דיסקברי טכסטיל בע''מ - סטטוס ספיר (1998) בע''מ
ניתן לקבל מידע נוסף על הצדדים בתיק זה
דיסקברי טכסטיל בע"מ סטטוס ספיר (1998) בע"מ




דיסקברי טכסטיל בע''מ - סטטוס ספיר (1998) בע''מ

תיק אזרחי 119453/98     31/07/2002 (א)



תיקים נוספים על דיסקברי טכסטיל בע"מ
תיקים נוספים על סטטוס ספיר (1998) בע"מ




א 119453/98 דיסקברי טכסטיל בע"מ נ' סטטוס ספיר (1998) בע"מ





דיסקברי טכסטיל בע"מ

בעניין:
התובע/ים
רן מרכוס

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
1. סטטוס ספיר (1998) בע"מ

2. סטטוס ספיר תכנון יצור יבוא אופנה בע"מ
3. סויסה יוסף
4. בר דוד פיני
5. בר דוד אלי

הנתבע/ים
דניאל אזוגי

ע"י ב"כ עו"ד
פסק - דין

1. התובעת הגישה תביעתה בגין מוצרים שמכרה לטענתה לנתבעות 1 ו- 2, חברות בע"מ שעיסוקן מכירת מוצרי הלבשה (להלן: "הנתבעות") בשנת 1998, בסך של 214,917.80 ₪ כמפורט ב- 10 חשבוניות ו- 4 תעודות משלוח. הנתבעות לא שילמו את הסכום האמור אשר בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין עומד, נכון ליום הגשת התביעה, על סך של 236,133.52 ₪.

ביום 5.10.00, ככל הנראה בעקבות טענות הנתבעים על סכומים שהתובעת לא זיכתה את הנתבעות בחשבון שעל בסיסו נערך כתב התביעה, הודיע ב"כ התובעת כי הוא מעמיד את התביעה על סך של 182,197 ₪ בלבד נכון ליום הגשת התביעה.

2. הנתבעים 3 - 5 הינם בעלי מניותיהן ומנהליהן של הנתבעות, ולטענת התובעת ערבו להתחייבויותיהן של הנתבעות כלפי התובעת עפ"י כתב התחייבות וערבות עליו חתמו ביום 12.3.98, וכן עפ"י חשבוניות מס ותעודות משלוח עליהן חתמו ובהן כלולה התחייבות לערוב לחיוביהן של הנתבעות כלפי התובעת. בנוסף טוענת התובעת כי יש לחייב את הנתבעים 3 - 5 באופן אישי בחובותיהן של הנתבעות משום שהם הקימו את החברה השניה בעקבות החובות הרבים של החברה הראשונה, על מנת להטעות את נושי החברה הראשונה, מבלי להודיע על כך לתובעת, תוך הטעייתה לחשוב כי הם חותמים ערבות לפעילותה של חברה אחת ויחידה שבבעלותם.

3. מלכתחילה הוגשה התביעה בסד"מ ונגד נתבעת אחת בלבד "סטטוס בע"מ". הנתבעים הגישו בקשת רשות להתגונן בה העלו את הטענה בדבר קיומן של שתי חברות וכי החובות הנתבעים הם של החברה הראשונה בעוד שהערבות, ככל שניתנה, ניתנה להתחייבויות החברה השניה. רק בעקבות זאת תוקן כתב התביעה כאמור לעיל, והנתבעים הגישו כתב הגנה מתוקן.

עפ"י תצהירי הנתבעים 3 - 5 שניתנו בתמיכה לבקשת הרשות להתגונן, הנתבעים 3 - 5 הינם בעלי מניות בשתי חברות: חברה ראשונה - סטטוס ספיר תכנון יצור יבוא אופנה בע"מ (הנתבעת השניה) (להלן: "החברה הראשונה"), וחברה שניה - סטטוס ספיר (1998) בע"מ
(הנתבעת הראשונה) (להלן: "החברה השניה").

החברות עוסקות בתכנון ייצור וייבוא של מוצרי אופנה, הראשונה - לסוחרים "רגילים" בהיקפים יחסית קטנים, והשניה, שהוקמה ביום 4.3.98 - היתה אמורה לקבל רק הזמנות של רשתות שיווק. ממילא הייתה החברה השניה אמורה לעבוד בהיקפים גדולים ובתנאי תשלום טובים יותר.

