דניאל פוקס, דניאל פוקס אחזקות בע"מ - משה אלבס, משה אלבס אחזקות בע"מ, אלבס אלקטרוניקה בע"מ

ניתן להפיק דוחות מלאים על הצדדים בתיק זה

מצאנו עבורכם דוחות זמינים על הצדדים בתיק זה. יתכן שתאלצו להזין נתונים נוספים כגון ת.ז
דניאל פוקס דניאל פוקס אחזקות בע"מ משה אלבס משה אלבס אחזקות בע"מ אלבס אלקטרוניקה בע"מ
 
דניאל פוקס, דניאל פוקס אחזקות בע"מ - משה אלבס, משה אלבס אחזקות בע"מ, אלבס אלקטרוניקה בע"מ
תיקים נוספים על דניאל פוקס | תיקים נוספים על דניאל פוקס אחזקות בע"מ | תיקים נוספים על משה אלבס | תיקים נוספים על משה אלבס אחזקות בע"מ | תיקים נוספים על אלבס אלקטרוניקה בע"מ |

160471
1939/05 א     27/09/2006




א 1939/05 דניאל פוקס, דניאל פוקס אחזקות בע"מ נ' משה אלבס, משה אלבס אחזקות בע"מ, אלבס אלקטרוניקה בע"מ




1
בתי-המשפט
בית-המשפט המחוזי תל-אביב - יפו

א 001939/05

27/09/2006

כב' השופט כבוב חאלד

בפני
:
1. דניאל פוקס

2. דניאל פוקס אחזקות בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד ישראל ליברובסקי

בעניין:
התובעים
נ ג ד
1. משה אלבס

2. משה אלבס אחזקות בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד מישל אוחיון

3. אלבס אלקטרוניקה בע"מ


הנתבעים
פסק-דין

כללי
1. התובע 1 (להלן: "דניאל" או "התובע") הינו הבעלים של התובעת 2. הנתבע 1 (להלן: "משה" או "הנתבע") הינו הבעלים של נתבעת 2.
משה ודניאל, ניהלו והחזיקו במשותף באמצעות החברות המצוינות לעיל את נתבעת 3 (להלן: "החברה המשותפת" או "החברה"). החברה המשותפת הינה חברה המייבאת ומשווקת רכיבים אלקטרוניים וציוד לתחומים הבאים: תעשיות הביטחון, ציוד רפואי מתקדם לתחום הרפואה, וציוד אלקטרוני להיי-טק. במשך 22 שנות פעילותה של החברה היא צברה רווחים, נכסים, מוניטין, וכן ספקים ולקוחות רבים, ביניהם חברות כלל עולמיות דוגמת: spectrum, sloan, cannon. זה המקום לציין כי הנכסים העיקריים של החברה הם ספקיה, שכן, עיסוקה של החברה הוא ייבוא ושיווק של רכיבים מתקדמים אותם היא רוכשת מספקים שונים, וללא נכס זה אין לחברה זכות קיום, מאחר ולקוחותיה מתקשרים עימה בהתאם לספקים אותם היא מייצגת.

2. בין דניאל למשה התגלעו חילוקי דעות קשים בקשר לניהול החברה המשותפת, ולאחר שכשלו ניסיונות ההידברות בין הצדדים הגיעו השניים להחלטה לפייה יש לשים קץ להמשך דרכם העסקית במשותף. לפיכך, הצדדים החליטו לחתום, הן בשמם, הן בשם החברות שבשליטתם (שהן בעלות המניות בחברה המשותפת), והן בשם החברה המשותפת על הסכם שאמור היה להתוות באופן ברור ובתנאים מסוימים דרך להפרדת הכוחות ביניהם (להלן: "הסכם הפירוד"), לרבות חלוקת ספקים, לקוחות ורכוש השייכים לחברה המשותפת. לטענת התובע רק בדיעבד ולאחר חתימת הסכם הפירוד, הסתבר לו, כי משה בשם הנתבעים פעל בניגוד להצהרותיו אשר היוו אבן יסוד לחתימת ההסכם. משה פתח חברה שייעודה היה להיות מתחרה לחברה המשותפת, ניהל משא ומתן ומגעים עם ספקים של החברה המשותפת וכל זאת בטרם הגיעו המועדים שאישרו פעולות מעין אלו, כקבוע בהסכם הפירוד. ומכאן שההסכם הופר. הסעד אותו מבקש התובע הינו השבה של המצב לקדמותו כפי שהיה בטרם נכרת הסכם הפירוד.

עניינה של תובענה זו המונחת בפני
י הינה, ליתן

פסק דין
הצהרתי המורה על ביטול הסכם הפירוד שנחתם בין הצדדים, וכן ליתן הוראות לחברה המשותפת על מנת שתוכל להמשיך את פעילותה באופן מלא.

העובדות הצריכות לעניין
3. ביום 20.04.05 נחתם בין הצדדים הסכם פירוד (ראה: נספחים ג1 וג2 לכתב התביעה). הסכם זה הושתת על כוונת הצדדים לאפשר לכל אחד מהם לפנות לספקי החברה המשותפת, וזאת בתנאים מסוימים שהשותפים הסכימו עליהם, המטרה היא, לשכנע את הספקים לבחור עם מי מהצדדים הוא מעוניין לעבוד לאחר שהחברה המשותפת תחדל מפעילות עסקית. עבודה עתידית עם הספקים תוכננה להיות במתכונת חדשה, לפייה כל שותף יקים לעצמו חברה נפרדת, ויפעל באופן עצמאי מול הספקים שבחרו לעבוד עימו. עוד נקבע בהסכם הפירוד כי היעד הסופי בו החברה המשותפת תחדל מפעילותה העסקית יהיה עד ליום 01.07.05. עיקרי התנאים המוסכמים היו, חלוקה ברורה של מועדים קצובים בזמן, וציון הפעולות שמותר לכל אחד מן השותפים לעשות במועדים אלו מול הספקים השונים עימם עבדו במשותף.

