'שלו יצחק בן סימון חברת טרוייה העמק בע"מ - עירית עפולה

ניתן להפיק דוחות מלאים על הצדדים בתיק זה

מצאנו עבורכם דוחות זמינים על הצדדים בתיק זה. יתכן שתאלצו להזין נתונים נוספים כגון ת.ז
'שלו יצחק בן סימון חברת טרוייה העמק בע"מ עירית עפולה
 
'שלו יצחק בן סימון חברת טרוייה העמק בע"מ - עירית עפולה
תיקים נוספים על 'שלו יצחק בן סימון חברת טרוייה העמק בע"מ | תיקים נוספים על עירית עפולה

719/03 בש     09/10/2003




בש 719/03 'שלו יצחק בן סימון חברת טרוייה העמק בע"מ נ' עירית עפולה




1


בתי המשפט
בית משפט השלום בית שאן
בש 000719/03


בפני
:
כב' השופטת עיריה מרדכי

תאריך:
09/10/03



בעניין:
'שלו יצחק בן סימון
חברת טרוייה העמק בע"מ



ע"י ב"כ עו"ד

מבקש

נ ג ד


עירית עפולה



ע"י ב"כ עו"ד

משיב

החלטה
1. בפני
בקשה לביטול צו הפסקה מנהלי שהוצא על ידי ראש עירית עפולה
ביום 24.9.03 על פי הוראות סעיף 20 לחוק רישוי עסקים. לבקשה צורפו טענות נוספות, על פיהם מתבקש בית המשפט להכריז על הצו כבטל מעיקרו, ככל שהוצא בהעדר סמכות על ידי ראש העיר.

2. הצו הומצא לידי המבקשים ב-24.9.03 בסביבות השעה 16.30, בבית העסק. בתצהירו של המבקש 1 הוא מציין שהינו בעל העסק ומנהל המבקשת 2. על פי דבריו, ביום 24.9.03 נעשו במבנה פעולות הכנת והכשרת העסק, באמצעות בעלי מקצוע ועד למועד המצאת הצו לידו, טרם נפתח העסק. המבקש צרף חוזה שכירות מיום 15.9.03, שעל פיו הוא שכר את המקום. עיון בחוזה מלמד שמועד "המסירה", נקבע ל-25.9.03. מאידך אין מחלוקת שממועד חתימת החוזה המבקשים פעלו בביצוע שיפוצים ושינויים, להכשרת המבנה, לניהול העסק בפועל. ביום 24.9.03, בטרם הוצאת הצו, בעת ששוטרים ביקרו במבנה, אנשים עבדו במקום בעבודות שונות ועובד מטעם המבקש (מר הרצל פרץ), ישב במשרד שהוכשר לצורכי ניהול העסק, במבנה שקיבל.

3. אין מחלוקת שהמבקשים מודעים היטב לחובה שבדין לקבל רשיון עסק בכדי להפעיל עסק מהסוג שהם מבקשים להפעיל. המדובר במסעדה, מקום למכירת משקאות משכרים, "מועדון חברים" והפעלת משחקים. בסעיף 13 לחוזה המבקש התחייב להפעיל את העסק שלשמו הוא שוכר את המבנה, רק על פי רשיונות כדין והצהיר כי בטרם חתימת החוזה הוא בדק את נושאי הרשיונות הנדרשים.



4. הטענה לבטלות הצו ולחריגה מסמכות מושתת על טענת המבקשים שהעסק טרם נפתח במועד הוצאת והמצאת הצו. לאור האמור, ראש העיר חרג מסמכותו שבסעיף 20 לחוק והיה על העיריה להגיש בקשה לבית משפט, כמצוות סעיף 20 א לחוק, למנוע את פתיחת העסק, לו חפצה בכך.

5. לטענת המשיבה, המבקש הזמין אמנים להופיע בעסק ביום 24.9.03 וביום 26.9.03. המבקש חילק פירסומים (פליירים), ברחבי העיר, המזמינים את הציבור הרחב לפקוד את העסק וציין את אותם ההופעות שהוזמנו. המשיבה טוענת שיש לראות בהזמנת האמנים כפעולות ניהול של ממש של העסק. כמו כן, יש לראות בהזמנת הציבור הרחב כפעולת ניהול של ממש. הצהרת כוונות שכזו, אינה משתמעת לשתי פנים והיא מעידה על ניהול בפועל של העסק ולא על פעולות "הכנה", בלבד.

כמו כן טוענת המשיבה שמי שפונה לבית משפט בבקשה לקבלת צו במישור המנהלי, חייב להיות נקי כפיים ולפעול בתום לב. משהעלימו המבקשים מעיני בית משפט את העובדה שהציבור הרחב הוזמן על ידיהם לעסק, ב-24.9.03, שעה 20.00 (כ-3.5 שעות בלבד לאחר המצאת הצו), יש לדחות את בקשתם על הסף.