לטענת הנתבעים כל המכירות שנעשו ע"י התובעת לחברה הראשונה בשנים 1997 - 1998, נעשו ללא ערבות אישית. הערבות מיום 12.3.98, נתבקשה ע"י התובעת בגין התחייבויותיה הצפויות של החברה השנייה שהיקף הזמנותיה היה אמור להיות גדול במידה משמעותית מזה של החברה הראשונה, וערבות זו, ככל שנחתמה, נחתמה שמונה ימים לאחר הקמת החברה השניה.

לטענת הנתבעים שתי החברות פעלו זמן מה במקביל.

עיקר טענות הגנתם של הנתבעים הינן כדלקמן:

א. החשבוניות שצורפו לכתב התביעה מתייחסות לחברה הראשונה בלבד. חלק מהחשבוניות ותעודות המשלוח הוצאו עוד בטרם הוקמה החברה השניה. גם אלה שהוצאו לאחר החתימה על כתב הערבות, הוצאו, לטענת הנתבעים, בגין עסקאות בין התובעת לבין החברה הראשונה, והראייה - שהן הוצאו על שם "סטטוס" כפי שהוצאו עובר להקמת החברה השניה.

מכאן שהתביעה מתייחסת לחיוביה של החברה הראשונה ולא של החברה השניה.

ב. הנתבעים 3 - 5 מעולם לא נתבקשו, וממילא מעולם לא נתנו, ערבות להתחייבויותיה של החברה הראשונה. ככל שניתנה הערבות, היא ניתנה להתחייבויותיה של החברה שנייה. מאחר, וכאמור החובות הנתבעים הם של החברה הראשונה ולגביהם לא ניתנה מעולם ערבות של הנתבעים 3 - 5, אין הם חייבים בחובות אלה.

ג. הנתבעים 3 ו- 5 מכחישים את החתימה הנטענת להיות חתימתם על כתב הערבות מיום 12.3.98.

ד אשר לערבות הנטענת על סמך החשבוניות ותעודות המשלוח, בבקשת הרשות להתגונן (אם כי לא בכתב ההגנה המתוקן) טוענים הנתבעים 3 - 5 כי הן מהוות חוזה אחיד המוצא ע"י התובעת כבסיס להתקשרות בינה לבין מספר בלתי מסויים של לקוחות, והתנאים המופיעים בחשבוניות בסעיפים 1, 3, 13, 14 הכוללים את תניית הערבות הינם תנאים מקפחים ויש לבטל אותם.

4. בכתב התביעה המתוקן טענה התובעת לעניין זה כי כתב הערבות רשום על שם חב' סטטוס ספיר בע"מ ולא על שם אחת מן הנתבעות, וכי הנתבעים 3- 5 לא הודיעו לתובעת מעולם כי הם מקימים חברה נוספת. האדם הסביר, לטענתה, אינו יכול לדעת אם מדובר בחברה אחת או שתיים לא כל שכן כשמדובר באותם בעלים, אותם מנהלים ובאותה שגרת עבודה. כן טענה כי יש לחייב את שתי החברות האחת בחובות האחרת ואת הנתבעים 3 - 5 בחובות שתי החברות שכן לטענתה הוקמה החברה השניה על מנת להתחמק מנושי החברה הראשונה ולהטעות אותם. מנגד טענו הנתבעים בכתב ההגנה המתוקן כי על כתב הערבות צויין הח.פ של החברה שניה בלבד. כמו כן בכתב ההגנה המתוקן הוסיפו הנתבעים טענה חדשה לפיה: "הסכום הנתבע מוגזם ואינו פרופורציונלי לחוב הנטען, כאשר פעמים רבות חסרו כמויות נכבדות מהסחורה שנשלחה ובכל אופן בניגוד למוסכם סופקו כמויות שונות" (סעיף 9 לכתב ההגנה המתוקן). כן טענו כי מעולם לא היה עירוב עניינים בין הנתבעות וכי החברה השניה לא הוקמה בשל קשיים של החברה הראשונה אלא כדי לפעול ב"נישה" אחרת דהיינו עפ"י הזמנות גדולות של רשתות שיווק.

חובה של הנתבעת 2 (החברה הראשונה) בחוב הנתבע.

