גולדברג אריה - י.א. תדמית שיווק וניהול פרויקטים בע"מ

 
גולדברג אריה - י.א. תדמית שיווק וניהול פרויקטים בע"מ
7979/05 דמ     21/06/2006




דמ 7979/05 גולדברג אריה נ' י.א. תדמית שיווק וניהול פרויקטים בע"מ




1


בתי הדין לעבודה

בית הדין האיזורי לעבודה בתל-אביב - יפו

דמ 007979/05
בפני
כב' השופטת דוידוב מוטולה סיגל

נ.צ. מר אביגדור הדר (מע)
תאריך:
21/06/2006


בעניין:
גולדברג אריה

ע"י ב"כ עו"ד אבו קאעוד


התובע




נ ג ד


י.א. תדמית שיווק וניהול פרויקטים בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד נוה


הנתבעת

פסק דין

פתיח ותשתית עובדתית

1. 1. התובע, מר אריה גולדברג, עבד בנתבעת – י.א. תדמית שיווק וניהול פרויקטים בע"מ
– החל מיום 21.12.02 ועד התפטרותו ביום 28.3.05. במסגרת עבודתו עסק בסידור סחורות של חברת "סנו" בסניף "שופרסל" בראשון לציון. תביעתו בפני
נו היא לקבלת פיצויי פיטורים (שכן לטענתו התפטר בנסיבות המזכות בפיצויי פיטורים), הפרש שכר עבודה, הפרש דמי הבראה ודמי חגים. הנתבעת מצידה טוענת כי יש לקזז, מכול סכום שייפסק לזכות התובע, פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת על ידו טרם התפטרותו.

2. 2. מטעם התובע העיד הוא עצמו. מטעם הנתבעת העידה מנהלת החברה, הגב' שולמית נחום.

3. 3. להלן העובדות הרלוונטיות, כפי שעלו מעדויות הצדדים:
א. א. התובע החל עבודתו כסדרן סחורות של "סנו" בסניף שופרסל בראשון לציון – במועד שלא הוברר טרם שנת 2002 – באמצעות מעסיק אחר ("מור פור לס"; להלן - "המעסיק הקודם"). במחצית חודש דצמבר 2002 חדל המעסיק הקודם מלפעול והנתבעת המשיכה את העסקת עובדיו תוך רצף זמנים החל מיום 21.12.02 (עדות התובע, עמ' 4 לפרוטוקול). יצוין כבר כעת כי התובע לא טען לרצף זכויות כלשהו טרם יום 21.12.02 או לאחריות כלשהי של הנתבעת בגין תקופה הקודמת לכך.

ב. ב. הנתבעת שילמה לעובדי המעסיק הקודם שכר מלא עבור חודש 12/02 על אף שלא עבדו במסגרתה משך מרבית אותו חודש (עדות הגב' נחום, עמ' 6 לפרוטוקול). גב' נחום הסבירה כי השכר עד יום 20.12.02 שולם לעובדים כהלוואה, כאשר סוכם עמם בעל פה כי הלוואה זו תקוזז משכרם עם סיום עבודתם בחברה או עם קבלת הודעת המוסד לביטוח לאומי כי אושר בגינם התשלום בשל סיום עבודתם עבור המעסיק הקודם (ראו גם עדות התובע – עמ' 4 לפרוטוקול).
ג. שכרו האחרון של התובע עמד על סך של 3,497 ₪. לפי תלושי השכר החל מחודש 2/04 ואילך, קיבל שכר יסוד בשיעור זה ואליו הצטרף שכר נוסף משתנה לפי שעות (בהיקף מצומצם יחסית; לפני כן קיבל – ככלל – שכר לפי שעות). גב' נחום הסבירה בעדותה כי עבודתו של התובע כסדרן סחורות היתה קבלנית, היינו היתה באחריותו סחורה מסוימת שעליו לסדר וכאשר סיים זאת יכול היה ללכת לדרכו. בנוסף לכך, לעיתים התבקש – והסכים – לבצע עבודות נוספות באותו סניף ו/או בסניפים אחרים, ועל כך קיבל תמורה נוספת לפי שעות (עמ' 7 לפרוטוקול). יצוין, עם זאת, כי גב' נחום לא יכולה היתה להסביר חלק מאי הבהירויות העולות מתלושי השכר (עמ' 8, 9).