כן התחייבו הצדדים זה לזה והצהירו כי מעולם לא התחרו בחברה המשותפת.
סעיף 6 להסכם הפירוד קובע:
"הצדדים מאשרים בזאת, כי עד למועד הסכם זה, לא התחרו, בין במישרין ובין בעקיפין בפעילות החברה".

זה המקום לציין, כי הלך הרוחות שאפף את הסכם הפירוד, היה מושתת על הבנות הדדיות לפיהן, ביום חתימת ההסכם הצדדים פותחים בדרך חדשה עם נתוני פתיחה שוויוניים ככל האפשר. ברוח זו עלינו לבחון האם התנהלותם המקדימה של הצדדים בטרם נחתם הסכם הפירוד, עולה בקנה אחד עם ההבנות שהועלו על הכתב.

התנהלות הצדדים בפועל עובר לחתימת הסכם הפירוד
4. ביום 24.10.04 הוקמה חברת אדנטק אלקטרוניקה בע"מ (ראה: נספח יז לכתב ההגנה). בעלי מניות ההנהלה הם אוהד פוקס בנו של התובע, חייל משוחרר, ללא כל ניסיון מקצועי בזמנים הרלוונטיים בתחום רכיבי האלקטרוניקה, ונח לוי עובד לשעבר של החברה המשותפת. המימון לחברה ניתן על ידי הבנק כאשר התובע ערב באופן אישי להלוואה זו. מטרות החברה נקבעו בתקנון החברה והם כדלקמן:
א. לעסוק בכל עיסוק חוקי.
ב. ייבוא ויצוא של מוצרי אלקטרוניקה ורכיבים אלקטרוניים, רכיבים חשמליים ורכיבים אחרים. (ראה: נ/17).
על גבי מספר מסמכים רשמיים של חברת אדנטק מופיע ליד שמו של התובע תוארו בחברה כ ceo (chief executive officer) היינו מנהל ראשי של החברה (ראה: נ/20 ; נ/21).

5. בתאריך 08.03.05 הקים משה חברה בשםt.t.i electronics israel ltd (להלן: "t.t.i ישראל"). חברה זו הייתה מיועדת להוות למעשה, סניף של חברת t.t.i אירופה המהווה שלוחה של חברת t.t.i העולמית. t.t.i העולמית הינה אחת החברות הגדולות בעולם בתחום שיווק ומכירת רכיבים אלקטרוניים. גודלה של החברה, מאפשר לה לרכוש רכיבים אלקטרוניים ישירות מהיצרנים השונים במחירים נמוכים וזאת לאור היקף הקניות, שבו היא נוהגת לקנות.

6. בתאריך 23.03.05 נשלח בדואר אלקטרוני מכתב מאת סגן נשיא t.t.i אירופה מר גלין דנהי (להלן: "גלין") למשה. למכתב צורף קובץ נוסף ובו הסכם לא חתום, הנועד להסדיר את ההתקשרות בין t.t.i אירופה ל טי.טי ישראל, החברה שבבעלות משה. משלוח זה כמצוין לעיל היה בטרם נחתם הסכם הפירוד.

7. ביום 01.05.05 שלח מר גלין למשה מכתב בו הוא מודיע לו כי הוחלט על שיתוף פעולה בין t.t.i אירופה לבין טי.טי ישראל.

8. בתאריך 02.05.05 שלח משה לנציג חברת feller מכתב בדואר אלקטרוני לפיו, הוא מציין בפני
ו כי הוא ממשיך בפעילות שיווק רכיבי אלקטרוניקה דרך חברה אחרת בבעלותו, ממש כפי שעשה בחברה המשותפת, ומבקש ממנו לשלוח הודעת ביטול לחוזה הקיים עם החברה המשותפת ובמקביל לערוך חוזה אספקת מוצרים חדש עם החברה החדשה שבבעלותו.

טענות הצדדים
9. טענותיו המקדמיות של התובע הן כדלקמן:
לטענת דניאל בסמוך לחתימת הסכם הפירוד, ובטרם נחתם, משה עשה שימוש בטלפון, בפקס ובכתובת הדואר האלקטרוני של החברה המשותפת לצורך תפעול החברה החדשה שפתח. שימוש זה נעשה ללא הסכמתו של התובע ותוך ניצול ציודה של החברה המשותפת למטרות אישיות.

10. כן טוען התובע כי הנתבע ממשיך לעשות שימוש ברכב החברה המשותפת אותו קיבל לשימושו גם לאחר חתימת הסכם הפירוד, שימוש זה פסול לטענתו, שכן הרכב שנרכש מכספי החברה המשותפת היה מיועד לשמש את הנתבע רק במהלך פעילותו לטובת החברה המשותפת, כעת משפתח חברה חדשה היה עליו להשיב את הרכב לחברה המשותפת או שווי תמורתו. דין דומה מבקש התובע לגזור לשאר רכבי החברה המשותפת, המשמשים כעת את עובדי החברה החדשה של הנתבע.

