קידר עמית יעקב - צמרות הירדן יזום ובניה בע"מ

ניתן להפיק דוחות מלאים על הצדדים בתיק זה

מצאנו עבורכם דוחות זמינים על הצדדים בתיק זה. יתכן שתאלצו להזין נתונים נוספים כגון ת.ז
קידר עמית יעקב צמרות הירדן יזום ובניה בע"מ
 
קידר עמית יעקב - צמרות הירדן יזום ובניה בע"מ
תיקים נוספים על קידר עמית יעקב | תיקים נוספים על צמרות הירדן יזום ובניה בע"מ

155409
18135/04 א     10/08/2006




א 18135/04 קידר עמית יעקב נ' צמרות הירדן יזום ובניה בע"מ




13
בתי המשפט
א 018135/04
בית משפט השלום תל אביב-יפו
10/08/2006
כב' השופט ברנר חגי

בפני
:
קידר עמית יעקב
תובע;
נ ג ד
צמרות הירדן יזום ובניה בע"מ


נתבעת;
פסק דין
1. בפני
י תביעה לפיצוי בגין ליקויי בנייה בדירה שקנה התובע מהנתבעת, שהינה חברה קבלנית, ברח' אברבוך 34 ברמת השרון (להלן: "הדירה"). התובע רכש את הדירה לאחר שבנייתה נסתיימה, לפי חוזה מכר מיום 14.6.1999. הדירה נמסרה לתובע בחודש ספטמבר 1999.

2. בדירה נתגלו ליקויים שונים, בעטיים הוגשה התביעה שבפני
י, לתשלום פיצויים בסך של 224,206 ₪.

3. בית המשפט מינה כמומחה מטעמו את מהנדס הבנין ושמאי המקרקעין שמואל רוזנברג, על מנת שיחווה דעתו בענין ליקויי הבניה בדירה וירידת הערך שנגרמה לה מחמת ליקויים אלה. המומחה ביקר בדירה ביום 6.12.2004.

4. בחוות דעתו מיום 3.3.2005 קבע המומחה רוזנברג כי עלות תיקון הליקויים לקבלן הינה 23,200 ₪, ואילו עלות התיקונים לתובע הינה 30,000 ₪. העלויות צמודות למדד תשומות הבניה למגורים של חודש דצמבר 2004 (103.6) ואינן כוללות מע"מ.

5. בתום ישיבת ההוכחות הושג הסדר בין הצדדים, לפיו סכום הפיצויים בגין ליקויי הבניה יעמוד על סכום של 26,600 ₪ בצירוף מע"מ (להלן: "סכום הפשרה"). עוד הוסכם כי הצדדים יסכמו בכתב את טענותיהם בנושאים הנוספים שנותרו שנויים במחלוקת.

6. הנושאים שנותרו שנויים במחלוקת לאחר אותה הסכמה חלקית, הם אלה: האם יש להוסיף לפיצוי בגין ליקויי בנייה הפרשי הצמדה וריבית, והחל ממתי; האם יש לפסוק פיצוי בגין ירידת ערך בגין גודלו של חדר הממ"ד, ואם כן, מהו שיעורו של הפיצוי; האם יש לפסוק פיצויי ירידת ערך בגין חוסר בחלון אחד מבין שניים בחדר הורים ובגין רוחב הפרוזדור; האם יש לפסוק פיצוי בגין עגמת נפש ובאיזה שיעור; האם יש מקום לפסוק הוצאות משפט ובאיזה שיעור.

נדון בשאלות כסדרן.

שיערוך הפיצוי בגין ליקויי הבניה

7. התובע טוען כי יש לשערך את סכום הפשרה באופן שבו תתווסף אליו הצמדה מן המועד שקבע המומחה רוזנברג- חודש דצמבר 2004- וכן ריבית חוקית על סכום הפשרה מיום קבלת החזקה בדירה בחודש ספטמבר 1999.

הנתבעת טוענת כי אין מקום לפסוק ריבית על סכום הפשרה, ואת הפרשי ההצמדה יש לחשב החל מיום חוות דעתו של המומחה רוזנברג, קרי, מיום 3.3.2005.