6. הסוגיה של מתיחת קו המפריד בין פעולות "הכנה לניהול עסק" ופעולות של "ניהול עסק" (כאמור בסעיף 14 לחוק, שאליו מפנה סעיף 20 לחוק), אינה סוגיה חדה וחלקה, כלל ועיקר. ייתכנו מצבים רבים ומגוונים. אין מניעה שהעסק יפתח, שעה שטרם הסתיימו מלוא הפעולות להכנתו. אין זה אף נדיר שעסק נפתח בטרם סיום מלוא תוכניות ההכנה, של בעליו. הסיווג של כל פעולה שנעשתה לגבי עסק, תחת אחת משתי ההגדרות האמורות, יכולה, על כן, להיות סבוכה.

7. המשיבה סבורה שהתקשרות חוזית להזמנת אמנים להופיע והזמנת הציבור הרחב לפקוד את המקום, בפרסומים אשר הגדירו את העסק כמסעדה, בר ומועדון חברים אינם פעולות של הכנה בלבד אלא פעולות של ניהול העסק של ממש. באותם הפרסומים אף הופיע איור של לוח בינגו וצויין שיינתנו "פרסים".


8. הנני סבורה שיש טעם בטענות המשביה בנדון. אין מחלוקת שבעלי העסק התחייבו כלפי אמנים, בהתחייבות חוזית, לשלם תמורת הופעתם. אמנם ההופעות טרם בוצעו, אך ההתחייבות כבר נוצרה. העסק התחייב לשלם לאותם האמנים על הופעתם. לא ברור לי למה עלינו להתייחס לפעולה זו כ-"הכנה", בלבד ולטעמי ניתן לסווג פעולה זו כפעולת ניהול של ממש.

אם כך הדבר לגבי הזמנת האומנים, בוודאי שכך הדבר, לגבי הזמנת הציבור הרחב לפקוד את העסק תוך מתן הודעה על פתיחת שערי העסק לציבור. העסק הזמין ושילם עבור אותם הפרסומים ואף דאג להפצתם ברחבי העיר. ההצהרה שבפרסום, הינה חד משמעית ואינה משתמעת לשתי פנים. המבקשים בעצמם אינם חולקים על כך, שאילו הצו היה נחתם בשעה 20:01, היה ראש העיר מוסמך לחתום עליו. הטענה שהואיל והצו נחתם והומצא שעות ספורות קודם לכן, בנסיבות המקרה דנן, נראית בעיני מלאכותית.

לסיכום, לטעמי פעולות המבקשים, עד למועד חתימת והמצאת הצו, התגבשו כדי ניהול עסק ויצאו מגדר פעולות "הכנה והכשרה", בלבד.

9. ככל שציינתי שקיים קושי בסיווג הפעולות בין אלו שהוגדרו כפעולות ניהול של ממש ואלה שהוגדרו כהכנה בלבד, מחובתי לציין שאיני סבורה שקיימת חובה, בדיעבד לסווג, באופן סופי ומוחלט את פעולות המבקשים שפורטו לעיל, לצורך דחיית הטענה של המבקשים, באשר לחריגה מסמכות של ראש העיר.

10. בבואנו לבחון את הוראות סעיף 20 לחוק רישוי עסקים, יש לבחון את נוסח הסעיף, בכללותו. הסמכות שהוענקה לראש העיר והמצויינת בסעיף זה מבהירה שאם היה לראש העיר יסוד סביר להניח שנעברה עבירה לפי סעיף 14, רשאי הוא להוציא את צו ההפסקה, כדי להביא לידי הפסקה של ממש בעיסוק.

סעיף זה הוסף לחוק לאחר שבמצב הקודם, ניתן היה להוציא צו כאמור רק לאחר הגשת כתב אישום, ונמצא שאותו מצב שבחוק, אינו עונה על צרכי החברה. סעיף 22 א לחוק הוסף בתיקון מאוחר יותר, ככל שהסתבר שגם אין בכוחו של סעיף 20 לחוק, לענות על צרכי החברה. סעיף זה הוגדר על ידי כבוד השופט מועלם דוד, כסעיף של "יאוש", כמוהו כסעיפים אחרים בחוקי הרישוי, שהמחוקק מחדש מפעם לפעם להילחם בתופעה הקשה שהפכה למכת מדינה בכל מובנו של המושג, של הפרת חוקים אלה והפרת חובות על פיהם, כאילו לא היו קיימים כלל ועיקר. מטרת המחוקק, בסעיף 20, וכן בסעיף 22 א שהוסף למנוע יצירת עובדות מוגמרות ולמנוע הצבת עובדות בשטח, מבחינת הכלל "איש הישר בעיניו יעשה-וכל דאלים גבר" (ראה בש (תל אביב) 19/02, מדינת ישראל נגד ריאן שמיסאן ואחרים, תק-של 2003/1/30).

