אלקטרו חב''ש בע''מ - קופלין תעשיות מיזוג אויר בע''מ , כהן אבי , כהן ירון , יהוד יואב , היינס קובי , ארבל תעשיות מתכת (92) בע''מ

מידע על כהן אבי    מידע על כהן ירון    מידע על יהוד יואב    מידע על היינס קובי   



אלקטרו חב''ש בע''מ - קופלין תעשיות מיזוג אויר בע''מ , כהן אבי , כהן ירון , יהוד יואב , היינס קובי , ארבל תעשיות מתכת (92) בע''מ

תיק אזרחי 10641/97     14/12/2006 (א)



תיקים נוספים על אלקטרו חב"ש בע"מ
תיקים נוספים על קופלין תעשיות מיזוג אויר בע"מ
תיקים נוספים על כהן אבי
תיקים נוספים על כהן ירון
תיקים נוספים על יהוד יואב
תיקים נוספים על היינס קובי
תיקים נוספים על ארבל תעשיות מתכת (92) בע"מ




א 10641/97 אלקטרו חב"ש בע"מ נ' קופלין תעשיות מיזוג אויר בע"מ , כהן אבי , כהן ירון , יהוד יואב , היינס קובי , ארבל תעשיות מתכת (92) בע"מ




1
בתי המשפט

א 010641/97
בית משפט השלום חיפה
14/12/2006
תאריך:
כב' השופט יעקב וגנר

בפני
:

אלקטרו חב"ש בע"מ

בעניין:
התובעת
ארצי בן יעקב

ע"י ב"כ עו"ד
- נ ג ד -
1 . קופלין תעשיות מיזוג אויר בע"מ
(פס"ד 27.6.00)
2 . כהן אבי
(הדיון פוצל)
3 . כהן ירון
(הדיון פוצל)
4 . יהוד יואב
(הדיון פוצל)
5 . היינס קובי
(הדיון פוצל)
6 . ויניק חברה לבנין בע"מ (נמחקו, ראה הודעת ב"כ התובעת מיום 25.9.05)
7.ויניק ניהול בע"מ (נמחקו, ראה הודעת ב"כ התובעת מיום 25.9.05)
8. חב' בוני התיכון הנדסה אזרחית ותשתיות
בע"מ (נמחקו, ראה הודעת ב"כ התובעת מיום 25.9.05)
9.בוני התיכון בע"מ (נמחקו, ראה הודעת ב"כ התובעת מיום 25.9.05)
10 . גרציאני שיווק והפצה (1990) בע"מ
11 . גרציאני משה
12 . גרציאני אבי
13 . קרמזין את לוי (נמחקו, ראה הודעת ב"כ התובעת מיום 25.9.05)
14. ע.ו.ז.ר.ם זק"ש בע"מ - יצור ושיווק מוצרי חשמל
15 . דסקלו אילנית
16 . פ.ד.ר בע"מ הנדסה ושיווק (נמחקו, ראה הודעת ב"כ התובעת מיום 25.9.05)
17.ישראל מנדלסון הספקה טכנית והנדסית (נמחקו, ראה הודעת ב"כ התובעת מיום 25.9.05)
18 . ארבל תעשיות מתכת (92) בע"מ

19 . ארבל תעשיות מתכת בע"מ
20 . תעמל - מזרע (נמחקו, ראה הודעת ב"כ התובעת מיום 25.9.05)
21.ספידי שוק בע"מ - צ'ק פוסט (נמחקו, ראה הודעת ב"כ התובעת מיום 25.9.05)
22.קלילי שיווק בע"מ (נמחקו, ראה הודעת ב"כ התובעת מיום 25.9.05)
23 . קלילי אינסטלציה ומיזוג בע"מ (נמחקו, ראה הודעת ב"כ התובעת מיום 25.9.05)
24 . ורנו השקעות בע"מ

הנתבעים/מחזיקים
10-12 ג. גוטרמן

14- דורון מנוסביץ

15- מ. אדטו
18-19- נפתלי נשר
ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין
1. התובעת, אלקטרו חב"ש בע"מ
, היא בית מסחר לחומרי חשמל. חברת קופלין תעשיות מיזוג אוויר בע"מ (להלן: "חברת קופלין"), היא חברה שעסקה במיזוג אוויר. לטענת התובעת, בחודשים ינואר עד מרץ 1997, היא סיפקה לחברת קופלין חומרי חשמל. חברת קופלין לא עמדה בהתחייבותה כלפי התובעת ולא שילמה בעבור הסחורה. ביום 10.04.97 הגישה התובעת תלונה למשטרה, שם התברר לה לטענתה, כי חברת קופלין רימתה ספקים רבים ורכשה סחורה מבלי לשלם עבורה.

2. התובעת הגישה תביעה כנגד חברת קופלין וכן נגד בעלייה בגלגוליהם השונים בת.א 10641/97 אשר נדון תחילה בפני
, ניתן ביום 27.6.00

פסק דין
כנגד חברת קופליין ומנהליה אבי וירון כהן. הוגשה בקשה לביטול פסק הדין ופסה"ד רק כנגד המנהלים בוטל ביום 30.10.00. פסה"ד כנגד חברת קופלין נשאר על כנו. המשך הדיון הועבר בפני
כב' השופט מ' רניאל (להלן: "התיק העקרי"). ביום 8.6.06 ניתן פסק הדין בתיק העקרי, לפיו נדחתה התביעה האישית של התובעת כלפי מנהלי חברת קופליין וכן נדחתה התביעה שכנגד שהוגשה ע"י האדונים כנגד התובעת.

