צפריר מהנדסים פרויקטים (1993) בע"מ - סולוג מבני תעשייה (1995) בע"מ,צבי גולוס

 
צפריר מהנדסים פרויקטים (1993) בע"מ - סולוג מבני תעשייה (1995) בע"מ,צבי גולוס
3097/00 א     28/12/2006




א 3097/00 צפריר מהנדסים פרויקטים (1993) בע"מ נ' סולוג מבני תעשייה (1995) בע"מ,צבי גולוס




1
בתי המשפט
בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו
א 3097/00
לפני
כב' השופטת ענת ברון

תאריך: 28/12/2006
בעניין:
צפריר מהנדסים פרויקטים (1993) בע"מ

התובעת
נ ג ד
1. סולוג מבני תעשייה (1995) בע"מ

2. צבי גולוס

הנתבעים

פסק דין
פתח דבר
1. לפניי תביעה שהגישה חברת צפריר מהנדסים פרוייקטים (1993) בע"מ (להלן: "התובעת"), חברה לעבודות חשמל, נגד חברת סולוג מבני תעשיה (1995) בע"מ (להלן: "סולוג") ונגד צבי גולוס
(להלן: "גולוס"), שכיהן בתקופה הרלוונטית כמנהלה של סולוג, לתשלום סכומים שונים בקשר עם עבודתה של התובעת במסגרת מיזם הקמתו של מפעל סולוג בבאר-שבע (להלן: "המיזם").

רקע עובדתי
2. ביום 16/4/97 התקשרו התובעת וסולוג זו עם זו בחוזה שלפיו תבצע התובעת את עבודות החשמל במיזם (להלן: "חוזה העבודה"). החוזה הורכב משלושה מסמכים: "הסכם עם קבלן משנה" (נספח א' לתצהיר צפריר; להלן: "חוזה הבסיס"), שקובע את כללי היסוד לעבודת התובעת במיזם, לרבות תחומי האחריות של התובעת אל מול יתר הגורמים הפועלים במיזם, נהלים בנוגע לעבודה, להגשת חשבונות ולתמורה וכן הלאה; כתב כמויות ומחירים (נספח ב' לתצהיר צפריר; להלן: "כתב הכמויות"), אשר בו נקבעה, למעשה, עלות המיזם ככל שהיא קשורה לעבודות החשמל, והתובעת אישרה כי היא מסוגלת לבצע את המיזם בהתאם לכתב הכמויות (ראו סעיף 2.6.1 לחוזה הבסיס); ונספח תנאים מיוחדים, שכותרתו "נספח א' להסכם עם קבלן משנה" (נספח ג' לתצהיר צפריר, להלן: "נספח התנאים המיוחדים"). נספח זה קובע את תמורת העבודות, את לוחות הזמנים המדויקים לביצוע כל שלב בעבודות, כללי הגשת חשבונות לאישור, ביטוח, ערבויות ופיצוי מוסכם.

במהלך העבודה שילמה סולוג לתובעת סכומי כסף שונים, אשר מסתכמים, לטענת התובעת, בסך של 1,123,846 ₪ (ללא מע"מ), ולאחר שהגישה התובעת את החשבון הסופי ולאחר אישורו של זה בידי המפקח, סירבה סולוג לשלם לתובעת את יתרת התמורה בהתאם לחשבון שהוגש. מכאן התביעה.

להשלמת התמונה יצוין כי תביעה זו היא חלק ממסכת של הליכים משפטיים שהתנהלו בין סולוג לבין גופים שעימם התקשרה לצורך ביצוע עבודות שונות בקשר עם המיזם. ראשיתה בתביעה שהגישה סולוג נגד שלוש חברות שנטלו חלק במיזם: צמנטכל הנדסה ובניין (94) בע"מ (להלן: "צמנטכל"), שהייתה "קבלן ראשי" במיזם; התובעת דכאן, שהייתה האחראית על ביצוע עבודות החשמל במיזם; ונתיבים דרום בע"מ (להלן: "נתיבים"), שהייתה חברה קבלנית לעבודות פיתוח. עילתה של תביעתה זו של סולוג, שהייתה נושא ת"א 1421/99, הייתה הפרה נטענת של התחייבויות הנתבעות שם כלפי סולוג בנוגע ללוחות הזמנים של המיזם ולקצב העבודה המוסכם בין הצדדים, והנזקים שנגרמו לסולוג, לטענתה. חלק מהנתבעות שם שלחו הודעות לצדדים שלישיים אשר חלקם שלחו מצידם הודעות לצדדים רביעיים, והנתבעות הגישו תביעות שכנגד (ת"א 3325/98 תביעת צמנטכל נגד סולוג; ת"א 1275/01 תביעת נתיבים נגד סולוג והתביעה נושא תיק זה, היא תביעת התובעת נגד סולוג, שהחלה במסגרת ת"א 120384/98 בבית משפט השלום בתל אביב).
ביום 22/11/05, במהלך שמיעת ההוכחות בארבעת התיקים המפורטים לעיל שהדיון בהם אוחד, הגיעו הצדדים בכל התיקים למעט התיק דנן להסדרי גישור במסגרת הליך גישור שנערך ביניהם, וביום 8/12/05 נתן בית משפט זה תוקף של

פסק דין
להסדרי הגישור האמורים (סומנו א' ו-ב'), שבמסגרתם הסתיים הדיון בכל המחלוקות והתיקים בין הצדדים, למעט בתביעתה של התובעת דכאן נגד סולוג. לעניין המחלוקות שבין סולוג לבין התובעת דכאן הוסכם, במסגרת הליך הגישור, שהתביעה שהגישה סולוג נגד התובעת תימחק ואילו תביעת התובעת נגד סולוג וגולוס תימשך, כאשר הטענות שהעלתה סולוג כלפי התובעת דכאן במסגרת ת"א 1421/99 תהיינה טענות קיזוז בתביעה הנדונה.

