תג''י בע''מ - מיכל שירותי כח אדם בע''מ
ניתן לקבל מידע נוסף על הצדדים בתיק זה
תג"י בע"מ מיכל שירותי כח אדם בע"מ




תג''י בע''מ - מיכל שירותי כח אדם בע''מ

ערעור אזרחי 2246/01     19/09/2002 (עא)



תיקים נוספים על תג"י בע"מ
תיקים נוספים על מיכל שירותי כח אדם בע"מ




עא 2246/01 תג"י בע"מ נ' מיכל שירותי כח אדם בע"מ




1
בתי המשפט
עא 002246/01
בבית המשפט המחוזי בתל-אביב - יפו
19/09/02
תאריך:
כב' השופטת יהודית שטופמן

בפני
:

תג"י בע"מ

בעניין:
המערערת
אשכול

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
מיכל שירותי כח אדם בע"מ
המשיבה
גליקס

ע"י ב"כ עו"ד

פסק דין
א. א. ערעור על החלטתו מיום 5.6.01, של כב' ראש ההוצל"פ הרשם א' אטיאס, אשר חייב את המשיבה, ת.ג.י בינוי והשקעות בע"מ (המערערת שבפני
ולהלן: "המערערת" או "ת.ג.י") בחוב פסוק על פי סעיף 48 לחוק ההוצל"פ תשכ"ז - 1967, לאחר שקבע כי ת.ג.י העבירה שיקים, כפי שיפורט, לאחר קבלת צו עיקול.

ב. ב. העובדות העיקריות הצריכות לעניינו הן כדלהלן:
בנסיבות שאין צורך לפרטן הוצא לבקשת המשיבה "מיכל", שירותי כח אדם בע"מ (להלן: "המשיבה" או "מיכל") צו עיקול, על כספי חייבת, חברת ב.א.ש.ן בניה ופיתוח בע"מ (להלן: "ב.א.ש.ן" או "החייבת") צו העיקול התקבל אצל ת.ג.י ביום 13.10.99, אולם גם לאחר שהתקבל צו העיקול הוסיפה ת.ג.י, כך על פי קביעת ראש ההוצל"פ, לשלם ל-ב.א.ש.ן סכומים נוספים בשיקים כדלהלן:
א. שיק על סך 45,369.38 ₪.
ב. שיק על סך 4,984 ₪ שנמשך ביום 17.10.99.
ג. שני שיקים נוספים נמסרו לחייבת, בתאריך שלא נקבע על ידי ראש ההוצל"פ, אולם נפרעו לאחר קבלת צו העיקול אצל ת.ג.י, וסכומיהם האחד על סך
9,346.94 ₪ והשני על סך 2,177.69 ₪.

כב' ראש ההוצל"פ קבע עוד כי המהנדס הראשי של המערערת, מר שטרית, בחקירה שהתקיימה ביום 18.4.00 הודה בכך שת.ג.י שילמה שיק בסכום של 30,000 ₪ בתוספת מע"מ, לחברת בניני טופז וזאת ביום 1.11.97, למרות שת.ג.י סברה, כעולה מהודאתו של מר שטרית, שבעליה של חברת בנייני טופז הם הבעלים של חברת ב.א.ש.ן, החייבת.

בפני
ראש ההוצל"פ טענה המשיבה, כי המערערת משכה שיקים לפקודת החייבת, אומנם לפני קבלת צו העיקול, אך פעלה שלא כדין ופרעה אותם לאחר שהתקבל צו העיקול.
עוד טענה המשיבה בפני
ראש ההוצל"פ, כי ת.ג.י נהגה שלא כדין בכך שהעבירה כספים המגיעים לב.א.ש.ן לידי צדדים שלישיים (חברה בנייני טופז) לאחר שהתקבל אצלה צו העיקול.
מנגד, טענה ת.ג.י בפני
ראש ההוצל"פ כי לא הפרה כל צו של בית משפט, משום שהשיקים ששולמו לחייבת ניתנו לה לפני שנמסר לת.ג.י צו העיקול. באשר לתשלום סכום של
30,000 ₪ לחברת בנייני טופז, בגין עבודות שביצעה עבור ת.ג.י, טענה ת.ג.י כי לאחר תשלום סכום של 30,000 ₪ כאמור, הופסקו תשלומיה של ת.ג.י לחברת בנייני טופז, מחשש שבעליה של חברת בנייני טופז והחייבת זהים הם. חשש זה התברר, כך לטענת ת.ג.י, כבלתי נכון.
מכל מקום, אין חולק כי סכום של 30,000 ₪ הועבר על ידי ת.ג.י לחברת בניני טופז.

