קריספייל אודי - עיריית מגדל העמק

ניתן להפיק דוחות מלאים על הצדדים בתיק זה

מצאנו עבורכם דוחות זמינים על הצדדים בתיק זה. יתכן שתאלצו להזין נתונים נוספים כגון ת.ז
קריספייל אודי
 
קריספייל אודי - עיריית מגדל העמק
תיקים נוספים על קריספייל אודי | תיקים נוספים על עיריית מגדל העמק

3144/04 א     09/07/2006




א 3144/04 קריספייל אודי נ' עיריית מגדל העמק




1


בתי המשפט

בית משפט השלום חיפה
א 003144/04


בפני
:
כב' השופטת ת. נאות-פרי

תאריך:
09/07/2006


בעניין:
קריספייל אודי



ע"י ב"כ
עו"ד שפרלינג עפרה

התובע

- נ ג ד -


עיריית מגדל העמק



ע"י ב"כ
עו"ד רוטקופף אושרית

הנתבעת

פסק דין


תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע עקב נפילה נטענת במהלך משחק כדורגל.
כללי –
1. התובע, מר אודי קריספיל (להלן – "התובע"), טוען כי נפל עת שיחק כדורגל במגרש אשר נמצא בתחומה ובאחריותה של הנתבעת, עיריית מגדל העמק
(להלן – "העיריה"), וזאת ביום 12/10/2003.
2. לטענת התובע הנפילה ארעה עקב בור שהיה במגרש, וכי התאונה הותירה נכות צמיתה.
3. העירייה הכחישה את קרות האירוע, את אחריותה ואת הנזק.
הראיות –
4. ביום 4/5/2005 העידו בפני
התובע (לגבי תצהירו על נספחיו - ת/2) ומר רונן חזן, אשר היה עם התובע במגרש במועד הנפילה (תצהירו – ת/4). כמו כן העיד מטעם התובע – מר אלי לבנטל אשר הגיש חוות דעת של מומחה לענייני בטיחותם של מגרשי כדורגל (ת/1).
5. מטעם העיריה העידה הגב' ליליאן עזרא, סגנית הגזבר של העיריה (לגבי תצהירה נ/7).
6. בנוסף, הוגשה חוות דעתו של מומחה בהמ"ש בתחום האורטופדי – דר' ברונשטיין (ת/5).
דיון –
7. לאחר בחינת הראיות הנ"ל ושקילת טענות הצדדים בסיכומיהם, מסקנתי היא כי דין התביעה להתקבל, וכי על העירייה לפצות את התובע בסכומים אשר יפורטו להלן.
נסיבות הנפילה –
8. התובע הצהיר כי ביום 12/10/2003 הוא שיחק במגרש כדורגל ברחוב שהם, בתחומי העירייה (להלן – "המגרש") וכי במהלך ריצתו חרטום נעלו נכנס לתוך בור שהיה על הקרקע וגרם לנפילתו. מצאתי לאמץ גרסה זו מכמה טעמים -
9. ראשית - נתתי אמון לתיאורו של התובע את המגרש, מהלך המשחק והנפילה – ועדותו לא נסתרה במהלך חקירתו. במהלך חקירתו הנגדית חזר התובע על הגרסה כי הנפילה היתה במגרש שברח' שוהם, בשעות הערב, כי בשעה שרץ הוא נתקע עם הרגל בבור ונפל קדימה. התובע התבקש לשרטט את המגרש ואת מיקום הנפילה – והשרטוט הוגש כמוצג נ/6. התובע אף צירף לתצהירו תמונה של הבור – ת/1, ובמהלך חקירתו מסר התובע שאת התמונה צילם אח שלו יומיים שלושה לאחר המקרה, מיד לאחר שהשתחרר מבה"ח בו שהה אחרי הנפילה (עמ' 12 שורה 27). הוא הסביר כי בשלב זה הוא לא יכול היה לנהוג כיון שהתהלך בסיוע קביים, ולכן אחיו התלווה אליו, הוא הראה לו את הבור והיה לידו בשעה שהתמונה צולמה.
