מוגרבי זיאד - מסיעי העמק - מאיר לוי בע"מ

ניתן להפיק דוחות מלאים על הצדדים בתיק זה

מצאנו עבורכם דוחות זמינים על הצדדים בתיק זה. יתכן שתאלצו להזין נתונים נוספים כגון ת.ז
מוגרבי זיאד מסיעי העמק - מאיר לוי בע"מ
 
מוגרבי זיאד - מסיעי העמק - מאיר לוי בע"מ
תיקים נוספים על מוגרבי זיאד | תיקים נוספים על מסיעי העמק - מאיר לוי בע"מ

1176/04 עב     16/08/2006




עב 1176/04 מוגרבי זיאד נ' מסיעי העמק - מאיר לוי בע"מ




1


בתי הדין לעבודה
בית הדין האזורי לעבודה בנצרת
עב 001176/04

דמ 001421/04
בפני
:
כב' השופטת שפר ורד
- שופטת ראשית
נציג ציבור (עובדים) מר מולא נימר

16/08/2006



בעניין:
מוגרבי זיאד



ע"י ב"כ עו"ד
דקדוקי פואז

התובע (הנתבע)


נ ג ד



מסיעי העמק - מאיר לוי בע"מ



ע"י ב"כ עו"ד
בן-נון פני

הנתבעת (התובעת)

פסק דין


1. בפני
נו שתי תביעות שהדיון בהן אוחד.
בתביעה שהגיש התובע , נטענות הטענות הבאות ונתבעים הסעדים שדלקמן -
א. התובע עבד בשירות הנתבעת , אשר עוסקת בהסעות, כנהג אוטובוס, בתקופה שמיום01/07/00 ועד ליום 14/12/03.
ב. התובע פוטר על אתר בבואו לדרוש את תשלום שכרו בגין חודש נובמבר 2003 וזכויות נלוות נוספות להן היה זכאי.
ג. הנתבעת נותרה חייבת לתובע הפרשי שכר בגין החודשים נובמבר ודצמבר 2003 בסך של 5600 ₪ בסך הכל, ועליה לשלם לו הסך האמור בצירוף פיצויי הלנת שכר.
ד. על הנתבעת לשלם לתובע תמורת הודעה מוקדמת בשיעור שכרו בגין חודש עבודה ובסך של 4,800 ₪.
ה. על הנתבעת לשלם לתובע פיצויי פיטורים לפי שכר קובע של 4,800 ₪ ובהתחשב בתקופת עבודתו בסך של 16,800 ₪, וזאת בצירוף פיצויי הלנת פיצויי פיטורים.
ו. הנתבעת לא נתנה לתובע חופשה בתשלום כמגיע לו, ונותרה חייבת לו פדיון חופשה בסך של 3072 ₪.
ז. הנתבעת נותרה חייבת לתובע בגין תקופת עבודתו דמי הבראה בסך של 5,415₪.
ח. הנתבעת נותרה חייבת לתובע תוספת תגמול בגין עבודה בשעות נוספות בסך כולל של 26,843 ₪, ותוספת תגמול בגין עבודה בשבת וחג בסך של 15,596 ₪, והכל בצירוף פיצויי הלנת שכר.

2. הנתבעת, בכתב ההגנה שהגישה, טענה את הטענות העיקריות שדלקמן –
א. התובע הוא זה שהתפטר מעבודתו על אתר, על רקע אי שביעות רצונו מהעובדה שעקב מכירת אחד מכלי הרכב של הנתבעת חלו שינויים בסדרי מצבת הנהגים.
ב. התובע קיבל את מלוא שכרו בגין עבודתו בחודש נובמבר 2003, וכנגד השכר לו היה זכאי בחודש דצמבר קוזזה תמורת ההודעה המוקדמת שלא נתן לנתבעת עם עזיבתו את מקום עבודתו.
ג. התובע קיבל חופשה בתשלום ודמי הבראה אף מעבר למגיע לו, ואת דמי החופשה וההבראה שקיבל ביתר עליו להשיב לנתבעת.
ד. התובע קיבל את מלוא התמורה ותוספת התגמול בגין עבודה בשעות נוספות להם היה זכאי.
ה. יש לקזז מכל סך שיפסק לזכות התובע , מעבר לתמורת ההודעה המוקדמת שהוא חב לנתבעת ודמי ההבראה והחופשה שקיבל ביתר, גם פיצוי בגין הנזקים שגרם לה עקב עזיבתו על אתר, משנאלצה להשבית את הרכב עליו עבד ולשכור קבלני משנה לבצע את עבודתו, והכל בסך כולל של 25,300 ₪.

