אורבן א. א. ר בע"מ - נכסי דוידוב ובנימין בע"מ, א.ד.ם.ב.י יזום ניהול ושיווק פרויקטים, ב.א. כץ חב' לבנין פיתוח נכסים (1992) בע"מ, אנוש אבטחה ואחזקה בע"מ

 
אורבן א. א. ר בע"מ - נכסי דוידוב ובנימין בע"מ, א.ד.ם.ב.י יזום ניהול ושיווק פרויקטים, ב.א. כץ חב' לבנין פיתוח נכסים (1992) בע"מ, אנוש אבטחה ואחזקה בע"מ
תיקים נוספים על אורבן א. א. ר בע"מ | תיקים נוספים על נכסי דוידוב ובנימין בע"מ, א.ד.ם.ב.י יזום ניהול ושיווק פרויקטים, ב.א. כץ חב' לבנין פיתוח נכסים (1992) בע"מ, אנוש אבטחה ואחזקה בע"מ

58234/98 א     27/11/2006




א 58234/98 אורבן א. א. ר בע"מ נ' נכסי דוידוב ובנימין בע"מ, א.ד.ם.ב.י יזום ניהול ושיווק פרויקטים, ב.א. כץ חב' לבנין פיתוח נכסים (1992) בע"מ, אנוש אבטחה ואחזקה בע"מ




1
בתי המשפט
א 058234/98
בית משפט השלום תל אביב-יפו
27/11/2006
תאריך:
כב' השופטת סימון ורדינה

בפני
:

אורבן א. א. ר בע"מ
בעניין:
התובעת
נ ג ד
1 . נכסי דוידוב ובנימין בע"מ
2 . א.ד.ם.ב.י יזום ניהול ושיווק פרויקטים

3 .ב.א. כץ חב' לבנין פיתוח נכסים (1992) בע"מ

4 . אנוש אבטחה ואחזקה בע"מ
הנתבעים
פסק דין

1. 1. אורבן א.א.ר בע"מ
(להלן: "התובעת"), חברה העוסקת בהקמת מבני תעשיה באזור התעשייה קיסריה ובהשכרתם, שהייתה בזמנים הרלבנטיים לתביעה זו בעלת הזכות הבלעדית להשכיר מבנה תעשייה הנמצא ברחוב התבור 2 בפארק התעשייה הצפוני בקיסריה (להלן: "המבנה"), הגישה תביעה כספית נגד נכסי דוידוב ובנימין בע"מ

, א.ד.ם.ב.י ייזום ניהול ושיווק פרויקטים לבנייה בע"מ
, ב.א. כץ חברה לבניין פיתוח נכסים (1992) בע"מ
(כולן ביחד יקראו להלן: "קבוצת בית וגן" ו/או "הנתבעות") ונגד אנוש אבטחה ואחזקה בע"מ
(להלן: "אנוש").

לטענת התובעת, ביום 2.6.96 השכירה בשכירות בלתי מוגנת את המבנה לחברת מטבחי קרוסבי (ישראל) בע"מ
(להלן: "קרוסבי") ל - 60 חודש. קרוסבי הפרה את החוזה, ובעקבות הפרות קרוסבי, הודיעה התובעת לקרוסבי על ביטול ההסכם ודרשה ממנה לפנות את המבנה ולמסור לה את החזקה בו כשהוא פנוי מכל חפץ ואדם.

לאחר משלוח ההודעה על ביטול חוזה השכירות עם קרוסבי. נודע לתובעת, כי קרוסבי הפסיקה פעילותה קודם לכן והשאירה במבנה ציוד ומלאי וכי קבוצת בית וגן תפסה חזקה במבנה ואף שכרה שירותי חברת שמירה מאנוש. לטענת התובעת, קבוצת בית וגן ואנוש מנעו מהתובעת גישה חופשית למבנה ועשיית שימוש בו, לרבות השכרתו ואף גרמו לנזקים למושכר.

קבוצת בית וגן הגישה הודעת צד ג' נגד אנוש ובה עתרה לקבלת סעד של שיפוי ו/או השתתפות ו/או פיצוי בגין כל סכום שיפסק נגדה.

