מדינת ישראל - יה"ב תכנון ופקוח הנדסי בע"מ, יה"ב ניהול הקמה בע"מ, יה"ב פרויקטים ומחשוב 1991 בע"מ, כהן אמנון

 
מדינת ישראל - יה"ב תכנון ופקוח הנדסי בע"מ, יה"ב ניהול הקמה בע"מ, יה"ב פרויקטים ומחשוב 1991 בע"מ, כהן אמנון
2447/01 פ     14/06/2006




פ 2447/01 מדינת ישראל נ' יה"ב תכנון ופקוח הנדסי בע"מ, יה"ב ניהול הקמה בע"מ, יה"ב פרויקטים ומחשוב 1991 בע"מ, כהן אמנון




22
בתי המשפט
פ 002447/01
בית משפט השלום באר שבע
14/06/2006
תאריך:
כב' השופט נ. אבו טהה

בפני
:
מדינת ישראל

בעניין:
המאשימה

ע"י ב"כ עוה"ד
נגד
הנאשמים
1 . יה"ב תכנון ופקוח הנדסי בע"מ

2 . יה"ב ניהול הקמה בע"מ

3. יה"ב פרויקטים ומחשוב 1991 בע"מ

4. כהן אמנון
- בעצמו
אלקבץ
- ס.צ.
ע"י ב"כ עוה"ד
גזר דין

הנאשמים הורשעו על פי הודאתם בעובדות כתב האישום, המתוקן מיום 03/06/02, בעבירות של אי העברת מס שנוכה - עבירה לפי סעיף 219 לפקודה (20 עבירות) וכן, בעבירה של אחריות מנהל - עבירה לפי סעיף 224 א' לפקודה (20 עבירות).

מיוחס לנאשמים, על פי עובדות כתב האישום המתוקן:

חלק כללי:
1. 1. נאשמת מס' 1 הינה חברה פרטית אשר הוקמה ב 12/12/1982 ונרשמה בישראל.בשנים הרלונטיות לכתב האישום עסקה נאשמת 1 בניהול פרויקטים שונים בישראל.
2. 2. נאשמת מס' 2 הינה חברה פרטית אשר הוקמה ב-21.11.91 ונרשמה בישראל. בשנים הרלבנטיות לכתב האישום עסקה נאשמת מס' 2 בביצוע פרויקטים בתעשיה ובניה בישראל.
3. 3. נאשמת מס' 3 הינה חברה פרטית אשר הוקמה ב- 21.11.91 ונרשמה בישראל. בתקופה הרלבנטית לכתב האישום עסקה נאשמת 3 בביצוע פרויקטים בתעשיה ובניה בישראל.
4. 4. נאשם מס' 4 שימש כמנהל פעיל בנאשמות 1-3, בכל התקופות הרלבנטיות לכתב האישום.

אישום ראשון:
נאשמת מס' 1 ונאשם מס' 4:
נאשמת מס' 1 היתה בתקופה הרלבנטית לכתב אישום זה, חייבת בניכוי מס במקור מעובדיה ומקבלני המשנה שלה על פי הוראות סעיפים 164 ו- 166 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה") ותקנות מס הכנסה (ניכוי מתשלומים בעד עבודות בניה והובלה), התשל"ד-1973 (להלן: "התקנות").

הנאשמת מס' 1 ניכתה ממשכורות ששולמו לעובדיה ולקבלני המשנה שלה עבור התקופות שבין חודש אוקטובר 1997 לחודש יוני 1999 סך של 385,503 ₪.

נאשמת מס' 1, וללא כל הצדק סביר, לא העבירה את המס שנוכה לפקיד השומה במועד שנקבע בתקנות מס הכנסה. ונאשם 4, בהיותו מנהל פעיל מטעמה, ידע ולא נקט בכל האמצעים הסבירים למניעת העבירות בהן הורשע, דהיינו אי תשלום מס שנוכה-עבירה לפי סעיף 219 לפקודה (20 אישומים) ואחריות מנהל-עבירה לפי סעיף 224 א' לפקודה (20 אישומים המיוחסים לנאשם 4).

