גלקסו שירותים (1997) בע"מ,גלקסו אחזקות (1997) בע"מ,זאבי אחזקות בע"מ,זאבי אחזקות (נוסדה 1975) בע"מ,זאבי נאמנות ומימון (1959) בע"מ - הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ

ניתן להפיק דוחות מלאים על הצדדים בתיק זה

מצאנו עבורכם דוחות זמינים על הצדדים בתיק זה. יתכן שתאלצו להזין נתונים נוספים כגון ת.ז
גלקסו שירותים (1997) בע"מ גלקסו אחזקות (1997) בע"מ זאבי אחזקות בע"מ זאבי אחזקות (נוסדה 1975) בע"מ זאבי נאמנות ומימון (1959) בע"מ הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ
 
גלקסו שירותים (1997) בע"מ,גלקסו אחזקות (1997) בע"מ,זאבי אחזקות בע"מ,זאבי אחזקות (נוסדה 1975) בע"מ,זאבי נאמנות ומימון (1959) בע"מ - הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ
תיקים נוספים על גלקסו שירותים (1997) בע"מ | תיקים נוספים על גלקסו אחזקות (1997) בע"מ | תיקים נוספים על זאבי אחזקות בע"מ | תיקים נוספים על זאבי אחזקות (נוסדה 1975) בע"מ | תיקים נוספים על זאבי נאמנות ומימון (1959) בע"מ | תיקים נוספים על הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ

153481
26373/04 בשא     07/02/2005




בשא 26373/04 גלקסו שירותים (1997) בע"מ,גלקסו אחזקות (1997) בע"מ,זאבי אחזקות בע"מ,זאבי אחזקות (נוסדה 1975) בע"מ,זאבי נאמנות ומימון (1959) בע"מ נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ




1


בתי המשפט

בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
בשא026373/04
בשא026845/04

פשר 002236/03
בפני
:
כב' השופטת ד. קרת-מאיר

תאריך:
07/02/2005



בעניין:
גלקסו שירותים (1997) בע"מ

גלקסו אחזקות (1997) בע"מ

זאבי אחזקות בע"מ

זאבי אחזקות (נוסדה 1975) בע"מ

זאבי נאמנות ומימון (1959) בע"מ

(להלן: "החברות" או "קבוצת גלקסו")
גלקסו שירותים
גלקסו אחזקות
זאבי אחזקות
זאבי נוסדה
זאבי נאמנות




המבקשות

נ ג ד


הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ





המשיב או הבנק

החלטה

1. הבקשות שבפני
י:
המבקשות הגישו בקשה במעמד צד אחד לעיכוב ביצוע פס"ד אשר ניתן ביום 13.12.04, בו נעתרתי לבקשת הבנק לאכיפת אגרות חוב ושעבודים. במסגרת פס"ד זה מונה עו"ד ד"ר ליפא מאיר ככונס נכסים קבוע לחברות.
לחלופין, התבקש עיכוב ביצוע פסה"ד באופן חלקי, כך שכונס הנכסים לא יכנס אסיפות כלליות של החברות או של החברות אשר הוגדרו במסגרת הבקשה כחברות תפעוליות, לא יפעל לשינוי הנהלת חברות אלה, או לשינוי מדיניותן העסקית ולא יפטר או יחליף אנשי מפתח או ימנה מנכ"ל על.
בבקשה נאמר כי קיים למבקשות חשש כבד שביצוע פסה"ד יביא לחיסול המבקשות ולפגיעה אנושה בעסקיהן ובחברות התפעוליות הקשורות בהן.
אי מתן צו לעיכוב ביצוע ירוקן מתוכן את זכות הערעור של המבקשות.
החברות התחייבו כי אם ינתן צו עיכוב ביצוע, הן תגרומנה להעמדת ערבות בנקאית אוטונומית ע"ס 1.5 מליון דולר. החברות תשלמנה לבנק את חיובי הריבית השוטפים על ההלואות; החברות לא תבצענה עסקאות שלא במהלך עסקים רגיל אלא באישור בימ"ש.
כמו כן, התייחסה הבקשה להעמדת ערבות בנקאית על פי חלקן היחסי של המבקשות באחזקות שידורי קשת בע"מ.
אחזקות אלה נמכרו בהסכמה במועד הדיון אשר התקיים ביום שבו נידונה בקשת עיכוב הביצוע, ולכן אין עוד צורך להתייחס לחלק זה של הבקשה.
במסגרת הבקשה צויינו השגגות אשר נפלו בפסה"ד בגינן הוגש ערעור לבית המשפט העליון.
במסגרת שגגות אלה צויינו למעשה הטענות אשר היו בפני
י מטעם החברות בעת מתן פסה"ד.
כמו כן, התייחסה הבקשה לנזק אשר ייגרם לחברות.