לאחר שמיעה חלקית של העדויות, ולאחר שבית המשפט חיווה דעתו לגבי סיכויי ההצלחה בתביעה ובהודעת צד ג' נגד אנוש, הודיעו הצדדים על הסכמה, לפיה, הן התביעה נגד אנוש והן הודעת צד ג' נגד אנוש תמחקנה, תוך חיוב בהוצאות, שלא יגבו אלא אם כן, התובעת ו/או קבוצת בית וגן יחדשו את התביעות נגד אנוש. אם כן, נותר לבית המשפט לדון בתביעת התובעת נגד קבוצת בית וגן (הנתבעות).
האם תפסו הנתבעות חזקה שלא כדין במבנה התובעת, תוך הסגת גבול ועשיית עושר ולא במשפט?

2. 2. אין מחלוקת בין הצדדים כי:
א. א. קרוסבי עזבה את המבנה בסוף מרץ 1997 והשאירה בו סחורה.
ב. ב. ביום 31.3.97 הוטל על ידי בית משפט השלום בחדרה, לבקשת הנתבעות, צו עיקול ברישום על סחורה של קרוסבי שנמצאה במבנה התובעת.
ג. ג. ביום 1.4.97 הציבו הנתבעות שמירה על מבנה התובעת באמצעות העסקת חברת אנוש.

לטענת התובעת, הנתבעות, באמצעות שלוחתן אנוש ועובדיה, תפסו חזקה שלא כדין במבנה ועשו "עושר ולא במשפט" על חשבון התובעת.

הנתבעות מצידן כופרות בטענת התובעת, כי תפסו חזקה במבנה, וטוענות, שסך הכול הציבו שומרים לשמור על הסחורה שבמבנה לאחר שבית המשפט הטיל צו עיקול ברישום על אותה סחורה. לגרסת הנתבעות, לו היו נציגי התובעת מבקשים להיכנס למבנה, היה הדבר מתאפשר להם, אך הם לא ניסו אפילו לעשות זאת.

3. 3. מעדות ע.ת 2 רפי אליזוב (להלן: "אליזוב") למדנו, שהשומרים מטעם אנוש מנעו ממנו ומנציגי התובעת כניסה חופשית למבנה, ורק פעם אחת הצליח להערים על השומר ונכנס למבנה.

חיזוק לעדותו של אליזוב באשר למניעת כניסה חופשית של התובעת למבנה, מצוי בעדותו של ע.ה. 2 רחאל גזאל (להלן: "גזאל"). מפיו של גזאל למדנו, כי השומרים לא איפשרו כניסה חופשית למבנה לאף מבקר, וכי כל פעם שהיה בא מבקר, היה צריך לקבל אישור של אחד מהמנהלים בקבוצת בית וגן, לרוב ממנהל בשם אמנון יחזקאל.

עוד למדנו מעדותו של גזאל, כי השומרים נכנסו למבנה והשתמשו בו. הם ישבו במבנה, ישנו במבנה, לשומר היו מפתחות של המבנה והוא נעל אותו בלילה. לדבריו, השומרים לא השתמשו בשירותים שבמבנה אך ורק בשל כך שהמבנה לא היה מחובר למים באותה עת.

כיוון, שהשומרים מטעם אנוש פעלו כשלוחים של הנתבעות הרי שיש לייחס לנתבעות את פעולותיהם.

המסקנה שהסקתי מהעדויות הנ"ל הינה, כי הנתבעות הסיגו גבול התובעת עת השתמשו במבנה ומנעו מהתובעת שימוש בו וגישה חופשית אליו.
האם בנסיבות מקרה זה חבות הנתבעות בתשלום דמי שימוש ראויים, ואם כן בגין איזו תקופה?

4. 4. אין מחלוקת בין הצדדים, כי הנתבעות הציבו שמירה במבנה החל מיום 1.4.97 ופינו את המבנה ביום 10.12.97.

התובעת טוענת לזכותה לדמי שימוש ראויים בגין מלוא התקופה מאז תפסו הנתבעות חזקה במבנה, שכן החל מאותה תקופה, מחד, נמנע מהתובעת להשכיר את הנכס, ומאידך, הנתבעות התעשרו על חשבון הנתבעת, שלא כדין, שכן עשו שימוש בנכס לאחסון הסחורה המעוקלת, במקום להעבירה למקום אחר ולשלם דמי שימוש עבור האחסון.

