אלעד קריאל - קיבוץ משמר העמק
ניתן לקבל מידע נוסף על הצדדים בתיק זה
אלעד קריאל קיבוץ משמר העמק




אלעד קריאל - קיבוץ משמר העמק

תיק אזרחי 1520/99     31/03/2002 (א)



תיקים נוספים על אלעד קריאל
תיקים נוספים על קיבוץ משמר העמק




א 1520/99 אלעד קריאל נ' קיבוץ משמר העמק





אלעד קריאל
התובע
נ ג ד
1. קיבוץ משמר העמק

2. המועצה האזורית גולן
3. רשות ניקוז הכנרת - מנהלת הכנרת
4. מדינת ישראל
5. אהרון רוזנצויג, חוף כורסי
6. מינהל מקרקעי ישראל
7. ביטוח חקלאי, אגודה שיתופית מרכזית בע"מ
הנתבעים
נ ג ד

1. "ביטוח חקלאי" אגודה שיתופית מרכזית בע"מ
2. "הכשרת הישוב" חברה לביטוח בע"מ
3. קיבוץ "משמר העמק"
4. רשות ניקוז כנרת-מנהלת הכנרת
5. מדינת ישראל
6. אהרון רוזנצויג
7. מינהל מקרקעי ישראל
צדדים שלישיים

בשם התובע - עו"ד משיח

בשם הנתבעים מס' 1 ו7- - עו"ד שלוש

בשם הנתבעת מס' 2 - עו"ד זינגר
בשם הנתבעת מס' 3 - עו"ד רווה
בשם הנתבעים מס 4 ו6- - עו"ד קורן
בשם הנתבע מס' 5 - עו"ד יעקובוביץ
פסק דין
1. התובע יליד 24.12.77, חבר קיבוץ משמר העמק
(להלן - הקיבוץ). בשדות הקיבוץ מטע שקדים, בו עבדו התובע וחבריו, תחת פיקוחו של מרכז הענף בקיבוץ, מר גרהאם דובסון (להלן - גרהאם) שהיה אז שכיר של הקיבוץ. ביום 8.9.95 יצאו עובדי המטע, כ9- במספר יחד עם מר גרהאם, ליום טיול וגיבוש ברמת הגולן, ובסיומו נכנסו אל חניון-חוף כורסי שבכנרת, לרחוץ ולהינפש. התובע נכנס אל המים, התקדם מספר צעדים, ואז קפץ קפיצת ראש קדימה. המים היו רדודים והגיעו בשפת האגם במקום בו הלך התובע פנימה וקפץ, רק עד לגובה הברכיים. ראשו של התובע פגע בקרקעית האגם, נגרמה פגיעה קלה בקרקפת שגרמה לדימום, אך למרבה הצער, נגרם בקפיצה הזאת שבר דחוס של החוליה הצווארית 6 - c. שבר זה הצריך טיפולים רפואיים, ניתוח ואישפוז וגרם לשיתוק מוטורי מלא מן הכתפיים ומטה, ולאובדן התחושה בחלק הגוף המשותק (פרפלגיה).

2. המוסד לביטוח לאומי הכיר באירוע כתאונת עבודה, ורופאיו קבעו לתובע נכות של 100 אחוזים לצמיתות. בעקבות זה מקבל התובע תגמולים מן המוסד, ולפי הערכת האקטואר שי ספיר הם עולים לסכום של 1,416,546 ש"ח בגין קצבאות מיוחדות (נ23/), סך של 537,526 ש"ח בגין ניידות (נ2/) וכן סכום של 1,844,308 ש"ח בגין נכות עבודה. המוסד מעביר לידי הקיבוץ בעבור התובע, מדי חודש בחודשו, סכום העולה כדי 7,500 ש"ח. מובן, כי גם צרכיו הרפואיים של התובע מכוסים רובם ככולם על ידי המוסד.

3. התובע מבקש לחייב את הנתבעים לפצותו על נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונת הקפיצה. תביעתו נסמכת על דיני הנזיקין, ועל עוולת הרשלנות. הנתבע מס' 1 הוא הקיבוץ, מעבידו של התובע אשר לו חב הקיבוץ, כעובדו, חובת זהירות. הקיבוץ הירשה ל - 9 עובדי המטע לצאת אל הטיול, ולטענת התובע הופרה חובת הזהירות של הקיבוץ באפשרו את רחצת העובדים בכנרת, באותו חוף-חניון, כורסי, שאיננו חוף רחצה מוכרז.