3. במסגרת ההליכים שנקטה התובעת כנגד חברת קופלין ובעליה, פעלה התובעת להטלת עיקולים זמנים בקרב מחזיקים שונים. ביום 14.4.97 הוגשה ע"י התובעת בקשה להטלת עיקול זמני אצל המחזיקים וביום 17.4.97 ניתן צו העיקול הזמני. ביום 27.6.00 נתן בית המשפט פס"ד כנגד חברת קופלין וכנגד האדונים אבי וירון כהן. הדיון בעניין העיקולים הזמניים שהוטלו בקרב מחזיקים שונים המשיך והתנהל לפני.

4. בתיק זה שמתנהל לפני, לאחר שמספר מחזיקים נמחקו מהתביעה נותר להכריע במחלוקת בין התובעת לבין המחזיקים הבאים (ראה הודעת ב"כ התובע מיום 25.9.05): מחזיקים 10 - 13, גרציאני שיווק והפצה (1990) בע"מ, גרציאני משה וגרציאני אבי (להלן: "גרציאני"), מחזיק 14 ע.ו.ז.ר.ם זק"ש בע"מ (להלן: "זק"ש"), מחזיקה 15, דסקלו אילנית (להלן: "דסקלו"), מחזיקים 18 - 19, ארבל תעשיות מתכת (92) בע"מ
, וארבל תעשיות מתכת בע"מ (להלן: "ארבל"), ומחזיק 24, ורנו השקעות בע"מ (להלן: "ורנו"). בטרם אכריע במחלוקות שבין הצדדים אציג בתמצית את טענותיהם.

טענות התובעת:
5. התובעת טוענת כי יש ליתן

פסק דין
כנגד כל אחד מהמחזיקים וזאת בשל העובדות והטענות שבסיכומיה, הבאות:
גרציאני:
א. לטענת התובעת כאשר שלחה בקשה לאישור העיקול לגרציאני, אלה כלל לא טרחו להשיב לבקשה. לבית המשפט הגיבו בטענה כי "כרטיסה של הנתבעת עומד על אפס". לטענת התובעת, על פי כרטיסיה של קופלין שנמצאו על ידי עובדי התובעת במשרדיה הנטושים של קופלין, במועד קבלת צו העיקול הייתה פעילות ענפה בין קופלין לגרציאני ולקופלין הגיעו כספים מגרציאני. יתרה מזאת, על פי הכרטיסיה של קופלין, נראה כי לכאורה, גרציאני השתתפו בתרמית שנעשתה לטענת התובעת, ע"י קופלין , בכך שהחברה רכשה מוצרים של התובעת שנמצאו אצל קופלין ולאחר הרכישה קיבלה זיכוי בגינם מקופלין בעוד שהמוצרים הנ"ל נשארו באמתחתה. בנוסף, התובעת טוענת כי גם משה ואבי גרציאני באופן אישי, היו קשורים עיסקית עם קופלין, שכן בידי התובעת מצויים העתקים מחשבוניות שהוצאו למחזיקים אלה אישית. מהעתקי החשבנויות עולה כי נשארה בידיהם יתרת זכות לחובת קופלין לאחר מועד הטלת העיקול.
זק"ש:
ב. ההודעה על צו העיקול נמסרה לזק"ש ביום 18.04.97. זק"ש הודיעה כי אין בידיה כספים השייכם לקופלין, אולם טענה זו סותרת את שאמר לכאורה מנהל סניף של זק"ש בשיחת טלפון עם מנהל התובעת עובר להודעתה. לטענת התובעת, סמוך לאחר מתן צו העיקול שוחח מנהל התובעת עם מנהל הסניף של זק"ש ברחוב ההסתדרות, אדם בשם מיחי, אשר טען כי הנתבעת מסרה לקופלין קודם להוצאת צו העיקול שלוש המחאות ע"ס 16,000 ₪ כל אחת. מתוך ההמחאות הנ"ל נפרעה המחאה אחת, ואת שתי האחרות שנותרו לפרעון על ידי קופלין, בכוונתו לבטל לנוכח צו העיקול. כאמור, למרות הודעתו זו, לבית המשפט שלחה זק"ש הודעה כי אין בחזקתה כל כספים המגיעים לקופלין ממנה.
לתמיכה בטענתה כי לא נותרו בחזקתה כספים המגיעים לקופלין, צירפה זק"ש לכתב הגנתה (נספח א' לכתב ההגנה מיום 21.11.02) קבלה (קבלה מס' 313) ובה פירוט של מועדי התשלום על פי ההמחאות שנתנה לקופלין. בבדיקת הקבלה ניתן בבירור להבחין כי שניים מתוך מועדי הפרעון, היו לאחר המועד שבו הגיע אל זק"ש צו העיקול. לאור האמור, התובעת סבורה כי יש לחייב את זק"ש בסכום ההמחאות שלא בוטלו על ידה.
דסקלו:
ג. דסקלו טענה כי עסקה חדל מכל פעילות ביום 1.1.92 ולפיכך אין היא יכולה להיות חייבת דבר לקופלין, וכפועל יוצא מכך היא אינה חייבת דבר לתובעת מכוח צו העיקול. לטענת התובעת, אין ממש בטענותיה של דסקלו שכן עסקה של דסקלו היה פעיל בתקופה הרלוונטית. לטענת התובעת, ישנם בידיה מסמכים שמהם עולה באופן ברור שדסקלו ניהלה עסקים עם קופלין בשנים 1996 - 1997, ואף חייבת לקופלין כספים רבים בגין יחסים מסחריים אלה.

