בוקריס משה - רומח שמעון , מדינת ישראל - משרד הפנים , נציבות כבאות והצלה , איגוד רשויות לכיבוי והצלה איו"ש ובקעת הירדן

ניתן להפיק דוחות מלאים על הצדדים בתיק זה

מצאנו עבורכם דוחות זמינים על הצדדים בתיק זה. יתכן שתאלצו להזין נתונים נוספים כגון ת.ז
בוקריס משה
 
בוקריס משה - רומח שמעון , מדינת ישראל - משרד הפנים , נציבות כבאות והצלה , איגוד רשויות לכיבוי והצלה איו"ש ובקעת הירדן
תיקים נוספים על בוקריס משה | תיקים נוספים על רומח שמעון | תיקים נוספים על מדינת ישראל - משרד הפנים | תיקים נוספים על נציבות כבאות והצלה | תיקים נוספים על איגוד רשויות לכיבוי והצלה איו"ש ובקעת הירדן |

163778
2454/05 עב     05/11/2006




עב 2454/05 בוקריס משה נ' רומח שמעון , מדינת ישראל - משרד הפנים , נציבות כבאות והצלה , איגוד רשויות לכיבוי והצלה איו"ש ובקעת הירדן




1


בתי המשפט
בית הדין האזורי לעבודה בירושלים
עב 002454/05


בפני
:
כב' השופטת אורנית אגסי

נציגת ציבור(ע) אסתר ברימן
נציג ציבור(מ) אהרון עמית

05/11/2006


בעניין:
בוקריס משה



ע"י ב"כ עו"ד
ננר יהושוע

תובע

נ ג ד


1 . רומח שמעון

2 . מדינת ישראל - משרד הפנים

3 . נציבות כבאות והצלה

4. איגוד רשויות לכיבוי והצלה איו"ש ובקעת הירדן



ע"י ב"כ עו"ד
3-1. ישי אילן

4. בעצמו
נתבעים

פסק דין

1. 1. לפנינו תביעתו של מר בוקריס משה
(להלן: "התובע") למתן צו המורה לנתבעים לאפשר לו להשתתף בקורס קציני כבאות שעתיד להיפתח בחודש ינואר 2007.

2. הנתבעים כנגדם הוגשה התביעה הם:
א. הנתבע 1 הינו מפקח כבאות ראשי ונציב הכבאות וההצלה (להלן: "מר רומח" או "הנציב").
ב. ב. הנתבעת 2 הינה מדינת ישראל באמצעות משרד הפנים.
ג. ג. הנתבעת 3 הינה נציבות הכבאות והצלה הממונה מטעם משרד הפנים על רשויות הכבאות (להלן: "הנציבות").
נתבעים 1-3 - להלן :"הנתבעים".
ד. ד. הנתבעת 4 הינה איגוד רשויות לכיבוי והצלה באיו"ש ובקעת הירדן (להלן: "איגוד איו"ש"), היא מעסיקתו של המבקש.

3. 3. בקליפת האגוז יתואר ההליך עד להכרעתנו זו:
ביום 2.10.05 הגיש התובע לבית הדין בקשה ליתן צו אשר ימנע מהנתבעים לפתוח את קורס קציני כבאות, אלא אם המבקש יצורף לקורס הקצינים שנפתח בחודש נובמבר 2005. לחלופין ביקש התובע צו המורה לנתבעים לאפשר לו להשתתף בקורס הכבאות.
בקשת התובע לסעד זמני נדחתה ביום 17.1.06 . התובע הגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה (בר"ע 154/06) אשר נדחתה ביום 15.2.06 .
לשם זירוז ההליכים בתיק, התקיים ביום 26.2.06 דיון מוקדם ובמסגרתו נקבעו מועדים להגשת כתב הגנה ותצהירי עדות ראשית.
בתיק זה התקיימו ארבעה דיוני הוכחות ונשמעו עדים רבים.
הנתבעת 4 הגישה כתב הגנה על ידי ב"כ עו"ד גיורג'י רפאל, אולם לאחר דיון ההוכחות הראשון בחרה שלא להיות מיוצגת על ידי עורך דין בהליך ויוצגה על ידי מר אמנון אמיר אשר נכח באולם בכל הדיונים. לא הוגש תצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעת 4.

4. בתיק זה הגיש התובע תצהיר מטעמו. בנוסף הוזמנו לעדות על ידי התובע - מר יצחק בלוך, מפקד תחנת בנימין (להלן:"מר בלוך"); מר אסף לוי, יו"ר הנוכחי של איגוד רשויות לכיבוי והצלה איו”ש ובקעת הירדן (להלן:"מר לוי"); מר אמנון אמיר, מפקד איגוד איו”ש (להלן:"מר אמיר"); מר שמואל חדשי, מפקד תחנת בקעת הירדן (להלן:"מר חדשי"); מר מאיר הראל, מפקד שירותי כבאות איילון (להלן:"מר הראל"); מר שלמה לובינר, מפקד תחנת מעלה אדומים (להלו:"מר לובינר"); מר יואב גדסי, יו"ר ארגון הכבאים (להלן:"מר גדסי"); מר בנימין ריקרדו, בעבר הממונה על המחוז באיו”ש (להלן:"מר ריקרדו").
מטעם הנתבעים 1-3 הוגש תצהיר עדות ראשית ותצהיר משלים על ידי מר רומח.
בנוסף הגישו הנתבעים חוות דעת של ד"ר עמוס גרודזינובסקי , מיום 7.6.06.

במסגרת הבקשה לסעד זמני הגיש התובע תצהיר. מטעם הנתבעים 1-3 הוגש תצהירו של מר ויינרמן, ממונה ארגון ובקרה בנציבות הכבאות וההצלה במשרד הפנים (להן:"מר ויינרמן").