הנתבעות טוענות, שהתובעת אינה זכאית לקבל דמי שימוש ראויים. לטענתן, הן פעלו על פי צו עיקול של בית המשפט. כיוון שהוטל עיקול ברישום לא היה באפשרותן להוציא את הנכסים למקום אחר וכדי לשמור עליהם מפני ביזה של נושים ואחרים הציבו שמירה. לטענתן, לא ידעו על כך, שהמבנה של התובעת, שכן התובעת התמהמהה, ופנתה אל הנתבעות והודיעה להן על זכויותיה במבנה רק ביום 17.8.97 במכתב ששלחה.

עוד טוענות הנתבעות, כי לאחר שנודע להן על קיום התובעת, פנו לבית המשפט, שהטיל את העיקול, כדי לקבל הוראות, שכן לא יכלו לפנות את הסחורה למקום אחר ללא צו בית המשפט.

5. 5. מוסיפות הנתבעות וטוענות, כי לתובעת לא נגרם כל הפסד, כיוון שבפועל לא היו שוכרים פוטנציאלים למבנה, שכן אם היו כאלה, לא הייתה התובעת ממתינה זמן כה רב מאז ביטול החוזה ועד שפנתה לבית המשפט בבקשה להתערבותו לצורך הקטנת הנזק.

הנתבעות הוסיפו וטענו, שחיזוקים לטענה בדבר העדר שוכרים פוטנציאלים למבנה, ניתן למצוא בכך, שמפי עדי התובעת שמענו, ש40% מהנכסים של התובעת היו פנויים בתקופה הרלבנטית וכן בכך, שהנכס הושכר רק כחודשיים לאחר פינויו.

6. 6. איני מקבלת את טענת הנתבעות לפיה, אינן חייבות בתשלום דמי שימוש ראויים.

א. א. איני מקבלת את הטענה, שהנתבעות לא ידעו שקרוסבי אינה הבעלים של המבנה. אילו סברו הנתבעות, שקרוסבי אינה הבעלים של המבנה, היו מבקשות להטיל עיקול גם על המבנה. קרוב לוודאי, שהנתבעות ידעו, שצד ג' הינו הבעלים של המבנה והיה עליהן מלכתחילה לדאוג לקבלת צו להוצאת הסחורה המעוקלת מהמבנה ולהעברתה למקום אחסון אחר, כפי שעשו מאוחר יותר. הם לא עשו כן. בפועל השתמשו הנתבעות במבנה התובעת כדי לשמור על הסחורה המעוקלת שבמבנה וחסכו כספים, שהיה עליהן לשלם לו היו מבקשים מבית המשפט צו להוצאת המעוקלים והעברתם למקום אחסון משלהן.

זאת ועוד, גם לאחר שהתובעת פנתה ביום 17.8.97 במכתב לנתבעות, גם אז לא הזדרזו הנתבעות לפנות לבית המשפט. הפנייה לבית המשפט נעשתה על ידן רק באוקטובר 1977. באותו יום במקביל פנתה גם התובעת לבית המשפט.

לאחר המועד בו קיבלו הנתבעות את מכתב התובעת היה עליהם לפעול במהירות לפינוי המבנה והן לא עשו כן.

ב. ב. הטענה, שלתובעת לא נגרם כל הפסד מכך שהנתבעות תפסו חזקה בנכס, כיוון שבלאו הכי לא היו שוכרים פוטנציאלים, שהתעניינו בשכירות המבנה, ולכן אינה זכאית לדמי שימוש.