11. טענותיו העיקריות של התובע הן:
לטענת התובע הנתבע הפר את הסכם את הפירוד באופן בולט וברור, שכן הנתבע פעל בניגוד להצהרה המפורשת אותה הצהיר בסעיף 6 להסכם הפירוד לפייה, הצדדים הצהירו כי עד למועד חתימת הסכם הפירוד מעולם לא התחרו בחברה המשותפת. בפועל התברר לדניאל רק בדיעבד ולאחר חתימת הסכם הפירוד כי משה התחרה בחברה המשותפת עוד בטרם נחתם ההסכם.
הפרה נוספת של הסכם הפירוד מצאה ביטוייה בהתנהלות משה בכל הקשור למועדים הקבועים בסעיפים 3 ו-4 להסכם הפירוד המתירים לכל אחד מן השותפים להתקשר עם הספקים השונים לצורך ניהול משא ומתן במועדים מסוימים ובהתמלאות תנאים קבועים מראש.

לטענת התובע, הנתבע ניהל משא ומתן ויצר קשר עם ספקים בטרם הגיע המועד לכך.
לפיכך, מדובר בהפרות בוטות של הסכם הפירוד.

12. מוסיף וטוען התובע כי התנהלות הנתבע כלפיו עובר לכריתת הסכם הפירוד הייתה חסרת תום לב. שכן הנתבע בניגוד גמור להצהרתו לכך שלא התחרה בחברה המשותפת, עד למועד חתימת הסכם הפירוד, ניהל משא ומתן מתקדם ביותר עם חברת t.t.i אירופה לצורך קבלת אישורה לפתיחת נציגותt.t.i ישראל. משא ומתן זה היה כה מתקדם עד כי הנתבע כבר שריין לעצמו אצל רשם החברות את שם החברה t.t.i. מכאן לטענת התובע הנתבע הפר פרט לחובת תום הלב בניהול משא ומתן, את חובת הגילוי, ולמעשה השיג לעצמו יתרון לא חוקי, בכל הקשור לחתימת הסכם הפירוד. לשיטת התובע, הוא הוטעה על ידי הנתבע ובסיס החתימה על הסכם הפירוד נעוץ בטעות היורדת לשורש העסקה, לפיכך בהתאם לתרופה המצויה בסעיף 7 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 (להלן: "חוק החוזים - תרופות"), אשר בס"ק (א) שבו קובע כי "הנפגע זכאי לבטל את החוזה אם הפרת החוזה הייתה יסודית" היה רשאי התובע לשלוח לנתבע הודעה על ביטול הסכם הפירוד.

13. מנגד טוען הנתבע:
השימוש אשר נעשה על ידי החברה החדשה שבבעלות משה ברכבי החברה המשותפת, נעשה לאחר שניתנה לדניאל זכות סירוב ראשונה לרכישת הרכבים. לאחר סירובו של התובע לרכוש את הרכבים, עשה הנתבע שימוש ברכבים כנגד דמי תשלום ראויים, כפי שחושבו על ידי רואה חשבון של החברה המשותפת. סכומי כסף אלו מועברים לחשבון החברה המשותפת.

14. כן טוען הנתבע כי סעיף 4 להסכם הפירוד, האוסר התקשרות עם ספקי החברה המשותפת בטרם המועד הקבוע לכך בהסכם, לא הופר על ידו, ובטח שלא הפרה יסודית. מאחר ופנייתו לנציג חברת feller בדואר אלקטרוני נעשתה בשגגה ובתום לב יחד עם שליחת המכתב לנציגי ספקים שונים עימם היה מותר לו להתקשר באותו מועד. יתר על כן לטענתו שליחת המכתב לא גרמה לתובע כל נזק, שכן בהתאם לאופן חלוקת הספקים בינו לבין התובע חברת feller שויכה לנתבע, ובכל מקרה הוא היה זכאי להתקשר עימה ראשון, בהתאם לקבוע בסעיף 2 להסכם הפירוד.

15. עוד מוסיף וטוען הנתבע כי סעיפים 5 ו 6 להסכם הפירוד לא הופרו אף הם ככל שהדבר מיוחס להתקשרותו עם חברת t.t.i אירופה. שכן חברת t.t.i איננה ספק של החברה המשותפת, ובמועד חתימת הסכם הפירוד טרם נחתם עימה הסכם, ואף לא הושגה הבנה מחייבת. ההסכם עם t.t.i אירופה נחתם ביום 02.06.05, ולא לפני כן.

16. לעניין חובת הגילוי טוען הנתבע, כי לאור מערכת היחסים הרעועה ששררה בין התובע לנתבע עובר לחתימת הסכם הפירוד, על הנתבע לא הייתה חובת גילוי לתובע לכך שניהל משא ומתן לצורך קבלת נציגות t.t.i בישראל. הדבר לשיטתו נובע הן מהעובדה שכבר בשנת 2000 הצהיר התובע כי הוא מעוניין לצאת לפרישה מוקדמת ולמכור אחזקותיו בחברה המשותפת. החל ממועד זה הפסיק התובע ליטול חלק פעיל בניהול החברה, אך המשיך ליטול שכר, דבר שערער את מערכת היחסים בין השותפים. והן בכך שהתובע הקים באוקטובר 03 חברה בשם אדנטק , אשר התחרתה בפועל בחברה המשותפת ונוהלה כלשונו של הנתבע, על ידי "אנשי קש", מטעמו של התובע, בעוד שבפועל התובע הוא זה שניהל את החברה.