יצויין כי הטענות שנטענו כטענת קיזוז בתביעה זו, נטענו גם בתביעה נפרדת שהוגשה מצד הנתבעת כלפי התובע, מספר שבועות לאחר שהוגשה תביעתו (ולטענתה עוד בטרם נמסרה לה תביעתו).

3. הפלוגתאות הטעונות הכרעה בענייננו, ואשר אליהן גם חויבו הצדדים להידרש בתצהירים שהוגשו מטעמם, הן כדלקמן -
א. מה היו נסיבות יחסי העבודה בין הצדדים, האם כטענת התובע פוטר או שמא כטענת הנתבעת התפטר.
ב. במידה והתובע התפטר כטענת הנתבעת ובנסיבות הנטענות על ידיה – האם נגרמו לה הנזקים הנטענים על ידיה בעקבות התפטרותו והאם יש לחייבו לפצותה בגינם.
ג. ככל שיקבע שהתובע פוטר – מה שיעור פיצויי הפיטורים ותמורת ההודעה המוקדמת המגיעים לו ולפי איזה שכר קובע בדיוק יש לחשבם.
ד. האם התובע עבד בשעות נוספות ובשעות שבת כנטען על ידיו.
במידה וכן – האם קיבל את מלוא תוספת התגמול המגיעה לו בגינן.
ה. האם התובע קיבל את מלוא החופשה בתשלום שהגיעה לו.
במידה ולא – מה שיעור הפרשי פדיון החופשה להם היה זכאי.
לחילופין, האם התובע קיבל חופשה בתשלום ביתר כנטען על ידי הנתבעת.
ו. האם התובע קיבל את מלוא דמי ההבראה שהגיעו לו.
במידה ולא – מה שיעור הפרשי דמי ההבראה להם היה זכאי.
לחילופין, האם התובע קיבל דמי הבראה ביתר כנטען על ידי הנתבעת.
ז. האם התובע קיבל את מלוא שכר העבודה לו היה זכאי בגין החודשים נובמבר ודצמבר 2003.
ח. האם מי מבין התשלומים אשר ייקבע שעל הנתבעת לשלם לתובע נושאים פיצויי הלנה.

4. מה היו נסיבות סיום יחסי העבודה בין הצדדים?
א. בכתב התביעה, כמו גם בתצהיר העדות הראשית שלו, טען התובע כי פוטר ביום 14/12/03, כאשר בא למנהל הנתבעת במשרדו ודרש ממנו לשלם לו את יתרת השכר שמגיע לו בגין חודש נובמבר 2003 ולא שולם במלואו, כמו גם כספים המגיעים לו בגין דמי הבראה.
לפי אותה הגרסה, משדרש התובע את הדרישות הכספיות, הודיע לו מנהל הנתבעת, מר מאיר לוי, כי אינו זכאי למאומה, וכשכעס התובע גורש ממשרדי הנתבעת בקללות ובבושת פנים, תוך שהודע לו שהוא מפוטר.
בחקירתו הנגדית בבית הדין, לעומת זאת, כאשר נשאל מה היו ההתרחשויות ביום עבודתו האחרון, השיב כי באותו היום עבד על אוטובוס לא תקין, והתלונן על כך בפני
מנהל הנתבעת, שהפנה אותו למוסך, ומשחזר כשהאוטובוס לא מתוקן מאחר ובמוסך נדרש סכום כספי כלשהו שלא סודר – החל מנהל הנתבעת לצעוק עליו ולנבל את הפה ופיטר אותו.
עיננו הרואות, אם כן, כי מצידו של התובע הוצגה גרסה נטולת כל עקביות באשר לנסיבות והרקע לפיטוריו הנטענים.
זה המקום לציין, כי התרשמותנו מעדותו של התובע הייתה כי גרסתו הייתה בלתי כנה ומתחכמת, כי אמר אותם דברים שסבר שיתמכו בקבלת תביעתו וכי לא תיאר נכוחה את הנסיבות להן התייחס.