5. 5. במהלך חקירת העדים, הגיש התובע את המסמכים המפורטים להלן:
א. קריטריונים לקבלת חניך לקורסים המסמיכים בביה"ס הארצי לכבאות ולהצלה סומן ת/1.
ב. מכתבו של מר רומח מיום 6.7.05 בעניין דרגות ייצוג, סומן ת/2
ג. טיוטת נוהל הענקת דרגת קצונה ייצוגית, סומן ת/3.
ד. מכתבו של מר אמיר מיום 29.5.05 בעניין דרגות הקצונה של התובע, סומן ת/4.
ה. צו בדבר הקמת אגוד רשויות מקומיות לשרותי כבאות, סומן ת/5
ו. מכתבו של מר מזרחי מיום 26.3.02 , סומן ת/6.
ז. מכתבו של מר בלוך מיום 30.5.04, סומן ת/7.
ח. מכתבו של התובע מיום 8.5.06, סומן ת/8.
ט. תקנות שירותי הכבאות (מינוי והעסקה של כבאים) (תיקון), התשס"ד-2004, סומן ת/9.
י. תאור תפקידים ודרישות למשרת מפקד תחנת כיבוי והצלה, סומן ת/10
יא. מכתבו של טפסר יוסי בן עזרא מיום 29.5.05, בעניין סגירת בית הספר, סומן ת/11.
יב. סיכום ישיבה בעניין קורס מניעת דלקות מחזור ט' מיום 26.5.05, סומן ת/12.
יג. מכתבו של מר מזרחי מיום 26.3.02 בעניין מתן דרגת כתף למר בלוך, סומן ת/13.
יד. מכתבו של טפסר יוסי בן עזרא מיום 10.4.05, בעניין השתלמות בנושא שת"פ סיוע אווירי,סומן ת/14.
טו. צילום מאתר האינטרנט של הנציבות, סומן ת/15.
טז. מכתבה של קצינת תאום והדרכה מיום 12.6.06 בעניין השתלמות סיירי אויר , סומן ת/16.
יז. מכתבו של טפסר יוסי בן עזרא מיום 25.5.05, בעניין קורס מפקחי מניעת דלקות-מחזור ט', סומן ת/17.
יח. סיכום ישיבה מיום 12.6.05 בעניינו של התובע, סומן ת/18.
יט. מכתבה של קצינת תאום והדרכה מיום 14.7.04, בעניין קורס קצינים מחזור י"ג, סומן ת/19.
כ. מכתבו של מר רומח מיום 31.5.06 בעניין רשף משנה לילי משה, סומן ת/20.
כא. מכתבו של מר רומח מיום 18.6.03 בעניין בוגרי 11 שנות לימוד , סומן ת/21.
כב. מכתבו של מר רומח מיום 10.10.05 בעניין קורס קצינים מנהלי, סומן ת/22.

6. במהלך חקירת העדים, הגישו הנתבעים את המסמכים המפורטים להלן:
א. מכתבו של מר בלוך מיום 11.4.06 בעניין הסרת דרגות הקצונה, סומן נ/1.
ב. פירוט תפקידים ודרישות למועמדים למכרזים לתפקידים בשירותי הכבאות, סומן נ/2.
ג. טופס המלצה להעלאה בדרגה, סומן נ/3.
ד. ד. טופס המלצה להעלאה בדרגה , סומן נ/4.
ה. בסיומו של הדיון, לבקשת בית הדין, הוגש ספר "דיני כבאות" המקבץ את כל החוקים והתקנות הקשורים לשירותי הכבאות וההצלה.

פרסנו באריכות את המסמכים שהוגשו בפני
נו לאור חשיבותם בהכרעותינו בתביעה זו.