8. לתמיכה בטענותיו מפנה התובע לשורה של פסקי דין בהם נקבע כי עילת התביעה בגין ליקויי בניה מתגבשת כאשר הדירה הלקוייה נמסרת לדייר, וממועד זה ואילך מדובר בחיוב כספי שלא נפרע, ועל כן ראוי לשערכו מיום מסירת החזקה.

דא עקא, לא ניתן ליישם קביעה עקרונית זו בעניננו. הריבית מחושבת ביחס לעלות התיקונים. בעניננו, עלות זו נקבעה נכון לחודש דצמבר 2004. המומחה רוזנברג לא נדרש להעריך את עלות התיקונים נכון לחודש ספטמבר 1999, עת נמסרה החזקה בדירה. מטבע הדברים יש להניח כי עלות התיקונים נכון לחודש דצמבר 2004, שונה באופן ממשי מעלות התיקון, לו חושבה נכון לחודש ספטמבר 1999, למעלה מחמש שנים קודם לכן, עת נמסרה הדירה לתובע. אין מקום לחשב ריבית באופן רטרואקטיבי, ביחס לסכום קרן שנקבע חמש שנים מאוחר יותר, משום שיש להניח במידה רבה של ודאות, כי הדבר יגרום להגדלה ניכרת ובלתי מוצדקת של החיוב הכספי בשים לב לעליית מחירי תשומות הבניה. תובע המבקש לשערך את סכום הפיצוי באופן שיישא ריבית מיום מסירת החזקה בדירה, ייכבד ויוכיח מה היתה עלות התיקונים במועד זה.

9. אין ממש בטענת הנתבעת לפיה אין מקום לפסוק ריבית על סכום הפיצוי, בנימוק שהתיקון טרם בוצע. כפי שנקבע בשורה של פסקי דין, לרבות ת"א 1171/89 זלוצין נ' דיור לעולה, הזכות לפיצויים מתגבשת עם קבלת הדירה הלקוייה, ועל כן יש לשערך את סכום הפיצויים בין אם התיקון כבר בוצע ובין אם לאו.

אין גם ממש בטענה לפיה יש לשערך החיובים רק מיום חוות הדעת, 3.3.2005. בע' 7 לחוות דעתו ציין המומחה רוזנברג כי העלויות צמודות למדד תשומות הבניה של חודש דצמבר 2004.

10. על כן יש לחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 26,600 ₪ בצירוף מע"מ בשיעור 15.5% (סך הכל, 30,723 ₪) ובצירוף הפרשי הצמדה למדד תשומות הבניה של חודש דצמבר 2004 (103.6) וכן ריבית חוקית לפי ס' 2 ו-4 לחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961 מיום 1.12.2004.

האם יש לפסוק פיצוי בגין ירידת ערך מחמת גודל חדר הממ"ד

11. המומחה רוזנברג קבע בחוות דעתו כי שטח חדר הממ"ד הינו 8.57 מ"ר. שטח זה עונה על הדרישה המינימלית של 8 מ"ר, לפי התקנות. עם זאת, קיימת סטייה מהתקנות בענין רוחב החדר, הנמוך מדרישת המינימום של 2.6 מ'. הוא העריך את ירידת הערך בסכום של 15,000 ₪ בתוספת מע"מ.

12. התובע טוען כי למרות שקנה דירה מוכנה, הרי שהליקוי דנן הוא "ליקוי שקוף", במובן זה שהוא גלוי לעין הקונה, אך הקונה, שאינו בקי ברזי התקנות, אינו מודע לכך שמדובר בליקוי. התובע טוען עוד כי הלכה למעשה מדובר בחצי חדר, ועל כן נמכרה לו דירה בת 4.5 חדרים במקום 5 חדרים כמובטח בהסכם המכר. לדידו, יש לחשב את ירידת הערך לפי ההפרש בין מחירה של דירה בת חמישה חדרים למחירה של דירה בת 4.5 חדרים ולפסוק את הפיצוי לפי חוות דעתו של המומחה לאופר מטעמו, שקבע ירידת ערך של 24,000 דולר בגין ליקוי זה.