17. לשיטת הנתבע יש לגזור בענייננו גזרה שווה מ

פסק דין
, ע"א 338/85 מנחם שפיגלמן נ' דוד צ'פניק ואח' פ"ד מא(4) 421. שם נקבע כי בנסיבות מסוימות פטור צד מחובת הגילוי של פרטים מסוימים לצד השני. ולטענתו במקרה דנן התקיימו נסיבות דומות.

18. בנוסף טוען הנתבע כי מאחר והתובע הפר את חובת תום הלב כלפיו. הפרה זו מתבטאת בתחרות שעשה התובע בחברה המשותפת באמצעות חברת אדנטק, וזאת בטרם נחתם הסכם הפירוד, שהרי התובע מנוע מלהעלות טענת חוסר תום לב כלפיי הנתבע בכך שלא סיפר לו על המשא ומתן שניהל עם חברת t.t.i אירופה.

19. כן טוען הנתבע כי טענת הטעות אותה העלה התובע נזנחה בסיכומיו, ועל כן מבקש הנתבע מבית המשפט כי יתעלם מטענה זו.
מבלי לגרוע בטענה זו מבקש הנתבע להתייחס לטענת הטעות גופה, ולשיטתו מבין שלושת הדרישות המצטברות לצורך ביסוסה של טענה זו, שתי דרישות לא נתקיימו. ועל כן די בכך לצורך דחית טענת הטעות.

הדיון
20. טענות רבות היו לו לתובע כנגד הנתבע, ברם, עד שלב הסיכומים את רוב טענותיו זנח. הלכה פסוקה היא כי דין טענה שנטענה בכתב התביעה אך לא הועלתה בסיכומים, ואין חשיבות אם הדבר אירע בשגגה או במתכוון, בית המשפט לא יידרש לה (ראה: ע"א 447/92 הנרי רוט נ' אינטרקונטיננטל קרדיט קורפריישן פ"ד מט(2) 102 עמ' 108; אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי עמוד 287 [מהדורה שמינית, 2005] ).
המחלוקת אשר נותרה בעינה במקרה דנן הינה, התנהלות הצדדים בשלב המשא ומתן לכריתתו של הסכם הפירוד. וכן, נשאלת השאלה האם התנהלותו של הנתבע בכל הנוגע להתקשרותו עם חברת t.t.i, לרבות מעמד טיוטת הסכם קבלת נציגות החברה בישראל, עולה כדי התנהלות שלא בתום לב והפרה יסודית של תנאי הסכם הפירוד, המצדיקה את ביטול ההסכם?

21. t.t.i אירופה אינה ספק של החברה המשותפת
טענה מקדמית אליה נדרשתי להתייחס, הינה טענת הנתבע לפייה חברת t.t.i אירופה איננה ספק של החברה המשותפת, אלא מדובר בחברה המספקת רכיבים אלקטרוניים לספקים שונים. מכאן לשיטת הנתבע התקשרותו עימה אינה עולה כדי הפרת הסכם הפירוד, מאחר והסכם זה מתייחס להצהרות הצדדים בכל הנוגע להתקשרות עם ספקי החברה המשותפת בלבד.ומכל מקום במהלך חתימת הסכם הפירוד חברת t.t.i ישראל לא הייתה פעילה, ולא היוותה כל תחרות לחברה המשותפת.
ראשית אציין, כי הצהרות הצדדים אינן מסויגות להתקשרות עם ספקי החברה המשותפת, שכן בסעיף 6 להסכם הפירוד קבעו הצדדים כי עד עתה לא התחרו בפעילות החברה המשותפת, בכל דרך שהיא "הצדדים מאשרים בזאת, כי עד למועד הסכם זה, לא התחרו, בין במישרין ובין בעקיפין בפעילות החברה". פשיטא של הדברים שגם תחרות עם ספק של ספק או עם חברה מתחרה שאינה נמנית כלל על ספקי החברה המשותפת אסורה לפי הסכם הפירוד.
שנית, הפרדה זו אותה עשה הנתבע בין ספק של החברה המשותפת, לבין ספק של ספקים הינה הפרדה מלאכותית בעיני. שכן חברת t.t.i העולמית כמצוין לעיל הינה חברה המשווקת את רכיבי רוב היצרנים הקיימים, כולל יצרנים מהם נהגה החברה המשותפת לרכוש רכיבים אלקטרוניים. קרי אין עסקינן בחברה המוכרת למשווקים בלבד אלא חברה המשווקת בעצמה רכיבי האלקטרוניקה לכל דורש. יתירה מזאת עיון בפרסום חברת t.t.i ישראל מעלה כי החברה משווקת בישראל את מוצרי אותם יצרנים שהחברה המשותפת נהגה לשווק דוגמת molex, amphenol, spectrum control (ראה: ת/13), הווה אומר, t.t.i ישראל מהווה תחרות פוטנציאלית של ממש בחברה המשותפת. לנוכח סעיף 2 בהסכם הפירוד המתייחס לחלוקת הספקים בין השותפים מתחדדת המלאכותיות באבחנה אותה הציג הנתבע, שכן בסעיף זה הסכימו הצדדים כי חברת ספקטרום תשויך לתובע והוא יהיה זה שיוכל לשווק את מוצריה במידה וייחתם הסכם ביניהם, ואילו בפרסום הנדון לעיל עולה כי חברת t.t.i ישראל משווקת בין היתר את מוצרי חברת ספקטרום לקהל לקוחותיה, ככל ספק אחר. זאת ללא אבחנה בין אספקה לספקים לבין אספקה לקהל הלקוחות.