10. שנית – גרסת התובע נתמכת במסמך נ/3, שהוא תעודת חדר המיון של בה"ח העמק מיום האירוע בשעה 22:21 שם מצוין כי – "לדבריו לפני שעה במשחק כדור רגל החליק וסובב רגל ימין". יש במסמך כדי לחזק את הגרסה באשר למועד האירוע ולגבי כך שהנפילה היתה במגרש תוך כדי משחק. אינני שותפה לעמדת ב"כ העירייה כי העובדה שבמסמך מצוין כי התובע "החליק" ואין איזכור למילה "בור" משמעותה שלא היה בור.
11. שלישית – עדותו של העד רונן חזן תומכת בגרסת התובע. העד הצהיר כי הוא שיחק עם התובע במגרש, כי ראה אותו נופל, כי התובע סיפר לו שהוא נתקל בבור וכי לאחר הנפילה ראה את הבור. על גרסה זו חזר העד בחקירתו (עמ' 17 שורות 5-8), ואף תיאר את צורתו של הבור (אותו ראה לאחר הנפילה) – כבור בעומק של 3-5 ס"מ בגודל של 5-10 ס"מ. אף עד זה התבקש לשרטט את המגרש ואת מיקום הבור (נ/2) – והשרטוט שלו תואם לשרטוט שהכין התובע (נ/6). עוד אציין את ההתאמה בין עדות התובע לבין עדות העד רונן, לגבי כך שרונן היה זה שניגש ראשון אל התובע לאחר הנפילה וכי הוא אמר לו שנפל "בגלל בור" (עמ' 12 שורה 21).
12. רביעית – מטעם העיריה לא נשמעה כל גרסה אחרת, דהיינו - העירייה לא טענה באף שלב שאין את אותו הבור במגרש או כי היו נסיבות אחרות לנפילה. מטעמה הוגש תצהירה של הגב' עזרא אשר למעשה כלל שתי פסקאות בלבד – האחת, בה מסבירה הגב' עזרא שמכתב התביעה עולה שהאירוע אירע במגרש הכדורגל העירוני וכי אין בו כל מפגע ; והשניה, בה מסבירה הגב' עזרא שמתצהירו של התובע עולה שהמדובר במגרש ברח' שוהם – וכי "לא ידוע לה על כל מפגע במגרש". עם כל הכבוד, ברור כי תצהיר זה חסר כל משמעות כיון שאין בו כל התייחסות לידיעתה האישית של הגב' עזרא באשר למצבו של המגרש וקיומו או העדרו של הבור הנטען. הייתי מצפה מנציג של העיריה או של חברת הביטוח לסור למגרש ולברר אם אכן קיים שם הבור, שנחזה בתמונה, במקום בו טוען התובע.
13. טענת העיריה לפיה לא ניתן היה להבין מכתב התביעה באיזה מגרש מדובר - נכונה (כיון שלא צוין שם את שם הרחוב), אבל ניתן היה לדרוש פרטים נוספים, לדרוש תשובות לשאלון, לדרוש לראות את התמונה, וכיוצ"ב פעולות, שלא התבצעו. עוד אציין כי המומחה מטעם התובע, טוען כי הוא ביקר במגרש ב-1/10/2005, כלומר שנתיים לאחר האירוע, והוא ראה שם את הבור (וראו את תיאורו בסעיף 4 לחוות הדעת). לכן, יכול היה גם נציג מטעם העירייה לבצע ביקור בשטח ולהביא בפני
את עדותו לגבי הבור, אם קיים, ומימדיו. המנעות העיריה מביצוע פעלה שכזו תתפרש לחובתה.
14. אתייחס עוד לטענת העירייה לפיה גרסת התובע שקרית כיון שבכתב התביעה התייחס התובע למגרש כדורגל, אשר חייב להיות עשוי דשא, ואילו במהלך החקירה התברר כי עסקינן במגרש אספלט, אשר חייב להיות מגרש כדורסל. טענה זו תמוהה ביותר, אינה מבוססת על כל נתון עובדתי שהוכח בפני