אישום שני:
נאשמת מס' 2 ונאשם מס' 4:

נאשמת מס' 2 היתה בתקופה הרלבנטית לכתב אישום זה, חייבת בניכוי מס במקור מעובדיה ומקבלני המשנה שלה על פי הוראות הפקודה והתקנות.

הנאשמת מס' 2 ניכתה ממשכורות ששולמו לעובדיה ולקבלני המשנה שלה עבור התקופות שבין חודש אוגוסט 1997 לחודש דצמבר 1998 סך של 205,249 ₪.

נאשמת מס' 2, וללא הצדק סביר,לא העבירה את המס שנוכה לפקיד השומה במועד שנקבע בתקנות מס הכנסה. ונאשם מס' 4, בהיותו מנהל פעיל בה, ידע ולא נקט בכל האמצעים הסבירים למניעת העבירות בהן הורשעו, דהיינו, אי תשלום מס שנוכה - עבירה לפי סעיף 219 לפקודה (9 אישומים) ואחריות מנהל - עבירה לפי סעיף 224 א' לפקודה (9 אישומים המיוחסים לנאשם מס' 4).

טיעוני ב"כ הצדדים:

ב"כ המאשימה, עותר להשית על הנאשמות 1, 2 ו- 3 קנס סמלי. לגבי הנאשם 4, עותר להשית עונש של מאסר לריצוי בפועל וכן, מאסר על-תנאי וקנס כספי שישקפו את חומרת העבירות בהן הורשע הנאשם - אי העברת סכום הניכויים בסך 590,752 ₪ לשתי חברות שונות.

ב"כ המאשימה, הדגיש בטיעוניו את החומרה הרבה בעבירות המס וכן, על צורך שיש לתת דגש על האינטרס הציבורי להרתעת הרבים בעיקר בנוגע לעבירות הניכויים בעלות אלמנט של גניבה ממש.

מנגד ב"כ הנאשמים עותר שלא למצות את מלוא חומרת הדין עם הנאשם וביקש לאמץ את המלצת שירות המבחן בעניינו של הנאשם 4. דהיינו להשית עליו מאסר בפועל שירוצה בעבודות שירות והטעמים לכך כדלקמן:

קשיים כלכליים שבעטיים נוצרו חובות לרשויות המס:
הנאשם ניהל עסקים משגשגים והעסיק עשרות עובדים לאורך שנים.
בעקבות הקריסה הכלכלית, הבנקים אשר ליוו את אשכול החברות סירבו להסתפק בביטחונות אשר היו לנאשם ודרשו לבצע תוכנית הבראה ובטווחי זמן קצרים של ימים מספר הקטינו הבנקים את אשראי החברות-דבר אשר פגע קשות בהון החוזר של החברות וגרם לירידה חדה ברווחיותן. השליטה של הבנקים על העברות הכספים מהחברות לעובדים ולספקים הניבה תוצאות הרסניות בכך שרוב העובדים שלא קיבלו את זכויותיהם פרשו בשל הפגיעה החמורה בתנאי העסקתם והחברות הלכו ושקעו בחובות והתחיבויות.

בנוסף, טוען ב"כ הנאשם, כי מדיניות מס הכנסה במקרים שחוב הניכויים אינו משולם, אינה מתפשרת ואינה מגלה הבנה לקשיים שבהם העסקים נתונים. הסדרי חוב אינם מאושרים בפריסה ארוכה. במידה ומוגש כתב אישום נמנע פקיד השומה להגיע להסדר היכול להסדיר את המחדל ואף גורם להכשלת הסדרים מוצעים.
עוד טוען ב"כ הנאשם, כי מנהלי החברות לא הפיקו רווח או טובת הנאה אישיים מאי העברת הניכויים וגם לא בוצעו כל העדפות אחרות. ולעניין זה, הפנה ב"כ הנאשם לחוות דעת שנערכה על ידי מר אלי אור - רו"ח, אשר ניתח את הדוחות הכספיים של הנאשמים (הדוח הוגש בהסכמת המאשימה).
נסיונות הנאשם להסיר את המחדלים:
בין הנאשם לבין רשויות המס לא נתגלעו בעיות כלל בהעברת המסים עובר לקריסה הכלכלית בשנת 93'.