לטענת התובעת, בנוסף לעובדה שדסקלו משכה את תצהיריה ובכך למעשה דין התובענה כדין תובענה שלא התגוננו בה, היא לא המציאה כל ממצא פוזיטיבי להוכחת טענתה כי אינה חייבת דבר לקופלין.
ארבל:
ד. ארבל טענו כי לא היו ברשותם ובחזקתם כספים המגעים לקופלין במועד צו העיקול. עיון בדוחו"ת שצורפו ע"י ארבל מעלה בבירור כי לדוחו"ת אלה בוצעה "התאמה מאולצת" ובכל מקום שנראה כי ההתאמה המאולצת לא ביטלה את יתרת החובה שנרשמה לחובת קופלין, הסכום ביתרת הזכות נמחק באמצעות טוש כהה המונע את האפשרות לראות את הסכומים שנותרו בזכות לטובת קופלין.
לטענת התובעת, בנוסף לעובדה שארבל משכה את תצהיריה ובכך למעשה דין התובענה כדין תובענה שלא התגוננו בה, היא לא המציאה כל ממצא פוזיטיבי להוכחת טענתה כי אינה חייבת דבר לקופלין. לטענת התובעת, בפני
בית המשפט הוצגו שתי חשבוניות: חשבונית מס' 1293 ע"ס 17,431 ₪ וחשבונית מס' 1294 ע"ס 1,872 ₪. סכומים אלה מהווים חוב של ארבל לקופלין, חוב שבעת קבלת הודעת העיקול טרם שולם.
ורנו
ה. ורנו בחרה ביודעין ובמתכוון שלא להגיב לכתב התביעה, חרף העובדה כי מנהלה מר אבי כהן הינו צד להליך המשפטי שהתנהל בפני
כבוד השופט רניאל, שהיה חלק בלתי נפרד מתביעה זו והופרד ע"י בית המשפט.
טענות המחזיקים
6. הנתבעים/המחזיקים טענו כי דין התביעה כלפיהם להדחות וזאת מהנימוקים שהועלו בסיכומיהם כדלהלן:
גרציאני
א. תחילתה של התובענה הינה באסופת מסמכים מקרית, שנפלה לידי התובעת ואשר ממנה מנסה היא להיבנות. גרציאני מכחישים מכל וכל את טענות המירמה אותן מעלה התובעת, וטוענים כי אין לחייבם בסכום כלשהוא שכן אין לצפות כי ישלמו את חובם פעמיים. לטענת גרציאני אחת מהמחאות אשר הועברו לקופלין, ע"ס של 12,198 ₪, הייתה אמורה להיפרע ביום 30.04.97. אולם, לאור מכתב שהוצא ע"י התובעת ואשר הורה לגרציאני להקפיא כל תשלום כל שהוא לקופלין, ניתנה הוראת ביטול להמחאה. מאחר ומאוחר יותר התברר כי וההמחאה שניתנה לקופלין, סוחרה לצד ג' וצד ג' הגיע בדרישה לכספו כאוחז כשורה, חלה על גרצאני החובה לפרוע את ההמחאה ואין לדרוש ממנה תשלום בכפל בגין המחאה זו.
זק"ש
ב. לטענת זק"ש התובעת מסרה לה את צו העיקול ביום 18.4.97 כאשר פגרת הפסח באותה השנה הסתיימה ביום 25.04.97. זק"ש לא המתינה לתום פגרת הפסח והודיעה כי אין בידה כספים כבר ביום 24.4.97. מאחר וזק"ש שלחה תשובתה ביום 24.4.97, היה על התובעת להגיש את התביעה לאישור העיקול לפני יום 20.5.97. היות והתובעת הגישה את תיבעתה לאישור העיקול רק ביום 25.5.97, התביעה הוגשה לאחר המועד להגשתה ללא שהתקבל לכך אישור מבית המשפט ולפיכך יש לדחותה על הסף.
זק"ש ממשיכה וטוענת כי מעשיה נעשו בתום לב שכן התובעת לא הביאה כל ראיה לפיה בעת מתן צו העיקול, היתה זק"ש חייבת כספים לקופלין, בנוסף גם ברשומיה של זק"ש לא מופיעה חברה בשם קופלין אלה חברה בשם קופלן. לטענת זק"ש אין לחייבה בתשלום כספים מעוקלים כאשר אין זהות בין השם המופיע בצו העיקול לשם המופיע ברשומיה וביטול ההמחאות שניתנו לחברת קופלן בגין צו העיקול שהוטל על חברה בשם דומה אך לא זהה, היה מעמיד את זק"ש בפני
סיכון של תביעה מצד אוחז ההמחאה, מבלי שהייתה לה הגנה מפני תביעה כאמור. טיעון זה מקבל משנה תוקף גם לאור העובדה כי בצו העיקול לא צויין במפורש כי הצד השלישי יהיה פטור מכל אחריות כלפי החייב אם יפעל לפי צו עיקול.
לטענת זק"ש היות והיא מסרה שלוש המחאות סחירות לחברת קופלן עוד לפי קבלת צו העיקול כאשר אחת ההמחאות נפרעה עוד לפני שהוטל צו העיקול. מאחר ומדובר בהמחאות סחירות, יש לראותן ככספים שלזק"ש אין שליטה עליהם ואינם מוחזקים עוד בידה. מנהל זק"ש, עופר זק"ש, אף סבר בתום לב כי אסור לבטל את ההמחאות, שכן מדובר בעבירה על החוק.