– ולפי מיטב ידיעתי השיפוטית קיימים מגרשים עירוניים רבים עשויי אספלט המשמשים למשחקי כדורגל וכדורסל, גם יחד.
אחריות העיריה –
15. מהאמור לעיל עולה שהוכח כדבעי שהתובע אכן נפל במגרש השייך לעיריה בגלל הבור שהיה במגרש.
16. לכן, אין – ולא יכולה להיות – מחלוקת באשר לאחריותה של העיריה לגבי מחדל הבטיחות שגלום בקיומו של הבור. מהתמונה עולה שהמדובר בבור שמימדיו דומים לתיאורו של העד חזן (קוטר של כ-10 ס"מ בעומק של 3-5 ס"מ). בור שכזה בהחלט עלול לגרום לכך שבשעת ריצה, חלק מהנעל "יתקע" בתוכו, ואם הדבר נכון לגבי מבוגר (כגון התובע) קל וחומר שהדבר נכון לגבי ילדים שיכולים לשחק במגרש.
17. כפי שכבר ציינתי לעיל, העיריה לא טענה שהבור איננו, לא טענה שהיא טרחה לבדוק את קיומו לאחר הגשת התביעה או לאחר הגשת התצהירים, ובוודאי שלא טענה כי הוא תוקן. כיון שאני מקבלת את הגרסה לפיה הבור אכן קיים – המשמעות הינה שהוא עדיין שם מאז שנת 2003. כך גם לא הובאו כל נתונים באשר לשגרת התחזוקה של העיריה לגבי המגרשים שבתחומה, לא שמעתי שישנה ביקורת תקופתית כלשהי או שקיים גורם שאחראי על בדיקת המגרש מדי פעם. ברור שלא ניתן לצפות מהעירייה לבדוק את המגרש כל יום, לא ניתן לצפות שיוצב במקום אחראי מטעם העיריה וגם אין לצפות שהמגרש יהא חלק "וסטרילי". עם זאת, במקרה דכאן – לא הוכח שהעירייה נוקטת כל צעד שהוא על מנת לוודא שרמת התחזוקה של המגרשים ראויה ובטיחותית, ובכך רשלנותה. אני אף סבורה שדווקא בשל שבמגרש ספורט מתנהלת פעילות של ריצה ולעיתים נוכחים שם ילדים ללא השגחה – יש צורך להקפיד על מינימום של ביקורת מצד העיריה לגבי מצבו של המגרש – וכאן, לא הובאה כל ראיה מצד העיריה אף לגבי רף מינימלי כלשהו.
18. בהקשר זה אתייחס עוד לחוות הדעת של מר אלי לבנטל. מר לבנטל משמש מזה שנים מאמן משחקי קט רגל, ועם כל הכבוד למקצועו ולמקצוענותו – אינני סבורה כי הוא מוסמך ליתן חוות דעת כמומחה לענייני בטיחות בנושא ספורט. עם זאת, עמדתו לפיה קיומו של בור כגון זה בו עסקינן במגרש הינה מסוכנת ואינה בטיחותית – מוסכמת עלי (למרות שלא ברור לי מדוע בכלל היה צורך להגיש את חוות דעתו).
19. לכן, העיריה אחראית למפגע שבתחומה ולנפילה שארעה בעטיו.
הסתכנות מרצון –
20. העירייה טוענת בסיכומיה כי החלקה ונפילה הינן חלק מהסיכונים הכרוכים בפעילות ספורטיבית וכי לכן אין ליחס לה אחריות.
21. אין באפשרותי לקבל טענה זו. נכון הוא כי פעילות ספורטיבית כרוכה בסיכונים מסויימים מעצם טיבה וטבעה – אך סיכונים אלו אינם כוללים מפגעים במגרש. אדם המשחק כדורגל לוקח על עצמו סיכון שמא יפגע מבעיטות, פגיעה מהכדור ואף סיכון של נפילה שקשורה במהלכי המשחק, אך הסתכנותו מרצון אינה חולשת על בור במגרש.