ב. אל מול עדותו של התובע, שמענו עדותם של שלושה מעדי הנתבעת, שהיו שותפים או עדים להתרחשויות הנוגעות לסיום עבודתו של התובע.
מר מאיר לוי, מנהל הנתבעת, תיאר בעדותו כי חלו שינויים במערך כלי הרכב אצל הנתבעת, ובעקבות זאת נדרש התובע לנהוג באוטובוס שלא לרוחו.
לגרסתו, ביום 15/12/03 התלונן התובע על כך שהאוטובוס עליו נהג אינו תקין, ולמשרדי הנתבעת הוזעק קצין הבטיחות שלה, מר חודידה, אשר בדק את הרכב ומצא שהוא תקין, והודיע זאת לתובע תוך שהוא מפנה תשומת ליבו גם לכך שהרכב עבר מבחני רישוי שנתיים שבועיים קודם לכן ונמצא כשיר לגמרי.
לדבריו, התובע לא היה שבע רצון, ובכעס רב נכנס למשרדי הנתבעת, זרק את מפתחות האוטובוס על השולחן ובאמצע יום עבודה הודיע על התפטרותו ועזב את המקום.
באותו ההקשר שמענו את עדותם ל מר חודידה עצמו ושל מר חנן לוי, בנו של מר מאיר לוי שגם הוא עובד במשרדי הנתבעת, ועדותם תמכה בזו של מר מאיר לוי, חיזקה אותה ועלתה בקנה אחד עימה.
נעיר כי העדפנו, העדפה של ממש, את עדותו של כל אחד מעדי הנתבעת שהוזכרה לעיל על פני עדות התובע, עדות שלושתם הייתה עקבית, והתרשמותנו היתה שדבריהם נאמרו ביתר כנות מדברי התובע.

ג. בהתחשב באמור לעיל אנו קובעים כי נסיבות סיום יחסי העבודה היו כנטען ע"י הנתבעת, לפיהן התובע, שלא היה שבע רצון מהרכב עליו נהג עזב את עבודתו ביום 15/12/03, במהלכו של יום עבודה, תוך שהוא משליך את מפתחות הרכב במשרד.

אשר על כן אנו דוחים את תביעת התובע לפיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת.
5. תביעת המעסיקה בגין הנזקים שנגרמו לה עקב התפטרות התובע-
א. כפי שצוין לעיל, הנתבעת תבעה סעדים שונים בקשר להתפטרותו של התובע, הן על דרך טענות קיזוז בתביעת התובע והן בתובענה נפרדת שהדיון בה אוחד עם תביעת התובע.
בגדר האמור תבעה הנתבעת לחייב התובע לשלם לה כדלקמן -
- תמורת הודעה מוקדמת בסך של 4,080 ₪.
- עלות הזמנת קבלני משנה לבצע את העבודה שהיה על התובע לבצע בסך 5,700 ₪.
- עלותם של 5.5 ימי השבתת האוטובוס עליו נהג התובע בסך 7,150 ₪.

ב. להוכחת הנזקים שהפיצוי עליהם נתבע, המציאה המעסיקה עותקי קבלות שנתקבלו, על פי הנטען, מקבלן ההסעות שנדרשה לשירותיו עקב עזיבתו של התובע, ותצהיר שנערך ע"י רואה החשבון שלה ובו נכללת, בין היתר, הצהרה לגבי הכנסה ממוצעת של הנתבעת ליום משימוש באוטובוס.