הנתבעת מס' 2 היא המועצה האזורית גולן, אשר בתחום השיפוט שלה מצוי חוף כורסי; היא בעלת זכות החזקה בחוף, קבעה את הסדרים בו, והעניקה לנתבע מס' 5 אהרון רוזנצויג, על דרך של זכיינות, את הזכות להפעיל את החוף. כלפיה וכלפי הנתבע מס' 5, נטען כי הם הפרו חובות חקוקות כמפורט בחוק הסדרת מקומות רחצה תשנ"ד - 1964 ובצו המועצות המקומיות תשי"ג - 1953 והפעילו מקום רחצה מסוכן ומועד לפורענות.

הנתבעות מס' 3 ו - 4 אחראיות למי הכנרת, נקיונה ומצבה ולטענת התובע, הן התרשלו בכך שהחזיקו את הכנרת ואת החוף בו אירע המקרה, במצב מסוכן שאינו נקי מסלעים. עוד נטען כי הן איפשרו את הקמת החוף "באופן שהנופשים יטעו לחשוב כי מדובר בחוף מסודר שניתנים בו שירותי בריאות הצלה ועזרה ראשונה וכי החוף בטוח לרחצה".

הנתבע מס' 6 מנהל את אדמות מדינת ישראל ובהם את אדמות חוף כורסי. הנתבעת מס' 7 עוסקת בביטוח. היא ביטחה את הקיבוץ בביטוח המכסה חבות של הקיבוץ כלפי התובע.

הנתבעת מס' 3, רשות ניקוז - מינהלת הכנרת, הגישה הודעה לצד שלישי נגד שתי מבטחות. הראשונה היא, "ביטוח חקלאי" (הנתבעת מס' 7), אשר כאמור ביטחה את הקיבוץ. הצד השלישי השני היא "הכשרת הישוב" אשר ביטחה בפוליסה של אחריות מקצועית את מנהלת הכנרת.

הקיבוץ, מינהלת הכנרת ו"ביטוח חקלאי" שלחו גם הם הודעה לצד שלישי, נגד המועצה האזורית גולן, המדינה, מר רוזנצויג והמינהל.

המועצה האזורית גולן, גם היא שלחה הודעה נגד שאר בעלי הדין, וכן נגד מבטחת נוספת "סהר" חברה לביטוח בע"מ, אשר ביטחה את הנתבע אהרון רוזנצויג, בגין הפעלת החוף.

מצויים אנו איפוא, במצב דברים שבו מבקש התובע להטיל אחריות בנזיקין על כמה וכמה מזיקים, העשויים לבוא בחשבון כאחראים לתאונה; המזיקים חלוקים בינם לבין עצמם לגבי אחריותם; הם דוחים כל אחריות, טוענים לרשלנות תורמת מצד התובע, ומנסים להטיל אחריות על מבטחים או על גופים אחרים הקשורים לתביעה; והשאלה העיקרית בעניננו היא, האם מי מהנתבעים או מי מהצדדים השלישיים אכן אחראי בנזיקין כלפי התובע, בגין התאונה.

4. כשקרתה התאונה היה התובע כבן 17.5 שנים. בקבוצת העובדים השתתפו 8 או 9 מעובדי מטע השקדים של הקיבוץ. מר גרהאם היה אז עובד שכיר של הקיבוץ, שניהל את עבודת עובדי מטע השקדים והיה מבוגר משאר המשתתפים שהיו כבני גילו של התובע. ניתן על כן לומר כי היתה לו מרות כזו או אחרת, עליהם, במשך הטיול. אל חוף כורסי הם הגיעו בשעה 15.00 לערך. הכניסה אל החניון מותנית בתשלום עבור כל מכונית שנכנסת פנימה, בלא קשר למספר הנוסעים. שולם הנדרש עבור כרטיס כניסה לרכב אל תוך החניון; התובע פנה להתרחץ בכנרת, ולדבריו "נכנסתי למים, נכנסתי 5-6 צעדים וקפצתי פגעתי במשהו התברר כי זה היה סלע. כשפגעתי ניסיתי לזוז מספר פעמים לא הצלחתי (לא) הבנתי מה קרה, ואז הגיע גרהם והוציא אותי מן המים" (עמ' 12). הוא התרשם שמדובר בחוף רחצה מסודר, ולא ראה שלטים האוסרים לרחוץ בחוף.

