צבי וולפו - תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית , טנא נגה (שיווק) 1981 בע''מ




צבי וולפו - תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית , טנא נגה (שיווק) 1981 בע''מ

תיק בית דין לעבודה 10204/02     30/07/2006 (עב)



תיקים נוספים על צבי וולפו
תיקים נוספים על תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית
תיקים נוספים על טנא נגה (שיווק) 1981 בע"מ




עב 10204/02 צבי וולפו נ' תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית , טנא נגה (שיווק) 1981 בע"מ




1


בית הדין לעבודה
בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב - יפו
עב 010204/02


בפני
:
כב' השופט ד"ר יצחק לובוצקי

תאריך:
30/07/2006



בעניין:
צבי וולפו

ע"י ב"כ עוה"ד חזי כהן

התובע

נ ג ד


1.תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית

2. טנא נגה (שיווק) 1981 בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד דפנה פרי





הנתבעות

פסק דין

התביעה שלפנינו היא תביעתו של טכנאי קירור, שלטענתו עבד כמתקן מקררי גלידות אצל מי מהנתבעות משך 5 שנים בין 3.8.92 ועד 23.6.97.
לטענת התובע זמן קצר לאחר שרכשה חברת נסטלה את השליטה בתחום הגלידות מנתבעת 1 פוטר מעבודתו.
תביעתו היא לפיצויי פיטורים, פדיון דמי חופשה ודמי הבראה.

לטענת התובע – הכנסתו החודשית עמדה על סך של 31,200 ₪ ברוטו. הוא ביצע את העבודה על פי הוראותיהן של הנתבעות ובהתאם ללוח זמנים שנקבע על ידן (ר' עמ' 9 לפרוטוקול הדיון שורות 21-13). התובע טוען להיותו שכיר, על אף שהוציא חשבוניות, שילם ביטוח לאומי השתמש ברכבו שלו וכלי העבודה היו בבעלותו (ר' עמ' 10 לפרוטוקול הדיון שורות 16-8). לא היה כל מעקב של שעות אחר עבודתו, אך הוא היה נענה לקריאות פרטיות של לקוחות הנתבעות. לתובע היו לקוחות בודדים נוספים מלבד הנתבעות (ר' עמ' 7 לפרוטוקול הדיון שורות 26-21). לטענת התובע, תיקון המקררים בתקופת החורף הייתה בחצרי הנתבעות השייכים לנתבעת 1 (ר' עמ' 7 לפרוטוקול הדיון, שורות 18-14). כמו כן, מאשר התובע את העובדה כי כאשר התקין מקררים מחוץ למפעל הנתבעות, בתקופת הקיץ, שהיוותה לטענתו את מרבית השנה, העסיק עוזר (ר' עמ' 8 לפרוטוקול הדיון שורות 11- 8 וכן שם, שורות 19- 16 וכן עמ' 10 לפרוטוקול הדיון שורות 3-1).
מטעם התובע העידו מלבדו גם מר אבנר לידני, מר אלי סלומון, ומר משה נורקין, עובדים לשעבר בנתבעות.
בסיכומיו טוען התובע כי לפי מבחני הפסיקה יש לראות בו כעובד. כך לפי המבחן המעורב, מבחן המרות והפיקוח, תלות כלכלית משפטית, ומבחן הקשר האישי. לטענתו, הנתבעת לא הפריכה את טענותיו ולא הביאה כל ראיה להוכחת טענותיה, מבלד טענתה כי היא אינה מכירה את התובע וטענתה לפיה אין הוא מופיע ברשומות החברה.