13. הנתבעת טוענת כי אין לפסוק לתובע פיצוי כלשהו בגין ירידת ערך הדירה, לא לגבי חדר הממ"ד וגם לא לגבי הליקויים האחרים של חוסר בחלון אחד מבין שניים בחדר הורים ורוחב הפרוזדור, שכן התובע קנה דירה גמורה, ראה היטב את גודל חדר הממ"ד, רוחב הפרוזדור ואת החלון הבודד בחדר ההורים, ומחיר הדירה שיקף נתונים אלה. עוד טוענת הנתבעת כי שטחו של חדר הממ"ד עונה על דרישות תקנות ההתגוננות האזרחית, הדורשות שטח מינימלי של 5 מ"ר ורוחב מינימלי של 1.6 מ', דרישות שאין חולק כי הן מתקיימות בענייננו.

14. סבורני כי אין בעובדה שהתובע קנה דירה בנוייה וגמורה, כמו גם בעובדה שהוא ראה במו עיניו את גודל החדרים ורוחב הפרוזדור, כדי לשחרר את הנתבעת מחבותה כלפיו במידה שקיים ליקוי כלשהו בעניינים אלה. טעמו של דבר הוא שהקונה הממוצע כלל אינו מודע לדרישות הטכניות הכלולות בתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), התש"ל- 1970 (להלן: "תקנות הבניה"). הוא גם אינו מודע לתקנים הרשמיים החלים בענף הבניה. הוא אינו יכול לדעת כי חדר הממ"ד שהוצג לו כחדר רגיל לכל דבר וענין, קטן יותר מהגודל המינימלי של חדר כפי שנקבע בתקנות הבניה. הוא אינו אמור לדעת כי הפרוזדור הצר המצוי בדירתו, אינו עומד בדרישת הרוחב המינימלי הקבועה בתקנות הבניה. חוסר ידיעה זה לא אמור לשחרר את הקבלן מחובתו לבנות את הדירה בהתאם לתקנות הבניה ובהתאם לתקנים המחייבים. "ליקוי שקוף" הוא ליקוי לכל דבר וענין, והתובע זכאי לפיצוי בגינו, גם אם הבחין בקיומו של הליקוי עובר לקניית הדירה.

יתר על כן, גם אם הקונה חותם על הסכם לפיו הוא מוותר על חובתו של הקבלן לקיים אחר הוראות התקנים ותקנות הבניה, ויתור כזה אינו תופס, לנוכח הוראת ס' 7א' לחוק המכר (דירות), תשל"ג- 1973 (להלן: "חוק המכר דירות"). הוראה זו נועדה להגן על הקונה לא רק מפני הקבלן, אלא גם מפני עצמו, קרי, מפני הסכמה נמהרת מצידו לוותר על זכותו לקבל דירה שנבנתה בהתאם לתקנים המחייבים ולתקנות הבניה.

לנוכח האמור לעיל, לא תישמע טענתה של הנתבעת כאילו מחיר הדירה נקבע בהתחשב בקיומם של ליקויים אלה. קבלן המוכר דירה לקוייה חייב להביא בחשבון כי מתן הנחה במחיר הדירה, בגין אותם ליקויים, לא ישחרר אותו מחבותו כלפי הקונה בגין אותם ליקויים, מכח הוראת ס' 7א' לחוק המכר דירות.

15. אין בידי לקבל את טענות הנתבעת לפיה אין ליקוי בשטחו של הממ"ד, שכן חדר הממ"ד מקיים אחר דרישות המינימום בתקנות ההתגוננות האזרחית.

בס' 2.1 לחוזה המכר נרשם כי הדירה היא בת חמישה חדרים. לא נאמר כי מדובר בדירה בת ארבעה חדרים וממ"ד. גם במפרט הטכני נרשם כי הדירה היא דירה בת חמישה חדרים. ושוב, גם כאן לא נרשם כי מדובר בדירה בת ארבעה חדרים וממ"ד.