לדברי המבקשות, כאשר קיים קושי בהחזרת המצב לקדמותו די גם בקיום סיכוי כלשהו לערעור כדי להצדיק את עיכוב הביצוע.
מעצם מהותו של הסעד אשר ניתן במסגרת פסה"ד, ברור כי אם לא יעוכב ביצוע פסה"ד לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו. אם יקבל בימ"ש העליון את הערעור, תעמודנה המבקשות בפני
שוקת שבורה לאחר שהמוניטין של החברות התפעוליות יפגע באופן בלתי הפיך ונכסיהן כבר ימומשו.
המבקשות הפנו גם לחוק יסוד: "כבוד האדם וחרותו".
מינוי כונס נכסים עלול להביא לחיסולן של המבקשות, ולכן אין הוא עולה בקנה אחד עם הוראות חוק היסוד.
כמו כן, נטען כי עלול להיגרם נזק לציבור הרחב. המבקשות הינן חברות המחזיקות במישרין ובעקיפין בחברות מרכזיות במשק הישראלי וביניהן קבוצת אייס וקבוצת מל"ם.
קבוצות אלה כונו על ידי המבקשות "החברות התפעוליות".
ביצוע פסה"ד עלול לגרום נזק משמעותי לחברות התפעוליות אשר פועלות בשוק תחרותי.
ביצוע פסה"ד ומינוי כונס נכסים, צפוי לעורר אי שקט בקרב עובדי החברות התפעוליות באשר להמשך העסקתם ויתכן אף לנטישה של עובדי מפתח.
המבקשות טענו כי לבנק לא ייגרם כל נזק כתוצאה מעיכוב ביצוע פסה"ד.

בקשה נוספת לעיכוב ביצוע פסה"ד הוגשה עקב שינוי נסיבות.
המבקשות ציינו בבקשה זו כי בית המשפט העליון נענה לבקשת החברות, והורה על עיכוב ביצועו של פסה"ד בת.א. 2289/90 אשר הביא, לדברי המבקשות, בין היתר להגשת בקשת הכינוס על ידי הבנק.
המבקשות טענו כי במסגרת הבקשה לאכיפת אגרות החוב צויין על ידי הבנק שלאחר שניתן צו פירוק לחברת כלל אינווסטמנט האוסׁ(להלן: "כלל אינווסטנמנט") בתיק פש"ר 2236/03, הגיע הבנק למסקנה כי לא יכולים להתקיים תנאים לקיומו של הסדר פריסה כלשהו וזאת בנוסף לקשיים שהתגלעו במו"מ.
לאור זאת, טענו המבקשות כי המניע לחידוש הליכי הכינוס נגדן על ידי הבנק, היתה העובדה כי ניתן צו פירוק כנגד כלל אינווסטמנט.
בקשת הפירוק הוגשה על יסוד פסה"ד של כב' השופט ד"ר קלינג בת.א. 2289/90 לעיל.
משניתן צו לעיכוב ביצועו של

פסק דין
זה, עולה כי בטלים כל ההליכים אשר ננקטו על בסיסו וביניהם צו הפירוק כנגד כלל אינווסטמנט.
אלמלא ניתן צו הפירוק נגד כלל אינווסטמנט, היה נחתם בין הבנק למבקשות הסכם פריסה של החוב לבנק.

יש לכן, לדברי המבקשות, לעכב את הביצוע של פסה"ד גם לנוכח עיכוב הביצוע של פסה"ד אשר היווה בסיס לבקשת הפירוק שהביאה, לטענתן, לחידוש הליכי הכינוס על ידי הבנק.