דסקלו
ג. דסקלו מכחישה כי היו ברשותה בעת קבלת צו העיקול כספים השייכים לקופלין. המסמכים עליהם סומכת התובעת את תביעתה הינם שניים: קבלה על "שיק ביטחון" וכרטסת הנהלת חשבונות אשר אינה קריאה שכן רובה ככולה מחוקה. שיק הבטחון הוא שיק על תנאי, אשר רק בהתקיים התנאי נכנס הוא לכדי תחולה. שיק הבטחון נמשך עוד בשנת 1996. באשר לכרטסת הנהלת החשבונות, היא כאמור אינה מלמדת דבר ומכל מקום הערך האחרון בגנו חויב כרטיס הלקוח נעשה בינואר 97, אז כבר סגרה דקסלו את שערי עסקה.
ארבל
ד. לטענת ארבל שתי החשבוניות, חשבונית מס' 1293 ע"ס 17,431 ₪ וחשבונית מס' 1294 ע"ס 1,872 ₪, לא הוגשו מעולם ע"י מי מהצדדים בתיק זה ולפיכך התובעת אינה יכולה להסמך עליהן. בנוסף, מכרטסת הנהלת החשבונות שכן הוגשה כמוצג, עומדת לזכות ארבל יתרת זכות אצל קופלין של 3,016 ₪.

דיון
7. תחילה למסגרת הנורמטיבית; סביב נושא עיקול נכסים שבידי מחזיק התפתחה הלכה משפטית ענפה שיצרה מערכות בקרה, אכיפה ובירור מיוחדות. התקנות הקימו מסגרת דיונית פורמלית נוקשה לבחינת התנהגות המחזיק ותגובתו בבקשת צו עיקול. סטיית המחזיק מההוראות הדנות בחובותיו, הופכות את המחזיק לצד להליך המשפטי (ראה: ד"ר בן שלמה, דיני עיקולים - דין והלכה [ תוספת ראשונה, פברואר 2000] עמ' 96).
העיקול מהווה מחסום משפטי, שבא למנוע מהמחזיק מלסכל את פרעון החוב, על ידי העברת הזכויות בנכס שברשותו לאחרים. מטרת העיקול היא להבטיח את פרעון החוב לזוכה - המעקל (ראה: ע"א 1226/90 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' הסתדרות הרבנים דאמריקה, פ"ד מט(1) 177, עמ' 189, וכן ראה: מ. קשת, הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי [מהדורה שלוש עשרה, פברואר 2002], עמ' 693). הטלת עיקול על נכסי החייב שבידי המחזיק היא כלי דיוני יעיל ליצירת זיקה ישירה בין התובע למחזיק, וכשניתן

פסק דין
לזכות התובע בידו לבוא בנעלי הנתבע ולדרוש מן המחזיק את הנכס שברשותו (ראה: רע"א 2158/92 אורה קליאוט נגד בנק הפועלים ואח', פ"ד מו (3) 804, עמ' 808). ברור הוא, כי כשמוטל עיקול על נכסים המוחזקים בידי צד ג', אין בעל הזכויות או המחזיק רשאים לגרוע מן הזכויות המוחזקות.
תקנה 376 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") קובעת:
הודעה למחזיק
(א) (א) ניתן צו עיקול על נכסי המשיב שבידי מחזיק, יודיע בית המשפט או הרשם למחזיק, עם הטלת העיקול, כי עליו להשיב בכתב, בתוך המועד שנקבע בהודעה, אם נכסי המשיב מצויים בידו וכן אם בדעתו להגיש בקשה לביטול צו העיקול כאמור בתקנה 367; בהודעה למחזיק יצוינו פרטי המבקש ובא כוחו; תשובתו של המחזיק תוגש לבית המשפט והעתק ממנה ימציא המחזיק, במישרין, למבקש.
(ב) (ב) הודיע המחזיק כי בדעתו להגיש בקשה לביטול צו העיקול, ימציא לו המבקש, בתוך שבעה ימים מיום שהומצאה לו התשובה כאמור בתקנת משנה (א), העתק מבקשת העיקול והתצהיר.
(ג) (ג) מחזיק רשאי, בתוך שלושים ימים מיום שהומצא לו העתק מבקשת העיקול והתצהיר, להגיש בקשה לביטול צו העיקול.
מחזיק שמקבל הודעה כאמור בסעיף 376 לתקנות, יכול להודות כי נכסי המשיב נמצאים בחזקתו או יכול שלא להודות כי נכסי המשיב מצויים בידו. הוא יכול להתנגד מכל טעם אחר לאישור העיקול או לא להשיב כלל בתוך המועד שנקבע לו. מבקש העיקול, רשאי בתוך חמישה עשר ימים מיום שהומצאה לו תשובת המחזיק או בתוך חמישה עשר ימים מתום המועד האמור, הכל לפי נסיבות הענין, להגיש לבית המשפט בקשה מנומקת בכתב לאישור העיקול. אם המבקש לא ביקש את אישור העיקול כאמור יהא העיקול בטל לגבי כל נכס שהמחזיק לא הודה שהוא מצוי בידו.

תקנה 378 לתקנות עוסק במחזיק שלא הודה בכך שנכסי הנתבע בידיו:
(א) (א) לא הודה המחזיק כי נכסי המשיב מצויים בידו, או התנגד מכל טעם אחר לאישור העיקול או לא השיב כלל בתוך המועד שנקבע לו, יהא המבקש רשאי בתוך חמישה עשר ימים מיום שהומצאה לו תשובת המחזיק או בתוך חמישה עשר ימים מתום המועד האמור, הכל לפי נסיבות הענין, להגיש לבית המשפט בקשה מנומקת בכתב לאישור העיקול.
(ב) (ב) דינה של בקשה כאמור כדין כתב תביעה ויחולו עליה הוראות תקנה 19; דינו של מחזיק לענין אישור העיקול כדינו של נתבע, בשינויים המחויבים לפי הענין.