7. ואלו העובדות הרלבנטיות, כפי שהן עולות מכתבי הטענות כמו גם מעדויות הצדדים והמסמכים אשר צורפו לעדותם:
א. א. התובע בן 48, משרת במערך הכבאות החל משנת 1979. בשנת 1986 הופסקה עבודתו של המבקש עקב בעיות משמעת.
ג. בשנת 1993 שב המבקש לעבודה בשירותי הכבאות באיגוד איו"ש, ובין השנים 1994-1997 שימש כממלא מקום מפקד תחנת הכיבוי בגבעת זאב.
ד. בשנת 1997 פורסם מכרז פנימי לתפקיד מפקד תחנת הכיבוי גבעת זאב, בתקן רשף משנה (נספח ב' לתביעה). המבקש נבחר לתפקיד ברוב קולות חברי הועדה תוך הסתייגות של שניים מחברי הועדה בשל "חוסר בתעודת יושר ואי המצאת אישורים המעידים על השכלה..". דרגת השכר של המבקש נקבעה לדרגת רשף משנה .
ה. ה. ביום 27.9.00 הוענקה לתובע דרגת "רשף משנה" על ידי יו"ר איגוד איו"ש, מר מזרחי (נספח ג' לתצהיר התובע). דרגת רשף משנה הינה דרגת הקצונה השלישית בסולם הפיקוד.
ו. ו. מספר ימים לאחר שהוענקה לתובע הדרגה, ביום 3.10.2000, פנה נציב כבאות והצלה דאז, מר ורדי למר מזרחי, בדרישה לבטל ולהסיר את הדרגות שניתנו לתובע, היות והענקתן נעשתה בניגוד לדין. מר ורדי פנה שוב למר מזרחי, ביום 22.10.00 , וביקש לבטל את הדרגות שהוענקו לתובע, מאחר והליך הענקת הדרגות עומד בניגוד לתקנות שירותי כבאות (מינוי והעסקה של כבאים), תשכ"ט – 1969 (נספח נ4א' לתצהיר מר רומח).
ז. ז. מר אמיר, מפקדו של התובע, כתב ביום 11.10.01 ,באשר לדרגותיו של התובע כך:
"הנדון:"דרגות ייצוגיות – משה בוקריס
1. 1. ביום 27.9.00 הוענקו דרגות רשף/מ יוצגות למשה בוקריס – מפקד תחנת גבעת זאב ע"י יו"ר האיגוד מר שאול מזרחי.
2. 2. הדרגות היצוגיות למשה בוקריס הוענקו לו מאחר והנו משמש כמפקד תחנת גבעת זאב במינוי מלא בתקן רשף/מ."
(נספח ג' לתצהיר התובע, הדגשות של המותב) .
ח. במהלך השנים 2001 ו- 2002 אין תיעוד של פניות נוספות של מר ורדי לאיגוד. במהלך אותה תקופה, כנראה נבצר ממר ורדי למלא את תפקידו, ויתכן שזו הסיבה לכך.
ט. במהלך שנת 2003 פנה מר רומח שהחליף את מר ורדי בתפקידו, למר מזרחי והבהיר כי עמדת הנציבות היא שהדרגות שהוענקו על-ידו לתובע וכן לכבאים נוספים, ניתנו בניגוד לתקנות וביקש לבטל את הדרגות (נספח ז' לתגובת המשיבים).
במקום לפעול ולהשיב עניינית לטענות שהועלו בפני
ו, הציע מר מזרחי לנציב לא "להתעסק בטפל קרי במתן דרגות ייצוגיות" (נספחים נ4ב'- נ4ד', נ4ו' לתצהיר מר רומח).
י. ביום 2.6.04 פנה מר רומח למר לוי שהחליף את מר מזרחי בתפקידו כיו"ר איגוד איו"ש, והבהיר כי היה ודרגות הקצונה הבלתי חוקיות של התובע ושל כבאים אחרים באיגוד איו"ש לא יוסרו עד ליום 30.6.04 "לא תתקבל מועמדותם של נושאי הדרגות לכל קורס עתידי שייערך בביה"ס לכבאות" (נספח נ4ו' לתצהיר מר רומח).
יא. יא. ביום 13.7.04, פנה מר רומח למר אמיר, בהמשך לפגישה אישית שקיים עם התובע בנוכחותו של מר אמיר, והודיע לו, כי לאחר התייעצות עם היועץ המשפטי של הנציבות דרגתו של התובע אינה חוקית. מר רומח ביקש ממר אמיר למסור לתובע את ההודעה ואת עמדתו הברורה להסרת הדרגות והודעה זו הועברה לתובע.
יב. יב. ההכשרה המקצועית של הכבאים נעשית במסגרת בית הספר הארצי לכבאות והצלה.
יג. יג. במשך מספר שנים בית הספר לכבאות והצלה היה סגור בעקבות מאבקי כוח שונים בין ארגוני העובדים לנציבות.
יד. יד. התובע לא השתתף בקורס הקצינים שהסתיים בינואר 2001 מאחר ובאותה עת, טרם המציא תעודת יושר ולכן לא עבר קורס מפקד צוותים, המהווה תנאי למועמדות לקורס קצינים.
טו. טו. בשנת 2001 השתתף המבקש בקורס מפקדי צוותים שהתקיים בבית הספר הארצי לכבאות ולהצלה.
טז. מעיון בכל התקנות והנהלים בשרותי הכבאות וההצלה לא נמצאה כל אסמכתא למתן דרגות ייצוג בשירותי הכבאות. בשנת 2004 מינה מר רומח ועדה לבחינת מתן דרגת קצונה ייצוגית לעובדי שירות הכבאות. הוועדה הגישה את המלצותיה למר רומח , אשר החליט לא לקבלן.
יז. יז. ביום 12.8.04 הודיע טפסר יוסי בן עזרא, מפקד בית הספר הארצי לכבאות והצלה, כי המבקש (ומועמד נוסף), אינו עומד בקריטריון הסף של גיל 43 הנדרש לצורך קבלה לקורס קצינים מבצעי (נספח ז' לבקשה).
יח. יח. קורס הקצינים היה אמור להיפתח בחודש נובמבר 2006 אך נידחה לחודש ינואר 2007.

8. טענות התובע בקליפת האגוז:
א. ההחלטה האוסרת על מועמדים מעל גיל 43 להשתתף בקורס הקצינים, הינה החלטה חסרת כל בסיס בחוק, יש בה משום אפליה לרעה מסיבת גיל ומשיקולים זרים ויש בה כדי לפגוע בפרנסתו, בקידומו המקצועי ובכבודו של התובע.
ב. התובע נמצא בכושר בריאותי מצוין ומשמש מזה 5 שנים קצין כבאות .
ג. בית הספר לקצינים היה סגור במשך מספר שנים, בעקבות מאבקי כוח של ארגוני העובדים, ועל כן, התובע לא יכול היה להשתתף בקורס קצינים, אלא בקורס הנוכחי ובגילו הנוכחי.
ד. התובע זכה כדין במכרז לתפקיד מפקד התחנה, ומתפקד בתקן של מפקד התחנה, שהינו קצין כבאות בדרגת רשף משנה.
ה. דרגת רשף משנה שהוענקה לתובע, על-ידי איגוד איו"ש, ניתנה לו כדין.
ו. התובע מתנגד לשלילת דרגותיו שהוענקו לו כדין ולהתחיל מחדש את "מירוץ הדרגות" ולפגיעה בשכרו ובמעמדו.

9. טענות הנתבעים בקליפת האגוז:
א. קביעת קריטריון סף של מגבלת הגיל, נקבע משיקולים שונים הנוגעים לתפקיד הקצין במערך הכבאות וההצלה, למסלול הקידום של כבאים בשירות, לגיל הפרישה הצפוי במערך ולמשך הקורס ועלותו.
ב. התובע מונה לתפקיד מפקד תחנה על אף שלא עמד בתנאי הסף של המכרז.
ג. לא התקיימו בתובע התנאים לקבלת דרגת רשף משנה והענקת הדרגה לא אושרה על יד הגורמים המוסמכים.
ד. ד. התובע נושא את הדרגות שלא כדין, וכל ניסיונות הנציב להביא את התובע להסיר את הדרגות עלו בתוהו.
ה. הנציב מתוקף סמכותו החליט שלא אשר את מועמדותו של התובע בשל התנהלותו הבעייתית של התובע, הבאה לידי ביטוי בנשיאת דרגות שלא כדין.
ו. הענקת דרגות מבלי שמילא העונד אותן את הקריטריונים הנדרשים, אינה חוקית, ואין בהענקת דרגות באופן זה לכבאים נוספים, כדי להכשיר את אי החוקיות שבהענקתן.
ז. ז. במערך הכבאות וההצלה אין תוקף לדרגות ייצוג, ומעולם לא הוענקו דרגות ייצוג.