טענות הצדדים
3. לטענת התובעת, ככל שהיו איחורים במסירת העבודה שהתחייבה לבצע לידי סולוג, הרי איחורים אלה נבעו ממחדליה של סולוג עצמה או ממחדלי יתר בעלי המקצוע במיזם. לגרסתה, היא מצידה עמדה בלוחות הזמנים, והסיבה לעיכובים בלוחות הזמנים של המיזם הייתה מחדליהם של אחרים – סולוג עצמה, צמנטכל ונתיבים.

התובעת טוענת, כי סולוג נמנעה מלשלם לה את מלוא תמורת העבודות, לרבות סכומים אשר אושרו בידי המפקח על המיזם; כי התובעת ביצעה, בנוסף לעבודות על פי חוזה העבודה עבודות נוספות שעבורן לא קיבלה תשלום; כי במהלך העבודה במיזם נפרצו מחסני התובעת באתר הבנייה פעמים אחדות ונגנבו ציוד וחומרים, וכי האחריות לנזק זה מוטלת על סולוג, שהייתה מחויבת לבטח את אתר הבנייה. עוד טוענת התובעת כי העיכובים והאיחורים שגרמו סולוג ואחרים מטעמה בהשלמת המיזם מזכים את התובעת בתשלום עבור "ניהול מתמשך" וכי הנחה בסך 4% מהיקף עבודתה של התובעת במיזם הותנתה בהעברת התשלומים במועדם, ומשלא עמדה סולוג בכך, דין ההנחה להתבטל. סך תביעתה הכולל של התובעת עומד על 1,015,059 ₪ נכון ליום הגשת התביעה.

התובעת הגישה תביעתה גם נגד גולוס, באשר, לטענתה, התחייב גולוס התחייבות אישית לפירעון התחייבויותיה של סולוג לתובעת, התחייבות שכמוה כערבות; לחלופין טוענת התובעת כי יש מקום לחייב את גולוס בחיוביה של סולוג לעניין זה מכוח הדוקטרינה של "הרמת מסך".

4. סולוג מצידה טוענת, כי התובעת לא עמדה בלוחות הזמנים שהוגדרו בחוזה עימה, אף שהייתה מודעת היטב לחשיבות לוחות הזמנים לסולוג. סולוג מכחישה קיומן של "עבודות נוספות" שלהן טוענת התובעת, וגורסת כי היא מחויבת לשלם רק בגין עבודות הכלולות בחוזה העבודה וכי מכל מקום התובעת לא הוכיחה קיומן של עבודות נוספות. סולוג טוענת כי כמזמינת העבודה, לא הייתה מחויבת לבטח את אתר העבודה או להציב בו שמירה, וכי האחריות לכך הייתה מוטלת על התובעת עצמה או על צמנטכל, וכי ממילא לא הוכיחה התובעת איזה נזק נגרם לה, אם בכלל; עוד טוענת סולוג כי ההנחה בשיעור של 4% מסכום עבודותיה של התובעת במיזם הייתה תוצאה של הליך ההתמחרות בין התובעת לבין קבלני חשמל אחרים שהגישו הצעות מחיר, וכי הנחה זו לא הותנתה בכל תנאי שהוא. אשר לתשלום הנתבע בגין "ניהול מתמשך", עמדתה של סולוג היא כי אין כל עיגון – לא בדין ולא בחוזה שבין הצדדים – לתשלום כאמור, בייחוד כאשר לגרסתה של סולוג, אותו "ניהול מתמשך" היה תוצאה ישירה של מחדליה של התובעת עצמה.

גולוס עצמו טוען כי אין כל מקום לחייבו חיוב אישי, באשר לא היה צד ישיר להתקשרות שבין התובעת לבין סולוג, וכי כל מה שעשה עשה כאורגן של סולוג. לטענתו של גולוס, מעולם לא התחייב אישית בהתחייבויותיה של סולוג, ומשכך אין כל עילת תביעה נגדו.

דיון
5. כאמור, הדיון התנהל בראשיתו כחלק מן הדיון הכולל בארבעת התיקים שאוחדו. במסגרת זו נשמעו שני עדים מטעם התובעת. העד הראשון מטעם התובעת היה מנהלה, יעקב צפריר (לעיל ולהלן: "צפריר"); העד השני מטעמה היה עמוס כדר, שעבד במשרד להנדסת חשמל אשר עסק בתכנון החשמל במיזם.

מטעם סולוג העידו גולוס וכן המהנדס נתן שניר, מחברת אבולעפיה-שניר אשל הנדסה בע"מ, ששימשה כמפקחת על המיזם מטעם סולוג (להלן: "שניר" או "המפקח") והמהנדס דורי שביב, מנהל חברת שביב מהנדסים בע"מ ובעליה (להלן: "שביב"), אשר הייתה אחראית על תכנונו ההנדסי של המיזם. עוד העיד רו"ח גלעד עטר, שערך חוות דעת על הנזקים הכלכליים שנגרמו לסולוג בעקבות העיכובים בהשלמת המיזם. כן העידו עדים נוספים מטעם סולוג, במסגרת ארבע התביעות שהדיון בהן אוחד בתחילה, אך לאלה לא הייתה כל נגיעה לעבודות החשמל ולתביעה דנן.