הנאשם המשיך ודיווח לרשויות על כל ניכויי המס אשר ביצע ולא הסתיר מהם מאומה.

הנאשם אף פנה מספר פעמים למאשימה בהצעות שונות על מנת להגיע להסדר עמה, אולם, לטענתו, לא היתה מוכנה להגיע עמו לשום הסדר.

לטענת הסניגור,גם כאשר הטילה המאשימה עיקול על כספים אשר יגיעו לנאשם מתביעה שהוא מנהל כנגד אוניברסיטת בן גוריון(תביעה על סך 650,000 ₪),לא מצאה לנכון המאשימה להגיע אתו להסדר כספי.

זאת ועוד,טוען ב"כ הנאשם, גם הצעתו של הנאשם 4 כי ישעבד לטובת המאשימה את ביטוח המנהלים שלו על סך 400,000 ₪, נתקלה בסירוב.

ב"כ הנאשמים מבקש לנהוג עם הנאשם במידת הרחמים ולא להחמיר עימו וזאת בהתיחס לנסיונותיו הרבים להסיר את המחדל אשר נתקלו בדחיה וסירוב מצד המאשימה.

נסיבות אישיות ומשפחתיות:
ב"כ הנאשם ביקש עוד להתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם, כמפורט בתסקיר.
בעניינו של הנאשם, הוגש תסקיר שירות מבחן שממנו עולה כי מדובר בנאשם בן 50, ללא הרשעות קודמות, נשוי בשנית ואב לארבעה ילדים.

כעולה מהתסקיר, הנאשם מודה בביצוע העבירות אך מתקשה לקחת אחריות עליהן. לדבריו, הרקע לעבירות קשור בקריסתה כלכלית שאליה נקלעה החברה שבבעלותו ומתוך שיקול דעת מוטעה, כאשר סבר כי יוכל להגיע להסדר כספי ולשלם את חובותיו הכספיות.

שירות המבחן התרשם מאדם נורמטיבי אשר מעורבות פלילית אינה מאפיינת את אורח חייו והמתקשה להתמודד עם השלכות הצפויות מההליך המשפטי.

לאור כל האמור ולאור נסיבות המקרה רואה שירות המבחן לנכון להמליץ על הטלת עונש מאסר אשר ירוצה בעבודות שירות- עונש יבהיר לנאשם את אחריותו הישירה לביצוע העבירות ואת חומרתן ובמקביל לא יהווה פגיעה נוספת בתדמיתו החיובית ובמסלול חייו.

דיון והכרעה :
נקבע לא אחת בשורה של פסקי דין, כי נאשם המבצע עבירות של העלמות מס מתוך כוונה להותיר בידיו כספים המגיעים לאוצר המדינה, ייחשב וייראה כגוזל כספי ציבור, אשר אין בינן לבין גזילת כספי הפרט ולא כלום, וכי בעבירות מהסוג דנא, בהן הורשעו הנאשמים, ראוי ורצוי שהעונש יכלול מאסר בפועל משמעותי וממושך שלא לריצוי בעבודות שירות, שעלול להחטיא את המטרה במדיניות הענישה בעבירות מסוג דנא, להוסיף לכך קנסות כספיים בסכומים משמעותיים ומהותיים.

כאמור, ער אני לכך שבתי המשפט על ערכאותיהם השונות, בפסיקה עקבית לאורך שנים, הדגישו לא פעם את החומרה היתרה שיש לייחס לעבירות בניגוד לדיני המיסים. לפיכך, נפסק, כי ההיבט המרכזי, החייב להנחות את בתי המשפט בבואו לגזור את הדין בעבירות מס, חייב להיות ההיבט הציבורי שהוא הצורך להדגיש ולהמחיש את החומרה שמייחסים המחוקק והמערכת השיפוטית לעבירות אלה, על דרך ענישה מחמירה ומרתיעה. היבט זה יכריע בדרך כלל כל היבט אישי, שראוי להישקל לטובת הנאשם, הגם שאין להתעלם מאלה לחלוטין. זוהי אכן שורת הדין, אך יש גם לפנים ממנו ויש את המקרים החריגים היוצאים מהכלל שבהם הצטברות הנסיבות הקשורות בנאשם ובעבירה שעבר מצדיקים לחרוג מן הדין והיוצא ממנו.