התובע מצידו הכחיש כי קיבל שכר חודשי וטען כי סוכם עמו מלכתחילה כי יקבל שכר לפי שעות. עם זאת הודה כי לא החתים שעון נוכחות ולא דיווח על שעות עבודתו בצורה אחרת (עמ' 1 – 2 לפרוטוקול). עוד הפנה התובע למעמדו כפי שצוין על גבי תלוש השכר – "מעמד: בסיס שעתי", אך גב' נחום טענה כי מדובר בטעות (עמ' 8 לפרוטוקול).

ד. ד. בשכר חודש 6/04 קיבל התובע דמי הבראה בסך של 679 ₪. במועד מסוים שלא הוברר די צרכו (כפי הנראה 13.2.05) ביקש התובע, בכתב, את הפרש דמי ההבראה המגיעים לו (נספח ב' לתצהירו, שאין עליו תאריך; גב' נחום מצידה לא יכולה היתה לומר אם מכתב זה התקבל בנתבעת אם לאו). אין חולק כי הפרש זה לא שולם לו עד היום.

ה. בשכר חודש 1/05 נוכו משכרו של התובע הסכומים הבאים: מפרעה בסך 258 ₪, סך של 250 ₪ ששולם על ידי הנתבעת כאגרה למוסד לביטוח לאומי לצורך קבלת המגיע לעובדים בגין המעסיק הקודם, וסך נוסף של 2,618.3 ₪ שהיווה החזר ההלוואה שקיבל התובע בגין חודש 12/02. זאת, בשל שההליכים שניהלה הנתבעת בשם העובדים מול המוסד לביטוח לאומי, בעניין המעסיק הקודם, הסתיימו (עדות גב' נחום, עמ' 6, 9 לפרוטוקול). התובע טען, עם זאת, כי קיבל בפועל את הסכומים מהמוסד לביטוח לאומי רק בחודש 4/05.

ו. בשלב כלשהו שלא הוברר (כפי הנראה יום 14.3.05) שלח התובע לנתבעת את המכתב הבא (נספח ג' לתצהירו):


"הנדון: זכויות עובד
סימוכין: שאלות לדנה טלפונית
סימוכין: נשלח 13/2/05

הנני סדרן סחורות סנו... אחראי ומסור... פניתי לדנה מספר רב פעמים במשך התקופה אשר פניתי אליה על מנת לפתור את בעיותי הקשורות בשכר עבודתי אשר לא טופלו עד היום. שאלותיי הן:
א. א. למה בתלושים רשום 22 ימי עבודה? בפועל הנני עובד 26 – 27 ימים בחודש.
ב. ב. למה לא שולם לי דמי הבראה עבור 5 ימי הבראה? שולם 679 ₪.
ג. ג. למה לא רשום יתרת חופש בתלוש מתחילת יום עבודתי? בפועל רשום חופש במינוס בלי יתרת זכות.
ד. ד. בשנת 2003 בחודש אוקטובר 12 – 18 לקחתי חופש. בפועל ירד לי 7 ימים במקום 6 ימים.
ה. ה. למה בשכר 12/04 יש פדיון חופש 1000 ₪.
ו. ו. שכר 1/05 למה שולם רק חלק משכר שמגיעה לי? בפועל שולם לי 850 ₪.
ז. ז. במשכורת 1/05 ירד ניכוי יותר מ – 2000 ₪ ועל זה לא סוכם ומה עוד לא קיבלתי את תביעתי של מור פור לס סוכם על 2000 ₪.
ח. ח. למה במשכורת 1/05 רשום שני תעריפי של ש"ע תעריף 18.80 ש"ע 17.93 ש"ע?
ט. ט. לא שולם מלוא משכורתי 2/05 מדוע?
אבקש תשובות לכל שאלותי בהקדם האפשר על הלנת שכר תוך 7 ימים. במידה לא אקבל את דרישותי אדאג לממש את זכויותי".