כאשר קבלן כולל במנין חדרי הדירה "הרגילים" גם את חדר הממ"ד, במעשהו זה הוא מכפיף את חדר הממ"ד גם להוראת תקנה 2.04 לתקנות הבניה, קרי, במקרה כזה שטחו המינימלי של הממ"ד לא יפחת מ- 8 מ"ר ורוחבו המינימלי לא יפחת מ- 2.60 מ'. מובן כי אין בכך כדי לשחרר את הקבלן מן החובה לקיים את יתר הוראות תקנות ההתגוננות האזרחית ביחס לחדר הממ"ד, אך הוא אינו יכול להבנות מהדרישות המקילות של תקנות אלה, ביחס לשטחו של חדר הממ"ד. נוצרת איפוא "דואליות נורמטיבית" על ממ"ד שכזה, המחילה עליו דרישות מצטברות של שני חיקוקים.

טענתה של הנתבעת היתה יכולה להשמע, לו נרשם בחוזה ובמפרט הטכני כי הדירה היא בת ארבעה חדרים ובנוסף חדר ממ"ד.

אין כל רבותא בכך שבמפרט הטכני נרשם כי הדירה כוללת ממ"ד וששטחו של הממ"ד סומן בתשריט. מי שמתיימר למכור דירה בת חמישה חדרים, חייב לקיים אחר הוראות תקנה 2.04 לתקנות הבניה, לגבי כל אחד ואחד מבין חמשת החדרים, גם אם אחד החדרים הוא למעשה ממ"ד. העובדה שמידותיו של חדר הממ"ד הופיעו בתשריט הדירה, אינה אלא דוגמא מובהקת ל"ליקוי שקוף".

גם העובדה שממ"ד יכול לשמש כחדר מגורים, לא נועדה לשחרר אותו מדרישת המינימום לגבי רוחבו של חדר כזה.

אמור מעתה: ממ"ד הנכלל במניין חדרי הדירה הרגילים, חייב למלא אחר הדרישות המצטברות החלות הן ביחס לממ"ד והן ביחס לחדר מגורים רגיל.

16. אין ממש בטענת הנתבעת בסיכומיה כי התובע לא טען שהדירה הוצגה לו כדירת חמישה חדרים. התובע טען זאת באופן מפורש, בס' 2 לתצהירו.

17. סיכומו של דבר, הצגתה של הדירה כדירה בת חמישה חדרים, כאשר לאמיתו של דבר מדובר בדירה בת ארבעה חדרים ובנוסף חדר ממ"ד שרוחבו צר מזה שנדרש לגבי חדר רגיל, היא ליקוי בר פיצוי.

18. אינני סבור כי יש לסטות מחוות דעתו של המומחה רוזנברג ולהעדיף את חוות דעתו של המומחה לאופר מטעם התובע בנוגע לשומת ירידת הערך מחמת שטחו הקטן של חדר הממ"ד.

כאשר המומחה רוזנברג שם את הליקוי הוא ראה לנגד עיניו דירה בת חמישה חדרים, שאחד מחדריה פגום, ולא דירה בת ארבעה חדרים בתוספת חצי חדר או חדרון. ברור כי אם היה יוצא מתוך הנחה כי חדר הממ"ד אינו אלא חצי חדר או חדרון, היתה לכך השפעה של ממש על שומתו ושווי ירידת הערך היה גבוה הרבה יותר. רוזנברג העיד כי לו סבר שמדובר בחדרון, אזיי ירידת הערך היתה נאמדת ב- 7,000 דולר.

עם זאת, נקודת המוצא של המומחה רוזנברג, לפיה מדובר בחדר פגום, ולא בחצי חדר או חדרון, מקובלת עליי. הוא הסביר בעדותו כי "הוא [הממ"ד- ח.ב.] לא נכנס לחדר מגורים, הוא לא בהגדרה של חדר לפי התקנות והוא גם לא חדרון כמובן. זה משהו שהוא פחות מחדר ולכן נתתי ירידת ערך" (ע' 10 לפרוטוקול).