לפיכך, אני קובע כי אין כל משמעות לטענה שחברת t.t.i העולמית הינה ספק של ספקים, ומכאן שיש להתעלם מהתקשרות הנתבע עימה. אלא יש לראות בה כספק רגיל לכל דבר ועניין, לרבות הפוטנציאל התחרותי הגלום בה אל מול החברה המשותפת.

אופן ניהול המשא ומתן בין השותפים
השתלשלות האירועים עובר לחתימת הסכם הפירוד
22. כמצוין לעיל, על רקע חילוקי הדעות, החיכוכים והעימותים שנתגלעו בין הצדדים בקשר לניהולה של החברה המשותפת, החליט התובע למכור את חלקו בחברה המשותפת (ראה: סעיף 4 לתצהיר עדות ראשי של התובע).
הוצגו בפני
י חילופי המכתבים שהועברו בין הצדדים, מהם עולה כי לכל המאוחר כבר בחודש נובמבר 2004 החליטו הצדדים להיפרד מדרכם המשותפת ולפנות כל אחד לדרכו (ראה: נ/1-נ/3). למרות שמבחינה פורמאלית טרם גובש אופן פירוק החברה המשותפת, וטרם נכרת הסכם הפירוד, כך שלכאורה ניתן היה לראות בחברה כממשיכה לנהל את עסקיה כרגיל. נראה כי עובדות המקרה דנן מלמדות שכל אחד מן הצדדים החל לתכנן ולעשות פעולות עבור היום שלאחר הסכם הפירוד.
(א) חברת אדנטק
ביום 24.10.2004 ובטרם נחתם הסכם הפירוד ביום 20.04.2005 הוקמה חברת אדנטק. טענת התובע הייתה כי הוא אינו מחזיק במניות החברה, אינו עובד של החברה ומעולם לא קיבל ממנה שכר. טענה נוספת אותה טען התובע היא כי חברת אדנטק איננה מתחרה של החברה המשותפת, שכן קו המוצרים שלה שונה מקו המוצרים של החברה המשותפת.
לביסוס טענתו של התובע כי הוא אינו בעל עניין בחברת אדנטק הציג את העובדה כי בעלי המניות בחברת אדנטק ומנהליה הם שניים בלבד. הראשון הינו בנו של התובע מר אוהד פוקס, והשני מר נוח לוי. בנו של התובע מחזיק בכ 60 מניות רגילות ומניית הנהלה אחת ומר נח לוי מחזיק 40 מניות רגילות ו2 מניות הנהלה (ראה: נ/17). ברם, חלוקת מניות חברת אדנטק באופן זה הינה תמוה ומעוררת חשדות, בעיקר נוכח עדותו של התובע עצמו אשר העיד כי לבנו לא היה כל ידע או ניסיון בתחום האלקטרוניקה בזמנים הרלוונטיים (ראה: פרוטוקול מיום 08.02.06 עמ' 35, שורות 10-12). יתירה מזאת, הסכם המייסדים של חברת אדנטק קובע כי על בנו של התובע ועליו בלבד להעמיד בטוחות בגובה 100,000$ לטובת מימון החברה. (ראה: נספח יט לכתב ההגנה). הדברים תמוהים ביותר נוכח עדות הנתבעים כי בנו של התובע הוא בחור באמצע שנות העשרים לחייו, ללא הון עצמי, חסר מקצוע וחסר כל ניסיון בתחום רכיבי האלקטרוניקה (ראה: סעיף 252 לתצהיר עדות ראשי מטעמם). טענה זו לא נחקרה על-ידי באי כוחו של התובע ולא הוכח היפוכה. הלכה היא כי הימנעות מלחקור מצהיר ובהיעדר הבאת ראיה לסתור על דבריו, עשויה ללמד בכפוף לחריגים כי דברי העד נכונים הם (ראה: ע"א 260/82 שמעון סלומון נ' ששון אמונה פ"ד לח(4) 253 ,עמ' 257).
סתירה נוספת מצאתי בטענותיו של התובע לכך שהוא אינו בעל עניין בחברת אדנטק, והיא כי על מספר מסמכים רשמיים של חברת אדנטק הופיע בהמשך לשמו של התובע תוארו בחברה כדירקטור. התובע העיד כי הציג עצמו כדירקטור חברת אדנטק רק מחודש יולי 2005 (ראה: פרוטוקול מיום 08.02.06 עמוד 10 שורות 8-10), ברם, במצגת של חברת אדנטק שנערכה על-ידי התובע בשנת 2004, תחת הכותרת "פרופיל החברה" מופיע שמו של התובע ותוארו בחברה כדירקטור, כך גם בעמוד השני של המצגת המתאר את תרשים המבנה הארגוני של החברה, בראש התרשים מופיע דניאל פוקס
שוב בתוארו כדירקטור (ראה: נ/20). המסמך השני בו מתנוסס תוארו של התובע כדירקטור חברת אדנטק הינו, על פנייתו של התובע למר גלין לצורך תיאום פגישה עימו מיום 09.05.05 (ראה: נ/21).
כמו כן, העובדה כי התובע קיבל מחברת אדנטק מייד עם הקמתה טלפון סלולארי הרשום על שמה ומפירוט השיחות לחודשים נובמבר 2004 עד מאי 2005 התברר כי אף ערך במכשיר זה שיחות פנים ארגוניות רבות לחברת אדנטק (ראה: נ/16), מעלה תמיהה מדוע אדם שאינו נמנה על עובדי החברה יקבל ממנה מכשיר סלולארי לשימושו האישי. עובדה זו מחזקת בי את התחושה כי מי שבפועל ניהל את החברה ועמד מאחורי הקמתה הינו התובע עצמו.