11. במקרה דנן, אין מחלוקת שהפעולות שהמבקשים ביצעו להכשרת המקום ופתיחת העסק, נעשו במהירות הבזק והתגלו למשיבה יום לפני הוצאת הצו. העסק עמד להיפתח לקהל הרחב, למחרת. כבר ציינתי שאין זה מן הנמנע שעסק עדיין יבצע פעולות הכנה מחד, וייפתח מאידך. המבקש טוען, שבפועל, העסק לא נפתח לפני אותו מועד מתוכנן (של 24.9.03 בשעות הערב) ולא הובאו ראיות שיצביעו על כך שהעסק נוהל בערבים שקדמו לכך. ביום הוצאת הצו השוטרים שערכו ביקור בבית העסק ציינו בדוחותיהם שמר הרצל פרץ היה במקום (מטעם המבקשים). בקומה השלישית, שהינו אולם גדול הותקנו על הקירות מסביב לוחות אלקטרוניים וטלוויזיות (מוניטוריים) והיו שולחנות פזורים במקום. השוטר אופיר אשור, קצין אבטחה במשטרת עפולה
, העיד שבמועד אותו ביקור הוא ראה שהופיעו מספרים על הלוחות האלקטרוניים שהורכבו ועבדו על חיבורם לחשמל באותה עת. כמו כן, מר פרץ אמר לו שאמורים להתקיים משחקי טריוויה ובינגו במקום.

12. ראש העיר דווח על ידי מנהל מחלקת רישוי עסקים והיועצת המשפטית וקיבל לידיו את המכתב שהופנה ליועצת המשפטית על ידי השוטר אופיר אשור באותו יום. במכתב זה ציין השוטר מספר עובדות. הוא ציין שבאולמי דניאל (לשעבר) מתקיים עסק של משחקי טריוויה כאשר טרם הוגשה כל בקשה לרשיון עסק. הוא ציין שעל פי בדיקה שנערכה עם קצין המודיעין של התחנה, יערכו במקום משחקים אסורים על פי דין, כדוגמת בינגו. הוא ציין שהמבקש הינו בעל "עבר עשיר" ומוכר כמי שמתעסק בבתי קזינו באזור חיפה וצרף דוח של רכז המודיעין בנדון. הוא ציין שאולמי דניאל, (שהתנהל בעבר במקום), נפסל בזמנו, (עוד ב-23.2.00), מלקבל רשיון ככל שלא עמדו בדרישות המשטרה. לאור כל האמור, הוא ביקש לפעול להוצאת צו סגירה מנהלי והגשת כתב אישום לאלתר.

13. הנני חולקת על דעתו של ב"כ המבקשים שבכדי להוציא צו על פי סעיף 20 לחוק, חייבים להוכיח שקיימות ראיות מוצקות אשר יובילו, לאחר מכן, להרשעת בעל העסק, בביצוע עבירה על סעיף 14 לחוק, קרי ניהול עסק ללא רשיון. נוסח הסעיף דורש שבמועד חתימת הצו והפעלת שיקול דעתו קיים לראש הרשות, יסוד סביר להניח, שנעברה עבירה כאמור. ראש העיר קיבל לידיו את הנתונים ואת המכתב האמור לעיל של השוטר אשור. היו בעובדות שהוצגו לו ובאמור במכתב המשטרה, כדי לבסס יסוד סביר שכזה. המשטרה הודיעה לראש העיר שהעסק מתקיים בפועל ואף הודיעה את הנתונים הנוספים אשר הובילו את ראש העיר להפעלת שיקול דעתו בנדון וקבלת ההחלטה לחתום על הצו.

