רמות ארזים חברה לבנין והשקעות בע"מ - בנק לאומי לישראל בע"מ

ניתן להפיק דוחות מלאים על הצדדים בתיק זה

מצאנו עבורכם דוחות זמינים על הצדדים בתיק זה. יתכן שתאלצו להזין נתונים נוספים כגון ת.ז
רמות ארזים חברה לבנין והשקעות בע"מ בנק לאומי לישראל בע"מ
 
רמות ארזים חברה לבנין והשקעות בע"מ - בנק לאומי לישראל בע"מ



2513/01 עא     04/08/2002



תיקים נוספים על רמות ארזים חברה לבנין והשקעות בע"מ
תיקים נוספים על בנק לאומי לישראל בע"מ




עא 2513/01 רמות ארזים חברה לבנין והשקעות בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ




1
בתי המשפט

עא 002513/01
בבית המשפט המחוזי בירושלים
04/08/02

כבוד השופט יעקב צמח
, סגן-נשיא
לפני:

רמות ארזים חברה לבנין והשקעות בע"מ

בעניין:
המערערת

נ ג ד
בנק לאומי לישראל בע"מ
המשיב

למערערת: עו"ד שילה

למשיב: עו"ד אבנרי


פסק דין
1. זהו ערעור על החלטת כב' ראש ההוצאה לפועל (גד ארנברג), שדחה את טענת "פרעתי", שטענה המערערת, רמות ארזים חברה לבנין והשקעות בע"מ
(להלן - המערערת או רמות ארזים), בהליך למימוש משכון, שפתח בו המשיב, בנק לאומי לישראל בע"מ
(להלן - המשיב או הבנק).

השאלה העיקרית שהתעוררה בהליך זה היא - אם החוב המובטח במשכון כולל מרכיב הריבית החריגה אם לאו. השאלה השניה - מקום שהחייב מפקיד כספים ישירות לחשבון הבנק הנושה אחרי פתיחת הליכי הוצאה לפועל, בלי לציין בפירוש לזכות איזה חשבון הוא מפקידם, האם לזקוף כספים אלה לזכות חשבון החוב המובטח במשכון או שמא לזכות החוב הכללי לבנק.
ואלה פרטי הענין:

2. הבנק הגיש, ביום 24 במאי 1999, להוצאה לפועל לביצוע שטר משכון מיום 2 בפברואר 1997, שנערך לפקודתו בידי רמות ארזים בגין חוב שחייבת רמות ארזים לבנק עבור הלוואות ואשראים שקיבלה. הנכס המשועבד - דירת מגורים. לפי טענת הבנק, יתרת החוב ליום 31.3.99 היא 2,886,955 ש"ח. בסכום זה כלולה ריבית בשיעור של 20%, המורכבת מריבית בחשבון דביטורי בשיעור 16.5% בתוספת ריבית שנתית חריגה בשיעור 3.5%.


3. בטיעוניה לפני ההוצאה לפועל, לא הכחישה רמות ארזים את קיום החוב לבנק, וגם לא את זכות הבנק לחייבה בריבית חריגה לענין יתרת החוב על פי הסכם תנאי החשבון, אך טענה כי לפי הוראות הסכם המישכון, אין לחייבה בריבית חריגה במסגרת הבקשה לביצוע שטר המשכון. במסגרת זו זכאי הבנק לדרוש את הריבית המירבית הנהוגה בחשבון חובה הדביטורי, אך לא ריבית חריגה נוספת. על כן, לטענתה, יש לנכות מסכום החוב שהבנק טוען שהוא מובטח במשכון את החלק הנוגע לריבית החריגה. כן יש לנכות מסכום החוב המובטח במשכון, שאין הוא כולל את החלק הנוגע לריבית החריגה, תשלומים בסך כולל של 2.5 מיליון שקלים שהפקידה רמות ארזים בחשבון הבנק ביום 18 באפריל 2000 ו-4 באוגוסט 2000, אחרי פתיחת תיק ההוצאה לפועל ואחרי שטענה לפני ראש ההוצאה לפועל "פרעתי".

4. אחרי ניכוי שני סכומים אלה - הריבית החריגה וסכומי ההפקדה - מסכום החוב שהבנק תבע מימושו בהוצאה לפועל, טענה רמות ארזים, לא תיוותר חייבת לבנק חוב המובטח במשכון. על כן, טענה לפני ראש ההוצאה לפועל טענת "פרעתי" את סכום החוב המובטח במשכון.

5. לעומתה טען הבנק כי הוא זכאי לכלול בחוב המובטח במשכון ריבית חריגה, וכן זכאי הוא לזקוף את הסכום שהפקידה רמות ארזים בבנק גם לתשלום הריבית החריגה.

