הרמתי דורית, הרמתי חניתה, משה ושארה נוילנדר, יגאל ודוריס שפירא, גולדנברג בלה, צבי ורונית כהן - מ.מ. הנדסה את ברנע בע''מ, מ.מ. הנדסה בע''מ, ברנע-עוז יזמות בניין ונכסים בע''מ

מידע על הרמתי דורית    מידע על הרמתי חניתה    מידע על גולדנברג בלה    מידע על צבי ורונית כהן   



הרמתי דורית, הרמתי חניתה, משה ושארה נוילנדר, יגאל ודוריס שפירא, גולדנברג בלה, צבי ורונית כהן - מ.מ. הנדסה את ברנע בע''מ, מ.מ. הנדסה בע''מ, ברנע-עוז יזמות בניין ונכסים בע''מ

תיק אזרחי 15035/00     16/08/2006 (א)



תיקים נוספים על הרמתי דורית
תיקים נוספים על הרמתי חניתה
תיקים נוספים על משה ושארה נוילנדר
תיקים נוספים על יגאל ודוריס שפירא
תיקים נוספים על גולדנברג בלה
תיקים נוספים על צבי ורונית כהן
תיקים נוספים על מ.מ. הנדסה את ברנע בע"מ
תיקים נוספים על מ.מ. הנדסה בע"מ
תיקים נוספים על ברנע-עוז יזמות בניין ונכסים בע"מ




א 15035/00 הרמתי דורית, הרמתי חניתה, משה ושארה נוילנדר, יגאל ודוריס שפירא, גולדנברג בלה, צבי ורונית כהן נ' מ.מ. הנדסה את ברנע בע"מ, מ.מ. הנדסה בע"מ, ברנע-עוז יזמות בניין ונכסים בע"מ




1
בתי המשפט

א 015035/00
בית משפט השלום חיפה
16/08/2006
תאריך:
כב' השופטת ב. טאובר

בפני
:
1 . הרמתי דורית

2 . הרמתי חניתה

3 . משה ושארה נוילנדר

4 . יגאל ודוריס שפירא

5 . גולדנברג בלה

6 . צבי ורונית כהן

7 . לולה ואלברטו ברקוביץ
8 . בו שאול חנה
בעניין:
התובעים
ס. בן-דור ואח'

ע"י ב"כ עו"ד
- נ ג ד -
1 . מ.מ. הנדסה את ברנע בע"מ

2 . מ.מ. הנדסה בע"מ

3 . ברנע-עוז יזמות בניין ונכסים בע"מ

4 . מרק סנופ

הנתבעים
צ. הרשקוביץ ואח'

ע"י ב"כ עו"ד
- נ ג ד -
י. רגב בניה (1995) בע"מ

הצד השלישי
ג. ג'ובראן
ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין

מבוא:

1. התובעים הינם דיירים אשר רכשו מהנתבעות 1 ו-3 דירות מגורים בבניין הנמצא ברחוב שושנת הכרמל 5 בחיפה (להלן: "הבניין"). בבניין 10 דירות אשר 8 מהן מאוכלסות.

התובעים טוענים לפיצוי כספי בגין עלות התיקונים, ירידת ערך ועוגמת נפש שנגרמה להם בשל ליקויי בניה בבניין וברכוש המשותף בפרט.

התשתית העובדתית:

2. ביום 1/3/95 רכשה הנתבעת 3 את המקרקעין שברחוב שושנת הכרמל 5 על מנת להקים פרוייקט מגורים בן 10 יחידות דיור על גבי המקרקעין.
3. בתאריך 12/8/96 התקשרה הנתבעת 3 עם התובעת 8 בהסכם למכירת דירה בפרוייקט לתובעת 8.

4. בתאריך 2/9/96 התקשרה הנתבעת 3 עם הנתבעת 1 בהסכם בו נמכרו כל זכויותיה של הנתבעת 3 במקרקעין לנתבעת 1.

5. התובעים 7-1 רכשו את זכויותיהם ביחידות הדיור מהנתבעת 1.

6. בתאריך 3/10/96 התקשרה הנתבעת 1 עם י. רגב בניה (1995) בע"מ (להלן: "הצד השלישי") בהסכם להריסת מבנה ישן והקמת שלד הבניין, הסכם אשר הורחב מאוחר יותר בתאריך 3/12/97 להשלמת בניית הבניין.

7. בסמוך לחודש אוגוסט 1998 התעוררה מחלוקת כספית בין הנתבעת 1 לבין הצד השלישי ובעקבותיה הפסיק הצד השלישי את עבודות הבניה באתר והנתבעת 2 נטלה על עצמה את עבודות השלמת הבניה.

8. מעדותו של מר מרק סנופ (להלן: "הנתבע 4") ומהצהרות בא כוחו לפרוטוקול עולה כי הנתבעת 1 אינה פעילה ואילו הנתבעת 2 נקלעה להליכי פירוק ואף מונה לה מפרק ולכן אינה מיוצגת עוד על ידי ב"כ הנתבעים.

9. מיד עם קבלת החזקה בדירותיהם פנו התובעים אל הנתבעים בכתב ובעל פה בדרישה לתקן את ליקויי הבניה בדירותיהם ובשטח הרכוש המשותף. בחודש אפריל 99' נחתם על ידי הנתבע 4 זכרון דברים ובמסגרתו נטל על עצמו הנתבע 4, בין היתר, התחייבות ל"ניסוח כתב התחייבות של מ.מ. הנדסה בע"מ
- מרק סנופ - לכל התיקונים ובדק הבית (תוך 48 שעות)" ובפועל בתאריך 19/4/99 נערך כתב התחייבות ובו נטלו על עצמם הנתבע 4 והנתבעת 2 את ההתחייבות לביצוע התיקונים המפורטים בזכרון הדברים, הפיתוח הסביבתי והפעלת המעלית עד לתאריך 1/6/99.