דיון והכרעה:
יריעת המחלוקת
10. החלטת הנתבעים שלא לאשר את יציאתו של התובע לקורס קציני כבאות, התקבלה משני נימוקים עיקריים: הראשון – התנהלות בעייתית של התובע במהלך שנות שירותו ככבאי, הבאה לידי ביטוי בנשיאת דרגות שהוענקו שלא כדין וסירובו להסירן, והשני – אי עמידת המבקש בקריטריון גיל הסף הקבוע להשתתפות בקורס קציני כבאות.

נקדים ונציין דברים שנאמרו על ידי בית הדין הארצי בכל הנוגע לביקורת שיפוטית בית הדין על החלטות מנהליות כדלקמן:
"כלל הוא כי בית הדין לא ישים את שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של הרשות המוסמכת וכי לא יתערב בהחלטה לשנות, אלא אם כי יש בה פגיעה בכללי הצדק הטבעי, או כי היא נגועה בשיקולים זרים, או באי סבירות קיצונית היורדת לשורשו של ענין. בית הדין אף לא ישים שיקולי דעתו תחת זו של הרשות אפילו היה הוא בעצמו בוחר באפשרות אחרת מזו שבחרה בה הרשות ללכת, כל עוד מצויה אותה אפשרות במתחם הסבירות..." (ע"ע 1123/00 בית ספר תיכון עירוני כל ישראל חברים בתל-אביב יפו – יצחק צויזנר, עבודה ארצי, לג(1) 27).
להלן נבחן, האם החלטת הנתבעים שלא לאשר את יציאתו של המבקש לקורס קצינים, משתי הסיבות שפורטו לעיל, סבירה ומידתית.

האם קביעת גיל מקסימום הינה אפליה

11. עקרון השוויון הוא מעקרונות היסוד במשפט הישראלי וכל דבר חקיקה יש לפרש באופן שתכליתו להגשים שוויון בין אנשים ולא להפלות ביניהם.
אפליה מחמת גיל אסורה הן במישור החוקתי לאור עקרון השוויון והן על פי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה , תשמ"ח-1988 הקובע:
"איסור הפליה
2(א) לא יפלה מעביד בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, היותם הורים, גילם, גזעם, דתם, לאומיותם, ארץ מוצאם, השקפתם, מפלגתם או משך שירות המילואים, קריאתם לשירות מילואים או שירותם הצפוי בשירות מילואים כהגדרתו בחוק שירות הביטחון [נוסח משולב], התשמ"ו-1986 הצפוי להם, בכל אחד מאלה:
(1) קבלה לעבודה;
(2) תנאי עבודה;
(3) קידום בעבודה;
(4) הכשרה או השתלמות מקצועית;
(5) פיטורים או פיצויי פיטורים;
(6) הטבות ותשלומים הניתנים לעובד בקשר לפרישה מעבודה
(א1)...
(ב) לעניין סעיפים קטנים (א) ו-(א1) רואים כהפליה גם קביעת תנאים שלא ממין העניין.
(ג) אין רואים הפליה לפי סעיף זה כאשר היא מתחייבת מאופים או ממהותם של התפקיד או המשרה"

12. חובתו של מעביד שלא להפלות מחמת גיל היא חובה אינדיבידואלית שהוא חב לכל עובד ועובד וקביעת מחסום גיל עליון או תחתון כתנאי לקבלה לעבודה היא אחת הצורות של אפליה מחמת גיל. אפליה מחמת גיל יכולה להתבטא גם בתנאי עבודה, בקידום, הכשרה או השתלמות מקצועית, בפיטורין ובפרישה.
הלכה היא, כי אפליה משמעותה יחס שונה אל שווים, ויחס שווה אל שונים. המבחן לקיומה של אפליה הוא אובייקטיבי ולא סובייקטיבי ולצורך קביעת קיומה של אפליה יש לבחון את התוצאה הסופית.
אולם, כאשר קריטריון מתחייב מאופיו או ממהותו של התפקיד או המשרה אין רואים בו אפליה והוא אינו פוגע בשוויון .

13. בבג"צ 6778/97 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' השר לבטחון פנים ואח', נדונה עתירה נגד המדינה, אשר סירבה לצרף לשורותיה שוטרים, סוהרים וחוקרים במכס שגילם מעל גיל 35-40 (לפני העניין).
בעניין נטל השכנוע נקבע על-ידי כב' הנשיא ברק:
"...על המדינה להראות בעתירה שלפנינו מדוע נבחר המבחן של גיל המקסימום ולא מבחן שהוא פוגעני פחות, שעניינו בדיקה אינדיבידואלית של כושרם של המועמדים השונים. לעניין זה יש חשיבות לנטל. נקודת המוצא הינה כי נטל השכנוע מוטל על העובד הטוען כי הופלה על ידי מעבידו. כאשר המעביד קובע גיל מקסימום, עובר נטל השכנוע על שכם המעביד להראות כי קביעת גיל מקסימום מתחייב מאופיו וממהותו של התפקיד" (ההדגשות שלי א.א.).

14. הקריטריונים לקבלת חניך לקורסים בביה"ס הארצי לכבאות ולהצלה (נספח יב' לתצהיר מר רומח), נקבעו בשנת 2000 ומאז נוהל זה מתעדכן מעת לעת.
בשנת 2004 עודכנו הקריטריונים על ידי מר רומח, בהתאם להמלצות ועדת היגוי והדרכה, אשר קבע קריטריון גיל מקסימום לקבלה לקורס קצינים (להלן:"החלטה ראשונה").
לטענת הנתבעים קריטריון זה נקבע על מנת להבטיח אופק שירות פוטנציאלי כקצין מבצעי ל-10 שנים לפחות למסיימי הקורס. עוד טוענים הנתבעים, כי החלטה זו נובעת משיקולים הנוגעים לתפקיד הקצין במערך הכבאות וההצלה, למסלול הקידום של כבאים בשירות, ולנוכח הניסיון המלמד כי גיל הפרישה של ממלאי תפקידי שטח במערך הכבאות וההצלה הוא 55 .