2. תגובת הבנק:
במסגרת תגובתו של הבנק חזר הבנק וציין כי פעילות קבוצת גלקסו מומנה באופן בלעדי על ידי הבנק.
החל משנת 2002 נבעו כל הסכומים אשר העבירה קבוצת גלקסו לטובת פרעון חובותיה לבנק, ממימוש ערבויות אשר הועמדו כבטוחה לאשראי אשר ניתן על ידי הבנק.
סכום האשראי הכולל בגינו הוגשה בקשת הכינוס, אשר מקורו באשראי אשר ניתן עוד בשנת 98', עומד על כ- 280 מליון ₪.
לאחר הגשת בקשת הכינוס בדצמ' 2003, הוקפאו ההליכים על מנת שייעשה ניסיון נוסף להגיע להסדר פריסה מוסכם.
קבוצת גלקסו לא עמדה בהסכמות אשר נחתמו בין הצדדים ביום 14.1.04 ובסופו של דבר התקיים דיון בבקשת הכינוס.

הבנק היפנה לעניין מאזן הנזקים אשר צריך להיבחן על ידי בימ"ש, במצב בו קיים צורך במימוש נכסים לשם אכיפת פס"ד, להלכה אשר נקבעה בבית המשפט העליון בע"א 4644/91 משה כובשי נ' בנק הפועלים, תק-על 91(3) 232 (להלן: "פס"ד כובשי").
כמו כן, היפנה הבנק לע"א 7221/01 רובינשטיין נ' שובל, פד"י נו(4) 179 (להלן: "פס"ד רובינשטיין").
לאור ההלכה אשר נקבעה בשני פסקי דין אלה ,על המבקשות להוכיח כי סיכויי הערעור טובים; את טיב ועצמת הנזקים העלולים להיגרם לה וכי אין בעיכוב המימוש פגיעה בבנק כנושה.
הבנק חזר וציין כי טענות המבקשות בעניין השגגות אשר נפלו בפסה"ד, הינן בגדר חזרה על הטענות אשר הועלו כבר בפני
בימ"ש ונדחו במסגרת פסה"ד.
המבקשות מתעלמות מחדלות פרעונה המובהקת של קבוצת גלקסו.
אין למעשה מחלוקת כי חובה של הקבוצה לבנק מגיע לכדי 280 מליון ₪ וכי השווי הכולל של נכסי הקבוצה נמוך מחוב זה.
אין גם מחלוקת כי ההון העצמי של זאבי אחזקות פחת במאות מיליוני ₪ מההון העצמי המינימלי, שעמידה בו היוותה תנאי לאי העמדת האשראי שניתן למבקשות לפרעון מיידי.

באשר לנזקים העלולים להיגרם לחברות לעומת נזקי הבנק, טען הבנק כי הזכות הקניינית של הבנק כנושה מובטח עדיפה על הזכות הקניינית השיורית של בעלי המניות.
אין לכן מקום לטענה כי לא ניתן לממש נכס המשועבד לבנק בשעבוד ספציפי או בשעבוד צף, בשל הוראות חוק היסוד לעניין זכות הקניין.
אין גם מקום לטענה הכללית של המבקשות בתצהיר בדבר פגיעה במוניטין של החברות התפעוליות, אי שקט בקרב העובדים או בריחת ספקים.
החברות התפעוליות – קבוצת מל"ם וקבוצת אייס - תפקדו במהלך התקופה הקשה שבה היתה בקשת הכינוס תלויה ועומדת והן ממשיכות לתפקד גם לאחר מינוי הכונס.
לבנק נמסר על ידי הכונס כי יש לו אמון מלא במנהלי הקבוצות ואין לו כוונה לפעול להחלפתם. הכונס אף איננו מתכוון להתערב בניהול השוטף של החברות.
מטרת הכינוס היא למכור את החזקות זאבי אחזקות בחברות התפעוליות בהקדם האפשרי.
מניית קבוצת מל"ם בבורסה עולה בהתמדה מיום מינויו של הכונס.