ג. נאמר כי הגם ששוכנענו כי לנתבעת נגרמו נזקים כאלה ואחרים עקב עזיבתו של התובע את מקום עבודתו על אתר, איננו סבורים שיש לחייבו לשלם לנתבעת כל תשלום שהוא בהקשר זה, מעבר לתמורת הודעה מוקדמת, וזאת מהנימוקים שדלקמן -
סעיף 7 לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים והתפטרות תשס"א- 2001, שכותרתו "תוצאות אי מתן הודעה מוקדמת" קובע כי -
"(א) מעביד שפיטר עובד ולא נתן לו הודעה מוקדמת לפיטורים כאמור
בחוק זה, ישלם לעובדו פיצוי בסכום השווה לשכרו הרגיל בעד התקופה שלגביה לא ניתנה ההודעה המוקדמת.
(ב) עובד שחדל לעבוד ולא נתן למעבידו הודעה מוקדמת להתפטרות
כאמור בחוק זה, ישלם למעבידו פיצוי בסכום השווה לשכרו הרגיל בעד התקופה שלגביה לא ניתנה ההודעה המוקדמת".

מצויים אנו בדעה כי אף אם היתה המעסיקה מוכיחה נזקים, לא היה בכך כדי להטיל על העובד את האחריות לפצותה בגינם, שכן לדעתנו חוק הודעה מוקדמת הוא חלק ממשפט העבודה המגן, וכאשר הוא קובע שהפיצוי למעביד בגין אי-מתן הודעה מוקדמת טרם ההתפטרות יעמוד על גובה השכר לתקופת ההודעה המוקדמת - אין אפשרות לחייב את העובד לשלם פיצוי העולה על כך.

בענייננו, סבורים אנו שדברים אלה יפים ביתר תוקף, שכן מדובר בנזקים הנתבעים בגין הימים הספורים שלאחר עזיבתו של התובע את מקום העבודה, עד אשר אויש תפקידו.
בנסיבות כאלה, סבורים אנו שעל כל מעביד סביר להערך להפחתת נזקיו עקב היעדרות פתאומית של עובד למספר ימים, שיתכן שתנבע ממחלה תאונה או כל אירוע שאיננו בשליטתו של העובד, ואין מקום, במצב דברים שכזה, להשית על העובד את נזקי המעביד בגין היעדרותו הבלתי צפויה.

אשר על כן מוצאים אנו לנכון להסתפק בחיוב העובד לשלם למעסיקתו תמורת הודעה מוקדמת בסך של 4,080 ₪ בלבד, ודוחים את יתרת תביעתה ככל שהיא נוגעת לפיצוי על הנזקים שנגרמו לה עקב עזיבתו על אתר.

6. האם התובע עבד בשבתות ובשעות נוספות כנטען על ידיו, והאם שולמה לו מלוא תוספת התגמול בגין עבודה בשעות נוספות לה היה זכאי –
א. התובע הציג, כראיה להיקף שעות העבודה שלו, רישומים בהם תיעד את ימי ושעות עבודתו.
הרישומים מתייחסים לתקופה שהחל מחודש 04/02, ובהעדר רישומים מתייחס התובע רק לאותה התקופה לעניין רכיב התביעה שבכותרת.
עיון באותם רישומים מראה שבחלק מהימים תיעד התובע את יעדי נסיעתו, ובחלקם ציין את שעת תחילת יום העבודה וסיומה , בחלקם רק את שעת הסיום, ובחלקם רשום רק "רגיל".
בחקירתו הנגדית אישר התובע שהרישומים שהוגשו לבית הדין נערכו בפעם אחת, והועתקו ממחברת אשר בה, על פי הנטען, ניהל את תיעוד שעות עבודתו בזמן אמת.
המחברת האמורה לא הוצגה בפני
בית הדין, למרות שהתובע ציין שהיא עדיין מצויה בחזקתו.