5. כאמור בכתב ההגנה המתוקן טענו הנתבעים לראשונה כי הסכום הנתבע הינו מופרז וכי לא כל הסחורה שנטען כי סופקה - אכן סופקה בפועל. אני דוחה טענת הגנה זו. טענה זו לא הועלתה ע"י הנתבעים בתצהיריהם שניתנו בתמיכה לבקשת הרשות להתגונן. מדובר בטענה מרכזית, ואין לי ספק כי אם היה בה ממש היא הייתה מועלית ע"י הנתבעים מלכתחילה.

שנית, למול עדויות התביעה כי הסחורה סופקה, לא הובאה ראייה כלשהי לחוסר או אי התאמה בסחורה.

לפיכך אני מקבלת את טענת התובעת כי בגין הסחורה שסופקה, היא זכאית לסך של 182,197 ₪ נכון ליום הגשת התביעה.

מאחר והנתבעים מודים כי בעלת דברם של התובעת היא הנתבעת 2 (החברה הראשונה), תשלם הנתבעת 2 לתובעת סך של 182,197 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה (2.12.98) ועד למועד התשלום בפועל.

חתימתם של הנתבעים 3 - 5 על כתב הערבות מיום 12.3.98.

6. כאמור, הנתבע 4 הודה כי חתם על כתב הערבות מיום 12.3.98, אם כי לטענתו ערבות זו ניתנה להתחייבויותיה של החברה השנייה בלבד (ובטענה זו אדון בהמשך), ואילו הנתבעים 3 ו- 5 הכחישו כי זו חתימתם.

בסיכומיה טוענת התובעת כי חתימתם הוכחה משום שהנתבעים לא הביאו חוו"ד גרפולוגית התומכת בגרסתם כי אין מדובר בחתימתם. דא עקא שהנטל להוכיח את אמיתות החתימה מוטל על התובעת ולא על הנתבעים. עפ"י גרסתו של עת/2, משה מוטהדה, הוא החתים, תחילה את הנתבע 4 ולאחר מכן במרץ 1998, את הנתבעים 3 ו- 5 על כתב הערבות, אולם, לא נאמר בתצהירו מפורשות כי הם חתמו בפני
ו על כתב הערבות, ושנית, הם כאמור מכחישים זאת.

לפיכך לא נשאה התובעת בנטל להוכיח כי הנתבעים 3 ו- 5 חתמו על כתב הערבות.

האם החתימה על כתב הערבות הינה להתחייבויות החברה הראשונה, השניה או שתיהן.

7. כאמור, לטענת הנתבעים ככל שנחתם כתב הערבות היה זה עבור החברה השניה שלא החלה מעולם לפעול, ואילו התובעת טוענת כי לא ידעה על קיומן של שתי חברות, וכי הערבות על פניה, בהיותה עבור "סטטוס ספיר בע"מ" חלה על ההתחייבויות של שתי החברות.

כתב הערבות, על פי האמור בו הינו ערבות לחיוביה של חב' "סטטוס ספיר בע"מ". שם זה אינו שמה המלא של אף אחת מהנתבעות, ומנגד הוא מהווה חלק משמה של כל אחת מהן. יחד עם זאת בכתב הערבות צויין מס' עוסק המורשה של החברה השניה. עת/1, מנהלה של התובעת, מיכאל מוטהדה, נתן הסבר בלתי מספק לגבי בירורים שעשה לגבי החברה ב- "171". לא ניתן להתעלם מכך שמספרה של החברה השניה צויין בכתב הערבות במפורש, וזאת כאשר התובעת קיבלה כל העת שיקים של החברה הראשונה (שהעתקיהם צורפו כחלק מנ/2), ובהם הודפס שמה המלא של החברה הראשונה כולל מספר הח.פ שלה. לא ניתן הסבר כלשהו כיצד למרות ששמה המלא ומספרה של החברה הראשונה היה ידוע (או היה צריך להיות ידוע) לתובעת, לא נרשם שמה המלא במסמך מהותי כמו כתב ערבות, וכיצד לא הבחינה התובעת כי מספר הח.פ. אינו מתאים לשיקים שהיא מקבלת ממנה.

לפיכך אני מקבלת את גרסת הנתבעים כי הערבות מיום 12.3.98 ניתנה אך ורק להתחייבויותיה של החברה החדשה (הנתבעת 1) כלפי התובעת.

חיוב הנתבע 4 מכח ערבות קודמת שחתם ביום 25.8.97.