יוער כי נמצא שבעדותם של שביב ושל כדר, אשר עדותם נגעה לעבודתה של התובעת במיזם, לא היה כדי לתרום לבירורן של המחלוקות בין הצדדים.

מעמדו של גולוס בתובענה
6. גולוס נתבע באופן אישי בתביעה דנן, וזאת מעבר לתביעה שהוגשה נגד סולוג עצמה, הן מכוח הדוקטרינה של "הרמת מסך" והן בשל התחייבות אישית שנתן, לטענת התובעת.

הלכה פסוקה היא כי אין בהיותו של פלוני אורגן בתאגיד כדי לחייב אותו בחיוביו של התאגיד – בין חיובים הנובעים מחוזה בין חיובים הנובעים ממעשה נזיקין (וראו לעניין זה: ע"א 8133/03 יצחק נ' לוטם שיווק בע"מ פ"ד נט (3), 66 (2004), ע"א 2273/02 חברת פסל בע"מ נ' חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י פ"ד נח (2), 36 (2003), להלן: "עניין חברת פסל", והאסמכתאות שם).
בעניין חברת פסל קבעה כב' השופטת א' חיות כי:

"מי אשר מבקש להטיל אחריות אישית על בעל תפקיד בתאגיד, נדרש להצביע על עילה ספציפית נגדו, ולהניח תשתית ראייתית ממנה עולה כי בעל התפקיד קיים את יסודותיה. שאם לא יעשה כן, יוכל אולי להיפרע מן התאגיד, אך לא מבעלי התפקיד בו" (עניין פסל, 42)

התובעת לא הצביעה על עילה ספציפית כאמור נגד גולוס, וממילא גם לא הונחה תשתית ראייתית מתאימה להרמת מסך.

אלא שבענייננו מבקשת התובעת להטיל חבות אישית על גולוס להתחייבויותיה הנטענות של סולוג, בהסתמכה על התחייבות שלטענתה נתן גולוס לתובעת במהלך המשא ומתן, כפי שמתואר בסעיף 9 א' לתצהיר צפריר:

"במועד חתימת ההסכם, העלה הנתבע [גולוס – ע.ב.], בקשה חדשה להנחה נוספת בשיעור של 4% וזאת מעבר להנחות קודמות אשר עליהן סוכם קודם לכן בין הצדדים (ראה כתב כמויות מתוקן). נעתרתי לבקשתו זו בשני תנאים:
הנתבעת [סולוג – ע.ב.] תעמוד בדקדקנות בכל לוח הזמנים הנוגע לתשלומים לתובעת, במלואם ובמועדיהם.
הנתבע יצהיר בפני
י כי יהיה אחראי באופן אישי לביצוע כל התשלומים ע"י התובעת [צ"ל: "הנתבעת" – ע.ב.] במלואם ובמועדיהם.
הנתבע הסכים לתנאים האמורים, והתחייב בפני
י כי התובעת [צ"ל: "הנתבעת" – ע.ב.] תעמוד בכל התחייבויותיה הכספיות במלואן ובמועד וכי הוא אחראי לכך אישית..." (ההדגשה במקור – ע.ב.)
אלא שלהתחייבות נטענת זו של גולוס לא הובאה כל ראיה פרט לאמור בתצהירו של צפריר, ולאמירה זו אינני רואה מקום לייחס משקל רב, וזאת מכל אחד מהטעמים הבאים.

ראשית, תצהירו של צפריר הוא, לעניין התחייבותו של גולוס, בבחינת "עדות יחידה של בעל דין", באשר אין לה תימוכין בחומר הראיות – לא בהסכמים שבין התובעת לבין סולוג ולא בעדויות בלתי תלויות. משכך, על פי הוראות סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א - 1971:

"פסק בית משפט במשפט אזרחי באחד המקרים שלהלן על פי עדות יחידה שאין לה סיוע, והעדות אינה הודיית בעל דין, יפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות זו; ואלה המקרים:
(1) [...]
(2) העדות היא של בעל דין או של בן-זוגו, ילדו, הורו, אחיו או אחותו של בעל דין;
(3) העדות היא של אדם המעונין בתוצאות המשפט לטובת בעל הדין שקרא אותו להעיד"

אין ספק שבהיות צפריר מנהלה של התובעת, הוא בבחינת "בעל דין" כאמור בסעיף 54 (2), ולכל הפחות בבחינת "אדם המעוניין בתוצאת המשפט לטובת בעל הדין שקרא אותו להעיד", כאמור בסעיף 54 (3), ומשכך הסתמכות על עדות זו כשהיא לעצמה מחייבת הנמקה מיוחדת. לא מצאתי נימוק כלשהו המצדיק הכרעה בשאלה זו על סמך עדותו היחידה של צפריר, ובהעדר ראיות נוספות לאותה התחייבות נטענת, אינני רואה מקום לקבל טענה זו.

זאת ועוד. המסמכים שהוצגו בפני
י אינם עולים בקנה אחד עם טענתו זו של צפריר. על פי גרסתו של צפריר, ניתנה התחייבותו של גולוס בטרם נחתם חוזה העבודה, כלומר – ההתחייבות הנטענת הייתה, לשיטתו של צפריר, חלק מן המשא ומתן לקראת כריתתו של החוזה. הלכה היא כי משנכרת חוזה, קל וחומר כאשר נעשה בכתב, חזקה עליו שהוא משקף את כוונת הצדדים וכי הוא ממצה את אשר הוסכם ביניהם. הלכה זו באה לידי ביטוי בפסיקת בית המשפט העליון כבר בע"א 138/56 דוידון נ' חברת בוני חיפה בע"מ, פ"ד יא (2) 1474, שם נקבע כי:

"כאשר הצדדים העלו את ההסכם שביניהם על הכתב, יש להניח שבכך באו לסכם כל משא ומתן שהתנהל ביניהם בעל פה קודם לעריכת המסמך, ולמצות בכתב כל מה שהוסכם ביניהם. לפיכך, אין אנו אלא נותנים תוקף לכוונת הצדדים, בדחותנו כל הוכחה המוצעת לסתירת המסמך, כי למסמך יש ערך קונקלוסיבי, ודברים שאינם כלולים בו אינם נשוא להוכחה בבית המשפט, מפני שאינם לעניין."