ב. בהקשר לשעות העבודה של התובע שמענו גם את עדותם של מנהל הנתבעת, מר לוי מאיר, ובנו מר לוי חנן.
מר לוי חנן, העיד שבסוף כל חודש ישב על כל עובד מעובדי הנתבעת, לצורך סיכום שעות העבודה של העובד (ואת עצם קיומו של מעמד חודשי שכזה אישר התובע).
לדבריו של מר לוי, שהיו מהימנים בעיננו, במעמד הישיבות החודשיות האמורות היתה נערכת השואה בין רישומי השעות שערך הוא עצמו, לעומת אלה שנערכו ע"י העובד, והיו מגיעים להסכמה אשר להיקף השעות שבוצעו בפועל.
לאחר שהיה מסוכם נושא ימי העבודה והשעות הנוספות היה מעביר את הסיכום החודשי למר מאיר לוי, אשר היה מעביר את הנתבונים להנהלת החשבונות של הנתבעת, ובהתאם להם היו נערכים תלושי השכר והצ'קים בהם שולם השכר.
ב - 10 לחודש או בסמוך לכך, היו העובדים מקבלים את שכרם באמצעות שיקים, וחותמים על אישור שקיבלו את השכר, ועל כך שהם מאשרים שהיקף השעות הנוספות שפורטו באותו אישור משקף את עבודתם בפועל.

בידי הנתבעת עלה להציג רק את הדו"חות השנתיים שנערכו כאמור לעיל, בהם מופיע סיכום השעות הנוספותשעבד העובד ושכרו, ולצידם חתימתו, וזאת מאחר ובמשרדיה פרצה בחודש 04/04 שריפה שכילתה חלק גדול מהמסמכים שנשמרו בארכיונה (ולעניין השריפה הוצגו ראיות מצידה ).

עיון בתלושי השכר שהופקו בגין התובע מראה ששולם לו שכר שעתי, ומדי חודש מופיע פירוט של שעות עבודה רגילות, שעות נוספות ושעות שבת, בהיקפים משתנים.

ג. לאחר ששקלנו בדבר, החלטנו כי התובע לא הוכיח שעבד בהיקף השעות הנוספות ושעות השבת שנטענו על ידיו, וזאת מהנימוקים שדלקמן -
ראשית - העדפנו, גם בהקשר זה, את עדותם של עדי הנתבעת, ובעיקר עדותו של מר חנן לוי שהיתה מהימנה בעיננו יותר מזו של התובע,, ולפיה מדי חודש נושא שעות העבודה נבדק יחד עם התובע וסוכם לאחר התאמת רישומיו שלו ורישומי התובע, ובהתאם לסיכום האמור נערכו תלושי השכר ושולם השכר.
שנית - הרישומים שהוצגו בפני
נו מטעמו של התובע נערכו בהינף קולמוס אחד, ואין חולק שלא נעשו בזמן אמת, והרישומים האוטנטיים לא הוצגו בפני
נו למרות שהתובע ציין כי קיימים בחזקתו, ובהקשר זה מצאנו לנכון להחיל את הכלל מתחום דיני הראיות אשר לאורו יש לייחס משקל ראייתי לקיומה של ראיה שבעל דין נמנע מלהציגה.

ד. אשר על כן אנו קובעים שהתובע לא הוכיח שהנתבעת נותרה חייבת לו תוספת תגמול בגין עבודה בשעות נוספות או שעות שבת וחג, ודחים תביעתו בהקשר זה.

7. האם התובע קיבל חופשה בתשלום כמגיע לו או ביתר.
א. בתביעתו של התובע, כמו גם בתצהיר העדות הראשית שהגיש, פדיון חופשה על בסיס החישוב לפיו היה זכאי בגין כל שנת עבודה ל- 14 ימי חופשה בתשלום, ותוך הפחתת ימי החופשה שתשלום בגינם שוקף באותם תלושי השכר שנשמרו בידיו, ובהם בלבד.
בחישוביו התעלם התובע מהימים שנרשמו כימי חופשה ברשימות שהוא עצמו ערך ואשר הוגשו לבית הדין, ואשר מהם עולה כי שהה בחופשה הרבה מעבר ל- 14 ימים בכל שנת עבודה.