10. משסברו, איפוא, התובעים כי הנתבעים לא ביצעו את התיקונים הדרושים ולאור הליקויים שנתגלו ברכוש המשותף, הגישו התובעים תביעה זו והעמידו את נזקיהם על סך של 788,258 ₪ נכון ליום הגשתה. כן צירפו התובעים לכתב התביעה את חוות דעתו של אינג' עזרא אלוני אשר פירט בחוות דעתו ליקויי בניה חמורים בכל הקשור לרכוש המשותף בבניין ואמד את נזקיהם של התובעים על סך של 738,258 ₪.

11. הנתבעים כפרו בכתב הגנתם בטענות התובעים והגישו הודעה לצד שלישי לפיה על הצד השלישי לשפותם בגין הנזקים הנטענים על ידי התובעים.

12. הצד השלישי כפר בכתב הגנתו בטענות הנתבעים וטען כי הנזקים הנתבעים אינם נובעים מעבודתו של הצד השלישי אשר סיים עבודתו בפרוייקט, אלא מעבודות של קבלני משנה אשר הועסקו על ידי הנתבעים עם סיום עבודתו בפרוייקט ובתמיכה לטענתו זו צירף את חוות דעתו של ד"ר עמי גלזמן אשר ערך חוות דעת במסגרת התדיינות שהתנהלה בין הנתבעת 1 והצד השלישי ובה פירט ד"ר גלזמן את העבודות שבוצעו על ידי הצד השלישי מחד ומאידך את העבודות שעוד נותרו לביצוע.

13. בתאריך 31/10/01 מינה ביהמ"ש את המהנדס אריאל ברלינר כמומחה מטעם ביהמ"ש על מנת שיחווה דעתו בקשר לליקויי הבניה הנטענים על ידי התובעים. המהנדס ברלינר בחוות דעתו מיום 7/8/02 העמיד את נזקם הכולל של התובעים, לרבות עלות פיקוח הנדסי ומע"מ, על סך של 150,745 ₪.

14. עד לישיבת ההוכחות שהיתה קבועה ליום 11/7/04 הגישו בעלי הדין תצהיריהם. התובעים צירפו את תצהירה של הגב' הרמתי דורית
(להלן: "התובעת 1"). מטעם הנתבעים הוגש תצהירו של הנתבע 4 ואילו הצד השלישי משך את תצהיר העד מטעמו בישיבת ההוכחות ביום 14/7/04.

15. בתום ישיבת ההוכחות שנשמעה ביום 11/7/04 העלה ב"כ הנתבעים 1, 3 ו-4 הצעה לפיה ביהמ"ש יקדים ויתן

פסק דין
חלקי בשאלה האם הנתבע 4 חב אישית לחובות הנתבעות או מי מהן ולאור הסכמת יתר בעלי הדין להצעה אכן ניתן על ידי

פסק דין
חלקי בתאריך 2/2/05 בו קבעתי כי על הנתבע 4 מוטלת חבות אישית לפיצוי התובעים.
16. לאחר מתן פסק הדין החלקי אפשרתי בהחלטתי מיום 4/4/05 לב"כ הנתבעים לזמן עדים נוספים לשאלת הנזק והקשר הסיבתי. עדותם של עדים אלה, לרבות המומחה, המהנדס ברלינר, נשמעה בישיבת ההוכחות ביום 22/11/05.

17. אקדים ואציין כי הנתבעים במסגרת התצהירים הנוספים שהוגשו מטעמם על ידי מר יוספזון ומר זגורי הגניבו למעשה לתיק ביהמ"ש שלא כדין ראיות המתייחסות לשאלת חבותו האישית של הנתבע 4 ואשר היה עליהם להביא במסגרת כלל ראיותיהם אשר הוגשו לביהמ"ש ביום 18/3/03 ואשר הוכרעה כבר במסגרת

פסק דין
חלקי ביום 2/2/05. לפיכך לא אשוב ואתייחס לאמור במסגרת

פסק דין
זה.

18. לנוכח העובדה שהנתבעת 2 נמצאת בהליכי פירוק ואף מונה לה מפרק ולא הובא בפני
י על ידי התובעים או מי מהם אישור בימ"ש של הפירוק להמשיך בהליכים אלה כנגד הנתבעת 2, הנני מוחקת התביעה כנגד הנתבעת 2.

19. מאחר והצד השלישי לא התייצב לישיבת ההוכחות שהיתה קבועה ליום 22/11/05 ואף לא הגיש את סיכומיו, ניתן בזאת פסק הדין בהעדר סיכומי הצד השלישי.

טענות הצדדים בתמצית:

20. התובעים טוענים כי הינם זכאים לפיצוי מלא בגין ליקויי הבניה, ירידת ערך ועוגמת נפש שנגרמה להם בגין ליקויי הבניה.

התובעים טוענים כי פנו לנתבעים עוד בטרם חלפה שנה ממסירת הדירות לחזקתם והעלו טענות ביחס לליקויי הבניה בדירותיהם וברכוש המשותף. לטענתם, התכחשו הנתבעים לחיוביהם ולא תיקנו את הליקויים.