6. בעינן אחרון זה, סמכה רמות ארזים את טענתה על סעיף 50 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן - חוק החוזים), הקובע כי:
"סכום שניתן לנושה שעה שהגיעו לו מן החייב חיובים אחדים, רשאי החייב, בעת התשלום לציין את החיוב שלחשבונו ייזקף הסכום. לא עשה זאת, רשאי הנושה לעשות כן".

7. אמנם, רמות ארזים לא ציינה במפורש בעת ההפקדה לאיזה חשבון היא מפקידה את הסכום, אך טוענת היא כי בנסיבות הענין, ובכללן הפקדת הסכומים אחרי פתיחת תיק ההוצאה לפועל, מלמדת כי כוונתה היתה להפקידו לזכות סכום החוב המובטח במשכון.

8. לעומתה טוען הבנק כי כיוון שרמות ארזים לא ציינה בעת התשלום לאיזה חיוב יש לזקוף תשלום זה, וגם לא ציינה כי רצונה כי ייזקף לזכות החוב המובטח, חל סעיף 49 לחוק החוזים הקובע כי -
"סכום שניתן לסילוקו של חיוב אחד, ייזקף תחילה לחשבון ההוצאות שנתחייב בהן החייב בשל אותו חיוב, לאחר מכן לחשבון הריבית ולבסוף לחשבון החיוב עצמו"

על כן, טוען הבנק, זכאי היה לפי סעיף זה לזקוף חלק מהסכום שהופקד לחשבון הריבית החריגה, ואכן כך עשה.

9. כב' ראש ההוצאה לפועל דחה את טענת "פרעתי". הוא סמך את החלטתו על הוראות הסעיפים 49 ו-50 האמורים לחוק החוזים. ראש ההוצאה לפועל קבע כי הבנק היה זכאי לזקוף את הסכום שהופקד כאמור על חשבון הריבית החריגה על פי כל אחד משני הסעיפים האמורים: על פי סעיף 50 - כיוון שאין מדובר בשני חיובים אלא בחיוב אחד, וגם כיוון שרמות ארזים לא ביקשה בעת התשלום לזקוף את התשלום דווקא על חשבון החוב המובטח במשכון. על פי סעיף 49 לחוק - כיוון שמדובר בחיוב אחד. לפי הוראת סעיף זה בצירוף סעיף 2(ב) לתנאי האשראי היה הבנק זכאי לזקוף את התשלום לריבית החריגה. וכך נקבע בסעיף 2(ב) האמור:
"כל הסכומים שייזקפו לזכות החשבון, ישמשו - ראשית, לסילוק הוצאות לבנק, שנית, לסילוק עמלות, שלישית, לסילוק הריבית והפרשי ההצמדה... ולבסוף לסילוק קרן האשראי או לפי כל סדר אחר שהבנק יבחר בו".

10. מכאן הערעור.

11. שתי שאלות טענות הכרעה בערעור: האחת - האם המשכון מבטיח את רכיב הריבית החריגה. השניה - האם רשאי הבנק לזקוף את תשלומי רמות ארזים, תחילה לזכות הרכיב של הריבית החריגה.


האם המשכון מבטיח את הריבית החריגה?
12. כאמור, אין רמות ארזים חולקת על חובתה, לענין חריגה מאשראי, לשלם לבנק ריבית חריגה מכח המסמך המכונה "תנאים כללים לפתיחת חשבון אשראי במט"ח ובמט"י" (להלן - תנאי האשראי - נספח א' לבקשה למימון המשכון) לענין חריגה מאשראי. אך, לטענתה, בהליך זה של מימוש המשכון, המסמך הקובע הוא שטר המשכון (נספח ב' לבקשה למימוש המשכון), והוא לבדו. בשטר המשכון אין חיוב בריבית חריגה. ריבית חריגה בגין האשראי יכול הבנק לתבוע רק מכח תנאי האשראי, שהוא מסמך נפרד. את שטר המשכון יש לפרש מתוכו ואין לפרשו על פי האמור במסמך תנאי האשראי.

רמות ארזים מסתמכת בענין זה על

פסק דין
שנתן בית משפט זה בידי הנשיא כב' השופט זילר בענין דן לויט נ' בנק איגוד לישראל בע"מ, ע"א 338/92 מיום 9.3.93. ב

פסק דין
זה נידונה בהרחבה שאלה זו, בהקשר לסעיף בשטר המשכון בניסוח זהה בעיקרו לזה הנידון בהליך שלפנינו, ובית המשפט קבע כי לצורך הפעלת המשכנתא, ניתן לגבות מהנכס הממושכן ריבית בשיעור המקביל לריבית הנהוגה בחשבונות דביטוריים, כפי שהיתה מדי פעם, אך לא ריבית חריגה. בית המשפט הוסיף כי אין בכך כדי לפגוע בגביית מלוא הריבית שבה חב החייב שלא בדרך מימוש המשכנתא.

