מועצה אזורית עמק הירדן - עז' המנוח נאסר מג'יד ז"ל ואח'

ניתן להפיק דוחות מלאים על הצדדים בתיק זה

מצאנו עבורכם דוחות זמינים על הצדדים בתיק זה. יתכן שתאלצו להזין נתונים נוספים כגון ת.ז
מועצה אזורית עמק הירדן עז' המנוח נאסר מג'יד ז"ל
 
מועצה אזורית עמק הירדן - עז' המנוח נאסר מג'יד ז"ל ואח'
תיקים נוספים על מועצה אזורית עמק הירדן | תיקים נוספים על עז' המנוח נאסר מג'יד ז"ל ואח'

158750
4187/06 רעא     13/09/2006




רעא 4187/06 מועצה אזורית עמק הירדן נ' עז' המנוח נאסר מג'יד ז"ל ואח'






בבית המשפט העליון

רע"א 4187/06

בפני
:
כבוד השופט א' רובינשטיין


המבקשת:
מועצה אזורית עמק הירדן



נ ג ד

המשיבים:
1. עז' המנוח נאסר מג'יד ז"ל

2. הדר חברה לביטוח בע"מ

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 26.4.06 בע"א 1256/05 שניתן על ידי סגן הנשיא ג' גינת (אב"ד), השופטת ש' שטמר, השופטת ב' בר זיו

בשם המבקשת: עו"ד יוסף הוד

בשם המשיב 1: עו"ד עבדאללה נאסר
בשם המשיבה 2: עו"ד עמירם כהן

החלטה

א. בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (סגן הנשיא ג' גינת, השופטת ש' שטמר, השופטת ב' בר זיו) מיום 26.4.06 בע"א 1256/05.

ב. (1) המבקשת, המועצה האזורית עמק הירדן, היא בעלת הזכויות בחוף 'סוסיתא' שבכינרת (להלן החוף). המבקשת העבירה את הפעלת החוף לידי קיבוץ עין גב (להלן הקיבוץ). המבטחת של המבקשת היא חברת 'הביטוח החקלאי', והמשיבה 2 היא המבטחת של הקיבוץ. המשיב 1 הוא עזבונו של נסאר מג'יד ע"ה (להלן המנוח).

(2) ביום 21.7.99 טבע המנוח בחוף. עזבונו הגיש תביעה נזיקית לבית משפט השלום בחיפה כנגד המבקשת וכנגד המשיבה 2 (ת"א 16396/01). הודעת צד ג' נשלחה נגד הקיבוץ.

(3) ביום 10.2.05 ניתן פסק הדין בבית משפט השלום (השופט מ' רניאל). בפסק הדין נקבע, כי לא הייתה חובה להציב בחוף שירותי הצלה, והמנוח הוזהר שאין מציל. עוד נקבע, כי לא היה במים סיכון בלתי סביר, וכי המנוח נטל על עצמו סיכון בכך שנכנס למים אף על פי שלא ידע לשחות. נוכח האמור קבע בית המשפט כי המבקשת והמשיבה 2 אינן נושאות באחריות למותו של המנוח, ודחה את התביעה.

(4) כנגד פסק הדין הגיש המשיב 1 ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה (ע"א 1256/05). ביום 21.3.06, במהלך הדיון בערעור, העלה בית המשפט הצעת פשרה, לפיה ישלמו חברת 'הביטוח החקלאי' והמשיבה 2 סך 150,000 ₪ בחלקים שווים על מנת "לסגור את התיק". לאחר שהתייעץ עם מרשתו, הודיע בא כוח המשיבה 2 כי הוא מקבל את הצעת בית המשפט. מנגד, הודיע בא כוח המבקשת כי הוא מסרב לקבל את הצעת בית המשפט, וחזר על עמדתו אף לאחר ששוחח עם נציגי שולחתו. בית המשפט הורה לבא כוח המבקשת לשקול את עמדתו בשנית, וקבע את התיק לישיבת תזכורת ליום 10.4.06 לפני אב בית הדין.

(5) בישיבה ביום 10.4.06 הודיע בא כוח המבקשת לבית המשפט כי מרשתו תיאות לשלם 25,000 ₪. בהחלטה מאותו מועד קבע סגן הנשיא גינת את הערעור לישיבת תזכורת ליום 17.5.06. כן נקבע, כי מנהל מחלקת התביעות של חברת 'הביטוח החקלאי' (המבטחת של המבקשת) יתייצב אישית לישיבה זו בנוסף להתייצבות עורכי הדין.

(6) המבקשת עתרה לביטול ההחלטה האמורה ולחלופין להעביר את הסוגיה להכרעת ההרכב. החלטת ההרכב ניתנה ביום 26.4.06, ואימצה את החלטת אב בית הדין מיום 10.4.06. בהחלטה נאמר, כי "בענייננו מתעוררת, לכאורה, שאלה באשר לעמדות השונות שהביאו בפני
נו המבטחים של שתי המשיבות, כאשר מדובר במשיבות, שעל פני הדברים, האינטרס של שתיהן אמור להיות זהה. הזימון האישי עשוי לעזור לבית המשפט בהבנת הפער שבין עמדות אלה".