מתקנה זו עולה כי דינה של בקשה לאישור עיקול, ככתב תביעה כאשר על התובע רובץ עול ההוכחה. שכן, התובענה לאישור העיקול אינה אלא תובענה המוגשת כנגד המחזיק (ע"א 636/83 - ש. חסיד בע"מ נ' מ.א. גליל תחתון . פ"ד לט(4), 670 ,עמ' 671-672). תובענה זו היא תובענה על תנאי, והתנאי הוא שהתובע יזכה בתובענתו כנגד הנתבע. לאחר שהתנאי מתקיים, הבקשה לאישור עיקול אינה אלא תובענה כנגד המחזיק, תובענה אשר על התובע להוכיחה בכלים הידועים.

8. ומן הכלל אל הפרט; בענייננו, התנאי התקיים. פס"ד כנגד חברת קופלין ניתן כאמור, עוד ביום 27.6.00 ולפיכך, יש לעבור כעת ולבחון, האם התובעת הצליחה להוכיח את תביעתה מול כל אחד מהמחזיקים/הנתבעים. אדון בכל אחד מהם לפי סדר הטיעון דלעיל

גרציאני
א. (1). כאמור, התובעת טענה כי על פי כרטיסיה של קופלין שנמצאו על ידי עובדי התובעת במשרדיה הנטושים של קופלין, במועד קבלת צו העיקול הייתה פעילות ענפה בין קופלין לגרציאני וגרציאני נותרו חבים כספים לקופלין. התובעת אף העלתה חשדות כי גרצאני השתתפו לכאורה בתרמית שנעשתה ע"י קופלין.
ראשית אפתח ואומר כי טענתה של התובעת לפיה לגרצאני היתה מעורבות בתרמית כלשהי יחד עם קופלין, נמחקה מתצהירי התובעת בהחלטה מיום 29.12.03 (עמ' 5 לפרוטוקול). למעלה מהנדרש עוד אוסיף כי כאשר מוגשת תביעה ובה מועלת טענת מירמה או תרמית יש לפרט טענה זו בפורטרוט הכולל פרטים ותאריכים. תקנה 87, לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת:
"... כל מקום שבעל דין טוען טענת מצג-שווא, תרמית, זדון או השפעה בלתי הוגנת, ובכל מקרה אחר המזקיק לפרטים, יפורשו הפרטים ותאריכיהם בכתב הטענות..."

הכלל הוא אפוא כי בהעדר טיעון מפורש ומפורט, אין מקום לדון בטענה מסוג זה (א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי [מהדורה שמינית, תשס"ה - 2005) עמ' 57). כמו כן נקבע כי טענת מירמה, טעונה מידת הוכחה מוגברת בשל הגוון הפלילי הנילווה אליה. טענת תרמית או מעילה היא טענה רצינית בעלת גוון הפוגע בשמו הטוב של האדם או החברה שנגדו היא מכוונת. לפיכך, טבעי הדבר, שבית-המשפט הנתקל בטענה כזאת ידרוש מידת הוכחה יותר גדולה וודאית מאשר בסוגי משפטים אחרים בעלי אופי פחות חמור (ראה: ע"א 6465/93 - אליהו כהן נ' יוסף לנגרמן ואח' .תק-על 95(2), 1323 ,עמ' 1327 וכן ע"א 292/64 כהן נ. אשד פד"י י"ט 1, 414, עמ' 416). הנטל להוכיח טענת מירמה מחייב לעמוד במאזן הסתברויות כאשר רמת הראיות הינה מוקפדת, ובמסגרת הליך זה, כפי שהתנהל, נטל זה לא הורם.

(2). כעת לשאר טענות התובעת. מעדותו של מר רוני ריטבלט (להלן: "מר ריטבלט"), בעל המניות ומנהלה של התובעת , בנוגע לחובם של גרצאני (עמ' 8 לפרוטוקול הישיבה מיום 29.12.03) עולה כי התובעת מבססת את טיעוניה כלפי גרצאני על כרטיסיות של הנהלת חשבונות שלפיהן גרציאני רכשו סחורה מחברת קופלין. הפעילות העיסקית בין גרצאני לקופלין התנהלה בחודשים ינואר עד מרץ 1997 אולם מועד התשלום היה ביום 31.05.06. כאשר נשאל מר ריטבלט האם יש בידו תיעוד או מסמכים המראים על פעילות עסקית כלשהו בין קופלין לגרצאני במועד קבלת צו העיקול, קרי 18.4.97 , ענה כי יש לו מסמכים הנוגעים לתקופה שבין ינואר למרץ (עמ' 9 לפרוטוקול הישיבה מיום 29.12.03).

מעיון במסמכים אותם צירף מר ריטבלט לתצהירו (ת/1 נספח י"ב) עולה כי גרציאני קיבלו סחורות מקופלין וכן השיבו את חלקן הארי חזרה. קשה לקבוע מהמסמכים שצורפו מהו גובה החוב שנותר, אם נותר, לגרציאני, במועד הטלת צו העיקול. מר גרציאני בתצהירו (נ/4) אמר כי כל הכספים אותם היתה אמורה גרציאני לשלם לקופלין נגבו ע"י קופלין. המחאה אחת שהועברה לקופלין ע"ס של 12,198 ₪, הייתה אמורה להיפרע ביום 30.04.97. אולם, לאור מכתב שהוצא ע"י התובעת ואשר הורה לגרציאני להקפיא כל תשלום כל שהוא לקופלין, ניתנה הוראת ביטול להמחאה. מאחר ומאוחר יותר התברר כי ההמחאה שניתנה לקופלין, סוחרה לצד ג' וצד ג' הגיע בדרישה לכספו כאוחז כשורה, העבירה גרציאני את הסך הנ"ל לידיו על מנת למנוע את פתיחת הליכי הוצאה לפועל.
כאשר נשאל מר גרציאני בחקירתו לזהותו של אותו צד ג' אשר הגיע בדרישה לכספו, לא ידע לענות, אולם הוסיף כי הוא מוכן לברר את זהותו (עמ' 9 - 10 לפרוטוקול הישיבה מיום 25.9.05) ואישר כי ההמחאה שהועברה לידיו של הצד השלישי היא בסך של 12,198 ₪.