המונח "יסוד סביר להניח", אינו ייחודי לחוק זה. מונח זה מוזכר בדיני המעצר ואין זה נדיר שאדם מעוכב או נעצר על בסיס יסוד סביר שהוא היה מעורב בביצוע עבירה, כאשר, בסופו של יום בתום החקירה, מתגלה שאין ראיות מספיקות המצביעות על ביצוע העבירה על ידו. כאשר מוגש כתב אישום כנגד אדם הדבר נעשה על ידי גורמי התביעה, בהתבסס על סברתם שיש בראיות הקיימות בידי התביעה להוביל להרשעה. גם אם בידיהם יסוד סביר מראש, להניח כך, ישנם מצבים שבית המשפט אינו משתכנע ומזכה את הנאשם, אם מחמת הספק ואם בזיכוי מוחלט. אין בזיכוי בדיעבד, כדי לפסול את אותו יסוד הסביר שהתביעה דגלה בו, בעת שהוחלט להגיש את כתב האישום מלכתחילה. במילים אחרות, אין זהות, בהכרח, בין היסוד הסביר הנדרש, בבוא ראש העיר לשקול את הוצאת הצו, לבין השאלה, באם בתום איסוף כל חומר הראיות, יימצאו ראיות דיין להוביל להרשעה בפועל על פי סעיף 14 לחוק. אין מחלוקת שטרם הוגש כתב אישום על פי סעיף 14 לחוק רישוי עסקים כנגד המבקשים ואין צורך לדון עתה בהכרעת השאלה, באם המבקשים אכן היו מורשעים, בסופו של יום, בעבירה על הוראות סעיף זה.

כמו כן, ראוי לציין שעל פי סעיף 25 לחוק העונשין, הנסיון לבצע עבירה, מהווה עבירה ברת עונשין, בפני
עצמה, גם אם לא הושלמה ביצוע העבירה. ככל שהעבירה על סעיף 14 לחוק הינה עבירה מסוג עוון, לא חל הסייג שבסעיף 34 ג לחוק העונשין (הקובע שנסיון, שידול או סיוע, בקשר לעבירה שהיא חטא, לא תהיה ברת עונש). סייג זה אינו מבטל את האופי הפלילי של הנסיון לבצע חטא, אך פוטר (לגבי חטא), מהטלת עונש.

מכל מקום במועד חתימת הצו הונחו בפני
ראש העיר נתונים שהיה בהם כדי לבסס, מבחינתו, את אותו יסוד הסביר להניח שאכן נעברה עבירה. הוצגו בפני
ו אף נתונים נוספים אשר שימשו לו במסגרת שיקוליו להוצאת הצו. לא נטען שהצו הוצא משיקולים זרים. אמנם נטען שהעיריה לא נהגה בשיוויוניות, ככל שמתקיים עסק דומה (סניף של מועדון 90 הכדורים) בעפולה
, אלא שבמהלך הראיות הוכח שהעיריה ניסתה לפעול גם בקשר לאותו עסק והנושא אף נדון בבית משפט.

14. נטען על ידי המבקשת שחלק מהנתונים שהוצגו לראש העיר, טעות ביסודם, ואינם משקפות את המציאות. כך נטען לגבי שאלת "ניהול העסק בפועל", וכן לגבי הנתונים שצויינו אודות המבקש 1, שאינו בעל כל הרשעות קודמות, על אף מה שנאמר. ניתן לבדוק טענות מסוג אלה במסגרת הדיון בבקשה לביטול צו ההפסקה על פי הוראות סעיף 22 לחוק רישוי עסקים, במסגרת הסמכות שהוקנתה לבית משפט לשקול את מכלול הנתונים ולהחליט אם לבטל או להשאיר את צו ואם להכניס בו שינויים, אך אין בהם כדי להוביל להכרזה שהצו הוצא בחריגה מסמכות והינו על כן בטל מעיקרו.

15. בטרם אמשיך לדון בשיקולים השונים, על פי העובדות הספציפיות שהוצגו במקרה דנן, יש לציין שאף אילו היה מדובר בצו שנחתם על ידי ראש העיר, בחריגה מסמכות, התוצאה המשפטית, אינה בהכרח, בטלות הצו מעיקרו. טענה משפטית זו, אינה מדוייקת ואינה ההלכה שבדין היום.

בשנים האחרונות נפסק להלכה שהכלל שהדין (שאומץ בזמנו מהמשפט האנגלי) אשר קבע שהפרת חובה או חריגה מסמכות של רשות מנהלית מובילה, בהכרח, לבטלות מעיקרה של המעשה המנהלי, אינו בתוקף היום. ההלכה החדשה, שהתפתחה והתגבשה בפסיקה של בית משפט העליון, מבהירה שהחריגה מסמכות, לא תוביל בהכרח לבטלות מוחלטת וחוסר סמכות אינו "תאום סיאם" עם בטלות מוחלטת (כדברי כבוד השופט זמיר-ראה רע"פ 2413/99 רחמים גיפמן נגד התובע הצבאי הראשי פד"י נה 4 עמוד 673 בעמוד 685). באותו