15. במסגרת הבקשה לסעד זמני וכן בתיק העיקרי הנתבעים לא הציגו ראיות שיש בהם כדי להצדיק את ההחלטה הראשונה של הנציב.
מר רומח טען כי קבע את הקריטריונים בהתאם להמלצת ועדת ההדרכה אולם לא ברור מי ישב בוועדה, מהם הכישורים של חברי הוועדה, על אלו עובדות ונסיבות הסתמכו חברי הועדה בקביעת קריטריון גיל המקסימום והאם נעשה מחקר מקדים בטרם החליטה הוועדה על קריטריון הגיל.
בנסיבות אלו, הנתבעים לא עמדו בנטל המוטל עליהם ולא הוכח בפני
נו, כי ההחלטה של מר רומח, להוסיף קריטריון גיל מקסימום למועמד לקורס קצינים בשנת 2004, היתה סבירה ומידתית והתחייבה מאופיו ומהותו של התפקיד.

16. במקביל להליכים שנוהלו בבית הדין, התכנסה ועדת הדרכה ותו"ל על מנת לבחון את הקריטריונים לקראת קורס הקצינים העתיד להיפתח בתחילת שנת 2007.
לטענת הנתבעים, ועדת ההדרכה שחבריה הם קצינים בכירים במערך הכבאות, שמעה שני מומחים אשר התבקשו להתייחס לסוגיית אופק השירות כחלק מיציאה לקורס קצינים. לנוכח דבריהם של המומחים אותם שמעה ועל סמך ניסיונם הרב של חברי הוועדה והיכרותם עם הדרישות בשטח מכבאים מבצעיים, החליטה הוועדה להותיר את קריטריון הגיל על כנו.

17. הראיה היחידה אותה הביאו הנתבעים בהליך העיקרי לביסוס קביעת קריטריון הגיל הינה חוות הדעת של ד"ר עמוס גרודז'נובסקי (להלן:"המומחה").
למעשה הנציבות ביקשה את חוות הדעת מהמומחה רק בחודש מאי 2006 והיא מעולם לא פנתה למומחה לפני כן למרות שהוא משמש "כיועץ לבית הספר לכבאות והצלה בנושאי כושר גופני, קובע תוכניות אימון ומאמן ...את החניכים בקורסי הכבאות שונים" (עמ' 66 לפרוטוקול, שורות 16-7).

18. חוות הדעת דנה ברובה בעניין כושרם הגופני של הכבאים והשפעת הגיל על כושרו הגופני של הכבאי ומסקנת המומחה היא "כי ככלל בגיל 55 לא מומלץ שאדם ישמש ככבאי מבצעי..".
חוות הדעת לא עוסקת ספציפית בכושרו הגופני של קצין הכבאות תוך התייחסות לתפקידי הקצונה השונים במערך הכבאות. כמו כן אין בה כל התייחסות לשאלה, האם כבאי שעבר את גיל המקסימום, אך נמצא בכושר גופני טוב, מנוע להשתתף בקורס קצינים.
עם זאת, מגיע המומחה למסקנה "שראוי להגביל את גיל הכניסה לקורס קציני כבאות והצלה לטווח מרבי של הגילאים 41-43 שנים" אך זאת בהנחה "שהמעסיק מעוניין להפיק מהקצין לפחות 10 שנות שירות מבצעי כתנאי להשתתפות בקורס".

19. למעשה מבסס המומחה את מסקנתו באשר לגיל הכניסה לקורס קצינים, על ההנחה שיש להפיק מקצין 10 שנות שירות מבצעי, כטענת הנתבעים. אולם, טענת הנתבעים כי אם לא ניתן להפיק מכבאי 10 שנות שירות מבצעי לאחר קורס הקצינים, הרי שאין כדאיות כלכלית להוציאו לקורס קצינים, לא הוכחה ולו בראשית ראיה.
הנתבעים לא הציגו בפני
בית הדין כל תחשיב כלכלי לתמיכה בטענתם ובהחלט יתכן, כי קיימת כדאיות כלכלית גם כאשר אופק השירות של הקצין הוא פחות מ-10 שנים.
לאור האמור, דומה שמסקנת המומחה מבוססת על הנחה בלתי מבוססת של הנציבות.

20. לא זו אף זו, מר רומח טען בתצהירו (סעיף 47), כי הוא פועל באופן נמרץ להורדת גיל הפרישה של הכבאים וכי הוא מקיים עבודת מטה אינטנסיבית עם הגורמים הרלוונטיים להורדת גיל הפרישה.
ראשית מעבר להצהרת כוונות להוריד את גיל הפרישה הרשמי של הכבאים, נכון להיום, לא נקבע גיל פרישה מוקדם במערך הכבאות וכך שהתובע יפרוש רק בגיל 67.
שנית , מעדותו של מר רומח עולה כי הוא לא ידע דבר לגבי הביטוח הפנסיוני של הכבאים באיגוד איו"ש וכי הנושא הפנסיוני לא נדון במסגרת הדיונים על הורדת גיל הפרישה ועל אופק השירות.
וכך העיד מר רומח לעניין זה:
"ש. מה אתה יודע לגבי הביטוח הפנסיוני של הכבאים באיוש.
ת. לא יודע. לא עניני.
ש. אם אומר לך שהכבאים באיוש כולם לא חברים בקופת גמל כלשהי, אלא בביטוח מנהלים בחברת ביטוח פרטית ועל פי הפוליסות גיל הפנסיה הוא 67. במצב שכזה יש לכם אפשרות מעשית לגרום להפרשתם לגמלה מוקדמת של כבאים באיוש מתחת לגיל 67, 60.
ת. כבאים בכל הארץ פורשים לפני לא יכול לומר על איוש כי זה האיגוד הכי צעיר שעוד לא הגענו למבחן הזה.
ש. בארץ הם מקבלים פנסיה תקציבית הכבאים באיוש מבוטחים בחברת ביטוח והם לא יכולים גם אם ירצו לא יוכלו לצאת כי אף אחד לא ישלם להם, איך אתה פותר את זה.
ת. שנגיע לזה נפתור את זה.
שאלת בית הדין: לא בדקתם את הנושא הזה כשדיברתם על אופק שירות.
ת. אנו לא דנו פרטנית באף אחד, אני יודע שלכולם יש אותה פנסיה. אני שומע כעת שיש להם פנסיה אחרת שאני לא מכיר אותה"
(עמ' 105 לפרוטוקול, שורות 29-19, הדגשות של המותב)

21. אין זה סביר, שבמהלך "עבודת מטה אינטנסיבית" בנציבות, להורדת גיל הפרישה במערך הכבאות (לאחר שניתנה החלטת בית הדין בבקשה לסעד הזמני) לא תהיה כל התייחסות של הועדה, לסוגיית הבטחת הפנסיה לכבאים המשרתים בכל אחד מהאיגודים ובניהם איגוד איו"ש.
ראוי להדגיש, שאלת גיל הפרישה וסוגיית הפנסיה, חייבים להיות קשורים זה בזה ולא יתכן לקבוע גיל פרישה מוקדם מבלי שיהיה פתרון לבעיית הפנסיה.