כרטיס הכניסה (ת5/) מפנה לתנאים שמעבר לדף, כדלקמן:

"תנאים לחניה בחוף של אהרל'ה

חניון זה מופעל בהתאם לחוק עזר לגולן
(העמדת רכב וחנייתו) התשמ"ד 1984

1. התשלום הוא עבור רשות כניסה וחניה בלבד ואינו כולל שמירה ואחריות לרכוש ורכב הנמצאים בשטח האתר.
2. יום חניה, מחושב ל - 24 שעות משעת הכניסה לאתר, או לחלק מהן.
3. על חונה הרכב להחנות את רכבו בתוך מגרש החניה המסומן (מתוחם). ובשום אופן לא יחנה את רכבו מעבר לתחום הקיים. ולנהוג לפי ההוראות הכתובות וההנחיות של האחראי על החניון.
4. החניה בשטח החניון היא על אחריות החונה בלבד מפעיל האתר לרבות שליחיו וכל עובד מטעמו, אינם ולא יהיו אחראים לכל נזק ואבידה מכל מין וסוג שהם שיגרמו אם יגרמו בתוך שטח האתר לכל אדם, רכב וחפץ שימצא בו.
5. בשום מקרה לא יעבור אדם את גדר האתר. העובר את הגדר יחשב המשיג גבול וכפורץ לשטח אסור וישא באחריות לו ולנלוים אליו.
6. במקרה של פיגוע או התראה בטחונית יש להשמע להוראות מפעילי האתר ולנהוג בהתאם.
7. הכניסה לאתר וחנית הרכב בשטח החניון, תהווה אישור מוחלט מטעם המבקר לתנאים דלעיל והסכמה לויתור על תביעה כלשהי מטעמו נגד מפעיל החניון.
*** הנופשים מחוייבים לקשור את הכלבים בקרבתם ובהשגחתם המלאה !!!"
בכניסה לחניון הוצבו שלטים (ר' ת7/) האומרים:

"מועצה אזורית גולן
אזהרה !!!

הרחצה על אחריותך בלבד !!!

(כך גם באנגלית ובערבית)
כמו כן הוצבו בכניסה לחניון שלטים (ר' גם כן ת7/) שתוכנם כדלקמן:

תנאים

חניון זה מופעל בהתאם לחוק עזר לגולן
(העמדת רכב וחנייתו) - התשמ"ד 1984 על תיקוניו

1. התשלום הוא עבור רשות כניסה וחניה בלבד ואינו כולל שמירה ואחריות לרכוש ורכב הנמצאים בשטח האתר.
2. יום חניה מחושב ל - 24 שעות משעת הכניסה לאתר או חלק מהן מאבד כרטיס זה יחוייב 3 ימיי חניה.
3. על חונה הרכב להחנות את רכבו בתוך מגרש החניה המסומן...
4. החניה בשטח החניון היא על אחריות החונה בלבד, מפעיל האתר לרבות שליחיו וכל עובד מטעמו, אינם ולא יהיו אחראים לכל נזק ואבידה מכל מין וסוג שהם שייגרמו אם ייגרמו בתוך שטח האתר לכל אדם, רכב וחפץ שימצא בו.
5. בשום מקרה לא יעבור אדם את גדר האתר - העובר את הגדר ייחשב למשיג גבול לפורץ לשטח אסור ישא באחריות לו ולנילוים אליו.
6. במקרה של פיגוע או התראה בטחונית, יש להשמע להוראות מפעילי האתר ולנהוג בהתאם.
7. הכניסה לאתר והנחיית הרכב בשטח החניון תהווה אישור מוחלט מטעם המבקר לתנאים דלעיל והסכמה לויתור על תביעה כלשהי מטעמו נגד מפעיל החניון."
מעל הכניסה אומר השלט הכולל גם פרסומת מסחרית וציור של גלי הכנרת, כי הגעת אל "חוף כורסי".

5. לאורך חופי הכנרת ישנם חופי רחצה וכן חניונים, שטחים פרטיים, ושטחים פתוחים. כאשר מדובר בחוף רחצה, הוא מופעל גם כן על ידי זכיין מתאים, והחוף הוא "חוף רחצה מוכרז", על כל המשתמע מכך לגבי מפעיל החוף, החב כלפי הרוחצים בכל הנדרש והמתחייב מהוראות חוק הסדרת מקומות רחצה תשכ"ד - 1964, תקנותיו והצוים שניתנו על פיו. ראה צו הסדרת מקומות רחצה (סדרים ואיסורים במקומות רחצה מוסדרים) תשכ"ה - 1965, וכן צו הסדרת מקומות רחצה (מצילים, סדרנים פקחים ומגישי עזרה ראשונה) תשכ"ו - 1965. ר' גם פסק דינו של כב' השופט עמית, ת.א. (שלום עכו) 3526/97 עזבון סלמאן נ' לוי זינו ואח', מיום 24.8.01.