כן טוענים התובעים כי יש להעדיף את קביעות המומחה מטעמם על פני קביעותיו של מומחה ביהמ"ש המהנדס ברלינר ומאחר והנתבעים ו/או מי מהם לא ביצעו את התיקונים יש לפצותם בפיצוי כספי כאמור בחוות דעת המומחה עזרא אלוני.
התובעים חוזרים וטוענים כי חבותו האישית של הנתבע 4 הוכרעה במסגרת פסק הדין החלקי שניתן ביום 2/2/05 ואין לשוב ולהיזקק לטענות אלה וכן כי יש להרים את המסך בין החברות ולייחס את חובות הנתבעות 1 ו-2 לנתבעת 3.

21. הנתבעים חוזרים וטוענים כאמור כי אין להשית חבות אישית על הנתבע 4 כלל ובפרט לנוכח העובדה שהנזקים הנטענים לא נגרמו כתוצאה מרשלנותו של הנתבע 4, ובכל מקרה, משהליקויים מתייחסים לרכוש המשותף אין הם גם באים במסגרת ההתחייבות הנטענת שנטל על עצמו הנתבע 4 אישית.

הנתבעים מוסיפים וטוענים כי אין מקום להעתר לטענת התובעים ביחס להרמת המסך בין החברות, שכן הטענה לא נטענה במסגרת כתב התביעה ואף לא הונחה על ידי התובעים התשתית העובדתית הראויה.

הנתבעים זנחו בסיכומיהם טענות הנוגעות לזכותם לתקן את הליקויים ו/או ביחס להעדר הודעה בדבר הליקויים וטוענים כי בכל מקרה יש להשית על הצד השלישי את השיפוי בגין הליקויים הנטענים שהינם נובעים מחבותו של הצד השלישי.

הנתבעים מעלים בסיכומיהם טענות ביחס לקביעותיו של מומחה ביהמ"ש, המהנדס ברלינר, ובכל מקרה טוענים כי אין לסטות מחוות דעתו של מומחה ביהמ"ש כנטען על ידי התובעים.

דיון:

22. הנתבעת 1 התחייבה ביחס לרוכשי הדירות תובעים 7-1 ואילו הנתבעת 3 התחייבה ביחס לתובעת 8 בסעיף 5 להסכם המכר לבנות את יחידות הדיור והבניין בהתאם למפרט הטכני שצורף להסכם. מכאן נובעת אחריותן של כל אחת מהנתבעות 1 ו-3 לתובעים שרכשו מהן דירותיהם ביחס לביצוע הבניה בדירה וברכוש המשותף, לרבות אחריותן ביחס לליקויי בניה וסטיות מהמפרט הטכני כמפורט בחוות דעתו של מומחה ביהמ"ש, המהנדס ברלינר.

מאחר והנתבעת 1 נטלה על עצמה את ההתחייבות לבנות את הבניין עת שרכשה את זכויות הנתבעת 3 במקרקעין, חבה הנתבעת 1 ביחד ולחוד עם הנתבעת 3 לליקויי הבניה וירידת הערך של התובעים, לרבות התובעת 8.

23. אשר לאחריות האישית של הנתבע 4 זו נתבררה ונקבעה בפסק הדין החלקי מיום 2/2/05. אוסיף ואציין כי עקרונית משקיימת חובת זהירות של מנהל בחברה כלפי רוכשי דירות אין ספק שהמנהל לא רק שיכול היה אלא אף חייב היה בפועל לצפות שמי שישא בתוצאות של ליקויי הבניה והסטיה מהמפרט כתוצאה מבניה רשלנית ו/או העדר פיקוח נאות על הצד השלישי - החברה הקבלנית שהועסקה על ידי הנתבעת 1 ו/או קבלני משנה שונים שהועסקו לאחר סיום עבודת הצד השלישי באתר יהיו רוכשי הדירות. מכאן, שחובת הזהירות הקיימת למנהל כלפי רוכשי הדירות חלה גם בענייננו. מכאן סברתי, בין היתר, כי יש להטיל על הנתבע 4 חבות אישית ביחס לליקויים ולסטיה מן המפרט שבוצעו בחלקם על ידי הצד השלישי ובחלקם על ידי הנתבעת 2 אשר השלימה בעצמה ובאמצעות קבלני משנה את עבודות הבניה בבניין לאחר עזיבת הצד השלישי.

בין אם היתה על הנתבע 4 חבות להעסיק מפקח בתשלום ובין אם לאו, משלא העסיק הנתבע 4 מפקח מטעמו ובחר לעקוב בעצמו אחרי תהליכי הבניה שנעשו על ידי הצד השלישי ועל ידי קבלני משנה שהועסקו על ידי הנתבעת 2, היה על הנתבע 4 להבחין בליקויים ובסטיות הצד השלישי וקבלני המשנה מן המפרט ולמנוע האמור. בפרט יפים הדברים ביחס לחיפוי החיצוני של הבניין אשר חופה במרצפות פסיפס במקום בגרניט פורצלן, חיפוי שונה במהותו המשתרע על כל קירותיו החיצוניים של המבנה ומובן שזה לא יכול היה ולא צריך היה להעלם מעיניו של הנתבע 4. כן צריך היה הנתבע 4 לגלות עירנות לפעולות הצד השלישי מאחר ונתגלו סכסוכים וקשיים כלכליים אצל הצד השלישי במהלך הבניה ואשר ניתן להניח שישפיעו על אופן ביצוע הבניה, איכות חומרי הגלם וכיוצ"ב.