13. לעומתה טוען הבנק כי את שטר המשכון יש לפרש על פי האמור במסמך תנאי האשראי. בפועל, טוען הבנק, יש לקרוא שני מסמכים אלה יחד. מסקנה זאת לטענת הבנק, מתחייבת מעצם הגדרת "מהות המישכון", הקבועה בסעיף 1(א) לחוק המשכון, התשכ"ז-1967, לאמור: "מישכון הוא שיעבוד נכס כערובה לחיוב". על כן, טוען הבנק, ערובה לחוד וחיוב לחוד. החיוב - בתנאי האשראי, והערובה - בשטר המשכון. שטר המשכון אינו יוצר ואינו מתיימר ליצור חיוב ואינו קובע את גדרם ואת היקפם של החיובים וההתחייבויות. שטר המשכון אין לו קיום עצמאי, אלא הוא כרוך בתנאי האשראי, וכיוון שאין רמות ארזים חולקת על כך כי מסמך תנאי האשראי מחייב בריבית חריגה, חיוב זה חל גם על המשכון שבא לערוב לחיוב זה.

מכל מקום, טוען הבנק, אף אם היה מסמך תנאי האשראי מקור חיצוני לשטר המשכון, ניתן להיזקק אליו לקביעת אומד דעת הצדדים. לדעתה, הדבר נקבע בענין אפרופים לאמור:
"לא מבחן דו-שלבי אשר לשונו הברורה או הלא ברורה של החוזה משמשת נקודת היתוך ראייתית שלו, אלא מבחן דו-שלבי, ובו תנועה בלתי פוסקת מלשון החוזה לנסיבותיו החיצוניות, תוך יצירת חזקה הניתנת לסתירה כי תכלית החוזה היא זו העולה מלשונו הרגילה של החוזה. חזקה זו ניתנת לסתירה באמצעות מכלול הנסיבות... הפניה למקורות חיצוניים תיעשה בכל מקרה, ואין היא מוגבלת רק מקום שהחוזה עצמו אינו מצביע על אומד דעתם של הצדדים. עם זאת, כמצוות סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי) - בסתירה בין אומד דעתם המשתמע מתוך החוזה ובין אומד דעתם הנלמד מתוך הנסיבות - יד הראשון על העליונה": מדינת ישראל נגד אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, ע"א 4628/93, פ"ד מט(2) 265, 314 (ההדגשות הוספו).

בהמשך לכך טוען הבנק (בפסקה 5 לעיקרי הטיעון מטעמו), כי אין עוד תוקף להלכה שפסק בית משפט זה בענין לויט האמור, כיוון "שכללי הפרשנות שיושמו בשנת 1993, ולפיה נצמד כב' בית משפט לתוך ד' אמות החוזה, לשונו ומלותיו - עברו מן העולם".


14. אין דעתי כדעת הבנק.
ראשית, לענין איבחון ההלכה שנפסקה בענין לויט האמור. הלכה זו נכונה בפרשנותה, בהגיונה ובתוצאתה. והיא יפה גם לענין הנידון כאן. הלכה זו לא עברה מן העולם, כפי שטען הבנק. לדעתי, אין ההלכה בענין אפרופים פוגעת בה. הלכת אפרופים אינה מעקרת את ההסתמכות על לשון החוזה. נהפוך הוא: בקטעים בציטטות האמורות (שלמרבה הצער הובאו בסיכומי הבנק בחסר ובמקוטע), ניתנת, במצוות סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973, זכות בכורה לכוונה המשתמעת מתוך החוזה. חזקה שכוונה זו משקפת את אומד דעת הצדדים. המבקש לסתור חזקה זו, אם על פי הנסיבות ואם על פי ראיות חיצוניות, עליו הראיה. הבנק לא סתר חזקה זו, ולא הצביע על נסיבות חיצוניות שיש בהן לסתור את החזקה. על כן, נשאר בתוקפו אומד דעת הצדדים כפי שנקבע בלשון שטר המשכון.


שנית, אכן שטר המשכון, כהגדרת החוק לדיבור "מישכון", מיועד לקבוע ערובה לחיוב שמחוץ לו, ואת החיוב שאותו בא השטר לערוב יש למצוא מחוץ לשטר. ואולם, במה דברים אמורים: כשהשטר אכן עוסק בקביעת ערובה לחוב שמחוץ לו, ובכך בלבד. ואולם מקום שהשטר "חורג" ממהותו זו ומכיל בתוכו גם חיובים עצמאיים, הריהו מסמך מעורב של הסכם משכון + חוזה, ויש לתת תוקף לחיובים שנקבעו בו במימוש המשכון.