(3). ראשית אומר כי טענת גרציאני לפיה פרע את השטר לידי צד ג' אוחז כשורה (והחובה לפרוע לאוחז כזה היא - היא ההצדק הסביר לפעולתו בניגוד לצו עיקול), טענה כזו טעונה הוכחה שאכן נפרע השטר לידי אוחז כשורה. בנטל להוכיח עובדה זו בצורה משכנעת לא עמד גרציאני. אם גרציאני עצמו אינו יודע למי נפרע השטר - כיצד בית המשפט יקבע ממצא בנידון? אכן, דרושה הוכחה פוזיטיבית שהשטר נפרע לידי אוחז כשורה והוכחה כזו אין לגרציאני. על הצד השלישי נטל השכנוע להוכחת "הצדק סביר" שמנע ממנו לנהוג על פי העיקול שהוטל. חובת שכנוע זו מעוגנת בעקרון הבסיסי של דיני הראיות, שלפיו בעל דין במשפט אזרחי הטוען טענה משפטית התומכת או מבססת עמדתו ישא בנטל להניח את התשתית העובדתית הנחוצה לביסוס טענתו, ולשכנע כי זו אכן מתקיימת (ראה: ע"א 533/87 - ארגון מושבי הפועל המזרחי בע"מ נ' משה ולך . פ"ד מג(2), 864) (להלן: "פס"ד הפועל המזרחי"), כאמור בחובה זו לא עמד גרציאני.

(4). זאת ועוד, לכאורה יש כאן מקרה של התנגשות בין שני אינטרסים שכל אחד מהם מעוגן במערכת דינים שונה: מצד אחד החיוב לפרוע שטר, המעוגן בדיני השטרות, ומצד אחר החובה לציית לצו עיקול, המעוגנת בדיני ההוצאה לפועל. התובעת הפנתה להלכה שנקבעה בפס"ד הפועל המזרחי וטוענת כי אין כאן כל התנגשות ולמעשה הסוגייה הוכרעה בפסיקה כך שקיים חיוב לפעול על פי צו העיקול.

אכן, בפס"ד הפועל המזרחי, לאחר שהמערער בפס"ד העלה את הבעייתיות בכך שהוא למעשה חשוף לשלם את סכום השטר פעמיים, פעם לידי אוחז כשורה מכח פקודת השטרות ופעם לידי מטיל העיקול, נקבע כדלקמן:
..."אכן, פירוש כזה אינו מתקבל על הדעת, אך אין זה גם הפירוש המתחייב על פי הדין... הרי בין כך ובין כך אין מקום למסקנת ב"כ המערערים כאילו מתן פועל מלא לצו העיקול יביא במקרים הללו לחיוב כפול - פעם מכח דיני השטרות ופעם מכח דיני ההוצאה לפועל. הרי, הלכה למעשה, בא המעקל כאן "בנעלי" החייב ולפיכך על ידי תשלום סכום החוב לידי המעקל (כמצוות ס' 47 לחוק ההוצאה לפועל) ממלא הצד השלישי - המחזיק בכסף - גם אחר חיובו השטרי כלפי החייב. במה דברים אמורים? בהפטר שקם לו לאותו צד שלישי, עם התשלום למעקל, מכל חבות שיש לו כלפי החייב - הוא ה'נושה' של אותו צד שלישי. בכך נסגר, איפוא, המעגל ופוקעות החבויות כולן....".

נראה כי יש להחיל הלכה זו גם במקרה שלפנינו, שכן מרציאנו אינם יכולים לחסות תחת ההגנה של "הצדק סביר" שמנע ממנו לנהוג על פי העיקול שהוטל. יש לבחון האם גרציאני נהגו באופן תקין ומקובל של אדם מן הישוב, כפי שהיה פועל בנסיבות שבהן פעל הצד השלישי. גרציאני יכלו, בטרם החליטו להתעלם מהעיקול ולכבד את ההמחאה, לפנות לבית המשפט בבקשה למתן הוראות או לחלופין בטען ביניים, ואזי הם היו יוצאים מן התמונה ופורקים מעליהם כל סיכון. כאמור, גרציאני בחרו דווקא להתעלם כליל מצו העיקול ולפעול כאילו לא בא זה כלל לעולם. נראה לי כי במצב דברים זה אין לראות "הצדק סביר" כלשהו להתנהגותם. לאור האמור, מסקנתי הינה כי לענין זה שומה היה על גרציאני לציית לצו העיקול ואם לא עשו כן לא היה בידם "הצדק סביר" לאי הציות לצו העיקול ועליהם לשלם לתובעת את הסכום שעוקל.