ראוי לציון צו מקומות רחצה ציבוריים (איסור רחצה במקומות מסויימים), תשי"ח - 1958 הקובע כי אסור לרחוץ מן "החוף בין הגבול הדרומי שבתחום עירית טבריה והגבול הצפוני של קבוצת הכנרת במועצה האזורית עמק הירדן". בתחום זה של האיסור חייבת הרשות המקומית להציב שלטים לציון גבולותיו ובהם צריך להיות כתוב כי זהו "גבול מקום אסור לרחצה".

צו הסדרת מקומות רחצה (מקומות רחצה מוכרזים ואסורים בחופי ים כנרת ובנהר הירדן), תשל"ח - 1978 מסדיר מקומות רחצה לאורך הכנרת ובהם "חוף דוגית" "חוף לבנון" ו"חוף כינר" שבתחום המועצה האזורית גולן. התוספת לאותו צו אינה כוללת את "כורסי", שאיננו חוף רחצה מוכרז בכנרת. החופים המוכרזים מצויים בקואורדינטות רוחב ואורך, ובסעיף 2 של הצו נקבע כי "הרחצה בכל מקום לאורך חופי ים כנרת בנקודות המפגש של קואורדינטות האורך והרוחב וכפי שצויין בתוספת השניה-אסורה". התוספת השניה מציינת, כאמור, את השטחים לאורך חופי הכנרת, האסורים לרחצה ובהם בגדה המזרחית של הכנרת (מזח עין גב, מהאון לבית הצנחן במעגן, מבנין המועצה מערבה וממזרח לחוף צמח עד לגבול מעגן). לא הוכח שאיסור מאיסורי החוק או הצווים לרחוץ בשטחים מסוימים לאורך חופי הכינרת חל על חניון-חוף כורסי.

סעיף 1 של חוק הסדרת מקומות רחצה מתיר הטלת איסור לרחוץ בחוף אסור. סעיף 12 של החוק קובע כי המתרחץ במקום שהרחצה בו אסורה עובר עבירה. לגבי חוף כורסי - לא הוכח, כאמור, כי הוא מקום רחצה אסור. מותר לרחוץ בו. התובע לא עבר עבירה כשרחץ בו. הנתבעים לא עברו עבירה כשהתירו לתובע לרחוץ בו.

6. מפעיל החוף הנתבע מס' 5 אהרון רוזנצויג, ניסה לטעון כי אין לו כל אחריות כלפי הרוחצים בחוף. הוא, לשיטתו, מפעיל אך ורק "חניון", כפי שהוסמך לעשות על פי חוזה הזיכיון. אין לו כל סמכות להתיר רחצה בכנרת, וגם לא למנוע אותה. אין הוא מעודד אותה. הוא מספק רק שירותים רק על פני הקרקע ולא במים, כגון "מנגל", קמפינג, מזנון וכדומה. המקום איננו "חוף כורסי" אלא "חניון כורסי". לפנים משורת הדין, מוזהרים המבקשים להתרחץ בכנרת בתחום החניון, על ידי שלטים בולטים לעין, מיד בכניסה, האומרים "אזהרה !!! הרחצה על אחריותך בלבד", בצבע אדום, בעברית, ערבית ואנגלית.

עמדת התובע היא, כי בעצם מדובר בחוף ולא רק בחניון. מעל לשער הכניסה אל האתר מצוי שלט האומר במפורש: "חוף כורסי" (ת6/). בשולי כביש 92 בואך הפניה אל האתר מוצב שלט: "חוף כורסי". מתחתיו סמל למקום שבו ניתן לאכול (מזנון) ולצידו סמל המעיד כי מותר לשחות. מבחינתו של התובע, על פי המצב בחוף ועל פי ציפיתו הסבירה, מדובר בחוף רחצה ולא בחניון בלבד.

אני דוחה את טענתו של הנתבע מס' 5, כאילו אין לו כל אחריות לגבי הרחצה בחוף מחמת שמדובר, כביכול, ב"חניון" ולא ב"חוף". בהקשר זה הקובע הוא המצב בשטח, והמציאות כפי שהיא מוצגת מתבטאת ומובנת על ידי הנכנסים אל החניון והרוחצים בחוף, כאנשים סבירים. אין הפרדה של ממש בין החוף לבין החניון. עילה של ממש להיכנס אל החניון, לנפוש בו ולשלם עבור השירותים והכניסה אליו, דבר המביא תועלת כלכלית לנתבע מס' 5, היא האפשרות הזמינה והנוחה לרחוץ בכנרת בצמוד ממש לחניה ולמזנון וכחלק בלתי נפרד מן השהיה בחניון. לו רצה מפעיל החניון להשתחרר מחבות כלשהי כלפי הרוחצים בכנרת בקו המים המשיק לחניון, היה עליו לגדר את החניון לאורך החוף, בלא לאפשר מעבר מן החניון אל החוף. בהעדר הפרדה כזאת, לא יכול מפעיל החניון לעצום את עיניו מול הסכנות האפשריות לרוחצים בכנרת בחוף המשיק אל החניון, ולמעשה מהווה חלק בלתי נפרד ממנו. אחריות זו חלה באופן שילוחי גם על המועצה האזורית, מעניקת הזיכיון, ועל מבטחיה ומבטחי בעל הזיכיון.