הנתבעות לא שכנעו אותי, שלא היו שוכרים פוטנציאליים למבנה לתקופה הרלבנטית. אליזוב העיד, ששוכרים פוטנציאלים הגיעו למבנה. לדבריו, אותם שוכרים פוטנציאלים התלוננו שלא נתנו להם לראות המבנה אלא דרך החלון. העובדה, שמתוך כלל נכסי התובעת באזור היו בתקופה הרלבנטית 40% מהנכסים פנויים, שכן לא נמצאו להם שוכרים, אין בה כדי להשליך על ענייננו, שכן כפי שהסביר העד רויטמן, שטח המבנה נשוא התביעה קטן יותר משטח מבנים אחרים, שהיו בבעלות התובעת באותה עת, ומבנים בעלי שטח קטן יותר ניתן היה להשכיר ביתר קלות. היא, עובדה, שבסופו של דבר הושכר המבנה לאחר הפינוי ולו גם חודשיים לאחר הפינוי.

לסיכום, אני קובעת, כי יש לחייב את הנתבעות בתשלום דמי שימוש ראויים, הן בשל כך, שהנתבעות השתמשו במבנה לאחסון הסחורה ובכך "התעשרו" על חשבון התובעת, והן בשל כך, שמנעו מהתובעת את האפשרות להשכיר המבנה.

7. 7. טענה חלופית, שהועלתה ע"י הנתבעות, הייתה הטענה, כי גם אם יקבע בית המשפט, שהתובעת זכאית לקבלת דמי שימוש ראויים מהנתבעות, הרי אין היא זכאית לקבלם בגין כל התקופה שדרשה.

לטענת הנתבעות, עקב מימוש הערבות הבנקאית, שמסרה בזמנו קרוסבי, נפרעו דמי השכירות, שחייבת הייתה קרוסבי לשלם לתובעת עבור ארבעת חודשי השכירות האחרונים (דהיינו עבור התקופה שבין אפריל 1997 עד אוגוסט 1997. משקיבלה התובעת דמי שכירות בגין שימוש במבנה בתקופה הנ"ל, אין באפשרותה לתבוע גם את הנתבעות בגין השימוש במבנה באותה תקופה, שכן התוצאה תהא, שהתובעת תקבל כפל תשלום בגין שימוש במבנה באותם חודשים.

בתגובה לטענה זו טענה התובעת, כי הכספים, שקיבלה עם מימוש הערבות הבנקאית, נזקפו על חשבון הפיצוי המוסכם ולא על חשבון דמי השכירות. התובעת ביססה טיעון זה על עדותם של אליזוב (פרוטוקול מיום 24.12.01 עמ' 127 ש' 1-5 ועמ' 128 ש' 17-21) ושל רויטמן (בסעיף 7.2 לתצהירו).

במחלוקת זו מעדיפה אני את טענת הנתבעות, ואלה נימוקי:

א. א. הסעיף בהסכם, על פיו ניתנה הערבות הבנקאית הינו סעיף 7 (א) לתוספת להסכם השכירות, שכותרתו "ביטחונות". בהתאם להוראות סעיף זה, הערבות הבנקאית, שהפקידה קרוסבי, נמסרה להבטחת תשלום דמי השכירות למשך 4 חודשי השכירות האחרונים בלבד. כמו כן, להבטחת פינוי המבנה ולהבטחת קיום ההסכם על ידי השוכר נמסרו ביטחונות אחרים (שפורטו בסעיף 7 (ב) לתוספת). מכאן, שהכספים, שהתקבלו ממימוש הערבות הבנקאית, נזקפו ע"ח ארבעת חודשי השכירות האחרונים, שטרם שולמו (במקרה דנן עבור אפריל 1997 - אוגוסט 1997).

ב. ב. עדותו של אליזוב, באשר לזקיפת הכספים, שנתקבלו עקב מימוש הערבות הבנקאית, מלאת סתירות ותמיהות.
תחילה העיד אליזוב:
"את הערבות הבנקאית אנחנו קיבלנו. הערבות הבנקאית גם משמשת כחלק בהתאם לחוזה. ואני הקראתי את זה קודם כפיצויים מוסכמים ומוערכים מראש ובגין שישה חודשי שכירות עקב הפרת החוזה"

(פרוטוקול מיום 24.12.01 עמ' 127 ש' 1-5 - ההדגשות שלי ו.ס)

בהמשך כשהוא נשאל (בעמ' 127 ש' 9-10):
"כשקיבלתם את הערבות הבנקאית עבור שישה חודשים, עבור איזה חודשים זה היה".