22. נוסיף ונאמר שאין חולק כי קצין כבאות מבצעי צריך להיות בכושר גופני טוב ובמצב בריאותי תקין לאור אופי העבודה. אולם הנתבעים לא הראו מדוע נבחר המבחן של גיל מקסימום ולא מבחן פוגעני פחות שהוא בדיקה אישית של כושרו הגופני של מועמד.
יפים דבריו של כב' הנשיא ברק בעניין האגודה לזכויות האזרח, התואמים לשאלה שבפני
נו:
"מדיניות המשטרה בקבלה לשירות, כפי שזו נקבעה בתקנות המשטרה, מפלה על בסיס גיל. הדרישה באשר לגיל מקסימום אינה מתחייבת מאופיו או ממהותו של תפקיד השוטר; היא אינה סבירה ואינה מידתית. תחת גיליוטינה של גיל מקסימום יש לקבוע הסדר אינדיבידואלי, הרגיש לצרכיו של הפרט ולדרישותיה של המשטרה".

23. לסיכום פלוגתא זו, אכן בית הדין אינו אמור להניח את שיקול דעתו במקום שיקולי הנציב שקבע את הקריטריונים לקורס הקצינים, אולם אין חולק שהחלטת הנציב, ככל החלטה מנהלית, נתונה לביקורת שיפוטית.

מכל הנימוקים שפירטנו לעיל, ובהעדר ראיות והנמקות של ממש להחלטת הנציב למגבלת הגיל, קובעים אנו, כי ההחלטה התקבלה ללא ביסוס ועיגון כנדרש בהוראות החוק והפסיקה, ויש בה משום אפליה.

באשר להחלטת הנציב לקראת קורס הקצינים העתיד להיפתח בתחילת 2007 - הרי כפי שפירטנו עולה, כי החלט זו אינה בשלה ואינה מגובשת, והדבר בא לידי ביטוי אף בהמלצות ועדת ההדרכה מיום 13.6.06 שבסופם נאמר כך:
"הועדה בישיבותיה הבאות תבחן קריטריונים נוספים לקורס קצינים ולקורסים נוספים ותפרט את הדרישות הספציפיות של מבחני הכושר הגופני ובדיקת (bmi)"

לפיכך, לאור כל שהוצג בפני
נו אנו קובעים כי תנאי הסף של גיל מקסימום 43 בקבלה לקורס הקצינים, הינו מפלה ופוגע בעקרון השוויון.

האם הוענקו לתובע דרגות קצונה כדין?

24. בטרם נבחן האם החלטת הנציב שלא לאשר את מועמדותו של התובע לקורס קצינים, בשל סירובו של התובע להסיר את הדרגות שניתנו לו, בחנו תחילה האם הוענקו לתובע דרגות קצונה כדין.

נקדים ונאמר, כי מצאנו שהענקת הדרגות לתובע היתה בניגוד לתקנות ולכללים הקיימים בשירותי הכבאות וההצלה, כל זאת כפי שיפורט להלן.

25. בתקנות שירותי כבאות (מינוי והעסקה של כבאים), התשכ"ט-1969, נקבע בתוספת כי הכישורים הדרושים ל"קצין כיבוי משנה" הם: "שירת לפחות שלוש שנים בתחנת כבאות; סיים קורס קצינים או עמד בבחינת מעבר, הכל כפי שיקבע המפקח" (הדגשות של המותב).
למצער התובע לא סיים קורס קצינים ולכן אין הוא ממלא את הכישורים הדרושים על-פי התקנות, לקצין כבאות.

26. ביום 27.9.00 הוענקה לתובע ולמר לובינר דרגת "רשף משנה" על ידי יו"ר איגוד איו"ש, מר מזרחי (נספח ג' לתצהיר התובע).
טענת התובע כי הדרגות הוענקו לו הן על ידי הממונה על המחוז והן על ידי מפקד האיגוד נסתרה פעם אחר פעם מהעדויות שנשמעו בפני
נו.
מר ריקרדו , הממונה על המחוז העיד כי הוא הוזמן על ידי מר מזרחי לטקס הענקת הדרגות "ללא שום ידיעה מי מקבל דרגה ולמה, האם הלך לקורס קצינים או שלא..." (עמ' 37 לפרוטוקול, שורה 27). עוד הוסיף ואמר, כי הוא לא ידע דבר "על הנסיבות של קבלת דרגות התובע" (עמ' 38 לפרוטוקול, שורות 2-1).

27. גם מר אמיר, מפקד האיגוד העיד בפני
נו כי הוא לא העניק את הדרגות לתובע וכך אמר:
"אני לא הענקתי לו דרגות. נכחתי, זה שנכחתי לא אומר שהענקתי. אכן לא הענקתי את הדרגות, לא חתמתי עליהם. יו"ר האיגוד העניק אותם..."
(עמ' 8 לפרוטוקול, שורות 21-1).
זאת ועוד, מר אמיר לא חתם על האישור של מר מזרחי למתן הדרגות לתובע, מיום 27.9.00.
וכך העיד מר אמיר באשר לאישור זה:
"ש. נכון שאתה לא חתום על מסמך זה כיוון שידעת שהדרגות הוענקו שלא כדין?
ת. אכן אני לא חתום על המסמך שהצגת לי כרגע, אין זה מתפקידי להיכנס לעניין אם זה חוקי או לא. אני סברתי שיש מקום שהדרגה תאושר בנציבות כבאות והצלה
. לא חתמתי כי סברתי שאין מתפקידי לחתום על מסמך זה בלי שזה עבר לנציבות כבאות והצלה
.
ש. כי ידעת שיש בעיה עם הדרגות?
ת. ידעתי שיש בזה בעיות וראיתי מן הראוי שנושא זה יאושר בנציבות כבאות והצלה
"
(עמ' 9 לפרוטוקול, שורות 11-6).
נדגיש כי לא ניתן לראות במכתב של מר אמיר מיום 11.10.01 אישור למתן הדרגות לתובע, כטענת התובע. מכתב זה רק מתאר את העובדה שמר מזרחי העניק דרגות לתובע.