וכלשונה של כב' השופטת ד' דורנר בע"א 2028/93 אפרים נ' שרון תק-על 95 (1), 1454, 1458:

"החוזה, על-פניו, נחזה כמסמך שלם, שבו התחייב המשיב למכור את זכויותיו במגרש הרשום על-שם העיריה. בנסיבות אלה, נראה לי כי לא ניתן להביא עדויות בעל-פה בדבר קיומם של תנאים סותרים, לא רק בשל טעמים פורמאליים שבדיני הראיות, אלא משום שעל-פי הגיונם של דברים כתיבת מסמך שלם, שאינו כולל כל תנאי ולא-כל-שכן כשיש בו תניות הסותרות את התנאי הנטען, מלמדת כי הוא משקף כלשונו את אומד-דעת הצדדים." (ההדגשות שלי – ע.ב.).

אף בענייננו נראה חוזה הבסיס שבין התובעת לבין סולוג כחוזה שלם. וגם מבחן "הגיון הדברים" מלמד כי מתן ההנחה לא הותנה בערבות אישית של גולוס לקיום חיוביה של סולוג. ובמה דברים אמורים? לגרסתו של צפריר, הותנתה הנחה נוספת של 4% בערבות אישית, או "התחייבות אישית" של גולוס. אם כן, כיצד אירע שההנחה – קרי התחייבותה של התובעת במסגרת המשא ומתן – מצאה מקומה בנספח התנאים המיוחדים, ואילו ההתחייבות שקיבלה התובעת – כך לטענתה – בתמורה לאותה הנחה, איננה מוצאת ביטוי בנספח זה או בכל מסמך אחר? אם אכן לא עמדה התובעת על הכללתה של אותה התחייבות אישית שקיבלה, לטענתה, מאת גולוס בחוזה הבסיס או בנספח התנאים המיוחדים, אין לה אלא להלין על עצמה. ואולם נראה שלא בכדי אין להתחייבות זו ביטוי בהתקשרות בכתב שבין הצדדים, שכן גרסתה של התובעת, בדבר התניית ההנחה בעמידה במועדי התשלום ובאחריות אישית של גולוס, מבלי שהתנייה זו באה לידי ביטוי בחוזה העבודה שבין הצדדים, אינה אמינה בעיניי. יוער בהקשר זה כי צפריר הוא איש עסקים ותיק, אשר ביצע, לפי עדותו הוא, כ-700 מיזמים שונים במשך השנים, וחזקה על איש עסקים בעל ניסיון שיקפיד לכלול בחוזה שבכתב את כל אותן הסכמות מהותיות שהושגו במשא ומתן. לעניין ההסכמות הנטענות בהקשר זה תהא נפקות גם בהמשך, כאשר אדון בדרישתה של התובעת לקבל תשלום בשיעור ההנחה שניתנה.

התובעת ביקשה לראות בהתחייבותו הנטענת של גולוס משום ערבות שלו לחיוביה של סולוג, והרחיבה בסיכום טיעוניה בנוגע לאפשרות שחוזה ערבות ייעשה בעל-פה. שאלה זו היא שאלה נכבדה, אך גם מבלי להידרש לסוגיה זו לגופה, ברי כי העדר דרישת כתב לחוזה ערבות אין פירושה ויתור על הוכחת קיומו של חוזה כאמור בראיות מוצקות. גם אם נניח שאכן ניתן לכרות חוזה ערבות בעל-פה, עדיין נדרש הטוען לקיומו של חוזה כזה להוכיחו, והתובעת לא הוכיחה קיומו של חוזה ערבות או של התחייבות גולוס כלל ועיקר.

משלא הונחה תשתית עובדתית וראייתית להרמת מסך, ומשלא הוכיחה התובעת קיומה של ערבות אישית או התחייבות אישית של גולוס לחיוביה של סולוג, התביעה נגד גולוס נדחית.

עילות התביעה של התובעת – כללי
7. התובעת הגישה תביעתה בחמש עילות: אי תשלום מלוא התמורה המוסכמת; אי תשלום בגין עבודות נוספות שביצעה התובעת, מעבר לקבוע בחוזה העבודה; דרישת תשלום בגין גניבת ציוד וחומרים מאתר הבנייה; תשלום בגין "ניהול מתמשך" וכן תוספת תשלום בגין הפרת התנאים הנטענים למתן הנחה בשיעור של 4%.

הן התובעת והן הנתבעים, סולוג וגולוס, הקדישו חלק ניכר מסיכום טיעוניהם להטחת האשמות הדדיות בנוגע לאחריות להתמשכותו של ההליך, וכן בנוגע לאחריות לכשלים במיזם כולו, תוך שהם אינם נרתעים משימוש בלשון בוטה, שיש להצר על השימוש בה. עם זאת, את טענותיהם של הצדדים יש לבחון על רקע חומר הראיות שהוצג, וכך אעשה.
תשלום יתרת התמורה בגין חוזה העבודה
8. אין מחלוקת כי התובעת ביצעה עבודות מתוקפו של חוזה העבודה, וכי אף קיבלה סכומי כסף שונים לעניין זה. התובעת מודה שקיבלה מאת סולוג סך של 1,123,846 ₪. הסכום שאישר המפקח לתשלום היה 1,289,365 ₪, כאשר 58,000 ₪ מתוכם הושארו לשיקול דעתה של סולוג, תחת הסיווג של "עבודות שגדלו מעל 100%" (ראו: נספח ד' לתצהיר צפריר).

