הסכימה לקבל על עצמה תפקידים נוספים כפי שקבלה
במהלך השנים, וללמוד ביטוח אם תדרש.
אין הדעת סובלת כי עובד מצוין, אשר משקיע ומתקדם במשך השנים ימצא עצמו בחוץ רק בשל כך שהפך "יקר" שעה שכל השנים נהנה ממנו המעביד ובשל כך הפך יקר.
עוד, לא הוכח בפני
נו כי מיקור החוץ, אשר כאמור לא נעשה בנסיבות אלו על פי הסכם העקרונות, אכן זול יותר או שגורם לחסכון ניכר יותר.
ענין זה לא מצא את ביטויו באופן שיגרום לנו להשתכנע כי לא נפל בפיטוריה פגם.
4.34 בנסיבות אלו פרט לפגמים שנמנו בסעיפים הנוגעים להלן בהתאם להסכם
העקרונות ולחברותה בועד מוצאים אנו כי נפל פגם בפיטוריה בעצם היות העילה היחידה, עלות העסקתה. שיקול זה כשקול יחיד פסול הוא ובניגוד מוחלט לכישוריה יכולתה ורצונה לתרום ועל כן אינו לפי הקריטריונים.
לפיכך בטלים הפיטורים בבחינת void.

38. מר אלקיים
1.38 מדובר בעובד ותיק, יו"ר ועד, לא נחזור על הדברים האמורים בסעיף 29 לעיל
היפים גם ובפרט לענינו של מר אלקיים.
2.38 העובד, הותיק, פעמים רבות התנייד לבקשת משיבה 1 במהלך השנים,
כעולה מעובדות הבקשה שלא נסתרו. בכל פעם שנתבקש התאים עצמו לתפקיד שנדרש ועבר הכשרה מתאימה, וזאת במספר תפקידים.
לא נטען כי אין העובד עובד לשביעות רצונה המלא של המשיבה 1 ולא הוכחו בפני
נו עלויות נמוכות יותר מהעסקתו בענין התברואה ואי היכולת לעשות שימוש בכישוריו לענין אחר.
העילה לפיטוריו הוא באמצעות מיקור החוץ וכבר הצבענו על הקושי בענין זה מכח הסכם העקרונות.
לאור האמור גם בענינו לא הועלתה עילה של ממש אשר מצדיקה על פי הקריטריונים לפיטורים.
לא הוכח פגם בתפקוד או בכושר עבודה. מאידך מדובר באב חד הורי בעל שעורי נכות גבוהים מוכרים לצמיתות, לא הוכח כי מצבו המשפחתי המיוחד, נלקח בחשבון או לפחות לא הוכח בפני
נו כי נשקל מנגד על ידי המשיבה 1.
בנסיבות אלה לא הוכח בפני
נו כי המשיבה 1 שקלה פיטוריו כראוי ומוצאים אנו חוסר מידתיות המצדיק השארתו ועל כן בטלים פיטוריו, בנוסף לבטלותם בשל החובה להחיל את הסכם העקרונות.
39. מר ברמלי בני
לא קבלנו תמונה עובדתית על טיב עבודתו פרט לסעיפים 66 ו-67 לבקשה ועל כן איננו יכולים להביע עמדה לגבי טיב השיקולים או אם נפל בהם פגם.
לפיכך בטלים פיטוריו רק מהטעם של תחולת הסכם העקרונות לפיו יש לפעול.