החל העד להסתבך בעדותו וענה:
" הערבות הבנקאית, זה היה עבור ארבעה חודשי שכירות".
לנוכח הסתירה שנמצאה בין שתי הגרסאות נשאל העד:
"ארבעה או שישה"

והעד השיב:
"הסכום היה עבור ארבעה חודשי שכירות"
ובהמשך (עמ' 127 ש' 20-22 ועמ' 128 ש' 12) הוסיף:
"זה כיסה בכל אופן כארבעה חודשים שכר דירה.... כולל יולי 97"

מעדותו זו של אליזוב למדים, שגם הוא מסכים, שכספי הערבות הבנקאית כיסו תשלום דמי שכירות עד סוף יולי 1997.

יצוין, כי הוכח, שגם בזמן אמת סברו נציגי התובעת, ובכללם אליזוב, שהכספים, שהתקבלו ממימוש הערבות הבנקאית, נזקפו לכיסוי דמי השכירות עבור 4 חודשי השכירות האחרונים (מאפריל עד סוף יולי). על כך למדנו מעדותו של אליזוב (עמ' 67 לפרוטוקול מיום 24.12.01), כאשר נתן הסבר מדוע לא מיהר להזמין משטרה, שתפנה את הנתבעות מהנכס. זה גם כנראה ההסבר לכך, שהתובעת נמנעה מלפנות בדרישה אל הנתבעות לפנות את המבנה קודם ליום 17.8.97.

לסיכום, אני קובעת כי התובעת זכאית לקבל דמי שימוש ראויים מהנתבעות רק בגין התקופה המתחילה ב- 1.8.97 ואילך.

8. 8. שיעור דמי השימוש
בהתאם לפסיקה, נקבע שיעור דמי השימוש הראויים על ידי בית המשפט, על בסיס דמי השכירות, שניתן היה לקבל עבור שימוש בנכס, לו הושכר הנכס בתנאי שוק חופשי, כלומר דמי השכירות, שהייתה התובעת זכאית לקבל, אילו השכירה את הנכס לשוכר מרצון.

איש מן הצדדים לא הגיש לבית המשפט חוות דעת באשר לשווי דמי השכירות, שניתן היה לגבות משוכר ברצון בתקופה הרלוונטית.

התובעת בססה את תביעתה על חוזה השכירות עם קרוסבי ועל עדותו הכללית של העד רויטמן, ששימש כמנכ"ל התובעת בתקופה הרלבנטית (סעיף 2 לתצהירו של רויטמן).

בהתאם לעדות רויטמן, שטח המבנה נשוא התביעה הוא 855 מ"ר, ושכר הדירה הממוצע בחוזי השכירות, שחתמה התובעת באותה תקופה, עמד על 5.4 $ למ"ר לחודש. על בסיס נתונים אלה הציעה התובעת לחשב את דמי השימוש הראויים.

לדבריו של רויטמן, דמי השכירות החודשיים בסך 2917 $ לחודש, עליהם הסכימו התובעת והשוכרת כאשר הושכר המבנה לאי.וי.אס ביום 2.2.98, לאחר פינוי הנכס (נספח כ"ח), אינם יכולים לשמש קנה מידה, שכן היו אלה דמי שכירות נמוכים יחסית בגין מצבו הגרוע של המבנה.

אני בדעה, כי כבסיס לדמי השכירות הראויים, שהנתבעות תחויבנה לשלם לתובעת, מן הראוי דווקא להסתמך על חוזה השכירות נספח כ"ח.

כפי שיפורט להלן, התובעת לא הוכיחה, שכל הנזקים, שנגרמו למבנה, נגרמו באשמת הנתבעות. קרוב לוודאי, שנזקים רבים נגרמו למבנה כאשר קרוסבי נטשה את המבנה או על ידי קרוסבי עצמה, שאולי פרקה מחוברים ונטלה אותם, או על ידי נושים, שהסתערו על המבנה וניסו לשלוח ידם ברכוש שבמבנה.
מסיבה זו, יש לחשב את דמי שימוש ראויים בהתחשב במצב המבנה.

אני קובעת, כי הנתבעות תהיינה חייבות בתשלום דמי שימוש ראויים לתובעת על בסיס דמי שכירות חודשיים של 2,917 $ עבור התקופה שמיום 1.8.97 ועד 10.12.97 (מועד הפינוי).