בפועל נטל על עצמו הנתבע 4 את הפיקוח על הבניה שביצע הצד השלישי וקבלני משנה שהשלימו את עבודות הבניה עת שלא הועסק מפקח מטעם הנתבעת 2 ו/או מטעמו של הנתבע 4 ובפועל כעולה מן הראיות פיקח הנתבע 4 ושלט על הקמת הפרוייקט. בנסיבות אלה היה על הנתבע 4 לצפות כי התרשלותו זו תוביל לפגמים ולליקויים דוגמת הפגמים והליקויים שנתגלו.
עובדות המקרה מטילות, איפוא, חובת זהירות קונקרטית על הנתבע 4 אשר הפר חובתו ביחס לכל אחד מרוכשי הדירות, הכל כמפורט בפסק הדין החלקי מיום 2/2/05.

בסיכומיהם טוענים הנתבעים לצמצום חבותו האישית של הנתבע 4 מכוח זכרון הדברים ה-1 וההתחייבות ה-2, טענה אשר אמורה היתה להיטען במסגרת סיכומיהם בשלב הראשון עת שנדונה שאלת חבותו של הנתבע 4. לטענתם, אין במסמכים ה-1 ו-ה-2 התחייבות אישית של הנתבע 4 ביחס לליקויים שנתגלו ברכוש המשותף, שכן ליקויים אלה אינם נמנים בגדר התיקונים הדרושים המפורטים ברישת זכרון הדברים ה-1 וההתחייבות המתייחסת לפיתוח הסביבתי מתייחסת רק למועד ביצוע הפיתוח הסביבתי, דהיינו: עד ליום 1/6/99 ואין במסגרתה התחייבות ביחס לטיב ביצוע עבודות אלה.

שקלתי את טענת הנתבע 4 בהקשר, אולם לא ראיתי לקבלה. במסגרת התחייבותו של הנתבע 4 כלפי התובעים 1 ו-2 לסיים את ביצוע עבודות הפיתוח הסביבתי גלומה ההתחייבות לבצע עבודות אלה על פי הקבוע במפרט הטכני ועל פי הוראות תקן הבניה הישראלי. טענה לפיה ההתחייבות מתייחסת אך למועד ביצוע העבודות הינה נסיון פרשני פתלתל שנועד אך להוציא מתוכן התחייבות מפורשת שנטל על עצמו הנתבע 4 שאין לתת לה יד. עם זאת, מקובלת עלי טענתו של הנתבע 4 כי ההתחייבות החוזית האישית שנטל על עצמו במסגרת זכרון הדברים ה-1 וכתב ההתחייבות ה-2 ניתנו לטובת התובעים 1 ו-2 בלבד ולא לטובתם של יתר בעלי הזכויות במקרקעין.

24. התובעים טוענים בסיכומיהם כי יש בנסיבות העניין להפעיל את הוראת סעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט-1999, ולהרים את המסך ולייחס את חובות הנתבעת 1 ליתר הנתבעות ולנתבע 4, שכן הנתבעת 1 נוהלה באופן שלאחר סיום מכירת הדירות לרוכשי הדירות נותרה ללא כל מקורות מימון ונכסים ונעדרה יכולת פרעון של חובותיה.

שבתי ועיינתי בכתב התביעה שהוגש על ידי התובעים ואולם למצער טענה זו לא הועלתה כלל במסגרת כתב התביעה. לפיכך לא ניתן להיזקק לטענה זו אשר הועלתה ככזו לראשונה בסיכומי התובעים ואשר מטבעה מחייבת התייחסות מפורשת ומפורטת בכתב התביעה וביסוס ראייתי במסגרת הראיות המובאות.
חוות דעתו של המומחה המהנדס והשמאי אריאל ברלינר:

25. ביהמ"ש העליון בפסק הדין בע"א 558/96, 1240 חברת שיכון עובדים נ' רוזנטל חנן ו-32 אח', פ"ד נב(4) 565, סקר את שיקול הדעת ומידת הסתמכותו של ביהמ"ש על חוות דעתו של מומחה שנתמנה בהסכמת הצדדים על-ידי ביהמ"ש:

"על שאלה זו השיב בימ"ש זה כי: 'משממנה ביהמ"ש מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לביהמ"ש נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שביהמ"ש יאמץ מימצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לביהמ"ש ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שיקול דעתו של ביהמ"ש. אך, כאמור, לא ייטה ביהמ"ש לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן... קביעותיו של בימ"ש קמא הן בעיקר קביעות של עובדה שבימ"ש זה איננו ממהר להתערב בהן, בעיקר כשמדובר בקביעות המתבססות על חוות דעת של מומחה שנתמנה על ידי ביהמ"ש בהסכמת בעלי הדין' (ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי ואח', (לא פורסם)).
מכל מקום הסמכות האחרונה להכריע אם לקבל את חוות הדעת או לדחותה נתונה לשופט היושב בדין: 'משמונה מומחה מטעם ביהמ"ש, הרי ביהמ"ש הוא המחליט אילו מסקנות יש להסיק מחוות דעתו של המומחה ובעלי הדין אינם יכולים לדרוש כי ביהמ"ש יצמצם עצמו רק לעיון וללימוד של חלקים מחוות דעתו של השמאי שמונה על ידיו. ביהמ"ש הוא הממנה מומחה מטעמו כדי לקבל תמונה מדוייקת ומלאה, ואם חוות הדעת של המומחה שמינה מקובלת עליו - רשאי ביהמ"ש להסתמך על כל חלק אשר כלול בה' (ע"א 402/85 מרקוביץ ואח' נ' עיריית ראשון לציון, פ"ד מא(1) 133, 139)".