28. מר מזרחי שהעניק את דרגות הקצונה לתובע, לא הצליח בעדותו להפנות למקור חקיקה המקנה לו סמכות להעניק דרגות קצונה.
בעדותו טען מר מזרחי כי הענקת הדרגות היתה "צורך מבצעי" של האיגוד, ומאחר ולא התקיימו קורסי קצינים הוא העניק את דרגות קצונה לתובע ששימש כמפקד תחנה. עוד טען מר מזרחי שמר אמיר , שהוא הסמכות המקצועית באיגוד היה זה שהציג בפני
ו צרכים מבצעיים לניהול האיגוד וכל מה שעשה היה בהתאם לדרישתו ולהמלצתו (עמ' 78 לפרוטוקול, שורות 7-1; עמ' 83 , שורות 12-11)
ראשית יאמר כי טענה זו של מר מזרחי אינה משכנעת שכן התובע תפקד במשך כ-3 שנים כמפקד תחנה ללא דרגת קצונה ולא הוכח, כי היתה מניעה כלשהיא שהתובע ימשיך לנהל את התחנה, כפי שעשה בטרם קיבל את דרגות הקצונה.
שנית, מעדותו העקבית והמהימנה של מר אמיר עולה בבירור, כי מר אמיר לא היה מעורב בהחלטה להעניק לתובע דרגות קצונה וכי הוא לא הציג למר מזרחי צרכים מבצעיים שבגללם יש להעניק לתובע דרגות קצונה.

29. היוצא מכל האמור, כי לא היה "צורך מבצעי" להעניק דרגות קצונה לתובע והדרגות ניתנו לתובע רק לפי שיקול דעתו של מר מזרחי .
למעשה מעדותו של מר מזרחי עולה תמונה עגומה באשר ליחסו של מר מזרחי לחוק ולתקנות. העובדה שליו"ר איגוד אין סמכות על פי התקנות להעניק דרגות , לא מנעה ממר מזרחי להעניק דרגות לתובע ולכבאים נוספים.

30. לא זו אף זו, בנוהל נציבות הכבאות וההצלה מס' 07-50-1 (להלן:"נוהל הענקת דרגות") קבועות הוראות לעניין הענקת דרגה והעלאה בדרגה (נספח ט' לתצהיר התובע). למרות שכותרתו של הנוהל היא "טקסי העלאה בדרגה" עיון בנוהל עצמו לגופו מלמד, כי לא מדובר בנוהל טקסי בלבד, אלא זהו נוהל שעניינו הליך הענקת דרגות בכלל.
בנוהל זה עוגנה החובה בשירותי הכבאות וההצלה לאשר הענקת דרגות על ידי הנציב (סעיף 4 לנוהל).

31. לטענת התובע נוהל הענקת דרגות נקבע על ידי הנציב ללא הסמכה בדין.
על פי תקנה 2(4) לתקנות שירותי הכבאות (סמכויות מפקח כבאות ראשי), התשל"ב-1972 רשאי הנציב "לתת הוראות לרשות כבאות בכל הנוגע לפעולותיה". מכוח תקנה זו רשאי הנציב לקבוע נהלים והנחיות פנימיות שידריכו את שירותי הכבאות בכל הקשור לפעולתם ובין השאר גם בכל הקשור למתן דרגות בשירותי הכבאות וההצלה.
לאור האמור, טענת התובע כי נוהל הענקת דרגות נקבע ללא הסמכה בדין, נדחית.

32. הוכח בפני
נו כי מר מזרחי לא קיבל את אישור הנציב להענקת דרגות לתובע ואף לא ביקש את אישור הנציב וזאת בניגוד לקבוע בנוהל הענקת דרגות.
מטופס המלצה להעלאה בדרגה של כבאי גרינהוט (נ/5), שנחתם על ידי מר מזרחי כחודש לפני שמר מזרחי העניק את הדרגות לתובע, עולה כי מר מזרחי ידע שיש צורך בקבלת אישור של הנציב להענקת דרגות, אך למרות זאת הוא בחר שלא לבקש את אישור הנציב.
באשר לטענתו של מר מזרחי כי הענקת הדרגות היתה בידיעתו של הממונה על המחוז. טענה זו נסתרה בעדותו המהימנה של מר ריקרדו.

34. עוד טען התובע, למעין אפליה כלפיו שכן בעבר כבאים נוספים קיבלו דרגות קצונה מבלי שעברו קורס קצינים.
אכן הסתבר כי מספר כבאים, קיבלו דרגות קצונה מבלי שעברו קורס קצינים. חלקם היו בעבר קצינים בצה"ל ולכן היו פטורים מהשתתפות בקורס קצינים, אך היו גם כבאים שלא היו קצינים בצה"ל (ינון יצחקי, אבנר מוצפי ומומי לובינר) שנשאו דרגות קצונה במשך מספר שנים, עד שיצאו לקורס קצינים ו"הכשירו" את הדרגות שכבר ענדו.
אולם, אין בעובדה זו כדי למנוע מהנציבות לשנות את מדיניותה, ולשקול דרך חדשה של אכיפת החוקים עליהם היא מוצבת, בפרט שדרישתה להסרת הדרגות, בעניינו של התובע נעשתה, ימים ספורים לאחר שנודע לנציב על הענקתם.
יפים דבריו של כב' הנשיא ברק:
"אכן מותר לה לרשות שלטונית - בין אם מדיניותה בעבר היתה כדין ובין ובעיקר אם מדיניותה אינה כדין - לבוא ולומר - בלשונו של השופט ברנזון - 'עד כאן ולא יותר מלאה הסאה ואין להוסיף עליה'. ההחלטה 'עד כאן ולא יותר' מבטלת את האפליה ('ההיבט השלילי') אין בכוחה להעניק לפלוני זכות שהדין אינו מכיר בה ('ההיבט השלילי')
(בג"צ 637/89 חוקה למדינת ישראל נגד שר האוצר, פ"ד מו(1), 191).
לפיכך, אין בעובדה כי כבאים נוספים קיבלו דרגות קצונה, מבלי שעברו קורס קצינים כדי להכשיר את אי החוקיות שבהענקתן לתובע. הענקת דרגות קצונה, בניגוד לתקנות ומבלי שהעונד אותן מילא אחר הקריטריונים הנדרשים, אינה חוקית, ואין נפקות לצורך העניין למספר הכבאים הנוספים שקיבלו דרגות באופן זה.