הבסיס לחישוב יתרת חובה של סולוג לתובעת הוא הסכום שאישר המפקח לתשלום, וזאת על סמך הוראות חוזה העבודה, ובייחוד חוזה הבסיס. נראה כי התובעת לא הקפידה בסיכום טיעוניה על חישוב מדויק של הסכומים, וכללה במסגרת טיעוניה לעניין יתרת החוב בגין חוזה העבודה, בנוסף להפרש בין הסכום שאושר על ידי המפקח לבין הסכום ששולם לה בפועל, גם סכומים נוספים שלטענתה היא זכאית לקבל, אך לא הביאה לגביהם כל ראיה.

חישוב יתרת החוב של סולוג לתובעת הוא עניין אריתמטי פשוט: המפקח אישר לתשלום, כך על פי ריכוז הסכום הסופי לתשלום (נספח ד' לתצהיר צפריר) סכום של 1,289,365 ₪, כאשר אין מחלוקת כאמור שמתוכם שולמו 1,123,846 ₪ במהלך ביצוע העבודות. אמנם סולוג ביקשה להפחית מן הסכום שאישר המפקח סך 58,000 ₪, אך על פי חוזה הבסיס הכרעתו של המפקח מחייבת את שני הצדדים. לפיכך, ומאחר שסולוג לא הציגה כל נימוק המצדיק הפחתה של 58,000 ₪ כאמור, אזי הסכום שאישר המפקח הוא הסכום שלו הייתה זכאית התובעת, ובניכוי התשלום ששולם וכן סך 5,500 ₪ השתתפות התובעת בביטוח האתר, עומדת יתרת חובה של סולוג לתובעת על סך 160,019 ₪ בתוספת מע"מ.

יוער כי לסכום שצפריר טוען שמגיע לתובעת כאמור בסעיף 22 א' לתצהירו לא ניתן לייחס כל משקל, באשר זה לא נתמך בראיות פרט לתצהירו של צפריר, וגם אז לא ברור כיצד התקבל החישוב.
מכל מקום, כאמור, על פי חוזה העבודה הסכום המחייב את הצדדים הוא זה שקבע המפקח, והוא בלבד. אשר על כן, אני קובעת כי יתרת חובה של סולוג לתובעת בגין העבודות נושא חוזה העבודה הוא 160,019 ₪ נכון למועד עריכת החשבון, 22/10/98.

תשלום בגין "עבודות נוספות"
9. את החוב הנטען בגין "עבודות נוספות" שבוצעו, לטענת התובעת, מעבר לעבודות נושא חוזה העבודה, מפרטת התובעת בסעיף 22 ב' לתצהיר צפריר:

"חוב בגין אי תשלום בעבור ביצוע עבודות נוספות, אשר לא נכללו במסגרת ההסכם ובהן: חיבור גנרטור, ביצוע חיבור של שערים חשמליים ועוד, הכל כמפורט בנספחים המצורפים לתצהיר זה: נספחים י"ז לכתב התביעה) [צ"ל: נספחים ט'1 ו-ט'2 לכתב התביעה, נספחים י"ז לתצהיר צפריר – ע.ב.].
סה"כ: 20,521 ₪ (כולל מע"מ)"

אלא שנספחים י"ז הם הצעת מחיר לחיבור גנרטור "קומפלט" בסך 8,400 ₪ בתוספת מע"מ שאושרה בידי מר אבי צלר מטעם סולוג, וכן מכתב מאת מנהל העבודה במיזם מטעם צפריר, יעקב מיז'ינסקי, אשר בו הוא מציין כי יש לבצע עבודה כלשהי בקשר עם מערכת כיבוי האש – מכתב שאיננו הצעת מחיר ואיננו נושא חתימת אישור של מי מאנשי סולוג, ומשכך איננו מהווה "הזמנת עבודה". המצב הוא, אם כן, שפרט להתחייבות סולוג לשאת בתשלום בגין התקנת גנרטור בסך 8,400 ₪, לא הוכיחה התובעת "עבודות נוספות" כלשהן.

בעילה זו יש אפוא לחייב את סולוג לשלם לתובעת סך 8,400 ₪.
תשלום בגין "ניהול מתמשך"
10. בנוגע לזכאותה הנטענת של התובעת לתשלום בגין "ניהול מתמשך", טוען צפריר בתצהירו:

"עקב האיחורים והעיכובים שנגרמו ע"י הנתבעים ו/או מי מטעמם, נגרמו לתובעת הוצאות בגין ניהול מתמשך לחודשים שנוספו, ובהן: שכר מנהל הפרוייקט, שכר מהנדס ראשי, שכר מהנדסים נוספים, שכר מנהלי עבודה, הוצאות מזכירות ושרטטות, הוצאות שכר והוצאות משרדיות נוספות, הוצאות רכב, הוצאות טלפון, ישיבות ועוד." (סעיף 22 ד' לתצהיר צפריר).

אלא שסעיף 7.3 לחוזה הבסיס קובע כי "קבלן המשנה לא יהיה זכאי לכל הארכת מועד ולא לכל תמורה נוספת בגין התארכות העבודות", ומכאן שאין להידרש לטענתה של צפריר לעניין זה.