גב' נחום לא יכולה היתה לומר אם המכתב הנ"ל התקבל בחברה אם לאו, שכן לא ראתה אותו באופן אישי.

ז. ז. התאריך בכותרתו של נספח ג' לתצהיר התובע הוא יום 14.3.05. על אף זאת, התובע טען בתוקף רב בתצהירו ובחקירתו הנגדית כי התאריך הנקוב על גבי המכתב הנו טעות, כי שלח אותו בפועל ביום 13.2.05, ואף צירף אישור על משלוח מכתב בדואר רשום ממועד זה המעיד על כך (עמ' 4 לפרוטוקול). כאשר נשאל פעם נוספת בסיום החקירה איך ייתכן כי מכתב זה נשלח ביום 13.2.05 כאשר מצוין בו סימוכין למכתב קודם (לכאורה) מיום 13.2.05, וכאשר סעיף ט' למכתב מתייחס למשכורת חודש 2/05 שטרם הגיע מועד תשלומה ביום 13.2.05, עמד על כך שהמכתב נשלח ביום 13.2.05, וציין כי ככל הנראה ביום 14.3.05 הוציא עותק נוסף של המכתב, הוסיף בו את הסימוכין בכותרת ואת סעיף ט', ומסר אותו לאחראית עליו מטעם החברה בשם דנה (עמ' 5 לפרוטוקול).



ח. ח. התובע הפסיק עבודתו בחברה ביום 28.3.05 (עמ' 2 לפרוטוקול) לאחר שהודיע על עזיבתו טלפונית (סעיף 11 לתצהירו). לדבריו, וידא עם האחראי עליו מר מרקו לוי כי מכתבו (שצוטט לעיל) התקבל, ואף תואמה עמו פגישה בקשר לכך, אך הפגישה בוטלה ולכן לא נותרה לו ברירה אלא להתפטר. התובע אישר כי כבר למחרת היום החל לעבוד עבור מעביד אחר (חברת "חוגלה"). התובע טען כי החל לעבוד פורמלית רק ביום 1.4.05 וכי בשלושת הימים החל מיום 29.3.05 למד את העבודה ב"חוגלה" בהתנדבות. בנוסף הכחיש כי הגיע לסיכום עם "חוגלה" בדבר תחילת עבודתו במסגרתה עוד טרם סיום עבודתו בנתבעת. לדבריו, רק ביום 1.4.05 נערך לו ראיון עבודה (עמ' 2 לפרוטוקול).

ט. הנתבעת לא הביאה לעדות מטעמה את מר מרקו לוי (שכבר אינו עובד בחברה) או את גב' דנה (שעדיין עובדת בחברה). כל שיכולה היתה גב' נחום לציין בקשר לסיום עבודתו של התובע הוא כי נמסר לה בזמנו כי התובע התפטר וכי עשה זאת לאלתר (עמ' 9).