מכירת השליטה בחברות התפעוליות היא מעשה שיועיל לחברות אלה, אשר היו נתונות בלחץ מתמיד להעביר דיבידנד ודמי ניהול לחברות האחזקות.
מכאן, עולה כי לחברות התפעוליות לא נגרם ולא יגרם נזק בגין הכינוס.

הבנק התייחס גם לפגיעה בו כנושה מובטח אם יעוכב הביצוע.
כפי שצוין לעיל, שווי החברות התפעוליות אינו מגיע לגובה חובה של קבוצת גלקסו לבנק.
אין מחלוקת בין הצדדים כי קיים פער של עשרות מליוני ₪ בין שווי הבטוחות לבין גובה החוב.
מתן צו לעיכוב ביצוע הינו הטלת מלוא הסיכון על הבנק אם יקטן בעתיד ערך הנכסים. לא מדובר בנכסים בעלי שווי יציב כגון שווי נכסי נדל"ן, שכן הנכסים המשועבדים הינן חברות פעילות אשר חשופות לסיכונים עסקיים. הבנק איננו מוכן לקחת על עצמו את הסיכון והוא מעוניין במימוש בהקדם האפשרי.
לבעלי השליטה נתונה תמיד הזכות להשתתף במכירת החברות ולהציע סכום גבוה, ובכך לרפא כל נזק אפשרי אשר נגרם להן, לטענתן.
הותרת מצב החברות על כנן, כאשר אין לחברות התפעוליות בעל שליטה אשר מסוגל להשקיע בהן את ההשקעות הדרושות להתרחבותן; כאשר הריבית לבנק לא משולמת במלואה, והסכום שמשולם הינו מתוך החברות התפעוליות - הרי שייגרם לבנק נזק חמור אם יעוכב ביצוע פסה"ד.
לדברי הבנק, אין לתת כל משקל להצעת המבקשת בעניין הערבויות, שכן אין בערבות של כ- 1.5 מליון דולר כדי לענות בדרך כלשהי לנזק שיכול להיגרם לבנק כתוצאה מעיכוב הביצוע.

הבנק הגיב גם לבקשה הנוספת של המבקשות בעניין שינוי הנסיבות.
לדברי הבנק, אין מקום לפרופוזיציה של המבקשות, על פיה גל ההדף שגרם בין היתר להגשת בקשת הכינוס על ידי הבנק או לחידושה, היה מתן צו הפירוק לכלל אינווסטמנט.
יש בטענה זו של המבקשות התעלמות מקביעות והכרעות בימ"ש במסגרת פסה"ד, ומההבהרות החוזרות של הבנק כי צו הפירוק אשר ניתן נגד כלל אינווסטמנט מצטרף לכל יתר עילות הכינוס.
הבנק ציין פעם אחר פעם כי המו"מ בין קבוצת גלקסו לבינו הופסק משום שהוא נכשל ואין הבנק מעוניין להמשיך בו.
אין כל שחר, לטענת הבנק, לטענה כי אלמלא צו הפירוק נגד כלל אינווסטמנט היה נחתם הסכם פריסה בין הצדדים.
הבנק איבד כל אמון בבעל השליטה בחברות וביכולתו לעמוד בהסכמים עליהם חתם ולכן זכאי היה הבנק להפסיק את המו"מ.
הבנק טען כי אין כל מקום לטענת המבקשות על פיה יש בעיכוב הביצוע של פסה"ד על פיו ניתן צו הפירוק נגד כלל אינווסטמנט – כדי להצדיק את עיכוב הביצוע של פסה"ד במסגרת בקשת הכינוס.
גם ללא עילת הפירוק קיימות מספר עילות אשר בכל אחת מהן די כדי לבסס את צו הכינוס.
הבקשה נידונה במעמד הצדדים והמצהירים נחקרו על תצהיריהם.


3. סיכומי הצדדים:
במסגרת הסיכומים טענו המבקשות כי הפסיקה המעיטה במשקלו של רכיב סיכויי ההצלחה בערעור, וכי יש להתרכז ברכיב השני של נזק לא הפיך.