הכלל הוא שיש לקבל חוות דעת של מומחה בתחום בו מונה אלא אם ישנם נימוקים כבדי משקל המחייבים סטיה מחוות דעתו של המומחה (ראה ע"א 558/96, 1240, שם, בעמ' 570-569 וכן ת"א 10374/96 שטרית אברהם ואח' נ' אחים שרבט חברה לבניין בע"מ (לא פורסם).

ואכן, סבורה אני כי אם מקצועיותו של המומחה לא עורערה ולא נטענו טענות לגבי האמינות או האובייקטיביות שלו ואם לא נטענו טענות כבדות משקל לגבי הפרוצדורה בה ביצע המומחה את בדיקותיו, הרי שלא קיימים אותם נימוקים כבדי משקל לכך שביהמ"ש יסטה מחוות הדעת של המומחה שמונה על ידי ביהמ"ש (ראה ת.א. 23170/95 סידיס יעקב ואח' נ' זלינגר חברה לקבלנות בע"מ ואח' (לא פורסם)).
ציפוי קירות חיצוניים:

26. אין מחלוקת כי הבניין אמור היה על פי הוראות המפרט הטכני להיות מצופה בגרניט פורצלן שעה שבפועל צופו קירותיו החיצוניים של הבניין במרצפות של פסיפס 5x5 ס"מ.

מומחה ביהמ"ש, המהנדס והשמאי ברלינר, ציין בחוות דעתו שאין הוא מקבל את טענת התובעים לפיה הציפוי "לקוי ומהווה מפגע אסתטי חמור", אם כי ציין כי הציפוי שבוצע הוא ברמה הנמוכה במידה מסויימת מהרמה הנדרשת במפרט. כן קבע ירידת ערך בסך של 42,000 ₪ לבניין. לבקשת התובעים ובמענה לשאלת ההבהרה, ציין המהנדס ברלינר כי עלות החלפת החיפוי החיצוני בגרניט פורצלן הינה בסך של 240,000 ₪ ואילו מומחה התובעים, המהנדס עזרא אלוני, העריך את עלות ההחלפה בסך של 260,000 ₪.

התובעים טוענים כי הינם זכאים על פי סעיף 4 לחוק המכר דירות, תשל"ג-1973, ועל פי סעיף 28 לחוק המכר, תשכ"ח-1968, לתבוע את ביצוע החוזה וציפוי הבניין בגרניט פורצלן ועל כן יש לפסוק לזכותם את עלות הציפוי החדש כפי שנקבעה על ידי המומחה מטעמם.

שבתי ועיינתי בתמונות שצורפו על ידי המומחה, המהנדס ברלינר, וכן עיינתי בתצהיר התובעת 1 ובפרוטוקול עדותה ולא התרשמתי כי בשלב זה עתידים התובעים בפועל להרוס את החיפוי החיצוני של הבניין ולהתקין במקומו ציפוי העשוי מגרניט פורצלן. אמנם מדובר בסטיה מהוראות המפרט הטכני ואולם מקובלת עלי עמדתו של המומחה כי החיפוי הקיים אינו מהווה מפגע אסתטי חמור המצדיק פירוקו של כל החיפוי החיצוני ולפיכך סבורני כי ראוי ליתן לתובעים פיצוי ההולם את ירידת הערך של הבניין כפי שקבע המומחה מטעם ביהמ"ש בחוות דעתו וכן ליתן ביטוי לנזקם של התובעים ולסטיית החיפוי מהמפרט ומרמת הגימור הכוללת של הבניין במסגרת רכיב עוגמת הנפש כפי שייפסק להלן במסגרת

פסק דין
זה.
קירות תומכים:

27. מקובלת עלי עמדתו של מומחה ביהמ"ש, המהנדס ברלינר, לפיה דרישות המפרט בסעיף 4.15 קובעת כי הקירות המפרידים בין המגרשים אמורים להתבצע מאבן לקט. עיון בהוראת הסעיף ובפרט בסיפת הסעיף הקובעת "במקרים בהם קיימים הבדלי מפלסים בין חצרות, גדר הרשת תהיינה על גבי קיר תומך מאבן לקט", מעלה כי הפרשנות היחידה המתיישבת עם הוראת הסעיף הינה כי כל הקירות המפרידים בין החצרות אמורים להיבנות מאבן לקט ולא רק הקיר הפונה לחזית הבניין כטענת הנתבעים. יתר על כן, אין ספק כי הנתבעים ניסחו את הוראות המפרט הטכני ועל כן ככל שיש בהוראת סעיף 4.15 אי בהירות, הרי יש להעדיף בנסיבות אלה פרשנות שהינה כנגד המנסח.

לאחר ביקורו הנוסף של המומחה מר ברלינר במקום מציין המומחה במכתבו לביהמ"ש ולצדדים כי שטח הקירות לציפוי הינו 260 מ"ר. לאור האמור ולאור התחשיב שצויין על ידי המומחה מר ברלינר בסעיף 4.2 לשאלת ההבהרה שהופנתה אליו על ידי התובעים, יש להעמיד הפיצוי בראש נזק זה על סך של 50,000 ₪. לסכום זה יש להוסיף סך נוסף של 2,000 ₪ לתיקון מקומי של שקיעת ריצוף משתלב במדרכה כפי שנקבעה על ידי המהנדס ברלינר בחוות דעתו.