לטענת הנתבעות – הנתבעות מכחישות באופן גורף את כל הנטען ע"י התובע וטוענות כי התובע לא היה עובד שלהן והוא אינו מופיע במערכת. לטענת הנתבעות המסמכים שצורפו ע"י התובע לכתב התביעה מעידים על כך כי לא התקיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים (ר' סעיף 4 לכתב ההגנה). הנתבעות אף טוענות כי עובדת היותו של התובע מפוטר מוכחשת מחוסר ידיעה, שכן הן לא היו מעסיקותיו האחרונות של התובע (ר' עמ' 6 לפרוטוקול הדיון שורות 19-18).
הנתבעות לא הביאו עדים מטעמן (ר' פרוטוקול הדיון מיום 9.5.06 ודברי ב"כ הנתבעת בעמ' 6 שורות 9-8: "אם חברי מסכים שהוא לא מופיע במחשב, אז אני לא צריכה לבקש עד נוסף, מבלי שחברי צריך להודות או להסכים כמובן שהוא לא היה עובד" ודבריה בהמשך בעמ' 7 לפרוטוקול שורה 4: " אין לי ראיות נוספות או בכלל").
בסיכומיהן טוענות הנתבעות כי התובע לא הרים את נטל הראיה להוכיח כי הוא זכאי לזכויות של שכיר, כאשר נטל זה מוטל עליו. התובע לא הוכיח כי נתן שירות לנתבעת 1 ולנתבעת 2. תוצאות יישום המבחן המעורב מצביעות על היותו של התובע עצמאי. התובע לא השתלב במפעל הנתבעות, לא פיקחו על עבודתו, לא היה בעבודתו קשר אישי. כמו כן, התובע היה בעליו של עסק שנקרא "צבי קור", התובע נזקק לחתימות על פנקסים על מנת להוכיח כי נתן שירות ללקוח מסויים, התובע העסיק עובד בתשלום, השתמש בציוד ששייך לו ובטנדר שבבעלותו על מנת לבצע את העבודה. בנוסף, טוענות הנתבעות כי לא הן, ואף לא הוכח כי הן שיזמו את סיום ההתקשרות עם התובע. עדותו של מר נורקין מטעם התובע מאששת את טענתה זו, שכן בתור בעל הסמכות לסיים התקשרות בנתבעת, לא העיד כי עשה כן. בנוסף התובע לא ציין מועד כלשהוא בנוגע לסיום ההתקשרות עימו, כאשר בסעיף 2 לתצהירו הוא מציין תאריך מדוייק של תום ההתקשרות. התובע לא סיפק כל פרט על סיום ההתקשרות ובכלל זה מי הודיע לו על סיום ההתקשרות. בנוסף, טוענות הנתבעות כי לא הן היו המעסיק האחרון של התובע ועל כן אין הם חבות כלפיו בתשלום פיצויי פיטורים. בשנת 1996 רכשה חברת נסטלה את עסקי הגלידות מהנתבעות, כאשר התובע המשיך לספק את שירותיו עד אמצע שנת 1997.
טענה נוספת שמעלות הנתבעות היא כנגד תדפיסי הבנק שהגיש התובע, בהם קיימים נתונים רק לגבי תשעה חודשים מתוך 57 החודשים המהווים את תקופת התביעה. בנוסף, ניתן לראות מהתדפיסים כי לעיתים הועברו לתובע שלוש העברות כספיות בחודש, דבר שאינו אופייני למשכורת של שכיר.
הנתבעות מעלות גם טענת קיזוז, במידה וביה"ד יקבע כי התובע היה עובד שכיר, זאת לאור גובה 'משכורתו' ביחס למשכורת של שכיר (טענה זו הועלתה לראשונה בסיכומים ועל כן ולפי ההלכות בעניין, מהווה 'הרחבת חזית' אסורה שאין ליתן עליה את הדעת).
כך, שלטענת הנתבעות התובע לא הרים את הנטל להוכיח הן את העובדה כי סיפק שירותים לנתבעות, כשכיר, שהן היו המעסיק האחרון שלו ושהן אלו אשר יזמו את סיום ההתקשרות.

הכרעה
האם הרים התובע את נטל ההוכחה לעניין קיומם של יחסי עובד מעביד בינו ובין הנתבעות? בעניין זה ולאחר יישום מבחני ה'סטטוס' שנקבעו בפסיקה דומה כי התשובה לכך היא שלילית.