נזכיר כי למרות שהשטח נטו של הממ"ד הוא 8.57 מ"ר, מעל לדרישה המינימלית של 8 מ"ר ביחס לחדר מגורים, הרי שבגלל קיר היוצר גומחה לארון, שטח החדר באזור בו הרוחב הוא יותר מ- 2.6 מ', הינו 7.65 מ"ר בלבד. על כן, מדובר בפגם פעוט למדיי, גריעה של כ- 5% מהשטח המינימלי הנדרש, דבר שמצדיק אמנם פיצוי, אך בוודאי שאין כל הצדקה לקבוע כי מדובר בחדרון או בחצי חדר.

המומחה רוזנברג הסביר בעדותו כי לא ניתן לסווג את חדר הממ"ד בתור "חדרון" כהגדרתו בתקנות, שכן שטחו של חדרון הוא 6 מ"ר ורוחבו המינימלי הוא 2 מ' בלבד, ובענייננו, המידות גדולות בהרבה (ע' 10 לפרוטוקול). על כן, אין זה סביר כי בעת המכירה של הדירה על ידי התובע, הדירה תוצג כדירה בת ארבעה חדרים וחדרון (ע' 11 לפרוטוקול).

להמחשת האבסורד שעלול להיווצר אם תתקבל התיזה של התובע לפיה כל מה שפחות מחדר תקני הוא בהכרח חצי חדר, הדגים המומחה רוזנברג מקרה היפותטי בו נרכשה דירה בת חמישה חדרים, ששטחו של כל חדר בה הינו 16 מ"ר, פי שתיים מדרישת התקנות, אך רוחבו של כל חדר הוא 2.58 מ' בלבד, 2 ס"מ בלבד פחות מהרוחב המינימלי לפי התקנות. היעלה על הדעת לומר במקרה כזה כי רוכש הדירה קנה חמישה חצאי חדרים?

עוד הסביר המומחה רוזנברג כי המונח "חצי חדר", עליו מבוססת חוות דעתו של השמאי לאופר, כלל אינו מוגדר בתקנות הבניה.

19. למרות שבדרך כלל אין להוסיף מע"מ לפיצוי בגין ירידת ערך, במקרה דנן קבע המומחה רוזנברג כי יש להוסיף מע"מ, ואף נימק את מסקנתו זו: "כי אני מראש לקחתי את השווי של הדירה אצלי בשווי ללא מע"מ ואחר כך אני מוסיף כך שהשווי הוא עם מע"מ וזה לצורכי אחידות. בתחשיבים שלי הגעתי לשווי ללא מע"מ ואחר כך הוספתי, וזה למנוע בלבול בראשי הליקויים" (ע' 14 לפרוטוקול). במילים אחרות: בעריכת חוות הדעת לענין ירידת הערך, ניטרל המומחה רוזנברג, לצורך נוחות החישוב, את מרכיב המע"מ משווי הדירה. הואיל והתובע שילם לנתבעת מע"מ בעת רכישת הדירה, ושוי הדירה להיום מגלם גם את מרכיב המע"מ, יש להוסיף את המע"מ גם למרכיב ירידת הערך, כדי לתקן את העיוות השמאי שייוצר בלא הוספה כזו.

20. סיכומו של דבר, יש לאמץ את המלצתו של המומחה רוזנברג ולחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 15,000 ₪ בצירוף מע"מ בשיעור 15.5% (סך הכל, 17,325 ₪) ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 3.3.2005 (מועד חוות הדעת) ועד ליום התשלום בפועל. מועד השערוך השונה לענין ירידת הערך נקבע בשים לב לכך שהמומחה רוזנברג ציין רק לגבי ליקויי הבניה כי הם מעודכנים לחודש דצמבר 2004 (ע' 7 לחוות הדעת). בהעדר קביעה דומה לגבי ירידת הערך, יש לשערך את סכומה מיום חוות דעתו של המומחה.

האם יש לפסוק פיצויי ירידת ערך בגין החלון הבודד בחדר הורים ובגין רוחב הפרוזדור

21. המומחה רוזנברג קבע כי למרות שבתוכנית המכר מסומנים שני חלונות בחדר ההורים, בפועל בוצע רק חלון אחד. מדובר בליקוי אשר בגינו העריך ירידת ערך בסכום של 5,000 ₪ בצירוף מע"מ. יצויין כי במפרט הטכני לא היתה כל התייחסות למספר החלונות בחדר זה, אך לדברי המומחה, גם תוכנית המכר היא מסמך מחייב.