ג. ג. כב' ראש ההוצל"פ קבע, כי צודקת המשיבה בטענתה לפיה היה על ת.ג.י לבטל את השיקים שנמסרו לחייבת, ביום שצו העיקול הגיע לידיה. באשר לתשלומים על פי השיקים והחשש שמא הם הועברו לצד ג', מן הראוי היה שת.ג.י תפנה לבית המשפט בטען ביניים, על מנת שבית המשפט יורה לה, מה עליה לעשות בשיקים שכבר הוצאו.

באשר לקשר שבין חברת בנייני טופז לבין החייבת, קבע כב' ראש ההוצל"פ כי אכן קיים קשר הדוק בין שתי החברות והוברר לו שבעלי השליטה בחברת טופז הם הוריו של מנהל ובעל שליטה אצל החייבת.
ראש ההוצל"פ לא מצא כי ת.ג.י הצליחה להוכיח קיומו של הצדק סביר לכך שפרעה שיקים או העבירה כספים לחייבת, למרות צו העיקול.
בית המשפט קמא חייב את ת.ג.י בתשלום סכום של 91,878 ₪, בתוספת ריבית והצמדה מיום 18.4.00.
על קביעה זו של ראש ההוצל"פ ערעורה של ת.ג.י שבפני
.

ד. בפי ת.ג.י טענות כלליות וכן טענות ספציפיות המתייחסות לשלושת סוגי השיקים, שבעניינם נתנה החלטתו של ראש ההוצל"פ.
כללית טוענת ת.ג.י כי הנטל להוכיח שהוצאו כספים בניגוד לצו העיקול, מוטל על המשיבה. המשיבה, כך לטענת ת.ג.י, לא עמדה בנטל זה, הן בהתייחס לשיק שנמסר לחברת בנייני טופז בע"מ והן בהתייחס לשיקים שנמסרו לחברת ב.א.ש.ן.
עוד טוענת ת.ג.י כי נכרת הסכם משולש בין ת.ג.י, "מיכל" וב.א.ש.ן, אשר מטרתו היתה להמשיך ולהפעיל את ב.א.ש.ן, ולכן בהסכמת המשיבה העבירה ת.ג.י כספים ישירות לעובדי ב.א.ש.ן על מנת שימשיכו בעבודתם.
טענה נוספת שבפני
ת.ג.י היא כי המשיבה נהגה בחוסר תום לב, ולא דיווחה, במועד הנכון, על הסכם פשרה שנכרת בין המשיבה ובין החייבת, ב.א.ש.ן.
לענין הסכם פשרה זה, טוענת ת.ג.י כי אומנם אינו נושא תאריך, עם זאת מעיון בו עולה כי נכרת בתקופה שבין שני הדיונים בתיק זה.

כאמור, ת.ג.י מתייחסת בטיעונה לשלושת סוגי השיקים בגינם נקבע כי נפרעו לאחר שקיבלה ת.ג.י את צו העיקול, ומשכך חייבת בתשלומם באין לה הצדק סביר לפעולתה.

ה. השיק לפקודת חברת בנייני טופז (1986) בע"מ.
לא שנוי במחלוקת כי ת.ג.י פרעה שיק בסכום של 30,000 ₪ בתוספת מע"מ לחברת בנייני טופז. לטענת המשיבה קיימת קרבה או זהות בין חברת בנייני טופז לבין חברת ב.א.ש.ן החייבת.
לטענת ת.ג.י לא הוכחה זהות בין חברת בנייני טופז לבין ב.א.ש.ן, ולא היתה כל עילה בידה של ת.ג.י שלא לפרוע שיק לחברת בנייני טופז, בגין עיקול שהוטל על הכספים המגיעים לב.א.ש.ן.

לענין זה, טענה המשיבה, כי חברת בנייני טופז נכנסה, אף לטענת המערערת, בנעליה של חברת ב.א.ש.ן, והשיק שנמשך לפקודתה הוא שיק פיקטיבי ממנו הנהנית בפועל היא חברת ב.א.ש.ן.