בליטות הבטון ואדני החלונות:

28. לא ראיתי לסטות מקביעתו של המומחה, המהנדס ברלינר, מחוות דעתו לפיה יש לזכות את התובעים בסך של 6,200 ₪ בגין תיקונים בבליטות הבטון ובאדני החלונות בהתאם. הנתבעים טוענים אמנם כי קביעתו של המומחה בהקשר זה הינה חסרת שחר ואולם לנוכח העובדה שהנתבעים לא הפנו למומחה שאלות הבהרה בנושא זה ואף נמנעו מלחקור את המומחה בסוגיה זו, הגם שזומן על ידם לחקירה, לא ראיתי לקבל את הסתייגותם של הנתבעים על קביעת המומחה.
שביל הכניסה לבניין:

29. מקובלת עלי עמדתו של המומחה, המהנדס ברלינר, לפיה אין דופי בכך שהכניסה האחורית לבניין היא בין מקומות חניה של מכוניות וכי קיומה של מדרגה אחת בשביל אינה מהווה מטרד ו/או מפגע בטיחותי המצדיק הריסת השביל הקיים והקמתו של שביל חדש שייבנה בשיפוע באופן שייתר את המדרגה הקיימת.

מפלס הכניסה למחסנים:

30. לא ראיתי לסטות מחוות דעתו של המומחה, המהנדס ברלינר, לעניין הליקויים הקיימים במפלס הכניסה למחסנים ולעלות הפיצוי בגינם. המהנדס ברלינר לא קבע בחוות דעתו את הצורך להחליף את הריצוף והתובעים בחרו משיקוליהם הם שלא לחקור את המומחה עת שהתייצב בביהמ"ש לחקירה על חוות דעתו. ההלכות אשר צוטטו בסיכומי התובעים לעניין החלפת הריצוף כולו ולא רק להחלפת מרצפות לקויות ספציפיות אינן רלבנטיות לענייננו, שכן המומחה כאמור לא קבע כלל את הצורך בהחלפת מרצפות כלשהן. כן ראיתי לאמץ את מסקנות המומחה בדבר הצורך בהוספת אדמה גננית עד לגובה של 30 ס"מ ולא להטיל על הנתבעים כגישת התובעים גם את הצורך להחליף את האדמה הקיימת.

מפלס המחסנים:

31. התובעים בסיכומיהם טוענים כי יש להעדיף את קביעת המומחה מטעמם, המהנדס עזרא אלוני, לפיה רוחב הפרוזדור המשני המוביל למחסנים אינו עומד בתקן ולפצות את התובעים בעלות הריסת הקירות, הקמת קירות חילופיים ובעלות של 5 דלתות. בהקשר זה מפנים התובעים להוראת תקנות 2.05 ו-3.21 לתוספת השניה לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר תנאיו ואגרות), תש"ל-1970 (להלן: "התקנות").
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ולנוכח העובדה שהתובעים אף לא חקרו את המומחה בסוגיה זו, לא ראיתי להעדיף את עמדת המומחה מטעמם על קביעת מומחה ביהמ"ש שהינו ניטרלי ובלתי תלוי. זאת ועוד, המדובר בפרוזדור משני המוביל למחסנים ולפיכך מקובלת עלי עמדתו של המומחה מר ברלינר כי רוחב הפרוזדור מספיק. יתר על כן, התובעים מפנים אמנם להוראת תקנה 2.05 ולהוראת תקנה 3.21 ואולם אין המדובר בפרוזדור ראשי שמוביל אל דירה או בפרוזדור בתוך דירה ו/או בפרוזדור המהווה חלק מדרך "מוצא בטוח", קרי: פרוזדור המוביל ליציאה מהבניין, ועל כן הוראות התקנות הנזכרות אינן רלבנטיות למקרה זה.

אוסיף ואציין כי לא ראיתי גם לקבל את דרישתם של התובעים להתקנת מאווררים במחסנים. מומחה ביהמ"ש, המהנדס ברלינר, ציין בחוות דעתו כי בדלתות המחסנים קיימים תריסי אוורור וראה בכך פתרון סביר. גם הוראת תקנה 2.44 קובעת במפורש כי איוורור מיכני בחדר שירות יותקן רק מקום בו לא מותקן אחד האמצעים המפורטים בתקנה 2.41-2.43 והוראת תקנה 2.41 מאפשרת התקנת צוהר בשטח מינימלי כפתרון אוורור ראוי.

הואיל ואף התובעים לא טענו כנגד שטח תריסי האוורור ואף למהנדס ברלינר לא היו השגות כלשהן לגבי שטח פתחי האוורור, סבורני כי אין הצדקה בנסיבות העניין להתקין מאווררים במחסנים.