22. הנתבעת טוענת כי אין לפסוק פיצוי בגין החוסר של חלון אחד מבין שניים, שכן התובע ידע שבחדר הורים קיים חלון אחד בלבד, הואיל וקנה את הדירה כשהיא כבר בנוייה.

23. בענין זה הדין עם הנתבעת. חוק המכר דירות דן באי התאמה של הדירה למפרט, לתקן רשמי או לתקנות הבניה. מספרם של החלונות בחדר ההורים לא נזכר במפרט, כך שאין מדובר באי התאמה למפרט. גם מבחינת התקן או תקנות הבניה, אין חובה שיהיה בחדר זה יותר מחלון אחד, וניתן להסתפק בחלון אחד. על כן אין המדובר באי התאמה לתקן או לתקנות הבניה.

נותרה איפוא אי ההתאמה ביחס לתוכנית המכר. אל מול אי התאמה זו, עומדת הצהרתו של התובע שנרשמה על גבי המפרט הטכני, לפיה הדירה נמסרת במצבה הנוכחי ואין לו "כל טענות ו/או תביעות ו/או דרישות מכל מין וסוג שהוא לגבי המפרט הטכני היות והדירה נקנתה כשהיא גמורה ומושלמת במצבה הנוכחי כפי שהיא ביום חתימת הסכם זה."

תוכנית המכר, הגם שהיא מסמך חוזי מחייב, הרי שבשונה מן המפרט הטכני, תקנות הבניה והתקנים הרשמיים, אין היא מוגנת על ידי חוק המכר דירות. על כן, הצדדים יכולים להסכים על סטייה מתוכנית המכר או למחול על סטייה כזו. בענין זה חלות הוראות אי ההתאמה הרגילות של חוק המכר, תשכ"ח- 1968. ס' 11 לחוק קובע כי הקונה אינו רשאי להסתמך על אי ההתאמה אם ידע עליה בעת כריתת החוזה. ס' 14 לחוק קובע כי על הקונה להודיע על אי ההתאמה מיד לאחר שגילה אותה, ואם לא עשה כן, אין הוא זכאי להסתמך עליה. כמו כן, הקונה רשאי לוותר על טענה בענין אי התאמה, בשונה מאי התאמה לפי חוק המכר דירות, שלא ניתן להתנות על זכותו של הקונה לתבוע בגינה. על כן, הויתור של התובע בגדרו של המפרט הטכני, על טענות באשר למצבה של הדירה, חל על אי התאמה זו. לפיכך, אין מקום לפסוק פיצוי בגין אי התאמה זו.

24. המומחה רוזנברג קבע כי רוחב הפרוזדור בדירה נע בין 85 ס"מ ל- 86 ס"מ, בניגוד לרוחב המינימלי של 90 ס"מ כנדרש לפי התקנות. מדובר בליקוי אשר בגינו העריך ירידת ערך בסכום של 5,000 ₪ בצירוף מע"מ.

לענין זה אין התייחסות ספציפית בסיכומי הנתבעת. מכל מקום, הדברים שנאמרו לעיל ביחס לליקוי בממ"ד חלים גם על ליקוי זה. מדובר בליקוי לפי חוק המכר דירות ועל כן לא ניתן היה להתנות על זכותו של התובע לתבוע פיצוי בגינו. לפיכך, על הנתבעת לשלם לתובע סך של 5,000 ₪ בצירוף מע"מ בשיעור 15.5% (סך הכל, 5,775 ₪) ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 3.3.2005 (מועד חוות הדעת) ועד ליום התשלום בפועל.

האם יש לפסוק פיצוי בגין עגמת נפש

25. התובע טוען כי נגרמה לו עגמת נפש רבה בשל הליקויים בדירתו, לרבות ליקויי רטיבות, מהם הוא סובל מזה כשש שנים. עוגמת הנפש רבה במיוחד שכן הדירה הוצגה לו כדירת יוקרה והוא שילם תמורתה מחיר נכבד- 400,000 דולר. לדבריו, פניותיו אל הנתבעת לפתרון הבעייה לא זכו להתייחסות רצינית, ונסיונות התיקון היו חובבניים. על כן הוא עותר בסיכומיו לפיצוי בסך 25,000 ₪.