התובע קיבל את התקבולים אותם הוא מבקש מביה"ד לראות כשכר עבודה מגורמים שונים, במועדים לא קבועים, כאשר הסכומים שנכנסו לחשבונו היו שונים בגובהם האחד מהשני, התובע הגיש חשבוניות בהן לא הופרדה עלות העבודה ממחיר החומרים, תנאי התשלום שנקבעו עימו היו תנאי תשלום של "שוטף + 15 יום" וכנגד כל 'פעולה' שעשה (ר' עמ' 12 לפרוטוקול הדיון שורות 21-20) התובע העסיק עובדים שונים כ'כח עזר'. בעניין זה אציין כי גם אם אין מדובר בעובדים קבועים כל עוד לא שוכנעתי כי מדובר ב'עזרה שולית', התובע השתמש בחומרים משלו וברכב שהיה בבעלותו, וסיפק שירותים לגופים נוספים זולת הנתבעות.
מבחן הפיקוח, אשר לטענתו של התובע, מתקיים במקרה שלו, לא הוכח ושוכנעתי כי הפיקוח עליו היה באופן בו מפקחים על קבלן, שהרי אף בהתקשרות עם קבלן ישנו מרכיב של פיקוח על עבודתו ואין הוא חופשי לעשות ככל 'העולה על רוחו', ועליו ליתן 'דין וחשבון' למזמין העבודה. כך, שממכלול העובדות שהוכחו בפני
ביה"ד עולה כי לא נרקמו בין הצדדים יחסי עבודה.

התובע לא הוכיח לא את גובה משכורתו החודשית ולא את היקף העסקתו בנתבעות. אכן, ניתן היה לחלק את מהות עבודתו של התובע לפי עונות השנה, כאשר בחורף, לפי עדותו של התובע והעדים מטעמו הועסק ב'חצרי הנתבעות' ולא העסיק עובדים. אלא שאף אם ניתן היה לקבוע כי בחודשי החורף, בהם עבד התובע בחצרי הנתבעות יש לראות בו כ'עובד עונתי שכיר', הרי שהתובע לא הוכיח לא את היקף העסקתו בחודשים אלו, לא בכמה חודשים מדובר (כאשר היו עדויות שאינן חופפות בעניין מישכה של 'עונת החורף'), לא את גובה משכורתו ולא את השוני באופן העסקתו מזו שבשאר עונות השנה, זולת עצם היותו עובד מתוך חצרי הנתבעת ועל כן לא היה זכאי ממילא לסעדים אותם הוא תובע, בהעדר הוכחת התביעות וכימותן.

בנוסף, ולגבי המרכיב העיקרי הנתבע בתביעה, הלוא הוא רכיב פיצויי הפיטורים, הרי שלא הוכח בפני
נו 'מעשה פיטורים', ואף אם היינו קובעים כי התקיימו יחסי עובד מעביד בין התובע לנתבעות – ולא כן היא – הרי שמשעה שכאמור לא הוכח 'מעשה פיטורים' ברור, לא גיבש התובע את זכאותו לפיצויי פיטורים. התובע, הן בתצהירו והן בעדותו לפנינו, לא ביסס ולו בראשית ראיה את טענת הפיטורים, זולת באמירה כללית לא מפורטת לפיה הופסקה ההתקשרות עימו, ללא הודעה מוקדמת וללא כל מסמך המסדיר זאת.
מכאן ומכאן, משלא הוכיח בפני
נו התובע קיומם של יחסי עובד מעביד וקיומו של מעשה פיטורים, אין מנוס מדחיית תביעתו של התובע על כל ראשיה.

הוצאות: אין צו להוצאות על אף תוצאת פסק הדין, זאת כיוון שחלקה של התביעה בוסס על אדנים שעל אף שלא הצמיחו לתובע כל סעד ממוני, היה בהם ממש.
ערעור: בזכות, תוך 30 יום לביה"ד הארצי לעבודה בי-ם.

ניתן היום ה' באב, תשס"ו (30 ביולי 2006) בהעדר הצדדים.

ד"ר יצחק לובוצקי
- שופט













עב בית דין אזורי לעבודה 10204/02 צבי וולפו נ' תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית , טנא נגה (שיווק) 1981 בע"מ (פורסם ב-ֽ 30/07/2006)











תיקים נוספים על צבי וולפו
תיקים נוספים על תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית
תיקים נוספים על טנא נגה (שיווק) 1981 בע"מ




להסרת פסק דין זה לחץ כאן



הוספת מידע משפטי למאגר
שתפו אותנו במידע משפטי שנוכל להוסיף למאגר שלנו. פסקי דין, כתבי תביעה ו/או הגנה, החלטות וכו' יוספו למערכת ויוצגו באתרנו ובגוגל.


הוסף מידע משפט