מה גם שהשילוט בכניסה אל האתר, מדבר על "חוף כורסי". כרטיס הכניסה נושא את הכותרת "החוף של אהרל'ה צומת כורסי". נזכיר כי במקום מוצב שלט בדבר ה"תנאים" החלים על האתר. השלט מציין כי "חניון זה מופעל בהתאם לחוק עזר לגולן (העמדת רכב וחנייתו) התשמ"ד - 1984 על תיקוניו". התנאים כוללים הסרת אחריות מגניבת רכוש וכדומה. אין הם כוללים הסרת אחריות מחמת אפשרות של טביעה. ראה גם את התנאים על גב הכרטיס (ת5/ ו - ת7/). לא אוזכר בהם איסור רחצה בכינרת.

לפיכך אני קובע, כי חובת הזהירות של הנתבע מס' 5 כלפי התובע, מתפרשת גם על רחצת התובע בכנרת בחוף כורסי.

7. הנתבעת מס' 2 והנתבע מס' 5 ניסו להשתחרר מחבות זאת כלפי המתרחצים בכנרת בחוף כורסי על ידי הצבת השלט: "הרחצה על אחריותך בלבד". מדובר בתניית פטור כנגד נזקי הגוף והשאלה היא, איזה תוקף ואיזה היקף יש ליתן לתניה כזאת. יש לפרש תניה כזו, בגלל תקנת הציבור, פירוש מצמצם. אין היא משחררת את מפעיל החוף מכל אחריות. ניתן לרדת בקשר לכך לאומד דעתם של הצדדים. אומד דעה זה, מביא למסקנה כי המתרחץ צריך לדעת שאין בתחום החוף בו מוצב השלט, שירותי הצלה זמינים. שעליו להיזהר בשחייה בכינרת בחוף כורסי, שכן אין מציל העומד בסמוך לצפות ולהשגיח עליו, ולסייע לו בעת צרה. אין בשלט האמור כדי לשחרר את הנתבע מאחריות, שעה שבנסיבות המקרה ניתן לייחס לו רשלנות של ממש. האחריות על המתרחץ אינה מוציאה, כשלעצמה, ובכל מקרה, אחריות של מפעיל החוף.

ר' בקשר לכך: ת.א. (חיפה) 339/94 נתיב ערן נ' משה ריטר ואח', תקדין מחוזי 98(2) 1199, בו דובר על נזקי גוף למשתמש בטרמפולינה שהיא מכשיר מסוכן. ר' גם האסמכתאות המוזכרות שם.

נראה לי עוד, כי כדי ליתן נפקות לתניית פטור כדוגמת זו שבשלט שבענייננו, נדרש כי השלט יוצב אל מול המתרחץ, לאורך שפת האגם, בצורה בולטת, להפנות תשומת לבו לסיכון העומד בפני
ו, ממש בעת כניסתו אל המים. לא שוכנעתי כי שלטים כאלה הוצבו לאורך החוף בכורסי, ולא די בשילוט בכניסה בלבד.

8. הנתבע מס' 5, ובעקבות זה גם הנתבעת מס' 2, חבים איפוא חובת זהירות כלפי התובע, גם לגבי הרחצה בכינרת בחוף כורסי. חובה זו לובשת צורה קונקרטית (כעוולה של היפר חובה חקוקה) בחוף רחצה מוכרז, שם חלות הוראות החוק ותקנותיו, באשר לסדרי התנהגות והצלה, שרותי עזרה ראשונה, ועוד. כאשר מדובר בחוף בלתי מוכרז, חלה על המפעיל חובת הזהירות המושגית מכח עוולת הרשלנות, ותוכנה הקונקרטי של ההתנהגות הנדרשת נקבע על פי מכלול הנתונים הצריכים לענין, בכל מקרה ומקרה על פי נתוניו, לאור המבחנים והשיקולים הרלבנטיים הקובעים את רמת הזהירות הנדרשת. ר' למשל כיצד קובע בית המשפט את תוכנה הקונקרטי של חובת הזהירות: ע"א 9212/99 ציון חב' לביטוח בע"מ נ' מדינת ישראל, מיום 25.2.02. ניתן לאמץ את רמת ההתנהגות הנדרשת על פי החובות החקוקות החלות על מפעיל של חוף רחצה מוכרז, גם לגבי חובותיו של המפעיל בחוף בלתי מוכרז, כסטנדרט התנהגות הנדרש מכוח חובת זהירות החלה על מפעיל חוף סביר. ר' בקשר לכך: ע"א 4597/91 קיבוץ אפיקים נ' חי כהן, פ"ד נ(2) עמ' 111.