אשם תורם –
22. התובע אישר שהוא מכיר את המגרש וכי הוא שיחק בו בערך פעמיים בחודש. מהתמונה עולה כי הבור הינו בצבע חום כהה – שחור, על רקע הצבע האדום של המגרש. במצב דברים זה, אני סבורה שיש לקבל את טענת העירייה לגבי אשם תורם מסוים מצד התובע, כיון שבמאמץ קל הוא יכול היה לראות את הבור מבעוד מועד, טרם תחילת המשחק. אני סבורה כי גם על שכמו של אדם בוגר רובצת החובה לסרוק את השטח בו הוא משחק – שמא ישנו שם מפגע העלול לסכן אותו.
23. אשמו התורם של התובע יהא בשיעור 10%.
תוצאת הפגיעה והנכות הרפואית –
24. מהתיעוד הרפואי עולה כי עקב הנפילה ארעה לתובע חבלה סיבובית בברך רגל ימין ונגרם לו קרע במניסקוס. מטעם התובע הוגשה חוות דעתו של דר' ברטלר לפיה נותר לתובע נכות בשיעור 20% נכות. מטעם העירייה הוגשה חוות דעתו של דר' סלטי לפיה לא נותרה לתובע נכות צמיתה.
25. מומחה בהמ"ש, דר' ברונשטיין קבע כי נותרה נכותה צמיתה בשיעור של 10%. הוא בדק ומצא כי התובע מתהלך ללא צליעה, כי טווח התנועות תקין וכי הברך יציבה, ועם זאת – כיון שהתובע סבל מקרע במניסקוס המדיאלי, וכיון שלמרות שהקרע העיקרי תוקן הרי שכעת ישנו קרע בקרן הקדמית – הרי שנכותו תואמת את תקנה 48(2)(ז)(i) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956, המתייחסת לפגעים בברך, לנזק במניסקוס בצורה קלה.
26. לאור תקנה 130(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, לא אתייחס לחוות הדעת של המומחים מטעם הצדדים כחלק ממסכת הראיות ואבסס את קביעותי רק על חוות דעתו של מומחה בהמ"ש. מעבר לכך – אף אם הייתי נותנת דעתי לחוות הדעת של שני הצדדים, אני סבורה שלאור החומר הקיים והוראות התקנה הנ"ל, הרי שאבן מצבו של התובע תואם את המתואר בתקנה.
27. אשר על כן – אני קובעת כי הנכות הרפואית של התובע הינה בשיעור של 10%.