פסק דין
הציג כבוד השופט זמיר את השיטה המשפטית הראויה לטעמו, דהיום. לדבריו, כאשר מדובר בפגם במעשה המנהלי, יש לברר את מהות (ובעיקר החומרה) של הפגם ולאבחנו. אחר כך, יש להתאים את הסעד לפגם ולנסיבות הנוספות של המקרה (שם עמוד 685). כמו כן, הוא ציין שככל שעל פי חוקי המדינה והפסיקה שהתפתחו, כמעט כל הליך מנהלי נתון לביקורת שיפוטית, נוצרו מבחנים המאפשרים לאבחן בין הפגם מצד אחד והתוצאה המשפטית המתבקשת, מאידך. גם כאשר מדובר בפגם מהותי, היורד לשורש הענין, ייבחנו, בנוסף לפגם עצמו, הנסיבות הקשורות-בבוא בית משפט לשקול את ביטול המעשה המנהלי. הוא מסכם שאין הגיון לומר, תמיד, "יקוב הדין את ההר". משנה זו הוגדרה על ידי כבוד השופט זמיר כתורת "התוצאה היחסית".

השופטת בייניש, שהצטרפה לדעתו של כבוד השופט זמיר, ציינה ששיטת המשפט שלנו אינה דוגמטית ופורמליסטית, אלא מושתת על תפיסה מהותית, לפיה בית משפט בוחן כל ענין הבא לפניו, לגופו (שם עמוד 701). כמו כן היא הבהירה שכאשר מדובר "בתוצאה היחסית" נבחנות שאלות, בתחום של "היחסיות", גם במישור היחס שבין מכלול נסיבות הענין והתוצאה המתאימה.

16. דברים דומים נקבעו עוד קודם לכן בע"א 1842/97, עירית רמת גן נגד מנחמי מגדל דוד רמת גן בע"מ, פד"י נד (5) עמוד 15, על ידי כבוד נשיא בית משפט העליון, השופט ברק. כבוד השופט חשין מוסיף באותו

פסק דין
שקלסיפיקציות של "מהות" או "פרוצדורה" או "הוראה מחייבת" לעומת "הוראה מנחה", לא הם שיעזרו. הוא מציין את האבחנה (שצויינה לעיל), בין ההפרה, לסעד שייגזר. הוא מציין שעל בית משפט לחפש אחר 'נשמתו של החוק, החבויה וגנוזה בין מילותיו ולחשוף לעין כל נשמה זו, תוך יישום תכלית המחוקק (שם עמוד 40). כמו כן הוא מציין שהחוק, מטבעו, צופה פני עתיד ואינו יכול לכוון את עצמו אל עבר אין ספור הארועים השונים והמשונים שיארעו בעתיד. המחוקק על כן מקצר ומדבר, בעיקר, במקרה הטיפוסי. בית המשפט, להבדיל מהמחוקק, צופה פני עבר ואינו עוסק במקרה הטיפוסי, אלא במקרה הספציפי העומד בפני
ו. בית המשפט מהווה הגשר בין ההוראות היבשות שבחוק והחיים הדינמיים, בפועל. זוהי מלאכת הפרשנות. לדבריו, יתכן שיימצא מחדל מהותי, עמוק ויסודי, באקט המנהלי ולמרות זאת, בית משפט לא ימצא שיש בכך כדי להוביל לבטלות, מעיקרו. על בית משפט לבחון שאלות מסוג אלה, כאשר הוא ניזון גם מהארועים שהיו לאחר גילוי המחדל וממכלול הנסיבות שיש בהם כדי להשפיע על המסקנה המשפטית, שתגזר בעקבות אותו מחדל.

17. כבוד השופט טירקיל (ברע"פ 4398/99, עינת הראל נגד מדינת ישראל, פד"י נד 3
עמוד 637), הוסיף כי לדעתו, די בזלזול בוטה של המבקש בחוק, כדי להוביל לדחיית טענתו לבטלות המעשה, במסגרת תורת המבחן היחסי. לדעתו, מי שתוקף החלטה מנהלית, ואף אם תקיפה זו מתייחסת לטענה של חריגה מסמכות, חייב להראות שהוא נהג בתום לב וחובה זו אינה מוטלת על הרשות בלבד, אלא גם על הפרט, בכל הקשור ליחסיו עם הרשות. באותו

פסק דין
כבוד השופט זמיר ציין שאמנם זכות הטיעון הופר והחלטת הרשות ניתנה, בהעדר מתן זכות הטיעון, אך לא היה מקום לפסול את החלטת הרשות המנהלית (על אף הפגם המהותי האמור), ככל שמכלול העובדות הובילו, באותו מקרה, למסקנה שלא נגרם למערערת כל עוול, והפסילה היתה ניתנת, גם אם זכות הטיעון היה מתקיים בפועל.