ליקויים במערכת כיבוי אש:

32. מומחה ביהמ"ש, המהנדס ברלינר, קבע בחוות דעתו כי באשר לצורך בהשלמת ציוד כיבוי אש כפי שצויין על ידי מומחה התובעים, המהנדס עזרא אלוני, ראוי לקבל דרישה מפורשת של שירותי הכבאות המתייחסת לבניין הספציפי. ממועד מתן חוות דעתו של המהנדס ברלינר (7/8/02) ועד לתחילת שמיעת הראיות נמנעו התובעים מטעמיהם לפנות לשירותי הכיבוי ולקבל דרישה מפורטת. לאור האמור ולאור העובדה כי הבניין קיבל אישור אכלוס (טופס 4) מהועדה המקומית לתכנון ולבניה וקשה להניח שהועדה היתה מתעלמת מנושא בטיחותי חשוב מעין זה ולא סביר שאישור כאמור היה ניתן לו לא היה ציוד כיבוי אש כנדרש בבניין, לא ראיתי לחייב את הנתבעים בעלות הנקובה בחוות דעת מומחה התובעים.
מבואת הכניסה:

33. הוראת סעיף 2.10.2 למפרט הטכני אכן קובעת כי ציפוי קירות המבואה בשיש יבוצע עד לגובה התקרה. מעיון בתמונות עולה כי בפועל לא צופו קירות המבואה עד לגובה התקרה. לאור האמור ולאור העובדה שהתובעים נשאו גם במימון מערכת אינטרקום וטלויזיה במעגל סגור לפתיחת הדלתות מכיוון הכניסה הראשית ובטלויזיה בכניסה האחורית, ראיתי לאמץ בהקשר זה את קביעתו של המהנדס עזרא אלוני מטעם התובעים ולחייב את הנתבעים לשאת בעלות של 8,000 ₪ הכוללת את עלות ציפוי השיש ועלות התקנת מערכת האינטרקום.

המהנדס ברלינר קבע מפורשות בחוות דעתו כי אין שום פגמים בריצוף בכניסה לבניין והתובעים אף לא חקרו את המומחה בסוגיה זו ולפיכך לא ראיתי צורך להורות על החלפת הריצוף והחלפת אבנים כדרישת התובעים.

פיקוח הנדסי:

34. סבורני כי בנסיבות העניין ולאור העובדה שלא ראיתי בפסק דיני לסטות באורח מהותי מקביעותיו של מומחה ביהמ"ש, המהנדס ברלינר, כי עלות הפיקוח ההנדסי כפי שנקבעה על ידי המומחה הולמת. על כן לא ראיתי להעתר לדרישת התובעים ולהגדיל את הפיצוי בגין עלות הפיקוח ההנדסי.

סך עלות התיקונים וירידת הערך:

35. סך עלות התיקונים וירידת הערך בגין חיפוי המבנה במרצפות פסיפס כעולה מחוות דעתו של המהנדס ברלינר ובתוספת סך של 8,000 ₪ בגין עלות ביצוע ציפוי שיש במבואת הכניסה עד לגובה התקרה ועלות התקנת אינטרקום הינה בסך כולל של 128,750 ₪. לסכום זה יש להוסיף עלות פיקוח הנדסי בסך של 7,000 ₪ ומע"מ בשיעור של 15.5% ובסך הכל סך של 156,791 ₪.

מאחר והליקויים וירידת הערך מתייתסים לרכוש המשותף, זכאים התובעים לקבל שיפוי לפי חלקם היחסי ברכוש המשותף. התובעים 8-1 הינם בעלי 8 יחידות דיור מסך 10 יחידות הדיור שנבנו בבניין, אולם משלא הוצגו בפני
י נסחי הטאבו יהיו התובעים זכאים לשיפוי מתוך הסך של 156,791 ₪ בגובה שיעור החזקותיהם ברכוש המשותף.

חדר בקומת המרתף:

36. הנתבע 4 הודה במהלך עדותו כי ניכס לעצמו את המרתף והתעתד לעשות בו שימוש עבור קליניקה לטיפולי שיניים. במסגרת נספח ההצמדות הוצא שטח המרתף מהרכוש המשותף למרות שעל פי נסח הרישום המרתף יירשם ויעמוד לרשות כל בעלי הדירות בבניין לשימושם ולרווחתם. התובעת 1 העידה כי הנתבע 4 עשה שימוש במרתף ואפסן בו ציוד שלו. מומחה ביהמ"ש, המהנדס ברלינר, ציין בחוות דעתו כי נגרמה לבניין ירידת ערך עקב גריעת המרתף מהרכוש המשותף בגובה של 35,000 דולר.

במהלך הדיון ביום 22/11/05 (עמ' 25 לפרוטוקול) הצהיר ב"כ הנתבעים כי למרשיו אין דרישה ביחס למרתף והמרתף מהווה רכוש משותף של הדיירים בבניין. לאור האמור, לא ראיתי עוד לפצות את התובעים בגין ירידת ערך הרכוש המשותף עקב גריעת המרתף מן הרכוש המשותף ועל הנתבע 4 להחזיר את מצב המרתף לקדמותו, לפנותו מכל חפץ ו/או ציוד ולמסור את החזקה בו לנציגי ועד הבית לאלתר.

משלא הובאו על ידי התובעים ראיות כלשהן ביחס לדמי השימוש הראויים, הגם שיכלו היו לבקש את התייחסותו של המומחה מר ברלינר שהינו גם שמאי בהכשרתו בין בשאלות הבהרה ובין בחקירתו הנגדית, אין באפשרותי לפצות את התובעים בגין תשלום דמי השימוש.

עוגמת נפש:

37. סבורני כי בנסיבות העניין יש לפסוק לטובת התובעים פיצוי משמעותי בגין עוגמת נפש שנגרמה להם. התנהלות הנתבעים, התנערותם מהתחייבותם וכן הליקויים הרבים שנמצאו ברכוש המשותף, כמו גם משך התיקונים הממושך הצפוי, מצדיקים פיצוי משמעותי.
אמנם לא ראיתי לחייב את הנתבעים להחליף את החיפוי בקירות החיצוניים כך שיעמוד בתנאי המפרט, אך יחד עם זאת סבורני שיש ליתן ביטוי במסגרת ראש נזק זה לעובדה שהציפוי על הקירות החיצוניים של ביתם של התובעים בוצע מאריחי פסיפס 5x5 ולא בחיפוי גרניט פורצלן, דבר שיש בו כדי לפגום בצורתו החיצונית של המבנה ואין מחלוקת כי התובעים חשופים לכך מדי יום.