(7) החלטה זו היא נשוא הבקשה הנוכחית.

ג. (1) בבקשה נטען, כי ההחלטה לזמן את מנהל מחלקת התביעות נועדה אך לשם הפעלת לחץ על המבקשת, על מנת שזו תקבל את הצעת הפשרה של בית המשפט המחוזי. בהקשר זה נטען, כי אילו רצה בית המשפט לעמוד על ההבדלים בין עמדתה של המבקשת לבין עמדתה של משיבה 2, היה עליו לזמן את שני ראשי המחלקות של שתי חברות הביטוח; בדיעבד, כך נטען, זימן בית המשפט המחוזי את הצד שלא הסכים להצעתו. לטענת המבקשת, אף במישור העובדתי שגה בית המשפט, שכן קביעתו, לפיה עסקינן במשיבות (המבקשת ומשיבה 2- א"ר) בעלות אינטרס זהה, אינה תואמת את העובדות בתיק. עוד נטען, כי אפילו היו לשתי חברות הביטוח אינטרסים זהים, עדיין לא הייתה הצדקה לזימונו של מנהל מחלקת התביעות, שכן בא כוחה של המבקשת ביטא בדיונים את עמדתן של שולחתו ושל המבטחת שלה. בנסיבות אלו, כך לשיטת המבקשת, לא היה בזימונו של מנהל מחלקת התביעות כדי לתרום לניהולו היעיל וההוגן של ההליך.

(2) התבקשה תגובת המשיבים. בתגובת המשיב 1 נטען, כי החלטת בית המשפט המחוזי נשוא הבקשה דנן סבירה היא, וכי אין היא מנוגדת להוראת דין כלשהי. המשיבה 2 השאירה את ההחלטה לשיקול דעתו של בית המשפט.

ד. (1) בטרם אדרש לבקשה גופא, אומר מה באשר לטענות הצדדים בבקשה ובתגובות, שנדרשו, מי יותר ומי פחות, למחלוקת לגופה. עניינה של הבקשה דנא הוא בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 26.10.04 בדבר זימונו של מנהל מחלקת התביעות. הא ותו לא; טענותיהם והשגותיהם של הצדדים על פסק דינו של בית משפט השלום יתבררו בערעור התלוי ועומד בפני
בית המשפט המחוזי, ככל שלא יסתיים בפשרה, וההליך דנן אינו האכסניה המתאימה לדון בהן. הוא הדין גם לטענות המבקשת ומשיבה 2 בדבר מערך היחסים החוזיים ביניהן. מובן, כי החלטה זו אינה מביעה כל עמדה ביחס לטענות אלה.

(2) לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, חוששני כי אין בידי להיעתר לה. אין היא מעלה שאלה משפטית או ציבורית, שבשלה תישקל מתן רשות ערעור בגלגול שלישי (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ פ"ד ל"ו(3) 123, 128 (מ"מ הנשיא – כתארו אז – שמגר)), ובסופו של יום תחומה היא לד' אמותיה של המחלוקת בין הצדדים נשוא הבקשה. מה שעותרת לו המבקשת לאמיתו, כך דומני, היה מעין הנחיה מבית משפט זה שתצמצם את פעלתנותם של בתי המשפט ב"לחץ" על נתבעים כגון חברת ביטוח במהלך דיונים, במיוחד דיוני קדם, בתיקים שבפני
הם.

(3) ואולם, אם על דרך הכלל מתן רשות ערעור בגלגול שלישי תיעשה במשורה, עסקינן בבקשה שעניינה בהחלטה בניהול המשפט ודרכי הדיון. בסוגיות אלו התערבות ערכאת הערעור תהא במשורה שבמשורה: "אין דרכו של בית משפט זה להתערב בשיקול דעתו של השופט על פיו קבע את דרכי הדיון לגבי משפט התלוי ועומד לפניו" (ע"א 607/70 אלקטרוניק אפלינסס קורפורישאן "ירדן" נ' גרץ פרטרבסגזלשפט פ"ד כה(2) 441, 443 (מ"מ הנשיא - כתארו אז - זוסמן)). דברים אלה, שנאמרו לפני שלושה עשורים ומחצית העשור, יפים גם היום. עוד נאמר, כי "אפילו סבורה ערכאת הערעור, שראוי היה להחליט על דרך דיונית אחרת, עדיין נשמר העיקרון של אי ההתערבות ... החריגים לעקרון זה הם, כאמור, אותם מקרים בהם ההחלטה שמערערים עליה נוגדת את הדין או גורמת לעיוות דין" (סאן אינטרנשיונל לימיטד ואח'

נ' מדינת ישראל ואח'

פ"ד מד(2) 206, 211 (השופט מלץ); ראו גם ח' בן נון הערעור האזרחי (2004) 257).