לענין זה קבע ראש ההוצל"פ:
"... לענין התשלום לחברת בנייני טופז אומנם צרפה המשיבה תדפיס רשם החברות וטענה כי אין כל קשר בין החייבת לחברת בנייני טופז אולם הן מחקירת מר שטרית והן מחקירתה של הגב' לביא עולה כי אכן קיים קשר הדוק בין שתי החברות. כמו כן הובהר כי בעלי השליטה בחברת בנייני טופז בן אאיס מאיר ובן אאיס קמי הם הוריו של בן אאיס אריה חייב מס' 2 בתיק ההוצל"פ, מנהל ובעל שליטה בחברה החייבת המשיבה אף נמנעה מלהציג את ההסכם בינה לבין חב' בנייני טופז. לכך מתווספת אמירתו של מר שטרית בחקירתו כי חברת ת.ג.י בינוי והשקעות הינה חברת בת של החייבת. בהעדר כל הסבר מבוסס ומתקבל על הדעת להעברת הכספים לחברת בנייני טופז משמעות הדברים היא שהעברת הכספים לחברת טופז נעשתה מתוך כוונה להתחמק מקיום צו העיקול"
(עמ' 3-4 להחלטה).

קשה לקבל את טענת המשיבה לפיה על בית המשפט לראות, בנסיבות הענין, זהות בין חברת בנייני טופז בע"מ לבין חברת ת.ג.י. תדפיסי רשם החברות שהמציאה המערערת (מוצגים 4-6 בתיק מוצגי המערערת) מלמדים בעליל כי בעלי המניות בחברת טופז ובחברת ב.א.ש.ן אינם זהים.
אפילו קיים קשר משפחתי בין בעלי המניות של בנייני טופז וב.א.ש.ן, עדין אינני סבורה כי הוכח על ידי המשיבה, אשר נטל ההוכחה בענין זה מוטל עליה, כי על דרך מרמה והונאה העבירה ת.ג.י את השיק בסכום של 30,000 ₪ לחברת בנייני טופז, בעוד הכספים יועדו, למעשה, לב.ש.א.ן.
כאמור, נראה לי כי לא הוכחה זהות בין החברות, בנייני טופז וב.א.ש.ן, וכל אחת מהן היא אישיות משפטית נפרדת. אין גם יסוד לקביעה כי קיים "קשר הדוק" בין שתי החברות, כזה המבסס את הטענה לפיה העברת הכספים לחברת בנייני טופז, היתה על דרך המרמה וההונאה.

סבורה אני, כי יש לקבל את טענת המערערת לפיה בכל האמור לגבי השיק לחברת בנייני טופז, לא היה מקום לחייבה בתשלום סכום השיק, מכח סעיף 48 לחוק ההוצל"פ.

ו. שיק על סך 45,369.38 ₪
לא שנוי במחלוקת כי ז"פ המופיע על גבי השיק הוא 13.10.99. עוד לא שנוי במחלוקת כי השיק נמסר לב.א.ש.ן. משכך, טוענת ת.ג.י כי העבירה את השיק לב.א.ש.ן קודם למועד שהומצא לה צו העיקול, 15.10.99.
לטענת ת.ג.י עולה בבירור מצילום השיק כי שיק זה נמסר לפני ביצוע העיקול ומועד פרעונו טרם העיקול.
משכך לדעת ת.ג.י, נהגה כדין בפורעה את השיק לב.א.ש.ן.

טענה זו של ת.ג.י אין בידי לקבל.
אומנם ז"פ של השיק הוא 13.10.99, יחד עם זאת, עולה בבירור מכרטסת הנהלת החשבונות של ת.ג.י (נספח 3 לתיק מוצגי המערערת) כי השיק נפרע על ידי החייבת ביום 15.10.99, דהיינו יומיים לאחר קבלת צו העיקול.
בענין זה מקובלת עלי טענתה של המשיבה לפיה התאריך המופיע על השיק איננו רלוונטי משבכרטסת הנהלת החשבונות מצויין בבירור יום פרעון השיק במועד שלאחר קבלת צו העיקול על ידי ת.ג.י.
וכך לענין זה בספרו של כב' השופט ד' בר-אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות, מהדורה חמישית:
"האם מוגן הצד השלישי מכוחו של צו העיקול שהוצא על ידי ראש ההוצל"פ? התשובה לכך חיובית. פעולת העיקול היא מעין "מחסום משפטי" שבא למנוע את בעל הנכס או המחזיק בו מלסכל את פרעון החוב על ידי הברחת הנכס או העברת הזכויות בו לאחרים. ובמקרה זה ננעל המחסום המשפטי על כל כספי השטר הנדון מרגע שהגיע צו העיקול אל משרדי הצד השלישי, מכיון שאין ספק כי העברת הכספים לידי החייבים עצמם היא הפעולה שצו העיקול בא למנוע... האם פעל כאן הצד השלישי מכוחו של הצדק סביר כאשר פרע את השטר לידי החייבים, לאחר שקיבל את צו העיקול? במקרה דנן יכול היה הצד השלישי לפנות אל ראש ההוצאה לפועל, בבקשה למתן הוראות או לפנות לבית המשפט בבקשה לטען ביניים. אם היה הצד השלישי נוקט באחד מהדרכים האלה היה יוצא מן התמונה ופורק מעליו כל סיכון... מכל האפשרויות בחר הצד השלישי דווקא להתעלם מצו העיקול ולפעול כאילו לא בא לעולם נראה כי במצב דברים זה אין לראות הצדק סביר בהתנהגות המערער..."
(עמ' 461 - 462 והאסמכתאות המובאות שם).
וגם לעניינו כך.
נראה לי, איפוא, כי בענין זה דין הערעור להדחות, משאומנם עולה בבירור כי השיק נפרע לחייבת לאחר קבלת צו העיקול.