י. התובע טען בתצהירו, בנוסף לאמור לעיל, כי לא קיבל גמול שעות נוספות שהגיע לו, אך לא הוסיף כל פירוט בקשר לכך ואף לא תבע סכום כלשהו בגין כך.
הכרעה

הפרשי שכר – קיזוז ההלוואה

4. לפי תלוש השכר של חודש 12/02, התובע קיבל אותו חודש שכר בסך של 3,268 ₪, נסיעות בסך של 150 ₪, מענק תוספת יוקר בסך של 68.6 ₪, ושכר שעות בסך של 87.8 ₪. בתלוש אין הפרדה כלשהי בין הסכומים שהגיעו לתובע מהנתבעת עצמה (בגין עבודתו החל מיום 21.12.02) לבין ההלוואה שניתנה לו בגין עבודתו עבור "מור פור לס" בשלושת השבועות הראשונים של אותו חודש, על אף שראוי היה כי תבוצע הפרדה מסודרת. בנוסף, לא הוצגו בפני
נו מסמכים כלשהם בקשר להלוואה והתנאים המוסכמים להחזרתה, על אף שמצופה היה מהנתבעת לדאוג לכך.

5. בהעדרם של מסמכים מסודרים, יש להניח כי שכר השעות ששולם לתובע אותו חודש שולם בגין עבודה בנתבעת עצמה, כך שההלוואה שקיבל התובע – לפי 20/31 משלושת רכיבי השכר הראשונים – עמדה על 2,249 ₪ (נומינלי). על אף זאת, נוכה ממנו סך של 2,618 ₪ כמפורט לעיל, בלא הסכמה בכתב מצידו לכך (הגם שאינו כופר בחבותו להחזר ההלוואה וטוען רק כנגד הסכום המדויק שנוכה ממנו), הגם שלא נטען כי ההלוואה היתה כפופה לריבית ו/או הפרשי הצמדה כלשהם, וטרם שהתקבלו בפועל הסכומים מהמוסד לביטוח לאומי.

התובע זכאי לפיכך להחזר סך של 369 ₪, שנוכה משכרו ביתר במשכורת חודש 1/05 (התובע לא כפר בהסברי הנתבעת לגבי שאר הסכומים שנוכו אותו חודש משכרו, ולכן יש להניח כי הוא מקבל את הסברי גב' נחום בקשר לכך).

דמי הבראה

6. הנתבעת לא חלקה על כך שהתובע לא קיבל את כל דמי ההבראה המגיעים לו, וכי מגיע לו הפרש בסך 2,678 ₪. עם זאת טענה כי היא זכאית לקזז סכום זה מול ההודעה המוקדמת שהתובע לא נתן לה. עוד הצהירה כי בשלב קדם המשפט היתה מוכנה לשלם סכום זה לתובע במלואו ואף למעלה מכך (כפי שאכן צוין בעמ' 1 לפרוטוקול מיום 15.1.06), אך התובע סירב לכך ולכן היא עומדת על טענת הקיזוז. לטענת הקיזוז נתייחס להלן.

דמי חגים

7. ב"כ התובע טען כי התובע היה עובד שעתי ולכן מגיעים לו דמי חגים עבור תקופת עבודתו (כאשר טען ל – 9 ימים בשנה כפול מספר חודשי העבודה, ללא ציון חגים ספציפיים או תאריכים ספציפיים). התובע מצידו הדגיש בחקירתו כי אינו יודע אם קיבל שכר בגין חגים ואם מגיעים לו דמי חגים (עמ' 3 לפרוטוקול).

הנתבעת טענה כי שכרו של התובע היה חודשי, כפי שאכן עולה מתלושי השכר החל מחודש 2/04 ואילך, ולכן אינו זכאי לתשלום נוסף בגין דמי חגים. יצוין כי לפי תלושי השכר בחודשי החגים – לא ניתן לראות ירידה כלשהי בשכרו של התובע, גם בתקופה בה קיבל שכר לפי שעות עבודה (למעט חודש 10/03 בו יש ירידה קטנה, לא ברור מדוע).