(4) תקנה 147 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 קובעת, כי "שופט בקדם משפט רשאי להורות שבעל דין פלוני יתייצב בעצמו, ואם היה תאגיד- מנהלו, מנהל עסקיו או אדם אחר הממלא בו תפקיד, הכל לפי ראות עיני השופט". תקנה 445(ג) מחילה את האמור על דיון מקדמי בערעור, בשינויים המחויבים; תקנה 474 קובעת, כי "... חייב בעל דין להתייצב בעצמו אם בית המשפט הורה כך". התכלית העומדת בבסיס תקנות אלו היא קיום דיון יעיל: "תכליתה של תקנה זו להקנות לבית המשפט את הסמכות לזמן בעל דין לדיון מקום שבו נוכחותו האישית עשויה לתרום תרומה של ממש להמשך ניהולו היעיל וההוגן של ההליך ... אולם כאשר זימונו של בעל הדין איננו צפוי להשיג תכלית זו, מן הדין להימנע מהיזקקות לסמכות הקבועה בתקנה" (תקנה 445(ג)- א"ר) (רע"א 7340/01 סיגנל טורס בע"מ נ' שלמה יובל פ"ד נו(2) 1, 3 (השופטת דורנר); א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה 8, 2005) 638). עינינו הרואות, כי החלטת בית המשפט המחוזי אינה נוגדת את האמור בתקנות סדר הדין הנזכרות, ועניינה ביישום המבחן שנקבע בעניין סיגנל טורס הנזכר, לפיו בוחנים האם זימון מנהל מחלקת התביעות יתרום לניהול יעיל של ההליך; אליבא דבית המשפט המחוזי, התשובה לשאלה זו במקרה דנן חיובית. ואכן, המדובר אמנם במי שאינה צד פורמלי להליך – קרי, המבטחת של המבקשת – אך פשיטא שהיא "הצד שבמהות", כמבטחת; סיטואציה כזאת, שבה חברת הביטוח מצויה בצללים אך מחזיקה במושכות התיק, שכיחה בבתי המשפט ואין כאן מקום להאריך. לכן ביקש בית המשפט לנהל עמה דיאלוג "ישיר" (כמובן בהשתתפות בא כוח המבקשת), מן הסתם תוך תחושה כי בכך תהא תרומה לעשיית צדק במקרה שבו קיפח אדם את חייו, גם אם הראיות על פניהן אינן מטילות אחריות, כפי שקבע בית משפט השלום. דבר זה אף הוא שכיח בבתי המשפט. בין אם סברת בית המשפט נכונה, ובין אם היא – כדברי המבקשת – מוטעית, וזכותה לסבור כך, אין הדבר מצדיק התערבות בית משפט זה (ראו רע"א 5774/99 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' ג'ול סעדה סעיד ואח'

(לא פורסם) (השופט ריבלין)). אוסיף, כי לדידי נושא זימונם של בעלי דין עצמם, שאליו נדרש מתקין התקנות, נובע משיקולים מעשיים, שכן לא אחת מסתרבל הליך ומתעכב כיוון שבעל הסמכות להחליט – שאינו עורך הדין המייצג – אינו זמין "כאן ועכשיו", וזאת מבלי לפגוע כמובן בבא כוח המבקשת. על בית המשפט לשקול אם ומתי להפעיל סמכות זו, תוך איזון שיקולי משפט, צדק ויעילות; ובנסיבות המקרה דידן, לא שוכנעתי שקיום החלטת בית המשפט המחוזי יגרום למבקשת עיוות דין המצדיק היעתרות לבקשה מטעם זה, שכן בית המשפט המחוזי ציין במפורש בהחלטתו מיום 10.4.06, כי "ברור, שאין בדיון הנוכחי ובזה שקבעתי כדי להשפיע על שיקול דעתו של בית המשפט, אם וכאשר ידונו טענות הצדדים לגופו של עניין". ועוד, פשיטא שאם לא יעלה יפה הדיאלוג בין בית המשפט למנהל מחלקת התביעות ובא כוח המבקשת, זכאים הם לעמוד על עמדתם, כמובן מבלי שאביע כל דעה בעניין לגופו.

ה. לא אוכל איפוא להיעתר לבקשה. המבקשת תשלם שכר טרחתם של עורכי הדין של המשיבים בסך 3,000 ₪ כל אחד.

ניתנה היום, כ' באלול תשס"ו (13.9.06).

ש ו פ ט


_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06041870_t05.doc בג - מפ
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il









רעא בית המשפט העליון 4187/06 מועצה אזורית עמק הירדן נ' עז' המנוח נאסר מג'יד ז"ל ואח' (פורסם ב-ֽ 13/09/2006)













להסרת פסק דין זה לחץ כאן