הנתבעת טוענת, ובצדק, כי בכתב התביעה נתבקש פיצוי בסך 20,000 ₪ בלבד. עוד טוענת הנתבעת כי התובע הוא איש ריב ומדון, המנסה להוציא כספים מהנתבעת בכל מחיר. הוא לבדו אחראי למאבקי סרק ולבזבוז זמן באשר סירב לשלם לנתבעת את התשלומים שהיו דרושים לשם רישום זכויותיו בלשכת רישום המקרקעין, לרבות סכומים שאינם שנויים במחלוקת. בנוסף, הוא מנע מהנתבעת מלתקן את הליקויים דבר שהיה מונע ממנו את עוגמת הנפש הנטענת על ידו.

26. מחומר הראיות שבפני
י אני מתרשם כי אין ממש בטענה כאילו התובע הכשיל את ביצוע התיקונים בדירתו. בתצהירו הוא מתאר בפרוטרוט את השתלשלות העניינים ואת הנסיונות הכושלים של הנתבעת לפתור את בעיית הרטיבות. זאת ועוד, לו היתה התביעה הכספית בראש מעייניו, מן הסתם לא היה ממתין התובע עד שנת 2004, אלא מזדרז ומגיש אותה הרבה קודם לכן. אין גם כל הגיון לייחס לתובע סירוב לאפשר תיקון ליקויים, שאם היו מוכתרים בהצלחה, היו מפחיתים את סבלו.

27. יש גם להביא בחשבון כי חלק מהליקויים הם ליקויי רטיבות, שכידוע, פגיעתם רעה במיוחד, והתובע סבל מידי חורף מתופעת הרטיבות שמקורה בחדירת מי גשמים מהמרפסת.

כבר נפסק לא פעם כי פגיעתם הרעה של נזקי רטיבות עולה על פגיעתם של ליקויים אחרים:

"אולם בצדק קבעה השופטת המלומדת כי:

'אין כל יחס ישר בין הסכום הנדרש לתיקון, לבין הסבל ועוגמת הנפש שרוכש דירה עלול לסבול עקב ליקויים בדירה. הדוגמא הטובה ביותר לכך הוא נושא הרטיבות. לעיתים ניתן לתקן ליקוי זה בסכום זעום, אולם הנזק בביצוע לקוי, או באי תיקון האיטום, והסבל ועוגמת הנפש - יכולים להיות עצומים... אין זה תפקידו של רוכש דירה לחפש את מקור חדירת המים ולתקנו. זה תפקידו של הקבלן, וכל האחריות חלה עליו, לבנות את הבנין באופן אטום לחדירת מים, ולתקן מיד, וכיאות, כל ליקוי בבניה, שמחדיר מים. כל ליקויי הבניה מתגמדים לעומת חדירת מים לדירה, לענין הסבל ועוגמת הנפש... במשך תקופה ארוכה חיו התובעים ומשפחתם בתוך רטיבות, כשהם סובלים סבל רב'. ... חברה קבלנית צריכה לצפות, כי מסירת דירה לקויה ודולפת, ואי תיקון הליקויים במשך תקופה ארוכה, יסבו לרוכשים סבל ועוגמת נפש."

ע"א 611/89 דרוקר זכריה חברה קבלנית נ' ויקטור נחמיאס פ"ד מו(2), 60 ,עמ' 64-65.