8. לאחר שקילת הטענות, איננו סבורים כי התובע הוכיח את זכאותו לתשלום דמי חגים. שוכנענו בהקשר זה מטענת הנתבעת כי התובע קיבל שכר חודשי ולא לפי שעות; הדבר עולה מתלושי השכר החל מחודש 2/04 ואילך, מהפירוט שמסרה גב' נחום לגבי דרך עבודתם של סדרני סחורות בכלל והתובע בפרט (עדות שלא נסתרה), ובעיקר מהעדרו של דיווח שעות כלשהו לפיו שולם שכרו של התובע – וזאת לגבי כל תקופת העבודה מראשיתה. חיזוק לכך ניתן למצוא בקבלת שכר מלא על ידי התובע במשך חודשי החגים. התובע לא זכאי לפיכך לכפל תשלום בגין כך.


פיצויי פיטורים

9. אין מחלוקת כי התובע התפטר, כאשר הוא מבסס את טענתו לפיצויי פיטורים על סעיף 11 (א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג – 1963 (להלן - "החוק"). על מנת לזכות בפיצויי פיטורים מכוח סעיף 11 (א) לחוק על העובד התובע לעמוד בשלוש משוכות מצטברות: האחת, להוכיח כי אכן היתה "הרעה מוחשית" בתנאי עבודתו, או "נסיבה אחרת" בשלה אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו; השנייה, להוכיח כי התפטר בשל כך ולא מטעם אחר; השלישית, להוכיח כי נתן התראה סבירה למעביד על כוונתו להתפטר, והזדמנות נאותה לתקן את ההפרה ככל שהיא ניתנת לתיקון (דב"ע שן/ 10-3 חיים כהן – הלר פיסול ותכשיטים בע"מ, פד"ע כא 238).


10. במקרה שלפנינו, התובע טוען ל"הרעה מוחשית" בשל אי תשלום מלא של דמי הבראה, ובשל קיזוז יתר של השכר בחודש 1/05 (נדגיש שוב כי התובע לא טען כנגד עצם הקיזוז ובנוגע להעדר אישור בכתב מצידו לכך, אלא רק לגבי הסכום המדויק של הקיזוז). עלינו לבחון אם בכך עבר את המשוכה הראשונה שצוינה לעיל. בנוסף, יש לבחון אם עמד במשוכה השנייה שצוינה לעיל (היינו, כי התפטר מטעם זה ולא מטעם אחר – דוגמת מציאת מקום עבודה עדיף מבחינתו). לא מצאנו לנכון לדון במשוכות אלו שכן שוכנענו שהתובע לא ממלא אחר המשוכה השלישית, ונסביר.


11. אנו מוכנים להאמין לתובע כי שוחח עם הממונים עליו מר לוי וגב' דנה ופירט באוזניהם כי לא קיבל את כל דמי ההבראה המגיעים לו וכי קוזז ממנו סכום ביתר בשכר חודש 1/05. עם זאת, קשה לדעת מה מידת החומרה שהוא עצמו ייחס לכך באוזניהם, ויש לזכור כי מדובר בתלונות ספציפיות ונקודתיות שלא נגעו ללב תנאי עבודתו. אף איננו יודעים מה היו התשובות שקיבל; כפי הנראה נקבעה פגישה בינו לבין מר לוי בקשר לכך, ואיננו יודעים מדוע בוטלה והאם דובר בביטול או בדחייה גרידא.

אנו מוכנים גם להאמין לתובע כי שלח בשלב מסוים את נספח ג' לתצהירו (המכתב שצוטט במלואו בסעיף 3 ו' לעיל), ועם זאת סבורים כי המכתב נשלח במועד שצוין על גביו – 14.3.05 – ולא בכל מועד שקדם לכך. עוד יש לשים לב כי התובע אינו מציין במכתב זה כי יתפטר ככל שלא יקבל את המגיע לו, כך שסביר שלא ציין זאת גם בעל פה.