לעניין טענתו השנייה של התובע כי, חברת אדנטק איננה מתחרה של החברה המשותפת, עיון בתקנונה של חברת אדנטק מעלה כי סעיף מטרות החברה הינו: "ייבוא וייצוא של מוצרי אלקטרוניקה ורכיבים אלקטרוניים, רכיבים חשמליים ורכיבים אחרים" (ראה: נ/17). היינו, תחום עיסוק זהה לזה של החברה המשותפת. כמו כן, הן באתר האינטרנט של חברת אדנטק מחודש ינואר 2005 מצוין שתחום עיסוקה העיקרי הינו רכיבים אלקטרוניים (ראה: נ/18). והן בתערוכת "טכנולוגיות היי-טק 2005" שנערכה בין 16-17 למרץ 2005 פרסמה החברה עלון לפיו היא מציעה את מגוון שירותיה בתחום רכיבי האלקטרוניקה. ואם לא די בכך העד מטעם התובע ועובד אדנטק, מר איתן שליו העיד כי אף לפני חודש יולי 2005, המועד בו נקבע להפסיק כליל את פעילות החברה המשותפת, חברת אדנטק מכרה רכיבים אלקטרוניים (ראה: פרוטוקול מיום 08.02.06 עמ' 112 שורות 1-2). עובדת היות חברת אדנטק מתחרה של החברה המשותפת מתחדדת לאור העובדה כי הוצגו בפני
י חשבונית מיום 07.02.05 של חברת אדנטק המעידה כי החברה מכרה לפחות רכיב אלקטרוני אחד זהה לרכיבים אותם נהגה החברה המשותפת למכור, ורכיב זה אף נמכר ללקוח שנהג לרכוש מן החברה המשותפת (ראה: נ/23). ברוח דומה העיד בעניין זה העד מטעם התביעה מר איתן שלו (ראה: פרוטוקול עמ' 106 שורות 18-21).

לאור האמור לעיל, מסקנתי היא, אפוא, כי טענותיו של התובע לכך שהוא נעדר ייחוס מחברת אדנטק אינן סבירות בנסיבות העניין, וכן התנהלותו של התובע עובר לחתימת הסכם הפירוד אינה ההתנהגות הסבירה והרצויה מצדדים להסכם, בייחוד נוכח העובדה כי מדובר בשותפים שניהלו עסק משותף במשך 20 שנים.

(ב) התקשרות הנתבע עם t.t.i אירופה
הנתבע בסיכומיו מציין כי החל מחודש אוקטובר נובמבר 2004 הוא החל לפעול בנפרד לקראת היום שלאחר הסכם הפירוד (ראה: סעיף 46 לסיכומי הנתבעים).
הנתבע העיד כי לתערוכת ההי טק שנערכה במינכן בנובמבר 2004 הוא טס, הסתובב ונפגש עם מר גלין בנפרד מהתובע (ראה: פרוטוקול מיום 28.02.06 עמ' 177 שורות 16-25).
הנתבע טען כי לא עשה כל שימוש בפלטפורמת החברה המשותפת לצורך קידום עסקיו הפרטיים, בייחוד לא בפגישה שנערכה במינכן בה נפגש עם מר גלין ומר ג'ין קונאן שהינו נשיא בכיר ב-t.t.i העולמית. כמו כן הכחיש הנתבע כי העתקי המצגת שהוצגה בפני
ו במהלך עדותו היא אותה מצגת שהציג בתערוכה (ראה פרוטוקול עמ' 181 שורה 5). טענה זו הופרכה בחקירתו של הנתבע ונמצאו בה סתירות. בסופו של יום הוכח בפני
כי הנתבע הציג את עצמו בפני
נציגי t.t.i באמצעות מצגת המבוססת על נתוני החברה המשותפת, לקוחותיה והספקים אותם היא מייצגת-representatives for nanufacturers of passive components (ראה: ת/4), ובכך למעשה עשה שימוש אסור בפרטי החברה המשותפת לטובתו האישית.

הסכם קבלת הנציגות הפך להיות מחייב רק ביום 02.06.05
טענתו של הנתבע לכך שהמסמך אשר נשלח אליו ביום 23.03.05 אינו מהווה מסמך מחייב אלא טיוטת הסכם בלתי מחייבת, ורק המסמך המאוחר למועד זה אשר נחתם ביום 02.06.05 לצורך קבלת הנציגות מחברת t.t.i מהווה חוזה מחייב, יש לבחון בהתאם לגישה שבאה לידי ביטוי בע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פ"ד מט (2) 265) היינו, לאור תוכנו, התנהגות הצדדים ונסיבות העניין. טענתו הדווקנית של התובע כי היות והמסמך נעדר חתימה, הרי מדובר בטיוטא בלבד שאינה באה להקנות חבויות וזכויות בין הצדדים אינה טענה שאוכל לקבלה שכן במקרה דנן הונחו בפני
נסיבות המוכיחות כי יש לראות בהסכם שנשלח לנתבע ביום 23.03.05 כהסכם מחייב.