ז. עוד עולה מכרטסת הנהלת החשבונות כי שיק על סך 4,984 ₪ נמשך לפקודת ב.א.ש.ן ביום 17.10.99. כן עולה מכרטסת הנהלת החשבונות כי שני שיקים נוספים על סך 9,346.94 ₪ ושיק על סך 2,177.69 ₪, אומנם נמשכו ביום 11.10.99, לפני שצו העיקול התקבל אצל ת.ג.י, 13.10.99, אולם נפרעו, בהתאמה, לאחר קבלת צו העיקול, ביום 30.10.99 וביום 15.11.99.
למותר לציין, כי ת.ג.י לא נקטה בצעד כלשהו, דוגמאת טען ביניים, בגין השיקים שהוצאו על ידה וטרם נפרעו.

ח. אין בידי לקבל טענה נוספת של ת.ג.י לפיה יש לקבל את הערעור בשל הסכם הפשרה שנכרת בין ב.א.ש.ן בניה ופיתוח בע"מ, החייבת, ומר בן אאיס בעל מניות בה, מצד אחד לבין המשיבה מצד שני. לטענת ת.ג.י מנסה המשיבה לגבות את החוב הן מהחייבת והן מצד שלישי, ת.ג.י. אולם, עיון בהסכם הפשרה מלמד, כי לא מצויין בו תאריך ומשכך לא ברור מתי נכרת, ועוד לא ברור, כלל ועיקר, האם הצליחה המשיבה לגבות כספים כלשהם מהחייבת. מכל מקום, אינני רואה כל קשר בין הסכם הפשרה כאמור, לבין חיובה של המערערת מכח הוראת סעיף 48 לחוק ההוצל"פ.

עוד אין בידי לקבל את טענת ת.ג.י לפיה הועברו כספים לחייבת בהסכמת המשיבה ועל דעתה במטרה משותפת להמשיך ולתפעל את ב.ש.א.ן. טענה זו לא הוכחה.
אם אמנם היתה כוונה לשלם לעובדי ב.א.ש.ן אמור היה תשלום זה להעשות באמצעות "מיכל" ולא ישירות לעובדים (ר' עדותה של גב' רות לביא מיום 8.01.01 עמ' 2).

ט. לסיכום, לא שנוי במחלוקת כי המערערת פרעה לחייבת שיקים, לאחר המועד שהוטל צו העיקול.
אינני סבורה כי בפי המערערת הצדק סביר לכך.
אשר על כן מוחלט כדלהלן:

א. הערעור מתקבל ככל שעניינו השיק על סך 30,000 ₪ שניתן על ידי המערערת לחברת בנייני טופז (1986) בע"מ.

ב. הערעור נדחה ככל שעניינו השיקים האחרים.

ג. ההוצאות ושכר טרחת עו"ד שנפסקו על ידי כב' ראש ההוצאה לפועל יופחתו לסך של 6,000 ₪ בתוספת מע"מ.

ד. אין צו להוצאות בהליך שבפני
.
ניתנה היום י"ג בתשרי, תשס"ג (19 בספטמבר 2002) במעמד
י' שטופמן, שופטת









עא בית משפט מחוזי 2246/01 תג"י בע"מ נ' מיכל שירותי כח אדם בע"מ (פורסם ב-ֽ 19/09/2002)











תיקים נוספים על תג"י בע"מ
תיקים נוספים על מיכל שירותי כח אדם בע"מ




להסרת פסק דין זה לחץ כאן



הוספת מידע משפטי למאגר
שתפו אותנו במידע משפטי שנוכל להוסיף למאגר שלנו. פסקי דין, כתבי תביעה ו/או הגנה, החלטות וכו' יוספו למערכת ויוצגו באתרנו ובגוגל.


הוסף מידע משפט