8. במהלך חקירתו הנגדית של הנתבע 4 הוגשה ערבות קודמת עליה חתם עפ"י הטענה ביום 25.8.97 להבטחת התחייבויותיה של החברה הראשונה כלפי התובעת, ואולם הוא הכחיש את חתימתו על כתב ערבות זה. כאמור לא הגיש מי מהצדדים חוו"ד גרפולוגית לעניין זה ובהתחשב בגרסת התובעת מול גרסת הנתבעים, לא עמדה התובעת בנטל להוכיח את אמיתות חתימתו של הנתבע על כתב הערבות מיום 25.8.97.

בנוסף יש לציין כי ערבות זו נושאת תאריך המאוחר בארבע שנים לתחילת ההתקשרות בין הצדדים ובכך אינה עולה בקנה אחד עם עדותו של עת/1 לפיה נוהגת התובעת להחתים את בעלי המניות של חברות הרוכשות ממנה מוצרים כערבים להתחייבויותיהן.

לפיכך לא ראיתי לנכון לחייב את הנתבע 4 בהתחייבויותיה של החברה הראשונה (הנתבעת 2) כלפי התובעת מכח כתב הערבות נ/3.

הרמת מסך

9. התובעת טענה כי החברה השניה הוקמה אך ורק במטרה להתחמק מנושי החברה הראשונה, וכי בשל כך יש להרים את מסך ההתאגדות הן בין שתי החברות והן בין החברות לבין הנתבעים 3 - 5. מנגד טענו הנתבעים כי החברה השניה הוקמה במטרה לעבוד רק עם רשתות שיווק וכי עפ"י ייעוץ רואה החשבון שלה רצוי להפריד פעילות זו מפעילותה של החברה הראשונה העובדת בהיקפים קטנים יותר ובתנאי תשלום שונים. ב"כ התובעת חקר את עדי ההגנה לגבי ההגיון שבהקמת חברה נפרדת לצורך זה, ותשובותיהם לא נסתרו.

את הטענה כי חברה הוקמה במטרה אחת והיא התחמקות מנושים יש להוכיח בראיות טובות. בעניינינו, לא עמדה התובעת בנטל להוכיח זאת. גם לשיטתה של התובעת לא מונו לחברה החדשה מנהלים והיא לא החלה לפעול. ככל העולה מחומר הראיות לא עשתה החברה השניה עסקאות כלשהן, לא פתחה חשבון בנק ולא תיק במע"מ. התובעת גם לא הוכיחה כי החברה השניה קיבלה נכסים השייכים לחברה הראשונה או כי היה עירוב בין נכסיהן וכו' שכן כאמור, ככל העולה מחומר הראיות החברה השניה לא פעלה כלל. הנתבעים הזמינו לעדות שלושה עדים שהעידו על כך שהנתבעים סיפרו להם כי הם מקימים חברה חדשה שתפעל מול רשתות השיווק וכי ככל הידוע לאותם עדים לא פעלה חברה זו מעולם. בכך שימשה עדותם של שלושת העדים תמיכה לגרסת הנתבעים.

גם הטענה כי החברה השניה הוקמה במטרה להטעות את התובעת לגבי כתב הערבות כך שהוא יינתן להבטחת התחייבויות של חברה שאין לה פעילות במקום לחברה הפעילה - לא הוכחה, בין היתר, בהתחשב בכך שעל השיקים שקיבלה התובעת הופיע שמה המלא של החברה הראשונה עם הח.פ. שלה ואילו על כתב הערבות הופיע מספר הח.פ. של החברה השניה, דבר שהתובעת הייתה אמורה להבחין בו בנקל.

לאור האמור לעיל אני דוחה את טענת התובעת כי יש להרים את מסך ההתאגדות בין הנתבעות לבין הנתבעים 3 - 5, ולחייבם בשל כך באופן אישי בחובותיה של הנתבעת 2 כלפי התובעת.

ערבות מכח חשבוניות ותעודות משלוח.

10. כאמור, לטענת התובעת חתמו הנתבעים על החשבוניות ותעודות המשלוח במעמד קבלת הסחורה, ובהן נכללת התחייבות של החותם להיות ערב לתשלום בגין הסחורה המסופקת עפ"י אותן חשבוניות ותעודות משלוח.