הנזק –
הפסדי השתכרות לעבר –
28. התובע טוען כי בתקופה בה ארעה הפגיעה הוא עבד כפועל בנין, וכי בעקבות הפגיעה הוא לא יכול היה להמשיך בעבודתו זו. לטענתו עקב הפגיעה אושרו לו 119 ימי אי כושר. טענה נוספת הינה כי עקב התאונה הוא החליט לעשות הסבה מקצועית לספר ופתח מספרה.
29. מהתיעוד עולה כי ביום 3/2/2004 נותח התובע ולאחר מכן ניתנה לו הוראה להתהלך עם קביים ללא דריכה. עוד עולה כי התובע הפסיק את טיפולי הפזיוטרפיה ביולי 2004 וקיימים אישורי מחלה לגבי התקופה שהחלה ממועד התאונה ועד 4/6/2004 (כלומר כ-8 חודשים). עוד יש לציין כי התובע טען שהוא התהלך עם קביים כחצי שנה לאחר ינואר 2004 (עמ' 14 שורה 9) – והדבר מתיישב עם המסמכים הנ"ל.
30. לכן, אני סבורה שיש לפסוק לתובע פיצוי לגבי התקופה שמתום תקופת אי הכושר בשל תאונה העבודה (סוף דצמבר 2003) ועד שהפסיק להשתמש בקביים (סוף יוני 2004) – כלומר לגבי 6 חודשים.
31. השאלה הינה מה יהא הבסיס לחישוב הפיצוי לגבי תקופה זו. בהתאם לתלושי המשכורת שצורפו ובשיערוך להיום, המשכורת של התובע כעובד בנין לפני התאונה היתה 6,800 ₪. התובע טוען כי לולא התאונה הוא היה חוזר לעבוד בעבודות הבנין לאחר תום תקופת אי הכושר. עם זאת, התובע עצמו הסביר כי הוא הקים עם שותף מספרה בינואר 2004, ומאז הוא עובד כספר. לא הוכחו כל נתונים מספקים לגבי גובה השכר שלו כספר, האם הוא מקבל מהמספרה משכורת חודשית וכיוצ"ב נתונים מהם ניתן ללמוד האם קיימת פגיעה בשכר לאחר ינואר 2004 ויודגש כי שותפו למספרה לא מסר עדות.
32. אשר על כן - הפיצוי הראוי בראש נזק זה יהא לגבי 6 חודשים על בסיס המשכורת אותה השתכר התובע לפני התאונה – ולא אפסוק פיצוי נוסף לגבי התקופה שמחודש יולי 2004 ועד היום, ולכן סך הפיצוי הראש נזק זה הינו - 6 x 6,800 ש"ח = 40,800 ש"ח.
הפסדי השתכרות לעתיד –
33. התובע יליד 1979, והינו בן 27 כיום. כפי שציינתי לא הוכח כי כיום יש למגבלה שברגלו השפעה תיפקודית על היותו שותף במספרה או על עבודתו כספר בעצמו.
34. עם זאת, בשל מהות הפגיעה והעובדה כי אכן קיימת מגבלה קלה בברך, לאור גילו הצעיר והעובדה שיתכן והוא ישנה את מקצועו בעתיד – אני סבורה שיש מקום לפסוק לו פיצוי גלובלי לעתיד אשר ישקף את הפוטנציאל של הפגיעה בתפקודו בעתיד אם יאלץ לשנות מקצוע – וזאת בסך של 60,000 ש"ח.
כאב וסבל –
35. לאור טיפולי הפזיוטרפיה, ניתוח הארטרוסקופיה שעבר התובע היום 8/1/2004, הניתוח הנוסף ביום 3/2/2004 לאיחוי הקרע, הצלקת הקטנה שנותרה בעקבות שני הניתוחים ומהות הנכות – הפיצוי הראוי בראש נזק זה הינו בסך 36,000 ש"ח.
הוצאות –
36. התובע טען לפיצוי בסך 5,000 ש"ח לגבי הוצאות בעבר ובעתיד – ואני סבורה כי בשים לב לשני הניתוחים, ולהוצאות נסיעה לגבי התקופה בת שמונה חודשים בה התהלך באמצעות קביים – הפיצוי נראה סביר. לכן, אפסוק בראש נזק זה פיצוי בסך 5,000 ש"ח.
סך הנזק –
37. סך הסכומים המפורטים לעיל הינו 141,800 ש"ח, ולאחר ניכוי האשם התורם הסכום לפיצוי הינו 127,620 ש"ח.
סיכום –
38. אשר על כן, על הנתבעת לשלם לתובע סך של 127,620 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% מהסכום כאמור + מע"מ כחוק, החזר אגרת בהמ"ש ששולמה משוערכת להיום, ובתוספת שכרם של המומחים דר' ברטלר וברונשטיין, בסך כולל של 4,720 ₪.
39. כל הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.
ניתן היום י"ג בתמוז, תשס"ו (9 ביולי 2006) בהעדר הצדדים.

ת. נאות-פרי
, שופטת
003144/04א 110 אורנית ז.








א בית משפט שלום 3144/04 קריספייל אודי נ' עיריית מגדל העמק (פורסם ב-ֽ 09/07/2006)












להסרת פסק דין זה לחץ כאן