הסכום שיהא על הנתבעות לשלם עבור התקופה שמיום 1.8.97 עד יום 10.12.97 (4.3 חודשים) הינו 12,543 $. סכום זה יתורגם לש"ח לפי השער היציג של הדולר באמצע התקופה (4 לאוקטובר), ועל הסכום שיתקבל יתווספו הפרשי הצמדה למדד וריבית מ- 4 לאוקטובר ועד התשלום בפועל.

הפיצוי בגין הנזקים שנגרמו למבנה על ידי הנתבעות או שלוחתה.
9. בנושא זה של הנזקים, שגרמו הנתבעות למבנה, שמענו את עדותו של עד התביעה אליזוב מחד, ושל עד ההגנה אמיר נאמן מאידך. עד התביעה אליזוב העיד, כי ביקר במבנה טרם פינוי הנכס על ידי הנתבעות וצילם את המבנה. לדבריו, טרם הפינוי במבנה לא מצא במבנה נזקים, ואילו לאחר הפינוי מצא בו נזקים רבים, אותם פירט בס' 22 לתצהיר עדותו הראשית. על בסיס עדות זו תבעה התובעת מהנתבעות פיצוי כמפורט בחוות דעת המומחה, המהנדס יצחק חייט.

הנתבעות העידו מטעמם בנקודה זו את העד אמיר נאמן (להלן: "נאמן"), שהיה מתמחה במשרדו של כונס הנכסים, משה גלברד, ואשר בהתאם לעדותו ליווה את הליכי פינוי הסחורה מהמבנה מרגע תחילת הפינוי של הציוד והסחורה, שנמצאו במבנה, ועד לסיום הפינוי והעברת המעוקלים למחסן במגדל העמק. לדבריו של נאמן, הן הוא כנציג כונס הנכסים, והן שאר שלוחי הנתבעות, שנכחו במקום, פעלו כדין ועשו כל מאמץ לפנות את המעוקלים מבלי לפגוע בתובעת ומבלי להתערב ביחסים בינה לבין קרוסבי. לדבריו, כמעט כל הנזקים והחסרים במבנה, להם טען אליזוב, נגרמו קודם לפינוי המבנה על ידי הנתבעות. נאמן העיד, כי כשהגיע למקום הבחין, כי כבר
"נעשה במחסן חיפוש ופינוי. המשרדים בקומה העליונה נראו כלאחר פשיטה. מגירות השולחנות היו פתוחות, ניירת רבה הייתה פזורה על רצפת המשרדים, מספר חלונות היו שבורים, ונראה כי מספר מחוברים, כגון מרכזיית הטלפונים, מערכת מיזוג אוויר, פתחי אוורור, פנלים לנקודות חשמל ומספר מנורות, היו כבר חסרים".

לדבריו
"יתכן ונזקים אלה נגרמו בתקופת השכירות של קרוסבי, ויתכן שהם נגרמו לאחר שקרוסבי חדלה מלפעול, בעת שעובדים ונושים שלה נטלו מכל הבא ליד".

עוד העיד נאמן, כי בעת פינוי המעוקלים נכח במקום גם נציג חברת קרוסבי, אורי גולן, שאמר לו, בין היתר, כי מספר מנורות פלוריסנטיות הינן רכוש קרוסבי ויש לפרקן ולכן הוחל בפירוקן. תוך כדי פירוק המנורות הורדו גם מספר לוחות של התקרה האקוסטית. כמו כן, הוסיף והעיד נאמן, כי אורי גולן אמר לו, כי שמונה דלתות, שהוזמנו במיוחד על ידי קרוסבי הן רכושה, ולכן יש לקחתן, ולפיכך הוצאו הדלתות ממקומן. נאמן מודה בהוצאת שמונה דלתות בלבד, ולא עשר כטענת אליזוב. נאמן העיד, כי לאחר שהתברר לכונס הנכסים, שהתובעת טוענת לבעלות במנורות ובדלתות, הושארו המנורות במבנה ולא נלקחו, ואילו שמונה הדלתות, שכבר פורקו והועמסו על הרכב, הוחזרו למבנה כעבור מספר ימים והורכבו מחדש במקומן. נאמן הודה, כי המנורות לא הורכבו מחדש כיוון שמאן דהוא לקח אותם מהמבנה, למרות שהושארו במקום עם סיום הפינוי ולמרות שהמבנה ננעל.