הסיכון להיפגע גופנית מקפיצת ראש אל מים רדודים אופיני לבריכת שחיה, ולכן מפעיל הבריכה חב באזהרת המתרחצים מפני קפיצה כזו. גם לפי החובה החקוקה, לא נדרשת אזהרה מפורשת מפני קפיצה במים רדודים. נדרש לציין את עומק המים, לציין את הקו בו המים הם עמוקים, לסמן את המקפצות, ולמקמן במקום בו עומק המים מתאים למניעת סכנה לקופץ. צו הסדרת מקומות רחצה (בריכות שחיה מוכרזות), תש"ל1970-, ס' 10 ו11-; ולגבי חובת הזהירות הכללית החלה על מפעיל בריכה ר' ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית, בית שמש ואח', פ"ד לז(3) 113, בעמ' 132, שם נדרש פיקוח ושילוט האומר: "זהירות, מים רדודים, הקפיצה אסורה". ולגבי עסק של בריכת שחיה ר' תקנות רישוי עסקים (תנאי תברואה נאותים לבריכות שחיה), תשל"ג1973-, ס' 7 ו11-.

עולה איפוא השאלה אם יש להחיל חובה זו על מפעיל חוף רחצה בים או באגם. נראה לי, שהנתבע מס' 5 לא היה חייב להציב שלטי אזהרה המזהירים את הנכנס אל הכינרת בחוף כורסי מפני קפיצה כזאת. כמוסבר בפרשת אפיקים הנ"ל, חובה כזאת חלה על מפעיל בריכת שחיה, בין מכוח החוק במקום רחצה מוסדר, ובין מכוח חובת הזהירות הכללית בבריכה פרטית או בלתי מוכרזת. כך הוא מפני ש"בהעמידו לרשות המבקר בריכת שחייה, יצר המפעיל אצל המבקר תחושה, כי השימוש בה הוא בטוח... המים יוצרים תחושת ביטחון כי קפיצת ראש אינה מסוכנת, ואילו על פי המציאות, תחושה זו מוטעית היא. הבריכה נוטעת ביטחון במקום שיש סכנה. בנסיבות אלה, קפיצת ראש במים רדודים יוצרת סיכון בלתי סביר." פרשת ועקנין, שם, עמ' 129.

לא נראה לי להחיל חובה זו גם על מפעיל חוף רחצה בים או באגם הכינרת, אלא אם כן מדובר בנסיבות ובנתונים מיוחדים, מקום שם המים רדודים אך הדבר נסתר מן המתרחץ או שקיים שם פיתוי מיוחד לבצע קפיצת ראש מסוכנת. אבחנה זו בין ים ואגם לבין בריכת שחיה נובעת מן ההבדל שבין בריכת שחיה לבין ים או אגם. בבריכה, מטעמים אסתטיים, ובהתחשב בחובה לבנות את הבריכה באופן מסוים, מיטשטשת האבחנה בין מים רדודים למים עמוקים, וקיים פיתוי לקפוץ קפיצת ראש מן המשטח החיצוני פנימה, תוך אשליה שהדבר אינו מסוכן. קפיצה אל תוך הבריכה היא פעולה שכיחה, ורבים עושים זאת ברחצם בבריכה. רצפת הבריכה עשויה בטון או חומר נוקשה אחר, ותאונות כאלה בבריכות שחיה קורות לא לעיתים נדירות. לעומת זאת, בים או באגם, יודע הנכנס אל נכון כי המים רדודים. הוא הרי צועד פנימה בתוך המים המגיעים, כבמקרה שבעניננו, רק עד הברכיים. יקשה לצפות, במקרה כזה, קפיצת ראש קדימה. הסיכון הוא נדיר. אני מתקשה להטיל על מחזיקי החופים חובה כללית להציב שלטים כאלה לאורך חופי הארץ. על כן, נראה לי שאין בהעדר שילוט כזה משום הפרת חובת הזהירות.