המבקשות חזרו על טיעוניהן בדבר השגגות אשר נפלו בפסה"ד, כפי שכבר פורטו על ידן במסגרת הבקשה המקורית.
המבקשות חזרו על הטענה כי לא ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו וכי ייגרם נזק ישיר לחברות התפעוליות הפועלות בשוק תחרותי. אין מקום להסתמכות הבנק על דברי כונס הנכסים באשר לאי החלפת ההנהלות של חברות אלה.
המבקשות טענו פעם נוספת כי מצב הבנק לא יורע וחזרו על טענותיהן בעניין הערבויות.
אין גם מקום, לטענת המבקשות, לטענת הבנק על פיה החברות התפעוליות אינן נכסים בעלי שווי יציב. דווקא מינויו של כונס נכסים ומימוש הנכסים באופן מהיר עלול לפגוע בערך החברות התפעוליות ובתמורה שיקבל הבנק בגין מכירתן.
לא נערכה כל השוואה בין רמת ההוצאות של זאבי אחזקות לבין מצב ההוצאות של חברות אחזקה באותו סדר גודל חוב. לכן, אין מקום לטענת הבנק בדבר הוצאות כבדות ובלתי סבירות.
עוד נאמר כי שימוש בכספי דיבידנד לשם תשלום הריבית בגין החוב, הינו שימוש המקובל על חברות במשק הישראלי.
במסגרת סיכומיו טען הבנק, בנוסף לאמור בתגובות, כי הכלל הוא שאין לעכב ביצוע של פס"ד גם אם הוגש על פס"ד זה ערעור.
הבנק חזר והיפנה להלכה אשר נקבעה במסגרת פס"ד כובשי ובפס"ד רובינשטיין.
הבנק היפנה גם להחלטת בית המשפט העליון מיום 26.12.04, במסגרתו עוכב ביצוע פסה"ד אשר היווה את הבסיס למתן צו הפירוק נגד כלל אינווסטמנט.
עוד באותה החלטה נאמר כי צו הפירוק נגד כלל אינווסטמנט אינו הטעם היחיד, ואולי אף אינו הטעם העיקרי, להליכי הכינוס כנגד קבוצת גלקסו.

הבנק חזר והדגיש את החוב שמקור הפרעון שלו הינו אך ורק החברות התפעוליות.
המבקשות עצמן חדלות פרעון ואינן עומדות בפרעון חובותיהן לבנק.

באשר לחברות התפעוליות, נאמר על ידי הבנק כי הכוונה היא שתקופת הכינוס תהיה קצרה, וכי הכונס יפעל בהקדם למכור את החזקות זאבי אחזקות בחברות התפעוליות.
הותרת המצב הנוכחי על כנו עד להחלטה בערעור בבימ"ש עליון, עלולה להוביל להקפאת מצבן של החברות התפעוליות כאשר הן נתונות בלחץ מתמיד להזרים כספים לזאבי אחזקות.
הבנק הצביע על הפגיעה בבנק כנושה מובטח אם יעוכב הביצוע.

עוד נטען על ידי הבנק כי אין מקום לטענת קבוצת גלקסו, על פיה אי חלוקת דיבידנד בחברות התפעוליות, לא תביא בהכרח להגדלת שווי החברות.
אין ספק כי משיכת כספים מהחברות המהוות בטוחה לבנק תביא בהכרח להקטנת שווין.
בסופו של דבר נטען כי המבקשות אינן עומדות באף אחד מהתנאים הנדרשים להענות בימ"ש לבקשה לעיכוב ביצוע.
הכנ"ר הגיש גם הוא את עמדתו באשר לבקשה.
לדברי הכנ"ר, אין סיכויי הערעור גבוהים והמבקשות חוזרות במסגרת הבקשה לעיכוב ביצוע על אותן טענות אשר נטענו בהתנגדות לאכיפת אגרת החוב.
על פי עמדת הכנ"ר, מתקיימות מספר עילות לאכיפת אגרת החוב. גם לדעת הכנ"ר עולה במפורש כי החברות נמצאות בגרעון שלא כוסה בניגוד להתחייבותן ואין באפשרותן לעמוד בפרעון החוב.
הכרעת בימ"ש במסגרת פסה"ד הינה הכרעה המתבססת על מסכת ראיות ועדויות. גם אם יתקבל בסופו של דבר הערעור על פסה"ד בעניין כלל אינווסטמנט- הרי שאין בכך כדי להקטין את חוב המבקשות כלפי הבנק, או לאיין את העילות הקיימות לאכיפת אגרת החוב ולמינוי כונס נכסים.
עיכוב ההליכים יגרום להגדלת חוב המבקשות כלפי הבנק. ישנו סיכוי כי ערך הנכסים יקטן עקב תנודות בשוק וגורמים חיצוניים.
לאור זאת, סבור הכנ"ר כי דין הבקשה לעיכוב הביצוע להידחות.