להלן הנסיבות:
(1) התנהגות הצדדים מייד לאחר המפגש בנובמבר 2004 מעידה על הבנות מחייבות וברורות שהושגו ביניהם, ולפיהם הצדדים פעלו. שכן, הן בהסכם הלא חתום והן בהסכם החתום תוכנו של סעיף 1 זהה ובו מצוין ניסוח שם הנציגות שתיפתח בישראל: "fle a company name as tti electronics israel ltd. it is understood that is with the sole permission of the principal " (ההדגשה שלי ב.ע). כמצוין לעיל השימוש בשם זה מותר רק באישור שניתן על ידי מנהל t.t.i אירופה ובעניינו מר גלין. בפועל הנתבע פתח חברה תחת שם זה ולמעשה שריין לעצמו את השם t.t.i אצל רשם החברות בתאריך 8.03.05. תאריך זה מאוחר לפגישה שנערכה במינכן בה הנתבע העיד שכבר היו דיבורים בקשר לכניסת t.t.iלשוק הישראלי (ראה: פרוטוקול עמוד 182 שורה 6). פשוטם של הדברים כי המסמך מיום 23.03.05 מבטא למעשה אישור והסכמה להבנות שהושגו עוד קודם בין הנתבע לבין חברת t.t.i אירופה.
לא מתקבלת עליי הטענה שפעולה מעין זו הייתה נעשית ללא אישור חברת t.t.i אירופה. שכן לפי מאזן ההסתברויות אין זה סביר כי הנתבע כבעל ניסיון רב בתחום העסקים יסתכן ויחשוף עצמו לתביעה ולפגיעה קשה במוניטין שלו עבור עסקה שטרם הבשילה לכדי הסכם מחייב.

(2) בתאריך 23.03.05 נשלח מכתב בדואר אלקטרוני מאת מר גלין למשה, כותרתו של המכתב הוא הסכם, ותוכנו הסדר ההתקשרות בין הצדדים לצורך קבלת הנציגות, התייחסות לחישוב העמלות ותוכנית הדרכה מפורטת בת ארבע ימים להכשרת עובדיו של משה והכנתם לפעול בקריטריונים המוגדרים של חברת t.t.i (ראה: ת/8). אין הדעת מקבלת כי בהיעדר הבנה מחייבת בין הצדדים להתקשרות יוזמנו עובדיו של הנתבע להדרכה ממושכת מפורטת במתקני חברת t.t.i באירופה.

(3) יתרה מזאת, העיד מטעם הנתבעים מר גלין כי המסמך שצורף למכתב הינו אותו מסמך שנחתם לבסוף ביום 02.06.05 פרט לשינויים מזעריים בו (ראה: פרוטוקול מיום 06.03.06 עמ' 243 שורות 21-24).

לאור האמור לעיל, סבורני כי, הסכם שיתוף הפעולה המעניק לנתבע את נציגות t.t.i בישראל הפך להיות מחייב כבר ביום 23.03.05 והטענה כי מדובר בטיוטא שאינה מחייבת אינה טענה סבירה בנסיבות העניין. פועל יוצא למסקנתי זו הינו כי הנתבע פעל בחוסר תום לב בכל הקשור לניהול כריתת הסכם הפירוד שכן הסתיר במודע מידע חשוב ורלוונטי משותפו להסכם זה. ואף הצהיר בסעיף 5 להסכם הפירוד הצהרה המנוגדת למצב העובדתי ששרר ביום חתימת הסכם הפירוד.

חובת תום הלב בשלב הטרום החוזי
23. המסגרת הנורמטיבית לה אנו נדרשים מעוגנת בסעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים"). על פי עקרון זה מחויב כל צד למשא ומתן לפעול תוך נאמנות כלפי הצד האחר למשא ומתן, ותוך נאמנות לרוח העסקה ומטרתה.
העסקה במקרה דנן הינה הסכם הפירוד, ומטרתה היא להביא את החברה המשותפת לחדלות עסקית תוך פגיעה מינימאלית בבעלי החברה הלוא הם התובע והנתבע.

בענייננו, אין חולק כי הנתבע לא גילה לתובע אודות ניהול המשא ומתן שערך עם מר גלין, בטרם נערך הסכם הפירוד.
הנתבע בסיכומיו הרחיב את היריעה ופרש את משנתו, מדוע במקרה דנן היה מופטר מחובת הגילוי לשותפו, אודות המשא ומתן שניהל לצורך קבלת נציגות t.t.i בישראל. איני יכול לקבל את טענותיו של הנתבע להעדרה של חובת הגילוי המוטלת עליו, שכן תחום הגילוי בשלב הטרום החוזי היינו שלב המשא ומתן, הינו תחום תחולה מובהק ושכיח של חובת תום הלב. תחום הגילוי הוא כה רחב עד שהוא חובק בתוכו את החובה לגלות לצד השני לפני כריתת החוזה עובדות חשובות, ואפילו עובדות שהצד השני היה יכול לגלותן בכוחות עצמו (ראה: ע"א 794/86 החברה המרכזית לשכון ולבנין נ' אגנס פינק פ"ד מד(1) 226 עמ' 231). נימוקיו של הנתבע להעדר חובה זו מעוררים תמיהה מרובה נוכח עדותו של מר גלין, אשר הצהיר כי לעולם לא היה נותן את הנציגות לחברה בה התובע שותף (ראה: תצהיר עדות ראשי, מר גלין סעיפים26-29). על הצהרה זו נחקר העד ונשאל כיצד היה נוהג לצורך החדרת נציגות t.t.i לישראל בסיטואציה בה התובע והנתבע לא היו נפרדים? והשיב כי ככל הנראה היו מוצאים שותף אחר לצורך כך (ראה: פרוטוקול מיום עמוד 289 שורות 14-19). שהרי במצב דברים זה כלל לא התעורר חשש שנציגות t.t.i תינתן לתובע.