על מפעיל החוף הבלתי מוכרז, לרבות מפעיל "חניון" כבעניננו, למנוע מן המתרחץ היחשפות לסיכונים בלתי סבירים, ממשיים, בעת הרחיצה, סיכונים שאדם סביר יכול להניח לגביהם, כי אין הם רובצים לפתחו בעת שהוא רוחץ באותו חוף בו אין אמנם שרותי הצלה, אך מותר לרחוץ בו ולהיכנס אליו, תמורת תשלום המשולם לחניון שבצידו. כאשר הרחצה היא על אחריותו, הוא נוטל אחריות לגבי סיכונים סבירים, ולא לגבי סיכונים יוצאי דופן שבעל החוף יכול וצריך למונעם. ניתן לחשוב על סיכונים כאלה שבגינם תוטל אחריות על מחזיק החניון שבצידו חוף רחצה בלתי מוכרז: זיהום של המים המסכן בריאותם של המתרחצים; מוט ברזל או שרידי סירה ישנה עשויה ברזל השקועה כולה או בחלקה במים שהנתקל בה עשוי להיפצע; שינוי פתאומי ומסוכן במצב קרקעית הכנרת באזור בו נוהגים להתרחץ, כגון מעבר פתאומי משטח רדוד ומישורי לתהום; ידיעה על מערבולות מסוכנות באזור הרחצה, בלא אזהרת המתרחץ, וכן קיום סכנה מיוחדת בקפיצת ראש אל הכינרת, כגון שמזח מוביל פנימה וקיים פיתוי לקפוץ קפיצה מסוכנת ממנו אל המים, וכדומה. כך גם לגבי העדר ערכות הצלה ואי הסדרת אפשרות לפינוי מהיר של הנפגע למקום בו יוכל לקבל טיפול רפואי.

בעניננו, טען התובע כי קפץ ראש לאחר שצעד מספר פעמים קדימה אל תוך המים, כשמפלס המים בגובה ברכיו, ואז לאחר שקפץ, "פגעתי במשהו והתברר כי זה היה סלע". לאמירה זו על "סלע" אין כל משקל ראייתי, באשר גם התובע אינו יודע במה נתקל ראשו במים בקרקעית האגם כשנפגע בתאונה. הפצע בקרקפת מעיד על דבר מה קשה, ופגיעה זו בקרקפת אינה מחייבת דווקא קיומו של "סלע". על מצב קרקעית האגם בחוף כורסי ניתן ללמוד מן התמונות ת6/. הקרקע עשויה אדמה, אך רבות בה אבנים קטנות המפוזרות על אדמת קרקעית האגם, אבנים קטנות שאין עמן סיכון של ממש למתרחץ הסביר. יש להניח, שהמזל הרע שיחק תפקיד בתוצאה הקשה של התאונה. היתה שם אבן, מבין רבות אחרות, שכן קרקעית הכינרת אינה נקיה מחצץ, חלוקי נחל, ואף אבנים לא גדולות, והקרקע אינה עשויה, בכל מקום ומקום, חול רך. ככל שמדובר בחלוקי נחל ואבנים קטנות יחסית הפזורות על פני קרקעית הכנרת - סבורני כי אין בקיומם, בדרך כלל, כדי להקים סיכון בלתי סביר, שבגינו יש להטיל אחריות על מחזיק החוף. לא הוכח כי קרקעית הכינרת בחוף כורסי יוצאת דופן, מסוכנת או מסולעת הרבה יותר מכל מקום אחר בכינרת ובחופיה, אף המוכרזים. הואיל ולא מדובר בחוף מוכרז, והוצב שילוט כי הרחצה היא על אחריות המתרחץ, אין הנתבע מס' 5 חייב לספק שרותי הצלה זמינים. גם לו היו בנמצא מצילים כאלה בחוף כורסי בעת ארוע התאונה, לא היה בכך כדי למנוע את המקרה ואת תוצאותיו.

9. עולה השאלה אם גרהאם התרשל בכך שלא מנע את כניסת הקבוצה לחוף כורסי, בלא לוודא קודם לכן כי זהו חוף רחצה מוכרז בו קיימים שרותי הצלה.

בדרך כלל, הייתי אומר, כי מעביד המארגן לעובדיו טיול, חייב לנקוט אמצעי זהירות סבירים למנוע מן העובדים סיכונים בלתי דרושים. הנהג צריך להיות מיומן; נדרש כי הרכב יהיה תקין; מסלול הטיול אינו צריך להיות מסוכן יתר על המידה; באזורים יבשים יש לדאוג למי שתיה, ולעיתים נדרש תיאום בטחוני או הסדרת אבטחה ואמצעי קשר. ככלל, טיול כזה אינו צריך לכלול רחצה בים אלא בחוף רחצה מוכרז בו קיימים שרותי הצלה. כך במיוחד שעה שמדובר בחובתם של מורים כלפי תלמידיהם.