35. סיכומו של דבר על-פי הנהלים והתקנות, הענקת הדרגה לתובע על ידי מר מזרחי היתה בניגוד לדין ותוך חריגה מסמכות. רק הנציבות, היא המוסמכת, על-פי חוק, להעניק דרגות קצונה בשירותי הכבאות ועל כן היא מוסמכת לדרוש הסרתן.

אישור הנציב

36. כעת נותר בפני
נו לבחון האם החלטת הנציב שלא לאשר את מועמדותו של המבקש לקורס קצינים, בשל סירובו של התובע להסיר את דרגות הקצונה, שניתנו לו שלא כדין, הינה סבירה ומידתית.

37. טען התובע בסיכומיו, באשר להעדר מקור חיוני להחלטת הנציב, שכן לדעתו קיימות לקונות חקיקתיות הנוגעות לדיני הכבאות, המונעות מהנציב לקבוע את התנאים לקורסים השונים.
לטענות אלו של התובע אין כל בסיס. מתקנות שירותי הכבאות (פעולות משותפות), התשכ"ט –1960 (תקנות 2-3) אנו למדים, כי לנציב יש סמכות ליתן הוראות ולנהל את הכשרת הכבאים. על כן לנציב אף יש את כל הסמכויות לקבוע קריטריונים, לקבלת מועמדים לקורסים המסמיכים בבית הספר לכבאות.

38. בין שאר הקריטריונים לקבלת חניך לקורס קצינים, נקבע קריטריון טו'- שהוא "אישור הנציב". על פי קריטריון זה, לנציב מוקנית הסמכות לאשר השתתפותו של מועמד לקורס קצינים או כפי שמתקיים במקרה של התובע, למנוע השתתפותו של מועמד , וזאת מנימוקים עניינים וסבירים.

39. הוכח בפני
נו, כי התובע ידע שדרגות הקצונה הוענקו לו מבלי שהנציב אישר אותן (עמ' 34 לפרוטוקול, שורות 14-11) וזאת בניגוד לתקנות לנהלים בשירותי הכבאות וכי עמדת הנציב לאורך כל השנים היתה שעליו להסירן.
התובע בעדותו מתאר בצורה הטובה ביותר כיצד הוא רואה את ההליך שבו הוענקו לו דרגות:
"...שירותי הכבאות במדינה הם השיקגו של המדינה, הכל קומבינה, אתן לך פה אתן לך שם..."
(עמ' 24 לפרוטוקול, שורה 27)
"יש פתגם שאומר נותנים לך תיקח מרביצים לך תברח, נתנו לי..."
(עמ' 29 לפרוטוקול, שורות 14-13)

דבריו של התובע מצביעים טוב יותר מכל ראיה ועדות אחרת , על תפיסתו את שירותי הכבאות כ"הפקר". מעדותו של התובע עולה כי לשיטתו אין מניעה לקבל דרגות קצונה, אפילו אם הוא לא זכאי להן.

40. עוד הוכח כי במשך 5 שנים פעלה הנציבות, על מנת שהתובע יסיר את דרגות הקצונה אך הוא משיקוליו בחר להמשיך ולענוד דרגות, גם כאשר הובהר לו שמדיניות הנציבות השתנה וכבאים הנושאים דרגות שלא כדין לא יהיו רשאים לצאת לקורסים.
ענידת הדרגות וסירובו של התובע לקבל את סמכות הנציבות והנציב העומד בראש שירותי הכבאות וההצלה , מלמדות כי התובע אינו מקבל, את המבנה ההירארכי של מערך הכבאות וההצלה.

41. מכל האמור אנו קובעים כי לא הוכחה בפני
נו תשתית עובדתית ומשפטית, שיש בה כדי להצביע על חוסר סבירות בהחלטת הנציב.
לפיכך אין מקום להתערבותנו בהחלטת הנציב שלא לאשר לתובע לצאת לקורס קצינים בשל אי הסרת הדרגות, הואיל ויסודה של החלטה זו בנימוקים עניינים והיא מצויה בתוך מגוון האפשרויות המצויות במתחם הסבירות.

42. סוף דבר
סיכומו של דבר, החלטת הנתבע 1 שלא לאשר מועמדות התובע לקורס קציני כבאות בשל אי הסרת הדרגות, התקבלה כדין ובמתחם הסבירות הנתונה לנציב ואין כל עילה להתערבותינו בהחלטת הנציב.
כאמור קריטריון הגיל אשר היווה שיקול נוסף בקבלת ההחלטה יש בו משום אפליה כפי שקבענו לעיל ובית הדין תקווה כי הנתבעים יבחנו בשנית קריטריון זה.
התביעה נדחית ולאור תוצאות פסק הדין אין צו להוצאות.
המזכירות תשלח את ספר התקנות שהוגש לתיק לב"כ הנתבעים 3-1.


ניתן היום י"ד בחשון, תשס"ז (5 בנובמבר 2006) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

________________ __________________ ________________
גב' ברימן, נציג ציבור אורנית אגסי
, שופטת מר עמית, נציג ציבור




002454/05עב 730 מיטל מלכה








עב בית דין אזורי לעבודה 2454/05 בוקריס משה נ' רומח שמעון , מדינת ישראל - משרד הפנים , נציבות כבאות והצלה , איגוד רשויות לכיבוי והצלה איו"ש ובקעת הירדן (פורסם ב-ֽ 05/11/2006)













להסרת פסק דין זה לחץ כאן