ב. המעסיקה, מצידה, הסתמכה על ריכוזי השכר השנתיים שהוצגו על ידיה, בהם נרשם בכל אחד מחודשי עבודתו של התובע באיזה ימים שהה בחופשה, ומספר הימים שנרשמו כימי חופשה בכל חודש תואם בהתאמה מלאה את מספר הימים המופיע בתלושים ככאלה בגינם קיבל התובע חופשה בתשלום.
מאותם הנימוקים שכבר פורטו לעיל, העדפנו את רישומי הנתבעת אשר להיקף החופשה בתשלום בה שהה התובע והעולה מהם, על פני רישומיו של התובע, ולפיכך אנו קובעים כי התובע קיבל חופשה בתשלום כמפורט בתלושי השכר שהופקו בגינו.
ג. מטעמה של הנתבעת הוגש תצהיר של רואה החשבון שלה, מר נזיה זיאדאת.
לתצהיר צורף תחשיב אשר בו פורטו התשלומים שקיבל התובע בגין חופשה, אופן חישובם, וההפרשים הנטענים על ידי הנתבעת בין התשלומים להם היה זכאי לאלה שקיבל.
רו"ח זיאדאת גם נחקר בפני
נו, ובעדותו הסביר כיצד בשל האופן בו חישב את דמי החופשה ששולמו לתובע, נוצר מצב בו קיבל חופשה בתשלום ביתר.
עיון בטבלה אשר נערכה על ידיו מראה כי פורטו בה התשלומים להם היה זכאי התובע על פי חוק בגין חופשה בתשלום (12 ימים בכל שנת עבודה, וערך של יום חופשה חושב כמכפלת השכר השעתי ב - 8), ולעומתם התשלומים ששולמו לתובע בפועל, כעולה מתלושי השכר.
יוער כי גם עיון פשוט בתלושי השכר מראה כי במרבית החודשים בהם מופיעים תשלומים בגין חופשה, הסך שחושב בגין יום חופשה גבוה ממכפלת השכר השעתי ששולם באותו החודש ב - 8, וגם מספר הימים בגינם שולמו דמי חופשה עולה בהרבה על 12 לכל שנת עבודה.
ד. בהתחשב באמור לעיל מקבלים אנו את טענות המעסיקה לפיהם התובע קיבל חופשה בתשלום ביתר, ומקבלים את תחשיביו של רואה החשבון שלה, אשר מעוגנים בתלושי שהכר ובריכוז ימי העבודה השנתי שהוצג בפני
נו, מהם עולה כי התובע קיבל דמי חופשה ביתר בסך כולל של 9,232 ₪.

8. האם התובע קיבל דמי הבראה כמגיע לו או ביתר.
א. התובע תבע דמי הבראה בגין מכלול תקופת עבודתו, וחישוביו בהקשר זה שוב התבססו על אותם תשלומים ששוקפו בתלושי השכר החלקיים שנשמרו בידיו.
ממילא, תביעתו לדמי הבראה בגין התקופה שקדמה לשתי שנות עבודתו האחרונות התיישנה בהתיישנות מהותית.

ב. בגין שתי שנות עבודתו האחרונות היה התובע זכאי לדמי הבראה בגין 11 ימי הבראה, כאשר התשלום בגין יום הבראה באותה עת עמד על סך של 306 ₪.
התובע היה זכאי, אם כן, בגין תקופה זו, לדמי הבראה בסך כולל של 3,366 ₪.
עיון בתלושי השכר של התובע מראה כי בחודש 10/03 שולמו לתובע דמי הבראה בסך של 904 ₪, בחודש 08/03 בסך של 596 ₪, בחודשים 05/03 ו - 06/03 462 ₪ בכל אחד, בחודש 09/02 2,320 ₪.
בסך הכל, אם כן, ניתן לראות כי החל מחודש 09/02 ועד לסיום עבודתו שולמו לתובע דמי הבראה בסך כולל של 4,744 ₪.
תשלומים קודמים יש לזקוף לתקופה שקדמה לשתי השנים האחרונות, שכאמור התביעה לדמי הבראה בגינה התיישנה בהתיישנות מהותית.
התוצאה היא שהתובע קיבל דמי הבראה ביתר בסך של 1,378 ₪ (בעניין זה איננו מקבלים את תחשיבו של רו"ח זיאדאת, אשר לקח בחשבון תקופה שכבר חלה, כאמור, התיישנות לגביה).