בעניננו, יש כמה גורמים המדברים כנגד הטלת אחריות על גרהאם. הקבוצה היתה קטנה, ולא כללה צעירים רכים בשנים; מדובר בחברי הקיבוץ, שיצאו למעין יום כף, ולא לפעילות מאורגנת מטעם המעביד. הם היו חברי הקיבוץ, במידה מסוימת המעבידים של עצמם, לצורך הטיול דנן. השווה: ע"א 4114/90 אברהם בן שושן נ' כריכיה קואופרטיבית בע"מ ואח', פ"ד מח(1) 415. כמו כן, כמוסבר לעיל, הצטייר מצב הדברים באשר לחוף כורסי, גם כלפי גרהאם, כחוף ראוי לרחצה, בו מותר ואפשר להתרחץ.

מכל מקום, נראה כי אף אם היה זה מקום רחצה מוסדר, לא היה בכך כדי לשנות. התובע לא טבע. הוא קפץ ונפגע מיד, ואף אם היו נמצאים אז בחוף כורסי מצילים בחוף שיכולים היו לבוא לעזרתו, לא היה בכך כדי למנוע את התאונה או לשנות מן התוצאה הטראגית של המקרה.

על כן, נראה לי שאין להטיל במקרה דנן אחריות בנזיקין על גרהאם או על הקיבוץ.

10. לאור מסקנה זאת, אינני רואה כיצד ביכולתי להטיל אחריות על מי מהנתבעים.

12. למקרה שטעיתי במסקנותי דלעיל, אתיחס בקצרה לרשלנות התורמת:

מדובר במקרה דנן בפזיזות ובחוסר זהירות מצדו של התובע בשיעור גבוה מאד. הוא היה אז כמעט בן 18 שנה, ובקפיצתו סטה חמורות מרמת זהירות הנדרשת מאדם סביר בגילו. בפרשת אפיקים, דובר בנער בן 13 וחצי שנים שקפץ לבריכת השחיה במים רדודים. הוטלה רשלנות תורמת בשיעור של 20 אחוזים. בת.א. (חיפה) 458/96 פינסקי נ' עוזרי, דינים מחוזי כז(1) 871 דובר בבוגר בית הספר לקציני ים, שגלש לבריכה במגלשה כשראשו קדימה. הרשלנות התורמת הועמדה על 20 אחוזים. בע.א. 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) עמ' 113, דובר בנער כבן 15 שנה שקפץ לבריכת השחיה קפיצת ראש במים רדודים. נקבעה רשלנות תורמת בשיעור של 33 אחוזים. בת.א.3526/97 הנ"ל הוטלה רשלנות תורמת בשיעור של 30 אחוזים, על מתרחץ שהרחיק לאזור מים עמוקים, וככל הנראה לא ידע לשחות היטב. בעניננו, ניתן אולי ליחס לתובע אשם תורם בשיעור מלא, ובכל מקרה לא פחות מ - 50 אחוזים, ונראה כי תביעתו נבלעת.

13. לאור זה, אני מחליט לדחות את התביעה, ובנסיבות המיוחדות של המקרה שבענייננו, ללא צו להוצאות. התובע יהיה פטור, גם כן, מן הסנקציה שבתקנות האגרות ומיתרת אגרה.

המזכירות תמציא העתק הפסק לב"כ הצדדים, בדואר.

ניתן היום יח בניסן תשס"ב, 31 במרץ 2002, בהעדר הצדדים.
ש. ברלינר
- שופט
d00152099a
1
בתי המשפט
ת.א. 1520/99
בבית המשפט המחוזי בחיפה
כב' השופט ש. ברלינר

בפני
:








א בית משפט מחוזי 1520/99 אלעד קריאל נ' קיבוץ משמר העמק (פורסם ב-ֽ 31/03/2002)











תיקים נוספים על אלעד קריאל
תיקים נוספים על קיבוץ משמר העמק




להסרת פסק דין זה לחץ כאן



הוספת מידע משפטי למאגר
שתפו אותנו במידע משפטי שנוכל להוסיף למאגר שלנו. פסקי דין, כתבי תביעה ו/או הגנה, החלטות וכו' יוספו למערכת ויוצגו באתרנו ובגוגל.


הוסף מידע משפט