4. דיון ומסקנות:
בשלב ראשון יש להתייחס לבקשת המבקשות לעיכוב הביצוע בגין שינוי נסיבות.
אינני רואה כל מקום לקבל בקשה זו של המבקשים.

העובדה כי עוכב ביצועו של פסה"ד בעניין כלל אינווסטמנט, אשר היווה בסיס למתן צו הפירוק נגדה, אינה מהווה הצדקה שלא לאכוף את אגרת החוב על פי פסה"ד שעיכובו מתבקש.
אגרת החוב נאכפה על ידי ממספר עילות, כאשר העילה העיקרית היתה סכום החוב של המבקשות לבנק בסך 280 מליון ₪, והגרעון המשמעותי בהון העצמי של זאבי אחזקות – בניגוד להתחייבות המבקשות.
יש לציין כי אף במסגרת החלטת בית המשפט העליון, נקבע על ידי כב' השופט לוי כי צו הפירוק כנגד כלל אינווסטמנט אינו הטעם היחיד, ואף אינו הטעם העיקרי להליכי הכינוס. גם בית המשפט העליון הזכיר כי קבוצת גלקסו חייבת לבנק סכום של כ- 280 מליון ₪, אשר רובו ככולו אינו קשור להליכי הפירוק נגד כלל אינווסטמנט.
לאור עמדתו החוזרת של הבנק בדבר משבר אמון בינו לבין המבקשות והחלטתו לפרוש מהמו"מ לקראת הסדר פריסה, אין גם מקום לקביעה החד משמעית של המבקשות על פיה היו הצדדים מגיעים להסדר אלמלא ניתן צו הפירוק.
אין לכן בהחלטת העיכוב שניתנה על ידי בית המשפט העליון, כדי להוות שינוי נסיבות המצדיק על פניו את העיכוב המתבקש לגבי הליכי כינוס הנכסים.