24. המסקנה המתבקשת בנסיבות העניין היא כי העדר גילוי העובדות לאשורן לכך שבין הנתבע לבין חברת t.t.i מתנהל משא ומתן מתקדם וכן כי כבר הושגו הבנות מחייבות ומפורטות עד כי למעשה ניתן לראות בהבנות אלו הסכם מחייב, עולה כדי העדר תום לב מצידו של הנתבע בשלב המשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה.

25. מקובלת גישתו של השופט טירקל כי בעל-דין הבא לטמא את חברו בטענה של חוסר תום-לב חייב לטהר ולנהוג תום-לב בעצמו. משלא עשה כן הרי שאין כאן תום-לב ואף ניקיון-כפיים, שחייב בו מי שבא בשערי בית-משפט של יושר (ראה: ת"א (ב"ש) 767/79 יפ-אורה בע"מ נ' שאול זאדה פ"מ תש"מ(2) 332 עמוד 335). והרי כפי שהוצג לעיל אף התנהלות התובע עובר לחתימת הסכם הפירוד הייתה שלא בתום הלב הנדרש מצדדים להסכם.

סוף דבר
26. העולה מן המקובץ הינו כי הן התובע והן הנתבע נהגו זה כלפי זה בחוסר תום לב. העדר תום הלב לאור נסיבותיו המיוחדות של המקרה דנן בא לידי ביטוי בעובדה שהסכם הפירוד עליו חתמו הצדדים בסופו של יום אינו מבטא את הלך הרוחות ואת מעשיהם בפועל, ואינו עולה בקנה אחד עם ההבנות שהושגו בהסכם הפירוד.
כמתואר לעיל, כבר בשלהי שנת 2004 ידעו הצדדים כי דרכם בחברה המשותפת סופה להיפרד. לפיכך כל אחד מהם עשה לביתו לקראת היום שלאחר הסכם הפירוד. הצהרות הצדדים בהסכם הפירוד אינן עולות בקנה אחד עם התנהלותם במציאות ומשכך חובת תום הלב בניהול משא ומתן הופרה על-ידי שניהם. האינטרס של כל אחד מן הצדדים לתכנן את עתידו והמשך דרכו המקצועית שלא במסגרת החברה המשותפת אך טבעי הוא, עם זאת, הלכה פסוקה היא כי האופן הרצוי בו ינהגו בעלי דין האחד ברעהו יהיה כבני אדם הגונים וסבירים, יפים לעניין זה דברי השופט אהרון ברק (כתוארו אז) "המבחן הראוי הוא זה, הלוקח בחשבון את נסיבותיו המיוחדות של המקרה, אך מעביר נסיבות אלה בכור ההיתוך של ההתנהגות ההגונה והסבירה. במסגרת זו יש לדרוש, כי בעלי דין לא יהיו זאבים זה לזה, אם כי אין לדרוש, שיהיו מלאכים זה לזה. יש לעמוד על כך כי יתנהגו זה כלפי זה כבני אדם הגונים וסבירים."
(בר"ע 305/80 רפאל שילה ו-2 אח' נ' שלמה רצקובסקי ואח'. פ"ד לה(3), 449 ,עמוד 463).
במקרה דנן, נהגו הצדדים בחשדנות אחד כלפי השני תוך הסתרת מידע רלוונטי ודאגה ליום שלאחר הסכם הפירוד, התנהגות זו אינה עומדת בקריטריונים חובת תום הלב ואינה סבירה לענייננו.
עקרון הגילוי ההדדי נועד על מנת שכל אחד מן הצדדים יקבל תמונה שלמה ומלאה של המצב העובדתי כפי שהוא, העדר חובת תום לב יהיה גם במקום בו לא הוצגו כל העובדות בטרם נחתם הסכם מחייב וכך נהגו הצדדים בענייננו (ראה: ע"א 494/74 חברת בית החשמונאים מס' 97-96 נ' דוד אהרוני פ"ד ל(2) 141 , עמוד 144).

במצב דברים זה, לא מצאתי מקום להיעתר לבקשת התובע ולהעניק לו את הסעד אותו הוא מבקש.
דין התביעה להדחות.
בנסיבות המקרה, לא יינתן צו להוצאות לחובת צד זה או אחר.

מזכירות בית-המשפט תעביר עותק פסק דיני לבאי-כוח הצדדים.
ניתן היום, 27 ספטמבר 2006, ה' תשרי תשס"ז, בלשכתי.

כבוב חאלד
, שופט









א בית משפט מחוזי 1939/05 דניאל פוקס, דניאל פוקס אחזקות בע"מ נ' משה אלבס, משה אלבס אחזקות בע"מ, אלבס אלקטרוניקה בע"מ (פורסם ב-ֽ 27/09/2006)













להסרת פסק דין זה לחץ כאן