18. פירטתי את דברי בית משפט העליון לעיל, בכל הקשור לתורת "התוצאה היחסית", ככל שהטענה המרכזית של המבקש, הינה, שמי שחרג ראש העיר מהסמכות הקבועה בסעיף 20 לחוק, בטל הצו. טענה זו, כפי שעולה מפסקי הדין השונים שצוטטו לעיל, אינה משקפת את ההלכה הפסוקה, המחייבת היום.

19. כבר ציינתי, שבמקרה דנן, איני סבורה שיש צורך לדון בסוגיה של חריגה מסמכות והפעלת מבחני "התוצאה היחסית", ככל שקבעתי שראש העיר לא חרג מסמכותו. המבחנים שנקבעו בהפעלת המבחן של התוצאה היחסית, מטילים על בית משפט לבחוםן את מכלול הנסיבות. כך הדבר גם, כאשר בית משפט דן בבקשה שהוגשה על פי סעיף 22 א לחוק וכך הדבר כאשר בית משפט הדן בבקשה מסוג זו, מטעם המבקשים, לביטול צו מנהלי שהוצא על ידי ראש העיר, על פי סעיף 22 לחוק. אחזור אם כן לדון בנסיבות המקרה שבפני
נו.

20. אין מחלוקת שממועד חתימת חוזה השכירות (15.9.03) המבקש החל בפעולות הכנה מהירות של המבנה בכדי לפתוח מסעדה, בר, מועדון חברים, משחקים, ואף הופעת אמנים. לבד מהכנת המבנה, תקופה קצרה לפני הוצאת הצו, הוא הפיץ ברחבי העיר דפי הפרסום שצויינו לעיל. הותקן על המבנה שלט כאשר שם העסק הוגדר כ-"טריווית העמק". בשלט של העסק וכן בפרסומים, מופיע לוח של המשחק בינגו. לטענתו הוא שם את הלוח האמור על השלט ופרסומיו, "סתם ככה", ככל שלוח הבינגו מוצא חן בעיניו. לטענותיו, היה בכוונתו לפתוח את העסק (בטרם קבלת רשיון), ולשחק משחקי טריוויה, של שאלות שבידע. המבקש התקשה להסביר את המשחק לעומקו. הוא צייחן שברצונו לנהל משחקי בינגו בעסק, רק לאחר שיקבל רשיון על כך. המבקשים לא כפרו בכוונתם לפתוח את העסק בקיום הארוע שצויין בפרסומים ביום 24.9.03. אמנם, המבקש ביקש לטעון, בחקירתו הנגדית, שבעצם הוחלט לדחות את הפתיחה (ביום 24.9.03), ככל שהעסק "לא היה מוכן", אך טענה זו אינה אמינה בעיני, ונוגדת את כל יתר הראיות שהוצגו. אין כל ספק, שלולא אותו צו הפסקה מנהלי של ראש העיר ואכיפתו על ידי משטרת עפולה
, העסק אכן היה נפתח אותו ערב, כמתוכנן.

21. המבקשים מעוניינים בביטול צו, בכדי לפתוח את העסק על אף שאין בידיהם רשיון כדין. בקשת הרשיון הוגשה יום לאחר הוצאת הצו קרי ביום 25.9.03. המבקש טען בעדותו שהוא לא הגיש את הבקשה קודם לכן, ככל "שהיה עסוק" לפני כן. המשטרה סבורה שמדובר בעסק, הדומה לעסק "מועדון 90 הכדורים", שפתחה סניפים במקומות שונים בארץ בתקופה האחרונה. ניתן להניח שיש בסיס לסברה זו, ואף במסגרת מסמכי הבקשה המבקש התייחס לאותו עסק של מועדון 90 הכדורים, כאשר הוא העלה טענת ההפליה. בית הדין המנהלי בחיפה דן בעסק מועדון 90 הכדורים בע"מ (חיפה 455/02), ביום 25.4.02. כבוד השופט ברלינר קיבל באותו תיק את טענת המשטרה, שסירובה לאשר את המשחקים המבוקשים, בהיותם משחקים אסורים על פי חוק העונשין (סעיפים 224 עד 225), בדין יסודה. בית משפט דחה את טענת העותרת שמשניתנה הסירוב של המשטרה, במועד מאוחר יותר מזה הקבוע בחוק, בטל סירוב זה. החלטה זו מונחת היום בערעור, בפני
בית משפט העליון. כמו כן, באשר לסניף מועדון 90 הכדורים שנפתח בעפולה
, הוכח שהעיריה אף נקטה הליכים בקשר למועדון זה והנושא גם נדון בבית המשפט.