אינני רואה גם כל מקום לטענת המבקשות בבקשה לעיכוב ביצוע, וזאת ללא שמצאתי צורך להתייחס לטענות בדבר סיכויי הערעור.
הטענה העיקרית אשר מועלית על ידי המבקשות היא הנזק הבלתי הפיך אשר ייגרם להן ולציבור הרחב אם ימומשו החברות התפעוליות. זאת יחד עם הטענה כי לבנק לא ייגרם למעשה כל נזק אם יעוכב הביצוע.
במסגרת פס"ד כובשי נקבע על ידי בימ"ש כי כל זוכה רשאי לרדת לנכסי החייב ולגבות ממנו את חובו, ואין כל הצדקה כי זוכה שהוא בעל בטוחה ימנע מלעשות כך דווקא ביחס לנכס אשר הועמדה כבטוחה "וגם המקרה בו שעבד החייב נכס עסקי, איננו יוצא מכלל זה, שכן, משהעמיד החייב נכס עסקי שלו כבטוחה, יקשה עליו להישמע בטענה שמימוש הבטוחה עלול להסב לו נזק חסר תקנה".
בהמשך נקבע על ידי בית המשפט כי כדי שבימ"ש יענה לבקשה לעיכוב ביצוע מצד חייב, לא די לו שישתכנע כי מימוש הבטוחה לאלתר יגרום לחייב נזק גדול ובלתי הפיך. עליו להשתכנע גם בכך כי עיכוב מימוש הבטוחה לא יגרום נזק לזוכה ולא יגרע מסיכוייו להיפרע מהבטוחה.
לאור קביעה זו, הרי שטענת המבקשות על פיה עצם המכירה של החברות התפעוליות במסגרת כינוס הנכסים תגרום לכך שלא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, איננה טענה מספקת במקרה הנוכחי, כאשר מדובר בנכס עסקי אשר הועמד כערובה למילוי התחייבויות המבקשות.
כך נקבע גם בפס"ד רובינשטיין. באותו פס"ד נידונה בקשה לעיכוב ביצוע הליכי מימוש עיקול לשם ביצועו של פס"ד כספי.
כב' השופטת פרוקצ'יה חזרה וקבעה כי הזוכה על פי פס"ד זכאי בדרך כלל לממשו באורח מיידי, אלא אם קיים סיכוי טוב לקבלת הערעור וקיים קושי בהחזרת המצב לקדמותו אם פסה"ד ימומש והערעור יתקבל.
בקשר לשאלת הקושי בהחזרת המצב לקדמותו, ציין בימ"ש כי עיקול נועד להקל את מימוש החוב הכספי ולהבטיח את מיידיות המימוש:-
"הטענה שלפיה נזק צפוי ממימוש עיקול הוא גורם לעיכוב ביצוע פסה"ד על שום קושי אפשרי בהחזרת המצב לקדמותו...עומדת בסתירה מושגית לתכלית הראשונית שלשמה הוטל העיקול מלכתחילה... ההלכה הפסוקה קבעה כי אף שעיכוב ביצוע פס"ד כספי בשל קושי הכרוך במימוש בטוחות הינו אפשרי, הדבר לעולם יהווה חריג שבחריג ומותנה בד"כ בקיומם של שלושה תנאים שעל מבקש העיכוב לבססם: ראשית קיומה של תשתית עובדתית, מוצקה, אמינה ומספקת באשר לאופיים, לטיבם ולעוצמתם של נזקים העלולים להיגרם לחייב ממימוש הנכסים ולהעדר יכולתו לפרוע את החוב בלא לממשם... סיכויי הערעור טובים, שלישית כי אין בעיכוב המימוש משום פגיעה של ממש בזוכה, וביחוד בסיכוי כי הבטוחה תשמור על ערכה ותמשיך לשמש בטוחה טובה לחוב כמקודם". (עמ' 183 לפסה"ד).
יש לציין כי כב' השופטת פרוקצ'יה הפנתה בעניין זה לפס"ד כובשי.
במקרה שבפני
י, לא התמלאו הדרישות לעיל.

במסגרת תצהירו של מר זאבי בשם המבקשות, נאמר באופן גורף כי מימוש פסה"ד עלול לגרום לנזק משמעותי לחברות התפעוליות אשר פועלות בשוק תחרותי, וכי יתכן שתהיה נטישה מצד עובדי מפתח או ספקים.
טענה כללית מעין זו איננה מהווה תשתית ראייתית מספקת, על מנת לקבוע כי במקרה הנוכחי קיימות נסיבות מיוחדות או חריגות, המעמידות את נזקיהן הצפויים של המבקשות ממימוש הנכסים במסגרת הליכי הכינוס - בדרגת חומרה מיוחדת המצדיקה את עיכוב הביצוע.

במהלך החקירה הנגדית של מר זאבי הסתבר כי אותן ידיעות אשר צויינו על ידו בתצהיר, בעניין כוונות כונס הנכסים לשינוי הנהלת החברות והחברות התפעוליות ולפיטורים שונים, אשר עלולות לפגוע אנושות במוניטין של החברות ובמעמדן בשוק העסקי בו הן פועלות (ידיעות שהן בניגוד לעמדת הכונס כפי שהובעה בתגובת הבנק) - מקורן באמצעי התקשורת ומגורמים אחרים העובדים עם החברות התפעוליות אבל לא בחברות עצמן.
מר זאבי הסביר כי המבקשות מקבלות מהעיתונות "הרבה אינפורמציה" על דברים שהכונס או מי מטעמו כותב להן או לבית משפט.
ברור כי אין במידע מסוג זה כדי להוות ראייה בדבר האפשרות לפגיעה אנושה, אשר אמורה להיגרם לחברות התפעוליות כתוצאה מכינוס הנכסים.