נשאלת השאלה האם המקרה שבפני
הינו בגדר מקרה שבנסיבותיו יש הצדק לחרוג מן הדין והיוצא ממנו. ללא התלבטות ונוכח ההלכות המנחות, תשובתי הינה בשלילה.
בע"פ 522/82 עזאם נ' מדינת-ישראל קובע בית-המשפט ביחס לעבירות המס, כי :
"ההיבט המרכזי... חייב להיות ההיבט הציבורי, הצורך להדגיש ולהמחיש את החומרה שמייחסים המחוקק והמערכת השיפוטית לעבירות אלה, על דרך ענישה מחמירה ומרתיעה. היבט זה יכריע כל היבט אישי שראוי להישקל לטובת הנאשם, הגם שאין להתעלם מאלה לחלוטין".

בע"פ 322/95 חנניה אייזנקוט נ' מדינת-ישראל נקבע, כי:
"עבירות של אי העברת ניכויים נתפסות כעבירות של גניבה לשמה מהציבור כולו, ואי העברת ניכויים כמוה כשליחת ידיו של אדם לכיסו של הפרט וגניבה מתוכו".

באשר למצבו הכלכלי של הנאשם בנוגע לעבירות הניכויים, קבעה כב' השופטת דורנר ברע"פ 4844/00 ברקאי נ' מדינת-ישראל:
"גם כאשר עיכוב הכספים מוסבר בקיומם של קשיים כלכליים, ואף אם העיכוב נעשה רק מתוך שאיפה לדחות במעט את מועד העברת הכספים, עדיין מתעודד חשש שבנסיבות מסוימות רשויות המסר לא יוכלו לקבל כספים אלו כלל, אם הפרט יקלע למצב של חדלות פירעון, כפי שגם אירע במקרה שבפני
נו... יוצא איפוא, כי על פי תכליתם האיסורים הפליליים על הימנעות מהעברת מיסים שנגבו משתרעים גם על מצבים שבהם לפרט אין זכות לבסס את המשך פעילותו העסקית על כספים שאינם שייכים לו.

באשר למצבו הבריאותי של הנאשם:
בע"פ 7271/02 בית המשפט המחוזי באר-שבע התייחס לשאלה אם העובדה שהנאשם הנו אדם חולני שיש לו ילד מתבגר ושאמו חולה וכנראה לא יכולה לטפל בו, צריכה להוות שיקול נגד שליחת הנאשם למאסר.

על שאלה זו השיב בית המשפט המחוזי בשלילה בקובעו:
"כי העובדה שבנו המתבגר נפגע משליחת הנאשם למאסר, לא יכולה שתשמש מטריה והגנה לעברייני מס מפני שליחתם לבית הסוהר. בית המשפט הוסיף וקבע, שבנסיבות המקרה, יתחשב במצבו הבריאותי לגבי אורך המאסר ולא לשאלת השלכתו למאסר אם לאו".

במקרה שבפני
י, אין מחלוקת שהנאשמים לא הסירו את המחדלים עד היום ולא שולם מאומה לחוב הניכויים. יש לציין, שנושא הסרת המחדל הנו בעל חשיבות כפולה בעבירות מס. הסרת המחדל מקטינה את הנזק הנפגע במקרה זה הקופה הציבורית והיא גם מהווה אינדיקציה כי חרטת הנאשם היא אמיתית.

אין מחלוקת כי אין המדובר בכשלון חד-פעמי, אלא בעבירות חוזרות. העבירות בוצעו בשנים 97,98,99.