לאור כל האמור, ראיתי להעמיד את הפיצוי המגיע לכל אחד מהתובעים 8-1 על 5,000 ₪ וסך הפיצוי יועמד, איפוא, בראש נזק זה על 40,000 ₪.

ההודעה לצד השלישי:

38. מאחר וב"כ הצד השלישי משך את תצהיר מנהל הצד השלישי, מר רגב יעקב, מתיק ביהמ"ש בישיבת ההוכחות מיום 11/7/04 והצד השלישי ו/או ב"כ לא התייצבו לאחר מתן פסק הדין החלקי לישיבות ביהמ"ש, לרבות לא לישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 22/11/05, ואף לא הגיש סיכומים במועד שנקצב בהחלטתי מיום 22/11/05 ו/או בכלל, לא ראיתי מנוס מלחייב את הצד השלישי בשיפוי מלא של הנתבעים בגין חיוביהם.

סוף דבר:

39. הנתבעות 1 ו-3 והנתבע 4 מכוח חבותו האישית עלפי דיני הנזיקין ישלמו ביחד ולחוד לתובעת 8 מתוך הסך של 156,971 ₪ המהווה כלל הנזקים שנגרמו לרכוש המשותף פיצוי בשיעור החזקותיה של התובעת 8 ברכוש המשותף בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 7/8/02 (מועד עריכת חוות דעתו של מומחה ביהמ"ש - המהנדס ברלינר) ועד לתשלום המלא בפועל.

כן ישלמו הנתבעות 1 ו-3 והנתבע 4 מכוח חבותו האישית על פי דיני הנזיקין ביחד ולחוד לתובעת 8 סך של 5,000 ₪ בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה. לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

הנתבעות 1 ו-3 והנתבע 4 מכוח חבותו האישית על פי דיני הנזיקין ישלמו ביחד ולחוד לתובעת 8 הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בשיעור של 20% מן הסכום שנפסק בתוספת מע"מ כחוק. לסכומים אלה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

40. הנתבעת 1 והנתבע 4 מכוח חבותו האישית על פי דיני הנזיקין ישלמו ביחד ולחוד לתובעים 7-1 מתוך הסך של 156,971 ₪ המהווה כלל הנזקים שנגרמו לרכוש המשותף פיצוי בשיעור החזקותיהם של התובעים 7-1 ברכוש המשותף בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 7/8/02 ועד לתשלום המלא בפועל.

כן ישלמו הנתבעת 1 והנתבע 4 מכוח חבותו האישית על פי דיני הנזיקין ביחד ולחוד לתובעים 7-1 סך של 35,000 ₪ בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם. לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

הנתבעת 1 והנתבע 4 מכוח חבותו האישית על פי דיני הנזיקין ישלמו ביחד ולחוד לתובעים מס' 7-1 הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בשיעור של 20% מן הסכום שנפסק בתוספת מע"מ כחוק. לסכומים אלה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

יצויין כי בנוסף לחבותו האישית של הנתבע 4 לפצות את התובעים 7-1 על פי חבותו בנזיקין חב הנתבע 4 בפיצויים של התובעים 1 ו-2 גם מכוח ההתחייבות החוזית שנטל על עצמו.

41. התביעה כנגד הנתבעת 2 נמחקת ללא צו להוצאות.

42. הצד השלישי ישפה את הנתבעים 1, 3 ו-4 במלוא חיוביהם על פי פסק הדין.

כן ישלם הצד השלישי לנתבעים 1, 3 ו-4, ביחד ולחוד, הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך של 5,000 ₪. לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
43. מזכירות ביהמ"ש תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ב באב תשס"ו (16 באוגוסט 2006), בהעדר הצדדים.

_________________
ב. טאובר
, שופטת

הקלדנית: רויטל מ.








א בית משפט שלום 15035/00 הרמתי דורית, הרמתי חניתה, משה ושארה נוילנדר, יגאל ודוריס שפירא, גולדנברג בלה, צבי ורונית כהן נ' מ.מ. הנדסה את ברנע בע"מ, מ.מ. הנדסה בע"מ, ברנע-עוז יזמות בניין ונכסים בע"מ (פורסם ב-ֽ 16/08/2006)











תיקים נוספים על הרמתי דורית
תיקים נוספים על הרמתי חניתה
תיקים נוספים על משה ושארה נוילנדר
תיקים נוספים על יגאל ודוריס שפירא
תיקים נוספים על גולדנברג בלה
תיקים נוספים על צבי ורונית כהן
תיקים נוספים על מ.מ. הנדסה את ברנע בע"מ
תיקים נוספים על מ.מ. הנדסה בע"מ
תיקים נוספים על ברנע-עוז יזמות בניין ונכסים בע"מ




להסרת פסק דין זה לחץ כאן



הוספת מידע משפטי למאגר
שתפו אותנו במידע משפטי שנוכל להוסיף למאגר שלנו. פסקי דין, כתבי תביעה ו/או הגנה, החלטות וכו' יוספו למערכת ויוצגו באתרנו ובגוגל.


הוסף מידע משפט