22. בנוסף לאמור, המבקש ידע לספר שהוא ניהל בעבר חנות לקלטות ובילה כ-6 שנים ברוסיה (מ-95 ועד 2000), כאשר הוא מכר שם שטיחים. לדבריו משנת 2000 היו לו עדיין עסקים בחו"ל והוא לא עבד בארץ. מאידך, שניות ספורות לאחר מכן, הוא העיד יש לו נסיון בעסקים כאלה. מי שנדרש לפרט, אישר המבקש שאין לו נסיון בניהול מסעדה או עסקי אוכל. כמו כן, אין לו נסיון במכירת משקאות חריפים. לבסוף הסתבר שהחלק היחיד בעסק המבוקש שיש לו נסיון קודם לגביו הינו "ניהול משחקים", אלא שהמשחקים האמורים שהוא ניהל בעבר, היו משחקי קלפים אסורים, שהתנהלו בעסק שהוא ניהל לצורך עריכתם, במועדים שונים, לפני פחות משנה, בקריות בחיפה. אותו עסק שהוא ניהל למשחקי הקלפים האסורים, נסגר בצו סגירה של מפקד הצפון ב-3.00. המבקש הודה בפני
שהוא אכן ניהל את המקום, למשך מספר חודשים עד חצי שנה, עד שהוצא צו הסגירה.

23. אין מחלוקת שהעסק שהמבקשים מעוניינים לנהל, יכול להכיל בין 300 ל-400 איש. במקרה כאמור, גם אם לא נתייחס לשאלת ניהול המשחקים במקום (שרב בו הנסתר על הגלוי בשלב זה), הרי שניהול מסעדה ובר משקאות, ואף הזמנת הופעת אמנים, לציבור רחב שכזה בהעדר רשיון כדין, אינו רק עבירה על מצוות המחוקק, אלא יכול להציב סכנה תכופה לבריאות ובטחון הציבור, ובאי המקום. במסגרת בקשה לרשיון עסק, מטופלים נושאים שונים. ענייני הכנת והגשת אוכל, נבדקים על ידי משרד הבריאות. ענייני מכירת משקאות משכרים במקום, נבדקים על ידי המשטרה. כמו כן נבדקים נתוני בטיחות נאותים בבנין, דרכי מילוט, כיבוי אש וכדומה. כל אלה טרם נבדקו, ככל שהבקשה לקבלת רשיון העסק הוגשה רק ב-25.9.03, לאחר הוצאת הצו.

24. בבש (תל אביב), 19/2, טענו המשיבים טענה הפוכה. באותו תיק הוגשה הבקשה לבית משפט לפי 22 א לחוק וטען ב"כ המשיבים שבעת הגשת הבקשה כבר הסתיימו פעולות ההכנה ונפתחה העסק ולכן היה על ראש הרשות להוציא צו כאמור בסעיף 20 לחוק (כפי שנעשה במקרה שלנו) ולא לפנות לבית משפט על פי סעיף 22 א לחוק. בית משפט דחה את טענות המשיבים בנדון אך גם ציין שגם אם הוא היה מוצא שכל עבודות ההכנה הסתיימו לא היה בכך לשלול א סמכות בית משפט ליתן את הצו על פי סעיף 22 א לחוק. בית משפט גם ציין שנדמה שקיים, לעיתים רבות "מרוץ", העוסק שמבקש, מתחת אפה של הרשות לסיים את העבודות ולהפעיל את העסק, ביודעו שאין הוא רשאי בדין, לפתוח את העסק בטרם רישוי, לבין הרשויות. נסיון החיים מלמד, שברוב המקרים ידו של העוסק על העליונה וכאשר הוא פועל להשלים את הכנותיו ביום ובאישון לילה, פעולותיו מצליחות לנצח את המרוץ, כאשר פעולות הגילוי והתגובה של הרשות הציבורית, הינם איטיים יותר. עוסק שמתכוון ומנסה להפר את החוק בפתיחת עסק ללא רישוי, סומך במידה מסויימת על כך שהרשות תתמהמה בעשיית מלאכתה נאמנה, אם בכלל.