28. גם רשימת הליקויים אינה דבר של מה בכך, הגם שהיא נופלת בהיקפה הכספי באופן משמעותי מסכום התביעה. תיקונם של ליקויים אלה צפוי להמשך כשבועיים ימים, פרק זמן שאינו מבוטל. המומחה רוזנברג קבע בחוות דעתו כי אמנם אין צורך בפינוי הדירה בזמן התיקונים, אך אין ספק שתיגרם לתובע ובני משפחתו אי נוחות רבה בתקופת התיקונים. למשל, לא ניתן יהיה להשתמש בחדר ההורים ובמרפסת הדרומית בפרק זמן של כשבועיים. נתון זה הוא בעל משקל מיוחד, שכן גם אם הייתי מניח כי התובע הוא שהכשיל עד כה את התיקונים, הרי שבכל מקרה הוא היה זכאי לפיצוי בגין הטרדה ואי הנוחות שהיו נגרמים לו בעת ביצוע התיקונים על ידי הנתבעת.

29. בשים לב לכל הנתונים לעיל, יש לפסוק לתובע פיצוי בסך 9,000 ₪ בגין עגמת נפש.

הוצאות המשפט

30. לתובע נגרמו עד היום הוצאות משפט בסכום כולל של 14,543 ₪, לרבות אגרת התביעה, שכרם של שני המומחים מטעמו ושכרו של המומחה מטעם בית המשפט, כמפורט בתצהירו ובסיכומיו. התובע מבקש שיפוי מלא בגין הוצאות אלה. התובע גם מתלונן על התנהגותה של הנתבעת והדרישות הכספיות שדרשה ממנו כתנאי לרישום זכויותיו בלשכת רישום המקרקעין, אך באופן מעשי, אין בסיכומיו כל תביעה כספית בענין זה.

הנתבעת טוענת כי אין מקום לפסוק לתובע הוצאות כלשהן משום שתביעתו הינה תביעת סרק וקיים פער גדול מאוד בין סכום התביעה לבין סכום הנזקים שהוכחו בפועל. לחלופין, מבקשת הנתבעת לפסוק לתובע שיפוי חלקי בהתאם ליחס שבין סכום הנזק בפועל לבין סכום התביעה המקורי. הנתבעת גם משיבה לגופן של טענות בענין רישום הזכויות בלשכת רישום המקרקעין.

31. אין צורך לדון בחילופי ההאשמות ההדדיות בענין רישום הזכויות בדירה, שכן אין כל תביעה כספית בענין זה (ראה ס' 52 לסיכומי התובע). הזכויות נרשמו במהלך המשפט והבקשה לצו עשה בענין זה- התייתרה.

32. אכן, קיים פער גדול למדיי בין סכום הנזקים שהוכחו בפועל, לבין סכום התביעה המקורית. מאידך, לא ניתן לקבוע כי מדובר בתביעת סרק, שכן הוכח כי נגרם לתובע נזק בלתי מבוטל. בנסיבות אלה יש לפסוק לתובע שיפוי חלקי בשיעור של 50% מהוצאותיו בפועל, בערכים נומינליים. על כן, הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 7,272 ₪.

סיכום

33. סיכומו של דבר, הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים:

(א) בגין ליקויי בנייה, סך של 30,723 ₪ (כולל מע"מ), בצירוף הפרשי הצמדה למדד תשומות הבניה של חודש דצמבר 2004 (103.6) וכן ריבית חוקית לפי ס' 2 ו-4 לחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961 מיום 1.12.2004 ועד ליום התשלום בפועל.

(ב) בגין ירידת ערך בשל הממ"ד, סך של 17,325 ₪ (כולל מע"מ), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 3.3.2005 ועד ליום התשלום בפועל.

(ג) בגין ירידת ערך עקב רוחב הפרוזדור, סך של 5,775 ₪ (כולל מע"מ), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 3.3.2005 ועד ליום התשלום בפועל.

(ד) בגין עגמת נפש, סך של 9,000 ₪ נכון להיום.

(ה) הוצאות משפט בסך של 7,272 ₪ נכון להיום.

34. בנוסף תשלם הנתבעת לתובע שכ"ט עו"ד בסך 12,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק.

35. המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.
ניתן היום ט"ז באב, תשס"ו (10 באוגוסט 2006) בהעדר הצדדים הנ"ל.
חגי ברנר, שופט









א בית משפט שלום 18135/04 קידר עמית יעקב נ' צמרות הירדן יזום ובניה בע"מ (פורסם ב-ֽ 10/08/2006)













להסרת פסק דין זה לחץ כאן