זק"ש
ב. (1). ראשית אומר, כי אין זק"ש יכולה להתלות בטיעון כי היות והיא מסרה שלוש המחאות סחירות לחברת קופלין עוד לפי קבלת צו העיקול יש לראותן ככספים של זק"ש אין שליטה עליהם ואינם מוחזקים עוד בידה. כלל ידוע הוא ששטר מהווה מעין "פרעון מותנה, או "פרעון על תנאי" של עסקת היסוד. לא סביר להניח כי נושה רגיל יראה בשטר פירעון סופי של עסקת היסוד, כאילו קיבל את הכסף המגיע לו במזומן. קבלת שטר אינה שווה לקבלת כסף במזומן. אם פירעון החוב באמצעות שטר, היה נחשב לפירעון סופי ומוחלט של עסקת היסוד, הרי שהחוב נפרע עם מסירת השטר לנושה (ראה: ש. לרנר, דיני שטרות [ תשנ"ט - 1999] עמ' 104 - 109). הפירעון הסופי והמוחלט של חובה של זק"ש לקופלין בנסיבות שלפנינו, היה רק עם כיבודו בפועל של השטר, קרי, במועד פרעונו. לאור האמור לא יכולה זק"ש להיתלות בנימוק זה כהצדק סביר לאי כיבוד צו העיקול.

(2). עם זאת, נראה כי לזק"ש היו סיבות אחרות ומוצדקות לאי כיבוד הצו. אבהיר מסקנתי זו.
בנוסף לעובדה שהבקשה לאישור עיקול הוגשה לאחר המועד הקבוע בדין להגשתה מבלי שהתקבל לכך אישור מבית המשפט, הרי שצו העיקול התייחס לחברה בשם קופלין. ברישומיה של חברת זק"ש הופיעה חברה בשם קופלן (שם זה מופיע כשמה של נתבעת מס' 1 גם בלוגו המופיע על המסמכים שצורפו ע"י התובעת). כאשר אין זהות בין השם המופיע בצו העיקול לשם המופיע ברשומיה של זק"ש הרי שביטול ההמחאות שניתנו לחברת קופלן בגין צו העיקול שהוטל על חברה בשם דומה אך לא זהה, היה מעמיד את זק"ש בפני
סיכון של תביעה מצד אוחז ההמחאה, ללא הגנה מפני תביעה כאמור. טיעון זה מקבל משנה תוקף גם לאור העובדה כי בצו העיקול לא צויין במפורש כי הצד השלישי יהיה פטור מכל אחריות כלפי החייב אם יפעל לפי צו עיקול.

לאור האמור, מסקנתי הינה כי פרעון ההמחאות שניתנו ע"י זק"ש, נפרעו כדין על ידה.
דסקלו
ג. כאמור, לטענת התובעת, ישנם בידיה מסמכים שמהם עולה באופן ברור שדסקלו ניהלה עסקים עם קופלין בשנים 1996 - 1997, ואף חייבת לקופלין כספים רבים בגין יחסים מסחריים אלה. לביסוס טענותיה צירפה התובעת מסמכים (נספחים י"ד ו - ט"ו לת/1). מסמך י"ד שצורף לתצהיר התובעת, אינו קריא בעליל ועל כן לא ניתן לקבלו כראייה. באשר לנספח ט"ז, נספח זה הינו קבלה המתייחסת להמחאת ביטחון בסך 9,860 ₪ אשר ניתנה ע"י דסקלו לקופלין בנובמבר 1996. כאשר נשאל מר ריטבלט האם יש מסמכים נוספים לביסוס טענות התובעת, ענה מר ריטבלט בע"מ 9 לפרוטוקול הדיון מיום 29.12.03, כי אלה הם המסמכים שהיו קשורים לדסקלו.

סבורני כי אין בראיות אלה די כדי להוכיח את חבותה של דסקלו. נראה כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה של תביעתה. אין די בכך שדסקלו משכה את תצהיריה כדי לקבל את תביעת התובעת. היה על התובעת להוכיח את תביעתה, שכן במשפט האזרחי שולט הכלל "המוציא מחברו עליו הראיה" (משנה בבא קמא ג יא). על התובעת היה להוכיח את עילת תביעתה על כל מרכביה העובדתיים. במישור האזרחי, מידת ההוכחה היא הטיית מאזן ההסתברות לאחר שבית המשפט בוחן את מהימנותן של הראיות אשר הובאו בפני
ו, את דיותן והמשקל שיש להעניק להן ומגיע למסקנה כי גרסה אחת סבירה יותר ומתקבלת יותר על הדעת מן הגרסה שכנגד. על התובעת היה להוכיח את תביעתה בחמישים ואחד אחוזים בלבד, כדי לצאת ידי חובתה (ד"ר נ. קנת ועו"ד ח. קנת, נטל ההוכחה והחזקות במשפט האזרחי ובמשפט הפלילי [הוצאת בורסי, התשס"ב - 2002] עמ' 49). לאחר שעיינתי בתיק ובחנתי את המסמכים השונים, הגעתי למסקנה כי התובעת לא עמדה בנטל ועל כן ודין טענותיה כלפי דסקלו להידחות.

ארבל
ד. כאמור, לטענת התובעת, ארבל הייתה חייבת לקופלין כספים במועד הוצאת צו העיקול. בסיכומיה התובעת טענה כי הציגה בפני
בית המשפט שתי חשבוניות: חשבונית מס' 1293 ע"ס 17,431 ₪ וחשבונית מס' 1294 ע"ס 1,872 ₪. סכומים אלה מהווים לטענת התובעת את חובה של ארבל לקופלין. ארבל טענה בסיכומיה כי שתי חשבוניות אלה מעולם לא הוגשו לבית המשפט. לאחר שבחנתי את התיק ועברתי בדקדקנות על כל המסמכים שהומצאו, נראה כי הדין עם ארבל. חשבוניות מס' 1294 וכן 1293 לא הוגשו לתיק בית המשפט. המסמכים שכן הוגשו הם נספחים ט"ז לת/1. לאחר שבחנתי את המסמכים שצורפו, קרי נספחים ט"ז לת/1, הגעתי למסקנה כי אין בהם די כדי לבסס עילת תביעה כנגד ארבל. יש להוסיף כי בחקירתו של מנהל התובעת, מר ריטבלט (ע"מ 15 לפרוטוקול הישיבה מיום 29.12.03) כאשר נשאל האם נספחים ט"ז לת/1 הם המסמכים שיש לתובעת מר ריטבלט ענה כי כל המסמכים שצורפו לתיק המוצגים אלה הם המסמכים. ריטבלט בעדותו בע"מ 17 לפרוטוקול הישיבה מיום 29.12.03 אף אמר כי יש לו רק חשדות כלפי ארבל.
מסקנתי הינה אפוא כי גם בתביעתה כנגד ארבל לא עמדה התובעת בנטל ההוכחה של תביעתה. שוב, גם כאן אין די בכך שארבל משכה את תצהיריה כדי לקבל את תביעת התובעת. היה על התובעת להוכיח את תביעתה ובכך לא עמדה.