9. האם התובע קיבל את מלוא שכר העבודה לו היה זכאי בגין החודשים נובמבר ודצמבר 2003.
א. אין חולק כי משכרו של התובע בגין חודש 11/03 ניכתה הנתבעת כספים שעל פי הנטען חייב היה לה התובע בגין תשלומי יתר שקיבל, וכי בגין שכר חודש 12/03 לא שולם לו כל סך שהוא עקב קיזוז שביצעה הנתבעת מאותה הסיבה.

ב. שכרו של התובע בגין חודש 11/03 עמד על פי תלוש השכר שהופק בגין אותו החודש (אותו אנו מעדיפים על פני חישובי התובע), על סך של 4,600 ₪ (במונחי נטו), ונוכה ממנו סך של 600 ₪, ואין חולק ששולם לו סך של 4,000 ₪ בגין אותו החודש.
שכרו של התובע בגין חודש עבודתו האחרון עמד על סך של 2031 ₪ (גם כן על פי תלושי השכר, במונחי נטו לתשלום).

ג. על פי סעיף 25(א)(7) לחוק הגנת השכר תשי"ח 1958, רשאי המעביד לנכות משכר העבודה שישולם לעובד "מקדמות על חשבון שכר עבודה, אם אין המקדמות עולות על שכר עבודה בעד שלושה חדשים; עולות המקדמות על שכר עבודה לשלושה חדשים - חלות על היתרה הוראות פיסקה (6)".
ס"ק 25(ב) לחוק קובע כי "על אף האמור בסעיף קטן (א), חדל עובד לעבוד אצל המעביד, רשאי המעביד לנכות משכרו האחרון של העובד כל יתרה של חוב שהעובד חייב לו, לרבות מקדמות".

בענייננו, אם כן, הניכויים שנעשו משכרו של התובע עולים בקנה אחד עם הוראות חוק הגנת השכר, ועם קביעותינו שלעיל לפיו לאורך תקופת עבודתו, וודאי שנכון לחודשי עבודתו האחרונים של התובע, נצברו לחובתו סכומים נכבדים ששולמו לו ביתר בגין חופשה והבראה.

בנסיבות אלה, ברור גם כי השכר ששולם לתובע בחסר בגין חודש 11/03 ולא שולם כלל בגין חודש 12/03 - איננו נושא פיצויי הלנת שכר.

10. סיכומו של דבר -
א. תביעתו של התובע נדחית על כל רכיביה.

ב. תביעת הנתבעת, המעסיקה - התובעת בתיק דמ 1241/04 מתקבלת בחלקה, במובן זה שאנו מחייבים את העובד - הנתבע באותה התביעה, לשלם לה בגין תמורת הודעה מוקדמת, פדיון חופשה ודמי הבראה ששולמו ביתר, בניכוי השכר שלא שולם על דרך הקיזוז בגין שני חודשי עבודתו האחרונים.
לפיכך אנו מחייבים את העובד - הנתבע בתיק זה, לשלם למעסיקה - התובעת בתיק האמור, סך של 12,059₪, וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 01/01/04 ועד לתשלום המלא בפועל.

כן אנו מחייבים את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪ בצירוף מע"מ.

ג. על העובד - התובע בתיק 1176/04, לשלם את האגרה הדחויה שנושאת תביעתו.

11. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דיננו זה, עליו להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת עותק פסק הדין.

ניתן היום כ"ב באב, תשס"ו (16 באוגוסט 2006) בהעדר הצדדים.


________________ _______________
ורד שפר – ש. ראשית נציג ציבור (עובדים)










עב בית דין אזורי לעבודה 1176/04 מוגרבי זיאד נ' מסיעי העמק - מאיר לוי בע"מ (פורסם ב-ֽ 16/08/2006)












להסרת פסק דין זה לחץ כאן