לאחר שמיעת העדויות הנ"ל הגעתי למסקנה, כי התובעת לא הרימה את הנטל שהיה מוטל עליה להוכיח, שכל הנזקים, שנגרמו למבנה ושפורטו בעדותו של אליזוב ובחוות דעת המומחה חייט נגרמו על ידי הנתבעות ו/או על ידי שלוחתן אנוש.

כפי שהעיד עד ההגנה זאב כץ, עם עזיבת קרוסבי החלו נושים של קרוסבי לפשוט על המקום, וקיימת אפשרות, שהם אלה שגרמו לנזקים.

התקשיתי לקבל את עדותו של העד אליזוב, באשר לכך שהמבנה היה במצב תקין עובר לפינוי, ולהעדיפה על עדותו של נאמן מהסיבות הבאות:

א. א. נמצאו סתירות בעדותו של אליזוב באשר למועד בו ביקר במבנה וצילם את מצבו כאשר מצא אותו במצב ריק. בעמ' 107 לפרוטוקול מיום 24.12.01 העיד, כי ביקר במבנה וצילם את מצבו באפריל 1997, לאחר שהצליח להערים על השומר. בעמ' 108 לפרוטוקול העיד, כי הצילומים בוצעו בראשית דצמבר 1997 עם הפינוי.
ב. ב. בפרוטוקול מיום 24.12.01 עמ' 63 ש' 11, העיד אליזוב, כי ראה את המבנה "קצת לאחר פוגרום".
ג. כשנתבקש העד אליזוב לשכנע את בית המשפט בדבר הנזקים, שנגרמו למבנה באמצעות השוואת תמונות של המבנה, שצולמו כביכול לפני גרימת הנזק עם תמונות שצולמו באותו איזור בדיוק לאחר הנזק, לא הצליח לעשות כן.
ד. עדותו של העד נאמן עשתה עלי רושם אמין, למרות שתמוה בעיני, שנאמן לא צירף לתצהיר עדותו את כל התמונות, שצילם עובר לפינוי, ושגם לאחר שצורפו על ידי הנתבעות תמונות נוספות, שצילם נאמן עובר לפינוי, לא ניתן לראות בהן את הנזק, שלטענתו מצא במבנה עובר לפינוי. התרשמתי, שיש לקבל את גרסתו באשר למצב המבנה עובר לפינוי . מאמינה אני, כי נאמן, כנציג כונס הנכסים של קרוסבי, סבר, שעליו להתמקד בצילום הסחורה המעוקלת ולא להתמקד בצילום הנזקים למבנה.

לסיכום, אני קובעת, כי כל מה שהוכח הוא, שמחדל הנתבעת התבטא אך ורק בפירוק של 8 דלתות ושל המנורות הפלורוסנטיות, כולל קורות מהתקרה האקוסטית. התובעת לא הצליחה לשכנע אותי, שיש לייחס לנתבעות את הנזקים והחסרים הנוספים.

כיוון שאין מחלוקת, ש 8 דלתות הוחזרו למבנה על ידי הנתבעות, וכיוון שלא הובא כל סיוע לטענת התובעת, שהוצאו 10 דלתות והוחזרו רק 8, אני קובעת, שאין לפצות את התובעת בגין הדלתות.

עם זאת, זכאית התובעת לפיצוי בגין המנורות הפלורוסנטיות ובגין הנזק לתקרה האקוסטית, בעקבות הוצאת לוחות מהתקרה עם פירוק המנורות.

לדברי נאמן, המנורות הושארו במבנה, אך בפועל התברר שהן נעלמו. גם אם אכן הושארו המנורות במבנה, ולא נלקחו על ידי הנתבעות, הרי אין חולק, שהן לא הורכבו בחזרה במקומן, והוא הדין בלוחות שהורדו מהתקרה האקוסטית. האחריות רובצת לפתחן של הנתבעות, שפרקו את המנורות ולא טרחו לחברן ולתקן את התקרה האקוסטית מיד כשנודע להן, שמדובר ברכוש התובעת. אני קובעת, כי על הנתבעות לפצות את התובעת בגין הנזקים, שנגרמו לה עקב העלמות המנורות הפלורוסנטיות וכן עקב הפגיעה בתקרה האקוסטית.