לא זו אף זו. בניגוד לטענתו של צפריר, שלפיה ניתן היה לחבר את המפעל שהוקם לרשת החשמל הכללית כבר ביום 8/3/98 (סעיף 12 ד' לתצהיר צפריר), מפרוטוקול המסירה הראשונה של עבודות החשמל (מוצג 91 לתיק מוצגי סולוג) עולה כי גם ביום המסירה, 9/8/98, עדיין לא הושלמו כל עבודות החשמל במיזם. טענתו של צפריר נסתרת גם בתצהירו של שניר, המפקח על המיזם (סעיפים 48, 49 לתצהיר המשלים של שניר), אשר לא נסתר בחקירתו הנגדית, ואשר לפיו, בניגוד לטענת צפריר, נותרו עבודות נוספות, שהיו חלק מן המפרט המקורי של המיזם, שלא בוצעו. מאחר שהתובעת התחייבה להשלים את העבודות כולן בתוך 4.5 חודשים מיום תחילתן, אזי גם אם אקבל את טענתה כי יכלה להתחיל בביצוע העבודות לא לפני חודש אוקטובר 1997, היה עליה לסיימן לא יאוחר מחודש פברואר 1998. זאת ועוד: בחודש יולי 1997 הודיע מנהל העבודה מטעם התובעת לגולוס כי לאור העיכובים במיזם, תושלם העבודה לא לפני דצמבר 1997, בהתחשב במועד הצפוי לסיום עבודתם של קבלנים אחרים, שהיה באותה עת 30/10/97. כפי שיובהר בהמשך, הוכח כי באוקטובר 1997 אמנם הסתיימו כל העבודות שעיכבו את עבודתה של התובעת, והתובעת יכלה להשלים את עבודתה באין מפריע, עבודה שהוערכה על ידי מנהל העבודה מטעמה בתקופה של כחודשיים ימים, אך היא לא עשתה כן (ראו מוצג 63 למוצגי סולוג).

משני טעמים אלה, הן העובדה כי התובעת הצהירה וקיבלה על עצמה מראש כי לא תהיה זכאית לכל תמורה נוספת בגין התארכות העבודות והן העובדה כי הוכח שגם התובעת עצמה לא הקפידה על עמידה בלוחות הזמנים, אני דוחה את תביעתה של התובעת ככל שהיא נוגעת לתשלום בגין "ניהול מתמשך".
ביטול ההנחה בדיעבד
11. טענתה של התובעת בעניין זה היא כי מתן ההנחה על ידה בסך 4%, כקבוע בנספח התנאים המיוחדים, הותנה בתשלום התמורה במועדה ובהתחייבותו האישית של גולוס, שעולה כדי ערבותו האישית לחוזה, לכך שסולוג תמלא התחייבויותיה כלפי התובעת; ומשלא התמלאו תנאים אלה, ההנחה בטלה.

כפי שהובהר לעיל, טענותיה של התובעת לעניין התניית מתן ההנחה האמורה בתנאי כלשהו, שלובות בטענותיה בדבר אחריותו האישית של גולוס לחיוביה של סולוג. כאמור, התובעת לא הציגה כל ראיה, פרט לתצהירו של צפריר, לכך שבין הצדדים היו הסכמות כלשהן מעבר לאלה שמצאו ביטוין בחוזה העבודה על חלקיו השונים, לא לעניין ערבותו האישית הנטענת של גולוס ולא להתניה אחרת כלשהי בנוגע לתוקפה של ההנחה האמורה. בעוד גרסתו של צפריר, שלפיה במסגרת משא ומתן שהתנהל בין התובעת לבין סולוג באמצעות גולוס הוסכם על הנחה נוספת של 4% תמורת התחייבות אישית של גולוס לעמידה בהתחייבויותיה של סולוג ותשלום בזמן, איננה מעוגנת בנוסחו של נספח התנאים המיוחדים, הרי חוזה העבודה על חלקיו השונים כפי שנחתם מתיישב דווקא עם גרסתו של גולוס לאותה הנחה:

"[הקבלנים] נתנו קודם כל הצעה ראשונה במכרז, אחרי זה ישבתי איתם ביחד עם דורי שביב, והם שיפרו את המחירים, לפחות פעם אחת, נדמה לי עם צמנטכל פעם שנייה. ובסופו של דבר, בפגישת הסגירה, ישבנו עם שניים או שלושה קבלנים, ועשינו איתם התמחרות, ובמסגרת התהליך הזה, כל קבלן הציע הנחה, וצפריר הציע והסכים על 4% וזה נחתם בחוזה, ושום דבר מעבר לחוזה, לא נעשה בע"פ..." (עמ' 340 לפרוטוקול ש' 24 – עמ' 341 ש' 3).

משכך, ומאחר שנספח התנאים המיוחדים איננו מתנה את ההנחה בשום תנאי, ובכך מהווה טענת התובעת טענה בעל פה נגד מסמך בכתב, ובהתחשב בעובדה שנטל ההוכחה בעניין זה מוטל על התובעת והיא לא עמדה בו, אני קובעת כי ההנחה הנוספת בסך 4% לא הותנתה בכל תנאי, והייתה חלק מתנאיו של חוזה העבודה בין התובעת לבין סולוג. משכך, אין התובעת זכאית להחזר סכום זה.