הנתבעים 3 ו- 5 הכחישו בחקירתם הנגדית כי חתמו על חשבונית או תעודת משלוח כלשהי (הנתבע 5 לא היה בטוח לגבי אחת החשבוניות), ולפיכך לא עמדה התובעת בנטל להוכיח כי חתמו עליהן כאמור.

הנתבע 4 הודה כי חתם על חשבוניות מס' 8946, 9251, 9233 ו- 9009 (סה"כ כולל מע"מ 60,248.9 ₪).
לטענת התובעת מחייבת הערבות הכלולה בחשבונית את הנתבע 4, בעוד לטענתו מדובר בחוזה אחיד המכיל תנאים מקפחים, ביניהם לגבי הערבות, ויש לבטל אותם.

מסמך החשבונית שבחלקו העליון כותרת גדולה "חשבונית מס", נושא גם כותרת משנה מודגשת "תנאים המהווים חלק בלתי נפרד מהחשבונית". מתחת ישנם תנאים לרבות התנאי: "ערבות: אני החתום בחשבונית זו ערב באופן אישי כבעלים או נציגים עבור הסחורה ועל התשלום בפועל עבורה". בתצהירו שבתמיכה לבר"ל טען לגביו הנתבע 4 כי התנאי הינו תנאי מקפח בחוזה אחיד ודינו להתבטל.

הנתבע 4 לא פירש מדוע תנאי לפיו ניתנת ערבות לסחורה המתקבלת עפ"י חשבונית או תעודת משלוח ונמסרת במעמד בו חותם המקבל על החשבונית או תעודת המשלוח מקפח. הוא אף לא טען כי בעת שחתם על החשבוניות לא הבחין כי הוא חותם גם כערב לתשלום בגין הסחורה המתקבלת. לפיכך אחראי הנתבע 4 להתחייבויות החברה הראשונה עפ"י החשבוניות ותעודות המשלוח עליהן חתם, בין היתר כערב.

עפ"י עדותו של הנתבע 4 הוא חתם על חשבוניות מס' 8946, 9009, 9251 ו- 9233, סה"כ בסכום של 60,249 ₪ (קרן).
11. לאור כל האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

א. התביעה נגד הנתבעים 1 3 ו- 5 נדחית, ובנסיבות אינני עושה בעניין זה צו להוצאות.

ב. הנתבעת 2 תשלם לתובעת סך של 182,197 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה (2.12.98) ועד למועד התשלום בפועל, כאמור בסעיף לעיל).
ג. בנוסף תשלם הנתבעת 2 לתובעת הוצאות משפט לרבות הוצאות משפט רבות הוצאות אגרה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התשלום ע"י התובעת ועד למועד התשלום בפועל ע"י הנתבעת 2, וכן שכ"ט עו"ד בסך 13,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל ובתוספת מע"מ כדין.

ד. הנתבע 4 ישלם לתובעת, יחד ולחוד עם הנתבעת 2 כאמור בס"ק ב' לעיל, סך של 60,249 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה (2.12.98) ועד למועד התשלום בפועל.

ה. הנתבע 4 ישלם לתובעת, יחד ולחוד עם הנתבעת 2 כאמור בס"ק ג לעיל, חלק יחסי של ההוצאות כאמור בס"ק ג' לעיל.
ניתן היום כב' בסיון תשס"ב, 31 ביולי 2002 בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתק לב"כ הצדדים.
זכות ערעור תוך 45 יום לביהמ"ש המחוזי.
מותר לפרסום 31/07/2002.
רונית פינצ'וק - אלט
, שופטת


1
בתי המשפט
א 119453/98
בית משפט השלום תל אביב-יפו
31/07/2002
תאריך:
כב' השופטת רונית פינצ'וק - אלט

בפני
:









א בית משפט שלום 119453/98 דיסקברי טכסטיל בע"מ נ' סטטוס ספיר (1998) בע"מ (פורסם ב-ֽ 31/07/2002)











תיקים נוספים על דיסקברי טכסטיל בע"מ
תיקים נוספים על סטטוס ספיר (1998) בע"מ




להסרת פסק דין זה לחץ כאן



הוספת מידע משפטי למאגר
שתפו אותנו במידע משפטי שנוכל להוסיף למאגר שלנו. פסקי דין, כתבי תביעה ו/או הגנה, החלטות וכו' יוספו למערכת ויוצגו באתרנו ובגוגל.


הוסף מידע משפט