40. סוף דבר:
מוצאים אנו כי המועצה פעלה כיאות בנסיבות הבלתי אפשרית שהוצבו בפני
ה, יחד עם זאת יפה היו עושים הצדדים לו נהגו בהדדיות ראויה כפי שנקבע בס"ק 34/04(ת"א) הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ. בנק ישראל כרך טז' 554:
"8.8 יחסי העבודה בהיותם יחסי תלות מתמשכים, מחייבים, מעצם טיבם, אמון הדדי, הגינות ותום לב בין הצדדים. כאשר עסקינן ביחסי עבודה קיבוציים, וכמתחייב מאופיים המיוחד של היחסים החוזיים במישור הקיבוצי, חובת תום הלב מוגברת ושני הצדדים, המעביד (או ארגון המעבידים) וארגון העובדים-כאחד – חייבים לפעול בהגינות, נאמנות, ובתום לב מוגבר בכל מצב ובכל שלב, ולא רק מכוח הוראותיו של סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן-חוק החוזים).
"בשל המהות המיוחדת שביחסי עבודה אינדיבידואלים ובמיוחד קיבוציים-יחסים שנמשכים על פני שנים רבות חוסר "תום לב", אי הגינות של צד אחד, סביר שיגרור אחריו, במשך זמן התנהגות מקבילה של הצד השני, ...יתכן שהכלל 'מה ששנוא עליך לחברך על אל תעשה' אשר ממנו צמחה תורת הנזיקין צריך לשמש כאבן בוחן "להגינות" ביחסי עבודה. יישום כלל זה יהיה בו לתרום לקידום יחסי עבודה הוגנים בין הצדדים, כי כל צד ידע שהתנהגותו הוא מולידה התנהגות מקבילה". (דב"ע מג/28-3 אל נתיבי אויר נ' זהבה אנגל, פד"ע יז, 44, 29, ראה גם: חיים ברנזון: רדיקליזם שיפוטי ומגמות חדשות בבית הדין הארצי לעבודה – איזון קונקרטי וצודק בין עובדים למעבידים, ספר מנחם גולדברג, עמ' 175, 195-194).
העיקרון של חופש המאבק המקצועי המוענק לצדדים למערכת יחסי עבודה קיבוציים מכוון לחופש לפעול למן קביעת זכויות ולא לחופש לעשות דין לעצמם בנסיון להשיג או לממש זכויות תוך פגיעה בזכותו של הצד השני. חובת תום הלב חלה גם במאבק המקצועי.
"ביחסי עבודה לא מדובר כלל ב-guerre במלחמה, אלא במאבק מיוחד במינו. אך גם למלחמה יש כללים שאותם חייבים לשמור (דברי הנשיא בר-ניב בדב"ע מא/18-4 ההסתדרות הכללית נ' מפעלי ים המלח בע"מ, פד"י יד 225). ועל כן "חובת הקיום בתום לב אינה חדלה שעה שפותחים במאבק מקצועי, היא מחייבת בכל השלבים, גם במאבק במאבק, בסייגים הנובעים ממאבק, אך לא מעבר לאותם סייגים" (דב"ע מז/17-4 מדינת ישראל ואח' –ההסתדרות הרפואית בישראל ואח', פד"ע יט, 312, 318).
כאמור, גם במאבק המקצועי יש לנהוג בהגינות, לענין זה יפים דבריו של השופט ברנזון בבג"צ 556/76 "אלקו" חרושת אלקטרו מיכנית בע"מ נ'. בית הדין הארצי לעבודה ואח' פ"ד לא(2) 197:
"אמת מאבק מקצועי מלווה לא פעם בפעולות הסחה ובצעדים טקטיים...אולם יש גבול גם לצעדים אלה שבית המשפט יעניק להם לגיטימציה. דומה הדבר לאדם הצועד לעבר תהום. עד שהוא מגיע לתהום הוא יכול להמשיך ולהתקדם, אבל בהגיעו אל סף התהום עליו להיעצר, ולא עוד צעד אחד והוא בתוך התהום והאבדון. זהו צעד אחרון שאין חזרה ממנו, גם למאבק מקצועי יש גבולות מותרים על פי הדין, היושר וההגינות, והבועט או מזלזל בהם אין לו אלא להלין על עצמו אם בסופו של דבר הוא יצא וידיו על ראשו". (שם עמ' 209). דברים אלה שנאמרו בהקשר של שביתה יפים, לדעתנו, גם בהקשר של כל מאבק מקצועי ולאו דווקא במקרה הקיצוני של שביתה.".
גם אם מצאנו כי הצדדים לא נהגו כל אחד מטעמו באותו תום לב הנדרש והמבקשים לא עשו המוטל עליהם כלל הרי שלגופם של דברים צריכים אנו לענות לשאלות המשפטיות אותן נשאלנו, להביא את הענין לפתרונו.
מצאנו כי חל על הצדדים הסכם העקרונות, ומנגנון ישוב המחלוקות מכוחו וכי על הצדדים לפעול על פי הסכם העקרונות הן לענין פיטורי העובדים והן לכל ענין לרבות מיקור החוץ מעתה ואילך.
פיטורי העובדים נשוא ההליך בטלים.
בנסיבות היות הסכסוך ס"ק, אין צו להוצאות.

ניתנה ביום , תשס"ו ( 2006) בהעדר הצדדים


________________ _______________ _______________
נציג ציבור ש. שדיאור, שופטת נציג ציבור
מר רוזנר מר ברון









סק בית דין אזורי לעבודה 1/06 הסתדרות המעו"ף נ' מועצה אזורית ערבות הירדן , מרכז המועצות האזוריות בישראל , מדינת ישראל- משרד הפנים (פורסם ב-ֽ 23/05/2006)













להסרת פסק דין זה לחץ כאן