אין גם כל מקום לטענת המבקשות כי לא יהיה בעכוב הביצוע משום פגיעה בבנק כנושה וכי לא יפגע שווי החברות התפעוליות עד למתן פס"ד בערעור. טענה זו של המבקשת מתבססת על עדותו של מר דורון מטעם הבנק, על פיה מעורב הבנק בהתנהלות החברות התפעוליות בהיותו גם הבנק המממן את פעילותן. מר דורון העיד כי הבנק עוקב באופן הדוק אחר פעילות חברות אלה ולכן, לטענת המבקשות, הוא חשוף במילא לנטילת סיכונים עסקיים ויכול למנוע אותם.
משמעות טענה זו של המבקשות היא למעשה כי על הבנק להמשיך ולהפעיל את החברות התפעוליות בעצמו, עד לסוף ההליכים בין הצדדים, תוך כדי מימון הפעילות ופיקוח שיגרום למניעת הסיכונים.
אין מקום לחייב את הבנק בהמשך ניהול החברות התפעוליות ומימונן, כאשר המבקשות עצמן אינן מסוגלות לעשות זאת ולא הוצגה על ידן דרך כלשהי אשר תאפשר את פרעון החוב.
יש לזכור כי המבקשות חייבות לבנק סכום של כ- 280,000 ₪. מתוך עדותו של מר זאבי עולה במפורש כי חברות האחזקה אינן מסוגלות לפתח בעצמן את החברות התפעוליות ולדאוג למימון פעילות חברות אלה במצב הקיים.
מר זאבי העיד כי "אנו נעשה את המיטב כדי לפתח את החברות. אם זה על ידי הכנסת שותף ותמיד זה יהיה על ידי הכנסת כסף נוסף, באמצעות שותף או הנפקת אגרות חוב".
אין לכן מקום לטענת המבקשת כי עיכוב הביצוע לא יפגע בבנק.
במצב עניינים זה אין ספק כי הבנק הנושה רשאי לעשות את החישוב העסקי, בדבר דרך המימוש אשר תאפשר את כיסוי החוב באופן האופטימלי והמהיר ביותר.
גם בהצעות המבקשות באשר לתשלום הריבית ומתן הערבות האוטונומית – אין כדי למנוע את הנזק אשר עלול להיגרם לבנק כתוצאה מעיכוב הביצוע.
באשר לאותה ערבות של 1.5 מליון דולר, הסתבר מהחקירה הנגדית של מר זאבי כי המקור לאותה ערבות עדיין איננו ברור והנושא טעון בדיקה.
ההצעה לשלם את הריבית מתוך דיבידנדים שישולמו על ידי החברות התפעוליות איננה מועילה לבנק. גם אם מדיניות זו נהוגה, כפי שטוענות המבקשות, הרי במקרה שבפני
י מדובר אכן, כפי שטוען הבנק, בהעברת כספים מכיס אחד לכיס שני - הריבית השוטפת בגין החוב לבנק תשולם אמנם, אולם ערך החברות התפעוליות המהווה את הבטוחה יקטן במקביל.

המסקנה העולה מהאמור לעיל היא כי המבקשות לא הוכיחו שלא ייגרם לבנק כנושה נזק מעיכוב הביצוע וההיפך הוא הנכון.

יש לכן לאפשר לכונס הנכסים למכור את החזקות זאבי אחזקות בחברות התפעוליות. לבעלי השליטה תינתן כמובן הזכות להשתתף במכירה ולהציע את הסכום הגבוה ביותר עבורן, בין בעצמן ובין באמצעות משקיע חיצוני, אותו התכוונו למצוא בכל מקרה לפי עדותו של מר זאבי.

התוצאה היא כי דין הבקשה להידחות.



המבקשות ישאו בהוצאות הבקשה בסך 15,000 ₪ + מע"מ, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

ניתנה היום כ"ח בשבט, תשס"ה (7 בפברואר 2005) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים בדואר רשום.
ד. קרת-מאיר
, שופטת









בשא בית משפט מחוזי 26373/04 גלקסו שירותים (1997) בע"מ,גלקסו אחזקות (1997) בע"מ,זאבי אחזקות בע"מ,זאבי אחזקות (נוסדה 1975) בע"מ,זאבי נאמנות ומימון (1959) בע"מ נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (פורסם ב-ֽ 07/02/2005)













להסרת פסק דין זה לחץ כאן