ראוי עוד לציון מספר עובדות:
כתב האישום הוגש בתאריך 26/06/01.
בחודש מאי 2003 לאחר כפירת הנאשם, נשמעו חלק מעדי התביעה.
בחודש נובמבר 2004, לאחר שתוקן כתב האישום הורשעו הנאשמים על פי הודאתם.
בית המשפט נעתר לבקשות הדחיה הרבות מטעם בא כח הנאשם בתקווה שאכן יסיר את המחדלים כפי שטען במסגרת הבקשות שהוגשו לדחיית מועד מתן גזר-הדין, אולם דחיות אלה והתמשכות ההליכים היתה לשווא.

לאור המקובץ לעיל, ולאחר ששקלתי את הענין על כל היבטיו, הן לקולא והן לחומרא, ולאחר שהבאתי בחשבון מחד - את חומרת העבירות בהן הורשעו הנאשמים וטובת האינטרס הציבורי, ומאידך - את נסיבותיו האישיות של הנאשם, לרבות מצבו הכלכלי ועובדת הודאת הנאשמים, החלטתי לגזור עליהם את העונשים הבאים:
הנאשמת 1 - קנס בסך 1,000 ₪.
הנאשמת 2 - קנס בסך 1,000 ₪.
הנאשמת 3 - קנס בסך 1,000 ₪.

הנאשם 4:
א. 36 חודשי מאסר מתוכם 18 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו מן הכלא שלא יעבור עבירה בה הורשע.
ב. קנס בסך 100,000 ₪ או 6 חודשי מאסר תמורתם. הקנס ישולם ב- 40 תשלומים שווים ורצופים החל מיום 1.1.07.
ג. הנני מחייב את הנאשם לחתום על התחייבות כספית על סך 100,000 ₪ שלא יעבור עבירה דומה משך שנתיים מיום שחרורו מן הכלא. לא תחתם ההתחייבות תוך 7 ימים מהיום, יאסר הנאשם לתקופה של 6 חודשים.

זכות ערעור תוך 45 ימים.

ניתן היום י"ח בסיון, תשס"ו (14 ביוני 2006) במעמד הצדדים.

נסר אבו טהה- שופט
ב"כ הנאשם:
אבקש עיכוב ביצוע של גזר הדין לצורך הגשת ערעור.

ב"כ המאשימה:
לא אתנגד לבקשה.

החלטה

בהסכמת המאשימה, מורה על עיכוב ביצוע העונש ל- 45 ימים מהיום וזאת כנגד חתימת ערבות עצמית על סך 150,000 ₪, ערבות צד ג' על סך 300,000 ₪, צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד הנאשם, הפקדת דרכון במזכירות בית משפט תוך 24 שעות.

ניתנה היום י"ח בסיון, תשס"ו (14 ביוני 2006) במעמד הצדדים.
נסר אבו טהה- שופט
שם הקלדנית: אורלי+ סיון









פ בית משפט שלום 2447/01 מדינת ישראל נ' יה"ב תכנון ופקוח הנדסי בע"מ, יה"ב ניהול הקמה בע"מ, יה"ב פרויקטים ומחשוב 1991 בע"מ, כהן אמנון (פורסם ב-ֽ 14/06/2006)










דוחות מידע משפטי על הצדדים בתיק זה
דוח מידע משפטי כולל את כל ההחלטות ופסקי הדין עפ"י שם הנבדק (אדם או חברה) או לפי מספר ח.פ
דוח מידע משפטי על מדינת ישראל      דוח מידע משפטי על יה"ב תכנון ופקוח הנדסי בע"מ, יה"ב ניהול הקמה בע"מ, יה"ב פרויקטים ומחשוב 1991 בע"מ, כהן אמנון

דוחות בדיקת רקע וקרדיטצ'ק על הצדדים בתיק זה
דוחות בדיקת רקע, בדיקת נאותות ובדיקת אשראי צרכני על הצדדים לפי שם, ת"ז או ח.פ
     דוחות מידע עסקי על יה"ב תכנון ופקוח הנדסי בע"מ, יה"ב ניהול הקמה בע"מ, יה"ב פרויקטים ומחשוב 1991 בע"מ, כהן אמנון