12. בהתחשב באמור לעיל, איננו סבורים כי התובע עמד בנטל שהוטל לפי הפסיקה על המבקש להתפטר לפי סעיף 11 לחוק, ונתן למעבידתו הזדמנות אמיתית לשפר את הטעון שיפור טרם התפטרותו. מקובלת עלינו טענת ב"כ הנתבעת בהקשר זה, כי משלוח מכתב ביום 14.3.05, שנוסח בדרך של הפניית שאלות חלקן טכניות, ולא צוין בו דבר על כוונת התפטרות – כאשר במקביל לכך התובע עוזב עבודתו באופן פתאומי כבר ביום 28.3.05 – לא נועד לאפשר לנתבעת את תיקון המעוות, אלא נועד להוות כיסוי פורמלי לצורך דרישת פיצויי פיטורים. התובע אינו זכאי לפיכך לפיצויי פיטורים.

קיזוז – פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת

13. אין חולק כי התובע לא נתן הודעה מוקדמת כלשהי טרם התפטרותו, אלא כי הודיע טלפונית על עזיבה מיידית ביום 28.3.05. לפי חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א – 2001 (להלן – "חוק הודעה מוקדמת"), הנו מחויב לפיכך לפצות את הנתבעת בשיעור חודש שכר, היינו 3,497 ₪.

14. ב"כ התובע ניסה לשכנענו כי התובע התפטר בנסיבות שלא חייבו אותו במתן הודעה מוקדמת כלשהי. סעיף 10 לחוק הודעה מוקדמת קובע כי חובת ההודעה המוקדמת לא תחול על עובד "בנסיבות מיוחדות שעקב קיומן אין לדרוש ממנו כי יעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת הקבועה בחוק זה". איננו סבורים כי אי קבלת דמי הבראה מספקים – גם אם נוסיף לכך קיזוז יתר חד פעמי – נופלים לגדרו של סעיף זה, והתובע חייב היה לפיכך, בהתאם לדין, לתת למעבידתו הודעה מוקדמת של חודש טרם התפטרותו. משלא עשה כן, עליו לפצותה בשיעור שנדרש על ידה ותואם את הוראות החוק.
סיכום

15. סוף דבר – התובע זכאי להפרש דמי הבראה בסך של 2,678 ₪ בצירוף ריבית כדין והפרשי הצמדה מיום 1.4.05 ועד התשלום בפועל, וכן להפרשי שכר בסך 369 ₪ בצירוף ריבית כדין והפרשי הצמדה מיום 1.2.05 ועד התשלום בפועל. מסכומים אלה יש לקזז סך של 3,497 ₪ בצירוף ריבית כדין והפרשי הצמדה מיום 1.4.05 ועד התשלום בפועל, כך שהתוצאה היא שהתובע אינו זכאי לתשלום כלשהו. בהתחשב בתוצאה הכוללת, אין צו להוצאות.

16. על

פסק דין
זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה, תוך 15 יום.

ניתן היום כ"ה בסיון, תשס"ו (21 ביוני 2006) בהעדר הצדדים.


נ.צ. – אביגדור הדר (מע)

דוידוב מוטולה סיגל
, שופטת – אב"ד
ק: נעמי ט. /ר.ר.









דמ בית דין אזורי לעבודה 7979/05 גולדברג אריה נ' י.א. תדמית שיווק וניהול פרויקטים בע"מ (פורסם ב-ֽ 21/06/2006)










דוחות מידע משפטי על הצדדים בתיק זה
דוח מידע משפטי כולל את כל ההחלטות ופסקי הדין עפ"י שם הנבדק (אדם או חברה) או לפי מספר ח.פ
דוח מידע משפטי על גולדברג אריה      דוח מידע משפטי על י.א. תדמית שיווק וניהול פרויקטים בע"מ

דוחות בדיקת רקע וקרדיטצ'ק על הצדדים בתיק זה
דוחות בדיקת רקע, בדיקת נאותות ובדיקת אשראי צרכני על הצדדים לפי שם, ת"ז או ח.פ
דוחות בדיקת רקע על גולדברג אריה      דוחות מידע עסקי על י.א. תדמית שיווק וניהול פרויקטים בע"מ