כך במקרה זה. שטר המשכון מגדיר בסעיף 1 את ה"סכומים המובטחים" בשטר המשכון, כשבדיבור זה כלולים כל החובות מכל הסוגים שתהא רמות ארזים חייבת לבנק, וזה כולל גם ריבית והצמדה, וקובע כי "שטר המישכון ניתן להבטחת התשלום המלא והמדויק של כל הסכומים" האלה. עוד קובע שטר המשכון כי כל סכום מהסכומים המובטחים שלא ישולם במועדו "ישא ריבית בשיעור המירבי" בגין התקופה שתחל בתאריך שבו היה על הממשכנים לשלמו ועד לתשלומו בפועל.

סעיף 26 לשטר המשכון מגדיר את המונח "ריבית בשיעור המירבי" לאמור:
"בכתב זה - המונח ריבית בשיעור המירבי - משמעו... שיעור הריבית הגבוה ביותר שיהיה נהוג בבנק, מפעם לפעם, לגבי יתרות חובה בחשבונות חוזרים דביטוריים שלא סולקו לבנק תוך שבעה ימים מדרישתו הראשונה".

אין חולק כי הגדרה זו אינה כוללת ריבית חריגה. אלא, כאמור, טוען הבנק כי את הריבית החריגה יש לייבא ממסמך תנאי האשראי שאותו יש לקרוא ביחד עם שטר המשכון.



טענה זו יש לדחות מהטעם העיקרי שאין מקום לקרוא בתוך שטר המשכון את הוראות מסמך תנאי האשראי בענין שיעור הריבית, כיוון שעד כמה שמדובר בקביעת שיעור הריבית, שטר המשכון אינו קרקע בתולה שיש מקום לכובשה על ידי הוראות מחוץ לשטר. שטר המשכון מסדיר הסדר היטב את סוגיית שיעור הריבית שתוטל במימוש המשכון. מונח זה מופיע לאורכו ולרוחבו של שטר המשוכן, בין היתר בסעיפים 1(ב), 18(א), 26(א)(3) ו-26(א) סיפא. על כן, אין כאן חלל ריק שיש למלאו בהוראות מבחוץ.


בצד הוראות אלה, בענין הריבית בשטר המשכון, מביא מסמך תנאי האשראי מערכת שלמה משלו של הוראות שענינן שיעור הריבית הספציפית בסוגים שונים של אשראים. ראה, למשל, סעיפים 4, 5, 7, 8, 13, 14, 19, 20. הסדר ענין גובה הריבית בשטר המשכון שלם ומושלם, ואינו מאפשר גם אינו מתיר הבאת הגדרה מבחוץ. על כן, הוא בלעדית קובע את שיעור הריבית. מכאן, שיעור הריבית המירבית החלה בעת מימוש משכון על פי שטר המשכון לחוד, ושיעור הריבית החלה על האשראי על פי הסכם תנאי ניהול החשבון שלא לענין מימוש - לחוד, ואין רשות אחת נוגעת ברעותה.

15. על כן, הריבית שמותר לבנק לדרוש בעת מימוש המשכון על פי שטר המשכון היא "הריבית בשיעור המירבי" המוגדרת בשטר המשכון. דהיינו - הריבית הגבוהה ביותר הקיימת בבנק מפעם לפעם, לענין יתרות חובה בחשבונות דביטוריים, אך לא ריבית חריגה.

16. וכיוון שאין הבנק רשאי בהליכי מימוש משכון לגבות ריבית חריגה, אין צורך להכריע בשאלה אם ההפקדות הכספיות שהפקידה רמות ארזים בחשבון הבנק אחרי פתיחת תיק ההוצאה לפועל כוונו לפרעון הסכום הנוגע לריבית החריגה.

17. לפיכך, אני מקבל את הערעור, מבטל את החלטת ראש ההוצאה לפועל, וקובע כי במסגרת מימוש המשכון דנן אין הבנק רשאי לגבות ריבית חריגה.

הבנק המשיב ישלם למערערת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בענין ערעור זה בסך 5000 ש"ח בצירוף מע"מ נכון להיום.

המזכירות תמציא העתק מאושר מ

פסק דין
זה לצדדים.
ניתן היום כ"ו באב התשס"ב (4 באוגוסט 2002).
יעקב צמח
, סגן-נשיא









עא בית משפט מחוזי 2513/01 רמות ארזים חברה לבנין והשקעות בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (פורסם ב-ֽ 04/08/2002)











תיקים נוספים על רמות ארזים חברה לבנין והשקעות בע"מ
תיקים נוספים על בנק לאומי לישראל בע"מ




להסרת פסק דין זה לחץ כאן



הוספת מידע משפטי למאגר
שתפו אותנו במידע משפטי שנוכל להוסיף למאגר שלנו. פסקי דין, כתבי תביעה ו/או הגנה, החלטות וכו' יוספו למערכת ויוצגו באתרנו ובגוגל.


הוסף מידע משפט