ורנו
ו. באשר לורנו, ורנו בחרה ביודעין ובמתכוון שלא להגיב לכתב התביעה. סעיף 97 לתקנות קובע:
(א) (א) נתבע שלא הגיש כתב הגנה תוך המועד שנקבע לכך, יתן בית המשפט או הרשם

פסק דין
שלא בפני
ו על יסוד כתב התביעה בלבד; היתה התביעה שלא על סכום כסף קצוב, יהא בית המשפט רשאי, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לדרוש מן התובע הוכחה מלאה או חלקית של תביעתו או מקצתה לפני שיינתן פסק הדין;היתה התביעה לפני הרשם והיה הרשם סבור כי אין ליתן

פסק דין
ללא שמיעת עדות - יעביר את התביעה לבית המשפט.
(ב) (ב)הנתבע לא יוזמן לדיון, אף אם נדרש התובע להביא הוכחה, אלא אם כן בית המשפט הורה על כך מטעם מיוחד שרשם.

התקנה קובעת כי נתבע שלא הגיש כתב הגנה, תוך המועד שנקבע לכך, יתן בית המשפט

פסק דין
שלא בפני
ו על יסוד כתב התביעה בלבד. עם זאת, מעיון בתיק עולה כי כלל לא ברורה עילת התביעה של התובעת כלפי ורנו שכן היא לא פירטה אותה, לא בכתב התביעה, לא בתצהיריה וכן לא בסיכומיה. תיאור עילת התביעה הוא לב של כתב התביעה, ובלעדיו נדון כתב התביעה לכשלון. לפיכך כאשר כתב התביעה אינו "מראה" או "מגלה" עילת תביעה, רשאי בית המשפט למחקו מבלי לדון בגופו של עניין (י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי [מהדורה שישית, 1991] עמ' 126). כל שהתובעת עשתה הינו לצרף לתצהירה (ת/1) העתקים של שתי תעודות משלוח: תעודה מס' 1375 מיום 19.2.97 (נספח י/2) ותעודה מס' 1401 מיום 2/3/97 (נספח י/3).
המבחן לגילוי, האם התביעה מגלה עילה פשוט ותלוי בתשובה לשאלה אם התובע, בהנחה שיוכיח את העובדות הכלולות בתביעתו, זכאי יהיה לקבל את הסעד המבוקש על ידו (ראה: רע"א 9801/05 - עזבון המנוח עזרא הראל ז"ל ואח' נ' לאומי פיא - חברה לניהול קרנות נאמנות בע"מ ואח' . תק-על 2006(1), 2550 ,עמ' 2553). במקרה שלפני התביעה אינה מגלה עילה כלפי ורנו. לאור האמור אני מורה על מחיקת התביעה כנגד ורנו.

התוצאה
9. לאור כל האמור אני מורה כדלקמן:
גרציאני תשלם לתובעת סך של 12,198 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 07.05.97 ועד התשלום המלא ובפועל. בנוסף אני מחייבה בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד בסכום כולל של 3,000 ₪ הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
התביעה כנגד זק"ש, דסקלו, וארבל נדחית.
התובעת תשלם לכ"א מהחזיקים/הנתבעים הללו, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 3,000 ₪ בצירוף מע"מ. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
התביעה כנגד ורנו נמחקת ללא צו להוצאות.
הסכומים ישולמו תוך 30 יום.

ניתן היום כ"ג בכסלו, תשס"ז (14 בדצמבר 2006) במעמד מתמחה גב' גולדשטיין, עו"ד פרח, מתמחה גיא פרי, עו"ד יצחק לוי, עו"ד ארדמן .

יעקב וגנר
, שופט
קלדנית: דליה ב.ח.









א בית משפט שלום 10641/97 אלקטרו חב"ש בע"מ נ' קופלין תעשיות מיזוג אויר בע"מ , כהן אבי , כהן ירון , יהוד יואב , היינס קובי , ארבל תעשיות מתכת (92) בע"מ (פורסם ב-ֽ 14/12/2006)











תיקים נוספים על אלקטרו חב"ש בע"מ
תיקים נוספים על קופלין תעשיות מיזוג אויר בע"מ
תיקים נוספים על כהן אבי
תיקים נוספים על כהן ירון
תיקים נוספים על יהוד יואב
תיקים נוספים על היינס קובי
תיקים נוספים על ארבל תעשיות מתכת (92) בע"מ




להסרת פסק דין זה לחץ כאן



הוספת מידע משפטי למאגר
שתפו אותנו במידע משפטי שנוכל להוסיף למאגר שלנו. פסקי דין, כתבי תביעה ו/או הגנה, החלטות וכו' יוספו למערכת ויוצגו באתרנו ובגוגל.


הוסף מידע משפט