גניבת ציוד של התובעת מאתר העבודה
12. לטענת התובעת, במהלך ביצוע העבודות במיזם, נפרצו מחסני אתר הבניה פעמים אחדות, ונגנב מהם ציוד וחומרים של התובעת (ראו סעיף 22 ג' לתצהיר צפריר). עוד טוענת התובעת, כי על פי חוזה העבודה, ובייחוד לפי נספח התנאים המיוחדים שבו, היה על סולוג לבטח את רכושה של התובעת, ומשלא עשתה כן – היא חבה בנזקי התובעת.

אלא שגם אילו קיבלתי טענתה זו של התובעת, ואינני סבורה כי יש לקבלה, גם אז לא היה בכך כדי להועיל לתובעת, שכן פרט לאישורים ממשטרת ישראל (נספח י"ח לתצהיר צפריר) על כך שהתובעת הגישה תלונה על פריצה, אישורים שבשוליהם ההערה "אין לראות באישור זה הוכחה שהמשטרה מאשרת את אמיתותה של ההודעה", לא צירפה התובעת כל ראיה שיש בה כדי להעיד על שוויים של הנכסים שנגנבו, לטענתה. זאת אף שלטענת צפריר הגישה התובעת תביעה לחברת הביטוח שבה הייתה מבוטחת, ואשר שמה לא הוזכר; אם אכן כך, ודאי היה בידה דוח שמאות על נזקים נטענים אלה. למרות טענת צפריר בתצהירו כי התובעת הגישה כאמור תביעה על נזקי הפריצות לחברת הביטוח שביטחה את פעילותה באופן כללי, לא הובאה כל ראיה לעניין זה, אפילו לא תכתובת עם אותה חברת ביטוח בנוגע לתביעה.
משכך, התובעת לא הוכיחה את נזקה הנטען – אף לא בראשית ראיה.

למעלה מן הצורך יוער, שספק בעיניי אם ניתן לקרוא את סעיף 4 א' – ג' לנספח התנאים המיוחדים כמטיל חובה על סולוג לבטח את רכושה של התובעת. אמנם מצוין בסעיף 4 א' האמור כי "הביטוחים יבוצעו ע"י הקבלן הראשי ו/או המזמין או ע"י קבלן המשנה, הכל לפי דרישתו של המזמין ובחלופה שתיבחר על ידו", אלא שלא ניתן לדעת מנוסח נספח התנאים המיוחדים מהם אותם "ביטוחים", ובאיזו מן החלופות המוצעות בסעיף 4 לנספח התנאים המיוחדים בחרה סולוג בסופו של דבר, כלומר – על מי חלה החובה לבטח את רכושה של התובעת שהיה מצוי באתר הבנייה של המיזם. זאת ועוד. התובעת השתתפה בתשלום דמי הביטוח בגין פוליסת ביטוח כלשהי שהונפקה למיזם, אלא שלא הוברר מהו אותו ביטוח שבמימונו החלקי נשאה התובעת, והתובעת לא הראתה כל טעם לכך שסברה שאותו ביטוח שסולוג התחייבה, לטענת התובעת, לערוך יכסה גם את כלי העבודה של התובעת ואת החומרים שבהם עשתה שימוש. צפריר אף העיד כי לא התעניין ולא בדק מהי אותה פוליסת ביטוח שבתשלום הפרמיה בגינה השתתפה התובעת ומה היקפה של פוליסה זו (ראו: עמ' 263 לפרוטוקול, ש' 6 – 7), ומשכך לא ברור על מה מתבססת הטענה שלפיה סולוג הייתה מחויבת לבטח את רכושה של התובעת. אלא ששאלה זו של חובתה של סולוג לבטח את רכושה של התובעת – שאילו הונחה תשתית ראייתית לעניין הנזק הייתה ראויה לבחינה משפטית מעמיקה יותר – איננה דורשת הכרעה, כאמור, מאחר שממילא לא הוכיחה התובעת את נזקה בעניין זה, ומשכך נדחית התביעה גם בעילה זו.

סיכום ביניים – סך חובה של סולוג לתובעת
13. מכל האמור לעיל עולה כי יתרת חובה של סולוג לתובעת בגין חוזה העבודה הוא 160,019 ₪ ובגין עבודות נוספות סך של 8,400 ₪, ובסה"כ 168,419 ₪.

טענות קיזוז
14. סולוג טוענת, כי העיכובים בהשלמת המיזם, שנבעו בין היתר ממחדליה של התובעת, גרמו לסולוג נזקים. אלא שטענה זו, שנתמכה בחוות דעתו של רו"ח גלעד עטר, אינה מבחינה בין אחריותה של התובעת לנזקים נטענים אלה לבין אחריותן של צמנטכל ונתיבים, אשר אין מחלוקת כי גם להן היה חלק בעיכובים בהשלמת המיזם. מאחר שהדעת נותנת שבמסגרת הסכם הפשרה עם צמנטכל ונתיבים גילמה סולוג לפחות חלק מן הנזקים שנגרמו לה, ובהעדר תשתית ראייתית מספקת לעניין חלוקת האחריות לנזקיה של סולוג, לא ניתן לקבוע איזה חלק מן הנזק שנגרם לסולוג הוא תוצאה של מעשי התובעת או מחדליה, אם בכלל.

משכך, ובהעדר ראיה של ממש להיקף אחריותה של התובעת לנזקים נטענים אלה של סולוג, אין בידי לקבל את טענת הקיזוז שהעלתה סולוג בהקשר זה.

15. טענתה החלופית של סולוג היא כי היא זכאית לפיצוי המוסכם בגין האיחור בהשלמת עבודתה של התובעת במיזם, וזאת על פי סעיף 8 א' לנספח התנאים המיוחדים, הקובע פיצוי בסך 15,000 ₪ לכל חודש של איחור. לטענת סולוג, איחרה התובעת בהשלמת עבודותיה במיזם בשנים עשר חודשים וחצי, ומשכך, היא חבה בפיצוי מוסכם בהתאם(ראו סעיפים 290 – 291 לתצהיר גולוס).