את הפיצוי, לו זכאית התובעת, ביססתי על חוות דעתו של המהנדס יצחק חייט:
א. א. בגין הספקה והתקנה של גופי תאורה עם נורות פלורוסנטיות (לפי סע' 5.17, 5.2.6.1, 5.2.6.5 ו- 5.2.66 לחוות הדעת) סך 2,500 ₪.
ב. ב. בגין הספקה והתקנה של לוחות התקרה האקוסטית (לפי ס' 5.1.4 לחוות הדעת) סך 2,000 ₪.

סך כל הפיצוי בגין הנזקים 4,500 ₪. על סכום זה יתווסף מע"מ בשיעור 17% (זה אחוז המע"מ בתקופה הרלבנטית). סך 5,265 ₪.

לא מצאתי לנכון להוסיף בשל תיקונים שוליים אלה תוספות בגין פיקוח הנדסי ורווח קבלני.

לסך 5,265 ₪ יתווספו הפרשי הצמדה למדד וריבית חוקית מרבית מיום 8.1.98 (יום עריכת חוות הדעת) ועד התשלום בפועל.
10. פ ס י ק ת א
אני מחייבת את הנתבעות ביחד ולחוד לשלם לתובעות:
א. א. סך בש"ח השווה ל- 12,543$ לפי השער היציג של הדולר ביום 4.10.97 ובתוספת הפרשי הצמדה למדד וריבית חוקית מרבית החל מיום 4.10.97 ועד התשלום בפועל.
ב. ב. סך 5,265 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית חוקית מרבית החל מ- 8.1.98 ועד התשלום בפועל.
ג. ג. הוצאות המשפט כפי שהוצאו בפועל בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית חוקית מרבית החל מיום הוצאתם ועד התשלום בפועל.
ד. ד. השתתפות בשכ"ט התובעת בסך 8,000 ₪ + מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית חוקית מרבית החל מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתן היום ו' בכסלו, תשס"ז (27 בנובמבר 2006) בנוכחות עו"ד ירון לוין ב"כ התובעת ועו"ד יצחק ליפשיץ ב"כ הנתבעות.
ורדינה סימון, שופטת









א בית משפט שלום 58234/98 אורבן א. א. ר בע"מ נ' נכסי דוידוב ובנימין בע"מ, א.ד.ם.ב.י יזום ניהול ושיווק פרויקטים, ב.א. כץ חב' לבנין פיתוח נכסים (1992) בע"מ, אנוש אבטחה ואחזקה בע"מ (פורסם ב-ֽ 27/11/2006)










דוחות מידע משפטי על הצדדים בתיק זה
דוח מידע משפטי כולל את כל ההחלטות ופסקי הדין עפ"י שם הנבדק (אדם או חברה) או לפי מספר ח.פ
דוח מידע משפטי על אורבן א. א. ר בע"מ      דוח מידע משפטי על נכסי דוידוב ובנימין בע"מ, א.ד.ם.ב.י יזום ניהול ושיווק פרויקטים, ב.א. כץ חב' לבנין פיתוח נכסים (1992) בע"מ, אנוש אבטחה ואחזקה בע"מ

דוחות בדיקת רקע וקרדיטצ'ק על הצדדים בתיק זה
דוחות בדיקת רקע, בדיקת נאותות ובדיקת אשראי צרכני על הצדדים לפי שם, ת"ז או ח.פ
דוחות מידע עסקי על אורבן א. א. ר בע"מ      דוחות מידע עסקי על נכסי דוידוב ובנימין בע"מ, א.ד.ם.ב.י יזום ניהול ושיווק פרויקטים, ב.א. כץ חב' לבנין פיתוח נכסים (1992) בע"מ, אנוש אבטחה ואחזקה בע"מ


להסרת פסק דין זה לחץ כאן