25. בבואנו לבחון את כלל הנסיבות במקרה דנן, בכדי לשקול את בקשת המבקשים לביטול הצו, עלינו לקחת בחשבון את מטרת המחוקק, להקנות כלים, למניעת יצירת וקביעת עובדות בשטח. אכן הזכות לחופש העיסוק הינה זכות חוקתית ממדרגה ראשונה. מאידך אין המדובר בזכות אבסלוטית ואין מחלוקת שחוק רישוי עסקים נועד להשגת מטרות חוקתיות נוספות והוראות כדוגמת הוראות חוק רישוי עסקים, הינן נחוצות בכל חברה, ובוודאי בכל חברה מתקדמת. הסדר, הבטחון, הבטיחות, מניעת מפגעים, צמצום מטרדים ושמירה על האופי החיצוני של העיר, תלויים ביישום חוק זה. הטענה שיש להעדיף את עניינו הפרטי של מי שמבקש לנהל עסק, ללא רשיון, תוך כדי טיפול בדיעבד בהליכי הרישוי, מכוח זכות היסוד לחופש העיסוק, על פני כל האינטרסים של הציבור, שהוראות חוק רישוי עסקים נועדו להבטיח,-דינה להידחות. צויין לא פעם שבית המשפט אינו נותן את ידו לסייע בידי מפירי חוק להשיג את מטרותיהם ואינו מסייע בידיהם להמשיך ולהפר את הוראות המחוקק, תחת חסות ומטריה מגינה של בית המשפט. יש לדחות מכל וכל את הטענה שסגירת העסק, במסגרת צו כזה או אחר, הינו פגיעה בזכות ופגיעה בחופש העיסוק. אין כל זכות לעסוק בעיסוק בלתי חוקי, ואין כל זכות לנהל עסק בפועל, בהעדר רשיון. אף המדיניות המשפטית הראויה, הינה שאל לו, לבית משפט, ליתן ידו לאימוץ נורמה פסולה של מתן ארכות של חסד לניהול עסקים, ללא רשיון. בוודאי שהדבר כך מקום שהרשות לא השתהתה ופעלה בזריזות כדי למנוע את המפגע והפרת החוק, מתחילת הדרך.

26. הוראות חוק רישוי עסקים מקנות לבית המשפט סמכות לדון בצווים מסוג אלה הן מכוח סעיף 22 לחוק והן מכוח סעיף 22 א לחוק, ככל שהמחוקק ראה לנכון להבטיח ביקורת שיפוטית, בין אם באמצעות דיון בבקשה למתן צו שיפוטי ובין אם במסגרת דיון בבקשה לביטול צו מנהלי. ייתכן מקרה שיש בידי המבקש, רשיון, בניגוד לטענת המבקשת. ייתכן מקרה שיימצא צדק בטענה לאפליה או תטען טענה של הפעלת שיקולים זרים ושיקול דעת בלתי סביר. ייתכן אף מקרה, שבית משפט יגיע למסקנה שעסק מהסוג שמנהלים, ו/או מבקשים לנהל, אינו טעון רישוי, על פי הוראות חוק רישוי עסקים. ייתכן שרשות תפרש פעולות גלויות לעין, שלא כהלכה ויסתבר שאין המדובר בהכנות לניהול עסק כלל. מכאן החובה לאפשר ביקורת שיפוטית בנושאים אלה.

במקרה דנן, נמצא שהמבקשים עשו את כל שביכולתם, כדי לפתוח את העסק שהם מבקשים לנהל (מסעדה, בר, משחקים, מועדון חברים, הופעת אמנים וכדומה), בטרם הוצאת רשיון ובטרם הגשת בקשה לרשיון. הועלו תהיות ושאלות באשר לחלק מהעיסוק שבמקום. מדובר במקום המסוגל להכיל 300 עד 400 איש. אין למבקש כל נסיון קודם בניהול עסק להכנת והגשת אוכל לציבור ומכירת משקאות משכרים, והנסיון שיש לו בניהול משחקים, הינו נסיון בניהול משחקים האסורים על פי דין. בנסיבות המתוארות, איני סבורה שקיימת כל עילה לביטול הצו על פי הוראות סעיף 22 לחוק. כמו כן, אף אם היה מדובר במבחן על פי תורת התוצאה היחסית, מכלול הנסיבות מובילות לאותה המסקנה, שאין מקום לבטל את הצו. איני רואה בחתימת ראש העיר על הצו, שעות ספורות לפני השעה 20.00 בערב, כפגם מהותי שיש בו כדי להצדיק את ביטול הצו. אין לי ספק שאילו היה עושה כן בשעה 20.01, התוצאה המשפטית היתה זהה לחלוטין, ואילו הוא לא היה מוציא את הצו והמשטרה לא היתה אוכפת אותו, הרי שהעסק היה נפתח באותו מועד, תוך כדי הפרת הוראות המחוקק, כפי שתכננו המבקשים, מלכתחילה.

27. לאור כל האמור, הבקשה נדחית. הצו המנהלי שניתן ביום 24.9.03, עומד על כנו, והבקשה לבטלו נדחית.
ניתנה היום י"ג בתשרי, תשס"ד (9 באוקטובר 2003) בהעדר הצדדים
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים

עיריה מרדכי
שופטת









בש בית משפט שלום 719/03 'שלו יצחק בן סימון חברת טרוייה העמק בע"מ נ' עירית עפולה (פורסם ב-ֽ 09/10/2003)












להסרת פסק דין זה לחץ כאן