טענה זו מקובלת עליי בחלקה.
במסגרת נספח התנאים המיוחדים הוגדר משך העבודות – בחלופה הארוכה ביותר – לתקופה של ארבעה חודשים וחצי. על פי יומני העבודה, החלו פועלים מטעם התובעת לעבוד באתר המיזם כבר באמצע חודש מאי 1997 (ראו מוצג 65 למוצגי סולוג), ומכאן שלכאורה אמורות היו העבודות להסתיים בראשית אוקטובר 1997. על פי מסמכי המפקח, כבר בחודש יולי יכלה התובעת לעבוד ברוב חלקי המבנה (ראו: מוצגים 66, 67, 68 לתיק מוצגי סולוג), ועל פי תצהירו של שניר, שהאמור בו לא נסתר, בחודש אוקטובר 1997 הסתיימו כל העבודות שעיכבו את התובעת מלהשלים את עבודתה (סעיפים 40 ו-41 לתצהיר שניר). עם זאת, ביום 17/7/97 הודיע מנהל העבודה מטעם התובעת, יעקב מיז'ינסקי, לסולוג כי לא נראה שעבודות הבניה במיזם יסתיימו לפני 30/10/97, ועל כן עבודות החשמל לא יסתיימו לפני 30/12/97. בכך ניתן לראות משום ראיה לכך שהתובעת עצמה העריכה את הזמן שנותר לה להשלמת העבודות בחודשיים ימים בקירוב (ראו מוצג 63 לתיק מוצגי סולוג).

כאמור, וכפי שעולה מעדותו של שניר ומתצהירו, החל מחודש אוקטובר 1997 לא הייתה כל מניעה שהתובעת תשלים את עבודתה, כאשר על פי הערכתה היא נותרו לה עוד כחודשיים. לפיכך אני קובעת כי המועד שבו היה על התובעת לסיים עבודתה במיזם היה 30/12/97, כאמור במכתבו של מיז'ינסקי (מוצג 63 הנ"ל), וכי החל מיום 1/1/98 יש לראות את התובעת כמי שאיחרה במסירת עבודותיה במיזם לידי סולוג.

אשר על כן אני קובעת כי התובעת חייבת בפיצוי המוסכם בסך 15,000 ₪ לחודש עבור התקופה שראשיתה בחודש ינואר 1998 וסיומה בראשית חודש אוגוסט 1998, עם מסירת העבודה (מוצג 91 לתיק מוצגי סולוג), ובסך הכל – שבעה חודשים, קרי פיצוי מוסכם בסך 105,000 ₪. סכום זה יקוזז מיתרת חובה של סולוג לתובעת בהתאם למוסכם בין הצדדים במסגרת הסדר הגישור ביניהם שנחתם ביום 22/11/05 (ראו: נספח א' המצורף לפסק הדין שניתן ביום 8/12/05 בת"א 1421/99).

סוף דבר
16. על יסוד כל האמור ב

פסק דין
זה לעיל, אני קובעת כי הסכום שנותרה סולוג חייבת לתובעת בגין העבודות נושא חוזה העבודה הוא 160,019 ₪ ובגין עבודות נוספות סך של 8,400 ₪, ובסה"כ 168,419 ₪.
סולוג, מצידה, זכאית לפיצוי המוסכם בגין שבעה חודשי איחור בשיעור של 15,000 ₪ לחודש ובסה"כ 105,000 ₪.

סופו של דבר, ולאחר קיזוז הסכומים, נותרה יתרת חוב של סולוג לתובעת בסכום של 63,419 ₪. לסכום זה יתווסף מע"מ והוא ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה המקורית ועד לתשלום המלא בפועל.

התביעה נגד גולוס נדחית.

לנוכח הפער בין הסכום שנתבע לבין הסכום שנפסק לתובעת בסופו של דבר, מה גם שהתביעה נגד גולוס נדחתה, ולנוכח העובדה שסולוג הציעה לתובעת סכום גבוה יותר עוד בטרם החלו ההליכים המשפטיים (ראו נספח ט"ו לתצהיר צפריר), נמצאה התובעת מנהלת הליך סרק. משכך, אינני עושה צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו.

ניתן והודע היום, 28/12/2006, במעמד __________________________________
______________________________________________________________
ענת ברון
, שופטת








א בית משפט מחוזי 3097/00 צפריר מהנדסים פרויקטים (1993) בע"מ נ' סולוג מבני תעשייה (1995) בע"מ,צבי גולוס (פורסם ב-ֽ 28/12/2006)










דוחות מידע משפטי על הצדדים בתיק זה
דוח מידע משפטי כולל את כל ההחלטות ופסקי הדין עפ"י שם הנבדק (אדם או חברה) או לפי מספר ח.פ
דוח מידע משפטי על צפריר מהנדסים פרויקטים (1993) בע"מ      דוח מידע משפטי על סולוג מבני תעשייה (1995) בע"מ,צבי גולוס

דוחות בדיקת רקע וקרדיטצ'ק על הצדדים בתיק זה
דוחות בדיקת רקע, בדיקת נאותות ובדיקת אשראי צרכני על הצדדים לפי שם, ת"ז או ח.פ
דוחות מידע עסקי על צפריר מהנדסים פרויקטים (1993) בע"מ      דוחות מידע עסקי על סולוג מבני תעשייה (1995) בע"מ,צבי גולוס